Archive

Posts Tagged ‘המאובן היומי’

שימוע בפרלמנט הבריטי בפרשת המיילים הגנובים

הנה משהו שהבריטים יודעים לעשות יותר טוב מכולם: חקירה ציבורית אמינה ואפקטיבית. ביום שני התכנסה בבית הנבחרים בלונדון ועדת המדע והטכנולוגיה כדי לדון במה שמכונה 'קליימטגייט' – פרשת המיילים שדלפו מהיחידה לחקר האקלים באוניברסיטת איסט אנגליה בנוריץ', שעליהם כתבתי כאן וגם כאן וגם בווי-נט כאן'.

זו אינה ועדת חקירה מלכתית ואפילו לא פרלמנטארית. אבל ההליך דומה: הגוף הבודק – במקרה הזה ועדה של חברי פרלמנט – מייצג את האינטרס הציבורי הרחב. הוא מזמן אליו לעדות אנשים מעורבים בפרשה, לצד מומחים שיכולים לשפוך עליה אור נוסף. השאלות והתשובות מתנהלות בפומביות מלאה. בהמשך הועדה תעשה אינטגרציה של ממצאיה ותפרסם אותם. לא מסמך משפטי, אבל אמירה עם ערך ציבורי רב. הכיסוי של עבודת הועדה בעתוני בריטניה  – ראו למשל בגרדיאן וגם בטיימס – הוא בהתאם: מקיף, יסודי, מפורט.

הועדה הגדירה שלושה נושאים אותם תחקור:

הראשון – מה ההשלכות של הפרשה והמידע שהתגלה בה על היושרה והאמינות של מחקר מדעי? כאן מדובר במספר סוגיות. הראשונה נוגעת לחופש המידע. האם היחידה לחקר האקלים באיסט אנגליה עמדה בתקן המקובל לגילוי מידע, או שהסתירה את מקורותיה בצורה לא סבירה? שאלה שניה נוגעת ל'טריק' שהזכיר ג'ונס באחד הא-מיילים, שבו השתמש כביכול בעת שהכין כמה מהגרפים שלו. האם הוא עיוות מידע כדי לטשטש ירידת טמפרטורה שעולה מניתוח טבעות עצים? שאלה שלישית נוגעת למה שתואר כנסיון של ג'ונס וחבריו להשתיק את ספקני האקלים על ידי אי-הכללת מאמריהם בדו"ח הפאנל. האם מדובר במהלך זדוי או שהמאמרים שלא נכנסו אכן היו לקויים מבינה מדעית? ושאלה רביעית: מה המשמעות של השימוש שעשה ג'ונס בנתוני טמפרטורה מסין שהגיעו בלי ציון מדוייק של מיקומי המדידה?

התחום השני –  האם ועדת הבדיקה שהקימה אוניברסיטת איסט אנגליה בנובמבר 2009 כדי לחקור את התנהלות היחידה לחקר האקלים מספיקה? האם מסגרת ההיתייחסות שלה וההיקף של בדיקותיה מספיקים?

והתחום השלישי: מאחר והיחידה לחקר האקלים באיסט אנגליה היא אחד משלושה גופים בעולם שמייצרים תיעוד של הטמפרטורה העולמית (האחרים הם נאס"א ומנהל האוקינוסים והאטמוספירה של ארה"ב), מה מידת העצמאות של שני האחרונים? האם הם יונקים מאותם סטים של מידע גלמי שעליהם נשענו מדעני היחידה באיסט אנגליה?

לשם כך הוזמנו ללישיבה הראשונה שמונה עדים, שניים מהם ספקני אקלים (אחד הוא לורד לאוסון, שר האוצר לשעבר), שלושה הם מדעני אקלים שעבודותיהם תומכות בתיאוריה הדומיננטית שההתחממות הגלובלית היא מעשה ידי אדם, ושני בכירים במערכות השלטון: הפקיד הממונה על חוק חופש הידע, והמדען הראשי של הממשלה.

העדות שמשכה את רוב תשומת הלב היתה כמובן של פיל ג'ונס, ראש היחידה לחקר האקלים באיסט אנגליה ואחד ממדעני האקלים הבכירים של בריטניה. ג'ונס היה עורך שותף של הפרק החשוב ביותר של הדו"ח הרביעי של הפאנל בינממשלתי לשינוי אקלים שיצא לאור ב 2007. פרשת המיילים שדלפו, שרבים נשלחו בידיו או אליו, הביכה אותו קשות. האיש הובך, הושעה מתפקידו, דיבר על התאבדות ובאפן כללי ראה את מפעל חייו – ואת יוקרתו המדעית – נשחקים עד עפר. ההופעה בפני הועדה בפרלמנט היתה הופעתו הפומבית הראשונה מאז התפוצצה הפרשה בנובמבר.

האיש, שבצילומים מהישיבה נראה מבוגר בהרבה מחמשים ושתיים שנותיו, הכה על חטא על כך שכמה מן המיילים שכתב היו 'איומים', אבל טען שמה שעשה היה להתבטא באופן לא דיפלומטי על מאמרים 'שפשוט לא היו כל-כך טובים'. אין בין המיילים, טען, שום אינדיקציה לכך שאני או היחידה לחקר האקלים ניסינו למנוע את תהליך השיפוט מדעי שלהם'.

לגבי פרסום הסטים המקוריים של המידע שעליו הסתמך אמר ג'ונס שחלק ניכר מהם, אלה שמקורם בנאס"א, היו גלויים לציבור וכל אחד יכול היה לראותם. מי שתרם כאן מידע חשוב היה שסגן נשיא האוניברסיטה שלו, שבא לתמוך בו. לדבריו, חלק מן הגרפים של ג'ונס התבססו על נתוני מדידות אקלים גולמיים שבאו ממרכזים מטאורולוגים ממלכתיים בפולין, שבדיה וסין – מדינות שממשלותיהם התנגדו לפרסומם. 'אנחנו מתים לפרסם אותם', אמר סגן הנשיא, אבל ידינו כבולות. אנשי השירות המטאורולוגי של בריטניה אישרה את נכונות דבריו.

תפנית מעניינת התחוללה  במהלך הישיבה סביב הדיון ב'טריק' שעליו דיבר ג'ונס באחד המיילים הגנובים. דווקא ספקני האקלים שהופיעו בפני הועדה – לורד לאוסון ופרופ' בן פאייזר היו אלה שהבהירו שהשימוש במלה 'טריק' היה תמים. ג'ונס בנה חלק מהגרפים שלו תוך הסתמכות על סטים שונים של נתונים. שילובם לתוך גרף אחד דורש אינטגרציה, וה'טריק' מתייחס לשיטה מסויימת לעשות זאת – ולא לעיוות נתונים או משהו מעין זה. הגרדיאן פרסם תחקיר מקיף בענין שאפשר לקרוא כאן.

'הנקודה היא לא עיוות נתונים', אמר לורד לאוסון, 'אלא האם ג'ונס דיווח כמו שצריך על השיטה שבה עשה את השילוב. לדעתו הוא לא עשה זאת ולכן היה כאן 'טשטוש'. ג'ונס ענה שהשיטה ידועה ונידונה רבות בספרות המקצועית ולכן לא היה כאן כל טשטוש. כשלאוסון נשאל על מקורות המימון של ארגון ספקנות האקלים שהוא קשור בו – המכון למדיניות אקלים – הוא סרב לענות. 'השאלה הזאת היא כמו ללכת על הרגליים של שחקן כדורגל במקום על הכדור – ועל זה מקבלים כרטיס צהוב', אמר לחבר הפרלמנט ששאל את השאלה.

המשך יבוא.

ם יודעים לעשות י

שחר דרמטי, בוקר גורלי וסיכום מאכזב בועידת האקלים בקופנהאגן

הפוסט הזה הולך אחורנית בזמן.

הוא נכתב מתל-אביב תוך צפיה בשידור הישיר באינטרנט מן הועידה. והוא יעודכן מפעם לפעם בהמשך היום הגורלי הזה.

שבת 12:31 שעון ישראל: מזכ"ל האו"ם בנאום תנחומים. בעיקר לעצמו ולצוות אמנת האקלים של האו"ם שראו הבוקר את מפעל חייהם סופג מהלומה.

שבת  11:35 שעון ישראל, 10:35 שעון קופנהאגן. אולם המליאה מלא, והמליאה של המדינות החברות באמנת האקלים חוזרת מהפסקה ארוכה. יושב הראש מקריא הצעת החלטה שמוצעת, כדבריו, 'אחרי התייעצויות ארוכות'. הנוסח קצר: 'אסיפת האמנה מכירה  בהסכמת קופנהאגן מן ה 18 בדצמבר '2009.

יש מחיאות כפיים באולם. זו אם כן ההחלטה שהתקבלה בפועל. היא, על כל פגמיה ואכזבותיה, עומדת להיות מוצגת כתוצאה הסופית של הועידה.

מבחינה מהותית: מדובר בסיכום אליו הגיעו אמש ארה"ב, סין, ברזיל והודו. הוא כולל הסכמה של הקהילה הבילאומית על 2 מעלות צלסיוס כגבול עליון להתחממות. נסוח מעורפל למדי בנוגע ליעדי צמצום הפליטות של כל מדינה, עם הצהרת כוונות להגיע ליעדים מספריים סופיים בחודשים הראשונים של 2010. יש בה נוסחת פשרה על פיקוח בינלאומי על מעשיהן של המדינות, ודברים ברורים ודי טובים על תמיכה כספית של הצפון לדרום.

זה סיכום מאכזב של תהליך בן שנתיים שהתחיל בבאלי ושרבים ציפו שיביא לשינוי דרמטי במאבק במשבר האקלים. הבעיה המרכזית והבוערת: אין בו יעדי צמצום פליטה מחייבים, או תאריכים מדוייקים שאליהם שואפים. לזה יש להוסיף עתה גם את העובדה המצערת שהועידה 'מכירה' ב'הסכמה', ולא מקבלת החלטה מחייבת. זו פשרה פרוצדוראלית בנוגע לפשרה מהותית.

המצב יכול היה להיות עוד יותר גרוע אם הנציג הסעודי (ראו המשך הדף תאור מה שקרה שם מוקדם יותר הבוקר) היה מצליח לפזר את הועידה אפילו בלי זה. אבל כנראה שבמהלך הפסקת הדיונים להתיעצויות הבוקר גם הוא הבין שהתוצאה כל כך קלושה שאפילו נותנת לחמו, משפחת המלוכה הסעודית, שמגינה בדיונים הללו על נכסי הנפט הפרטיים שלה, תוכל לחיות עם זה. אם ההסכם היה חזק מעט יותר הוא היה מן הסתם מנסה לטרפד אפילו אותו בטענה הקבועה שלו הבוקר שיש צורך בקונצנזוס מלא, מקיר לקיר, כדי להחליט משהו.

אחרי קבלת ההחלטה 'להכיר בהסכמת קופנהאגן', הצירים לא עוזבים את האולם. הישיבה ממשיכה לדיון בסעיפי סדר יום של הועידה שטרם סוכמו. הדיון טכני אבל חשוב, שכן הועידה דנה בהמלצות קבוצת העבודה אד-הוק לפעולה משותפת לטווח ארוך, וליתר דיוק על מסמך שמנסה לעצב את המשך העבודה על הסכם ארוך טווח ומפורט ובעל תוקף משפטי. מדובר במשהו שיכול להיות מוגדר ע'מפת הדרכים של קופנהאגן' שתתלווה ל'הסכמת קופנהאגן' ותקבע את המשך סדר היום הבינלאומי בתחום האקלים בחודשים ובשנים הבאות. .

———————————————————

שבת בבוקר 08:50. מליאת הועידה עדיין בדיון. הישיבה הנוכחית נמשכת ברציפות מאז ארבע וחצי בבוקר. האולם מלא מפה לפה. אבל כל הפרצופים ארוכים. הרבה מתח דאגה ולחץ. סבתא של נעם בן זאב היתה אומרת שהנציגים נראים כאילו כל האניות שלהם טבעו בים. אמא שלי היתה מסכימה לתיאור הזה.

הדיון עוסק במסמך שאם יתקבל הבוקר כסיכום של הועדה ניתן יהיה לאמר שהיא הצליחה. הוא לא לפני ברגע זה, אבל יש להניח שהוא ורסיה מתקדמת של המסמך שאובמה הצליח לגבש עם ההודים, הסינים, הברזילאים והדרום אפריקנים ביום ששי בשעות הערב. הסכמה על 2 מעלות צלסיוס התחממות כגבול עליון. קצת ערפול לגבי יעדי צמצום פליטות של כל מדינה, עם דדליין של הגעה להחלטה סופית בענין זה בחודשים הקרובים. נוסחת פשרה על פיקוח בינלאומי, ודברים ברורים ודי טובים על תמיכה כספית של הצפון לדרום.

המסמך, שבשלב מסויים בלילה נראה כקונצנזואלי, מדשדש עכשיו מבחינת היכולת להגיע עליו להסכמה פורמאלית בסיום הועידה. נציג ערב הסעודית עושה הכל כדי למזמז את הההסכמה עליו. הוא מסתייג בעצמו, מנצל את הקולות של מדינות מעטות אחרות שמנסות להשיג אותה תוצאה, מציע לדחות את הדיון למועד בלתי ידוע, ולמעשה לצאת מן האולם הבוקר בלי החלטה.  טענתו המרכזית: הגוף הזה – האסיפה הכללית של החברות באמנה – עובד רק בקונזצנזוס. כלומר רק הסכמה כללית היא תגיטימית. וחוץ מזה עבדנו כל הלילה, לאנשים יש טיסות לתפוס וצריך לסיים. חצוף שכמותו.

אד מיליבנד, שר הסביבה והאקלים הבריטי (שהוא גם אחיו הצעיר של שר החוץ הבריטי) מוביל כאן מאמץ הרואי לצאת עם החלטה חיובית כלשהיא. ראש ממשלת דנמרק רסמוסן שיושב בראש הישיבה נראה פיזית כאדם שמצא עצמו בין הפטיש לסדן. רסמוסן חושש מעבודה שאיננה על פי כללי התקנון. הוא מסכם את שתי האפשרויות שעומדות בפני המליאה: חיפוש קונצנזוס, שמשמעותו לצאת מכן בלי החלטה מהותית כמו שרוצה הסעודי. או הפתרון של מיליבנד: אימוץ המסמך בלי קונצנזוס מלא, תוך הזמנת המדינות שאינן מסכימות עמו להירשם במזכירות הועידה כמסתייגות או נמנעות.

זה רגע מכונן וגם מעניין מאוד מבחינת התרבות הפוליטית. הנציג הסעודי בא מתרבות פליטית שמבוססת על קונצנזוס. מה שאומר שהוא מנוסה מאוד בתקיעת התקדמות בגלל התנגדות של בודדים.  מיליבנד מנצל את נסיונו במועדוני דיונים של בריטניה לייצר פתרונות גמישים ויצירתיים ולהתקדם בכל מחיר.

ב 9:00 שואל רסמוסן אם אפשר לקבל את הסכמת הועידה להצעה של מיליבנד – קבלת המסמך בלי קונצנזוס מלא ועם רישום המתנגדים. הסעודים וכמה אחרים מאותתים שהם לא מסכימים. רסמוסן כבר עומד לסכם שהמסמך לא התקבל ובעצם על כשלון הועידה. הוא נראה מותש והמצב נראה נואש. 9:02: אד מיליבנד הבריטי מבקש להכריז על הפסקה בדיונים. רסמוסן מסכים מיד. יוצאים להתייעצויות.

המשימה: לשבור את בלוק ההתנגדות שמובילים הסעודים.

—————————————————————-

חצות וחצי, הלילה שבין ששי לשבת. גורל הועידה על כף המאזניים. צירי הועידה מסוגרים באולם המליאה, עובדים על נוסח של הסכם. הועידה, שאמורה היתה להסתיים ביום ששי ה 18 לחודש, עומדת להיכנס לשבת ה 19 בחודש. מסכי השידורים הישירים במרכז השידורים האינטרנטי דוממים. מאות עתונאים מחכים, אבל מסיבות העתונאים שהיו אמורות להתנהל בשעה הזו, כמו בכל שעות פעילות הועידה, מושעות. איש אינו רוצה לקים מסיבת עתונאים לפני סיום ישיבת המליאה. בערך בחצות מודיעים לעתונאים הממתינים שהעסק מתעכב. יו"ר הועידה נתן זה עתה אור ירוק לעוד סדרה של התיחסויות של צירי הועידה. זה  עלול לקחת שעות.

סיכום ביניים: נאומו הפושר של הנשיא אובמה בפני כינוס ראשי המדינות בצהרי יום ששי היה חזק בפאתוס אבל חלש בשכנוע פנימי וצפוי מאוד מבחינת המספרים של יעד הפליטות האמריקני וחלקה של הכלכלה הגדולה בעולם בסיוע למדינות העניות להתמודד בפגעי משבר האקלים. אחרי נאומו נפגש אובמה עם ראש ממשלת סין, ואח"כ עם ראשי עוד מדינות מרכזיות בועדה ובעולם. אחת הפגישות, דווח אתר הניו יורק טיימס ביום ששי בערב, התנהלה בין ברזיל, הודו וסין, כשנשיא ארה"ב הגיח אל החדר בלי הזמנה והצטרף לדיון. הפגישה הזו היא שהובילה לטיוטת ההסכם שהתגבשה בהמשך בפגישת אובמה עם נציגי הודו, ברזיל ודרום אפריקה שהתחילה ביום ששי ב 7 בערב. זהו ככל הנראה הטקסט שבו עסקה המליאה אחרי חצות. על פי הידיעות והשמועות זה נוסח שאינו מרחיק לכת דיו מבחינת יעדי הפליטות והעברת הכספים מן הצפון לדרום. אבל אם המליאה דנה בו זה אולי סימן טוב.

האם הלילה הדרמטי הזה יוליד הסכם אמיתי?

פרידה מהמאובן היומי

עם הרחקת ארגוני החברה האזרחית ממסדרונות ה'בלה סנטר' שבו מתנהלת הועידה, חדלו הארגון CAN והארגון AVAAZ לקיים את הטקס היומי  של חלוקת הפרס המפוקפק למדינות שסרחו. הומו קומבוסטאנס מבטיח שאם הטקס יחודש באתר אחר בקופנהאגן דבר קיומו ותוצאותיו יובאו כאן כתמול שלשום.

היום בקופנהאגן: איך שמעון פרס היה יכול לעזור לעולם

כדאי לראות בהמשך גם את הפוסטים מיום רביעי בלילה: ח"כ דב חנין מעדכן מקופנהאגן, וגם: ווידיאו קצר מאמש עם נעמי קליין על מצב המשא ומתן, וכמובן המאובן היומי ליום רביעי ה 16 לחודש.

עכשיו לעניננו.

המוטו היומי של הומו קומבוסטנס הוא ציטוט מחוק הופשטטר, זה שבא קצת אחרי חוק מרפי בספר החוקים של היקום. הנה: כל דבר לוקח יותר זמן ממה שחשבת שייקח. אפילו אם לקחת בחשבון את חוק הופשטטר.

היום ומחר ממשיך מצעד ראשי המדינות שינאמו בפני מליאת ועידת האקלים בקופנהאגן, שידברו חמש דקות כל אחד. התכנית מופיעה כאן. בשאר זמנם הם יהיו עסוקים בדיונים מאחורי הקלעים בניסיון להציל את הועידה. אתמול בלילה, למשל, נפגשו במלון בו שוהה המשלחת הפרלנטארית הישראלית ראשי הממשלות של בריטניה וסין. רק סיכום ברור שנוקב ביעדי צמצום שאפתניים, שנותן תקווה למדינות המתפתחות עם קרן הסתגלות גדולה ומכניס לפעולה אמצעי אכיפה חזקים ייחשב כהצלחה. הועידה, במלים אחרות, מחפשת הסכם שיהיה FAB, כלומר Fair, Ambitious and Binding – הוגן, שאפתני ומחייב. שה"מ בראשי תיבות בעברית.

מצעד ראשי המדינות יכלול היום את גורדון בראון מבריטניה, וגם את רוסיה, צרפת, גרמניה, ספרד ועוד עשרות מדינות. חלקן יעלו לדבר אחרי חצות. הנציג האמריקני היום יהיה טוד סטרן, ראש המשלחת. אובמה ידבר מחר. שמעון פרס ינאם לקראת השעה 13:00.

מעבר לנאום קצר, פרס דווקא היה יכול לעזור היום בקופנהאגן. הוא מדינאי מוערך ומוכר, מנוסה בדיונים גורליים הרבה יותר מרוב צירי הועידה. ראשי המדינות החשובים במערב מכירים אותו היטב ומוקירים אותו. הוא היה יו"ר האינטרנציונאל הסוציאליסטי, ובתור שכזה היה יכול לתרום את חלקו להידברות עם המדינות העניות, שתביעותיהן עולות בקנה אחד עם אוניברסליזם. הגישה שלו לסביבה ולשינוי אקלים, שהשתנתה דרמטית בשנתיים בהן הוא מכהן כנשיא, מבוססת על הענין האמיתי והבריא שהיה לו תמיד בעתיד. במובן זה הוא צעיר ברוחו. הנה דברים ברוח זו שכתבתי ב'הארץ' באוקטובר 2007, בעקבות פגישה עמו בבית הנשיא שעסקה במשבר האקלים.

מה שמחליש את מעמדו הפוטנציאלי כמתווך רוקח עסקאות בקופנהאגן הוא היותו ראש מדינה שבתחום האקלים נתפסת כדרדקית חסרת אחריות. ישראל באה לקופנהאגן לחלוטין לא מוכנה, בלי כל מדיניות בתחום האקלים. היא ממשיכה לאותת שיהיה אשר יהיה בעולם הגדול, היא דווקא מתכננת להגביר פליטות של גזי חממה, והרבה. אתמול בילו פרס וצוותו בניסיונות גישור בין משרדי הממשלה השונים כדי להגיע להצהרה שאפתנית יותר על יעד הצמצום של ישראל. אם הם יצליחו הוא יוכל אולי להכריז בקופנהאגן שעד 2030 ישראל תצמצם כעשרים אחוז ביחס לכמות הפליטות שהיתה צפויה בה בתסריט של 'עסקים כרגיל'. הבעיה: זה מייצג עליה של עשרות אחוזים ביחס ל 2005 – ולמעלה מכפליים ביחס לשנת הבסיס החשובה באמת, 1990. אם הנשיא והמשלחת הישראלית חושבים  שמישהו ימחא כפיים להודעה כזו, שיחשבו שנית.

העמדה הישראלית אינה משקפת הישג אלא כשלון מהדהד. יש בה זלזול בדורות הבאים ובורות באשר לסיכונים לישראל ולאזור הכרוכים בשינוי האקלים. דו"ח מקנזי שהוגש לממשלה לפני כחודש, שהוא הבסיס להתמקחות הבין-משרדית היום, הוא מסמך נטול חזון פוליטי. הוא תרגיל חשבונאי שלקח את התכנית המשקית הקיימת של ישראל לעשורים הקרובים, חישב את כמות פליטות גזי החממה שתיווצר בגינה, והציע כמה שיטות איך לצמצם אותה בהשקעת משאבים מינימאלית. אלא שגיליון חישובים לא יכול לבוא במקום חזון. ממשלת חזון ומנהיגות היתה עושה דיוק להיפך. ראשית קובעת יעד – למשל צמצום של 5% ביחס לפליטות ב 1990. ואז מציבה את השאלה איך להגיע ליעד שקבענו. התשובה היתה מחייבת שינויים מרחיקי לכת, בעיקר בתחום ייצור האנרגיה והתחבורה. אך היא היתה פותחת דיון פוליטי משמעותי ורציני. זה אגב ההיגיון של ועידת האקלים בקופנהאגן. קודם קובעים יעדים שנובעים מפרוגנוזה מדעית, ואז מחפשים דרכים איך לממש אותה. אולי הועידה בקופהאגן, והמבוכה הישראלית שם, יהיו השיעור המאוחר שיביא את החלפת הדיסקט המיוחלת בציבור ובהנהגה הישראלים.

ח"כ דב חנין מעדכן מקופנהאגן

יום רביעי 16 דצמבר 22:30.

ח"כ דב חנין, יו"ר שותף של השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת, שנמצא בקופנהאגן עם משלחת הכנסת שכוללת גם את ח"כ אופיר פינס וח"כ ניצן הורביץ, שלח אלי לפני כמה דקות את ההערכה הבאה:

"הערכות המצב המעודכנות של חברינו בארגונים הסביבתיים הבינלאומיים הן פסימיות. התהליכים הבלתי פורמליים לא מצליחים עד כה לגשר על הפערים העמוקים הקיימים.

נציגי המדינות העשירות עדיין מנסים לייצר תהליכים "בעלויות נמוכות" ןמשתמטים מיעדים דרמטיים מספיק: האמריקנים תקועים בהליכי החקיקה בסנאט (הסנטור קרי העריך לפני שעתיים שההליכים יסתיימו רק באביב. מבחינת אובמה חקיקה אמריקנית פנימית עדיפה על אימוץ אמנה בינלאומית המחייב רוב מיוחס בסנאט – רוב שלא יהיה לו בנסיבות הפוליטיות הקיימות). האירופים הודיעו הבקר על העלאת יעד הפחתת הפליטות מ- 20% ל – 25% (שנת 2020 לעומת 1990) אבל הם עדיין רחוקים מהיעד של 40% הנגזר מהיעד המוסכם של הגבלת עליית הטמפרטורה הממוצעת ל – 2 מעלות.

במקביל הסינים מאד מתעקשים על עמדה השוללת כל פיקוח בינלאומי על מהלכי הפחתת הפליטות שלהם. גם זו עמדה מקוממת – פיקוח בינלאומי הוא חלק בלתי נפרדד מהרבה אמנות בינלאומיות (ראו למשל אמנת אי ההפצה של הנשק הגרעיני).

דיונים בלתי פורמליים ממשיכים כל העת במקביל ולועידה הפורמלית ודרגי המשתתפים בהם עולים ככל שמנהיגים נוספים מגיעים לכאן. במזכירות הועידה אומרים (באופן לחלוטין בלתי פורמלי) שאם תהיה התקדמות מחר קיימת גם אפשרות להארכת הועידה ביום ואפילו יומיים".

המאובן היומי בקופנהאגן

יום רביעי 16 דצמבר 2009

המאובן היומי, למי שלא מכיר, הוא הפרס שנותנים בכל יום מימי ועידת האקלים בקופנהאגן ארגון avaaz ורשת הפעולה לאקלים CAN למדינה, קבוצת מדינות, תאגיד או מוסד שחיבלו באפן מעצבן במיוחד במאמץ להשגת הסכם אקלים מוצלח בקופנהאגן. וכאלה, ברוך השם לא חסרים.

הנה הזוכים ליום רביעי ה 16 בדצמבר 2009, יום העבודה התשיעי של הועידה. נימוקי השופטים המגניבים כאן. הוידיאו מטקס הזוכים של ה 15 בצדמבר בהמשך.

במקום השני: 'קבוצת המטריה' הכינוי למדינות מתועשות שאינן חלק מנספח 1 לפרוטוקול קיוטו. הן זוכות בכבוד מפוקפק על סרובן להתחייב לץרומה כלשהיא מצדן למדינות המתפתחות והכי פחות מפותחות.

ובמקום הראשון: זה היום השלישי ברציפות  – ארה"ב. בשבוע הראשון ארה"ב התנהגה יפה, והשאירה את פרסי המאובנים היומיים למדינות אחרות. השבוע היא מככבת יום אחרי יום ומתנחלת במקום הראשון. הפעם – על החוצפה להכניס את האות X במקום יעד פליטה מספרי בטיוטת הסכם. המשמעות: כל מדינה תבחר לעצמה בא]ן וולונטארי את היעד ותעמוד או לא תעמוד בו, בלי פיקוח בינלאומי של ממש. זו חזרה של 12 שנה אחורנית, לימי קיוטו העליזים, בהם היתה זו ארה"ב שלחצה על הסכם וולנטארי. זה כל כך ניינטיז. דז'א וו מצמרר. אובמה אתה בא או לא?

הנה הוידאו מהטקס של ה 15 בחודש:

המאובן היומי: ארה"ב תופסת טרמפ על מטוסים ואניות

יום שלישי 15 דצמבר 2009
אתם כבר מכירים את הסיפור. המאובן היומי זה הפרס שנותנים בכל יום מימי ועידת האקלים בקופנהאגן ארגון avaaz ורשת הפעולה לאקלים CAN למדינה, קבוצת מדינות, תאגיד או מוסד שחיבלו באפן מעצבן במיוחד במאמץ להשגת הסכם אקלים מוצלח בקופנהאגן. וכאלה, ברוך השם לא חסרים.
הנה הזוכים ליום שלישי ה 15 בדצמבר 2009, יום העבודה השמיני של הועידה. לנימוקי השופטים המלאים אפשר ללכת לכאן. וכאן תוכלו לראות את הוידאו מטקס הענקת המאובן היומי מיום שני 14 בדצמבר.

ועכשיו לזוכים שהוכרזו מוקדם יותר הערב.

במקום השלישי: ארה"ב וקולומביה. בכוחות משותפים הצליחו נציגי שתי המדינות לתקוע היטב את הדיון על המאבק הגלובלי בכריתת יערות. הדיון, שהתמקד בטקסט חזק למדי בן שלושה עמודים, שעיקרו מימון משמעותי של המדינות המתועשות למדינות העולם השלישי כדי לעודד אותן ולעזור להן לשמר יערות, הסתבך כשקולומביה וארה"ב הציגו תנאים שהחלישו מאוד את הדיון. המסמך עלה לשבעה עמודים, ופתח תיבת פנדורה של תלי תלים של תביעות ותביעות נגד. במלים של חבר השופטים: 'רצינו שהמכונית של הסכם היערות תחליף מהלך. אבל לא חשבנו על רברס'.
במקום השני: קנדה. מסמכים שדלפו היום ממשלת קנדה מגלים שהמדינה שיקרה בעקביות לאזרחיה ולקהילה בינלאומית. מהמסמכים עולה שלקנדה אין כל כוונה לעמוד ביעדי הצמצום שלהם התחייבה, הן בקיוטו והן בהצהרות מאז. אם קנדה לא היתה פולטת משמעותית כל כך, ומחבלת סדרתית בשיחות האקלים, זה היה מגוחך. ככה זה די עצוב.
ובמקום הראשון: ארה"ב, על היותה המדינה המתועשת היחידה שחוסמת בגופה מקור מימון פוטנציאלי חשוב ומרכזי לקרן ההסתגלות: מיסוי פליטות פחמן מתעופה וספנות. שני התחומים הללו, שפליטות הפחמן שנוצרות בהם נמצאות בקו עליה תמידי, הן הזדמנות טובה להשגת מימון לקרן ההסתגלות. ארה"ב מתעקשת, ולכן יוצאת מהיום השמיני עם עשן שחור על הפנים.