The Task Force Report: A Lose/Lose Proposition for American Anthropology

The debate on the academic boycott is raging. See David Rosen's comment on the report submitted by the Task Force on Israel Palestine appointed by the American Anthropological Association

Anthropologists for Dialogue on Israel/Palestine

By: David Rosen, Professor of Anthropology and Law at Becton College

I am one of many anthropologists who oppose both the Israeli occupation of territories conquered by Israel in 1967 and the BDS boycott of Israel. While I usually teach at Fairleigh Dickinson University, a small university in New Jersey, this year I am a research fellow at the Truman Institute for the Advancement of Peace at the Hebrew University in Jerusalem. About a week ago, I went with my wife and a close friend who is one of the leaders of Machsom Watch – an organization of  Israeli women who monitor the conduct of soldiers and policemen at  checkpoints between Israel and Palestine — to a concert at the 19th century Austrian Hospice in the Old City of Jerusalem. The concert was sponsored by the Representative of the Czech Republic in Ramallah.

As we sat down and began to listen…

View original post 360 מילים נוספות

:קטגוריותUncategorized

מכחישי האקלים: לא במדינות המתפתחות

כדאי להיכנס לבלוג המצויין של יוסי לוס, שעוסק בשאלות רבות ומגוונות הכרוכות בתקשורת, גלובליזציה, ניאו-קולוניאליזם ועוד, ולראות את האבחנות שמביא יוסי בפוסט חדש העוסק בספקנות האקלים. הפוסט סוקר מחקר חדש על תקשורת ושינוי אקלים, ומראה שההטייה התקשורתית המוכרת ברוב מדינות המערב, זו שמביאה את כלי התקשורת לצייר את עולם הידע והמחקר הכרוך בשינוי אקלים כ'שנוי במחלוקת' ומייצג 'ויכוח', נעדרת כמעט לחלוטין מכלי התקשורת במדינות המתפתחות. שם מוצג משבר האקלים כפי שהוא: מערכת מוצקה וקוהורנטית של מחקר מדעי מתחומים רבים המצביע על תהליך הרסני. כדאי לקרוא.

משבר האקלים: הפארקים הלאומיים בארה"ב נענים לאתגר

מאת מרב כץ-קמחי, אוניברסיטת ברקלי, קליפורניה

רשות הפארקים הלאומיים בארצות-הברית שהוקמה ב- 1916 במטרה לשמר נופי טבע ואתרים היסטוריים, ניצבת כיום בפני האתגר שלדעת רבים הוא הגדול בתולדותיה: אתגר משבר האקלים, המחבל במאמצי השימור ארוכי השנים שלה. מאז שחובת השימור נקבעה בחוק, חולל משבר האקלים שינויים בלתי הפיכים בנוף, במגוון הביולוגי ובאתרי מורשת היסטוריים ב- 58 הפארקים הלאומיים שתחת חסות הרשות. הרשות מתעדת את השינויים הללו בקפדנות ובעקביות.

בפארק הפיורדים של קֶנאי באלסקה, למשל, נרשמת נסיגה משמעותית בגודל הקרחונים, והמבקרים נאלצים ללכת מרחק הגדל משנה לשנה כדי לראות את הקרחונים המצטמקים בהתמדה.

בפארק הרי הרוקי במערב ארצות-הברית תועדה בעשורים האחרונים ירידה עקבית בכמות השלגים השנתית, לצד תמותה משמעותית של אורנים. חלק מהבעיה נעוץ בחיפושית זעירה, שבעבר לא הצליחה לשרוד במזג האוויר הקר באזור, אך כיום, עם עליית הטמפרטורה השנתית, היא נהנית מתנאי מחייה מיטביים בגזעי האורנים, שאותם היא תוקפת למוות.

עליית הטמפרטורה השנתית בפארק אגם המכתש במדינת אורגון גורמת לירידה עקבית בעוביה של שכבת השלג השנתית. שכבת השלג המצטמקת אינה מספקת לפִּיקה האמריקאית, יונק קטן דמוי אוגר המתגורר במחילות תת-קרקעיות, את הבידוד הדרוש לשמירה על חום גוף קבוע ופקחי הרשות מתעדים תמותה המונית של היצורים הזעירים.

בפארקים של אזור האגמים הגדולים במרכז ארצות-הברית מלקטת הרשות נתונים המעידים על התייבשות איטית של האגמים, תוך שיבוש יכולת השימוש במעגנים וברציפים.

באחד הפארקים הלאומיים בהוואי, שבו נצפתה עלייה במפלס האוקיינוס השקט ותכיפות גדלה של פרצי סערות, ניכרים נזקים חסרי תקדים למבנים היסטוריים ששימשו את הדייגים באזור.

לנוכח העדויות המצטברות והמדאיגות האלו, המבהירות כי השינויים הנגרמים בעטיו של משבר האקלים הם דרמטיים וסיסטמיים, וכחלק מתכנית הסתגלות מקיפה של משרד הפנים האמריקאי, מרכזת הרשות את מאמצי ההיערכות שלה בארבעה תחומים עיקריים.
התחום הראשון הוא הסתמכות על מחקר מדעי עדכני על אודות שינוי האקלים והשפעותיו לצורך גיבוש אסטרטגיית ניהול פרטנית ועכשווית בכל אחד מן הפארקים השונים. בעבודת המחקר על משבר האקלים בתחומי הפארקים לוקחים חלק מדענים בתחומים מגוונים. מסייעים להם פקחים ומדריכים של הרשות וגם אזרחים מעורבים ותלמידי בתי ספר, המשתתפים בתכניות מיוחדות של "האזרח המדען".

התחום השני הוא הסתגלות (אדפטציה) תוך אימוץ כלי ניהול תרחישים עתידיים. השינויים הבלתי צפויים והבלתי נשלטים שמחולל משבר האקלים בפארקים מחייבים את הרשות לאמץ כלי ניהולי שהיה שמור בעבר לארגונים עסקיים ולצבאות, המכונה כלי ניהול תרחישים עתידיים. במסגרת אימוץ ופיתוח כלי זה, משרטטים הצוותים המקומיים בכל אחד מהפארקים כמה תסריטים המתייחסים, מבחינה כמותית ואיכותית, לעתידם של הסביבה הטבעית ושל אתרי מורשת היסטוריים. זאת תוך שילוב תחזיות מדעיות ונתונים מתחומים של מדיניות סביבתית וניתוחים סוציו-תרבותיים. בהמשך, מפתחים הצוותים המקומיים תרחישי תגובה ופעולה אפשריים. ברשות מקווים שפיתוח תכניות המגירה המקיפות, יסייע לה להתמודד עם המרכיב הגדול של הלא נודע בתחום משבר האקלים.

התחום השלישי הוא הקטנת טביעת הרגל האקולוגית של הרשות עצמה, הנעשית תוך מעבר לשימוש במוצרים ידידותיים לסביבה בתחומי הפארקים. המאמץ כולל הטמעת תכניות מחזור מקיפות, רכישת כלי רכב המונעים באנרגיה חלופית, חיסכון באנרגיה באמצעות שימוש בציוד משרדי ובנורות בעלי תו תקן "ירוק", הדחה חסכונית של אסלות שירותים ושימוש בשיחות ועידה כחלופה לנסיעות עסקים. בנוסף, החל מהקיץ האחרון, מציעה הרשות למכירה לציבור המטייל, מדבקות קיזוז פחמן: הכסף שהרוכש משלם תמורת המדבקה המעוצבת לרכבו מושקע במחקר ופיתוח בתחום האנרגיה החלופית.
התחום הרביעי והאחרון הוא חינוך הציבור לתודעת משבר האקלים. ראוי להזכיר שבתחומי הפארקים הלאומיים, נפגש הציבור הרחב, המתגורר לרוב במרכזים עירוניים מתפקדים, עם הסביבה הפגועה. הרשות מנצלת עובדה זו לשם הגברת המודעות למשבר בדמותן של הרצאות, סיורים מודרכים והפקת חומר לימודי.

קישורים:

אתר ההיערכות למשבר האקלים של רשות הפארקים הלאומיים

תכנית הפארקים הידידותיים לאקלים במסגרת רשות הפארקים הלאומיים:

אתר ההיערכות למשבר האקלים של משרד הפנים האמריקאי:

אתר ההיערכות למשבר האקלים בפארק אגם ויסקיטאון בקליפורניה :

אתר של ארגון המדענים המודאגים שהושק לאחרונה והמתעד באופן בהיר במיוחד עדויות גלובליות לקיומו של המשבר:


קישורית לכתבה מקיפה שפורסמה לאחרונה בניו-יורק טיימס בנושא תמותת יערות עולמית כתוצאה ממשבר האקלים (כולל סרטונים ומפות):

:קטגוריותUncategorized

היום הפגנת המיליון. וגם באוסטרליה נאבקים באי-צדק אקלימי וחברתי

הפגנת המיליון של היום אלי לא תוציא מיליון לרחובות, אבל היא חיונית חשובה מאין כמוה. וגם אם ההקשרים הסביבתיים של אי-צדק חברתי וההקשרים החברתיים של אי-צדק סביבתי קצת נשכחו במחאה הזו – למרות העבודה המבורכת של מגמה ירוקה, מרכז השל, האגודה הישראלית לצדק סביבתי ואחרים – המאבק משיק ומצטלב בנקודות רבות. ההיגיון הניאו-ליבראלי מעצב גם את דפוס ניצול משאבי הסביבה, ועושה זאת תוך העמקה והנצחה של אי-שייון. כך בקרקע ובמים, כך בפיזור הזיהומים והסיכונים הבריאותיים, כך בזכיונות לתשתיות אזרחיות שנמכרו בזול למקורבים מעל ראשו של הציבור (כביש חוצה ישראל, קידוחי הגז הימיים, התפלת מים, ייצור, שינוע ושיווק חשמל ברפורמה הקרבה במשק החשמל, החלוקה של מכסות אנרגיה סולארית ועוד).

אז גם אם ההכרה שהנושא הסביבתי קשור בחבל הטבור לשאלות הליבה של המחאה שהעירה כאן הקיץ את ישראל אחרי תרדמת של דור וחצי תתמהמה, היא בוא תבוא!

בינתיים, באוסטרליה, קרב איתנים על חוק אקלים שעשוי להיות חלוצי ולהורות את הדרך למדינות רבות אחרות בענין רגולציה של משטר פליטות טוב מועיל יותר עבור עתיד האנושות.

כאן כתבה של הבי בי סי על החוק המוצע.
כאן כתבה דומה ב סי אן אן
כאן מאמר מבלומברג על אוסטרליה שכבר עברה את ארה"ב בפליטות פחמן לנפש.
כאן משהו מהאקונומיסט על הויכוח הציבורי באוסטרליה בנושא
וכאן כתבה באינדיפנדנט על חלקו של רופרט מרדוק, שמעורב בפרויקטים הרסניים לסביבה במקומת רבים (כולל סיפור פצלי השמן בשפלת יהדה שלנו) בנסיון הפוליטי של התאגידים למנוע מהפרלמנט האוסטרלי להעביר את החוק.

וכאן אתר אבאאז לחתימה בתמיכה בחוק.

הויכוח על המכונית החשמלית ומחירה ממשיך

כדאי לשים לב לסדרת ההערות המעניינות שהצטברו בימים האחרונים בעקבות הפוסט כאן ובעקבות המאמר בעמוד הדעות של הארץ על המכונית החשמלית והקוטג'.

היום (שני ה 11 ביולי) אשתתף באייטם בנושא אצל לונדון וקירשנבאום, בין 18:00 ל 19:00 בערוץ 10. יהיה גם מישהו מבטר פלייס. יהיה מעניין.

 

המכונית החשמלית של בטר פלייס, קרטל הטלפון הסלולארי והקוטג' של תנובה

מאמר חדש שלי שהתפרסם בעמוד הדעות של 'הארץ' הבוקר, ועוסק בהיבטים הכספיים הבעייתיים של המכונית החשמלית של 'בטר פלייס'. המכונית, שעולה על הכבישים בימים אלו, תהיה יקרה לרכישה, למרות חיתוך מס הקניה על מכוניות חשמליות מ 70 ל 10 אחוז. עלות האנרגיה להסעתה תהיה גבוהה יותר מעלות הדלק למכונית משפחתית דומה שגומאת קילומטראז' ממוצע, וכמעט כפולה מעלות הדלק למכונית היברידית שנוסעת מרחק דומה. ועלות החשמל שתמכור   'בטר פלייס' ללקוחותיה תהיה פי עשר מהמחיר שתגבה חברת החשמל מ'בטר פלייס', שמרגע שקנו את המכונית החשמלית הפכו לקהל שבוי (אין להם שום אלטרנטיבה לחבילת ההנעה של החברה). כל זה אומר שמספר המכוניות ש'בטר פליס' תמכור בישראל יהיה מצומצם: אפילו בישראל יש גבול עליון למספר הפרייארים. אבל לא בטוח של'בטר פלייס' איכפת. הכסף הגדול שתעשה החברה יבוא מהמונופול שנתנה לה ממשלתנו, זו שנלחמת בחירוף נפש בריכוזיות המשק, על הקמה ותפעול של תחנות הטענה והחלפה של סוללות הרכב. המונופול הזה הופך כמובן את כל יבואני המכויות החשמליות אי פעם – ואת כל לקוחותיהם – לתלויים לחלוטין ל'בטר פלייס'. כי ככה זה בישראל: כל מוצר שווה כסף, אבל מוצר  שיש עליו מונופול שווה זהב גם אם הוא פגום.

שש סבות טובות לקידום אנרגיה סולארית בישראל (אבל מלחמת 1967 היא לא אחת מהן)

דיויד רוזנבלט ויוסף אברמוביץ, המייסדים השותפים של 'ערבה פאואר', החברה שחנכה בשבוע שעבר את תחנת הכח הראשונה שלה בקיבוץ קטורה, מכהנים כנשיא וממלא מקום הועד המנהל העולמי של החברה. במאמר מעניין שהתפרסם ב 5 ביוני באתר green prophet, הם מונים שש סיבות טובות מדוע ממשלת ישראל צריכה להפסיק לשבת על התחת ולהשקיע באגרסיביות וברצינות בתחנות כח סולאריות.

1. זה יציב את ישראל בעמדת תחרות טובה יותר מול מדינות באזור, בעיקר קטאר וסעודיה, שתכניות החשמל ממקורות מתחדשים שלהם עומדות להפוך אותן למעצמות סולאריות. ישראל, אומרים רוזנבלט ואברמוביץ, יכולים להתחרות ולנצח בתחרות הזו, שנושאת פרסי ענק כספיים בעשורים הקרובים.

2. זה ישפר את עתידה של המכונית החשמלית, שבמצב משק החשמל הנוכחי של שראל הולכת ומתבררת כענין מביך, לבטר פלייס ולישראל, שכן קילומטר נסיעה בה יגרור יותר פליטות גזי חממה מנסיעה במכונית דומה בעלת הנעה היברידית (מצבר מניע שמתמלא בעת פעולת מנוע בנזין חלופי).

3. זה יאפשר להפוך את ירושלים לעיר הסולארית הראשונה, ולהפוך את הכנסת – אולי הגג השטוח הגדול בארץ – לנקודת ציון סולארית של google maps.

4. זה יאפשר לקרן הקיימת להציע לתומכיה היהודים ברחבי העולם שלצד הכסף שהם תורמים לנטיעת עצים חלק מכספם לך גם להקמת פאנלים סולארים בארץ הקודש.

5. זה פותח פתח להפיכת צה"ל לצבא המדורני הראשון בעולם שיהיה לחלוטין נטול פחמן – משימה שלדעת הכותבים ניתן להשלימה תוך חמש שנים.

6. וזה פותח פתח למתן עצמאות אנגטית לפלסטינים, שכרגע תלויים בחשמל הפחמני של ישראל, אבל יוכלו, בעזרת ישראל והקהילה הבינלאומית, להגיע לעצמאות אנרגטית סולארית בתוך כמה שנים.

ברכות לרוזנבלט ולאברמוביץ. אבל האם באמת היה צריך למנות את ששת הסיבות הטובות הללו כאנלוגיות לששת הימים של מלחמת 1967? מדוע היה חשוב כל כך לכותבים הנכבדים להציג בתחילת מאמרם עמדה גורפת וסחופה הגורסת ש'מלחמת ששת הימים ציינה פרק חדש בחיזוק יכולת הקיום ארוכת הטווח של ישראל'?

רוזנבלט ואברמוביץ: חשמל סולארי חיוני דיו לישראל, לפלסטינים, למזרח התיכון ולעולם. אין צורך להציב אותו (ואותכם כיזמיו) כחלק מג'ינגואיזם ישראלי. זה רק ירחיק מכם בעלי ברית וישליך אתכם לפינות פוליטיות לא רצויות.