ארכיון

Posts Tagged ‘היום בקופנהאגן’

אחרי ההכרעה בקופנהאגן: ההזדמנות שהוחמצה

העולם במצב מאפ"ן

פורסם בשבת 19 דצמבר 2009 13:30

המצב האקלימי הפוסט נורמלי – מאפ"ן בראשי תיבות – בפתח. ועידת קופנהאגן שננעלה הבוקר ניסתה להתמודד עם שני האתגרים שמשבר האקלים מציב בפני המין האנושי: ניסיון לצמצם את מימדיו, ומאמץ  להסתגל לסכנות שהוא מציב. הצמצום חשוב בטווח הבינוני והארוך. הצלחה או כשלון בתחום זה יחרצו את גורלן של מדינות ואוכלוסיות רבות בעוד עשרים, שלושים וחמשים שנה. ההסתגלות, לעומת זאת, חשובה כבר עכשיו, כלומר בעשור הקרוב. והיא נוגעת בעיקר למדינות הדרום העניות והפגיעות יותר למידבור, למצוקת מים, להצפות ממי ים גואים, מסופות ומחלות. בשני התחומים הללו קופנהאגן היא הזדמנות שהוחמצה.

הועידה הצליחה אמנם למקד תשומת לב עולמית ואנרגיה פוליטית אדירה למשבר האקלים. 120 ראשי המדינות שהגיעו לקופנהאגן להשתתף בדיונים הם עדות ברורה לכך שרוב מנהיגי ההווה מבינים שהאקלים הוא המפתח לעתיד. אבל הניסיון שלה להתמודד באפן אפקטיבי ומקיף עם האתגרים המהותיים עצמם עלו בתהו.

הועידה הסתיימה עם 'הכרה' במה שמכונה 'הסכמת' קופנהאגן. המונח האנגלי שבו נעשה שימוש ל'הכרה' הוא takes note – פועל רפה ביותר, שהוא רק קצת יותר חזק מאפשרויות לשוניות אחרות כמו 'הבחינה' או 'נתנה דעתה'.  המלה ל'הסכמה' בנוסח ההחלטה היא accord – מושג קלוש לא פחות, ושונה כמובן מ'החלטה' resolution או אפשרויות אחרות שקיימות בשפה הדיפלומטית הבינלאומית. .

לריפיון הפרוצדוראלי שהמושגים הללו מייצגים נלווית כמובן חולשה מהותית. הסכמת קופנהאגן מבוססת על נוסחא שאליה הגיעו אמש ארה"ב, סין, ברזיל והודו שכוללת ארבעה רכיבים. אחד – הסכמה של הקהילה הבילאומית על 2 מעלות צלסיוס כגבול עליון להתחממות. שני – נסוח מעורפל למדי בנוגע ליעדי צמצום הפליטות של כל מדינה, עם כוונה להגיע ליעדים מספריים למדינות השונות בשנה הקרובה. מרכיב שלישי – יש בה נוסחת פשרה על פיקוח בינלאומי על מה עושה כל מדינה. ואחרון – היא כוללת התחייבות ברורה על תמיכה כספית משמעותית יותר של מדינות הצפון למדינות הדרום. הנוסחא גם משמרת במובלע את תהליך קיוטו, וזה חשוב. אבל דברים רבים וחשובים נעדרים ממנה. המרכזי הוא כמובן היעדר יעדי צמצום פליטה מחייבים ותאריכי יעד לעמידה בהם. זה היה אמור להיות הלב והנשמה של ההסכם. הוא איננו, וזה מטריד מאוד לכל מי שעתיד המין האנושי חשוב לו.

צריך לאמר שלא הכל אבוד. מנהיגים רבים גילו בקופנהאגן את שינוי האקלים, הבינו את סכנותיו והפנימו את האחריות שיש להם לעתיד אזרחיהן. החלטות מן הסדר השני שהתקבלו בועידה הבהירו את הארכיטקטורה של המשך המאבק הבינלאומי במשבר האקלים. גם המוטיבציה הפוליטית להתמודד עם המשבר האקלימי התעצמה. אך הזדמנות חד פעמית למהפך דרמטי חמקה.

וצריך להוסיף גם שהמצב יכול היה להיות עוד יותר גרוע אם הנציג הסעודי היה מצליח להגשים את מטרתו ולפזר את הועידה בלי הסכמה בכלל (ראו כאן את מעלליו מוקדם יותר הבוקר). יש להניח שבמהלך הפסקת הדיונים להתיעצויות הבוקר גם הוא הבין שהתוצאה כל כך קלושה שאפילו נותנת לחמו, משפחת המלוכה הסעודית, שמגינה בדיונים הללו על נכסי הנפט הפרטיים שלה, תוכל לחיות עם זה. אם ההסכם היה חזק מעט יותר הוא היה מן הסתם מנסה לטרפד אפילו אותו עם הטיעון הקבוע שלו שיש צורך בקונצנזוס מלא, מקיר לקיר, כדי להחליט משהו.

בהיבט הישראלי, ההתחמקות הבינלאומית מקביעת יעדי צמצום ברורים לכל סוגי המדינות היא התפתחות רעה מאוד. היא תאפשר לקובעי המדיניות בישראל להמשיך להתנהג כבנות יענה, לנהל את חיינו כאילו הסביבה היא ענין זניח, ולהמשיך להעמיד פנים שעתיד הדורות הבאים הוא פרט שולי.

אחרי קבלת ההחלטה 'להכיר בהסכמת קופנהאגן', הצירים לא עוזבים את האולם. הישיבה ממשיכה לדיון בסעיפי סדר יום של הועידה שטרם סוכמו, כולל דיון טכני אך חשוב, בהמלצות קבוצת העבודה אד-הוק לפעולה משותפת לטווח ארוך, ווליתר דיוק על מסמך שמנסה לעצב את המשך העבודה על הסכם ארוך טווח ומפורט ובעל תוקף משפטי. מדובר במשהו שיכול להיות מוגדר כ'מפת הדרכים של קופנהאגן' שתתלווה ל'הסכמת קופנהאגן' ותקבע את המשך סדר היום הבינלאומי בתחום האקלים בחודשים ובשנים הבאות. נכון לשעה 13:30 בשבת, שידור הועידה באינטרנט ממשיך כאן.

עדכון חי מקופנהאגן. לולה מלהיב. אובמה לא

ברק אובמה, בנאומו באחד מאירועי השיא של ועידת קופנהאגן (הנאום הסתיים כמה דקות לפני השעה השתיים בצהריים), לא היה היום איש בשורה. הוא חזר על כך שהסכם טוב יצטרך לכלול צמצום פליטות, פיקוח אפקטיבי ושקוף על עמידת המדינות בהתחייבויותיהן, ותמיכה כספית במדינות העניות. אבל הנתונים בהם נקב לא קידמו את הדיון. הוא לא הודיע על כוונה להגדיל את יעדי צמצום הפליטות של ארה"ב מעבר לשיעור המתוכנן כעת, שהוא קטן מדי. והנכונות אמריקנית להיות חלק מקרן הסתגלות שתגיע ל 100 מיליארד דולר היתה ידועה עוד קודם מהצהרות הילארי קלינטון אתמול. אם כבר, אובמה רק הוסיף תנאים, העביר את האחריות למדינות אחרות (מבלי לנקוב בשמן, אבל סין היא שם כמובן) ונראה מתוח, לא בטוח בעצמו וחסר שיכנוע פנימי עמוק. זה אולי כי הוא איש ישר, ומבין בעצמו שאת הועידה הזו עם הצהרות כאלו לא יציל.

זה לא סוף הועידה. ברור שהמשא ומתן ממשיך כל היום, והודעת הסיכום עוד רחוקה. אם יהיו עוד כמה כמו לולה דה סילבה, נשיא ברזיל שהודיע קבל עם שמדינתו אינה זקוקה לתמיכה כספית והיא אף מציעה תמיכה לעניות ממנה,  יש אולי תקווה. לולה הוא איש מדליק. ליד רוב המנהיגים – כולל אובמה – הוא נראה כמו בן אדם אמיתי, ולא בובה מדברת. על הפגישה רמת הדרג עם כמה ממנהיגי העולם שבה השתתף אתמול, ושארכה עד 2 לפנות בוקר, הוא אמר שהיא הזכירה לו את הדיונים שהיה מקיים כראש האיגודים המקצועיים בארצו מול נציגי התעשיינים. חבל שאובמה לא קיבל ממנו השראה, גם בסגנון וגם במהות.

האירוע ממשיך עם נאוומי מנהיגים אחרים והוא משודר חי באנטנרט כאן.

אחד משיאי ועידת האקלים בקופנהאגן חי באינטרנט

למי שיש אינטרנט אקספלורר (אצלי לפחות פאיירפוקס לא עובד במקרה זה) כדאי ללכת לקישור כאן לשידור הוידאו האינטרנטי הישיר מקופנהאגן. ב 12:55 שעון ישראל מתחיל באולם המליאה מושב מיוחד ולא פורמאלי רם דרג של הועידה, שבמהלכו ידברו מזכ"ל האו"ם וכמה מראשי המדנות המרכזיים, כולל ככל הנראה אובמה.

יו"ר הוא ראש ממשלת דנמרק
בהמשך היום יהיה גם מושב פורמאלי.

הרהורים לקראת קו הסיום בועידת האקלים בקופנהאגן

הנה מטאפורה שיכולה להתאים היטב לשיחה המתמשכת שלי עם אביב לביא, שהמאמר המעניין שלו במעריב מהבוקר (שגם מזכיר את הומו קומבוסטנס!) עושה את היום הלא פשוט הזה של סוף קופנהאגן (תכנית היום בקופהאגן כאן) לקצת נעים יותר.

תארו לכם דבוקת רצים במרתון אולימפי, שמתקרבים לקו המטרה במאמץ אחרון לסיים הכי טוב שאפשר. בישורת האחרונה, כשקו המטרה לפניהם, נדלק הצג הענקי שבמרומי היציע שמולם. מופיע בו פתגם אפריקאי עתיק: 'אם אתה רוצה לרוץ מהר, רוץ לבד. אם אתה רוצה להגיע רחוק, עשה זאת יחד עם אחרים'. ואז קורה הנס. הרצים מפנימים את המסר, ומפסיקים להרף עין לחשוב רק על עצמם כאינדיבידואלים. הם מפנים זה לזה מקום לרוחב המסלול, והדבוקה הערפית הופכת לקבוצה. המרחב הפיזי שנפתח לרוחב הישורת, וההשראה של המחווה סולידרית, דוחפים את כולם להגביר את המהירות. הם חוצים את קו המטרה בשורה חזיתית, וכולם קובעים שיא עולמי חדש, חסר תקדים.

זה מה שנדרש היום וכנראה גם מחר ממנהיגי העולם בועידת האקלים בקופנהאגן. להניח בצד את האינטרסים המדינתיים והמקח וממכר של הפוליטיקה. לשים את עתיד הדורות הבאים בראש סדר העדיפויות. להגמיש עמדות ושל אחד מהם יילך רחוק ככל שיוכל כדי שביחד יושג הישג היסטורי מעורר השראה. חזון אחרית הימים? כנראה. אבל אני מעדיף אחרית ימים כזו על אפוקליפסה אקלימית.

המפתח נמצא בידי ארה"ב וסין, שאחראיות ביחד ל למעלה מ 40 אחוז מפליטות גזי החממה. שתיהן, אגב, ויתרו על זכות הדיבור שלהן במרתון הנאומים אמש יום חמישי, ואמורות לדבר במהלך היום. אובמה רוצה להיבחר לתקופת כהונה שניה, ולכן במה שקשור ליעד צמצום הפליטות הוא אינו יכול ללכת כנגד הסנאט ובית הנבחרים שלו. הם כזכור עדיין מתווכחים על חוק מלא פרצות שיצמצם פליטות רק ב 3 אחוזים ביחס ל 1990 – זאת כשהציפיה ממדינות מתועשות היא צמצום של לפחות 25 אחוזים ביחס לשנה ההיא, שיעמיק עד 2050 ל 50 אחוז ואף יותר. אובמה לא יוכל להכריז בקופנהאגן על העמקת יעד צמצום כזה, אבל כן יוכל להכריז על נחישותו לנסות ולשכנע את עמו שזה ראוי, ולהפוך את הנושא הזה למוקד פעילותו אחרי העברת חוק הבריאות. והוא יכול לעשות עוד משהו, ששרת החוץ שלו קלינטון כבר התחילה אתמול: להכריז שבכל מה שקשור לסיוע כספי למדינות המתפתחות להסתגל למצב האקלימי הפוסט נורמלי (מאפ"ן) הוא מתכוון ללכת את הקילומטר הנוסף. התחייבות שלו ל 100 מיליארד דולר כל שנה ואולי אף מעבר לכך היא תרומה חשובה להסכם. המדינות המתפתחות, מצידן, כבר אותתו שסכום כזה עשוי להניח את דעתן.

סין מצידה צריכה להתגמש בנושא הפיקוח הבינלאומי על הפליטות משטחה. הסכם שה"ם – שאפתני, הוגן ומחייב, או FAB באנגלית, יקום או יפול על הנכונות והיכולת לוודא ביצוע, בשקיפות ובזמן אמיתי. אם זה מה שיתנו הסינים, ואולי עוד מאמץ משלהם בתחום יעד הצמצום, הועידה הזו יכולה להתנער מרבצה ברגע האחרון ולהסתיים באקורד חיובי.

על מרחב התימרון הזה שמאפשר הצלחה, מעיבים הנתונים המופיעים במסמך החישובים של האו"ם שדלף באמצע השבוע. אנשי האו"ם שיקללו את ההתחייבויות שהתקבלו במהלך הועידה מכל  המדינות,  נכון ל-15 בדצמבר. כשמסכמים הכל מגלים שסך כל צימצומי פליטות גזי החממה אינו מספיק. הוא יביא לכך ששיא הפליטות יגיע מאוחר יותר משנת היעד הרצויה שהיא 2020. הוא יעלה את ריכוז ה-CO2 באטמוספירה ל 550 חלקים למיליון ואף יותר, ולא ל 450 ולמטה כרצוי. והוא ידחוף את הטמפרטורה העולמית במהלך המאה ה 21 לעליה של 3 מעלות ולא של 2 כמו שבאי הועידה הצהירו שהם רוצים בימיה הראשונים.

זה הזמן אם כן לראשי המדינות להיזכר בפתגם הגרינלנדי שאותו הזכירה אתמול שרת הסביבה הדנית בנאומה לועידה: 'כשהלכת דרך ארוכה ונדמה לך שאין לך עוד כח לצעד נוסף, דע שעברת את מחצית הדרך'. ובמלותיו של מאמן האתלטיקה הישראלי המיתולוגי לרץ מאה המטרים שלו באולימפיאדה: תתחיל בכל המהירות ואז תגביר את הקצב.

עוד אפשר לעשות זאת בקופנהאגן, ולו בגלל העובדה ש 120 מנהיגים עתירי אגו ויוקרה לא רוצים לצאת מן הכינוס הגדול, המקצועי והגורלי ביותר בהיסטוריה האנושית עם ביצה נוזלת על פניהם. רובם גם מבינים שבמצב הידע הנוכחי בתחום האקלים, שהתרחב באופן פנטסטי בשבועיים האחרונים בכל העולם, הניסיון להציג הסכם חלול כהישג פוליטי הוא חסר סיכוי. הם בקופנהאן כדי לעבוד, וברצינות. לכן עוד יש תקווה, ולכן עלולה הועידה שלא להינעל  הלילה כמתוכנן אלא לגלוש לתוך סוף השבוע.

נאום שמעון פרס בועידת האקלים בקופנהאגן

הנה עיקרי נאומו של הנשיא שמעון פרס בועידת קופנהאגן, שהסתיים לפני כמה דקות, לקראת השעה 15:00 שעון ישראל. התרשומת היא מצפיה בנאום המשודר באינטרנט, ואיננה מלה במלה. כפי שתשימו לב, יש פה הרבה רעיונות נכונים אבל מעט התיחסות לשאלות מעשיות כמו יעדי פליטה ותאריכים או מחוייבויות של ישראל. מוקדם יותר הבוקר כתבתי על התרומה שיכולה היתה להיות לפרס לו ישראל היתה מגיעה לקופנהאגן עם רקורד רציני ואחראי יותר בתחום האקלים.

הנה, פחות או יותר, נוסח דברי פרס בועידה:

קופנהאגן היא תקוה. צריך לממשה. אנו כאן כדי לשנות את החיים שחיינו עד כה, יצרו יהום וסיכנוים. אנו כאן כדי להתחיל במחוייבות להצלת העולם. אני מצטרף אליכם כמי שעומד בראש אומה שוחרת שלום. עלינו להפריד עניני סביבה משאלות פוליטיות.

הים התיכון דורש קואליציה רב לאומית שהולכת מעבר לקוי היריבות הפוליטיים. אני קורא לשכנינו לעבוד ביחד גם אם אין לנו יחסים דיפלומטיים. למולקולות הפחמן אין פספורט. לנהרות אין ויזות. הם עוברים ממקום למקום.

הירדן קדוש לכולם. אני קורא לכלנו לעבוד ביחד ולהפריח מחדש את גן העדן.

במזרח התיכון יש היום הרבה יותר אוכלוסיה ופחות משאבים מקודם. האוכלסויה צמחה מ 150 מיליון ל 400 מיליון ב 30 שנה. מים נעלמים. האנרגיה מזהמת. המלך ששים שנותיה ישראל היתה צריכה להילחם בטבע. אך לא נתנו למיעוט המשאבים להפריע. ביססנו את המחר על טכנולוגיה. ישראל הכניסה לאחרונה את המכונית החשמלית וקווה לחסוך בכך כ 50% מן האנרגיה. אני שמח שדנמרק, אוסטרליה ומדינות נוספות עשו כך גם. טכנולוגיה מתקדמת של חקלאות ומים שנוצרו בישראל עוזרת לחיסכון של משאבים רבים בכל העולם. גידולים חדשים של ביו טכנולוגיה צריכים פחות מים. יש צמחים שאפשר להשקות אפילו במי מלח. מיני יבולי חדשים שפותחו מניבים הכי הרבה יבול ליחידת שטח. מפעלי ייצור אנרגיה מן השמש וממקורות גיאו תרמיים שבסיסם בישראל עובדים בקליפורניה, ספרד ועוד, וכבר חסכו 30 מיליון טון co2.

עד שנת 2020 תקצץ ישראל 20% מן הכמות שהיתה פולטת בעסקים כרגיל, והפליטה בה תסתכם ב 88 מיליון טון בשנה במקום 109 מיליון טון

עבור עמנו, הקריאה של הטבע היא הקריאה של התנ"ך.

חייתי בשנים החשוכות ביותר של המאה ה 20 וראיתי טרגדיות וגם נסים. עכשיו אני נהנה משני נינים. תאמינו לי שהם נחמדים. הם מורי הדרך שלי לעתיד. כמשרת שלהם אני מרגיש בבית בקופנהאגן. אני מחוייב כמו אחרים לעשות את העולם בריא ונקי ומלא תקוה. מלא משמעות.

אינני בטוח שאני הכי צעיר כאן. כנראה ההיפך. מגילי המתקדם אני פונה לכולכם כאן. קופנהאגן יצרה תקווה וצפיה. אל תאכזבו. כשיש ויכוח בין מדינות דמוקרטיות צריך למצוא פשרה. לא עסקאות בנכסים הישנים אלא חיפוש של מטבע חדש. והעתיד מלא בזה. מלא בהזדמנויות ויתרונות. אז בואו נסע הביתה ונביא תקוה ושמחה לכל אנשינו. זה השירות הכי גדול שאנו יכולים להביא לאנושות.

היום בקופנהאגן, יום רביעי 16 דצמבר 2009: דרושה בדחיפות מנהיגות

16 דצמבר 2009

אנחנו בישורת האחרונה. מלת המפתח: מנהיגות. על זה נחיה. בלי זה נמות. (לא כולנו. אבל גם חלקנו זה משהו).

השיחות נראות במבוי סתום. הרבה ערפל קרב. טיוטות וטיוטות נגד. תחושה של הליכה על פי תהום. סבירות גוברת להסכם חלול שיידחה את הפעולה למועד מאוחר מדי. מצד שני, הפקידים והשרים מרימים להנחתה שראשי המדינות יכולים לנצל. אם הקודקוקים שנכנסים למעגל הפעילות היום יביאו תזוזה והסכם, הם ייצאו גדולים וגיבורים.

מנהיגות כבר אמרנו?

החוויה הקשה של חברי משלחת הארגונים הישראלים שהגיעו לועידה ביום שני, שהיה יום החלפת תגים כללית,  ונתקעו עם אלפי פעילי ארגונים מכל העולם שעות ארוכות בהמתנה בקור מקפיא, לא היתה מקרית. האירוע סימל את הקשחת החומות בין התהליך הפוליטי שמתרחש בתוך הועידה לבין החברה האזרחית, שנציגיה באו לקופנהאגן להשמיע קול ולהשפיע. כל הסימנים מעידים שהחומות הללו יילכו ויגבהו בימים הבאים, במסווה הצורך לשמור על בטחון המנהיגים. זה מסוכן. אסור שועידת קופנהאגן תהפוך לקראת סופה לבועה אטומה וסודית.

היום הוא יומם הראשון בועידה של חברי הכנסת דב חנין, ניצן הורביץ ואופיר פינס. משלחת הכנסת הזו מצטרפת בקופנהאגן למשלחות פרלמנטאריות רבות אחרות, בסך הכל למעלה מ 1000 פרלמנטארים מכל העולם. זה כוח פוליטי משמעותי. האנשים והנשים הללו צריכים לחבור אל ראשי החברה האזרחית ולתבוע שהציבור שהם מייצגים יקבל ייצוג וישתקף בועידה. אקלים כדור הארץ ועתיד המין האנושי חשובים מכדי להשאיר אותם לראשי מדינות ושרים בכירים.

לכן המוטו של הומו קומבוסטנס להיום: שקיפות בכל מחיר. ושהאמריקנים ישלמו.

עכשיו לקופנהאגן ותכנית העבודה היום. מזג האויר, אגב, הולך ומתדרדר. היום עוד סביר עם 2 מעלות בצד הנכון של האפס. אבל מחר זה יורד לשלילי עם קצת שלג. וביום ששי בהיר אבל מקפיא – עם פקטור רוח זה יורד עד מינוס 10.

תכנית הכינוס להיום מופיעה כאן.

במוקד כמובן מצעד ראשי המדינות. כל אחד יקבל כחמש דקות. כדאי לשים לב לדובר הפותח היום ב 12:00 – הסודני נאפי עלי נאפי, סגן נשיא סודן, שמשמש כאן כיו"ר קבוצת המדינות המתפתחות G77 לועידה. הבחור בלט מן הימים הראשונים של הועידה כתשובה הדרומית לנסיון של המדינות המתועשות להכתיב הסכם 'רך' שיאפשר להן להמשיך בעסקים כרגיל. נאפי לא יחסוך מהלומות מילוליות. יהיה מעניין.

אחר הצהריים בערך בשעה 17:00 ידברו ראש ממשלת בנגלה דש שיח חסינה, מעט אחריו גורדון בראון, ראש ממשלת בריטניה, וכמה דקות אחר-כך יעלה לדוכן ראש ממשלת פפואה ניו-גיני הגראנד צ'יף סיר מייקל סומארה. בכינוס הנעילה בבאלי היה זה נציג פפואה ניו גיני שבנאום תקיף אבל נרגש הכריח את מכשפת הקרח פאולה דובריאנסקי סגנית שרת החוץ האמריקנית להצטרף למפת הדרכים של באלי. נקווה שהגראנד צ'יף יהיה גדול לפחות כמו נציגו בבאלי.

הנשיא פרס, אגב, מתוכנן לנאום מחר, יום חמישי, בסביבות 12:00 בצהריים שעון קופנהאגן (13:00 בארץ)

אפשר יהיה לצפות באינטרנט בראשי המדינות מדברים. כאן, אבל המערכת לא תומכת בפאיירפוקס. רק אקספלורר.

יהיה מעיין לראות מבין ראשי המדינות יתייחס לארבעת מוקדי המחלוקות וכיצד:

  • יעדי הפליטות של המדינות המפותחות במסגרת פרוטקול קיוטו
  • מימון ארוך טווח לצמצום פלטות ולהסתגלות
  • יעדים ארוכי טווח לצמצום פליטות, ומשמעותן לפיתוח בר קיימא
  • מאמצי המדינות המתפתחות לצמצום פליטות

יהיו היום, כמו בכל יום כמה עשרות אירועי צד שמארגנות מדינות וארגונים שונים.

האירועים שמארגנת משלחת ארגוני הסביבה מישראל שנמצאת בקופנהאגן מופיעים כאן. בהצלחה חברים!

ובקלימה-פורום, הכנס של ארגוני החברה האזרחית ומכוני המחקר, במקום אחר בקופנהאגן, עוד יום של תכנית מרתקת. הנה היא כאן.

מתקרבים למאני טיים. היום בקופנהאגן, 15 בדצמבר 2009

הימים המכריעים של ועידת האקלים בקופנהאגן (מזג האויר שם מופיע כאן – סיכוי לגשם ואולי אף שלג קל)  בפתח.

המוטו של הומו קומבוסטנס להיום: המזל הולך עם מי שקם מוקדם בבוקר, כל בוקר, ועובד קשה .

עכשיו לועידה. תכנית החלק העיקרי בועידה, של נציגי המדינות, מופיעה כאן.

שני אירועי סיכום של שתי קבוצות העבודה, פרוטוקול קיוטו בין 16:30 ל 18:00 ושיתוף פעולה לטווח ארוך מ 19:00 עד 21:00 יציינו למעשה את סוף העבודה על הענינים הטכניים המפורטים, שעוברים החל ממחר לטיפול ראשי המדינות.

שני דברים ראויים לתשומת לב: הדיונים הללו, למרות היותם טכניים,נדחו לסוף היום. במהלכו (להלן) יהיו עוד התיעצויות פוליטיות רמות דרג. זה אומר שענינים טכניים שונים הם לא רק טכניים, אלא פוליטיים, כי חלקם כרוכים במשמעויות כלכליות של עשרות ואף מאות מיליארדים. לכן הם זקוקים לאיתות מן הדרגים הפוליטיים (בשלב זה שרים וראשי משלחות), ויש לקיים אותם היום בסוף היום, אחרי התיעצויות השרים, ולא בבוקר לפניהן. שנית, העיסוק בהם בסוף היום מעיד גם שנשיאות הועידה ממשיכה לראות בפרוטוקול קיוטו, בגרסא משוכללת ומחוזקת, את הבסיס המשפטי לפעולה משותפת. היא אינה הולכת בדרך שכמה מן המדנות המתועשות ביקשו, לסיים את קיוטו ב 2012 ולהתחיל עכשיו להמציא את הגלגל מחדש עם כלי משפטי אחר. וזה חדשות טובות.

זה קשור לתהליך השני, חשוב אף יותר, שנמצא היום בעיצומו. בין 15:00 ל 16:30 תקיים הועידה התיעצויות פורמאלית באולם המליאה של ראשי המשלחות והשרים. מטרתם: צמצום עד כמה שאפשר של הנושאים שנותרו במחלוקת לקראת הופעת ראשי המדינות בועידה, שמתחילה מחר (יום רביעי). לצורך זה מתכנסות במהלך היום, עוד לפי הישיבה הזו, חמש קבוצות התיעצות לא פורמאליות בראשות שרים. ניסוח סדרי היום שלהם מלמד שנשיאת הועידה לקחה ברצינות את מחאת המדינות האפריקניות, מדינות האיים הקטנות ןמדינות מתפתחות אחרות מאתמול. הן טענו כזכור שהועידה, בלחץ המדינות המתועשות, מנסה למזג את שני המסלולים הקיימים – שכלול פרוטוקול קיוטו שהוא הכלי המשפטי העיקרי הקיים, והניסיון להגיע לתיאום לטווח ארוך – לתהליך אחד. המשמעות של מהלך כזה היתה יכולה להיות עצירת התקדמות אמיתית וכניסה לשלב בירוקרטי של פיתוח כלי משפטי חדש אחרי קופנהאגן. כאמור, חמשת הנושאים שידונו היום בהתייעצויות הלא פורמאליות מעידים שהנשיאות נחושה שלא ללכת בדרך הזו. הנה נושאי ההתייעצויות רמות הדרג, שמייצגים למעשה את נושאי הליבה שדורשים הכרעה פוליטית רמת דרג השבוע:

  • יעדי הפליטות של המדינות המפותחות במסגרת פרוטקול קיוטו (יושבי ראש: שרי הסביבה מאינדוזיה וגרמניה)
  • מימון ארוך טווח לצמצום פלטות ולהסתגלות (יושבי ראש: שרי הסביבה מגאנה ומבריטניה)
  • יעדים ארוכי טווח לצמצום פליטות, ומשמעותן לפיתוח בר קיימא (יושבי ראש: השרים מגרנדה ומספרד)
  • מאמצי המדינות המתפתחות לצמצום פליטות (יושבי ראש: טרם נקבעו)
  • נושאים אחרים, כולל סחר בפליטות, צמצום מתעופה וספנות ועוד (יושבי ראש: טרם נקבעו)

זה אומר שהועידה ממשיכה לעבוד באמת. פחות פרוצדורה, יותר פוליטיקה של מסדרונות וחדרי חדרים. קשה לעתונות, ל NGOS ולבלוגרים. חשוב מאוד לאקלים.

מצב סדרי היום מופיע בעמודים 10 והלאה של תכנית היום.

במהלך היום יהיו מפגשי התיעצויות של קואליציות המדינות (האם ישראל כבר השתדכה למישהו?), כארבעים מסיבות עתונאים – שימו לב שכמעט כולן משודרות לייב במרכז השידורים של הועידה שנמצא כאן., וכרגיל כשלושים אירועי צד שמארגנות מדינות, ארגונים והאו"ם, שמופיעים כאן.

האירועים שמארגנת משלחת ארגוני הסביבה מישראל שנמצאת בקופנהאגן מופיעים כאן. בהצלחה חברים!

הנשיא פרס, אגב, מתוכנן לנאום ביום חמישי בסביבות 12:00 בצהריים בקופנהאגן (13:00 בארץ)

בינתיים, מתנהל במקביל לכינוס הרשמי גם כינוס מרתק של ארגוני החברה האזרחית – אקטיביזם ומחקר, ששמו קלימה-פורום. הנה הלינק לתכנית העיקרית שם.