Archive

Posts Tagged ‘שינוי אקלים ותרבות הצריכה’

המכונית החשמלית של בטר פלייס, קרטל הטלפון הסלולארי והקוטג' של תנובה

מאמר חדש שלי שהתפרסם בעמוד הדעות של 'הארץ' הבוקר, ועוסק בהיבטים הכספיים הבעייתיים של המכונית החשמלית של 'בטר פלייס'. המכונית, שעולה על הכבישים בימים אלו, תהיה יקרה לרכישה, למרות חיתוך מס הקניה על מכוניות חשמליות מ 70 ל 10 אחוז. עלות האנרגיה להסעתה תהיה גבוהה יותר מעלות הדלק למכונית משפחתית דומה שגומאת קילומטראז' ממוצע, וכמעט כפולה מעלות הדלק למכונית היברידית שנוסעת מרחק דומה. ועלות החשמל שתמכור   'בטר פלייס' ללקוחותיה תהיה פי עשר מהמחיר שתגבה חברת החשמל מ'בטר פלייס', שמרגע שקנו את המכונית החשמלית הפכו לקהל שבוי (אין להם שום אלטרנטיבה לחבילת ההנעה של החברה). כל זה אומר שמספר המכוניות ש'בטר פליס' תמכור בישראל יהיה מצומצם: אפילו בישראל יש גבול עליון למספר הפרייארים. אבל לא בטוח של'בטר פלייס' איכפת. הכסף הגדול שתעשה החברה יבוא מהמונופול שנתנה לה ממשלתנו, זו שנלחמת בחירוף נפש בריכוזיות המשק, על הקמה ותפעול של תחנות הטענה והחלפה של סוללות הרכב. המונופול הזה הופך כמובן את כל יבואני המכויות החשמליות אי פעם – ואת כל לקוחותיהם – לתלויים לחלוטין ל'בטר פלייס'. כי ככה זה בישראל: כל מוצר שווה כסף, אבל מוצר  שיש עליו מונופול שווה זהב גם אם הוא פגום.

נפט מפצלי שמן בשפלת יהודה: ענקי כלכלת הפחמן לא מרפים

הדס רוזן, פעילה במאבק כנגד מיזם פצלי השמן ההזוי מבית מדרשם ההרסני של דיק צ'ייני ורופרט מרדוק בשפלת יהודה, העבירה במייל את קבוצת הקישורים הבאה למאמרים וקטעי וידאו העוסקים בסיפור. תודה להדס, וגם ואורית סקוטלסקי ששלחה את הקישורים הלאה.

בשבת בבוקר 23 באפריל 2011 בתוכנית "שבת עולמית" עם יצחק נוי היה אזכור לכתבה ב-Wall Street Journal על פצלי שמן (גז ונפט). למעוניינים (לא חובה – התרגום שלו לא משהו), הנה הקישור. האזכור מגיע בדקה ה-16.

הנה לינק לכתבה המקורית שאותה כדאי מאד לקרוא (ותזכורת: העיתון נקנה על ידי רופרט מרדוק לא מזמן).

הנה אזכור של הכתבה בבלוג של IDT. אפשר למצוא בצד קישור לראיון שנתן ויניגר, המדען הראשי לשעבר של 'של' שמנסה לייבא הת מיזם לארץ, לרשת פוקס, ששייכת כמובן לחברה של רופרט מרדוק – איזה עולם קטן ונפלא!

וכאן –קישור ישיר לראיון המעניין עם ויניגר. שווה לצפות עד הסוף כדי לגלות, הפלא ופלא, מה הוא שולף מהז'קט!

הכתבה מצוטטת בשלל אתרים באינטרנט, ויש לה הרבה מאד תגובות. לדוגמה – היא עוררה עניין גם בבלוג איראני (אין פה משהו חשוב – רק קוריוז)

והנה תגובה מעניינת מאד בבלוג נוסף (נבואות התנ"ך):

ועוד תגובה עם מפה של אזורי הפצלים בעולם:

בקיצור – האם היינו צריכים עוד תזכורת לכך שאנחנו מתמודדים מול ענקים?

שעת כדור הארץ 2011 מגיעה אחרי שנה של כאוס אנרגטי

שעת כדור הארץ מצויינת השנה זו הפעם החמישית. חשיבות האירוע ביכולתו למקד תשומת לב במשבר האקלים. הוא מזכיר לאלה שעוד צריך להזכיר להם שבנות יענה עוד אף פעם לא הצליחו להביא שינוי, ושעתיד הביוספירה תלוי ביכולתה של הקהילה הבינלאומית לצמצם את ההתחממות הגלובלית ולהסתגל בזמן להשפעות שלה. החיסרון הוא כמובן שפוליטיקאים וקובעי מדיניות נוטים להתבלבל ולחשוב שצילום עם כוכבי רוק על במה בכיכר העיר או רגע טלביזיוני חבוט של ספירה לאחור והורדה סמלית של שאלטר לשעה הם תחליף לפעולה של ממש.

אבל בואו נתמקד לרגע בפוטנציאל החיובי של אירועים כאלה כצמתים לחשבון נפש.

השנה שחלפה מאז שעת כדור הארץ הקודמת של אביב 2010 היתה שונה מקודמותיה. אירועים בלתי צפויים שהתרחשו בפינות מגוונות של העולם הבליטו את שכל הקשור למקורות אנרגיה ולטכנולוגיות של אספקת החשמל אנחנו בעידן דמדומים. תחום האנרגיה זקוק יותר מכל דבר אחר ליציבות. במקום זה הוא קיבל בשנים עשר החודשים האחרונים מנות גדושות של זעזועים מטלטלים.
אביב וקיץ 2010 עמדו בסימן דליפת הנפט האדירה במפרץ מכסיקו. מכל הכשלים שהתגלו במהלך האירוע האומלל ההוא, המטריד ביותר הוא הגילוי שעתודות הנפט העולמיות ירדו כבר לרמה שמכריחה את מחפשי הנפט לגרד את התחתית. המאבק לתיקון הצינור שפקע הסתבך כי פי באר הנפט נמצא בעומק רב מתחת פני הים. לפני עשור או שניים יכלו לוותר על קידוחים כאלה ולהתמקד במקומות נגישים יותר. ההתמכרות העמוקה לנפט ומוצריו והעובדה שבארות רבות כבר מפיקות פחות היא שדחפה את בעלת הקידוח בריטיש פטרוליאום, לעגל פינות ולנצל את הפרצות בחוק חיפושי הנפט האמריקני כדי לנהל קידוח מופקר ומסוכן. תשומת לב נוספת לסיכונים הכרוכים בקידוחי נפט במאמגרים תת ימיים שהנגישות אליהם קשה הגיעה בסתיו, כשפעילי גרינפיס בבריטניה השתלטו למשך כמה ימים על אסדת הקידוח 'קארן אויל' ליד חופי גרינלנד ועיכבו את השטתה לאתר כזה.

בינואר 2011, כמה חודשים אחרי אירועי הסתיו במכסיקו ובצפון האוקינוס האטלנטי, הגיעו הטלטלות בעולם הערבי, שטרם הסתיימו. מצרים ולוב אחראיות ביחד לכשניים וחצי אחוזים מן הנפט והגז הטבעי בשוק העולמי. סעודיה אחראית לכחמשה עשר אחוז מכלל הנפט הנוכחי, ולכארבעים אחוז בעתודות. מדינות המפרץ הפרסי ואיראן תורמות ביניהן כמות דומה, ואי הוודאות הפוליטית, בטווח הבינוני והארוך, כבר שלחה את מחירי הנפט רחוק צפונה.

ואז הגיע משבר תחנות הכח הגרעיניות של יפן, עם פוקושימה כגולת הכותרת. כשל מערכות הקירור וגיבוייהן היה אמור לקרות אחת לאלף שנים אך התרחש ביום אחד בארבעה ואולי אף בששה כורים. רעידת האדמה עצרה באפן אטומטי את פעילות תחנת הכח, אך לא את הכורים, שזקוקים לשבועות כדי להירגע. החום שהמשיך להצטבר בהם היה אמור להשתחרר באמצעות מערכות קירור שמקורות הכח שלהן טבעו בגל צונאמי. אחר כך באו פיצוצים, והאומה הטכנולוגית ביותר בעולם, זו שההיסטוריה המודרנית שלה הוגדרה במידה רבה בהירושימה ובנגסקי בקיץ 1945, מצאה עצמה שוב בסיוט שמעלה תהיות על סוף עידן החשמל הגרעיני. היכולות הטכנולוגיות, המנהליות והכלכליות הגבוהות של יפן, והתכנון המדוקדק וקר הרוח לקראת יום פקודה הקטינו את הנזק. אך הם רק מבליטים את עצמת הסיכונים, ומבהירים שבמקומות אחרים היו התוצאות נוראיות פי כמה.

בשנות החמשים כשהעולם התבשר על 'אטום לשלום' הכל נראה מבטיח. כמה קילו דלק גרעיני – אורניום, ובהמשך פלוטוניום – שמונחים בכור קטן ומפיקים אנרגית חום בכמויות מפליגות. החום מוזרם באפן מבוקר החוצה, הופך מים או גז לקיטור שמניע גנרטורים. חשמל זול זורם. הטכנולוגיה בשירות הרווחה והקדמה. במהלך השנים אירעו בתחנות גרעיניות, כמו באסדות קידוח נפט, אלפי תאונות, רובן קטנות. נוסדה שיגרה של הסתרה והתמסדו נהלים שיצרו נורמליזציה. התאגידים שמייצרים כורי גרעין ותאגידי ייצור החשמל שמפעילים אותם המשיכו לפמפם לנו שלהם זה לא יכול לקרות. נציגי תעשיית הגרעין בממשלות והפקידים שעובדים בשירותם בסוכנות הגרעין של האו"ם סיפרו שאו-טו-טו מתחילה פה מהפיכת אנרגיה חלומית, זולה ונקיה, שאחריה ישקוט העולם ארבע מאות שנה.

יש לקוות שאירועי השנה האחרונה הבהירו לקברניטים שהפקת אנרגיה וייצור חשמל הם תחום מורכב, רגש ומסוכן, מלא בכל מיני דברים שיכולים להשתבש. אסון אסדת הנפט במכסיקו, חוסר השקט במזרח התיכון, משבר האקלים והסיכונים הגלומים בהרפתקאת החשמל הגרעיני מבהירים שזה הזמן לשינוי כיוון אמיתי והתרחקות מכלכלת הפחמן והגרעין. אנו זקוקים להפנייה מאסיבית, דומיננטית, של משאבים כספיים, מדעיים, טכנולוגיים ומנהלתיים לאנרגיה חלופית, נקיה ומקיימת. אם זה לא יקרה, בל נתפלא אם משנה לשנה נראה את הכאוס האנרגטי ואת הנזק הביוספרי והסבל האנושי שכרוכים בו מתעצמים ויוצאים משליטה.

חופשת סקי דלת פחמן

עכבר העיר, בעקבות הגרדיאן הלונדוני, מביאים את הסיפור של העיירה האוסטרית וורפנוונג, הנחשבת לאחד משני אתרי הסקי האירופאיים היחידים שמנסים, עד כמה שאפשר, לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית של הגולשים בו.
הנה הכתבה בעכבר העיר. והנה זו מהגרדיאן.

דליפת הנפט במפרץ מכסיקו: האם הים הצפוני הבא בתור?

התלות בנפט גובה מחיר. את זה ראינו במפרץ מכסיקו. ובבריטניה מודאגים שמא אסדות הקידוח של בריטיש פטרוליום וחברות אחרות בים הצפוני הן הבאות בתור. דו"ח של ועדת בדקה פרלנטארית בבריטניה שפורסם השבוע הגיע למסקנה שהרגולציה בבריטניה הדוקה ומקצועית יותר, ולכן הקידוחים שם בטוחים יותר. סביבתנים שמבקשים ללכת מעבר לנפט לא משתכנעים.

הנה דיווח של הערוץ הרביעי על דו"ח אסדות הנפט, כולל ביקורת עליו של ג'ון סובן, מנכ"ל גרינפיס בריטניה.

על תעשיית הבשר והתחממות גלובלית: לענף הבקר דרוש כדור ארץ נוסף

חגי כהן מ'שני צמחוני', ידיד הומו קומבוסטנס בחוגי הצמחונות האקטיביסטית, כותב:
לפני כשבוע פרסמה הקרן הבינלאומית לשימור טבע (WWF) דו"ח שזכה לחשיפה נרחבת במאות כלי תקשורת בעולם. הדו"ח, המכיל תחזיות קשות לחיסול משאבי כדור הארץ בעשורים הקרובים אם יימשכו המגמות הנוכחיות, מצביע על שני אמצעים עיקריים למניעת המשבר ולהתמודדות עמו: מעבר לאנרגיות מתחדשות, ומעבר לתזונה צמחונית.

בישראל פרסם צפריר רינת דיווח ב"הארץ", "דו"ח בינלאומי: כדור הארץ לא יוכל לספק את צורכי האנושות בעוד 20 שנה", לפיו "ארגון WWF מזהיר שכבר כיום, צורך האדם פי 1.5 ממה שכוכב הלכת שלנו יכול לספק. הפתרונות: אנרגיה חלופית ומעבר לצמחונות". לפי הדיווח, "על המין האנושי יהיה גם לשנות את הרגלי התזונה שלו באמצעות מעבר למזון המבוסס יותר על מקורות צמחיים."

דו"ח WWF מצטרף אל שורה הולכת ומתארכת של דו"חות וקמפיינים מהשנים האחרונות המצביעים על אחריותן המרכזית של תעשיות הבשר והדיג (והצרכנים המממנים אותן) למשבר הסביבתי העולמי: מ"צלו הארוך של משק החי" של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם ב-2006 (שקבע ש-18% מגזי החממה בעולם נפלטים ממשקי-חי) ועד דו"ח WorldWatch Institute (שתיקן ב-2009 את חישובי האו"ם וקבע שתעשיות משק-החי והדיג אחראיות למעשה ליותר ממחצית פליטות גזי החממה); מצעדים ראשונים ומהוססים של עידוד ממשלתי לצמחונות במדינות רבות כבריטניה, גרמניה, שבדיה, אוסטרליה, ועד דו"חות האו"ם מאפריל ויוני השנה (2010) על פליטות גזי חממה מתעשיית החלב ועל ההשפעה הסביבתית של צריכה וייצור, שלראשונה מעזים לקרוא במפורש לצמצום משמעותי בצריכת בשר ומוצרים אחרים מהחי.

יש לקוות שהשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, יעיין בדו"ח החדש ברצינות ובחרדה הראויות למול נתוניו הקשים, ויסייע לקדם בישראל (או לפחות, בתור התחלה, במשרדו) פרויקט להפחתת צריכת הבשר – למשל במתכונת המצליחה של "שני צמחוני". אך יש לקוות גם שרבים מאיתנו יפנימו את הכוח הטמון בבחירותינו הצרכניות, ולא יחכו לממשלות שיתעוררו למעננו, במקומנו. כי עד שזה יקרה, מתקבל הרושם מהדו"ח, עלול כבר להיות מאוחר מדי.

כאן הקליפ של WWF המתאר את הדו"ח

התחממות גלובלית והקמפוס: איזו אוניברסיטה הכי קולית?

מאת מרב כץ-קמחי

בגיליון הסתיו של הדו-ירחון של ארגון הסיירה קלאב, הארגון הסביבתי האמריקאי הגדול ביותר, פורסמו תוצאות סקר מקיף שנערך בקמפוסים אקדמיים בארצות הברית. מטרת הסקר היתה לקבוע מיהו הקמפוס הירוק ביותר בקרב 162 הקמפוסים שבחרו ליטול בו חלק – מבין 900 הקמפוסים שאליהם נשלח השאלון – וזאת על סמך שאלון מקיף בן 11 עמודים.

כדי לכמת ולהעריך את מידת המחויבות של הקמפוס לקיימות (sustainability) חולק השאלון לעשר קטיגוריות: אספקת מקורות אנרגיה, יעילות, מזון, אקדמיה, רכש, תחבורה, אדמיניסטרציה, טיפול בפסולת, השקעות כספיות ויוזמות אחרות. כל קטיגוריה כללה כמה שאלות משנה כשהתשובות עליהן זיכו את המשיבים בניקוד משתנה, בהתאם למפתח שקבעו מומחי הסיירה קלאב. הקמפוס שצבר את מספר הנקודות הגבוה ביותר הוכרז כקמפוס הקוּלי והירוק ביותר.

כידוע, סקטור האנרגיה הקונוונציונלית נחשב לסקטור התעשייתי הפולטני ביותר והוא מרכז את עיקר תשומת הלב במאבקם של ארגוני הסביבה. בקטיגוריה החשובה ביותר של "אספקת מקורות אנרגיה" נתבקשו המשיבים לפרט את המקורות לייצור החשמל שמזין את הקמפוס שלהם (בארצות הברית נוהגות יצרניות האנרגיה לספק מידע זה לצרכנים). ניקוד גבוה ניתן לקמפוסים שהחשמל המגיע אליהם מיוצר ממקורות מתחדשים כמו שמש, רוח, מים וביו-מסה. ניקוד גבוה ניתן גם לקמפוסים שמשתמשים בחשמל ממקורות מתחדשים למיזוג (חימום וקירור) המבנים בתחומם שכן מיזוג מבנים הוא צרכן אדיר של אנרגיה.

בקטיגוריית ה"יעילות" קיבלו ניקוד גבוה קמפוסים שעושים שימוש במים ממחוזרים להשקייה, כאלו שהתקינו מתקנים שונים לחיסכון בחשמל כמו נורות חסכוניות או חיישנים המכבים תאורה בחדרים שאין בהם פעילות וכאלו שיש בהם תכניות מקיפות לבנייה מבודדת.

ניקוד גבוה בקטיגוריית "מזון" ניתן לקמפוסים שאחוז ניכר מן הארוחות המוגשות בהם מורכבות ממזון אורגני, צמחוני, טבעוני, כזה המוכן מחומרי גלם הגדלים בסביבה הקרובה לקמפוס, או כזה המאושר על ידי ארגונים המקדמים קיימות בתחום צרכנות המזון (למשל, האקווריום של מונטריי בקליפורניה המפיץ מדריכים אזוריים לצריכת דגים בת-קיימא).

בקטיגוריית "אקדמיה" זכו לניקוד גבוה קמפוסים המציעים התמחות או, לכל הפחות, שיעורים בתחום ירוק כמו לימודי סביבה או חקלאות בת-קיימא, כאלו שמרציהם עוסקים בתחום וזכו להכרה ממסדית על עיסוקם, או כאלו שלימודי הסביבה הוטמעו באחוז גבוה מן המחלקות שלהם (באוניברסיטת סנטה קלרה בעמק הסיליקון, למשל, לימודי סביבה הם חלק מתכנית הלימודים בכל המחלקות, כולל במחלקות הפחות צפויות של מדעי הרוח).

בקטיגוריית "רכש" קיבלו מספר גבוה של נקודות קמפוסים הרוכשים את מוצריהם מיצרנים מאושרים המחויבים לקיימות למשל מיצרנים העושים שימוש בנייר ממוחזר, מכאלו הממעטים בחומרי אריזה ומכאלו העומדים בסטנדרטים של קיימות בתחום האלקטרוניקה.

קמפוסים המקדמים שימוש בתחבורה ציבורית ובאופניים בקרב סטודנטים ועובדים זכו לניקוד גבוה בקטיגוריית ה"תחבורה".

קמפוסים המקדמים תכניות מחזור מקיפות בדמותם של פחי מחזור לחומרים שונים, כאלו המפנים רק כמות קטנה של פסולת למטמנות אזוריות או כאלו שהציבו לעצמם יעד שאפתני של zero waste, כאלו שהנהיגו תכניות להכנת קומפוסט מפסולת אורגנית וכאלו המקיימים מערכת לאיסוף תרומות של מוצרים משומשים כמו בגדים או מוצרי צריכה ביתיים, זכו אף הם לניקוד גבוה.

בקטיגוריית "אדמיניסטרציה" זכו לניקוד גבוה קמפוסים המעסיקים במשרה מלאה אדמיניסטרטורים המקדמים תכניות ירוקות כוללניות בקמפוס, כאלו שיש להם תכניות מחייבות ומקיפות לצמצום פליטות במטרה להילחם בהתחממות וכאלו שכבר עשו הערכת פליטות מקיפה בתחום הקמפוס שלהם.

בקטיגוריית "השקעות" קיבלו מספר נקודות גבוה קמפוסים המשקיעים את כספם בתחומים המקדמים את הסביבה.

לבסוף, בקטיגוריית "יוזמות אחרות" קיבלו ניקוד גבוה קמפוסים שקידמו יוזמות ירוקות אחרות או שנטלו חלק במיזמים ירוקים באזורם או במדינתם, כמו למשל שימוש מקיף בחומרי ניקיון ידידותיים לסביבה, שימור הסביבה הטבעית הסמוכה לקמפוס או צמצום תכניות הפיתוח והבינוי.

והזוכה? Green Mountain College ממדינת ורמונט זכה לניקוד הגבוה ביותר של 88.6 והוכרז כקמפוס הירוק ביותר של הסקר. הקמפוס מקבל חשמל המיוצר מביו-מסה וממתאן שמקורו ברפתות ומתכנן להיות הקמפוס הניטרלי מבחינת פחמן (carbon neutral)  בשנה הבאה. ניטרליות פחמן מושגת כשכמות הפחמן הנפלט משתווה לכמות הפחמן הנאגר. במקום השני זכה Dickinson College ממדינת פניסלווניה עם ניקוד של  86.1 . בקולג' מונהגים לימודים קיימות בכל המחלקות ולו חנות המפיקה ביו-דיזל. במקום השלישי זכה Evergreen state College ממדינת וושינגטון העושה שימוש נרחב בחשמל ממקורות מתחדשים.

בספרן תארים משמעותיים טוענות אן רפפורט ושרה קרייטון כי קמפוסים אקדמיים מצויים בעמדה ייחודית להוביל את המאבק בהתחממות הגלובלית. כקהילות עם אוטונומיה ניהולית השולטות על תחום בנוי גדול, הם יכולים להתארגן ולקדם פעילות אפקטיבית מגוונת בתחומם; כמרכזי מחקר הם יכולים לחנך דורות של סטודנטים ולהפנות תשומת לב מחקרית לנושאים הקשורים בהתחממות ובצריכת אנרגיה. הקמפוסים הירוקים שנבחרו במשאל הסיירה קלאב מוכיחים כי קידום המאבק בהתחממות ונטילת אחריות אקדמית וציבורית הם בגדר האפשר!

ד"ר מרב כץ-קמחי היא ידידת הומו קומבוסטנס באוניברסיטת ברקלי