ארכיון

Archive for the ‘משבר האקלים ומים’ Category

על מחירי המזון ומשבר האקלים

4 באוגוסט 2010, לונדון וקירשנבאום בערוץ 10. האייטם שעוסק במחירי המזון ומשבר האקלים מתחיל בדקה ה 29 של המשדר.

היערכות בעולם הערבי לשינוי אקלים ולינקים נוספים

ליעד אורתר הפנה את תשומת לבי לדו"ח בשם 'השפעת שינוי האקלים על מדינות ערב', שיצא לאור לפני כמה שבועות בביירות.  הלינק כאן. הדו"ח הוכן בידי ארגון בשם AFED – Arab Forum for Environment and Development והוא מתריע על כך שלמרות  שכל מדינות ערב נמצאות בסיכון משמעותי  כמעט ולא נעשה בהן דבר כדי לקדם את פני הרעה, אין איסוף מסודר של מידע ונתונים ואין מהלכים כלשהם של גיבוש מדיניות. נשמע מוכר?

הדו"ח כולל פרקים על מים, עלית מפלס הים, בריאות, ייצרו מזון, תיירות, פגיעה במגוון המינים הביולוגי, השפעות על שימושי קרקע ותכנון עירוני.

ובהזדמנות זו כדאי להציץ בעוד שני פוסטים מעניינים מהעת האחרונה. האחד הוא סקירה ארוכה, מפורטת ומרובת לינקים ב'אפקט הפרפר השחור' על המצב הנוכחי של הויכוח המדעי על שינוי האקלים. שם הפוסט הוא 'על התחממות גלובלית ואיידס או: האם שר החינוך צריך להתפטר. ההתחלה ('אחד משלושת הטקטים הבאים הופיע לאחרונה ב…) מעניינת. כדאי לקרוא.

השני הוא פוסט אצל איתן ישראלי על חדשנות סביבתית בתעשייה שנותן סקירה טובה של דו"ח בנושא שהוציא לאחרונה מכון ירושלים לחקר ישראל בנושא המעניין הזה, שגם נידון בכנס באוניברסיטת ת"א בשבוע שעבר..

האיטי, 'ידיעות אחרונות' וכל הג'אז הזה

לא אהבתי את המאמר המוביל ב'ידיעות אחרונות' אתמול (יום ב' 18 בינואר). הוא הוקדש לתינוקת שנולדה שלשום בבית החולים השדה של צה"ל בפורט או פרינס בהאיטי לאם שניצלה בעור שיניה מן התופת. הלידה, על המשמעויות הסמליות של חיים שמגיחים מתוך ההריסות, היא כמובן משמחת. אבל להפוך אותה לסיפור שמגדיר את הכרוניקה הנוכחית המידרדרת של האסון ההומינטארי המורכב הזה זו הסחת דעת מסוכנת.

ידיעות אחרונות הוא עתון ליבראלי. והבחירה העיתונאית של קברניטיו מבליטה את הסיבות שבגללן אני חושד בליבראלים ובליבראליזם. אני חושד בהתמקדות באחד שהצליח – להיוולד, או לעשות מיליונים, או לחזור ממסע אכזוטי הרפתקני כדי לספר את הסיפור – כסימן לזה שכביכול כל אחד יכול. אני חושד באשלייה הא-היסטורית שהחיים מתחילים מחר בבוקר מחדש, עם תקווה שויונית לכולם. ובתחושה המזויפת שתינוקת שנולדה בלב המאפלייה מסמנת שהגרוע ביותר מאחורינו, שהמשבר מאחורינו, שהנה הנה אנו בדרך לנורמליזציה ועוד מעט נוכל סופסוף לשוב ולעשות את מה שאנחנו באמת רוצים ואוהבים – לחיות את החיים המתוקים והטובים שלנו.

אז למי שלא שם לב: האסון בהאיטי רק מתחיל. עכשיו צמא אכזרי. ולצידו נובטים רעב כבד ומחלות זיהומיות. וברחובות כבר גואה האלימות, ואבק ההריסות עומד להיות מוחלף באבק שריפה וכאוס. כמו מוגאדישו וקאבול ומקומות אחרים שעריהן הפכו לחורבות. כי המכה המיידית שהורידה את האיטי על ברכיה היא ממקורות סייסמים. אך ההיסטוריה שתימנע ממאות אלפים לשוב לחיים היא אנושית לגמרי. האיטי נשארת למטה בגלל תשתית כלכלית, חברתית ופוליטית של אי שיויון ועוני וניצול שחושפים את פריכות חיי ה'הומו סאקר' , האדם הערום של אגאמבן, בכל זוועתם. גם בגלל המורשת הקולוניאלית. וגם בגלל פערים שמקורם במערך הסחר הגלובלי. וגם בגלל ההזדמנויות שהגלובליזציה הדוהרת מעניקה לשליטים רצחניים על חשבון עמיהם.

מה כל זה עושה בבלוג על התחממות כדור הארץ? עושה הרבה. כי הפגיעות, גם לאקלים המשתנה, לא מתחלקת באפן שיויוני על פני הגלובוס. הטבע עומד לחזור בכוח. אך הנזקים יהיו קשים במקומות כמו האיטי ונסבלים במקומות אחרים. ובמקומות ברי מזל כמו קנדה ורוסיה ונורבגיה כל הסיפור בכלל יביא תועלת.

זה הזמן בו אנשים בעלי מוסר מחוייבים להתבונן, ולהבין, ולהתכונן. ולא להתפתחות להסחות הדעת.

זו משימה לא קלה גם כי 'ידיעות אחרונות' לא לבד. לנורמליזציה הא-היסטורית יש סוכנים רבים. הטלביזיה המסחרית מלאה בזה. ולא רק היא. לפני כמה ימים התלוננתי כאן בתפנוקי שב'סטימצקי' לא מצאו מקום לספרים העוסקים במשבר האקלים אלא במדף התחתון, המוסתר היטב, שמיועד לספרים על בעלי חיים. הנה מה שכתבה אלי בעקבות הרשימה ההיא טל כוכבי:

"סטימצקי ממילא מתקדמת בצעדים בטוחים בדרך להיהפך ל-convenient store לפי כל פרמטר. גם שם הולכים לפי הקו המתפתח בקצב של סדרה הנדסית של לעשות לאנשים רק שמח וטוב בעיניים. אנשים באים ליהנות, לא? Haven't the Jewish people suffered enough? למה להרוס להם את חוויית הוצאת הכסף עם ספרים שעוסקים בחרא? עדיף לקנות ספרי הדרכה על איך לעשות מה (ארבע במאה אם אפשר), וספרי פרוזה בשקל, ולהרגיש מטופלים, מאומנים ואנשי תרבות זקופים. למה להשבית שמחות? זה לא כלכלי. כמו שלא שמים טלוויזיה מקולקלת באמצע שקם אלקטריק. אם במדינה הזו יש 82% שמאשרים שטוב להם והם מרוצים מאיכות חייהם ומהמדינה (נכון, שאלו אותם שאלות מנחות מהתחת, אבל בכל זאת…) זה אומר שיש כאן התגייסות כללית לאי ידיעה. יוצאים כאן להפגין רק בעניינים לא פוליטיים, כמו לדוגמא נגד אבות שמטיחים את ביתם התינוקת לרצפה. מאבקי סביבה זה נגד העשירים, ומריח מקיפוח ומתחושת מחנק אשראי. לא מוכר טוב".

אז בהאיטי, בלי עין הרע, יש חרא בכמויות גדולות. מנין הגופות הפע היה גדול כל כך, והחורבן יסודי כל-כך, שמנגנון ההשתקה הוהכחשה לא היה יכול להשתבלל אל תוך עצמו ולהעלים את הענין כולו. השאלה היא כמה זמן זה יישאר בתודעה, ומה יצליח הציבור הליבראלי הנאור להבין מהסיפור הזה על מצבו של העולם.

איך הצליחה חגיגת ההתפלה להשכיח את עלויות גזי החממה

הגרעון המעמיק במשק המים – ישראל כבר עשרים שנה צורכת יותר מים מאשר מחזור המים הטבעי שלה משיב למאגרים – קלע את ישראל לבולמוס התפלה. המפעל שנחנך לפני מספר שבועות בחדרה העלה את יכולת ההתפלה עד קרוב ל 300 מיליון מטרים מעוקבים בשנה. יש חוזים חתומים לעוד כ 200 מיליון מ"ק, ותכניות להגיע עד למעלה ממיליארד מ"ק מותפלים בתוך כמה שנים. כמו בהפרטות אחרות – כביש חוצה ישראל הוא הדוגמא הקלאסית – תאגידים גדולים הם שגוזרים את הקופון. במקרה של ההתפלה זה האחים עופר שמסכימים ברוב טובם לשכב על הגדר בשביל כולנו. בריכת המים החמימה שהכינה עבורם המדינה ממתינה עם חוזי מכירה מראש לעשרות שנים, במחירים מובטחים, וברמת סיכון אפסית. הפוליטיקאים והפקידים יאשרו את החוזים ויחכו בסבלנות שיגיע תורם לעבור בדלת המסתובבת המובילה מן השירות הציבורי לתפקידים הנחשקים במגזר הפרטי – לעתים אצל אותם גורמים שעל פעולתם פיקחו לפני כן. והציבור, כמו הציבור, יבלע את הדמעות, ישלם, ויישאר עם טעם לוואי של מרירות.

רשות המים והאוצר חישבו חישובים והגיעו למסקנה שהתפלה, למרות כמויות האנרגיה הגבוהות שכרוכות בה, היא הפתרון האופטימאלי לישראל. אבל האם גזי החממה שייפלטו בהפקת החשמל הזה נלקחו בחשבון בערכים כלכליים ריאליים? החשד שלי הוא שכמו במקרה של תחנת הכח הפחמית באשקלון והמכונית החשמלית, התשובה היא לא באלף רבתי.

דו"ח שכתב פיל דיקי עבור WWF ב 2007 מלמד שכמות האנרגיה הנדרשת להתפלת מים בשיטת האוסמוזה ההפוכה, שבה משתמשים בישראל, אמנם נמוכה יותר מכמויות האנרגיה שצורכות שיטות התפלה אחרות. אבל גם כך מדובר בחשמל בכמויות רציניות. התחקיר של שמעון צוק מ 2006, שלוקח בחשבון את תמהיל הדלקים הספציפי של מערך ייצור החשמל בישראל, העלה שכל מטר מעוקב של מים מותפלים יצרוך קרוב ל 4.5 קילווט חשמל. זה אומר שייצורו יחולל קרוב ל 4 קילוגרמים CO2. התפלת 300 מיליון מטרים מעוקבים תחולל כ 1.2 מיליון טון CO2, 500 מיליון קוב יחוללו כ 2 מיליון CO2, וכן הלאה. 2 מיליון  טון CO2, אגב, הם קרוב ל 3% מכלל גזי החממה שנפלטים מישראל בשנה. כמות עתק. זו הסיבה שהחברה להגנת הטבע, וגם ארגון אדם טבע ודין, טוענות כבר שנים שעל ישראל לצנן מעט את התלהבותה מהתפלה, להפנים את העלויות הסביבתיות הכרוכות בה ולשקול פתרונות אחרים למשבר המים, כמו חיסכון וייבוא מים מטורקיה.

ל CO2  אין, בינתיים, תו מחיר. ולישראל, שמתיחסת לאטמוספירה כאל רכושו הפרטי של עם הבחירה, אין בינתיים תכניות של ממש לצמצם פליטת גזי חממה. להיפך – כלכלתה בעשורים הקרובים מתבססת על ההנחה שתהיה כאן עליה תלולה בפליטות גזי חממה. ואין ספק שבולמוס ההתפלה הוא חלק אינטגרלי של הגישה קצרת הראות הזו.

מה שצריך לזכור הוא שמפעלי ההתפלה, ועוד יותר מכך החוזים שהמדינה חותמת עם התאגידים שמקימים אותם, יהיו איתנו עוד הרבה מאוד שנים. אם בעתיד תתעשת הקהילה הבינלאומית, תחליט על מכסות פליטה קשיחות ותחייב את המדינות תשלום עבור שימוש חריג באטמוספירה כפח הזבל של פליטותיהן, מחיר קוצר הראות של היום ירדוף אותנו בעתיד ללא רחם. תסריט כזה חייב להיכלל בחישובי קברניטי משק המים, כמו גם בחישובים שעורכים האחראים לתמהיל הדלקים בתחנות הכח. המחיר הנוכחי של טונה CO2  בבורסות הפחמן נע סביב 50 דולר. מחיר כזה יקפיץ את עלויות המים המותפלים בעשרות סנטים למטר מעוקב. ויש מי שמעריכים ש 100 דולר הוא תו מחיר ריאלי יותר לטונה CO2.

איני יודע אם יש ברשות המים, שלהוטה כל כך להראות תוצאות למהלך ההפרטה ולהציל את המולדת, מי שיקח לתשומת לבו את העובדה שיש משבר אקלים ושמשק המים, משק האנרגיה ופליטות גזי החממה הם כלים שלובים.

אך בדבר אחד אני בטוח:  אפילו ג'רי ווסטפאהל יבין בקרוב עד כמה טייריק אבנס, שקבלת ההחלטות שלו במאני טיים דומה לזו של בן בקר זגוג-מבע, הוא נטל על צוואר הקינגס.