ארכיון

Posts Tagged ‘משבר האקלים ואי שיויון’

האיטי כמשל

מה שקרה השבוע בהאיטי הוא באמת המקרה האולטימטיבי של מה שארגוני הסיוע הבינלאומיים וארגוני האו"ם מכנים 'אסון הומניטארי מורכב'. הפגיעה עצמה – במקרה זה רעידת האדמה – קשה וכואבת. אולם עד מהרה מתברר שהנזק והסבל האנושי העצומים אינם מצטמצמים רק לפגיעה הישירה, אלא מתרחבים במעגלים שמשקפים את מצב התשתיות הפיזיות, היכולות הכלכליות ויכולת הארגון שהיו בחברה לפני האסון. והם שקובעים את היכולת של הקהילה להתאושש. המלה האנגלית לכל זה היא resilience. בעברית קוראים לזה חוסן.

ובכל מה שקשור לחוסן, האיטי היא אולי אחת המדינות הפחות חסונות שיש. להבדיל מהרפובליקה הדומיניקנית שחולקת אתה את האי (האיטי במערב, הרפובליקה הדומיניקנית במזרח), שהצליחה לשמר את המערכת הטבעית, למנוע סחיפת קרקע, לייצב חקלאות ברמה סבירה ולארגן מדינה מתפקדת, האיטי נמצאת כבר חמשה עשורים בהידרדרות אקולוגית, כלכלית, חברתית ופוליטית. בין פאפא דוק לבייבי דוק, אריסטיד ויורשיו, ועד לוואקום הפוליטי הנוכחי שם, איש לא הצליח לארגן מערכת מנהלית שתאפשר לאוכלוסיה שירותים בסיסיים מחד ותשית עליה רגולציה מינימאלית מאידך. התוצאה: הפקרות בבניה, עוד כריתת יערות וסחיפת קרקעות, תשתיות עלובות, ומיליוני עניים בסלאמס עם כלום מה להפסיד. ובמצב כזה, כשהאדמה רועדת, הכל קורס. הבנינים והמוסדות, הסדר הציבורי ותחושת הקהילה. התמוססות כללית עד שאין מי שיקבור את המתים ולא ברור מי יתאבל עליהם ומתי.

רעידות אדמה אינן קשורות כמובן לשינוי אקלים. אבל האיטי היא משל שמסביר היטב מדוע המדינות העניות, ובעיקר 49 המדינות המכונות LCD  – המדינות הכי פחות מפותחות – הגיעו לועידת האקלים בקופנהאגן בתחושה שהן נאבקות על חייהן. חמש הסכנות האקוטיות ביותר שקשורות בשינוי האקלים – מידבור וכשל יבולים, מצוקת מים מחריפה, הצפות בגלל עלית מפלס האוקינוסים, סופות טרופיות חזקות ותדירות יותר ומגיפות שנובעות מהרחבת איזורי התפוצה של חרקים – הן בעיות שהמדינות העניות מכירות היטב. הן יודעות שכל אחת מן החמש הללו, או קומבינציות של כמה מהן, עלולה להיות מכת הטבע שכמו רעידת האדמה בהאיטי תזעזע אותן ובמקרים מסוימים גם תפרק לחלוטין את המסגרת הפוליטית והממשלית של המדינה. הן מבינות שהתשתיות הפיזיות והכלכליות שלהן רעועות כל כך שכל מכה כזו עלולה להפוך תוך אפס זמן לאסון הומניטארי מורכב. ולכן הן נאבקו, וממשיכות להיאבק, על כך שלצד פעולות לצמצום מימדי התחממות כדור הארץ יהיו גם פעולות דחופות שמטרתן להסתגלות למה שאני מכנה  מאפ"ן – המצב האקלימי הפוסט נורמאלי.

משבר האקלים: המדינות הצפוניות ישגשגו

כשלון ועידת האקלים בקופנהאגן נבע במידה רבה מהעובדה ששינוי האקלים כרוך באי שיויון גלובלי ובניגוד אינטרסים בין קבוצות גדולות וחשובות של מדינות. הסכנות הכרוכות בו – מידבור וכשל יבולים, מצוקת מי שתיה, הצפות באיזורי חוף, עליה בתדירות ובעצמה של סופות טרופיות ושל מחלות נגיפיות – יכו קשה יותר במדינות הדרום העניות. התשתיות האזרחיות הרעועות שלהן, יכולותיהן הכלכליות והטכנולוגיות המוגבלות והריפיון המנהלי של מערכות השלטון ברבות מן המדינות הללו יקטינו את יכולתן להתמודד עם המשבר. זו הסיבה שהמדינות הללו הגיעו לקופנהאגן עם תחושת דחיפות בוערת ועם צורך מיידי בטיפול בשאלת ההסתגלות למה שאני מכנה המצב האקלימי הפוסט נורמלי – מאפ"ן. המדינות העניות, שתרומתן ההיסטורית להתפתחות המשבר היתה קטנה יחסית, עומדות לשלם מחיר יקר. במקרה של מדינות האיים הקטנות, שחלקן עלולות להיעלם כליל מתחת למי האוקינוס הגואים, מדובר במחיר האולטימטיבי.

אבל אי-השיויון אינו מסתכם רק בגורלן המר של המדינות העניות באפריקה, באסיה, בדרום אמריקה ובאוקיאניה. יש לו גם מימד צפוני מטריד. המדינות שממוקמות באיזורים הממוזגים בחצי הכדור הצפוני וברצועה הסוב-ארקטית שמשתרעת בשוליו יכולות להתבונן בסכנות שאוזכרו כאן במידה לא מבוטלת של שאננות. באופן פרדוקסלי, אם לא יהיה שינוי ניכר בקצב שריפת הדלק המחצבי הנוכחי, הן עשויות דווקא להרויח. ההתחממות  ברוחבים הגיאוגרפיים הגבוהים תגרום למשל להפשרת הפרמה פרוסט (קרקע שהיתה קפואה אלפי שנים). שטחי ענק בצפון אמריקה, גרינלנד, צפון אירופה וצפון אסיה שעד כה לא נוצלו יוכלו להפוך לבעלי תועלת חקלאית, תעשייתית והתישבותית. המדינות הללו רשאיות להניח, במידה רבה של צדק, שגם אם שינוי האקלים יואץ והטמפרטורה הממוצעת בשטחיהן תעלה ב-5 או 6 מעלות צלסיוס, הן ישרדו ואולי אפילו ישגשגו.

לחסינות הזו מצטרפת גם העבודה שבמדינות הצפוניות ביותר – רוסיה, קנדה, סין, ארצות הברית, נורבגיה וגם דנמרק, שממשיכה להיות בעלת ענין משמעותי בגרינלנד, יש מרבצים גדולים וחשובים של דלק מחצבי. מדענים מעריכים שבתוך עשרים עד שלושים שנה יהיה הקוטב הצפוני, הממוקם בלב האוקיינוס הצפוני, חופשי מקרח. מסעות הקיץ ההירואיים של חוקרים שהגיעו לקוטב הצפוני בהליכה רגלית ממושכת על פני האוקינוס הקפוא יהפכו בקרוב לנחלת העבר, שכן בתוך עשור או שניים ניתן יהיה להפליג בקיץ עד לקוטב. אין פלא שהמדינות הגובלות בחוג הארקטי – רוסיה, יפן, נורווגיה, פינלנד, קנדה וארצות הברית – כבר החלו להתגושש על השליטה באוצרות הטבע שבקרקעית האוקיינוס הצפוני. העידן שבו ניתן יהיה להגיע לאזורים הללו באניות, ולבצע קידוחים ימיים להפקת נפט וגז טבעי ממרבצים שהיו מכוסים עד כה בקרח ארקטי אוקיאני מתקרב במהירות. לרוב המדינות הללו, אגב, גם יש יכולות צבאיות וארגוניות להגן על הנכסים הללו. כל המרכיבים הללו הופכים אותן, ואת התאגידים שממוקמים בהן, לבעלי ענין מובהקים בכלכלת הפחמן, ומעודדים אותן להתנגד לצעדים שעלולים לצמצם את השימוש בדלק מחצבי.

רוב המדינות הצפוניות העשירות נהנות מתשתיות אזרחיות מפותחות ומיכולות מנהליות וטכנולוגיות שיאפשרו להן  להתכונן בזמן וביעילות לעליית מפלס האוקינוסים. היכולות הצבאיות וטכנולוגיות השיטור המתוחכמות שעומדות לרשותן יאפשרו להן לאטום את גבולותיהם מפני פליטים סביבתיים. אם הפרספקטיבה הדרומית מראה ששינוי אקלים אחראי לפיזור לא שיויוני של סיכונים, במבט מצפון רואים פיזור לא פחות מקומם של הזדמנויות שעשויות לנבוע מן המצב החדש.

האנרגיה הפוליטית של המדינות הצפוניות, אליהן חברו כמה מיצרניות הנפט הגדולות ובראשן סעודיה, התגבשה כבר בועידת האקלים בבאלי ב 2007 לציר משמעותי של סרבנות. המבוי הסתום בו חזינו בקופנהאגן בשבוע שעבר נבע בין השאר מן האנרגיה הפוליטית הזו.

התחממות כדור הארץ: אינדקס הפליטה ההיסטורית לגודל האוכלוסיה

הטבלה הזו, אותה פיתחתי במהלך המחקר לכתיבת הספר 'הנה זה בא: כיצד נשרוד את משבר האקלים' (הוצאת הקיבוץ המאוחד, דצמבר 2009)  נלוותה למאמר שפרסמתי בגיליון מס' 5 של אודיסיאה בתחילת נובמבר 2009.  גרסא מקוצרת עולה ב'ירוק' בווי-נט ב 14 בנובמבר 2009.

טורי הנתונים הימניים מבוססים על נתונים שפותחו ופורסמו בידי אחרים. הטור השמאלי (אינדקס הפליטה ההיסטורית) הוא החידוש כאן, שכן הוא מציע אינטגרציה בין כמה סוגי נתונים שטרם נעשתה

דרוג ע"פ כמות פליטה היסטורית   פליטה היסטורית 1850-2004 (מיליון טון co2) שיעור מהפליטה ההיסטורית הגלובלית שיעור האוכלוסיה באוכלוסיה העולמית (2008) אינדקס פליטה היסטורית*
1 ארה"ב 634,600.00 45.00% 4.56% 9.68
2 רוסיה 90,135.00 6.38% 2.14% 2.98
3 סין 89,243.00 6.31% 20.02% 0.32
4 גרמניה 79,450.40 5.62% 1.24% 4.53
5. בריטניה 67,906.80 4.80% 0.92% 5.21
6 יפן 42,696.20 3.02% 1.93% 1.56
7 צרפת 31,775.70 2.24% 0.96% 2.33
8 הודו 25,167.00 1.78% 17.11% 0.10
9 קנדה 23,930.00 1.69% 0.50% 3.38
10 אוקראינה 22,956.40 1.65% 0.70% 2.36
11 פולין 22,474.80 1.59% 0.58% 2.74
12 איטליה 17,886.50 1.26% 0.88% 1.43
13 דר"אפ 13,271.30 0.93% 0.66% 1.41
14 אוסטרליה 12,014.30 0.85% 0.31% 2.74
15 מכסיקו 11,463.70 0.81% 1.64% 0.49
…-
61 ישראל 1,434.00 0.101% 0.097% 1.04
  סה"כ 1,412,537.90

הטבלה, שמתייחסת ל 15 המדינות האחראיות כיום לכמויות הפליטה הגדולות ביותר של CO2 וכן לישראל (שנמצאת במקום ה 61 בטבלה העולמית) לוקחת את סך כל הפליטות שנפלטו לאטמוספירה משטחה של כל מדינה מאז המהפיכה התעשייתית (בטור השלישי מימין) ומראה תחילה מה חלקה בכלל הפליטה ההיסטורית הגלובלית (טור האחוזים הרביעי מימין). בעמודה הבאה (השניה משמאל) מופיע שיעור אוכלוסית המדינה ב 2008 כחלק מכלל האוכלוסיה העולמית. והעמודה השמאלית היא החשובה ביותר: מופיע בה היחס – האינדקס – שבין החלק לו אחראית המדינה בפליטה היסטורית הגלובלית לבין חלקה באוכלוסית העולם כיום. יחס של 1.00 מראה שכמות הפליטה ההיסטורית הגלובלית של המדינה פרופורציונאלית לשיעור אוכלוסיתה מאוכלוסית העולם כיום. אינדקס נמוך מ 1.00 מציין ששיעור הפליטה ההיסטורית של המדינה נמוך משיעורה באוכלוסיית העולם.  אינדקס גבוה מ 1.00 מלמד ששיעור הפליטה ההסיטורית שלה גבוה מחלקה היחסי באוכלוסית העולם.

ההשוואה מבליטה את אי השיויון הגלובלי שנלווה למשבר האקלים: המדינות המתועשות הותיקות – כמעט כולן בחצי הכדור הצפוני – מציגות אינדקס פליטה היסטורית לאוכלוסיה גבוה בהרבה מ 1. כלומר תרומתן ההיסטורית להפרת מאזן החום האטמוספירי גבוהה בהרבה משיעור אוכלוסייתן באוכלוסית העולם. המדינות המתפתחות, כולל סין, הודו ומכסיקו, מציגות אינדקס נמוך מ 1,המעיד על כך שתרומתן לשינוי הרכב האטמוספירה קטנה יחסית.

מקורות:

נתוני הפליטה ההיסטורית מתוך  WRI – Google Docs

נתוני אוכלוסיה מתוך The world Factbook 2008

.

אנרגיה סולארית בהר חברון

SOLAR AMD WIND ENERGY FOR THE BEDOUINS SOUTH OF HEBRON

English text follows the Hebrew

מי שראה אמש את התכנית בבי.בי.סי  העולמי שנקראת World Challenge – שמביאה 12 פרויקטים להעצמה קהילתית וסביבתית מרחבי העולם, יכול היה לראות שם כתבה בת כ 12 דקות על comet me – ארגון שהקימו אלעד אוריין ונועם דותן, שמקים פאנלים סולריים וטורבינות רוח להפקת חשמל עבור הבדואים בדרום הר חברון. נועם ואלעד, שעובדים עם קבוצת הכפרים של אהוד קרייניס ועם הרבה מתנדבים וארגונים שותפים מהארץ ומהעולם, עושים בהר חברון חיבור מרגש. מצד אחד קידום אנרגיה סולארית, שהיא כמובן הפתרון הטבעי, הפשוט וההגיוני ביותר לשאלת האנרגיה במזרח התיכון, ומרכיב מרכזי בהתמודדות עם משבר האקלים. מצד שני עבודה מול קהילה במצוקה שסבלה מעוולות הכיבוש  בצורה קיצונית ומקוממת ביותר. יושבי המערות והאוהלים גורשו פעם ראשונה מגבעות ערד ב 1948 ופעם שניה מאיזורי המחיה שלהם באיזור יאטה שמדרום לחברון בשנות השמונים, כשאדמותיהם נלקחו לצרכי התנחלויות. קוי המתח הגבוה שמובילים חשמל להתנחלויות מזמזמים מעל לראשיהם, אבל גישה לרשת – או למים – אין להם. במקום זה הם סובלים מהצקות המתנחלים, כולל פגיעה ברכוש בגוף ובמקרה אחד גם בנפש.

הצטרפתי לאלעד ונועם ואחרים פעם אחת לכמה ימים בקיץ 2008 ופעם שניה לכמה ימים בקיץ 2009, לעזור בהתקנת פאנלים סולאריים להפקת חשמל ליד צריפים ואוהלים ומעל למערות המגורים. את נהרת האושר שראיתי על פני נשים בדואיות מבוגרות, שאחרי עשרות שנים של חיים לאור עששית הנפט ומדורות עצים עשנות יכלו לראושנה להפעיל את מתג החשמל ולהדליק את אפלולית המערה בנורת פי.אל, לא אשכח לעולם.

כדאי לראות הוידיאו וכדאי עוד יותר להיכנס לאתר ה BBC ולהצביע בעד הפרויקט שלהם כדי לעזור לו לזכות בתואר. זה יכול לעשות הבדל עצום לפרויקט שעד עתה גייס כספים בקצב מצומצם. וקומט חזק יותר יוכל להחיב את פעילותו לקהילות בדואיות נוספות בפזורה של הר חברון.

Comet-me.org from comet-me on Vimeo.

SOLAR AND WIND ENERGY FOR THE BEDOUINS SOUTH OF HEBRON

The BBC World’s World Challenge is a program that has 12 finalist projects of environmental innovation and community empowerment from all over the world. Those who watched it Sunday evening (November 8th),  could see a 12 minute clip about Comet Me. Comet Me – Community, energy and sustainable development in the Middle East – is an organization established by Elad Orian and Noam Dotan. It works with the Villages Group of Ehud Kreinis, many volunteers and some partner organizations in Israel, Palestine and the International Community, to install solar panels and wind turbines for electricity in Bedouin communities south of Hebron in the West Bank.

Noam and Elad are creating a moving synergy. On the one hand, they push solar and wind energy, which are of course the natural, simple and commonsensical solution to the problem of energy in the Middle East as well as in poor community in many other regions. On the other hand, they help a disenfranchised community that suffered untold damage as a result of the occupation. These people, now occupying caves and tents and shacks, were driven off their land near Arad for the first time in 1948, and for a second time from land nearer their present locations that was grabbed for Jewish settlements in the 1980’s. The high voltage grid lines that supply electricity to the settlements hum above their heads. But access to the grid – or to the water pipes – is prohibited to them. Instead they are harassed by the settlers, who regularly damage their meagre possessions, sometimes injure them and on one case even took a life.

I joined Elad and Noam for a few days to help install solar panels south of Hebron for the first time in the summer of 2008 and then again in 2009. The happiness I saw on the face of elderly Bedouin women who, after decades of life illuminated by kerosene lamps and open fires could for the first time flick a switch and have their cave alight with energy efficient light bulbs is a sight I will cherish all my life.

It is worth your while to watch this video. Even more important  – go to the BBC site and vote for Comet Me in the Beeb’s contest. Winning this could make a world of difference for an organization that has so far raised money with some difficulty. And a stronger Comet Me will be able to expand its excellent activities to further villages further afield.

משבר האקלים: סיפור של אי-שיויון גלובלי

CLIMATE CHANGE AS INEQUALITY MULTIPLIER
English below video frame

הוידיאו הזה מדלהי מספר את סיפור משבר האקלים מנקודת המבט של המדינות העניות.  עיר ענקית, מדינה אדירה, עוני רחב מימדים, תשתיות חלשות, יכולות מנהלתיות מוגבלות. כולם שם תלויים באקלים ובטבע בצורות שהמודרניזם הצליח לשכנע אותנו שעומדות לחלוף מן העולם. אבל הנה הטבע חוזר, ובגדול: המונסון המשתגע, הנהרות שיורדים מן ההימאליה מצטמצמים, והפרוגנוזה לדלהי פשוטה ומצמררת: 15 מיליון איש בלי מים – או עם מעט מים – בתוך עשור או שניים.

CLIMATE CHANGE AS INEQUALITY MULTIPLIER

This video from Delhi offers a southern hemisphere perspective on the climate crisis. Huge city, vast country, widespread poverty, weak infrastructure, limited administrative capacities. Everyone in India depends on nature and climate, in ways modernization almost succeeded to convince us no longer existed. But nature is back with a vengeance: monsoon gone mad, rivers originating in the Himalayas shrinking, and a prognosis for Delhi that makes you shiver: 15 million with little or no water within a decade or two tops.