ארכיון

Posts Tagged ‘התחממות גלובלית’

להרחיק רכבים פרטיים: קודם משמורות הטבע, אחר כך ממרכזי הערים

ענף התחבורה בכלל, ומכוניות פרטיות במיוחד, אחראים לפליטה של עשרות אחוזים מכלל פליטות גזי החממה לאטמוספירה (הנתון המדוייק שונה ממדינה למדינה). לכן, על רקע משבר האקלים, יש לשקול ברצינות כל הזדמנות לצימצום השימוש ברכב פרטי. בוודאי אם צמצום כזה משיג גם מטרות טובות נוספות.

רבים בעולם ולאחרונה גם בארץ חדלו להתייחס לאחזקת רכב פרטי כמובן מאליו. גם בין אלה שמחזיקים במכונית פרטית מתרבים מי שאינם רואים עוד בשימוש במכוניתם ברירת מחדל טבעית. הם מתניעים את רכבם רק בלית ברירה, ורק אחרי שבחנו אפשרויות אחרות כמו תחבורה צבורית, הליכה ברגל, נסיעה באופנוע, אופניים או תחבורה לא ממונעת אחרת, שיתוף ברכב (קאר-פול) ועוד.

למשרדי הממשלה ולעיריות יש כמובן תפקיד חשוב במגמה הזו. הן שולטות בתחבורה הציבורית, שהיא האלטרנטיבה החשובה ביותר למכונית הפרטית. הן קובעות את משטר התמריצים והמיסוי לרכב שמשפיע רבות על ההחלטה האם להחזיק רכב פרטי וכמה להשתמש בו. הן מחליטות אם לפנות מקום במרחב העירוני לאופניים ולכלי תחבורה לא מזהמים אחרים. בשלושת התחומים הללו. אגב, לישראל יש רקורד די עלוב. בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה היה כאן שירות משובח של אוטובוסים עירוניים ובין-עירוניים. אבל ההתמכרות לרכב הפרטי שפשתה במקומותינו מאז שנות השבעים שחקה את רשתות התחבורה הציבורית עד דק. בצורה דומה, מערך התמריצים והמיסוי לרכב בישראל הוא מעוות כל-כך שלשכירים רבים בישראל משתלם להחזיק מכונית פרטית רק כדי להגדיל את משכורתם, ובלי כל קשר לצורך האמיתי שיש (או אין להם) במכונית. ועל מצב שבילי האופניים ברוב ערי ישראל עדיף לא להרחיב את הדיבור. מזעזע.

לאחרונה התבשרנו שראש הממשלה הסכים להעמיד עצמו בראש ועדת שרים שתבדוק צעדים להקטנת פליטת גזי חממה בישראל. זה מהלך חשוב, שגם אם המניע העיקרי מאחוריו הוא רצונו של נתניהו להקטין את תלותה של ישראל במדינות הנפט, הוא חיובי ומעודד. כחלק מפעילות הועדה הזו, שבמסגרתה ישקול נתניהו מן הסתם גם צעדים לצמצום השימוש במכוניות פרטיות, טוב יהיה אם יתן דעתו על שני תאי שטח ספציפיים שבהם ניתן להשיג בתחום זה הישגים מעניינים. האחד עשוי להיות משמעותי מן ההיבט הכמותי של צמצום פליטות. לשני יכולה להיות חשיבות סמלית רבה.

תא השטח הראשון הוא מרכזי הערים. יש בארץ מדרחובים בכמה ערים, וזה נחמד. אך ועדה שבראש עומד ראש הממשלה ראוי שתבדוק ברצינות את האפשרות לסגור רובעים שלמים בלב הערים הגדולות לתנועת רכב בכלל ומכוניות פרטיות בפרט. מהלכים כאלה עשו טוב לערים גדולות וחשובות בעולם,  ויכולים להזניק את המרקם האורבני גם בישראל שנות אור קדימה. נכון, מדובר בחזון ארוך טווח שדורש נשימה ארוכה, תכנון מדוקדק ונחישות בביצוע ומחייב שידרוג משמעותי של התחבורה הציבורית. אך זה אתגר חשוב שיתרונותיו רבים וככל שקידומו יתחיל מוקדם יותר כן ייטב.

תא השטח השני שבו ניתן לצמצם באפן מיידי את השימוש ברכבים ממונעים, ולהשיג בכך הישג סמלי וערכי גדול, הוא שמורות הטבע והגנים הלאומיים. אם לשפוט מכתבות הטלביזיה שהראו את ראש הממשלה ומשפחתו מטיילים ברחבי הארץ, המקומות הללו קרובים ללבו. וכיום, למרבה האבסורד, הם עתירי נסועה ברכבי שטח מזהמים.

אתמול יצאתי לטיול רגלי בנחל דישון העליון, בקטע שבין יער ברעם לעין אביב. היו שם כמה עשרות קבוצות קטנות של הולכי רגל. רובן, כולל שלנו, היו בנות שניים או שלושה משתתפים בלבד, שזה כשלעצמו דבר מרנין ומרגיע. אלא שבנוסף לחבורות המטיילים ברגל השביל סאן משיירות טרקטורונים ומדבוקות של ג'יפים. זיהום הרעש מן המנועים היה מקומם, והצורך הבלתי נשלט של הנוסעים לנהל שיחות עם חבריהם מרכב אחד למשנהו, בצעקות שיתגברו על רעש המנוע, היה דוחה לא פחות. כל ההתנהלות הקרינה יהירות ואדנות ועוררה בנו זעם ושאט נפש.

הכרזה על כל שמורות הטבע והגנים הלאומיים ברחבי הארץ כשטחים חפים מפליטות גזי חממה שמקורם במנועים היא אפשרית משפטית,  ברת ביצוע מנהלתית (באמצעות רשות הטבע והגנים), ובעלת משמעות סמלית וערכית גדולה. הכנסתה לתוקף באפן מיידי תתן איתות ברור על נחישות בתחום צמצום פליטת גזי חממה, אבל תשיג הישג חשוב נוסף. היא תשחרר את המשתמשים הלגיטימיים בשמורות הטבע והגנים הלאומיים – בעלי חיים ובני אדם הולכי רגל – מפגיעתם הדורסנית של מי שאפילו הטיול בטבע חייב להיות כרוך אצלם בשריפה פולטנית של דלק מחצבי.

עימות טלביזיוני חזיתי: ג'ורג' מונביו נגד איאן פליימר על המדע של שינוי אקלים

לא כל יום מזדמן עימות חזיתי כזה כמו שהצליח לארגן שירות השידור האוסטרלי ה ABC ב 15 בדצמבר 2009. ג'ורג' מונביו, העיתונאי הבריטי מן הגארדיאן שהפך בשנים האחרונות לאחד הדוברים המבריקים והסמכותיים ביותר על שינוי אקלים, היה באולפן בקופנהאגן. באולפן של ABC בסידני ישבו המנחה ואתו פרופ' איאן פליימר, גיאולוג שבאוגוסט 2008 נשא הרצאה בה טען שסביבתנות ושינוי אקלים הם הדת החדשה, ושנה אחר כך פרסם ספר ספקנות אקלים פסבדו מדעי בשם Heaven and Earth: Climate Change – the Missing Science. הספר מציג את המדע שעוסק בשינוי אקלים, כולל עבודת הפאנל הבינ-ממשלתי לשינוי אקלים IPCC כפיברוק וקונספירציה. את העימות הטלביזיוני בין מונביו לפליימר, שארך 25 דקות (רצוף, בלי פרסומות), אפשר לראות כאן במלואו. בסוף הפוסט יש תקציר של כמה מרגעי השיא.

זה קטע טלביזיוני חזק ודרמטי. מצד אחד עיתונאי מבריק ששולט בחומר בצורה מעוררת כבוד, ומתנסח בקורקטיות אבל עם מידה לא מעטה של אסרטיביות. מצד שני איש אקדמיה מכחיש אקלים, גיאולוג בהכשרתו, שמנסה לעשות אינטגרציה של ממצאים מדעיים מדיסציפלינות מגוונות שאינן בתחום התמחותו. בדרך הוא מקצר פינות, ממציא נתונים, סותר את עצמו ומבלבל למנחה, למתעמת ולצופים את המוח עם בליל של טענות אידיאולוגיות. ככל שמתקדם השידור הוא הולך ומתרחק מעמדת המדען האוביקטיבי, הדייקן והסמכותי שאיתה הגיע לאולפן, ומתגלה כתועמלן ודמגוג.

מרכיב משעשע במיוחד בעימות הזה הוא שהפרופ' פליימר נראה בו כאדם שלא מצליח להפנים את האפשרות שאנשים יטרחו לקרוא את מה שהוא כותב, יבינו את טענותיו, יבדקו את הנתונים שעליהם הוא מתבסס, ובסוף יחזרו לעמת ולאתגר אותו עם החולשות היסודיות של עבודותיו. במהלך השידור הוא מאשים את המנחה ואת מונביו שהם לא קראו את הספר שלו, והם מוכיחים לו באותות ובמופתים שהם דווקא כן. מונביו לוחץ אותו לענות על שאלות קונקרטיות שעולות מקריאת הספר, תובע ממנו ליישב סתירות, לבאר מקורות, להסביר דילוגים שלו מעמדות מסויימות להפוכות מהן ועוד. הפרופסור מתחמק ומתחמק, תוקף במקום לענות באפן עניני, ומדגים בשידור חי את החולשה המרכזית של המדענים ספקני האקלים: הם טובים בביקורת על עבודה מדעית של אחרים, אך מתקשים ביותר כשמגיע תורם לטעון טענה אלטרנטיבית שתהיה קוהורנטית, מגובה בממצאים אמפירים ומשכנעת. התוצאה היא טלביזיה במיטבה – קצבית, דרמטי, עם היפוך סמכויות ומתח בלתי פוסק. בהחלט שווה צפיה, למרות האנגלית האוקספורדית.

למי שרוצה רק היילייטס – הנה קטע מיו-טיוב של כחמש דקות עם כמה פנינים. פליימר הוא הג'נטלמן עם השיער הלבן והעניבה המנוקדת שמופיע בפריים הקפוא של הוידיאו. מונביו במקטורן בצבע זית על רקע השלג של קופנהאגן.