ארכיון

Archive for the ‘עברית’ Category

משבר האקלים: סיפור של אי-שיויון גלובלי

CLIMATE CHANGE AS INEQUALITY MULTIPLIER
English below video frame

הוידיאו הזה מדלהי מספר את סיפור משבר האקלים מנקודת המבט של המדינות העניות.  עיר ענקית, מדינה אדירה, עוני רחב מימדים, תשתיות חלשות, יכולות מנהלתיות מוגבלות. כולם שם תלויים באקלים ובטבע בצורות שהמודרניזם הצליח לשכנע אותנו שעומדות לחלוף מן העולם. אבל הנה הטבע חוזר, ובגדול: המונסון המשתגע, הנהרות שיורדים מן ההימאליה מצטמצמים, והפרוגנוזה לדלהי פשוטה ומצמררת: 15 מיליון איש בלי מים – או עם מעט מים – בתוך עשור או שניים.

CLIMATE CHANGE AS INEQUALITY MULTIPLIER

This video from Delhi offers a southern hemisphere perspective on the climate crisis. Huge city, vast country, widespread poverty, weak infrastructure, limited administrative capacities. Everyone in India depends on nature and climate, in ways modernization almost succeeded to convince us no longer existed. But nature is back with a vengeance: monsoon gone mad, rivers originating in the Himalayas shrinking, and a prognosis for Delhi that makes you shiver: 15 million with little or no water within a decade or two tops.

לקראת ועידת האקלים בקופנהאגן: צעד אירופי בכיוון הנכון

EU CLIMATE FUND: A STEP IN THE RIGHT DIRECTION

English below video frame

אי אפשר להגזים בחשיבות הועידה ה 15 של אמנת האקלים של האו"ם שתתכנס בקופנהאגן בין ה 7 ל 19 בדצמבר 2009. המטרה: הסכמה בינלאומית רחבה על צמצום דרמטי בפליטות גזי החממה החל מן ה 1 בינואר 2013.  הבעיה: צמצום דרמטי כזה מחייב הסכמה בין מדינות מפתח על הנטל הכלכלי שיפול על כל אחת מהן. וזה אינו דבר קל. יש ניגודי אינטרסים מהותיים בין מדינות באיזורים חמים וקרים, בין עשירות לעניות, בין מדינות תעשייתיות ותיקות למדינות המתפתחות, בין כאלו שהתשתיות הטכנולוגיות, הכלכליות והמנהליות שלהן יכולות לעמוד בשינויים שעומדים להתחולל לבין אלו שאינן ולא תהיינה ערוכות בזמן. וכמובן בין מדינות שיש להן מרבצים וזכיונות של דלק מחצבי לבין כאלו שאין להן.

הפערים הללו בלטו כבר בפרוטוקול קיוטו, שניסה להניע צמצום פליטות בתקופה שעד 31 בדצמבר 2012. 40 המדינות המתועשות לקחו על עצמן לשאוף לצמצם פליטות פחמן לכמות שתהיה נמוכה מרמת הפליטות שלהן בשנת 1990. המדינות האחרות התחייבו רק לעקוב אחר הפליטות שנוצרות בשטחיהן ולדווח עליהן כל שנה למזכירות ועידת האקלים של האו"ם. חלק מהמתועשות הצליחו לצמצם מעט את הפליטות. אחרות לא ניסו ברצינות מספקת או ניסו ונכשלו. ארצות הברית לא הסכימה אפילו עם העיקרון שגם עליה מוטלת החובה הזו. עד תחילת עידן אובמה היא הובילה קו נוקשה שגזר גזירה שווה בין מחוייבות המדינות המתועשות לבין מאמץ דומה של המדינות העניות.

בינתיים המשיך כמובן שעון אפקט החממה האטמוספרי לתקתק, ואיפשר לרווחים של התאגידים שפעילותם נטועה עמוק בכלכלת הפחמן לצמוח בלי הפרעה. החלטות כובלות על שינויים דרמטיים בתהליכי ייצור שיביאו להפחתת פליטות פחמן, כמו מעבר מהפקת אנרגיה מדלק מחצבי למקורות אנרגיה חלופית (אנרגית שמש, רוח, גאות ושפל וכיו"ב), שהיו מחייבות אותם להשקעות עתק ולצמצום משמעותי ברווחיהם לא התקבלו.

ברק אובמה, בניגוד לשלושת הנשיאים אשר קדמו לו, מוכיח מודעות גבוהה יותר לבעיה. ויתרון אחר שלו עשוי להיות מכריע: הוא, ככל הנראה עד כה, חף ממחוייבות פוליטית לתאגידי ענק שרווחיהם תלויים בכלכלת הפחמן. כן הוא יכול בקופנהאגן, אבל רק אחרי הפסגה שלו עם נשיא סין יו ג'ונטאו ב 16-17 נובמבר נדע אם זה אכן יקרה

בינתיים, האירופאים הולכים צעד קטן בכיוון הנכון אתמול, כשהם מסכמים על הקמת קרן להעברת כספים וטכנולוגיות ממדינות הצפון העשירות למדינות חצי הכדור הדרומי העניות. כמו שאפשר לראות בוידאו הבא. מעודד אבל רחוק מלהיות מכריע.

 

EU CLIMATE FUND: A STEP IN THE RIGHT DIRECTION

Gordon Brown's announcement yesterday of Europe's suggested deal for funding third world countries' climate related needs (clip above), could be a step in the right direction. But chances of success in Copenhagen still look dim. Obama's visit to Beijing in mid November, and the talks he holds with China's president on emmission reduction are the key. Is Obama independant enough of US corporate pressure to lead groundbreaking action in Beijing and Copenhagen?

ג'יל סוביול שרה שיר נבואי על איך ייראה ינואר במנהטן בעקבות התחממות גלובלית

את השיר המצחיק הזה על איך בעוד כמה שנים יהיה חם בינואר במנהטן שרה ג'יל סוביול. הוידיאו בא מן האכסניה המפורסמת של טד. כן, אני יודע, הספונסרים של ההרצאות הללו הם ב.מ.וו. אבל אם תשימו לב לקראת סוף הוידיאו תראו אפילו את אל גור עומד בקהל וצוחק.

הקשר בין סערת הגשם היום לבין שינוי אקלים

מזג האויר הסוער בישראל ב29-30 באוקטובר 2009 הוא תופעה מעניינת. באיזור השרון ירדו ביממה אחת למעלה מ 90 מ"מ, שהם כששית מהממוצע של הכמות השנתית הכוללת. חוקרי האקלים בישראל מצביעים על קשר בין התופעה הזו, של גשמי זעף הניתכים בטווח זמנים קצר, לבין שינוי האקלים. אנגרט ואילסר (2007),   שהתבססו על תרחיש האקלים הגלובלי בינממשלתי לשינוי אקלים אשר מניח עליית טמפרטורה עולמית ממוצעת של 2.8 צלסיוס במהלך המאה ה 21 ועל הערכות מדעני הפאנל לגבי איזור ים התיכון, קובעים שישראל תתחמם בקצב מהיר מעט יותר מהממוצע העולמי. ההתחממות בישראל תהיה מודגשת במיוחד בחדשי הקיץ, שצפויים להיות  חמים יותר  ב° -3.3 מן הממוצע הרב שנתי הנוכחי. המודל מנבא שההתחממות בישראל תהיה משמעותית יותר בלילות, תתאפיין בעליה בתדירות גלי חום ובעוצמתם, תכלול ירידה בתדירות הלילות הקרירים, והתמעטות אירועי שלג בהרי הצפון ובירושלים.

במה שקשור לגשם, המודל צופה ירידה בכמות המשקעים הכוללת של כ-20 עד 30 אחוזים, וירידה מספר אירועי הגשם יירד בשיעור חד אף יותר. במלים אחרות, משטר המשקעים החדש יתאפיין באירועי גשם מועטים יחסית, שחלקם יירדו בעוצמה סוחפת וייגרפו לים בשטפונות – ממש כמו שאנו דעים לו היום. זוהי תופעה שתושבים ותיקים רבים בישראל, שמשווים באפן אימפרסיוניסטי את דגם הגשמים כיום לזכרונות שלהם מעשורים קודמים, כבר התחילו לשים לב אליה. לתופעה הזו יש לשייך גם את גשמי הזעף של הימים האחרונים. ועל הבזבוז של מים שזורמים כמעט מיד לים מבלי שיעשירו מספיק את מאגרי מי התהום, לא צריך להרחיב את הדיבור.

הדברים עולים בקנה אחד גם עם תחזיתו של פרופ' פנחס אלפרט, מבכירי המדענים הישראלים העוסקים בתחום. אלפרט הציג לאחרונה תחזית לחורף הישראלי בעשורים הבאים שכוללת עליה במספר הרצפים היבשים – כלומר רצפים בני מעלה משבעה ימי יובש. בשנות השבעים היו בארץ בממוצע כ 7 רצפים כאלה בכל חורף. כיום עומד מספר הרצפים היבשים על כ-12 רצפים בחורף. ב 2030 צופה אלפרט 13 עד 14 רצפים (אלפרט 2009). במקביל צפויה ירידה במספר הרצפים הארוכים משלושה ימי גשם  מ-40 שנרשמו בשנות השבעים עד כ-10 בלבד שצפויים ל-2040 (שם).

מקורות:

אלפרט  פנחס (2009) תחזית שינויי אקלים בישראל עד שנת 2040. הרצאה בכנס  שינויי אקלים בישראל, מוזיאון ארצות המקרא, ירושלים   15.9.2009

אנגרט, אלון וחנוך אילסר (2007) התחזית בידיים שלנו: ההתחממות הגלובלית בישראל: האפשרויות, ההשפעות וקווים למדיניות. ת"א: אדם טבע ודין.

Gabbay, S., (ed.) 2000. The environment in Israel. National report to the United Nations Conference on Environment and Development. Ministry of Environment, Jerusalem, Israel.

Alpert, P., Ben-Gai, T., Baharad, A., Benjamini, Y., Yekutieli, D., Colacino, M., Diodato, L., Ramis, C., Homar, V., Romero, R., Michaelides, S. and Manes, A. (2002) The paradoxical increase of Mediterranean extreme daily rainfall in spite of decrease in total values. Geophysical Research Letters 29.

ביקור אובמה בסין: המפתח לקופנהאגן נמצא בבייג'ינג

ביקורו של ברק אובמה בבייג'ינג ב 16-17 בנובמבר, והפסגה שלו עם נשיא סין יו ג'ונטאו, הם אולי התקווה האחרונה להשגת הסכמה בינלאומית אפקטיבית בועידת האקלים הגורלית בקופנהאגן בדצמבר. ארה"ב וסין אחראיות, ביניהן, ל 40% מכלל פליטות גזי החממה לאטמוספירה. הסכמה ביניהן היא תנאי הכרחי להסכמה בינלאומית רחבה בקופנהאגן.
אך עצם קיום הפסגה בנובמבר אינו מבטיח את הצלחתה. נושא האקלים אכן ניצב בראש סדר היום של המפגש בין השניים, אבל הסימנים אינם מעודדים. פגישתם האחרונה של אובמה וגו'נטאו ב 22 אוקטובר בניו יורק לא השיגה פריצת דרך בתחום האקלים.  מאז יצאו בכירים סיניים בהצהרות על כך שועידת קופנהאגן תהיה רק 'ראשיתו של תהליך' ולא סיום, ועל כך ש'התקופה שאחרי קופנהאגן היא החשובה באמת'. הדברים מחזקים את הרושם שמבחינת הסינים הפסגה הקרבה בבייג'ינג לא נתפסת כהזדמנות ריאלית לפריצת דרך היסטורית. אובמה, מצידו, היה עסוק כל הקיץ ברפורמת הבריאות, וייתכן שהוא מגיע לנושאי האקלים מעט מדי ומאוחר מדי.

נתניהו לועידת קופנהאגן?

צפריר רינת מדווח היום ב'הארץ' (29 אוקטובר 2009) על התבטאות ראשונה של נתניהו בנושא משבר האקלים, ועל הסיכוי שהוא יגיע לועידה בקופנהאגן בדצמבר

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1124424.html

צריך להבין עם זאת שנתניהו, כמו מנהיגים אחרי בעולם, יגיע לקופנהאגן רק אם יהיה ברור מראש שהועידה הזו עומדת להביא בשורה של הצלחה בצמצום פליטות דרמטית בתקופה שאחרי פקיעת פרוטוקול קיוטו ב 2013. הצלחה (או כישלון) כזו תוכרע בפגישת אובמה ונשיא סין שתתקיים באמצע נובמבר 2009 בבייג'ינג

זו אחת ההתוועדויות החשובות שהיו בתוולדות המערכת הבינלאומית. .

ישיבת קבינט מתחת למים במלדיבים

שרי הממשלה של האיים המלדיביים, אחת ממדינות האיים הקטנות שעלית מפלס האוקינוסים בגלל המסת כיפות הקרח של גרינלנד ואנרקטיקה מציבה בפניהן סכנה קיומית, ערכו בסוף אוקטובר 2009 ישיבת קבינט, כולל חתימה על מסמכים, מתחת למים. למי שהדימיון שלו טרם הצליח להקיף את גודל הסכנה, זוהי תזכורת חזקה. וגם אם שפת הקריינות אינה מוכרת, לראות את המסמך מועבר לחתימה משולחן תת ימי לשולחן תת ימי, ומשר לשר, מדברת בעד עצמה