ארכיון

Archive for the ‘פצ'וארי’ Category

עוד על הקשר בין התחממות גלובלית וייצור וצריכת בשר

חגי כהן מ'שני צמחוני' הסב את תשומת לבי למצגת של הפאנל הבינממשלתי לשינוי אקלים IPCC שמראה את הקשר בין ייצור וצריכה של בשר לבין שינוי אקלים. הכותרת של המצגת, אגב, היא Global Warning.

והנה כמה קטעים מן ההרצאה של ד"ר פצ'וארי, יו"ר ה IPCC, ביום עיון שנערך בלונדון בספטמבר 2008 ושעסק כולו בקשר בין חקלאות הבשר להתחממות גלובלית. בתחילת הקליפ, שארכו 13 דקות, מסביר הקריין את הקונטקסט של יום העיון, ומציג את המשתתפים, שכוללים כמה פקידים בכירים במשרד החקלאות הבריטי, איש אקדמיה  מקיימברידג' ואקטיביסטית בין לאומית בולטת בתחום. והקטעים בהם מדבר פצ'אורי (באנגלית)  מלווים בכתוביות בכמה שפות, כולל באנגלית.

אז לפני הביס הבא בסטייק, כדאי להתבונן ולהפנים. זה גם יחסוך קלוריות. ובהנחה שהמדען הראשי של משרד החינוך לא מתנגד גם לאורח חיים בריא יותר, עם פחות כולסטרול והורמונים מן החי, אז יש סיכוי לקבל אפילו את ברכתו למהלך של חצימחונות (צמחונות מטעמים סביבתיים).

יהיה מה שיהיה עם הבקר והאקלים, דבר אחד בטוח. מי שלא נכח אתמול בחצי גמר אליפות היסודיים של תל-אביב יפו בכדורסל בין בי"ס 'מגן' (מעוז אביב) והיריבה  המושבעת בי"ס צהלה יצטער על כך לנצח.  הצהלולים הובילו כל המשחק, אך בדקות האחרונות, שמקומן בפנתיאון הספורטיבי של שכונות עבר הירקון ותל-אביב רבתי מובטח,  התהפכה הקערה: ילדי מעוז אביב, השכונה הצפונית היחידה שבה קיבל דב חנין יותר קולות מחולדאי,  גברו בסיום הדרמטי על ילדי התפנוקים 29:28. בגמר ב 17 במרס ישחקו ילדי 'מגן' נגד בי"ס לטבע.

לא כל כך מהר אולי אך אמיתי וגם מדאיג: הקרחונים בהימאלאיה ממשיכים להצטמצם

לקח לפאנל הבינממשלתי לשינוי אקלים IPCC כמה חודשים, אבל עכשיו הם יצאו בהודאה. הקטע בדו"ח הרביעי של הארגון מ 2007 שעוסק בהפשרת הקרחונים בהימאלאיה היה שגוי. הקביעה שהופיעה בו כאילו חלק ניכר מקרחוני ההימאלאיה ייעלם עד שנת 2035,  לא התבססה על מחקר מדעי כפי שהנורמות של הפאנל מחייבות, אלא הסתמכה על מידע שנכלל בדו"ח של קרן חיות הבר WWW, שהתבסס בתורו על ראיון עיתונאי שנתן גלציולוג הודי ב 1999.

ה IPCC חשוב מכדי שדברים כאלו יוכלו לקרות בו. ממשלות כל המדינות, והציבור העולמי בכלל, נותן בו אמון רב, ובצדק. זה ארגון ייחודי, חסר תקדים בגודלו ובפרוצדורות הקפדניות בהן הוא עובד. אלפי אנשי מקצוע מתחומים רבים הנוגעים בשינוי האקלים – קלימטולוגים, גלציולוגים, אוקיאנוגרפים, גיאולוגים, ביולוגים, אקולוגים, בוטנאים וזואולוגים שקשורים בו עובדים בצוותים שתפקידם לתעד ולהעריך כל מחקר שמתפרסם בז'ורנאל מדעי מוכר. הערוכיהם נכללות כל כמה שנים  בדוח אינטגרטיבי שהופך להיות האורים והתומים של כל מי שמתעניין בשאלת האקלים ועתיד האנושות.

עכשיו כבר אין ספק. הארגון החשוב הזה, שאין לא אח ורע בהסיטוריה של המחקר המדעי ויצירת הידע בעולם, זקוק לבדק בית. טעות אחת כזו לא ממוטטת את המבנה המוצק של הידע שהצטבר בעשרות השנים על התחממות כדור הארץ, אך היא ודומות לה עלולה לפגוע בנכס החשוב ביותר שעומד לרשות הארגון: אמון מלא גם בכוונותיו, באינטגריטי של ראשיו ומעל לכל במקצועיות של אנשיו.

טעויות כאלו, כשהן מתגלות, גורמות לעליצות אצל ספקני האקלים ומכחישי התחממות. שיבושם להם. הלוואי שהן היו יכולות גם לשנות את המציאות, אבל הן לא. הקרחונים בהימלאיה מממשיכים להצטמצם בקצב מדאיג. אז אולי הם ייעלמו  עד 2035 כמו שכתוב בדו"ח הרביעי, אבל הם נסוגים, ואנשים רבים בהודו, סין, והמדינות השכנות מודאגים מאוד לאספקת המים שאחראית לקיומה של ששית מאוכלוסית העולם. הוידאו הזה שצולם ב 2008 בצד הסיני של ההימאלאיה מספר את הסיפור היטב.

ובוידאו הבא, ששודר ביום רביעי ברשת ENC, מובא הסיפור וכמה מן המשמעויות שלו. כדאי לצפות בו עד הסוף, כי לקראת הסוף הוא מביא כמה נתונים חשובים על מצב הקרחונים בהימאלאיה. למשל, קרחון שנמדד ב 1953, כשהילארי וטנסינג עלו לאוורסט, נמדד שוב לאחרונה ומסתבר שאורכו התקצר בכ 5 קילומטרים. וגם: מאז שנות ה 70 עלתה הטמפרטורה הממצועת שנמדדה ב 49 תחנות מטאורולוגיות בהימאלאיה במעלת צלסיוס שלמה – קצב כפול מזה שנמדד במקומות אחרים, נמוכים יותר, באזור.

פריצות מחשבים, התחממות גלובלית, צניעות מדעית ועתיד האנושות

לבקשת רבים, אני עושה קצת סדר בפרשת המיילים הגנובים מהיחידה למחקר אקלימי של אוניברסיטת איסט אנגליה בנוריץ'.

סיפור המסגרת ידוע: פריצה למערכת המחשבים של  היחידה הנ"ל חשפה כאלף תכתובות דואר אלקטרוני שכתבו וקיבלו אנשי היחידה. בהמשך הועלו התכתובות לאתרי  אינטרנט, למשל זה. כמה מהודעות המייל הללו נכתבו בידי מדענים בכירים בתחום האקלים, שהשתמשו בהן בביטויים מזלזלים ומתנשאים ביחס למדענים שנחשבים לספקנים באשר לעצמת התחממות כדור הארץ והיותה אנתרופוגנית (כתוצאה מפעולות האדם). מאז חשיפת המיילים טוענים בלוגים המזוהים עם ספקנות אקלים שתהליך השיפוט המדעי של מאמרים בתחום האקלים מוחזק כבן ערובה בידי קליקה סגורה של מדענים שאינה נותנת לספקני אקלים דריסת רגל. מבחינתם, זו הוכחה נוספת שההסבר המדעי השגור להתחממות כדור הארץ מוטעה ומטעה.

האם זה באמת כל כך חשוב או שזו סתם פיקנטריה?

זה חשוב מאוד. כמה מפריטי הדואר האלקטרוני נכתבו אל או מאת פרופ' פיל ג'ונס, ראש היחידה למחקר אקלימי של אוניברסיטת איסט אנגליה .  ג'ונס, קלימטולוג בעל שם עולמי והישגים מדעיים מרשימים, ממלא תפקיד מרכזי במאמץ העולמי לריכוז וארגון מידע על שינוי אקלים. הוא, ביחד עם קווין טרנברט, שהוא ראש היחידה לניתוח אקלימי במרכז הלאומי למחקר אטמוספרי בקולורדו, היו העורכים הראשיים של אחד המסמכים החשובים שפורסמו אי פעם בתחום האקלים, מסמך שהשפיע רבות על קובעי מדיניות ומקבלי החלטות.

מדובר בפרק השלישי שכתבה קבוצת העבודה מספר 1 של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים IPCC. הפרק, שבכתיבתו היו מעורבים לא פחות משמונים ואחד מדענים, מחזיק 102 עמודים שמרכזים ומבארים תצפיות אטמוספריות וקרקעיות של נתוני אקלים מכל רחבי תבל. הוא נכלל בדו"ח הרביעי של ה IPCC שיצא לאור ב2007. ממצאיו תרמו תרומה מכרעת למסר המרכזי של התקציר לקובעי המדיניות שפותח את הדו"ח: יש קונצנזוס מדעי רחב לכך שכדור הארץ מתחמם, ושהגורם המרכזי האחראי לכך הוא  פליטות גזי חממה מפעילות אנושית מאז המהפיכה התעשייתית.

אז מה?

תפקידם של ג'ונס, טרנברט ועשרות המדענים האחרים שהיו מעורבים בכתיבת הפרק השלישי היה להעריך עבודות של מדענים אחרים: לקרוא כל מאמר מדעי שפורסם בז'ורנאל מדעי רלבנטי, ולהחליט האם ואיך לשלב את המידע והתובנות שיש בו עם מידע ממאות מאמרים אחרים. הרבה בנוסח הסופי של הפרק תלוי בשיקול הדעת של העורכים הראשיים, ובמידת יכולתם להגיע לקונצנזוס עם הקולגות שלהם לגבי ערכם המצטבר של המאמרים שהם קוראים. אין ספק שלג'ונס ולטרנברט הכישורים הנחוצים לתפקיד: שניהם פרסמו עשרות מאמרים ודו"חות שעושים אינטגרציה של תצפיות אקלים, כולל לוח הטמפרטורות של אלף השנים האחרונות שג'ונס הוא עורך שותף שלו. הם מדענים מנוסים, אנשי עבודה עטורי פרסים ושבחים, ובעלי יוקרה רבה. מצד שני, אם לעבודתם נכנסו שיקולים זרים, כמו למשל הרצון לדחוק החוצה בעלי דעות אחרות, אזי התהליך שהם ניהלו עלול היה להיות פגום.

מבין המיילים שנחשפו אחד המצוטטים ביותר נשלח בידי ג'ונס ב 2004 לקולגה שלו. הוא עוסק במאמר ששני ספקני אקלים ידועים, מק-קיטריק ומייקלס, פרסמו זמן מה לפני כן בז'ורנאל מכובד ששמו Climate Research. במאמרם טוענים השניים שהטמפרטורה הגבוהות שנרשמו לאחרונה נובעות מחום שנפלט מערים גדולות ומאתרי ייצור, ולא מהתחממות האטמוספירה. במייל שכתב ג'ונס הוא מכנה את המאמר של מק-קיטריק ומייקלס 'זבל' ומוסיף שככל שהדבר תלוי בו ובקווין (טרנברט, ד.ר.) הם יעשו הכל כדי שהמאמר לא ייכנס לדו"ח, לא יאוזכר ולא יידון בו.

על פניו מדובר בהתבטאות חמורה. אולי אפילו דעה קדומה נגד שניים ששייכים למחנה מדעי נגדי. ג'ונס לא היה צריך לכתוב 'זבל', אפילו לא במייל פרטי. מצד שני, קשה לחשוב על מישהו מוסמך יותר מג'ונס לקבוע אם טענתם של מק-קיטריק ומייקלס היא מבוססת או שטותית. אסור לשכוח מדוע ג'ונס קורא מאמרים: הוטל עליו לחוות דעה לגבי ערכם המדעי. ואת זאת הוא עשה – פעם, במייל האומלל שדלף, בשפה בוטה ובלתי מקצועית. ופעם שניה כמו שצריך. מסתבר שברגע האמת ג'ונס  וטרנברט דווקא כן החליטו להכניס את המאמר של מק-קיטריק ומייקלס לפרק שערכו. עמוד 244 בפרק פורש את עיקרי הטענות שבמאמר ומנמק  – באפן עניני ומנומס – מדוע, על פי שיקול הדעת של כותבי הפרק ועורכיו, המאמר איננו משכנע.

השאלה שמרחפת עתה באויר, ועליה יהיה צורך לתת תשובות ברורות ושקופות, היא האם העובדה שסביב שינוי האקלים נוצרו שני מחנות גרמה לשחקנים מרכזיים, כמו ג'ונס וטרנברט (שגם מיילים פרי עטו צוטטו לאחרונה ברשת) לאבד את היכולת לשיקול דעת מדעי טהור. הם חוקרים מנוסים ומצויינים ויש להניח שהם מסוגלים לזהות מאמר קלוקל כשהם רואים אחד. מצד שני הם בעמדה של כח: מסקנותיהם עשויות להשפיע על כמה מההחלטות החשובות ביותר בהיסטוריה האנושית. אנחנו חייבים להשתכנע שהכח שצברו לא פגע בתבונתם.

ה IPCC ו 2500 המדענים שמעורבים בו חייבים לנו חשבון נפש, ואם צריך גם ניקוי אורוות. לאנשים כמותם אסור להתנהג כקאובויים שמקיפים את מעגל המחנה בעגלות ויורים בלי אבחנה בכל מי שנמצא בחוץ. אסור להם אפילו להיראות כאלה. אם יסתבר שמישהו מהם לקה בהיבריס והשתכנע שהאמת כולה נמצאת אצלו  בין האזניים הוא יצטרך לפנות את מקומו למישהו או מישהי מיושבים יותר.

מצד שני כדאי גם לספקני אקלים להירגע ולהפסיק לחגוג כאילו הם זכו בגביע העולם. הבסיס המדעי של התחממות כדור הארץ מוצק הרבה יותר מיכולתו של ג'ונס להסתיר את סלידתו ממה שנראה לו כמדע ירוד. האטמוספירה עוברת שינויים מפליגים שמאיימים על המערכות תומכות החיים של כולנו, והמידע על כך לא נמצץ מהאצבע. הוא נאסף בעבודת נמלים עמלנית ובלתי תלויה של אלפי חוקרי אקלים, פיזיקאים, אוקינוגרפים, חוקרי קרחונים, בוטנאים, זואולוגים, גיאולוגים ואחרים – כולל עשרות המדענים שהעריכו וסיכמו מאמרים וכתבו ביחד את הפרק החשוב שג'ונס וטרנברט הם עורכיו. המחקר על שינוי האקלים התגבש לקורפוס עשיר, חשוב וקוהורנטי למרות המאפיין המרתק ביותר של הקהילה המדעית: היותה מורכבת מאנשים חקרניים, אינדיבידואליסטים ודעתניים. אנשי מדע, כמו אנשי מדע, מתווכחים בלי הרף עם עצמם ואחרים, הולכים נגד הזרם, עושים איפכא מסתברא, טועים, חוזרים בהם, מתקנים, שואפים למצויינות, ובסופו של יום מגישים לנו את הטוב ביותר שהם הצליחו לעשות. במקרה של ה IPCC נכון לעכשיו רוב מכריע בין המדענים מתכנס סביב אמירה פשוטה. כדור הארץ מתחמם בגלל שריפת דלקים בידי אדם – גם אם מדענים רבי יוקרה כותבים מיילים שחצניים.

לספקני האקלים יש רגע של סיפוק. אבל מה יעצור את התחממות כדור הארץ?

לא כל מכחישי משבר האקלים משרתים במודע את האינטרסים של כלכלת הפחמן. ולא כולם קשורים לקבוצות החשיבה שהקים הימין השמרני בארה"ב, לעתים במימון חברות אנרגיה גדולות (אקסון מובייל למשל) כדי לקעקע את אמינות החוקרים שמדווחים כבר למעלה מ 20 שנה על ההתחממות הגלובלית. יש מכחישנים תמימים ושוחרי טוב, שבאמת היו רוצים להאמין ששום דבר חריג לא מתרחש סביבנו. שהצמיחה תמשיך לעד. שהמדבריות לא יתרחבו ויכולת ייצור המזון לא תיפגע. שיהיו תמיד די מים מתוקים וקו החוף לא ישתנה. שסערות כמו 'קתרינה' לא ישובו, ושתפוצה של מחלות ומגיפות לא תתגבר. שילדינו ונכדינו ימשיכו ליהנות מן השגשוג שהביאה המהפיכה התעשייתית באין מפריע.
לכולם – בעלי הענין בכלכלת הפחמן והאופטימים הנאיבים – יש לאחרונה קצת קורת רוח. הגרדיאן הלונדוני, ואחריו עיתונים ואתרים רבים ברחבי העולם וגם בארץ, שחלקם מתלהמים ממש, דיווחו על פריצה למערכת המחשבים של המרכז למחקר אקלימי באוניברסיטת איסט אנגליה שחשפה תכתובות דואר אלקטרוני בין מדענים, כולל כמה מן המובילים בפאנל הבין ממשלתי לשינוי האקלים IPCC שהוא הגורם המייעץ הבכיר לאמנת האקלים של האו"ם. בכמה מהמיילים יש משפטים שמעידים על הבלטת ממצאים מסוג אחד והצנעת אחרים. כמה מהמיילים כוללים ביטויים לא אקדמיים על ספקני משבר האקלים. וקריאה מסויימת בהם עלולה לעורר את הרושם שתהליך השיפוט המדעי של מאמרים בתחום האקלים נחטף זה מכבר והוא מוחזק בידי קליקה סגורה של מדענים שאינה נותנת לספקני אקלים דריסת רגל. זה הספיק לאתרי האינטרנט של מכחישי המשבר – חלקם אגב פרויקטים רבי שנים ומושקעים, עם קהל קוראים ימני, אנטי-אינטלקטואלי ומחוייב – להישטף בגל אופוריה. המיילים המביכים, לשיטתם, הם הוכחה לכך שהתחממות כדור הארץ היא המצאה של פסבדו-מדענים, רובם ליבראלים שמאלנים, שעסוקים בהסתרת מידע. עכשיו, תודות לבחורינו המצויינים פורצי המחשבים נצליח אולי, ברגע האחרון לפני קופנהאגן, להציל את העולם מן המהלך הרדיקלי של הפחתת פליטות. המהפיכה התעשייתית השניה, הירוקה והמיותרת, תימנע והכל ישוב על מקומו בשלום.
השמחה שלהם מוקדמת. ראשית, גם אם במבט ראשון נראה שחלק מכותבי המיילים ריכזו בידיהם יותר מדי כח והתנהגו כקליקה שמוודאת שרק אנשי שלומה מפרסמים בז'ורנאלים מדעיים ומצוטטים בדו"חות החשובים של ה IPCC, מבט מעמיק יותר חושף שבפועל ההשפעה שלהם היתה פחות דרמטית.  הנה דוגמא מעניינת. אחד המיילים המצוטטים ביותר בימים האחרונים הוא זה ששלח ב 2004 פיל ג'ונס, אחד משני העורכים של הפרק השלישי – והחשוב ביותר – בדו"ח קבוצת המחקר הראשונה של ה IPCC שעוסק ברקע המדעי למשבר האקלים. ג'ונס כותב לאחד ממכריו על מאמר שכתבו שני ספקני אקלים ידועים, מק-קיטריק ומייקלס, הטוען שאת  הטמפרטורה הגבוהות שנרשמו לאחרונה במקומות שונים בעולם יש לזקוף לחובת החום שנפלט מערים גדולות ואתרי ייצור, ולא לחובת התחממות האטמוספירה. הוא מכנה את המאמר 'זבל' ומוסיף שככל שהדבר תלוי בו ובעורך השותף לו של הפרק השלישי בדו"ח, קווין טרנברט, הם יעשו הכל כדי שמאמרם של מק-קיטריק ומייקלס לא ייכנס לדו"ח, כלומר לא יאוזכר ולא יידון בו.

את המייל הזה כתב ג'ונס כאמור ב 2004, אחרי שמאמרם של מק-קטריק ומייקלס ראה אור בז'ורנאל נחשב שעובר בקרה מדעית, Climate Research שמו. כדאי אם כן לשים לב כאן לפרט משמעותי ראשון: למרות היותם של מק-קיטריק ומייקלס ספקני אקלים מוכרים, ולמרות הזלזול והטינה של פיל ג'ונס, השניים  הצליחו להכניס את מאמרם לז'ורנאל נחשב בלי שזרועות התמנון של הקליקה השלטת עצרו אותם. אבל הפרט העובדתי השני חשוב אף יותר. מסתבר שהמאמר המדובר, זה שתואר במייל של ג'ונס כ'זבל',  דווקא כן נכנס בסוף לפרק שערכו ג'ונס וטרנברט בדו"ח הרביעי של ה IPCC שפורסם ב 2007.  בדקתי, והוא נידון בפירוט בעמוד 244, בפסקה שמביאה את טענתו העיקרית ואז מנמקת מדוע הוא פחות משכמע מהסברים אלטרנטיביים.

מייל אחר שאוזכר השבוע, שנכתב בידי קווין טרנברט הנ"ל, חושף את דאגתו של טרנברט מכך שמדעני האקלים, כולל הוא עצמו, אינם מבינים די הצורך תהליכים של אצירת אנרגיה ואיחסונה במערכת האקלים. הבנה טובה יותר של הנושא הזה, הוא כותב במייל שנשלח לאחד מעמיתיו, עשויה לשנות את הצורה שבה אנחנו מבינים שינוי אקלים. הספקנים קפצו על המציאה כמוצאי שלל רב, בין השאר בגלל מעמדו הבכיר של טרנברט כעורך הפרק המדעי המרכזי בדו"ח הרביעי של ה IPCC. משנחשף המייל שלו הם מיהרו לתאר אותו כמי שלא מאמין בהסבר התיאורטי המרכזי בפרק שהוא עצמו ערך – שאפקט החממה מעשה ידי אדם הוא הגורם המכריע בשינוי האקלים. לטענתם הוא גם הוסיף חטא על פשע בכך שבחר להסתיר את ספקותיו המדעיים, שהתגלו דיעבד בעקבות הפריצה – או ההדלפה – משרת האוניברסיטה באנגליה.  ובכן, לא ממש מדוייק. טרנברט, מסתבר, לא שמר את הרעיונות הללו לעצמו ולא הסתיר אותם. בתחילת 2009 הוא פרסם אותם במאמר בז'ורנאל מכובד, לעיני דכולא עלמא.

ההסבר המדעי המקובל לשינויים המהירים שעוברים על האטמוספירה, ובעקבותיהם על המערכות תומכות החיים של כדור הארץ, התגבש בעבודת נמלים עמלנית ובלתי תלויה של אלפי חוקרים. והוא נבנה למרות המאפיין המשעשע ביותר של הקהילה המדעית: היותה מורכבת מאנשים חקרניים, דעתניים, ואינדיבידואליסטים מושבעים. חוקרי אקלים, פיזיקאים, אוקינוגרפים, חוקרי קרחונים, בוטנאים, זואולוגים, גיאולוגים ואחרים אוספים נתונים, בודקים אותם מול תיאוריות, מתווכחים עם עצמם ועם אחרים, מנסים להיות מקוריים, ללכת נגד הזרם, להיות חכמים ומתוחכמים ואובר חוכעמים. אך בסופו של יום הם מתכנסים סביב אמירה שרק הולכת ונעשית ברורה יותר: כדור הארץ מתחמם, וזה קורה בגלל פעילות האדם. וגם אם יש מדענים חשובים שלוקים לפעמים בהיבריס, כותבים מיילים שחצניים ומעגלים פינות, זה לא יגרום לאטמוספירה להתקרר כהוא זה. .

יו"ר ה IPCC ראג'נדראת פאצ'ורי כבר כתב לניו-יורק טיימס  על הפרשה שבה מעורבים כמה מבכירי הארגון הייחודי והחשוב שבראשו הוא עומד. הצהרתו הקצת מפותלת והלא ממש משכנעת הופיעה בסוף השבוע האחרון כפוסט בבלוג של אנדרו ריבקין, זכתה לעשרות תגובות, חלקן מרתקות, והסיפור ממשיך להתגלגל. דבר אחד שעולה מן הפרשה בבירור הוא שגם ב IPCC צריך לערוך בדק בית. תהליכי בחירת החברים המכהנים בו, ועוד יותר מכך תהליכי השיפוט והעריכה המדעית של הדו"חות שלו, שהופכים עם פרסומם אחת לחמש שנים לאורים והתומים של הדיון העולמי באקלים, צריכים להיחשף. עליהם להתנהל תוך חופש מידע, שקיפות מלאה ובעיקר צניעות.

.

ו