ארכיון

Archive for the ‘ישראל מדיניות אקלים’ Category

דיווח מהמושב על שינוי אקלים בכנס האגודה הבינלאומית לסוציולוגיה

מאת כרמית לובנוב

התימה המרכזית  של הכינוס העולמי ה- 17 של האגודה לסוציולוגיה הבינלאומית שהסתיים ב 17 ביולי 2010 בגוטנבורג, שוודיה, היתה "עולם בהשתנות", תוך התייחסות במיוחד לשינויים שמקורם בפעילות האדם. הסוציולוגיה עצמה היוותה פלטפורמה דואלית, הן כתורמת להבנת השינוי עצמו, והן כתחום מחקר משתנה בעולם העובר תמורות עמוקות. הנושאים שנבחרו היו לאו דווקא נושאים מסורתיים במחקר הסוציולוגי אלא נושאים בעלי חשיבות להבנת המציאות הגלובלית העכשווית המורכבת. אחד מהם היה שינוי אקלים.

ביום שלישי ה 13 ביולי, 8:30 בבוקר, חום יולי לא רגיל לעיר הצפונית, ובאולם הקונגרסים (הלא ממוזג) ישבו סביב שולחן עגול בכירי החוקרים בעולם בתחום האקלים וההיבטים החברתיים של שינויי אקלים, צדק ופוליטיקה בינלאומית. אחד מהם היה פרופ' דאנלאפ ריילי (Dunlap Reiley), מאוניברסיטת אוקלהומה, מי שנחשב כאחד מאבות "הסוציולוגיה הסביבתית" והוצג בפתח הדיון כ"מי שאין צורך להציגו כפי שאין צורך להציג את בוב דילן". דנלופ סקר את הפרסומים בעשורים האחרונים אודות שינויי אקלים בעולם כ'תופעה' בפני עצמה. הוא תיאר את "מכונת ההכחשה" שמנסה לייצר אי וודאות אודות המקורות האנתרופוגניים של שינוי האקלים, במטרה לערער את הקריאה לשינוי מדיניות ולהקטנת פליטות. לפי דנלופ בראש יצרניות הספק נמצאות תעשיית הדלקים המחצביים. האמצעים העקריים שהם עושים בהם שימוש הם קרנות פילנטרופיות שמממנות באפן מתוחכם צוותי חשיבה וזריעת דיס-אינפורמציה לגבי שינוי אקלים,תוך היעזרות בחברות יחסי ציבור ותאגידי מדיה גדולים כמו רשת פוקס.

דובר ידוע אחר היה פרופ' טימונס-רוברטס (TimmonsRoberts) מארה"ב, שהציג את העדר ההסכמה על מדיניות אקלים גלובאלית עד כה כתוצר של דיונים כושלים בין מדינות צפוניות לדרומיות. את הסיבה המבנית העמוקה לכשלון השיחות מייחס טימונס-רובינס לכך שאי-שוויון מחליש שיתוף פעולה. המלצתו היא לפיכך שמו"מ בנושאי מדיניות אקלים חייב להיות רחב הרבה יותר, ושהסכמי פוסט-קיוטו חייבים לכלול סוגיות של צדק והתייחסות לשיתוף פעולה. לכן הוא מציע לכלול שורה של נושאים כמסחר, השקעות, והסכמים בנושאי זכויות קניין רוחני בדיוני אקלים.

במושב דיון מרכזי אחר בתחום "קיימות חברתית וצדק סביבתי" הציג חוקר גרמני בשם הנינג בסט (Henning Best) מחקר ראשון המתעד אי שוויון בהקצאת טובין ובפיזור רעות סביבתיות במרחב אורבני בגרמניה. המחקר, שהתבסס על פרמטרים סביבתיים מדידים, מגלה שבשכונות מוחלשות מבחינה כלכלית, למשל שכונות של מהגרי עבודה, שיעור ההיחשפות לרעש גבוה יותר מאשר בשכונות בעלות אוכלוסיה חזקה. כמו כן, המחקר עקב אחר הדינאמיקה בשינוי מגורים בעקבות מטרדי רעש, באופן שהנשארים באזורים עם מוקדי רעש גבוה הם האוכלוסיות החלשות מבחינה כלכלית.

במושב זה הצגתי את ההתפתחות הקונצפטואלית של מושג הצדק הסביבתי בארץ  על פי מודל הפעילות שלנו המתקיים מאז 2004. המודל מתבסס על פעילות שטח, השפעה על שיח והשפעה על קובעי מידניות. מקרה המבחן שהצגתי הוא יוזמת האגודה לצדק סביבתי בישראל לפעילות אזרחית בנושא תכנית הרכבת בתוואי עכו-כרמיאל. תכנית הרכבת שאושרה עקרונית בממשלה בפברואר 2010 היא רכבת רגילה ('כבדה'), שמבחינת תשתית מסילתית וציוד נוסע (קטרים וקרונות) אינה בנויה לעצירה ביישובים הערביים הפזורים בין עכו לכרמיאל. החלופה התכנונית של רכבת קלה שנדחתה ע"י הממשלה, לעומת זאת, יכולה לשרת את רוב היישובים הפזורים על ציר נסיעתה. היא עדיפה הן מבחינה סביבתית והן מבחינת יתרונות כלכליים וחברתיים לאוכלוסיה המקומית.

מודל הפעולה של האגודה לצדק סביבתי בישראל בנושא הרכבת בגליל מתבסס על ההנחה שתחום 'הצדק הסביבתי' אינו רק תחום תיאורטי המתאר אי-שויון סביבתי ותכנוני, אלא הזדמנות לפעול כחוליה מקשרת שבין שיקולים סביבתיים ושיקולים חברתיים, כולל  זכויות אזרח. התגובות הראשוניות לפעילות האגודה בנושא הרכבת בגליל מגלות שתחום הצדק הסביבתי הולך ורוכש לעצמו מעמד עצמאי, ושהוא צריך ויכול להיות מוטמע בתהליכי תכנון וחשיבה סביבתית מתקדמת.

כרמית לובנוב, מנהלת שותפה יחד עם ד"ר תאבת אבו ראס של האגודה לצדק סביבתי בישראל (הוקמה ב- 2009). דו"אל: don1298@netvision.net.il

ברכות לגרינפיס הים התיכון, שהשתלטו על אנית פחם כחלק מהמאבק בהתחממות הגלובלית

חדשות טובות לשם שינוי. שתי פעילות ופעיל של 'גרינפיס הים התיכון' עשו מה שצריך: עלו לפנות בוקר על אנית פחם בדרכה מדרום אפריקה לתחנת הכח בחדרה והזכירו לכל מי שצריך ששריפת פחם בתחנות הכח הוא המקור ההרסני ביותר לפחמן דו חמצני באטמוספירה. בישראל למעלה מ 60% מהפחמן שמשתחרר לאטמוספירה הוא מפחם שנשרף בתחנות הכח. וטוב עשו פעילי הארגון שכלקחו להם במה דרמטית להבהיר לשרי הממשלה שיתחילו לקרוא יותר בעיון את דפי החישובים והעלויות שמגישים להם חברת החשמל ומשרד התשתיות שטוענים שהפחם מייצר חשמל בזול. זה עולה לנו בריאות ולאטמוספירה בהגברת אפקט החממה.
טוב שגרינפיס הים התיכון חוזרים לעשות מה שהארגון הזה יודע לעשות הכי טוב: פעולות מציתות דימיון בלב ים. יותר מדי שנים לא ראינו פעולות כאלו ליד חופינו. כל הכבוד.
הנה הכתבה בהארץ על הנושא.
והנה בוואללה.
והנה מיקום הספינה המזהמת ברגע זה.

והנה הדו"ח של גרינפיס (בעברית) על מחירו האמיתי של החשמל.

גילוי נאות: בשנים 1999-2004 הייתי יו"ר הועד המנהל של גרינפיס הים התיכון, וכיום אני מכהן כסגן יו"ר הועד המנהל של גרינפיס בבריטניה.

ולסיום, סיפור אפל, גם הוא מבית היוצר של גרינפיס, שמבהיר איך הפחם לוקח יותר ממה שהוא נותן.

על תשתיות מופרטות וגזי חממה

לא כל פרויקט תשתיות גדול שהופרט על חשבוננו וניתן במתנה לטייקוני המשק משפיע בהכרח על מאזן פליטת גזי החממה. אבל הנה, במאמר שפרסמתי בהארץ הבוקר, אני מביא מקבץ של שלושה מיזמים כאלה שכן נושאים גם משמעויות בתחום הפליטות. אחד הוא הרכבת הקלה – שהשנים הארוכות שמבוזבות בחלומות באספמיא על התקנתה עולה לנו בהזנחה פושעת של הפתרון האמיתי לגוש דן – רשת אוטובוסים BRT מהסוג שמוצע במסגרת התכנית מהיר בעיר. בינתיים כמובן עוברות עשרות שנים, כשבכל יום נכנסים לתל אביב חצי מיליון אגזוזים שכל אחד מהם מחובר לתא כלא מתכתי שסוגר על אסיר תנועה אחד או מקסימום שניים.
השני הוא כביש חוצה ישראל – בן הברית החוץ-תל-אביבי הנאמן של חנק הרכב הפרטי בתוך העיר.
השלישי הוא מיזם הגז הטבעי בחופי ישראל. מרכיב חיובי דווקא מבחינת מאזן גזי החממה, שההפרטה נותנת אותו כפרי בשל בידי טייקונים ומרחיקה את פירותיו (הכלכליים) מציבור הבעלים שלו, כלומר מכולנו.

מסמך מחלקת המחקר של הכנסת על BRT כפתרון חולץ פקקים ומקטין פליטות גזי חממה

מחלקת המחקר של הכנסת הכינה לאחרונה מסמך מאיר עיניים על היתרונות גלומים במערכות הסעת המונים מבוססות אוטובוס בדגם BRT לשיפור התנועה בעיר. המערכת, שלכשתופעל תעמיד לראשונה מזה עשרות שנים אלטרנטיבה נוחה, יעילה וזולה למכונית הפרטית,  תוכל לחלוץ פקקי תועה, להקטין  זיהום אויר ולצמצם פליטת גזי חממה, כשאנשים יעדיפו להשתמש בתתחבורה ציבורית בעיר ולהשאיר את המכונית בבית.

(שימו לב: המסמך נמצא באתר סקריבד,ולפעמים העברית לא נצפית טוב בהתחלה. יש לבקש צפיה בעברית באופן מפורש, ואז האתר נותן עותק PDF.)

המסמך מופיע גם באתר עיר לכולנו.

ושם יש גם תאור מילולי של התכנית הספציפית לעיר תל-אביב

גם לאביב לביא יש רק מלים טובות להגיד על 'מהיר בעיר'.

והנה סרטון יו-טיוב למי שרוצה תזכורת למצב עצביו כשהוא תקוע בפקק

כדאי לשים לב לחדשות הסביבה

חדשות הסביבה שמעלה אבי דבוש כמעט כל בוקר במסגרת אתר הסביבה היא נוכחות אינטרנטית חשובה שראויה לכל הקרדיט. זו מהדורת חדשות סביבתית שנותנת תמונה מצויינת על סיפורים סביבתיים עכשויים שאליהם כדאי לשים לב, בארץ וגם בעולם.
כל הכבוד לאבי על ההתמדה, התובנות והדיוק.

מכחישי האקלים ושר המדע: היצטלמו שניים יחד בלתי אם נועדו?

הנה סיפור מוזר.

ב 22 במרס נערכה ואף תועדה בצילום חגיגי פגישה בלשכת שר המדע הפרופ' דניאל הרשקוביץ שמהלכה הוגש לידיו מסמך בנושא שינוי אקלים שהוכן בידי מכון ירושלים לחקר שווקים. האירוע דווח בהודעה לעתונות שהוציא המכון יומיים אחר-כך. ההודעה, אגב, הודפסה כלשונה, בלי כל שינוי או עריכה, באתר האינטרנט של בטאון הימין ערוץ  7.

אל תטעו במלה 'שווקים' שמופיעה בשמו של המכון: לא מדובר בסקרי שוק מהסוג שמשרת לפעמים קמפיינים פרסומיים ומהלכי שיווק, אלא בפוליטיקה ימנית פשוטה. מכון ירושלים לחקר שווקים הוא ארגון בעל אוריינטציה כלכלית-חברתית ימנית פונדמטליסטית, והוא פועל בתבנית שהועתקה במישרין מן ה think tanks של התנועה השמרנית בארה"ב.

המסמך שהוגש לשר, תחת הכותרת 'חינוך ומדיניות סביבתית בישראל – בין מדע לאידיאולוגיה', מצטרף לפרסומים קודמים ולהופעות בכלי התקשורת מבית מדרשו של מכון ירושלים לחקר שווקים שעניינם הכחשת המקורות האנתרופוגניים (מעשה ידי אדם) של משבר אקלים. כמו דו"חות ומסמכים דומים אחרים שמנסים את מזלם בדעת הקהל  בארץ ובעולם מפעם לפעם, גם הנייר הנוכחי מתעלם בעקשנות מאלפי המאמרים המדעיים, דו"חות המחקר והערכות המצב של טובי המדענים בעולם שקובעים שהתחממות כדור הארץ כבר נמצאת בעיצומה והיא מעשה ידי אדם. במקום זה יש בו לקט מגמתי של מובאות שמטרתו אחת ויחידה: הטלת ספק בממצאים המדעיים שמדריכים בצדק את מדיניות האקלים של רוב הממשלות בעולם. אין במסמך, מיותר לאמר, שום הסבר אלטרנטיבי קוהורנטי למה שמתחולל באטמוספירה.

איני יודע מי הם הגורמים שמממנים את מכון ירושלים לחקר שווקים, שמתאר את עצמו כ'מכון מחקר עצמאי' ומטיף בקנאות לגרסא קיצונית של כלכלת שוק פשטנית. מה שבטוח הוא שהעמדות שהמכון מביע בתחום האקלים מתאימות היטב לעמדות הימין השמרני האמריקני בתחום הכלכלי-חברתי והסביבתי, ושבארצות הברית לפחות כבר הוכחו במספר מקרים קשרי מימון ישירים בין מכוני מחקר שמרניים לבין בעלי ענין בתאגידי נפט ובכלכלת הפחמן בכלל.

מסמכים כאלה אם כן אינם חדשים, אינם מחדשים, ותכניהם צפויים וחבוטים. מה שקצת יותר מעניין במקרה הנוכחי הוא הקונטקסט הפוליטי הישראלי של הכנת המסמך והשימוש שנעשה בו.

ראשית, כותרת המסמך ותכניו מעידים על היעד הפוליטי: התנגחות במשרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה. במה שקשור למשרד החינוך המסמך תומך למעשה בקו  האנטי-מדעי של גבי אביטל, המדען הראשי במשרד החינוך, הרואה בהתחממות גלובלית קונספירציה וגיבוב שקרים מדעיים.  ובהקשר של  המשרד להגנת הסביבה המסמך מערער במפורש על הקו שמוביל המשרד להגנת הסביבה, ושמוצא בינתיים  לא מעט אזניים קשובות ליד שולחן הממשלה, שדורש פעולה ממשית לצמצום  פליטות  CO2 ולהסתגלות למשבר האקלים.

שנית, עולה שאלת הקשר בין המסמך התמוה והמגמתי לבין משרד המדע. ההודעה לעתונות שהפיץ מכון ירושלים לחקר שווקים ב 24 במרס כדי להודיע לעולם על קיום המסמך, ופרסום התמונה בלשכת השר שהופיע בבלוג הירוק (לעיל), הם ניסיון מובהק לקשור את המסמך למשרד. בנוסף לתאור הקובע שמדובר במסמך ש'הוגש לשר המדע פרופ' דניאל הרשקוביץ", מופיע בהודעה לעתונות גם הציטוט הבא:  'שר המדע, הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ שהתייחס לנושא ואמר: "אני מודע היטב לשתי האסכולות הסותרות בנושא התחממות כדור הארץ – זו התולה את ההתחממות במעשי ידי אדם, וזו הרואה כאן מחזוריות התלויה בשמש בלבד".

לא ברור מלשון ההודעה האם שר המדע  אמר את הדברים הללו במעמד הגשת הדו"ח או במועד אחר. ולא ברורה גם התשובה לשאלה אחרת, מהותית יותר: הייתכן שהשר, או משרדו, הזמינו את המסמך ממכון כירושלים לחקר שווקים מלכתחילה? יש לקוות שלא: המחשבה ששר המדע של מדינת ישראל – מדען לגיטימי בפרק הקדם-פוליטי של חייו ומי שנושא באחריות לא מעטה לעתיד המדע בארץ – מזלזל באפן מהותי כל כך בקורפוס המחקרי המקובל שהצטבר בענין שינוי האקלים מעוררת חלחלה אמיתית.

ואם השר ומשרדו לא היו בין מזמיני הדו"ח, האם הפוטו אופ בלשכתו והמקום המרכזי של הרשקוביץ בודעה לעתונות הם מלכודת פתאים לפוליטיקאי נאיבי? האם שירבוב שמו  נעשה רק כדי לשוות למסמך המגוחך מראית עין של מהוגנות ממלכתית, גושפנקא מיניסטריאלית וסמכות מדענית ברוח ישראל סבא? ואם כך, האם נזכה להתנערות מטעם לשכתו של הרשקוביץ מן המסמך, תכניו ויעדיו הפוליטיים הבלתי ראויים?

ותהיה שלישית ואחרונה: האם מכון ירושלים לחקר שווקים, עם או בלי מעורבות של משרד ממשלתי זה או אחר, התגייס כאן להצלת כסאו המתנדנד  של המדען הראשי במשרד החינוך, האיש שהזיות קונספירצית האקלים, הכפירה באבולוציה וסרבנות המיחזור שלו נחשפו לאחרונה לעין הציבור (ולעיניו המשתאות של שר החנוך גדעון סער) במלוא חומרתן?

אנרגיה סולארית: השוק צועד קדימה, הרגולטור גורר רגליים

שוק האנרגיה הסולארית בישראל מתעורר. היום דווח בגלובס על כניסתה של פניקס סולאר הגרמנית כשותפה של מיזם האנרגיה הסולארית של פז. שתי החברות יגשו יחד למכרז הקמת תחנת הכח הסולארית באתר אשלים בנגב – פז כבעלת התחנה ופניקס כקבלן ההקמה. באותו גיליון של גלובס מדווח גם שחברת 'גרינטופ' מרחיבה את פעילותה ועומדת להתקין מערכות פוטו וולטאיות בהיקף של 1.1. מגה-ואט על גגות מבני חברת שניב (תעשיות נייר) באופקים. וגם: 77 חברות שעוסקות בייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות הצטרפו לאחרונה לאיגוד שהקימו, הנקרא איגוד חברות אנרגיה מתחדשות לישראל. ועוד היד נטויה.

החוליה החלשה בסיפור הטוב הזה ממשיכה להיות הרגולציה הממשלתית. המכרז של תחנת אשלים (2 תחנות של 80-110 מגה ואט כל אחת בהיקף השקעה של כמיליארד דולר), שפורסם לראשונה במרס 2009, 'זכה' לאחרונה בעוד עיכוב, ויידחה עד ה 15 ביוני 2010. ומדאיג עוד יותר: רשות החשמל, שמופקדת מטעם המדינה על רגולציה של התחום, ומתוקף כך על מערכת היחסים בין היצרנים החדשים – פרטיים ותעשייתיים – לבין מערך יצור החשמל הקיים של חברת החשמל, ממשיכה להכביד את ידה על הייצור המתחדש. למרות ששר התשתיות לנדאו הודיע שהוא פועל להסרת ההגבלה על כמות החשמל הכוללת שתיוצר באמצעים מתחדשים (שמש ורוח) בפריפריה, דה מארקר מדווח שהרשות נוטה בכל זאת להגביל את הכמות הכוללת למכסה של 120 מגה ואט – רק כאחוז אחד מכלל כושר ייצור החשמל בישראל. ולא פחות גרוע מכך, עולה מאותה כתבה מאת אבי בר-אלי, הרשות גם עומדת להקטין את התמריץ ליצרנים החדשים. החשמל העודף שיימכר לרשת הראשית (כלומר לחברת החשמל) יהיה זול יותר לחברת החשמל, כלומר משתלם פחות ליצרן במערכת האלטנרטיבית. ההערכות הנוכחיות הן שתעריף החשמל הסולארי במתקנים קטנים, דוגמת אלו המותקנים על גגות בתים ומפעלי תעשייה, יהיה סביב 1.55 ש"ח לקווט"ש. זאת למרות התעריף שאושר ביולי 2008, שעמד על 2.01 ש"ח לקווט"ש.

האם אמנון שפירה, יו"ר רשות החשמל, הוא עוד פוליטיקאי שמתכופף בפני ועד העובדים של חברת החשמל?