ארכיון

Posts Tagged ‘ועידת האקלים בקופנהאגן’

מבזקופנהאגן 4 – סיכום פעילות ארגוני הסביבה הישראליים בועידת האקלים

הגיע זה עתה במייל. העליתי ל scribd. הנה הלינק.

אובמה: לא מה שחשבנו

כשאובמה עלה לנאום בקופנהאגן ביום ששי בצהריים, מיד אחרי נשיא ברזיל לולה, הוא נראה כמו פקיד עייף ואפרורי שעולה לבמה אחרי הופעה מעוררת השראה של סטנדאפיסט מבריק. הוא היה כבוי, קפוץ, לחוץ. והנאום שלו היה משמים. הוא חזר על קלישאות במקום לחדש, חרש תלמים ישנים במקום להרחיק את החזית לכיוונים חדשים. התמונות שלו הבוקר ב'הארץ' – גם בכתבה הראשית בגיליון המודפס, שם הוא נראה בישיבה עם סרקוזי, בראון, מרקל ואחרים, וגם בכתבה הזו של שלמה שמיר על המשמעויות הדיפלומטיות הרחבות של הכשלון בקופנהאגן – משדרות מסר דומה. אובמה נראה בהם כמו אדם שמרגיש שהוא בפני משימה שהוא אינו יכול לעמוד בה. וזה עולה כמובן בקנה אחד עם משך השהייה שלו בקופנהאן: פחות מיממה. בא, ערך כמה פגישות, נאם נאום למליאה שעיקרו 'זה מה שיש לי להציע. Take it or leave it, ונעלם.

אובמה אדם הגון, ואין ספק שהוא ידע שהופעתו בקופנהאגן היא תרגיל בהתחמקות. עיקר מעייניו נתונים עתה לתקופת הכהונה השניה שלו. והוא משוכנע שלצורך זה הוא חייב לרצות את מה שמכונה Middle America. המהפיכה התעשייתית השניה איננה חלק מן החזון שלהם, והוא אותם לא רוצה לעצבן.

הנה מה שיש לניו יורק טיימס להגיד על הסיפור הזה הבוקר.

אנחנו יום אחרי קופנהאגן, והשמיים לא נפלו. לרוב תושבי כדור הארץ אין הבוקר תחושת אסון הולך ומתהווה. עוברים לסדר היום, ממשיכים לעסוק בדברים המוחשיים של כאן ועכשיו. זו הבעיה שרודפת את האקטיביזם הפוליטית סביב משבר האקלים כבר כמעט עשרים שנה. הוא תמיד נראה כמשהו שקורה במקומות אחרים, בזמנים אחרים, לאנשים שונים מאיתנו. והפיתוי להתמסר לאינרציה השלילית – זו שאומרת שלא קרה, לא קורה ולא יקרה כלום, משתלט.

הממשלות איכזבו אותנו, ומעמידות את עתידנו ועתיד הדורות שלנו בסכנה. ארגוני החברה האזרחית הם התקוה לאחריות ולשינוי. צריך לתמוך בהם יותר מאי פעם, לחזק אותם ולקוות שהם לא יאבדו רוח מהמפרשים וימשיכו במאבק. המכה המאה ואחד תשבור את הקיר. אבל כל המאה שקדמו לה חשובות לא פחות.

קומי נאיידו, מנכ"ל גרינפיס, מגיב על תוצאות ועידת האקלים בקופנהאגן

הנה קומי נאיידו, מנכ"ל גרינפיס, אזרח דרום אפריקה, במסיבת העתונאים של Climate Action Network ביום ששי בלילה, מביע את דעתו על ההסכם שרקח אובמה.

המסמך החשוב ביותר בעולם כיום?

?THE MOST IMPORTANT DOCUMENT IN THE WORLD RIGHT NOW

English Text follows the Hebrew

המסמך הזה, שנכתב בידי הצוות המקצועי במזכירות אמנת האקלים של האו"ם  UNFCCC בלילה שבין ה 15 ל 16 בדצמבר, כונה ב 17 בדצמבר בידי קומי נאדו, מנכ"ל גרינפיס העולמי, 'המסמך החשוב ביותר בעולם כיום'. מדובר בטיוטת חישובים שהפיקו אנשי ה UNFCCC כדי לשקלל את התחייבויות צמצום הפליטות שהתקבלו במהלך הועידה בקופנהאגן מכלל מדינות העולם. המטרה: לחשב את משמעות ההתחייבויות הללו מבחינת ההתחממות הצפויה.

הנחות העבודה של המסמך הן שכדי להבטיח שהטמפרטורה העולמית הממוצעת לא תעלה ביותר מ 2 מעלות במהלך המאה הנוכחית, יש צורך להגיע לשיא פליטת גזי חממה לאטמוספירה לא יאוחר מ 2020, ואז להתחיל בירידה תלולה, שתייצב את רמת ה CO2 באטמוספירה על 450 חלקי מיליון ובהמשך תאפשר להוריד את הריכוז עד מתחת ל 400.

השקלול של התחייבויות המדינות נכון ל 15 בדצמבר, שהיה היום המסכם של דיוני הגוים הטכניים של הועידה, מראה שברמת הצמצום הכוללת שבה מדובר כרגע, שיא הפליטות יגיע מאוחר יותר מ 2020, ריכוז ה CO2 באטמוספירה יתייצב על 550 חלקי מיליון, והטמפרטורה העולמית צפויה לעלות במהלך המאה ה 20 ב 3 מעלות ולא ב 2. זה אומר גזר דין מוות על כמה וכמה מדינות איים קטנות, מידבור מצמית במדינות רבות אחרות, מצוקת מים נרחבת עוד יותר מזו הצפויה כיום, ועוד.

?THE MOST IMPORTANT DOCUMENT IN THE WORLD RIGHT NOW

This document, which Kumi Nadoo, ED of Greenpeace Inernational, called on Dec 17th The most important document in the world right now, is a draft claculation prepared by the UNFCCC at COP 15 on Dec 15 2009 at 23:00 hrs. It factors in the pledges made by that stage by all countries, and claculates time of peak emissions, stable concentrations of CO2 in atmosphere and temperature rise in the 21th century. Results are bleak.

שידורי וידיאו ישירים מועידת האקלים בקופנהאגן

הנה הלינק לשידורי הוידיאו מהועידה:

זה מביא למסך מרכזי ובו מסכים קטנים עם כל השידורים שתנהלים באותו רגע. יש להם יכולת שידור משבעה או שמונה אולמות בו זמנית, אבל תלוי מה הולך באותו רגע ומה משודר. מקליקים על חלון שיש בו תמונה ואתם בפנים.

במקרה שלי אגב פאיירפוקס לא עשתה את העבודה של הבאת תמונת הוידאו, ונאלצתי לחזור לאינטרנט אקספלורר. אבל כשמגיעים לשידור אז האיכות מעולה, הסאונד טוב, ויש כל הזמן כותרות שמסבירות מה רואים. שווה.

ההר של קופנהאגן

דנמרק ארץ שטוחה, אבל לצירי ועידת האקלים של האו"ם ממתין בקופנהאגן הר תלול להעפיל בו. משימתם: הסכם גלובלי להפחתת פליטת גזי חממה שיעזור למין האנושי – הומו סאפיינס קומבוסטנס אני קורא לו – להציל את עצמו משינוי אקלים. קומבוסטנס פירושו 'שורף' – שם שמשקף שהסמטה הדחוסה, העשנה, המתחממת והמסוכנת שבה אנו חיים כיום היא תולדה של השינוי הדרמטי בהרגלי השריפה שלנו. מאז המהפיכה התעשייתית אנו מבעירים כמויות עתק של דלק מחצבי (פחם, נפט וגז), דוחסים לאטמוספירה מיליארדי טונות של פחמן דו חמצני (כן, גם גזים מודדים לפי משקל), מגבירים את אפקט החממה ומחממי את הכדור שבו אנו חיים.

כדור הארץ ישרוד גם אם שינוי האקלים הנוכחי יהיה מהיר וקיצוני יותר מכל מה ששיערנו. מה שמוטל בספק הוא הישרדות הציבליזציה שלנו בצורתה הנוכחית. אם ההתחממות הגלובלית לא תאט בקרוב עלולים להיכנס לפעולה מנגנוני היזון חוזר שיסחררו את המשבר מהר יותר קדימה. במקרה כזה אוכלוסיות רבות יאחרו את המועד. הן לא יוכלו להתארגן בזמן כדי לקדם פני רעות שכמה מהן, לצערנו, אנו כבר מכירים. משבר האקלים יגרור מידבור מתרחב, כשל בייצור מזון ומצוקת מים למליארדים. ערי חוף וחבלים חקלאיים עלולים להיות מוצפים מי ים גואים בגלל התמוטטות מדפי הקרח בגרינלנד ובאנטרקטיקה. התדירות והעצמה של סופות טרופיות ומגיפות תגבר, ויהיה אבדן מינים ביולוגי דרמטי. אם כמה מן התהליכים הללו (שכולם כאמור כבר התחילו כבר) יתפתחו בקצב ובעוצמה רבים, בעתיד עוד נסתכל אל העידן הנוכחי בגעגוע. ההווה המשגשג, זה שאנו לוקחים כיום כמובן מאליו, עוד ייראה לנו כתור זהב אבוד.

אם זה מה שעל הפרק בקופנהאגן, מה ייחשב כהצלחה שם ומה ככישלון?

הסכם גלובלי אפקטיבי יצטרך לספק פתרונות לשני אתגרים עיקריים: ריסון ההתחממות, וההסתגלות אליה. ריסון ההתחממות ישפיע רק בטווח הבינוני, כלומר בעוד עשור או שניים, והוא מחייב צמצום פליטות לאטמוספירה. לצורך כך יש לנקוט שלושה צעדים, שגם קשורים ביניהם. הראשון הוא השגת הסכמה בינלאומית רחבה על מכסה הולכת ופוחתת של פליטה גלובלית. כיום נפלטים לאטמוספירה כ 27 מיליארד טון פחמן דו חמצני בכל שנה. הכמות הזו צריכה לרדת בהדרגה ולהתייצב עד אמצע המאה על כ 5 מיליארד טונות בשנה. האמצעי השני הוא חלוקה בינלאומית הוגנת של נטל הצמצום (או של הזכות לפלוט, שהיא הצד השני של אותה מטבע). זו מטבע יקרה מאוד, ולכן מתנהל ויכוח רב שנים בין מדינות הצפון השבעות למדינות הדרום הפגיעות על אחריותן ההיסטורית של המדינות המתועשות למשבר, ועל החלק היחסי שהן צריכות לכסות בחשבון התיקונים. הויכוח הזה אגב הוא המכשול הקשוח ביותר במעלה ההר של קופנהאגן. האמצעי השלישי הוא מנגנוני אכיפה ברורים, שקופים ואפקטיביים של ההסכם שיושג, כולל סנקציות אמיתיות כנגד מדינות וסקטורים שיחרגו מן המכסה שהוקצבה להן. בדיוק מה שנעדר מפרוטוקול קיוטו, שהתבסס על הפחתה וולונטארית ולכן נכשל.

האתגר השני הוא כאמור שיפור היכולת להסתגל למה שאני מכנה המצב האקלימי הפוסט נורמלי (מאפ"ן בראשי תיבות). זו משימה לטווח המיידי שיש לה רק פתרון אחד: נכונות של המדינות הצפוניות לתת תמיכה כספית וטכנולוגית נדיבה למדינות הדרום כדי לעזור להן לעבות תשתיות אזרחיות ולהתחזק טכנולוגית לקראת מה שצפוי.

אין סיכוי שבקופנהאגן יחתמו על 'הסכם משפטי', כלומר על פרוטוקול טכני חדש. הסכם כזה צריך לכלול רשימות מפורטות של מדינות, כל אחת עם אחוזי הצמצום ותאריכי היעד וקטלוגים מורכבים של זכויות וחובות – דבר דבור על אופניו. זה לא יושג בתוך שבועיים. במקום זה עשוי להתגבש מה שכבר נהוג לכנות 'הסכם פוליטי'. זה יכלול (א) עקרונות ברורים לצמצום הפליטה הגלובלית, אולי אפילו עם מכסה מספרית יורדת ותאריכי יעד. (ב) מפתח כללי של סוג המחוייבות שתושת על  קבוצות המדינות העיקריות (המפותחות, המתפתחות, והכי פחות מפותחות), אך בלי ציון הכמויות הספציפיות ולוחות הזמנים של כל מדינה. (ג) איתות ברור על המרחק שמוכנה ללכת הקהילה העולמית בתחום האכיפה. (ד) איתות דומה על גובה התמיכה הכלכלית מן הצפון לדרום כדי לעזור בהסתגלות. הסכם פוליטי שיכסה היטב את התחומים הללו, ויצטרך כמובן להיות מגובה בתוך כמה חודשים בפרוטוקול משפטי בהיר ומפורט, ייחשב כהצלחה גדולה. הגיבורות, אם יהיה הסכם כזה בקופנהאגן, יהיו ארה"ב וסין, אשר פולטות ביחד יותר מ 40% מהפליטה העולמית, ואיתן אולי גם הודו, ברזיל והאיחוד האירופי.

ברק אובמה כבר דחה את הופעתו בקופנהאגן ליום הועידה האחרון, כלומר ל'קווטש' הסופי במשא ומתן, ואולי גם לגזירת הסרט. מה שאומר שהבמה להצגת השיא הולכת ונבנית. עכשיו צריך רק לוודא שצוות הכותבים – האנשים והנשים בקופנהאגן, שעליהם אנו שמים היום את יהבנו – מגיע להסכמה נרחבת על עלילת המחזה.

הדרך לקופנהאגן: 200 עמודים, 1000 הסתייגויות, 35 יום

THE ROAD TO COPENHAGEN: 200 PAGES, 1000 STICKING POINTS, 35 DAYS

English follows Hebrew text

שלושים וחמשה ימים לפני פתיחת הועידה בקופנהאגן, נפגשו בברצונה אתמול נציגי המדינות לעוד סיבוב במו"מ על עסקת האקלים הגדולה. הדיווח של פיונה הארווי מהפייננשל טיימס מביא תמונה זהירה, מפוכחת, לא אופטימית אבל גם לא חסרת תקווה, על הסיכוי שאובמה, שאמור לקבל את פרס נובל באוסלו במהלך ימי הועידה, יפציע גם בקופנהאגן. הארווי מנתחת את הפער הקיים בין עמדת אובמה לעמדות הסנאטורים, בודקת אם עשוי להיות תסריט שבו ארצות הברית חותמת על הסכם מרחיק לכת בקופנהאגן לפני שהבית הלבן קיבל את הסכמת הסנאט ובית הנבחרים, ומביאה שוב את התמונה ההיסטורית של כמויות הפליטות שלהן אחראיות המדינה הגדולות, ובראשן ארה"ב. שווה קריאה.
וגם, מאתר הפייננשל טיימס, גרף אינטראקטיבי נחמד של כמויות הפליטה השנתית של המדינות המזהמות ביותר. בכפתור הימני כשמזיזים את הסימון של השנה הנתונים במפה מתעדכנים, והתוצאה היא תמונה שנתית דינמית לאורך זמן. ואפשר גם לבחור לראות את סה"כ הפליטה השנתית למדינה או, לחילופין, את הפליטה השנתית לנפש. מגניב.
.

THE ROAD TO COPENHAGEN:  200 PAGES, 1000 STICKING POINTS, 35 DAYS

Thirty five days prior to the opening of the 15th Conference of the UN Framework Convention on Climate Change (UNFCCC) in Copenhagen, negotiators met in Barcelona for another round of talks. Fiona Harvey's interesting analysis in the Financial Times today paints a balanced, not particularly optimistic – though by no means hopelsss –  picture of the chance that Obama, scheduled to receive the Nobel Price in Oslo during the conference, will materialize in Copenhagen too. Harvey analyses the existing gaps between Obama's position and those of many US senators, speculates whether or not the administration is likely to go for a far reaching agreement in Copenhagen without securing full support in both houses at home, and reminds her readers of the levels of historic emmissions major countries are responible for. Worth a read.

Also, from the FT's website, an interactive graph that shows emissions, from 1980 to date, per country (major countries only) and per capita. Hit the 'annual' button on the right, then slide the ruler to the year you want displayed. Decidedly cool!