ארכיון

Archive for the ‘משבר האקלים ופערי צפון דרום’ Category

היום הפגנת המיליון. וגם באוסטרליה נאבקים באי-צדק אקלימי וחברתי

הפגנת המיליון של היום אלי לא תוציא מיליון לרחובות, אבל היא חיונית חשובה מאין כמוה. וגם אם ההקשרים הסביבתיים של אי-צדק חברתי וההקשרים החברתיים של אי-צדק סביבתי קצת נשכחו במחאה הזו – למרות העבודה המבורכת של מגמה ירוקה, מרכז השל, האגודה הישראלית לצדק סביבתי ואחרים – המאבק משיק ומצטלב בנקודות רבות. ההיגיון הניאו-ליבראלי מעצב גם את דפוס ניצול משאבי הסביבה, ועושה זאת תוך העמקה והנצחה של אי-שייון. כך בקרקע ובמים, כך בפיזור הזיהומים והסיכונים הבריאותיים, כך בזכיונות לתשתיות אזרחיות שנמכרו בזול למקורבים מעל ראשו של הציבור (כביש חוצה ישראל, קידוחי הגז הימיים, התפלת מים, ייצור, שינוע ושיווק חשמל ברפורמה הקרבה במשק החשמל, החלוקה של מכסות אנרגיה סולארית ועוד).

אז גם אם ההכרה שהנושא הסביבתי קשור בחבל הטבור לשאלות הליבה של המחאה שהעירה כאן הקיץ את ישראל אחרי תרדמת של דור וחצי תתמהמה, היא בוא תבוא!

בינתיים, באוסטרליה, קרב איתנים על חוק אקלים שעשוי להיות חלוצי ולהורות את הדרך למדינות רבות אחרות בענין רגולציה של משטר פליטות טוב מועיל יותר עבור עתיד האנושות.

כאן כתבה של הבי בי סי על החוק המוצע.
כאן כתבה דומה ב סי אן אן
כאן מאמר מבלומברג על אוסטרליה שכבר עברה את ארה"ב בפליטות פחמן לנפש.
כאן משהו מהאקונומיסט על הויכוח הציבורי באוסטרליה בנושא
וכאן כתבה באינדיפנדנט על חלקו של רופרט מרדוק, שמעורב בפרויקטים הרסניים לסביבה במקומת רבים (כולל סיפור פצלי השמן בשפלת יהדה שלנו) בנסיון הפוליטי של התאגידים למנוע מהפרלמנט האוסטרלי להעביר את החוק.

וכאן אתר אבאאז לחתימה בתמיכה בחוק.

ועידת האקלים בקנקון ננעלה: ציפיות נמוכות. הסכם פושר. שמחה מאופקת

.

בשבת בבוקר בקנקון, מכסיקו (אחר הצהריים בארץ) הגיעה הועידה ה 16 של אמנת האקלים של האו"ם לסיום. המליאה אימצה את הצעות ההחלטה שהעבירו אליה קבוצות העבודה השונות, ושזכו לליטוש אחרון בידי השרים וראשי המדינות שישבו על המדוכה בימים האחרונים.

הציפיות מהועידה היו נמוכות, ולכן ההסכם שהתקבל, שאינו שאפתני או רדיקלי במיוחד, יתקבל מן הסתם אצל רבים המעורבים בתהליך כמשהו שמכיל מעט מדי אך לא בא מאוחר מדי. מעל הכל, היכולת להגיע להסכם בועידה ארוכה, מורכבת ומשמעותית כל כך, חיזקה מאוד את האמון שיש למדינות וארגונים ברחבי העולם באו"ם כזירה אפקטיבית למאבק בשינוי האקלים. כישלון בקנקון מהוג שהיה בקופנהאגן היה יכול לסתום את הגולל על היומרה של האו"ם להיות גורם מוביל במאבק הזה, שרבם רואי בו מאבק על השרדות הציביליבזציה האנושית כפי שאו מכירים אותה.

עיקרי העסקה:

  • כל המדינות – גם המתפתחות – יצמצמו פליטות
  • המדינות המתועשות יצמצו את הפליטות שלהן לכדי 25 עד 40 אחוז מהפליטות שנרשמו בהן ב 1990, זאת עד 2020.
  • מדינות עולם שלישי שימנעו בירוא יערות ויטפחות איזורי שימור טבע יקבלו על כך מימון מהמדינות העשירות
  • קרן הסתגלות תעביר 30 מיליאר דולר למדינות עניות להתמודדות עם שינוי האקלים עתה, והסכום יעלה ל 100 מיליארד בשנה בעתיד.
  • ניהול הקרן יהיה במעורבות מוגברת של מדינות עולם שלישי
  • הקלות בהעברת טכנולוגיות דלות פחמן ואנרגיה ירוקה למדינות המתפתחות.
  • סין, ארה"ב ומדינות אחרות שפולטות כמויו גדולות של גזי חממה יפתחו את שעריהן לפיקוח בינלאומי על רמות הפליטה והעמידה ביעדי צמצום.
  • התהליך כולו יעבור בחינה מדעית בתום חמש שנים.

כאן אפשר לראות את נוסח ההחלטה שהתקבל על קרן ההסתגלות החדשה

וכאן על עתיד פרוטוקול קיוטו

וכאן על שיתוף פעולה ארוך טווח.

ועידת האקלים בקנקון – הישורת האחרונה

ביום ששי, היום האחרון לפני יום הנעילה המתוכנן של ועידת האקלם קנקון, עבר מרכז הכובד לדיונים בדלתיים סגורות בקבוצות שרים קטנות. העבודה היתה קדחתנית, ובשלב מסויים היתה תקווה שכבר בששי אחה"צ (שעון קנקון) תובא הצעת החלטה למליאה. אבל המועד הזה נדחה. במקום זה פורסם בשלוש אחה"צ (11 בלילה שבין ששי לשבת על פי שעון ישראל) טקסט חדש שבכוונת השרים להביא להחלטה במליאת הועידה בשבת ב 8 בבוקר (4 אחה"צ שעון ישראל).

מהדיווחים – הנה אחד באתר של הגרדיאן הלונדוני לקראת חצות (שעון ישראל) ביום ששי- וכאן הניוזלטר היומי 'אקו' של קואליצית האקלים CAN – עולה שהטקסט על קיוטו מתקדם בכיוון הנכון. יש בו איזכור חשוב של הפער העצום הקיים בין מחוייבויות צימצום הפליטות שנתנו המדינות העשירות בפרוטוקול קיוטו לבין כמות פליטה שתבטיח שהטמפרטורה העולמית הממוצעת לא תעלה ביותר מ 2 מעלות: ההבדל הוא ג'יגאטון – כלומר מיליארד טון CO2 בכל שנה. הטקסט כולל גם התחייבות של המדינות המתועשות להפחית פליטות ברמה שמתבקשת מדו"חות הפאנל המדעי על שינוי אקלים, כלומר בין 25 ל 40 אחוז מרמת הפליטות שלהן ב 1990, עד 2020. טקסטים נוספים מקבוצות השרים שעוסקות בפרוטוקול קיוטו ומאלו שעוסקות בשיתוף פעולה ארוך טווח מעבר לקיוטו צפויות ב 8 בערב שעון קנקון (6 בשבת בבוקר שעון ישראל).

השאלה הגדולה היא האם אפשר יהיה להתכנס להסכמה כוללת עד  המליאה המסכמת בשבת בבוקר שעון קנקון. זה כלל לא מובטח, במיוחד כשרוסיה הצטרפה ביום חמישי להתנגדות הנחרצת של יפן להארכת פרוטוקול קיוטו לתקופה נוספת. אם זו עמדה אמיתית, ולא רק קלף מיקוח, הצלחת הועידה בסכנה של ממש. וקיימת כמובן בעית התחולה המשפטית של ההתחייבויות. הודו וסין הודיעו שהן מוכנות לשקול שהתחייבויותיהן במסגרת פרוטקול קיוטו ב' יהיו מחייבות משפטית – וזה ריכוך בעמדתן. אם זה יהיה, ארה"ב תישאר כמתנגדת עיקרית לרעיון הזה, וכמחבלת רצינית ביכולת להגיע להסכמה.

הלילה עוד ארוך, ודי ברור שהצירים ייצאו מקנקון עם נוסח מוסכם כשלהו. השאלה היא האם בדרך להסכמה כזו הם ייאלצו להתפשר על נוסח כללי, מסורס ומעורפל כמו בקופנהאגן, או שהפעם הסיכום יהיה שאפתני ורציני יותר.

מחצית ועידת האקלים בקנקון מאחורינו: הערכת מצב של שלושה מומחים

היה מעניין לראות בוובקאסט מקנקון ביום שני אחה"צ (כמעט חצות אצלנו) את הערכות המצב של נציגי שלושה מהארגונים האזרחיים החשובים ביותר בחזית האקלים העולמית – גרינפיס, אוקספאם והקרן להגנת חיות הבר WWF  על ועידת קנקון. השלושה הופיעו במסיבת עיתונאים משותפת של קואליצית הארגונים האזרחיים CAN. הם הציעו סיכום קצר של השבוע הראשון בועידה, ומנו את האתגרי לקראת תחילת הדיונים בהשתתפות ראשי מדינות ושרים ביום שלישי. בניגוד למסיבות עיתונאים מטעם מדינות, שתמיד נראות מאומצות ויבשות, עם מאמץ רב שלא לאמר יותר מדי, נציגי הארגונים היו חופשים יותר והביעו את דעתם על מה שנעשה ביותר כנות.

וונדל טריו (גרינפיס) קבע שאין סיכוי להסכם כולל וכובל בקנקון, ושצריך לדאוג שקנקון מכינה את הקרקע להסכם כולל בדרבן ב 2011. ראינו התקדמות מברזיל ומסין בתחום האנרגיות המתחדשות, הוא אמר, אבל דווקא המדינות המפותחות הותיקות עוד גוררות רגליים. המטרה של השבוע השני: הסכמה על הארכת פרוטוקול קיוטו לתקופה שניה, לצד התחייבויות חזקות יותר מן המדינות המתועשות לקיצוצי פליטות.

טים גור (אוקספאם) דיבר על השיפור המשמעותי באוירה בהשוואה לועידה הקופנהאגן. האוירה עניינית ונינוחה יותר, הוא אמר, וזה יצר כבר הסכמה בכמה נושאים. אחד מהם: קביעת שנת 1990 כשנת הבסיס היחידה למדידת השינוי ברמת הפליטה של כל מדינה. בקופנהאגן, כזכור, לא היתה שנת בסיס מוסכמת, ומדינות בחרו כאוות נפשן – רבות בהן בשנות בסיס שההשוואה אליהן תאיר אותן באור מחמיא. גם באוקספאם מצטרפים לתקוה של גרינפיס שקיוטו תזכה לתקופה שניה. אבל אסור לדעתם להזניח גם את התהליך המקביל של כתיבת מפת הדרכים לתכנית ארוכת טווח.

בענין מפת הדרכים הסביר גור שבניגוד לקופנהאגן, שם כשהגיעו ראשי המדינות לא היה למעשה טקסט מסודר שהם יכלו לדון בו, בקנקון יש טקסט שמעמיד בפני המנהיגים אופציות ברורות לבחירה.  הבעיה היא שהאופציות בניסוחיהן הנוכחיים הם עדיין עמדות קיצון. לכן על הפוליטיקאים מוטלת החובה, במהלך השבוע השניה, למצוא שבילי ביניים. בנושא המעקב אחרי ביצוע למשל, אמר גור, יש עמדה קיצונית של ארה"ב (הסדרי שקיפות מפורטים) ועמדת קיצון מנוגדת של המדינות המתפתחות, שמבקשות הסכמה רק על עקרונות מעורפלים. בצד הפיננסי יש הסכמה עקרונית על קרן ההסתגלות, אך החשש הוא שהדיון בהמשך השבוע יהיה על פרוצדורות, ולא יקדם את תחילת עבודתה המעשית של הקרן.

טראה רואו מ WWF הגדירה מה, מבחינת הארגונים אזרחיים, יהיה הישג בקנקון: השגת האלמנטים של הסכם מוצק שיסוכם במפורט בשנה הבאה בדרבן. כדי שזה יקרה, אמרה, השבוע השני אינו יכול להסתפק בהצהרות. עליו להעביר את הדיונים לפסים מעשיים. האוירה טובה. עכשיו הפוליטיקאים צריכים להביא מומנטום ואמביציה ורצון פוליטי.

ההערכות הללו חשובות, ונאמרות בכובד ראש. האנשים הצעירים הללו, המייצגים ארגונים רציניים וחדורי ערכים, מבינים היטב את גודל השעה. אך אם היה עלי להעריך את מידת האמון של שלושת הדוברים בהצלחת הועידה ולדרג את את הערכתי על מפלס התקווה שלהם על סולם מ 0 (ייאוש מוחלט) ל 10 (אמונה יוקדת) הייתי מציב אותם על 6 ספקני או מכסימום 7 ספקני.

ועידת האקלים בקנקון בסכנה: מדינות אמריקה הלטינית מאיימות לעזוב

תשע מדינות באמריקה הלטינית מאיימות לעזוב את ועידת האקלים בקנקון באפן מיידי. ונצואלה, בוליביה, ניקרגואה, הרפובליקה הדומיניקנית, אקוואדור, הונדורס, אנטיגואה וסנט וינסנט התיחסו בשבת למסמך סיכום שנשיאות הועידה אמורה להניח על שולחן הפולטיקאים שעומדים להגיע לועידת האקלים בקנקון ביום שני כדי להתחיל את השלב המכריע של הועידה. התשע, הידועות גם כברית הבוליבארית, הודיעו שאם המסמך לא יכלול התייחסות מפורשת להארכת פרוטוקול קיוטו לתקופה נוספת אחרי 2012, הן בחוץ. עורך מדור הסביבה בגרדיאן הלונדוני ג'ון וידאל, הנמצא בקנקון, מעריך שהבוליבאריות משקפות עמדה המקובלת על מדינות מתפתחות רבות, כולל מדינות אפריקה ומדינות ערב.

ההודעה הדרמטית מעמידה את המשך השיחות בסימן שאלה. התהליך, שלטוב ולרע מתבסס על קונצנזוס, לא יכול לסבול פרישה פורמאלית של מדינות החברות באמנת האקלים של האו"ם, ולכן למרות שמדובר במדינות שאינן מרכזיות במיוחד לתהליך, הודעתן מטלטלת באופן רציני את השיחות.

אחד מסלעי המחלוקת בקנקון  הוא למה יש לחתור כיום, שנתיים לפני פקיעת התוקף של פרוטוקול קיוטו ב 31 בדצמבר 2012. מדינות העולם השלישי מבקשות להאריך את פרוטוקול קיוטו לתקופה נוספת – עד עשור. הן מודעות למגבלות של הפרוטוקול, שאמנם תקף פורמאלית אבל חסר שיניים של ממש. אבל מאמינות שההצלחה שכן היתה לו (יש כמה מדינות חשובות במערב אירופה שמצליחות לעמוד במחוייבות שלהן והורידו את הפליטות שלהן באופן משמעותי) יכולה להתחזק בתקופה שניה, במיוחד אם יוכנסו בו כמה שינויים. והחשוב ביותר: הן אוהבות את העיקרון המנחה של קיוטו, שמשקף צדק סביבתי היסטורי, על פיו המדינות העשירות מתחייבות לצמצום פליטות בעוד המדינות הפחות מתועשות מתחייבות להרבה פחות. המדינות המתועשות הרבה פחות מתלהבות, והיו רוצות לראות מצב שבו גם מדינות פחות מפותחות לוקחות על עצמן מחוייבות לצמצום הפליטות. לכן הן מאמינות יותר בהסכם חדש, שאיננו מתבסס על פרוטוקול קיוטו, אלא מגדיר מחדש משטר פליטות למאה ה 21 שבו יעדי הצמצום שיידרשו מהן לא ירחיקו לכת.

המחלוקת הוסלמה בתחילת השבוע כשיפן – מדינה שבאפן כללי התנהגה באחריות רבה בנושאי האקלים, הן בנושא צמצום פךיטות והן בנכונות שלה לממן חלק מקרן ההסתגלות – הודיעה חד משמעית שהיא לא תצטרף לתקופה שניה של פרוטוקול קיוטו, יהיה אשר יהיה. קנדה, רוסיה ואוסטרליה כנראה מסכימות עם יפן, אך טרם הביעה עמדה פומבית. בריטניה והאיחוד האירופי הודיעו שיסכימו לתקופה שניה של פרוטוקול קיוטו, בכפוף להסכמה של המדינות האחרות. ארה"ב, שכידוע לא אישררה מעולם את פרוטוקול קיוטו, עמדה בשנה שעברה מאחורי הסכמת קופנהאגן, שאותה היא רואה כגרעין של הסכם חדש,פוסט קיוטו.

ביום ראשון אין פעילות פורמאלית בועידה, אבל נראה שהאיום הבוליבארי יגרור התייעצויות קדחתניות בין ובתך המשלחות במהלך יום המנוחה, והכנות לקראת השבוע השני והמכריע בועידה.

דו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם, 2010: שינוי אקלים מסכן עשרות שנים של פיתוח

 

השבוע יוצא לאור בניו-יורק, זו השנה העשרים, דו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם. לבד מדירוג העולם כולו ומדינות ספציפיות על פי אינדקס הפיתוח האנושי, הכותרת הראשית של הדו"ח השנה הוא שההתחממות הגלובלית בקצבה הנוכחי עלולה להוריד לטימיון עשרות שנים של פיתוח כלכלי, חינוכי, רווחה ובריאות במדינות רבות בעולם.

הנה לינק למאמר בגרדיאן השבוע על הקשר בין שינוי אקלים לפיתוח אנושי.

והנה האינדקס שבו מדורגות המדינות השונות על פי מדדי הפיתוח האנושי המקובלים: הכנסה לנפש, מדד אי שיויון סוצו-אקונומי, מדד שיויון נשים, מספר מקרי שוד ל 100,000 תושבים בשנה, מדדי ינוך והשכלה, רפואה ותחלואה, תוחלת חיים ועוד.

נורבגיה צועדת במקום הראשון. אחריה בעשיריה הפותח  אוסטרליה, ניו זילנד, אירלנד, ארה"ב, ליכטנשטיין, הולנד, קנדה, שבדיה וגרמניה. ישראל במקום החמשה עשר. הנה פירוט המדדים של ישראל ב 2010 על פי אתר האו"ם. מזל שבאינדקס לא מודדים את התרומה היחסית של ישראל לשינוי האקלים, או או את רמת הנחישות של הנהגת המדינה לתרום את חלקה למאבק בשינוי האקלים… המדדים הללו דוחקים את ישראל לאזור המקום ה 60…

 

שינוי אקלים: כך נראה קמפיין אינטרנטי מוצלח

כל מי שמתעניין בתקשורת בכלל ובקמפיין סביבתיים בני זמננו מוזמן להציץ במאמר מרתק שהופיע אתמול במוסף הכלכלה המקיימת של הגרדיאן.   המאמר משתמש בטכנולוגיות של מיפוי רשתות חברתיות ותנועות מידע ברשת האינטרנט כדי לעקוב אחרי האיזכורים וההשפעה שהיתה בחדשים האחרונים לקמפיין שמנהל ארגון גרינפיס נגד חברת סינאר מאס, זו שעוקרת יערות עד באינדונזיה ומקומות אחרים ושותלת במקומם דקלי קוקוס לייצור שמן הקוקוס, שמתגלגל אחר כך למוצרים כמו שוקולד מארס של חברת נסטלה ולדברים דומים.