Archive

Posts Tagged ‘האטמוסירה: הרהורים פילוסופיים’

הרהורים פילוסופיים על האטמוספירה

אחרי האכזבה של קופנהאגן,  הרהורים פילוסופיים על ההיסטוריה העגומה והעתיד המעורפל של האטמוספירה.

אלפרד ראסל וולאס, ידידו/יריבו  של צ'ארלס דארווין ואחד משותפיו לפיתוח תורת האבולוציה באמצע המאה ה-19, הוא שטבע לאטמוספירה את הכינוי המשכנע "האוקיינוס האווירי הגדול". מאה חמשים שנה מאוחר יותר המעטפת הגזית שבחסדה אנו חיים נותרה מסתורית לרובנו. אנו יודעים שהאטמוספירה אחראית במישרין לאוויר ולמים שבזכותם אנו חיים, אך רוב הזמן ההבנה הזו נותרת תיאורטית, תלושה מהמציאות הקונקרטית של חיינו.

כל עוד האטמוספירה יציבה, אנו מקבלים אותה כמובנת מאליה. וכמו דברים ו(אנשים) רבים בחיינו שנתפסים כמובנים מאליהם, אנו נוטים להתעלם ממנה. לא פלא שבשפות רבות 'אוויר' משמש כמטאפורה לזלזול והתעלמות. מי שלא רציתי להבחין בקיומו "הוא אוויר בשבילי". שאלה שנותרה בלא התיחסות "נותרה בחלל האוויר".  דברים שאין להם ביסוס עובדתי הם "אוויר חם", חסרי מהות פיזית ממשית ובעלי זהות וירטואלית בלבד. היעלמות היא "התאיידות" – כאילו חומר שהפך לגז חדל להתקיים, והאונומטופיאה "בלה בלה בלה" מדמה פטפוט ללא תוחלת להוצאת אוויר סתמית. כל אלה משקפים תפיסה המדמה את האוויר לתווך – ישות שלעצמה היא נטולת כל ממשות וחשיבות ומשמעות. השקיפות הפיזית של האטמוספירה קיבלה משמעויות סמליות עמוקות של איון (nullification).

יחסנו לאטמוספירה הוא פרדוקסאלי. היא לנו אוויר לנשימה – החיבור המיידי, והאינטימי ביותר שיש לנו לביוספירה. אבל גודלה הלא נתפש, גבולותיה העמומים ומהותה החמקמקה הופכים אותה לחסרת צורה וערך. האוויר, שבא כביכול משום מקום ואינו נושא – בינתיים – תו מחיר, נותר קל ערך בעיניו. כמו מרכיבים אחרים במארג שירותי החינם שמספק לנו הטבע האטמוספירה, שמספקת לנו את נשמת אפנו, נעלמת מעינינו – לפחות כל עוד היא תקינה, זמינה ושופעת.

כל זה משתנה כשאנו מתחילים להבין שיציבות האוקינוס האוירי הגדול אינה מובטחת. אנו מתחילים לחשוב עליה, בעל כורחנו, כשהבלתי צפוי והבלתי תקין  מתחילים להתרקם בה. כשמתברר לנו שמערך מסויים של שקעים ורמות ברומטריות עומד לחרוץ גורל עונה חקלאית או פרויקט תיירותי לשבט או לחסד. כשחזית גשומה מאיימת לקלקל את החופשה או את יום ההולדת בפארק. כשהמטוס מזדעזע בגלל כיס אוויר. כשרוח מסיטה את הספינה ממסלולה או מאיימת להעיף את הגג בלילה. ועכשיו, כשהולך ומתברר לנו שהשינויים שההומו קומבוסטנס חולל בה במהלך העידן הנוכחי, האנתרופוקן, עלולים לסכן את המשך הציביליזציה האנושית כפי שהכרנו אותה ולשנות אולי את מהלך האבולוציה האנושית.

ההתעלמות המתמשכת מן האטמוספירה מסבירה מדוע עד עתה לא התפנינו לייצר בשבילה היסטוריה. לסיפור שלה מעולם לא היה מקום בתולדות האדם כמין והפלאנטה כאתר. וכמו בכל דבר, כשההיסטוריה של ישות כלשהיא נשכחת, העתיד שלה בסכנה