ארכיון

Posts Tagged ‘שינוי אקלים ותרבות הצריכה’

ג'ון סובן על קאירן אויל, התנחלות גרינפיס על אסדת הקידוח ליד גרינלנד והתחממות כדור הארץ

פעילי גרינפיס משביתים אסדת קידוח נפט ליד חופי גרינלנד

כדאי לעקוב אחרי הסיפור הזה, שמתפתח ממש בשעות הללו. פעילי גרינפיס שיצאו מן האניה אספרנזה שמשייטת ליד גרינלנד כבר כמה שבועות, הגיעו אל אסדת קידוח של חברת קריאן אויל, טיפסו מלמטה אל החלל שין ארבעת העמודים שעליה ניצבת האסדה, הקימו אוהל שתלוי כעת כחמשה עשר מטר מעל המים הקרים מאוד של גרינלנד. המטרה: לעכב את חיפושי הנפט של האסדה, שקודחת בסלעים ווקניים בעומק רב, עד בוא מזג האויר הסוער של הסתיו
שיסיים את עונת החיפושים.

כשכלי שיט מתקרב לטווח 500 מטרים מן האסדה מתחיל הליך אוטומטי של עצירת פתאום שמפסיק את תהליך הקידוח. זה כבר קרה, כשהאספרנזה ובנותיה (הסירו המתנפחות) חמקו מבעד למשמר של אניות מלחמה דניות והגיעו עד האסדה.

הקונטקסט המיידי: האסון האקולוגי במפרץ מקסיקו חשף עד כמה רחוק יכולות חברות הנפט ללכת בניסיונותיהם לסחוט את טיפות הנפט האחרונות מאתרים שהולכים ונעשים קשים ומסוכנים לקידוח.

י.

הקונטקסט הרחב: התלות בדלק מחצבי, כולל נפט, היא המנוע העיקרי להתחממות כדור הארץ. עצירת ההתמכרות לנפט ועבר מזורז לאנרגיה מתחדשת הכרחיים להתמודדות משמעותית עם משבר האקלים.

הנה קליפ שמתאר את האניה אספרנזה
/a>

וזה קליפ שמתאר, קצת בשו-שו, את יציאת האספרנזה מנמל לונדון למסע הנוכחי שלה שמטרתו חשיפת הפרקטיקות המסוכנות של חברות הנפט הגדולות.

על מחירי המזון ומשבר האקלים

4 באוגוסט 2010, לונדון וקירשנבאום בערוץ 10. האייטם שעוסק במחירי המזון ומשבר האקלים מתחיל בדקה ה 29 של המשדר.

בישול קול: כיצד לצמצם את ההתחממות הגלובלית

על בישול קול, ספרם של לאורה סטק ויוג'ין קורדרו

Cool cuisine: Taking the bite out of global warming. By  Laura Stec with Eugene Cordero, Ph.D.   Salt Lake City: Gibbs Smith, 2008

מאת מרב כץ-קמחי (ברקלי, קליפורניה)

בישול קול, ספרם של לאורה סטק ויוג'ין קורדרו, הוא חיבור לא שגרתי שמשלב כמה סוגות ספרותיות. חלקו הראשון הוא ספר מדע פופולרי המתאר בבהירות את הקשר בין תרבות צריכת המזון האמריקאית להתחממות הגלובלית. החלק השני הוא יומן מסע בין מחלבות, כרמים, חברות הזנק (סטארט אפ) ירוקות ומרכזי מחזור המציעים כולם, באופנים שונים, פתרונות מקומיים לצמצום ההתחממות. הנתונים שעליהם מבוססים שני החלקים הללו נאספו ונערכו בידי קורדרו, מדען בתחום המטרואולוגיה באוניברסיטת סן-חוזה בעמק סיליקון. החלק השלישי, שנכתב בידי סטק – שפית מקרוביוטית ופעילה בארגון הסביבתי אקטרה – הוא שילוב של מדריך צרכנות וקובץ מתכונים לעידן החם שבפתח. יש בו מתכונים מקוריים, צמחוניים ברובם, המיועדים למי שרוצה להתחיל ולצמצם את ההתחממות במטבחו.

התפריט האמריקאי הסטנדרטי Standard American Diet)) ובראשי תיבות באנגלית SAD, מתואר בידי סטק כענין משמים ומסוכן. הוא מורכב רובו ככולו ממזון מעובד וארוז, והוא מלא שומן, בשר, מלחים וחומרי שימור. רוב המזון הזה מגיע לצרכן באמצעות תאגידי ענק, רשתות מזון מהיר, ובסופן של נסיעות ארוכות ווח שצורכות דלק רב. מחקר של הממשל האמריקאי מלמד שייצור וצריכת מזון בארצות הברית תורמים ביניהם כחמישית מכמות גזי החממה השנתית של המדינה. חלק מהפליטות מגיעות מחוות גידול בעלי-חיים (בעיקר בקר הפולט מתאן); פליטות רבות נוצרות בתובלה אווירית של מזון ומשקאות מיובאים; מזון מעובד קפוא ומוכן מראש מצריך אנרגיה רבה להכנתו במפעל ולאיחסונו לאורך חיי המדף שלו. תעשיית הדשנים הכימיים שאחראית לחומרי ההדברה שורפת כמויות עתק של דלק; הובלת המזון לחנויות ונסיעות הצרכנים לחנויות ולמרכזי הקניות גוררות פליטה לא מבוטלת, והטיפול בשיירים כם הוא עתיר פליטה.

המזון האמריקני הסטנדרטי (מאס בעברית) הוא, אגב, זול יחסית. בעיקר כי הצרכן אינו נדרש לשלם את מחירו האמיתי במישרין. התימחור הוא עקיף, באמצעות מיסים המתורגמים לסובסידיות לתאגידי החקלאות הענקיים שמגדלים את התירס, החיטה, והסויה – חומרי הגלם לתעשיית המזון העגומה הזו. גם העלויות הסביבתיות והבריאותיות של ייצור המזון הירוד הזה אינן נכללות במחירו, שכן הן מוחצנות ומוטלות על גופים אחרים. חוואים קטנים שמגדלים ירקות ופירות וירקות, אגב, אינם נהנים בארה"ב מסבסוד ממשלתי כלל. מזון טרי ובריא בארה"ב, במלים אחרות, הוא בהגדרה יקר הרבה יותר.

סטק וקורדרו ממליצים לכל מי שמעוניין לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלו למעט בצריכת מזון מעובד, מיובא וארוז, ולצמצם את צריכת המזון שמקורו בבבעלי-חיים. במקום זאת הם מציעים להרבות בצריכה של מזון טרי, עונתי, מקומי ואורגני (כלומר שגודל באופן ידידותי לסביבה ולאדם) דוגמת פירות, ירקות, דגנים מלאים, אגוזים וקטניות. בקיצור, זוהי המלצה לצמחונות או חצימחונות, כפי שנכתב כאן בפוסט קודם. כשכבר קונים, ממליצים סטק וקורדרו, כדאי להשתמש בשקיות מן הקנייה הקודמת או בסלי קנייה רב פעמיים (פרקטיקה המכונה בסלנג האמריקאי BYOB, bring your own bags).

בחלק השני של הספר מתוארת החווה והמחלבה של משפחת סטראוס בצפון קליפורניה, המוכרת מוצרי חלב אורגניים מצוינים בסופרמרקטים בעמק הסיליקון. גז המתאן שמפיקות הפרות בחווה נתפס בתהליך פשוט יחסית, משמש לייצור חשמל וכך אינו נפלט לאטמוספירה. למרות פשטות התהליך, ההשקעה הראשונית במיכון היא גדולה מאוד, שכן לחקלאים האמריקאיים, בניגוד לעמיתיהם באירופה, אין עזרה של תמריצים ממשלתיים. סטק מספרת גם על ארגון בשם stopwaste.org שאוסף שיירי מזון מבתי אב במחוז אלמידה שממזרח לסן פרנסיסקו, מעבד את השיירים לקומפוסט ומוכר אותו בכסף טוב לחוות מקומיות אורגניות שנמנעות מדשנים כימיים. דוגמא אחרת היא חברת קוסקטה (Coskata, Inc.) מאילינוי, שמשתמשת בחיידקים שעברו שינוי גנטי להפקת אתנול מתערובת של פסולת חקלאית, טיטולים משומשים ושאריות מזון.

הספר נחתם בתיאור של המחברים כיצד פיצו על פליטת הפחמן שהיתה כרוכה בתהליך ייצור הספר. הם הסתמכו על התחשיב של חברת EcoSynergy ומצאו שייצור כל עותק של הספר היה אחראי לפליטת כשבעה ק"ג של פחמן דו חמצני לאטמוספירה. (לשם השוואה, אזרח אמריקאי הממוצע אחראי לפליטה שנתית של כעשרים טון פחמן דו חמצני). כדי 'לכפר' על כך העבירו המחברים לשני ארגונים העוסקים בסחר של מכסות פחמן סכום כסף שמכסה את כמות הפחמן הזו במחירי השוק של היום. ארגון אחד ארגון חקלאי הפחמן של אמריקה שחבריו (המוכרים) מקבעים פחמן בחוותיהם באמצעות גידולים מסוימים. הארגון השני הוא אקטרה, ארגונה של סטק, המעביר את הכספים לחברות המייצרות אנרגיה ממקורות מתחדשים.

כאן ראוי להעיר שמיד בהקדמה, מסייגים המחברים, ובצדק רב, את האשליה שרבים עשויים להיתפס אליה כאילו השינוי שיחולל כל אחד מאיתנו בין הסירים הפרטיים יפתור את בעיית ההתחממות. הם רואים בשינוי התפריט האמריקאי הסטנדרטי חלק מהפתרון הכולל ובעיקר אמצעי להגברת המעורבות האזרחית בפעולה רחבה יותר.

הנה מתכון אחד מהספר:

לחם העתיד

חיטה היא הדגן שהיקף הגידול העולמי שלו הוא הגדול ביותר. כבר עתה, בגלל המדבור המתרחב, מסתמן מחסור באספקה בהשוואה לשנים קודמות. רגישותה של החיטה לסביבה צפויה לגרום לכך שכשכמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה תגדל, חיטת העתיד תהיה עשירה יותר בעמילן ודלה בחלבון, שהוא מקור פרוטאין עיקרי למי שאינם צורכים בשר. צפוי איפוא שלחם העתיד יהיה מזין פחות וגם, בגלל מיעוט הגלוטן, בעל מרקם דייסתי. כדי להתמודד עם המצב החדש מציעה סטק מתכון טעים ומיוחד ללחם העתיד שכבר נוסה בהצלחה במטבחנו. המתכון אגב נמנע משימוש בשמרים קנויים ומנצל את השמרים הקיימים באופן טבעי באוויר.

מצרכים:

כוס אורז מלא + שתי כוסות מים

שתי כפות מיסו (מופק מסויה מותססת. יש בחנויות טבע) מומס בכוס ורבע מים

שתי כוסות קמח חיטה מלאה

כוס קמח שעורה (יש בחנויות טבע)

מבשלים את האורז במים. אחרי הבישול מכסים את האורז חלקית למשך 24 שעות.

מודדים שלוש כוסות דחוסות מהאורז המבושל לתוך קערה גדולה ומערבבים עם שני סוגי הקמחים. מוסיפים את תערובת המיסו המומס במים ומערבבים היטב בכף. מעבירים את הבצק הדביק ללישה על משטח מקומח היטב ולשים בערך חמש דקות. מעבירים לתבנית לחם משומנת. מכסים ומתפיחים במשך שמונה שעות.

מחממים את התנור ל 190 מעלות צלזיוס. אופים את הלחם בטמפרטורה זו במשך חצי שעה. מנמיכים ל 165 מעלות וממשיכים לאפות במשך שעה וחצי נוספות.

למתכונים צמחוניים מצוינים (בעברית) ראו כאן.

לאינדקס אתרי בישול צמחוניים וטבעוניים ראו כאן.

ברכות לגרינפיס הים התיכון, שהשתלטו על אנית פחם כחלק מהמאבק בהתחממות הגלובלית

חדשות טובות לשם שינוי. שתי פעילות ופעיל של 'גרינפיס הים התיכון' עשו מה שצריך: עלו לפנות בוקר על אנית פחם בדרכה מדרום אפריקה לתחנת הכח בחדרה והזכירו לכל מי שצריך ששריפת פחם בתחנות הכח הוא המקור ההרסני ביותר לפחמן דו חמצני באטמוספירה. בישראל למעלה מ 60% מהפחמן שמשתחרר לאטמוספירה הוא מפחם שנשרף בתחנות הכח. וטוב עשו פעילי הארגון שכלקחו להם במה דרמטית להבהיר לשרי הממשלה שיתחילו לקרוא יותר בעיון את דפי החישובים והעלויות שמגישים להם חברת החשמל ומשרד התשתיות שטוענים שהפחם מייצר חשמל בזול. זה עולה לנו בריאות ולאטמוספירה בהגברת אפקט החממה.
טוב שגרינפיס הים התיכון חוזרים לעשות מה שהארגון הזה יודע לעשות הכי טוב: פעולות מציתות דימיון בלב ים. יותר מדי שנים לא ראינו פעולות כאלו ליד חופינו. כל הכבוד.
הנה הכתבה בהארץ על הנושא.
והנה בוואללה.
והנה מיקום הספינה המזהמת ברגע זה.

והנה הדו"ח של גרינפיס (בעברית) על מחירו האמיתי של החשמל.

גילוי נאות: בשנים 1999-2004 הייתי יו"ר הועד המנהל של גרינפיס הים התיכון, וכיום אני מכהן כסגן יו"ר הועד המנהל של גרינפיס בבריטניה.

ולסיום, סיפור אפל, גם הוא מבית היוצר של גרינפיס, שמבהיר איך הפחם לוקח יותר ממה שהוא נותן.

החיים בעתיד: המרכז לחיים בעידן השמש, הופלנד, קליפורניה

מאת מרב כץ-קמחי

במרכז לחיים בעידן השמש Solar Living Center שבעיירה הופלנד, מרחק שלוש שעות נסיעה צפונה מסן-פרנסיסקו, נערכים ברצינות למצב האקלימי הפוסט נורמלי (מאפ"ן) הקרב. המרכז הלימודי-חינוכי, שהוקם באמצע שנות התשעים בשטחה של מזבלה תעשייתית הסמוכה לאפיק נחל גדול, הפך תוך זמן קצר ובהשקעה קטנה יחסית לאתר משגשג הנראה כאנטיתזה לחלום הבורגני האמריקאי. במקום בתי פרבר גדולים ובזבזניים, מדשאות פרטיות עתירות השקייה, מרכזי קניות שמוכרים סחורות זולות ששונעו מסין במחיר יקר לאטמוספירה, עבודה מתשע ועד שש וכיוצא באלו סממני הכלכלה האמריקנית הישנה, מעמידה החווה אלטרניבה אולטרא ירוקה ועדכנית. התוצאה: מקום מעורר השראה למתקני עולם מתחילים, לקבוצות תלמידים ולסתם תיירים בדרך ליקבי היין של מחוז מנדוסינו.

בצד הדרומי של המתחם הוקמה חוות קולטי שמש, בה מופקת כל החשמל לצרכי המרכז, ועודפים שנמכרים לרשת החשמל המסחרית האזורית. קרוב לחוות הקולטים יש משאבת מים המופעלת באנרגיית רוח, דיר עיזים ולול תרנגולות. לא רחוק משם מתנוססת עמדה המדגימה את הנזקים הצפויים לצפון קליפורניה עם העלייה הצפויה במפלס האוקיינוסים. בצפון המתחם יש חלקות עיבוד בשיטת פרמה קלצ'ר, ואת הפאות המערביות והמזרחיות מעטרות שדרות עצים וערוגות צמחים מותאמים במיוחד לאקלים הים תיכוני של קליפורניה. בין העצים הוקמו מבני מגורים קטנים בסגנונות ילידיים – טיפי, בתי קש ובקתות בוץ – המשמשים את המדריכים והמשתלמים הגרים כאן. במתחם הלימודי בחווה, בתוך יורטה ענקית, נערכות השתלמויות במקצועות כמו כוורנות, לולנות, חקלאות ביודינמית, בנייה בחומרים טבעיים והתקנת קולטי שמש. בגן המשחקים שבמרכז האתר יש קרוסלת ענק ומזרקה המופעלות באנרגיית השמש לצד בריכה נאה המשמשת לאגירת מי השקייה. סמוך למגרש החנייה יש תחנת תדלוק לביו-דיזל.

מקור ההכנסה העיקרי של המרכז הוא חנות המוכרת ציוד ביתי וחקלאי לכל מי שמתכנן לזנוח את חיי העיר לטובת חיים של עבודת הקרקע ולמי ששואף לשלב כמה חידושים בבית הפרברי שלו כמו למשל תנור אפייה סולרי לשימוש בחצר. המבנה בו נמצאת החנות בנוי מחומרי בניה מבודדים ותוכנן בצורה ששומרת על טמפרטורה נעימה של כעשרים מעלות צלזיוס מבלי להזדקק למזגנים זוללי חשמל. בסמוך לחנות, שירותים שקירותיהם בנויים מחומרים שהיו כבר בדרכם למזבלות עירוניות אך מוחזרו. הדחת המים באסלות חסכנית במיוחד, וכל מה שהאורחים משאירים אחריהם חוזר אל הטבע כדשן.

ראשיתה של החנות הנוכחית, אי שם בשנות השישים, כשג'ון שייפר, ילד פרחים עם אמביציות עסקיות והמייסד של המרכז, הקים עסק מסחרי למכירת כלי עבודה, ספרים וציוד מגוון עבור אלה שההיסטוריון פרד טרנר כינה הקומונליסטים החדשים (New Communalists). טרנר התכוון לצעירים וצעירות עירוניים שעזבו את הערים ויצאו להקים קהילות אלטרנטיביות בהרים וביערות, במסגרת מה שהוא מכנה תנועת ההתיישבות הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקאית. הקומונליסטיים החדשים נואשו מן התקווה לשינוי חברתי באמצעות המנגנונים הפוליטיים הקיימים, ובשעה שבני דורם הקימו מפלגות והפגינו כנגד ההפלייה הגזעית ומלחמת ויטנאם, הם השליכו את יהבם על טכנולוגיות ישנות וחדשות ועל אמצעים מגוונים לטרנספורמציה של התודעה. גרזינים, מעדרים, פנסים, מגברים, מריחואנה ול.ס.די שימשו בערבוביה ליצירת סדר חברתי חלופי בקהילות המבודדות בטבע. וכשהקהילות האלו התפוררו, במהלך שנות השבעים, החל שייפר להציע את מרכולתו למחפשי דרך אחרים שמצאו מפלט במחוז ההררי המיושב בדלילות יחסית.

מבקרי הקומונליסטים החדשים נטו לראות בהם אינדיבידואליסטים חסרי תקנה שהפנו עורף אל העשייה הפוליטית הקונבנציונלית ולא הציגו חלופה אמיתית וישימה לאורח החיים העירוני של מרבית תושבי העולם העירוניים. נדמה שהביקורת הזו, לפחות בחלקה, רלוונטית גם כיום כשבאים לבחון את התרומה העקרונית של המרכז. התקנת קולטי שמש וחיסכון במים הן בהחלט פרקטיקות שראוי שיאומצו בכל מקום. ולעומתם, גידול דבורים, רעיית עיזים ובניית בתי קש אינם מעשיים כשאתה מתגורר בבית דירות במטרופולין כמו תל אביב או ניו יורק. הסבה מקצועית לעבודת אדמה, במלים פשוטות, איננה אופציה ממשית עבור רובנו. ההשראה העיקרית שהמרכז מספק היא בעיקר למי שידו משגת לקנות חלקה נאה ומרוחקת מן המרכזים העירוניים הגדולים. כפי שנטען בעבר וגם כאן בהומו קומבוסטאנס, המעשה העיקרי הנדרש כיום הוא מעשה פוליטי אמיץ, נחוש וגלובלי שיכפה צמצום פליטות עולמי ואורח חיים בן קיימא על כל אזרחי העולם.

באתר המקוון של המרכז אפשר למצוא מידע רב על המקום ועל יוזמות ירוקות אחרות באזור ואף להשתלם, תמורת תשלום, בקורסים שונים.

על תשתיות מופרטות וגזי חממה

לא כל פרויקט תשתיות גדול שהופרט על חשבוננו וניתן במתנה לטייקוני המשק משפיע בהכרח על מאזן פליטת גזי החממה. אבל הנה, במאמר שפרסמתי בהארץ הבוקר, אני מביא מקבץ של שלושה מיזמים כאלה שכן נושאים גם משמעויות בתחום הפליטות. אחד הוא הרכבת הקלה – שהשנים הארוכות שמבוזבות בחלומות באספמיא על התקנתה עולה לנו בהזנחה פושעת של הפתרון האמיתי לגוש דן – רשת אוטובוסים BRT מהסוג שמוצע במסגרת התכנית מהיר בעיר. בינתיים כמובן עוברות עשרות שנים, כשבכל יום נכנסים לתל אביב חצי מיליון אגזוזים שכל אחד מהם מחובר לתא כלא מתכתי שסוגר על אסיר תנועה אחד או מקסימום שניים.
השני הוא כביש חוצה ישראל – בן הברית החוץ-תל-אביבי הנאמן של חנק הרכב הפרטי בתוך העיר.
השלישי הוא מיזם הגז הטבעי בחופי ישראל. מרכיב חיובי דווקא מבחינת מאזן גזי החממה, שההפרטה נותנת אותו כפרי בשל בידי טייקונים ומרחיקה את פירותיו (הכלכליים) מציבור הבעלים שלו, כלומר מכולנו.