ארכיון

Archive for the ‘משבר האקלים ומזון’ Category

התחממות כדור הארץ וסחר בפליטות פחמן: המפתח חבוי ביערות הגשם

המאבק על עתיד האטמוספירה, שהוא למעשה על עתיד האנושות, יוכרע באמצעות ההצלחה (או הכשלון) בצמצום כמות הפחמן דו חמצני (פד"ח) באטמוספירה ובהחלשת אפקט החממה. יש כמה דרכים לעשות זאת, ואחת מהן מתקדמת לאחרונה בצעדי ענק מעודדים: הגנה על יערות הגשם.
לצמחים בכלל ולעצים טרופיים מפותחים ופעילים בפרט יש יכולת חשובה לקבע פד"ח – כלומר 'לשאוב' אותו מן האויר ולהשתמש בו לבנית הצמח. היכולת הזו למשוך פד"ח מן האויר נפגעת בכל פעם שעץ נכרת. וכשמחצית האחוז משטח יערות העד של כדור הארץ נכרת בכל שנה, ברור שבכל עשור המערכת הטבעית מפסידה כ 5% מיכולת קיבוע הפד"ח שלה. אם זה יימשך באין מפריע לאורך המאה ה 21 כולה, יכולת קיבוע הפד"ח תצטמצם בעשרות אחוזים, והסיכוי להשתלט על התחממות כדור הארץ יפחת בהתאם.
זוהי הסיבה ששימור יערות הפך בשנים האחרונות למאמץ בעדיפות עליונה עבור הקהילה הבינלאומית, שגם מוכנה להקציב לכך סכומים לא מבוטלים של כסף. לאחרונה מצטרפים למאמץ גם בנקים מסחריים גדולים ובתי השקעות מרכזיים כמו מריל לינץ', גולדמן סקס, בנק פאריבאס הצרפתי ואחרים.
הרעיון פשוט: כל יערות הגשם מרוכזים במדינות מתפתחות באפריקה, דרום אמריקה ודרום מזרח אסיה. כולן מתפרנסות כך או אחר ממכירת העץ, וגם ממכירת שטחי היער המבוראים לתאגידי החקלאות התעשייתית, שמשתמשים בהם לגידול סויה, תירס ומינים אחרים שנסחרים בבורסת המזון העולמית. התכנית שמקודמת עתה באגרסיביות היא שבמקום למכור פעם אחת ויחידה עצים כרותים, מדינות יערות הגשם יימכרו בכל שנה מחדש את יכולת קיבוע הפחמן של עצים עומדים. עכשיו צריך רק למצוא את המקור הכספי שיאפשר זאת.
דרך אחת היא כמובן לקוות שבמדינות המתועשות העשירות יימצאו מספיק אנשים בעלי מודעות סביבתית שיסכימו לתרום את הכסף. זה יהיה נחמד, ויש כבר פרויקטים כאלה. אבל הניסיון מהם מראה שאין סיכוי שכספי תרומות כאלו יתחרו בהצלחה בכסף של תאגידי ענק שמתפרנסים מכריתת יערות וחקלאות טרופית.
הפתרון מגיע מכיוון אחר. לנגד עינינו הולך ונוצר שוק פיננסי חדש, שבו תאגידים במדינות מתועשות שכיום פולטים כמויות פד"ח גבוהות מן ההיתר החוקי שיש להן, יממנו את שימור יערות הגשם ו'יזדכו' על יכולת קיבוע הפד"ח ששניצלה בזכות כספם. התשתית החוקית לכך קיימת, בעיקר במדינות מערב אירופה. במדינות מפותחות רבות יש כבר היום חקיקה שמגבילה את מות הפד"ח שתאגידי אנרגיה, תחבורה ותעשייה יכולים לפלוט. זה אומר שתאגידים רבים כבר נמצאים במצוקה. הם יכולים או להשקיע כסף רב בטכנולוגיות שיצמצמו את כמות הפד"ח שהם פולטים, או לשלם קנסות כבדים, או להזדכות על חוב הפד"ח שלהן באמצעות מימון שימור יערות הגשם ויכולות הקיבוע שלהם.
הכסף יעבור באמצעות בורסה בינלאומית. התאגידים, שיהיו תחת לחץ חוקי ורגולטיבי גובר לשפר את מאזן האשראי הפחמני שלהם, יהיו הקונים, המדינות שהיערות שלהם יכולים לקבע פחמן יהיו המוכרים, וליחידת אשראי פחמן (טון פד"ח) יהיה מחיר שיעלה וירד לפי הביקוש וההיצע עם הזמן. הכסף שישלם תאגיד חשמל בבריטניה או בגרמניה עבור האשראי הפחמני שלו יועבר באמצעות הבורסה לפרויקטים שייטיבו עם הקהילות המקומיות באיזורי היערות באפריקה או באסיה. (התכנית לוקחת בחשבון את העובדה שכספי פיתוח שמועברים למדינות עולם שלישי לא תמיד מוצאים דרכם לפרויקטים שאליהם יועדו. אמנת האקלים של האו"ם, שמובילה את הרגולציה של התחום הזה, פיתחה כמה וכמה אמצעי ביטחון להבטיח שהכספים יושקעו בקהילות הרלבנטיות ולא בחשבונות הבנקים של הפוליטיקאים).
מערכות הבדיקה והרגולציה הבינלאומית שהוקמו לאחרונה לצורך בדיקה ואישור של עסקאות כאלה אישרו עד כה קרוב לארבעים פרויקטים. הפרטים של שני פרויקטים שאושרו בשבועות האחרונים, במעורבות ממשלת קניה והבנק הצרפתי פאריבאס, מלמדים על הכלל. פרויקט אחד בהר קניה, קטן יחסית, מקיף 1565 הקטאר (15,650 דונם). שימור היער בו התחיל כבר ב 2004, ועל פי הנתונים שאושרו, השטח היה אחראי בשבע השנים מאז לקיבוע של 80,627 טון פד"ח, כלומר 11,518 טון לשנה, כלומר 7.36 טון פד"ח להקטאר, כלומר 736 ק"ג לדונם. פרויקט אחר, גדול הרבה יותר, בקסיגאו שבקניה, מקיף 169,741 הקטאר (1,697,410 דונם), ואחראי בכל שנה לקיבוע 1,000,870 טון פד"ח – 5.89 טון להקטאר, או 589 ק"ג לדונם. (ההבדלים ביכולת הקיבוע בשני האתרים נעוצים במאפייני היער, סוגי העצים, גילם, ומשתנים אקולוגיים אחרים).
בבורסות הפחמן הצומחות במהירות ניתן כבר היום לקנות ולמכור יחידות אשראי פחמני, כלומר יכולות קיבוע פד"ח עתידיות. המחיר כיום נע סביב 15 יורו לטון, והשחקנים הפיננסיים הגדולים כבר נכנסו לשוק. הם קונים במחירים של היום, שנחשבים זולים, יחידות אשראי לעשר או עשרים שנה קדימה. והם בונים על כך שהחקיקה שהולכת ומכבידה את ידה על תאגידי הפחמן הגדולים במדינות העשירות תכריח בקרוב מאוד את התאגידים לרכוש בדחיפות אשראי פחמני. זה יקפיץ את המחיר לטון אשראי פחמני שנתי אל-על, ויחידות האשראי שנרכשות עתה יימכרו בשנים הבאות ברווח יפה.
יהיו מי שיאמרו שכל הענין מציע דרך מילוט אידיאלית (בעיקר זולה) לתאגידים שמרויחים סכומי עתק, שיוכלו מעכשיו לקנות בזול יחסית יחידות אשראי פחמני ולהתחמק מהשקעות עתק הכרחיות בטכנולוגיה מקטינת פליטות. ההיגיון הזה סביר, אבל צריך לראות את התמונה כולה. יש צורך דחוף בהקטנת פליטות, אבל שימור היערות, שהכחדתם שקולה להגברת פליטות, דחוף לא פחות. ברור כשמש שמדינות שלא ייצרו לעצמן הכנסה שנתית קבועה מיכולת הקיבוע של עצים חיים ימשיכו להתפרנס ממכירה חד פעמית והרסנית של עצים מתים לתעשיית העץ ושל חלקות יער מבוראות ומדולדלות לחקלאות המתועשת. לכן יש צורך להתקדם בשני הכיוונים – שימור יערות והקטנת פליטות – ולדאוג שאחד לא יבוא על חשבון השני.

שינוי אקלים: כך נראה קמפיין אינטרנטי מוצלח

כל מי שמתעניין בתקשורת בכלל ובקמפיין סביבתיים בני זמננו מוזמן להציץ במאמר מרתק שהופיע אתמול במוסף הכלכלה המקיימת של הגרדיאן.   המאמר משתמש בטכנולוגיות של מיפוי רשתות חברתיות ותנועות מידע ברשת האינטרנט כדי לעקוב אחרי האיזכורים וההשפעה שהיתה בחדשים האחרונים לקמפיין שמנהל ארגון גרינפיס נגד חברת סינאר מאס, זו שעוקרת יערות עד באינדונזיה ומקומות אחרים ושותלת במקומם דקלי קוקוס לייצור שמן הקוקוס, שמתגלגל אחר כך למוצרים כמו שוקולד מארס של חברת נסטלה ולדברים דומים.

על תעשיית הבשר והתחממות גלובלית: לענף הבקר דרוש כדור ארץ נוסף

חגי כהן מ'שני צמחוני', ידיד הומו קומבוסטנס בחוגי הצמחונות האקטיביסטית, כותב:
לפני כשבוע פרסמה הקרן הבינלאומית לשימור טבע (WWF) דו"ח שזכה לחשיפה נרחבת במאות כלי תקשורת בעולם. הדו"ח, המכיל תחזיות קשות לחיסול משאבי כדור הארץ בעשורים הקרובים אם יימשכו המגמות הנוכחיות, מצביע על שני אמצעים עיקריים למניעת המשבר ולהתמודדות עמו: מעבר לאנרגיות מתחדשות, ומעבר לתזונה צמחונית.

בישראל פרסם צפריר רינת דיווח ב"הארץ", "דו"ח בינלאומי: כדור הארץ לא יוכל לספק את צורכי האנושות בעוד 20 שנה", לפיו "ארגון WWF מזהיר שכבר כיום, צורך האדם פי 1.5 ממה שכוכב הלכת שלנו יכול לספק. הפתרונות: אנרגיה חלופית ומעבר לצמחונות". לפי הדיווח, "על המין האנושי יהיה גם לשנות את הרגלי התזונה שלו באמצעות מעבר למזון המבוסס יותר על מקורות צמחיים."

דו"ח WWF מצטרף אל שורה הולכת ומתארכת של דו"חות וקמפיינים מהשנים האחרונות המצביעים על אחריותן המרכזית של תעשיות הבשר והדיג (והצרכנים המממנים אותן) למשבר הסביבתי העולמי: מ"צלו הארוך של משק החי" של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם ב-2006 (שקבע ש-18% מגזי החממה בעולם נפלטים ממשקי-חי) ועד דו"ח WorldWatch Institute (שתיקן ב-2009 את חישובי האו"ם וקבע שתעשיות משק-החי והדיג אחראיות למעשה ליותר ממחצית פליטות גזי החממה); מצעדים ראשונים ומהוססים של עידוד ממשלתי לצמחונות במדינות רבות כבריטניה, גרמניה, שבדיה, אוסטרליה, ועד דו"חות האו"ם מאפריל ויוני השנה (2010) על פליטות גזי חממה מתעשיית החלב ועל ההשפעה הסביבתית של צריכה וייצור, שלראשונה מעזים לקרוא במפורש לצמצום משמעותי בצריכת בשר ומוצרים אחרים מהחי.

יש לקוות שהשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, יעיין בדו"ח החדש ברצינות ובחרדה הראויות למול נתוניו הקשים, ויסייע לקדם בישראל (או לפחות, בתור התחלה, במשרדו) פרויקט להפחתת צריכת הבשר – למשל במתכונת המצליחה של "שני צמחוני". אך יש לקוות גם שרבים מאיתנו יפנימו את הכוח הטמון בבחירותינו הצרכניות, ולא יחכו לממשלות שיתעוררו למעננו, במקומנו. כי עד שזה יקרה, מתקבל הרושם מהדו"ח, עלול כבר להיות מאוחר מדי.

כאן הקליפ של WWF המתאר את הדו"ח

על מחירי המזון ומשבר האקלים

4 באוגוסט 2010, לונדון וקירשנבאום בערוץ 10. האייטם שעוסק במחירי המזון ומשבר האקלים מתחיל בדקה ה 29 של המשדר.

בישול קול: כיצד לצמצם את ההתחממות הגלובלית

על בישול קול, ספרם של לאורה סטק ויוג'ין קורדרו

Cool cuisine: Taking the bite out of global warming. By  Laura Stec with Eugene Cordero, Ph.D.   Salt Lake City: Gibbs Smith, 2008

מאת מרב כץ-קמחי (ברקלי, קליפורניה)

בישול קול, ספרם של לאורה סטק ויוג'ין קורדרו, הוא חיבור לא שגרתי שמשלב כמה סוגות ספרותיות. חלקו הראשון הוא ספר מדע פופולרי המתאר בבהירות את הקשר בין תרבות צריכת המזון האמריקאית להתחממות הגלובלית. החלק השני הוא יומן מסע בין מחלבות, כרמים, חברות הזנק (סטארט אפ) ירוקות ומרכזי מחזור המציעים כולם, באופנים שונים, פתרונות מקומיים לצמצום ההתחממות. הנתונים שעליהם מבוססים שני החלקים הללו נאספו ונערכו בידי קורדרו, מדען בתחום המטרואולוגיה באוניברסיטת סן-חוזה בעמק סיליקון. החלק השלישי, שנכתב בידי סטק – שפית מקרוביוטית ופעילה בארגון הסביבתי אקטרה – הוא שילוב של מדריך צרכנות וקובץ מתכונים לעידן החם שבפתח. יש בו מתכונים מקוריים, צמחוניים ברובם, המיועדים למי שרוצה להתחיל ולצמצם את ההתחממות במטבחו.

התפריט האמריקאי הסטנדרטי Standard American Diet)) ובראשי תיבות באנגלית SAD, מתואר בידי סטק כענין משמים ומסוכן. הוא מורכב רובו ככולו ממזון מעובד וארוז, והוא מלא שומן, בשר, מלחים וחומרי שימור. רוב המזון הזה מגיע לצרכן באמצעות תאגידי ענק, רשתות מזון מהיר, ובסופן של נסיעות ארוכות ווח שצורכות דלק רב. מחקר של הממשל האמריקאי מלמד שייצור וצריכת מזון בארצות הברית תורמים ביניהם כחמישית מכמות גזי החממה השנתית של המדינה. חלק מהפליטות מגיעות מחוות גידול בעלי-חיים (בעיקר בקר הפולט מתאן); פליטות רבות נוצרות בתובלה אווירית של מזון ומשקאות מיובאים; מזון מעובד קפוא ומוכן מראש מצריך אנרגיה רבה להכנתו במפעל ולאיחסונו לאורך חיי המדף שלו. תעשיית הדשנים הכימיים שאחראית לחומרי ההדברה שורפת כמויות עתק של דלק; הובלת המזון לחנויות ונסיעות הצרכנים לחנויות ולמרכזי הקניות גוררות פליטה לא מבוטלת, והטיפול בשיירים כם הוא עתיר פליטה.

המזון האמריקני הסטנדרטי (מאס בעברית) הוא, אגב, זול יחסית. בעיקר כי הצרכן אינו נדרש לשלם את מחירו האמיתי במישרין. התימחור הוא עקיף, באמצעות מיסים המתורגמים לסובסידיות לתאגידי החקלאות הענקיים שמגדלים את התירס, החיטה, והסויה – חומרי הגלם לתעשיית המזון העגומה הזו. גם העלויות הסביבתיות והבריאותיות של ייצור המזון הירוד הזה אינן נכללות במחירו, שכן הן מוחצנות ומוטלות על גופים אחרים. חוואים קטנים שמגדלים ירקות ופירות וירקות, אגב, אינם נהנים בארה"ב מסבסוד ממשלתי כלל. מזון טרי ובריא בארה"ב, במלים אחרות, הוא בהגדרה יקר הרבה יותר.

סטק וקורדרו ממליצים לכל מי שמעוניין לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלו למעט בצריכת מזון מעובד, מיובא וארוז, ולצמצם את צריכת המזון שמקורו בבבעלי-חיים. במקום זאת הם מציעים להרבות בצריכה של מזון טרי, עונתי, מקומי ואורגני (כלומר שגודל באופן ידידותי לסביבה ולאדם) דוגמת פירות, ירקות, דגנים מלאים, אגוזים וקטניות. בקיצור, זוהי המלצה לצמחונות או חצימחונות, כפי שנכתב כאן בפוסט קודם. כשכבר קונים, ממליצים סטק וקורדרו, כדאי להשתמש בשקיות מן הקנייה הקודמת או בסלי קנייה רב פעמיים (פרקטיקה המכונה בסלנג האמריקאי BYOB, bring your own bags).

בחלק השני של הספר מתוארת החווה והמחלבה של משפחת סטראוס בצפון קליפורניה, המוכרת מוצרי חלב אורגניים מצוינים בסופרמרקטים בעמק הסיליקון. גז המתאן שמפיקות הפרות בחווה נתפס בתהליך פשוט יחסית, משמש לייצור חשמל וכך אינו נפלט לאטמוספירה. למרות פשטות התהליך, ההשקעה הראשונית במיכון היא גדולה מאוד, שכן לחקלאים האמריקאיים, בניגוד לעמיתיהם באירופה, אין עזרה של תמריצים ממשלתיים. סטק מספרת גם על ארגון בשם stopwaste.org שאוסף שיירי מזון מבתי אב במחוז אלמידה שממזרח לסן פרנסיסקו, מעבד את השיירים לקומפוסט ומוכר אותו בכסף טוב לחוות מקומיות אורגניות שנמנעות מדשנים כימיים. דוגמא אחרת היא חברת קוסקטה (Coskata, Inc.) מאילינוי, שמשתמשת בחיידקים שעברו שינוי גנטי להפקת אתנול מתערובת של פסולת חקלאית, טיטולים משומשים ושאריות מזון.

הספר נחתם בתיאור של המחברים כיצד פיצו על פליטת הפחמן שהיתה כרוכה בתהליך ייצור הספר. הם הסתמכו על התחשיב של חברת EcoSynergy ומצאו שייצור כל עותק של הספר היה אחראי לפליטת כשבעה ק"ג של פחמן דו חמצני לאטמוספירה. (לשם השוואה, אזרח אמריקאי הממוצע אחראי לפליטה שנתית של כעשרים טון פחמן דו חמצני). כדי 'לכפר' על כך העבירו המחברים לשני ארגונים העוסקים בסחר של מכסות פחמן סכום כסף שמכסה את כמות הפחמן הזו במחירי השוק של היום. ארגון אחד ארגון חקלאי הפחמן של אמריקה שחבריו (המוכרים) מקבעים פחמן בחוותיהם באמצעות גידולים מסוימים. הארגון השני הוא אקטרה, ארגונה של סטק, המעביר את הכספים לחברות המייצרות אנרגיה ממקורות מתחדשים.

כאן ראוי להעיר שמיד בהקדמה, מסייגים המחברים, ובצדק רב, את האשליה שרבים עשויים להיתפס אליה כאילו השינוי שיחולל כל אחד מאיתנו בין הסירים הפרטיים יפתור את בעיית ההתחממות. הם רואים בשינוי התפריט האמריקאי הסטנדרטי חלק מהפתרון הכולל ובעיקר אמצעי להגברת המעורבות האזרחית בפעולה רחבה יותר.

הנה מתכון אחד מהספר:

לחם העתיד

חיטה היא הדגן שהיקף הגידול העולמי שלו הוא הגדול ביותר. כבר עתה, בגלל המדבור המתרחב, מסתמן מחסור באספקה בהשוואה לשנים קודמות. רגישותה של החיטה לסביבה צפויה לגרום לכך שכשכמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה תגדל, חיטת העתיד תהיה עשירה יותר בעמילן ודלה בחלבון, שהוא מקור פרוטאין עיקרי למי שאינם צורכים בשר. צפוי איפוא שלחם העתיד יהיה מזין פחות וגם, בגלל מיעוט הגלוטן, בעל מרקם דייסתי. כדי להתמודד עם המצב החדש מציעה סטק מתכון טעים ומיוחד ללחם העתיד שכבר נוסה בהצלחה במטבחנו. המתכון אגב נמנע משימוש בשמרים קנויים ומנצל את השמרים הקיימים באופן טבעי באוויר.

מצרכים:

כוס אורז מלא + שתי כוסות מים

שתי כפות מיסו (מופק מסויה מותססת. יש בחנויות טבע) מומס בכוס ורבע מים

שתי כוסות קמח חיטה מלאה

כוס קמח שעורה (יש בחנויות טבע)

מבשלים את האורז במים. אחרי הבישול מכסים את האורז חלקית למשך 24 שעות.

מודדים שלוש כוסות דחוסות מהאורז המבושל לתוך קערה גדולה ומערבבים עם שני סוגי הקמחים. מוסיפים את תערובת המיסו המומס במים ומערבבים היטב בכף. מעבירים את הבצק הדביק ללישה על משטח מקומח היטב ולשים בערך חמש דקות. מעבירים לתבנית לחם משומנת. מכסים ומתפיחים במשך שמונה שעות.

מחממים את התנור ל 190 מעלות צלזיוס. אופים את הלחם בטמפרטורה זו במשך חצי שעה. מנמיכים ל 165 מעלות וממשיכים לאפות במשך שעה וחצי נוספות.

למתכונים צמחוניים מצוינים (בעברית) ראו כאן.

לאינדקס אתרי בישול צמחוניים וטבעוניים ראו כאן.

תערוכה חשובה על השפעת ההתחממות הגלובלית על האוקינוסים

מירב כץ-קמחי, ידידת הבלוג מקליפורניה, כותבת על תערוכה חשובה באקוואריום של מונטריי. תודה מירב!

פלמינגו ורודים לוהטים: סיפורים של תקווה בים משתנה
מאת מירב כץ-קמחי

מהו משבר ההתחממות הגלובלית? כיצד הוא משפיע על החיים באוקיינוסים התופסים כ 70% משטח כדור הארץ, ועל חייהם של האנשים השוכנים לחופיהם? ובעיקר, מה אנו יכולים לעשות כדי להקטין את טביעת הרגל האקולוגית שלנו ולצמצם את פליטת הפחמן האישית בחיי היומיום? על שאלות אלו עונה התערוכה החדשה פלמינגו וורודים ולוהטים: סיפורים של תקווה בים משתנה. התערוכה מוצגת באקווריום של העיר מונטריי בקליפורניה – עיר נופש לחוף האוקיינוס השקט, כשעה וחצי נסיעה מעמק הסיליקון – שבה התגוררו בעבר רוברט לואי סטיבנסון (אי המטמון), ג'ון סטיינבק (ענבי זעם) והנרי מילר (חוג הסרטן). האקווריום שנפתח בשנת 1984, נוטל חלק פעיל במחקר ובשימור החיים באוקיינוסים והוא מקור משיכה עיקרי לתיירים הרבים הפוקדים את העיר.

התערוכה המוצגת מחודש מארס, 2010 נחנכה לאחר שלוש שנות הכנה ממושכת בעקבות הדוח הרביעי של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים, IPCC , שפורסם ב 2007 ובעזרת מענק מגופים כמו סוכנות האוקינוסים והאקלים האמריקנית, NOOA. היא מדגימה ביצירתיות, בבהירות ובעזרת אמצעי המחשה מגוונים תופעות מוכרות יחסית כמו העלייה הצפויה במפלס האוקיינוסים ובטמפרטורה הממוצעת שלהם. לצדן מוסברות גם תופעות מוכרות פחות, כמו העלייה בחומציות האוקיינוסים או השינוי במערך זרימת המים באוקיינוסים.

שטח התערוכה כ 650 מטרים מרובעים והוא חולק לשבע גלריות משנה שבהן ממצאים בעלי איכות מוזיאלית יוצאת דופן. בכניסה, מעל מסך טלוויזיה גדול, מוצג סרט מצויר המשרטט את קיצור תולדות האנושות מעידן תרבות הכתב ומפעלי הבנייה הגדולים במצרים ובבבל ועד ימינו אנו. אם עוד לא שוכנעתם, הקריין בסרט חוזר וטוען כי מתקופת המהפכה התעשייתית ועד ימינו חלה עלייה מדאיגה בקצב שריפת דלקים מחצביים ובפליטת פחמן דו חמצני. נזקי הפעילויות האלו התחילו להתברר רק בעשורים האחרונים.

בגלריה הראשונה מאחורי אקווריום ענק, חיות בתנאים מבוקרים ציפורי מים, כולל הפלמינגו הוורודים שהיוו השראה לשם התערוכה. בתוך שטח המחייה שלהן הוצב מד גובה המראה את גובה המים הצפוי בשנת 2100. בנוסף, כדי לחזור ולהמחיש את המשמעות של העלייה במפלס האוקיינוסים, שורטט קו גלי כחול המתאר את מפלס המים העתידי על הזכוכית המפרידה בין המבקרים לציפורים. נותרתם אדישים לגורלן של ציפורי המים? בתצוגה הממוחשבת שליד האקווריום אפשר לראות שעליית מפלס האוקיינוסים תשפיע גם על החיים בערי המחר. ניו יורק, סן פרנסיסקו, אלכסנדריה ואחרות צפויות להיות מוצפות באופן חלקי. האי קיריבטי באוקיינוס השקט ייעלם לחלוטין (לתושביו יש כבר תכנית מגירה לפינוי).

בקיר שממול לאקווריום מוצגת רשימה של מקורות אנרגיה חלופיים והבעיות שהשימוש בהם עשוי לעורר. כך למשל, אנרגיה הידרואלקטרית שאמנם אינה תורמת לעלייה בפליטות הפחמן, לא תהיה זמינה בעולם של השנים הבאות שיהיה עולם חם ויבש יותר; השימוש באנרגיה גרעינית הוא מקור לתאונות קטלניות ולפסולת גרעינית מסוכנת; אנרגיה ממקורות גיאותרמיים קשה להשגה ואפילו אנרגיית שמש שמדברים בשבחה, אינה זמינה בימים מעוננים. פתרונות לכל הבעיות האלו עדיין אינם בנמצא. בפינת הגלריה מוצגים עובדים במקצועות העתיד: מהנדס חוות רוח (wind farm engineer), מעריך צריכת אנרגיה בבתים ובעסקים (energy auditor) ומתקין קולטי שמש, רק למקרה שאתם מתכננים הסבה מקצועית ועוד לא החלטתם על הכיוון.
ברוח הפרגמטיזם האמריקאי, התערוכה מעודדת את המבקרים לפעול לצמצום הנזק בכל דרך אפשרית. כך למשל, במעבר בין הגלריות נתלה ציור בהשראת ציוריו של האמן רוי ליכטנשטיין המנסה לגרום לצרכן האמריקאי הממוצע להצביע ברגליים, עד רמת ההמבורגר ותרומתו לשינוי האקלים (— צירפתי למייל הקודם). במקום אחר, נתלה ציור בהשראת האמן הבריטי סוויל לומלי (Lumley) שצייר את אחת מכרזות הגיוס המפורסמות למלחמת העולם הראשונה. במקום הכיתוב המקורי, מופיעה השורה "אבא, מה אתה עשית בנוגע לשינוי האקלים?"

בגלריה השנייה מוקרן על גבי מסך ענק סרט תיעודי קצר ומצמרר על החיים בכפר שישמרף (Shishmaref) המצוי על אי קטן מול חופי אלסקה. התושבים שמרואיינים בסרט מדווחים על האביב המקדים להופיע, הסתו המאחר, חצרות בתיהם ההרוסות עקב עליית מפלס המים והפשרת הפרמא-פרוסט שמערערת את יסודות המבנים, ובעיקר על הקושי בדיג בגלל נדידה מוקדמת של דגים, המהווים את עיקר מזונם, לאזורים קרים יותר. לאחר שתנאי המחייה בכפר החמירו, נאלצו התושבים לעבור לחיות על היבשה הסמוכה.
בסמוך למסך מוצגות מפות משנים שונות המראות את גודלה המצטמצם של כיפת הקרח בקוטב הצפוני. לפי אחת ההערכות, קרח הקיץ בקוטב הזה (Arctic’s summer sea ice) ייעלם כבר ב 2013.

בגלריה הבאה זוכים צופים שמעולם לא צללו אל שוניות אלמוגים להתרשם מיופים של החיים מתחת למים: באקווריום ענק חיים בצוותא ובנחת קיפודי ים, דגים, שושנות ים, אלמוגים ויצורים צבעוניים אחרים. וממול? מבנה מרשים וגדול המעוצב כבית קברות תת-ימי אפור שבו צפויים להיקבר בעתיד היצורים ששוחים כיום בשקט באקווריום הסמוך. על אחת המצבות מופיע שמו של המנוח "קיפוד ים". לצדו נטמנה "שושנת ים" ובסמוך להם "פלנקטון ז"ל". סרטון קצר מסביר כי האוקיינוסים קולטים כמחצית מכמות הפחמן הדו חמצני שאנו, בני האדם, פולטים. כשהפחמן הדו חמצני מתמוסס במים נוצרת חומצה פחמתית. יוני המימן של החומצה לוכדים את הקרבונט המצוי באופן טבעי במי האוקיינוסים ומשמש כאבן הבנייה (יחד עם סידן) של שלדי היצורים הימיים כך שזמינותו מתדלדלת. בקיצור, שלדיהם של היצורים הימיים הולכים ונחלשים והם מתים בהמוניהם. הפגיעה היא כה גורפת עד כי מומחים מתקשים לחזות כיצד תיראה שרשרת המזון העתידית בימים החומציים והחמים של השנים הבאות. בינתיים מדווחים מדעני האקווריום כי העתיד כבר כאן ולראייה מציגים תמונות של סרטנים שעברו התקפי לב בגלל עליית הטמפרטורה במפרץ מונטריי הסמוך.

בגלריה המכונה גלריית הסעודה הנעלמת (vanishing feast) חיים באקווריום ענק פינגוונים מגלניים שמוצאם מדרום אמריקה. נסיבות הגעתם לאקווריום הן מזעזעות ומעידות על מה שצפוי לקרות ליצורים ימיים אחרים. במהלך שנת 2008 נדדו אוכלוסיות דגים שלמות, המהוות את מזונם של הפינגווינים, אל אזורים קרירים יותר באוקיינוס האטלנטי. הפינגוונים פתחו במשחה אחר הארוחה הנעלמת אך כוחותיהם לא עמדו להם להמשיך במסע הימי המפרך. רבים מהם עלו אל חופי ברזיל במצב של תשישות מתקדמת. כמה מהשורדים שמסיבות שונות לא יוכלו לשוב עוד אל הטבע הובאו לאקווריום. כדי להבהיר את המשמעות הכאובה של המצב הוצב ליד האקווריום ציור גדול המרפרר לסצינה מרכזית בחיי היומיום של מבקרי התערוכה: ארוחת הערב האמריקאית שהיא הארוחה המרכזית של היום. בציור, ישובה לשולחן משפחה של פינגווינים ואמא פינגווינית הנבוכה מגישה רק דגיג אחד קטן לצלחתו של האב שאמור לחלקו בין כל הצאצאים הרעבים.

אז מה אפשר לעשות כדי לצמצם, עד כמה שאפשר, את הנזקים העתידיים? בגלריית "אמונה ופעולה" (Faith and Action) מצולמים בני דתות שונות שעושים לתיקון המצב. כך למשל, המתפללים הנוצריים בכנסיית המיסיון בעיר כרמל, המרוחקת כחצי שעה נסיעה מן האקווריום, קונים ירקות ופירות מגידול מקומי בשוק איכרים בחצר הכנסייה. מאמינים מוסלמיים במסגד במדינת אילינוי רוחצים את רגליהם במים שחוממו באנרגיית השמש וחסידי זן במנזר בסן פרנסיסקו מפיקים כחצי מן האנרגיה שהם זקוקים לה מקולטי שמש.
בגלריה "עולם של שינוי" (World of Change) מצולמים נוסעי מערכת התחבורה הציבורית המשוכללת בעיר בוגוטה שבקולומביה, נהגי צי האוטובוסים של עיריית סן פרנסיסקו שמנועי הדיזל שלהם מונעים בשמן טיגון מרשתות המזון המהיר בעיר, ותושבי כפר במדינת ביהר שבהודו המנצלים ביו-מסה להפקת אנרגיה נקייה. הגלריה "תעשו שינוי, לא פחמן" (Make Change, Not Carbon) עוצבה כמטבח של בני המעמד הבינוני החדש והירוק. על מכונת הכביסה תמונה של חבלי כביסה עמוסים בבגדים )הייבוש חינם) ועל השיש מנות צמחוניות של פסטה וסלט. בארון המצרכים צנצנות עם דגנים וקטניות וכל מכשירי החשמל במטבח מחוברים לסוללת שקעים מרכזית המאפשרת לנתקם בקלות בלילה.

מי שרוצה לשלוח מייל לנציגו בקונגרס בבקשה לפעולה דחופה יכול לעשות זאת בעמדה ממחושבת לפני היציאה מהתערוכה. באותה עמדה יכולים המבקרים גם להצטלם לסרטון קצר המתאר את תרומתם למען כדור הארץ באחת מכמה דרכים אפשריות (שימוש בסלי קנייה, מיחזור, נסיעה באוטובוס או ברכב שצמיגיו מנופחים היטב ועוד) ולשלוח את הסרטון להפצה ברשתות חברתיות.

תערוכות אחרות באקווריומים ברחבי ארצות הברית שעוסקות בנזקי ההתחממות באוקיינוסים (רשימה חלקית):

התערוכה פלישת המדוזות: אוקיינוסים בתנאי חוסר שיווי משקל באקווריום הלאומי בעיר בולטימור:
Jellies Invasion: Oceans out of Balance

התערוכה הוירטואלית שינוי האקלים באקווריום של מדינת ניו אינגלנד, בוסטון

התערוכה מרגישים את החום: אתגר האקלים. אקווריום בירץ (Birch) בעיר סן דייגו:
Feeling the Heat: The Climate Challenge

מתכננים לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלכם ולנפוש הקיץ בישראל? רבים מהחומרים בתערוכות הועלו לאתרי האינטרנט שלהן והם מהווים תחליף טוב לביקור אישי בה.

לחג השבועות: פרות חולבות או מטוסים – מי אחראי ליותר גזי חממה?

לכבוד חג השבועות ואורגית החלב שמתלווה אליו, ובמיטב המסורת שהתחלתי כאן עם השבתת שמחת המנגלים ביום העצמאות, הנה כמה נתונים על הקשר בין משק החלב לגזי חממה.

מחקר חלוצי כאן הוא זה שערכה ג'ניפר וויטמן (Jenifer Wightman) מאוניברסיטת קורנל לפני כמה שנים, שהתמקד במשק החלב של מדינת ניו-יורק. הנתונים  עליה התבססה וויטמן הם משנת 1997, שבה היו פעילות במדינת ניו יורק 700 אלף חולבות.

וויטמן ערכה ניתוח מעגל החיים (Life cycle analysis) של כל תהליך הייצור: מגידול הצמחים שמשמשים כמזון, דרך עלויות אחזקת הרפתות עצמן, הוצאות ההובלה של המזון אל הרפתות והחלב מהן, וכמובן גזי החממה שמקורם בפרות ובהפרשותיהן. התוצאה, האמת, די מסריחה. מסתבר שמשק החלב לבדו אחראי ל 2% מכלל פליטות ה CO2  של מדינת ניו יורק. זהו שיעור דומה לשיעור הפליטה שמקורה במטוסים (בחישוב עולמי). לארגונים כמו  ארגון מגדלי הבקר לחלב בבריטניה, למשל, זו השוואה שנראית מחמיאה.

הנה מרכיבי הניתוח של וויטמן.

ראשית מרכיב יצור המזון. כידוע, משקי בקר תעשייתיים בני זמננו (לבשר ולחלב כאחד) כבר מזמן אינם מבוססים על פרות שיוצאות לאחו ללחך עשב טבעי. הפרות ניזונות מתערובת צמחית סינתטית, שבתהליכי הגידול שלהם נפלטים הרבה גזי חממה. המחקר על 700 אלף הפרות של מדינת ניו-יורק מראה שבמהלך ייצור המזון עוברן נפלטה כמות אקווילונטית ל 2.2 מיליון טונות CO2. זו כמות ששוה לכחמישית מכלל פליטות  הCO2  של מדינת ישראל כולה. רוב הכמות אגב נלפטה כתוצרי לוואי כימיים של התהליך (בעיקר סביב ייצור חנקן). רק כחמישית היו פליטות שמקורן בשריפת דלק במכונות חקלאיות. ייצור המזון לפרות, שחלקו אגב מתרחש מחוץ לגבולות ארה"ב (אבל נלקח בחשבון כחלק מהתהליך), היה אחראי על פי המחקר ל 34% מכלל ייצור גזי החממה של משק הבקר.

הסעיף השני היה פליטות co2 כתוצאה מתחבורה ושימוש בחשמל. תחבורה לשם הובלת המזון לחוות הבקר והובלת החלב ממכוני החליבה למחלבות שבהן הוא מעובד לחלב לשתיה ולמוצרי חלב. שימוש בחשמל לשם תפעול הרפתות ומכוני החליבה. סך הכל פליטות: 420 אלף טונות, שהם 5% מכלל ייצור גזי החממה של משק הבקר.

הסעיף השלישי והכבד ביותר הוא פליטה ישירה של גזי חממה ממעי הפרות. מדובר כמובן במתאן, ומקורו במעי הפרות נותן לו את השם מתאן אנטארי. הכמות: קצת יותר מ 100 אלף טונות במשקל.אבל בגלל הפוטנציאל הגבוה של מתאן כגז חממה הכמות הזו מתורגמת לכמות אקווילנטית ל 2.4 מיליון טונות CO2, שזה כ 38% מכלל ייצור גזי החממה של משק הבקר במדינת ניו-יורק.

גם הסעיף הרביעי הוא לא סימפטי במיוחד: ניהול ההפרשות. בחלק מהמקומות ההפרשות של הפרות נאגרות בצורה נוזלית, במקומות אחרים בצורה מוצקה יותר. הסך הכל: מתאן וגזים אחרים שערכם אקויולונטי לעוד כ 1.4 מיליון טון CO2, המהווים 23% מכלל ייצור גזי החממה של משק הבקר במדינת ניו-יורק.

החקלאות הניו-יורקית בכללותה, אגב, היתה אחראית בעת המחקר ל 8% מכלל פליטות מדינת ניו-יורק.

מאז זרם הרבה חלב במכוני החליבה, במיכליות, בסופרמרקטים ובמקררים. וגם המחקר התפתח. ד"ר ישראל פלמנבאום, האחראי על משק החלב במשרד החקלאות, מדווח כאן על מחקר השוואתי שהציג מומחה גרמני בשם המה במהלך נס בינלאומי ב 2008. מחקרו של המה מראה שבדומה לוויטמן גם הוא מצא שפליטה ישירה של מתאן ממעי הפרות ומתהליכי העיבוד של הפרש אחראי לכ 50% מכלל פליטת גזי החממה של תהליך ייצור החלב. המה מציע נתון חשוב נוסף: בממוצע עולמי, ייצור ק"ג חלב אחד כרוך בפליטה של בין 1.0 ק"ג CO2e במשקים הסביבתיים יותר ל 1.5 ק"ג CO2e במשקים פולטניים יותר.

במקום אחר מראה פלמנבאום שדוקא מישראל יוצאת כאן בשורה מעודדת. כידוע, ישראל הגיע לתנובות חלב מדהימות של עד 11 אלף ליטר לפרה לשנה. מסתבר שהתנובה הפנסטסטית משפיעה גם על טביעת הרגל הפחמנית של החלב הציוני: לטענת פלמנבאום הוא נמוך בכ 80 אחוז מן המקובל במערב אירופה. לפי חישובי מדובר אם כן בטביעת רגל שמצטמצמת ,רק' בכ 300 עד 400 גרם CO2e לליטר חלב שאנו צורכים בישראל.

מכונית פרטית ממוצעת, אגב, פולטת כ 150 גרםCO2    לקילומטר נסיעה. מה שאומר שצריכת ליטר חלב שוה לנסיעה של שני קילומטרים באוטו.

חג שבועות שמח.