ארכיון

Archive for the ‘מזג האויר בישראל’ Category

שריפות יער והתחממות גלובלית

שימו לב!!!  הומוקמובוסטנס מעניק פרסים לקוראיו!!!!

  • ציון לשבח מטעם הומו קומבוסטנס (צלה"ק) יוענק למי שיוכיח שהוא דאג להעביר לינק של פוסט זה לאחד לפחות מנערי האוצר, שלאור נימנומם המתמשך של שרי ממשלות ישראל הפכו בעשורים האחרונים לגורם הדומיננטי בקביעת תקציבי ההיערכות למצבי חירום אזרחיים בישראל.
  • אות יקיר החודש של הומו קומבוסטנס (יחה"ק) יוענק למי שימציא הוכחות לכך שנער אוצר אחד לפחות גם פתח את הלינק והקדיש לו למעלה מחמש שניות.

יהיו אשר יהיו הממצאים באשר לזיק שהצית את הלהבה בכרמל, דיווחי אנשי הקרן הקיימת וציטוטי הכבאים מבהירים שערב השריפה נמצאו יערות הכרמל במצוקת יובש קשה. שנים רצופות של בצורת, ומרווח זמן של למעלה משמונה חדשים  מאז הגשם הרציני האחרון בתחילת 2010 הפכו את עצי החורש ואת הצמחיה העשבונית שביניהם למצבור ענק של חומר אורגני דליק שממתין להתלקחות.

מחקרים מן השנים האחרונות אשר עוסקים במשטר הטמפרטורות והגשמים בישראל ומתבססים על מודלים לחיזוי אקלימי גלובלי ואיזורי, מנבאים שהעשורים הבאים  יתאפיינו בתקופות בצורת ארוכות,תכופות  וקיצוניות יותר מאלו שידענו במאה העשרים. כמויות הגשמים יירדו רק במעט, אך הפיזור שלהם ישתנה דרמטית: מאירועי גשם רבים קטנים, כמו באירופה, אנו עוברים במהירות למשטר גשמים שכולל אירועי גשם מעטים, שמתחילים מאוחר בשנה ומסתיימים מוקדם, ויש להם נטיה להוריד כמויות גשם גדולות מאוד בכל אירוע. המשמעות: רוב הגשם נסחף מיד ובעצמה לואדיות ולים, ורק חלק מועט  ממנו מחלחל לקרקע ואל מי התהום. וכשהצמחיה והקרקע יבשים יותר, האש מתלקחת במהירות ומתפשטת בזריזות.

המחקר הסמכותי ביותר עד כה על הקשר בין התחממות גלובלית לבין שריפות יער  התמקד בדרום מערב ארה"ב. הוא נכתב בידי ווסטרלינג, הידאלגו, קאיאן וסוויטנאם מן האוניברסיטאות של קליפורניה ואריזונה, ופורסם באוגוסט 2006 ב Science (גיליון 313). במהלך המחקר בדקו החוקרים  1166 שריפות יער (בגודל מינימאלי של אלף  אקרים, כלומר 4500 דונמים) שפרצו בין 1970 ל 2003.  המתאם החזק ביותר שהם מצאו היה בין שריפות קיץ לבין טמפרטורות חמות מהממוצע ששררו באביב, שהביאו להפשרת שלגים מוקדמת, להתקצרות התנאים המאפיינים את האביב ולהתארכות דה-פאקטו של הקיץ. במהלך 33 השנים שכיסה המחקר, 56% מכלל השריפות ו 72% מכלל השטח שנשרף אירעו בשנים בהן הפשרת השלגים התחילה מוקדם מהממוצע. בשנים שבהן הפשרת השלגים החלה מאוחר מן הממוצע קרו רק 11% מהשריפות שהיו אחראיות רק ל 4% מכלל השטח שנשרף.

אך הממצא המעניין ביותר הוא ההבדל הסטטיסטי המובהק בין השנים 1987 – 2003, כלומר המחצית השניה של תקופת המחקר, לבין המחצית הראשונה. מסתבר שהתקופה המאוחרת, שהושפעה הרבה יותר מהתחממות כדור הארץ והראתה עליה מוחשית בטמפרטורה הממוצעת באיזור, היתה התקופה שבה כמות השריפות ועצמתן היו גבוהות משמעותית מהתקופה הראשונה. בשנים הללו התארכה תקופת שריפות היער (כלומר המועד מפרוץ השריפה הגדולה הראשונה ועד מועד פרוץ השריפה הגדולה האחרונה) בדרום מערב ארה"ב ב 78 יום.

מאמר אחר, פרי עטם של החוקרים פצ'וני ושינדל, התפרסם בספטמבר 2010 בפרסומי האקדמיה הלאומית האמריקנית למדעים. פצ'וני ושינדל עוסקים במשטרי שריפות היער באלף השנים האחרונות, אחריהם הם מתחקים באמצעים ארכיאולוגיים וביולוגים שונים. הממצא העיקרי שלהם: עד המהפיכה התעשייתית שריפות יער התנהלו במשטר שנקבע בעיקר בגלל גשמים, כלומר נטו להתפרץ בתקופות יבשות יחסית בין תקופות לחות שבהן היערות התעבו וייצרו כמות גדולה של עץ שיכלו לבעור. לעומת זאת, מאז המהפיכה התעשייתית השתנתה התמונה. ההסבר הסטטסיטי המשכנע ביותר לפיזור השריפות מאז המאה ה 19, ובעיקר לקפיצה המשמעותית בתכיפותן ובעוצמתן בעשרים השנים האחרונות, נעוץ בשינויי מפרטורה, כלומר בהתחממות כדור הארץ, ולא במשקעים. המסקנה שלהם: במאה ה 21, שצפויה להיות חמה משמעותית מהקודמת, אנו צפויים לעליה דרמטית עוד יותר בתכיפות ובעוצמה של שריפות היער.

ולסיום מאמר סקירה שהתפרסם בסאיינס ב 2009, העומד על ההשפעה המגוונת שיש לאש על המערכת הטבעית של כדור הארץ, על הפערים הגדולים שעדיין קיימים ביכולתנו לצפות את התנהגות האש, ועל החשיבות הגדולה שיש למחקר האש בתקופה החמה והיבשה הצפויה לנו בגלל התחממות גלובלית במאה ה 21.

 

השריפה בכרמל ומשבר האקלים. וגם: זיק של תקוה מקנקון

הידיעות הטרגיות משריפת הענק בכרמל ביום חמישי עוצרות נשימה. עדיין אין פרטים ברורים על הנסיבות שגרמו לאסון המחריד הזה, שגבה מחיר דמים חסר תקדים באירועים מסוג זה בארץ וגם בעולם (הרוב המכריע של שריפות יער ברחבי העולם מסתיים בלי אבידות בנפש). אבל דבר אחד אפשר לאמר בביטחון: הטמפרטורות הקיציות שליוו אותנו במהלך חודשי הסתו ואל תחילת החורף, ועצירת הגשמים – שני משתנים שמושפעים באפן ישיר משינוי האקלים – הביאו את יערות הכרמל למצב של יובש קיצוני. שמונה חדשים ללא גשם משמעותי ורצף של שנים עם מספר אירועי גשם שהולך ומצטמק, הפכו את האורנים הללו לערימת זרדים בשמש שמחכים לזיק קטן כדי להידלק. השריפה בכרמל היא אות מן העתיד: ההתחממות הגלובלית, שלא פוסחת גם על ישראל, עוד תזמן לנו לצערנו הרבה עצים יבשים שיעלו בלהבות השמימה בהרבה שריפות.

לאסון בכרמל יש הקשר נוסף למשבר האקלים. התחממות כדור הארץ כרוכה בתהליכים של היזון חוזר. הכוונה היא לתהליכים שנגרמים, במישרין או בעקיפין, כתוצאה משינוי האקלים , ושבעצם התרחשותם גם תורמים לה.משך ההתחממות. שריפות יער גדולות הן בדיוק כאלה. הן מקבלות רוח גבית מן ההתחממות גלובלית, אבל גבעת ובעונה אחת גם מחזקות אותה בלפחות שלוש דרכים.

הראשונה: החום שנוצר במהלך השריפה מחמם באפן ישיר את האטמוספירה.

השניה : השריפה פולטת  CO2 לאטמוספירה ובכך מגבירה את אפקט החממה.

השלישית – אבדן עצי יער, אפילו מחטניים, פירושו אבדן של יכולתם לקלוט ולקבע פחמן מן האטמוספירה. זה אומר הרעה נוספת במאזן ה CO2  ההולך ומצטבר באטמוספירה.

בינתיים, ביום חמישי 2 בדצמבר, אולי שביב תקווה מועידת האקלים בקנקון. בצהריים פרסמה סוכנות הידיעות אי.פי שארה"ב וסין קרובות להסכמה בנושא שהיה סלע מחלוקת משמעותי ביניהן בקופנהאגן: מעקב בינלאומי אחרי הצורה שבה המדינות עומדות התחייבויות שלהן לצמצם פליטות. הסיכוי להסכמה דווח בימים האחרונים גם כאן, והבשורה של אי.פי מעודדת. מה שנראה בקופנהאגן כהתעקשות סינית ילדותית משהו על זה שאיש לא יציץ בחצרם האחורית התמתן מאוד לקראת קנקון. סו וואיי, אחד הנושאים והנותנים מטעם סין בקנקון, התבטא בצורה מתונה בנושא, וראש המשלחת האמריקאית במסיבת עיתונאים ביום רביעי שמבחינת ארה"ב המעקב הבינאלומי חייב להיות חזק, אבל אינו צריך להיות אחיד, וארה"ב מוכנה לקבל שבמדינות שונות יתנהלו המעקב, הדיווח ווידוא הביצוע (MRV) בשיטות שונות. האוירה מעידה כנראה על רצונן של שתי המעצמות הגדולות להגיע להסכמה בקנקון – אם לא על הסכם גלובלי כולל על צמצום פליטות, לפחות על נושאים נלווים כמו MRV. ביום כמו היום זה משהו קטן להתנחם בו.

האם מזג האויר משתגע? פרופ' דני רבינוביץ בחדשות ערוץ 2, מוצ"ש 7 באוגוסט

הכתבה הזו של אסף יחזקאלי, בה רואיינתי גם אני על מזג האויר הקיצוני בשבועות האחרונים בישראל ובעולם, שודרה במוצ"ש 7 באוגוסט בחדשות ערוץ 2

שינוי אקלים: ישראל לקראת המאפ"ן

.

התצפיות שסוכמו בדו"ח הרביעי של הפאנל הבינממשלתי לשינוי האקלים מעידות שהטמפרטורה העולמית הממוצעת עלתה במהלך המאה ה 20 בקרוב למעלת צלסיוס שלמה. הצפי למאה ה 21 הוא עליה כפולה ואולי יותר. גם מבלי להכריע בסיבות לתהליך הזה, די ברור שהאקלים בגרסתו הנוכחית הוא בר חלוף. אנו עומדים בפני עידן חדש שכבר התחיל. אני מכנה אותו "מצב אקלימי פוסט-נורמלי", ובראשי תיבות מאפ"ן. ובתור מי שמשוכנע שמקור הבעיה הוא מעשה ידי אדם (אנתרופוגני), ברור לי גם ששני העשורים האחרונים שביזבזה האנושות על הכחשת הבעיה גרמו להחרפתה. הזמן שחלף בחסר מעש רק הקטין את חלון ההזדמנויות שעומד לרשותנו לצמצם את מימדי הבעיה ולהתארגן בזמן כדי להסתגל להשפעותיה.

שאלה חשובה שנשאלת השבוע, ערב צאת משלחת ישראל לועידת האקלים בקופנהאגןאולי בראשות ראש הממשלה – היא מה צפוי לישראל בעידן המאפ"ן?

פנחס אלפרט, החוקר הישראלי הבכיר בתחום חיזוי האקלים, עמד במסגרת כנס שערך בספטמבר האחרון משרד המדען הראשי במשרד להגנת הסביבה על המגבלות הקיימות בשיטות חיזוי האקלים במדינה קטנה ומגוונת מבחינה אקלימית כמו ישראל. רוב המודלים הגלובליים אינם מתעכבים על ניואנסים מקומיים, ומסתפקים בניתוח גורף של מה שצפוי באזורים גדולים הכוללים מספר מדינות. אלפרט שיתף פעולה עם מדענים יפניים בפיתוח מודלים אקלימיים רגישים שיאפשרו חיזוי לנקודות המרוחקות זו מזו 50 ואף 20 קילומטרים. התוצאה: חיזויים ממוקדים לישראל. חישוביהם מראים שבאגן הים התיכון המאזן בין התאיידות (שתגדל בגלל עליית החום) לבין כמות המשקעים (שתקטן בגלל התתחממות) יהיה גרוע מהמאזן הנוכחי. הדבר יודגש במיוחד בקיץ, ובמיוחד ביבשה, שכמות המשקעים שהיא מקבלת חשובה כמובן הרבה יותר מאשר כמות המשקעים שיורדים בים.

מבין 19 מודלים שסקרו מדעני ה IPCC כולם מלבד אחד חוזים ירידה של כ 20% במשקעים עד שנת 2100. במקרה של ישראל, אלפרט והמדענים היפניים סיכמו את התצפיות האקלימיות שנרשמו בישראל בין  1960 ל 1990, ואז הרחיבו אותו כדי לחזות את הצפוי בעשורים הבאים. ממצא אחד שלהם הוא צפי של שנים שחונות רבות יחסית סביב 2030-2020. מספר המקרים שבהם יהיו רצפים בני יותר משבעה ימי יובש כבר עלה משבעה רצפים לחורף בממוצע בשנות השבעים לשנים עשר רצפים כאלו בחורף כיום, והוא צפוי להגיע עד 13 או 14 רצפים בחורף סביב 2030. גם במספר הרצפים של שלושה ימי גשם או יותר כבר חלה ירידה – מארבעים רצפים כאלה שנרשמו בשנות השבעים לכמחצית מהמספר הזה כיום. הצפי הוא שב 2040 יהיו רק עשרה רצפים כאלה בשנה.

בכנס האמור הוצג גם מחקר של מאיר רום וחבריו שעסק בסבירות תקופות בצורת בישראל. רום וחבריו צופים עליה במספר תקופות הבצורת, כלומר ברצפי שנים של מיעוט גשמים, משתים עשרה תקופות בצורת במהלך המאה ה 20 עד למעלה מ-20 תקופות בצורת במאה הנוכחית. גם אורכה של תקופת בצורת אופייני יגדל – משלוש שנים שחונות רצופות לתקופת בצורת ממוצעת במאה ה-20 לשבע עד שמונה שנים שחונות רצופות לתקופת בצורת טיפוסית במאה ה-21. והנתון המדאיג ביותר: בגלל הארכת תקופות הבצורת הצפויות במאה ה-21, גם גרעון המשקעים שייווצר בהן יגדל, ויסתכם בכ 3,000 מ"מ גשם לתקופת בצורת. במאה ה 20, לשם השוואה, המחסור שנגרם בתקופת בצורת טיפוסית, שהיתה כאמור קצרה יותר, היה של  1,000 מ"מ גשם בלבד.

מחקר שהציג בכנס אמיר גבעתי, מנהל תחום מים עליים ברשות המים, בדק את הקשר בין כמות המשקעים שיורדים לבין כמות המים הזמינים שמגיעים לאגן הכנרת. נתוני המשקעים והזרימות לאגן הכנרת שנרשמו בשנים 1980 עד 2002, בצירוף חיזוי המשקעים שערכו אלפרט, רום ואחרים, הובילו אותו למסקנה מדאיגה: בשנים 2015 עד 2030 צפויה כמות המים שתגיע לאגן הכנרת בשנה ממוצעת להיות 305 מיליון מטרים מעוקבים. זוהי נפילה של 20 אחוזים ביחס לעשורים של סוף המאה העשרים, בהם עמדה הכמות על  375 מיליון מ"ק בשנה. כשלוקחים בחשבון שהעלייה בטמפרטורות תביא גם עליה בשיעור ההתאיידות, רואים שהתחממות של 2 מעלות צלסיוס תהיה שוות ערך, מבחינת כמות המים שילכו לאיבוד מהכנרת בגלל התאיידות,  לגירעון של עוד 109 מ"מ גשם בחישוב שנתי, כלומר אבדן של עוד כ  15 אחוזים מהמים. תמר זהרי הראתה שמליחות האגם, שצפויה גם היא לעלות בקצב מהיר, עלולה לשנות מהותית את מגוון מיני האצות המתקיימות בו. התוצאה: סיכון ממשי ביכולת להשתמש במי האגם לאספקת מי שתיה.

הדברים עולים בקנה אחד עם דו"ח כללי יותר של ארגון אדם טבע ודין שהוכן בשנת 2007 והביא שורת תחזיות מדעיות שהתבססו על הצפי לאזורנו של מדעני הפאנל הבינממשלתי לשינוי אקלים IPCC. הדו"ח קובע שישראל תתחמם בקצב מהיר יותר מהממוצע העולמי, שההתחממות כאן  תודגש במיוחד בחדשי הקיץ, שיהיו חמים ב 3.3. מעלות מן הממוצע הרב שנתי הנוכחי. ההתחממות בישראל תהיה משמעותית יותר בלילות, תתאפיין בעליה בתדירות גלי חום ובעוצמתם ובירידה בתדירות הלילות הקרירים. שלג בהרי הצפון ובירושלים ייעשה נדיר יותר, כמות המשקעים הכוללת תרד בכ-20 עד 30 אחוזים, ומספר אירועי הגשם יירד בשיעור חד  אף יותר. יהיו פחות אירועי גשם. חלק גדול יותר מהם יהיה בעוצמה סוחפת שתגרוף את רוב המים אל הים בשטפונות.

השלכות שינוי  האקלים על המערכת הטבעית, על התשתיות ועל הפעילות הכלכלית בישראל נותחו ב 2007 גם בדו"ח שהוגש לועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. על פי הדו"ח, שינויי האקלים יפגעו באגן ההיקוות של הכנרת וביכולות האגירה של משק המים, ועליית מפל הימים  תביא פגיעה חמורה במים של אקוויפר החוף. אחת התוצאות עלולה להיות אי-יציבות אזורית והגברת  עימותים עתידיים בין מדינות. דברים דומים כתבתי במרס 2007 בעמוד הדעות של הארץ. ההתחממות הגלובלית, ממשיך דו"ח ועדת המדע והטכנולוגיה, עלולה להביא לירידה ברווחיות החקלאית בשיעור של עד 20% בשנת 2100, להשליך על המצב הבריאותי, כולל תחלואה גוברת בגלל התרחבות באיזורי תפוצה של מזיקים וחרקים.

רוב זמנה ומרצה של המשלחת הישראלית לקופנהאגן יוקדש מן הזמן למשימה העיקרית: להסביר לקהילה הבינלאומית מדוע ישראל איננה מתכוונת ללכת בדרכן של רוב המדינות המפותחות כמוה, שמתכוננות במרץ לצמצם  80 אחוז מפליטות הפחמן שלהן עד אמצע המאה. אבל אולי בשעות שבהן לא יהיו עסוקים בנסיונות לתרץ מדוע ישראל מתכוונת דווקא להעצים את פליטותיה בעשרות אחוזים יוכלו נציגינו לעסוק במלאכת קודש אחרת: מעקב אחרי האמצעים שיידונו בועידה להסתגלות להשפעות משבר האקלים. אנחנו נצטרך אותם, וכנראה מהר יותר משרובנו משערים.

הקשר בין סערת הגשם היום לבין שינוי אקלים

מזג האויר הסוער בישראל ב29-30 באוקטובר 2009 הוא תופעה מעניינת. באיזור השרון ירדו ביממה אחת למעלה מ 90 מ"מ, שהם כששית מהממוצע של הכמות השנתית הכוללת. חוקרי האקלים בישראל מצביעים על קשר בין התופעה הזו, של גשמי זעף הניתכים בטווח זמנים קצר, לבין שינוי האקלים. אנגרט ואילסר (2007),   שהתבססו על תרחיש האקלים הגלובלי בינממשלתי לשינוי אקלים אשר מניח עליית טמפרטורה עולמית ממוצעת של 2.8 צלסיוס במהלך המאה ה 21 ועל הערכות מדעני הפאנל לגבי איזור ים התיכון, קובעים שישראל תתחמם בקצב מהיר מעט יותר מהממוצע העולמי. ההתחממות בישראל תהיה מודגשת במיוחד בחדשי הקיץ, שצפויים להיות  חמים יותר  ב° -3.3 מן הממוצע הרב שנתי הנוכחי. המודל מנבא שההתחממות בישראל תהיה משמעותית יותר בלילות, תתאפיין בעליה בתדירות גלי חום ובעוצמתם, תכלול ירידה בתדירות הלילות הקרירים, והתמעטות אירועי שלג בהרי הצפון ובירושלים.

במה שקשור לגשם, המודל צופה ירידה בכמות המשקעים הכוללת של כ-20 עד 30 אחוזים, וירידה מספר אירועי הגשם יירד בשיעור חד אף יותר. במלים אחרות, משטר המשקעים החדש יתאפיין באירועי גשם מועטים יחסית, שחלקם יירדו בעוצמה סוחפת וייגרפו לים בשטפונות – ממש כמו שאנו דעים לו היום. זוהי תופעה שתושבים ותיקים רבים בישראל, שמשווים באפן אימפרסיוניסטי את דגם הגשמים כיום לזכרונות שלהם מעשורים קודמים, כבר התחילו לשים לב אליה. לתופעה הזו יש לשייך גם את גשמי הזעף של הימים האחרונים. ועל הבזבוז של מים שזורמים כמעט מיד לים מבלי שיעשירו מספיק את מאגרי מי התהום, לא צריך להרחיב את הדיבור.

הדברים עולים בקנה אחד גם עם תחזיתו של פרופ' פנחס אלפרט, מבכירי המדענים הישראלים העוסקים בתחום. אלפרט הציג לאחרונה תחזית לחורף הישראלי בעשורים הבאים שכוללת עליה במספר הרצפים היבשים – כלומר רצפים בני מעלה משבעה ימי יובש. בשנות השבעים היו בארץ בממוצע כ 7 רצפים כאלה בכל חורף. כיום עומד מספר הרצפים היבשים על כ-12 רצפים בחורף. ב 2030 צופה אלפרט 13 עד 14 רצפים (אלפרט 2009). במקביל צפויה ירידה במספר הרצפים הארוכים משלושה ימי גשם  מ-40 שנרשמו בשנות השבעים עד כ-10 בלבד שצפויים ל-2040 (שם).

מקורות:

אלפרט  פנחס (2009) תחזית שינויי אקלים בישראל עד שנת 2040. הרצאה בכנס  שינויי אקלים בישראל, מוזיאון ארצות המקרא, ירושלים   15.9.2009

אנגרט, אלון וחנוך אילסר (2007) התחזית בידיים שלנו: ההתחממות הגלובלית בישראל: האפשרויות, ההשפעות וקווים למדיניות. ת"א: אדם טבע ודין.

Gabbay, S., (ed.) 2000. The environment in Israel. National report to the United Nations Conference on Environment and Development. Ministry of Environment, Jerusalem, Israel.

Alpert, P., Ben-Gai, T., Baharad, A., Benjamini, Y., Yekutieli, D., Colacino, M., Diodato, L., Ramis, C., Homar, V., Romero, R., Michaelides, S. and Manes, A. (2002) The paradoxical increase of Mediterranean extreme daily rainfall in spite of decrease in total values. Geophysical Research Letters 29.