ארכיון

Archive for the ‘קמפיין האקלים בישראל’ Category

ברכות לגרינפיס הים התיכון, שהשתלטו על אנית פחם כחלק מהמאבק בהתחממות הגלובלית

חדשות טובות לשם שינוי. שתי פעילות ופעיל של 'גרינפיס הים התיכון' עשו מה שצריך: עלו לפנות בוקר על אנית פחם בדרכה מדרום אפריקה לתחנת הכח בחדרה והזכירו לכל מי שצריך ששריפת פחם בתחנות הכח הוא המקור ההרסני ביותר לפחמן דו חמצני באטמוספירה. בישראל למעלה מ 60% מהפחמן שמשתחרר לאטמוספירה הוא מפחם שנשרף בתחנות הכח. וטוב עשו פעילי הארגון שכלקחו להם במה דרמטית להבהיר לשרי הממשלה שיתחילו לקרוא יותר בעיון את דפי החישובים והעלויות שמגישים להם חברת החשמל ומשרד התשתיות שטוענים שהפחם מייצר חשמל בזול. זה עולה לנו בריאות ולאטמוספירה בהגברת אפקט החממה.
טוב שגרינפיס הים התיכון חוזרים לעשות מה שהארגון הזה יודע לעשות הכי טוב: פעולות מציתות דימיון בלב ים. יותר מדי שנים לא ראינו פעולות כאלו ליד חופינו. כל הכבוד.
הנה הכתבה בהארץ על הנושא.
והנה בוואללה.
והנה מיקום הספינה המזהמת ברגע זה.

והנה הדו"ח של גרינפיס (בעברית) על מחירו האמיתי של החשמל.

גילוי נאות: בשנים 1999-2004 הייתי יו"ר הועד המנהל של גרינפיס הים התיכון, וכיום אני מכהן כסגן יו"ר הועד המנהל של גרינפיס בבריטניה.

ולסיום, סיפור אפל, גם הוא מבית היוצר של גרינפיס, שמבהיר איך הפחם לוקח יותר ממה שהוא נותן.

קמפיין 'יום שני צמחוני' בישראל כתרומה למאבק בהתחממות גלובלית

דו"ח מקנזי שעוסק בהפחתת פליטות בישראל הציע בין השאר הפחתת צריכת הבשר בישראל ב-20% כמהלך לצמצום פליטות co2. לאחרונה עלה הרעיון  לאמץ  את יום שני כיום צמחונות סביבתית שבועי, ברמה הלאומית או העירונית, כמו שכבר נעשה בגנט בבלגיה ומקומות אחרים. אחד הפעילים בתחום זה בישראל הוא חגי כהן. כהן גורר נטיה להתחשבות בבעלי חיים מאז ימי ילדותו במושב, במהלכם היה עד פעיל לסבלם של עופות בלולי העוף וההודו. לאחרונה, בשל משבר האקלים, הוא מוצא טעם חדש לצמחונות.

אני אוהב את היזמה הזו.

כמה דו"חות שיצאו בשנים האחרונות מראים בבירור את הקשר בין תעשיית הבשר למשבר האקלים.

  • ב 2006 פרסם ארגון המזון והבריאות של האו"ם דו"ח בשם 'צלו הארוך של הבקר' הקובע שתעשיית הבשר העולמית, ובעיקר ענף הבקר, אחראיים לכ-18% מכלל הפליטה העולמית של CO2.
  • ב- 2008 דיווחה ברזיל שב-2007 אבדו באגן האמזונס 12,000 קמ"ר של יער עד טרופי – שטח בגודל של 60% משטחי ישראל. בירוא היערות הזה נעשה כדי לפנות מקום לחוות המגדלות תבואות מספוא, בעיקר סויה המשמשת לפיטום בקר.
  • במאי 2009 דיווח הגארדיאן על החלטה שנפלה במועצת העיר גאנט שבבלגיה, המחייבת מסעדות ואולמות אירועים להגיש בימי חמישי מזון צמחוני בלבד, ולהציע תפריט על טהרת הצומח כאופציה גם בימי השבוע האחרים.
  • ביוני 2009  פרסם ארגון גרינפיס הבינלאומי דו"ח מרתק שעומד על הקשר שבין צריכת  בשר הבקר העולמית לבין "שחיטת האמזונס". הדו"ח מראה בבירור כיצד ההקטנה הדרסטית של הריאה הירוקה הגדולה בעולם מצמצמת באפן דרמטי את כושר קיבוע ה CO2 של הביוספירה.

ברוח הדברים הללו הוציאו חגי וחבריו לאחרונה שני מסמכים מעניינים בנושא. האחד תחת הכותרת 'הקמפיין הבינלאומי להחלת יום צמחוני בשבוע', והשני נקרא 'גילוי דעת – יום צמחוני בשבוע'. הקמפיין שלהם זכה לזריקת עידוד מכיוון בלתי צפוי: מגזין "על השולחן" יזם בקיץ 2009 פרויקט "שני צמחוני" במסעדות, אליו הצטרפו כ – 40 מסעדות, חלקן מסעדות בשר מובהקות כמו 'אל-באבור' ו'בלק אנד בורגר'. המסעדות התחייבו להרחיב את היצע המנות הצמחוניות שלהן בימי שני. חגי וחבריו חישבו ומצאו שיום צמחוני בשבוע שבו לא ייאכל בישראל בשר כלל שקול להשבתת יותר מ-612,000 מכוניות פרטיות.

לטענת יוזמי הקמפיין, יום שני צמחוני עשוי להיות היעד האסטרטגי החשוב ביותר של הקהילה הסביבתית בישראל, משום שאין שום מהלך אחר שמשתווה לו ביחס בין עלות ותועלת. הורדה של מאות אלפי מכוניות  מכבישי ישראל או לשכנע ישראלים לא לטוס לנופש בחו"ל זו משימה שקה. לעומת זאת, הניסיון בכמה מקומות בחו"ל (העיר גנט בבלגיה היא חלוצה בתחום) מלמד שבמהלך משותף של הממשלה והארגונים עשוי לשכנע מאות אלפי קרניבורים לצמצם את הצריכה ולהיות שותפים להישג סביבתי אדיר. זה לא מחייב הרבה משאבים, לא כרוך בעימות מול בעלי ההון ואפילו לא מחייב שנוי דרסטי באורח החיים של רוב הציבור. מספיק שבסיסי צה"ל או מפעל ההזנה בבתי הספר יעברו ליום צמחוני בשבוע, כדי להשיג תועלת השקולה לסגירת עשרות מפעלים מזהמים. זו הזדמנות להיאבק בהתחממות הגלובלית במאמצים צנועים יחסית.

אפשר להצטרף לקמפיין באתר 'על השולחן' – כאן .

והנה קישור לאתר סופר גרין שמטיף לצמחונות סביבתית (שאגב זכתה כבר בישראל לשם 'חצימחונות').

דיון אתמול בכנסת על שינוי אקלים: כך צריך פרלמנט להתנהל

כולנו אוהבים ללעוג לכנסת, שבמקרים רבים הרויחה זאת ביושר. כלומר בעוקם, בגסות, בהיעדר מקצועיות ובהעדפת פוליטיקה זולה על מהות. הדיון אתמול בועדת הסביבה והבריאות של הכנסת בנושא שינוי אקלים, שהיה הפורום הפרלמנטארי הראשון שהתכנס בישראל כדי לדון בנושא מאז ועידת קופנהאגן, היה מופת  לאיך יכול פרלמנט להתנהל ולעבוד בצורה תקינה ומועילה.

זו לא היתה ישיבה דרמטית, ואיש לא ציפה שיתקבלו בה החלטות הרות עולם שיקבעו מסמרות למדיניות ישראל בתחום האקלים. זה אמור לקרות בפורומים אחרים. אבל עד שהכרעות כאלו יפלו וכהכנה להן יש מקום לבירור ציבורי מעמיק ומקצועי שיאפשר בניה נכונה של חקיקה והחלטות ביצועיות. 'פרלמנט' משמעותו מקום שבו מדברים, ובית מחוקקים ראוי לשמו אמור לספק במה שבה יוכלו המחוקקים, נציגי משרדי הממשלה ובעלי ענין מן הציבור האזרחי להיפגש, להחליף דעות והערכות ולבדוק דרכים לפעולה בעתיד. כשצריך מתנצחים, כשלא צריך חושבים על דרכים לשיתוף פעולה. וכל אלו התקיימו בישיבה אתמול באפן מעורר כבוד.

הרבה קרדיט צריך ללכת כאן לח"כ דב חנין, יו"ר הועדה ומי שניהל את הישיבה אתמול, שמוכיח גם בכנסת הזו שהוא אחד הפרלמנטרים הטובים בישראל, אם לא הטוב שבהם (גילוי נאות מחייב אותי לאמר כאן שאני חבר אישי של דב ושותפו בהרבה דרכים). הועדה אינה אחת מהועדות הפרלמנטאריות הקבועות אלא הוקמה באפן ספציפי בכנסת ה 18 כדי לעסוק בממשק שבין סביבה לבריאות, ומאז היא מוצאת עצמה עוסקת בתחומי סביבה נוספים. חנין ולשכתו הם שקבעו את מועד הישיבה, את סדר היום שלה, זימנו את הגופים המתאימים וכמובן ניהלו את הישיבה.

הצלחה ראשונה היתה שהשר להגנת הסביבה גלעד ארדן נענה להזמנה, היה ראשון הדוברים ונותר באולם להקשיב לאחרים לאורך כשעה וחצי. ארדן וחנין באים מקצות שונים של הקשת הפוליטית, אך הם חולקים ענין אמיתי, הבנה מעמיקה ודאגה כנה בתחום האקלים. ניכר גם שיש ביניהם הערכה אישית הדדית לא מבוטלת.  בדבריו בפתח הישיבה הבהיר ארדן שהזירות העיקריות שבהן יוכרע השלב הבא בהיערכות ישראל למצב האקלים הפוסט נורמלי הם ממשלת ישראל, וועדת המנכ"לים בראשות מנכ"ל האוצר. שם אמורות ליפול ההכרעות הביצועיות שיבהירו איך מתכוונת ישראל ליישם את הצהרת קופנהאגן של הנשיא פרס.  עם כל עליבותה – מדובר כזכור  בצמצום של 20% ביחס לצפי פליטות הפחמן בתסריט של 'עסקים כרגיל' –  ההצהרה הזו היא כל מה שיש לנו. ארדן הבהיר שבתוך הממשלה קיימת כעת מחלוקת באשר לתקפות הצהרת קופנהאגן של פרס, שהוא ראש המדינה אך לא עומד בראש הרשות המבצעת. במלים פשוטות: אפילו הקיצוץ הזה אינו מובטח. יש משרדים (כמו משרד התשתיות של עוזי לנדאו למשל) שרואים בו קו התחלה למו"מ מול המשרד להגנת הסביבה, שבו יכריע ראש המממשלה.

אחרי ארדן דיברו שולי נזר ראש אגף איכות אויר ושינוי אקלים במשרד, וד"ר ישעיהו בראור המדען הראשי, שהסבירו את הצעדים המנהלתיים שבהם נוקט המשרד ומה תכנית העבודה הצפויה, וכותב שורות אלו על הצורך בהיערכות חדשה לחירום ועל צדק סביבתי. בהמשך דיברו ד"ר אריה ונגר דיבר בשם 'אדם טבע ודין', נאור ירושלמי בשם ארגון הגג 'חיים וסביבה', גיל יעקב בשם מגמה ירוקה עוד. דיברו גם נציג משרד התמ"ת, ראש עירית רעננה נחום חופרי (עירו היא היחידה בארץ עד עתה שהקימה רשות עירונית לפיתוח בר-קיימא), נציגת משרד החוץ סימונה הלפרין, מנכ"ל משרד התשתיות שמואל צמח ואחרים. וכשבציבור המקשיבים נמצאים אנשי סביבה ותיקים ורבי זכויות כפרופ' אלון טל מאוניברסיטת בן גוריון, ד"ר אופירה איילון ממכון שמואל נאמן בטכניון, ציפי רון מארגון נשים אקדמאיות, כרמית לובנוב מהאגודה לצדק סביבתי, יובל ארבל מ'ידידי כדור הארץ', יותם אביזוהר מישראל בשביל האופניים ועוד רבים אחרים.

המפגש, שהתנהל באוירה טובה וענינית, לא הוציא את עגלת האקלים העולמית מהבוץ, וימים יגידו אם הוא השפיע על שיח קובעי המדיניות שיושב עתה על המדוכה הזו בדרגי הממשלה. אך הוא היה חשוב כי הוא הבהיר שיש בארץ כיום עשרות אנשי מקצוע מעולים שמתמצאים בתחום, נחושים להביא בו לשינוי, ומחפשים את  הדרך הפוליטית לעשות זאת. והוא נתן להם הזדמנות לחבור שוב ולאסוף כוחות אחרי האכזבה, שכל הדוברים הזכירו, מועידת קופנהאגן.

מעניין שרק חבר כנסת נוסף אחד טרח להגיע לישיבה – גדעון עזרא מקדימה, שכיהן כשר להגנת הסביבה בממשלה הקודמת. נושא האקלים עדיין לא עבר פוליטיזציה של ממש בישראל. לא מן הנמנע שהתבוסה המביכה של שתי המפלגות הסביבתיות המוצהרות בבחירות 2009 – מימד/התנועה הירוקה שקיבלה רק כ 20 אלף קולות ומפלגת הירוקים של פאר ויסנר שניסיון הנפל הרביעי שלה להיכנס לכנסת מצא אותה עם אלפי קולות בודדים – נרשמה אצל הפוליטיקאים כאיתות לכך שהנושא הסביבתי איננו תחום מבטיח הישרדות פוליטית.

היום ב 17:00 בבית ציוני אמריקה – האירוע המרכזי של התנועה הסביבתית לסיכום הועידה בקופנהאגן

היום, יום ראשון ה 24 בינואר בשעה 17:00 ייפתח בבית ציוני אמריקה בתל-אביב (רחוב פריש, יוצא מאבן גבירול אחד דרומה לשאול המלך, ליד לונדון מיניסטור) האירוע המרכזי שמארגנת התנועה הסביבתית – קואליצית 'דרכים לקיימות', 'חיים וסביבה', קרן היינריך בל, וקרן נתן קאמינגס – בשיתוף עם הוצאת הקיבוץ המאוחד, לסיכום ועידת האקלים בקופנהאגן.

הנה הפרטים על האירוע.

הוצאת הקיבוץ המאוחד מעורבת בגלל שני ספרים שהיא פרסמה במהלך 2009 שעוסקים בשינוי האקלים – 'רשימות מאזור אסון' של אליזבט קולברט ו'הנה זה בא' פרי עטי. שניהם אגב יצאו במסגרת הסדרה 'כעת' שעורכת ארנה קזין.

בכנס היום ידברו נציגי קואליצית ארגוני הסביבה 'דרכים לקיימות' שהיו בקופנהאגן, ח"כ דב חנין שהוא יו"ר השדולה הסביבתית חברתית בכנסת, מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה ד"ר יוסי ענבר, ד"ר אילון שוורץ יו"ר חיים וסביבה, נאור ירושלמי מנכ"ל הארגון, יורן בוהם מקרן היינריך בל, עו"ד ציפי איסר-איציק מנכ"ל אדם טבע ודין , עדי דישון מ'אקטוריידרס', נעמי צור מהחברה להגנת הטבע, ניר קנטור מהתאחדות התעשיינים, אורלי רונן סמנכ"לית מרכז השל, וגם אני.

כאן פרטים על עוד מספר אירועים פומביים שעוסקים בשינוי האקלים שייערכו בזמן הקרוב.

תמונה אחת מקופנהאגן שדוקא כן אהבתי

Peres Agassi and Erdan with electric car in Copenhagen

את התמונה הזו מקופנהאגן (צילום: משה מילנר בע"מ), שבה נראה נשיא המדינה שמעון פרס בוחן בהנאה פרוטוטיפ של  המכונית החשמלית מסוג 'רנו מגאן' שתיוצר במסגרת המיזם המשותף עם 'בטר פלייס',  דוקא אהבתי. ראשית יש בה מנהיג שהעולם צריך הרבה כמותו: קשיש בגיל אבל צעיר ברוח, בעל התעניינות עקבית  ובריאה  בעתיד, ועם רצון וגם יכולת להתערב בעיצובו.  שנית, יש בה הבטחה טכנולוגית שבהחלט שווה בדיקה. אפילו אני, שבהשפעת פרופ' אלון טל, ד"ר אילון שוורץ, ד"ר ג'רמי בנשטיין  וחבר מועצת העיר ת"א ד"ר נח עפרון פיתחתי בשנים האחרונות אלרגיה קיצונית לאופטימיזם טכנולוגי, חושב שיש להתייחס אליה ברצינות. עם רשת חשמל שניזונה מחשמל נקי – כלומר חשמל שייצורו אינו כרוך בפליטת פחמן רבה מדי לאטמוספירה – מכונית שמחליפה מנוע שריפה פנימית בסוללת חשמל עשויה בהחלט להיות חדשות טובות. במיוחד אם תימצא דרך לטעון את סוללותיה (או להחליף אותן) במהירות ובזול.

אבל מה שאני הכי אוהב בתמונה הזו הוא שהיא צולמה במקום הנכון. דנמרק כבר מייצרת 30 אחוז מן החשמל שלה בטורבינות רוח, וכמעט ולא שורפת דלק מחצבי בתחנות כח לייצור חשמל. זה אומר שבניגוד לישראל, שבה תמהיל הדלקים ימשיך להיות מוטה לצד הפחם עוד עשרות שנים, החשמל הדני שיטען  את סוללות המכונית החשמלית אינו כרוך בפליטה מוגברת של גזי חממה.

יש תמונות דומות, עם אותן דמויות עצמן, אשר צולמו בישראל ודווקא בגלל זה צרמו לי. מיזם המכונית החשמלית אינו מתאים לישראל, שבה רנו מגאן חשמלית עלולה לגרום לפליטת יותר גזי חממה לקילומטר נסיעה מרנו מגאן משנת ייצור זהה ועם מנוע בנזין רגיל. הצלחתה של 'בטר פלייס' להיכנס לישראל ב 2007 עם חבילת תמריצים חלומית אותה קיבלה מן הממשלה, כולל מונופול שערורייתי על בניה ותפעול של תחנות הטענה, היא תאונה מנהלית מצערת. היא נעשתה  כשקברניטי המדינה, כולל הנשיא הטרי פרס, ראש הממשלה אולמרט ופקידי האוצר, ידעו מעט מדי על משבר האקלים. יש להניח שהיום המהלך הזה לא היה קורה באותה צורה .

אינני בקי בהיבטים המשפטיים של יחסי  'בטר פלייס' עם המדינה כיום. אך אם אגסי, קפלינסקי וחבריהם לפרק  הישראלי של המיזם הזה הם בעלי יושרה, עליהם לסגת ממנו באפן חד צדדי ולהפסיק את הפעילות בישראל. במקום זה הם מוזמנים להתגייס לפעילות ציבורית ופוליטית נמרצת לצמצום פליטות גזי חממה בישראל בכלל ובמערך ייצור החשמל בפרט, להתרכז בכניסה לשווקי חשמל נקי במדינות מתוקנות כמו דנמרק, ולחזור אלינו כשיבשילו תנאינו, ינוקה חשמלנו, וירווח מעט למצוקות ערינו ולפקקי תחבורתנו.

תודה לעמיתי השל

מי שעקב אחרי הבלוג הזה בימי הועידה – ולשמחתי היו רבים כאלה – יודע שאני בקופנהאגן לא הייתי. אני עקבתי אחרי הועידה באינטרנט, באמצעות ה webcast . אך אפילו מכאן עברו גם עלי ימים ורגעים קשים במהלכה. לכן מפגשים והרצאות ואפילו הופעות בתקשורת שיש לי מאז הועידה הם גם קצת אירועים תראפויטים עבורי. מעין ביקור מחדש במקום שהיה מטריד ומדאיג עוד לפני הועידה בקופנהאגן, ואחריה נעשה לצל כבד שמעיב על עתידנו.

בשבוע שעבר נפגשתי עם חברי תכנית העמיתים של 'מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית'. התכנית מבוססת על כך שכל שנה מציע המרכז מלגה קטנה לאנשים ונשים מעיסוקים מגוונים – לאו דוקא בתחום הסביבה – כדי שיוכלו להקדיש חלק מזמנם במהלך שנה אחת להיכרות מעמיקה עם התחום הסביבתי. כך נוצרת כל שנה קוהורטה איכותית של אנשים  שנפגשת אחת לשבוע, שומעת הרצאות מסגל המרכז וממרצים אורחים, עורכת דיונים וסיורים, עוקבת אחרי אירועים שונים בארץ ובעולם בתחום הסביבה ועוד. רכזות הקבוצה מטעם 'השל' השנה הן אורלי רותם-רונן, סמנכ"לית המרכז שמסיימת בימים אלה את הדוקטורט של בגיאוגרפיה, וד"ר ליה אטינגר, ביולוגית מבריקה ודמות מרכזית בחשיבה הסביבתית בישראל.

הפגישה אליה הוזמנתי בשבוע שעבר עסקה בועידת קופנהאגן. ליה ואורלי חזרו משם כמה ימים קודם לכן, ולהרצאת הפתיחה שלהן שהתחילה את היום הצטרף גם יותם אבי-זוהר מ'ישראל בשביל אופניים', גם הוא בוגר הועידה.

איך אומרים במקומותינו? באתי לחזק ונמצאתי מחוזק.  ההתנסות של ליה, אורלי ויותם מקופנהאגן, שמייצגת במידה רבה את מה שעברו גם נציגי הארגונים הסביבתיים הישראלים האחרים שהיו בועידה (היו למעלה מ 30 כאלה), לא היתה מרנינה. הם התגוררו בבתי חברי הקהילה היהודית, חלקם בפרברים מרוחקים של קופנהאגן או אפילו במאלמו השכנה בשבדיה, מעבר למפרץ. בגלל הנסיעות הארוכות והפרוצדורות של הכניסה לאתרי הועידות (רובם לא הצליחו להיכנס לאתר הועידה הרשמית והיו רוב הזמן באתר ועידת הארגונים במקום אחר בעיר)  יומם התחיל בדרך כלל כמה שעות לפני אור ראשון, והסתיים לקראת חצות. הליכה על מדרכות קפואות בשש בבוקר, מסתבר, אינה דבר קל ויכולה להיות אפילו מסוכנת, במיוחד כשחלק מתחנות המטרו שהיו קרובות יותר לאתר הועידה נסגרו בכוונה כחלק מהיערכות המשטרה. והתחושה שהועידה הרשמית עושה הכל כדי להתנתק מנציגי החברה האזרחית, שב'מאני טיים' הודרו לחלוטין, היתה מתסכלת ומקוממת.  בקיצור, מי שחשב שחברי הארגונים נסעו לקופנהאגן לבלות כדאי שיחשוב שוב. מה שעבר עליהם, ובמיוחד על אלה מהם ש'זכו' להמתין בתור ביום שני ה 14 בדצמבר שבע שעות בקור המקפיא ובסוף לא נכנסו לאתר הועידה, היה סיפור מעורר כבוד של נחישות ועקשנות. זה כמובן עוד לפני שהתחלנו לדבר על תוצאות הועידה העלובות.

בקיצור, הבוקר שביליתי בשבוע שעבר עם עמיתי 'השל' עשה לי טוב. החלפת החוויות מן האירוע היתה קולחת, עם תרומה משמעותית  גם מאלה שהיו שם וגם מאלה שעקבו אחרי הועידה מכאן. היו שם תובנות והערות והארות, ומעל לכל ותחושה שלמרות האכזבה עוד יש מה לעשות, והתקוה לא מתה.

תודה לעמיתי השל לשנת 2009-2010.

מבזקופנהאגן 4 – סיכום פעילות ארגוני הסביבה הישראליים בועידת האקלים

הגיע זה עתה במייל. העליתי ל scribd. הנה הלינק.