Archive

Archive for the ‘ישראל מדיניות אקלים’ Category

המכונית החשמלית של בטר פלייס, קרטל הטלפון הסלולארי והקוטג' של תנובה

מאמר חדש שלי שהתפרסם בעמוד הדעות של 'הארץ' הבוקר, ועוסק בהיבטים הכספיים הבעייתיים של המכונית החשמלית של 'בטר פלייס'. המכונית, שעולה על הכבישים בימים אלו, תהיה יקרה לרכישה, למרות חיתוך מס הקניה על מכוניות חשמליות מ 70 ל 10 אחוז. עלות האנרגיה להסעתה תהיה גבוהה יותר מעלות הדלק למכונית משפחתית דומה שגומאת קילומטראז' ממוצע, וכמעט כפולה מעלות הדלק למכונית היברידית שנוסעת מרחק דומה. ועלות החשמל שתמכור   'בטר פלייס' ללקוחותיה תהיה פי עשר מהמחיר שתגבה חברת החשמל מ'בטר פלייס', שמרגע שקנו את המכונית החשמלית הפכו לקהל שבוי (אין להם שום אלטרנטיבה לחבילת ההנעה של החברה). כל זה אומר שמספר המכוניות ש'בטר פליס' תמכור בישראל יהיה מצומצם: אפילו בישראל יש גבול עליון למספר הפרייארים. אבל לא בטוח של'בטר פלייס' איכפת. הכסף הגדול שתעשה החברה יבוא מהמונופול שנתנה לה ממשלתנו, זו שנלחמת בחירוף נפש בריכוזיות המשק, על הקמה ותפעול של תחנות הטענה והחלפה של סוללות הרכב. המונופול הזה הופך כמובן את כל יבואני המכויות החשמליות אי פעם – ואת כל לקוחותיהם – לתלויים לחלוטין ל'בטר פלייס'. כי ככה זה בישראל: כל מוצר שווה כסף, אבל מוצר  שיש עליו מונופול שווה זהב גם אם הוא פגום.

שש סבות טובות לקידום אנרגיה סולארית בישראל (אבל מלחמת 1967 היא לא אחת מהן)

דיויד רוזנבלט ויוסף אברמוביץ, המייסדים השותפים של 'ערבה פאואר', החברה שחנכה בשבוע שעבר את תחנת הכח הראשונה שלה בקיבוץ קטורה, מכהנים כנשיא וממלא מקום הועד המנהל העולמי של החברה. במאמר מעניין שהתפרסם ב 5 ביוני באתר green prophet, הם מונים שש סיבות טובות מדוע ממשלת ישראל צריכה להפסיק לשבת על התחת ולהשקיע באגרסיביות וברצינות בתחנות כח סולאריות.

1. זה יציב את ישראל בעמדת תחרות טובה יותר מול מדינות באזור, בעיקר קטאר וסעודיה, שתכניות החשמל ממקורות מתחדשים שלהם עומדות להפוך אותן למעצמות סולאריות. ישראל, אומרים רוזנבלט ואברמוביץ, יכולים להתחרות ולנצח בתחרות הזו, שנושאת פרסי ענק כספיים בעשורים הקרובים.

2. זה ישפר את עתידה של המכונית החשמלית, שבמצב משק החשמל הנוכחי של שראל הולכת ומתבררת כענין מביך, לבטר פלייס ולישראל, שכן קילומטר נסיעה בה יגרור יותר פליטות גזי חממה מנסיעה במכונית דומה בעלת הנעה היברידית (מצבר מניע שמתמלא בעת פעולת מנוע בנזין חלופי).

3. זה יאפשר להפוך את ירושלים לעיר הסולארית הראשונה, ולהפוך את הכנסת – אולי הגג השטוח הגדול בארץ – לנקודת ציון סולארית של google maps.

4. זה יאפשר לקרן הקיימת להציע לתומכיה היהודים ברחבי העולם שלצד הכסף שהם תורמים לנטיעת עצים חלק מכספם לך גם להקמת פאנלים סולארים בארץ הקודש.

5. זה פותח פתח להפיכת צה"ל לצבא המדורני הראשון בעולם שיהיה לחלוטין נטול פחמן – משימה שלדעת הכותבים ניתן להשלימה תוך חמש שנים.

6. וזה פותח פתח למתן עצמאות אנגטית לפלסטינים, שכרגע תלויים בחשמל הפחמני של ישראל, אבל יוכלו, בעזרת ישראל והקהילה הבינלאומית, להגיע לעצמאות אנרגטית סולארית בתוך כמה שנים.

ברכות לרוזנבלט ולאברמוביץ. אבל האם באמת היה צריך למנות את ששת הסיבות הטובות הללו כאנלוגיות לששת הימים של מלחמת 1967? מדוע היה חשוב כל כך לכותבים הנכבדים להציג בתחילת מאמרם עמדה גורפת וסחופה הגורסת ש'מלחמת ששת הימים ציינה פרק חדש בחיזוק יכולת הקיום ארוכת הטווח של ישראל'?

רוזנבלט ואברמוביץ: חשמל סולארי חיוני דיו לישראל, לפלסטינים, למזרח התיכון ולעולם. אין צורך להציב אותו (ואותכם כיזמיו) כחלק מג'ינגואיזם ישראלי. זה רק ירחיק מכם בעלי ברית וישליך אתכם לפינות פוליטיות לא רצויות.

המכונית החשמלית של בטר פלייס יוצאת לדרך בישראל – היבטים כספיים וסביבתיים חלק א '

BETTER PLACE'S ELECTRIC CAR ROLLS OUT: FINANCIAL AND ENVIRONMNETAL ASPECTS PART 1

THE HEBREW VERSION IS FOLLOWED BY AN ENGLISH ONE

בשבוע האחרון חשפה חברת 'בטר פלייס' את החבילה הכספית שתלווה את הרנו פלואנס ZE, המכונית החשמלית שתשווק בישראל החל מיולי 2011. החברה חשפה הן את מחיר רכישת המכונית (כ 123,000 ₪) והן את המחיר של מה שיחליף את מילוי הדלק: חבילה שנתית של מילוי או החלפת מצבר המכונית המתפקד למעשה כמנוע שלה. כידוע, בטר פלייס היא החברה היחידה כיום בישראל שמחזיקה בתשתית טכנולוגית ופריסה ארצית של תחנות מילוי והחלפה, כך שכיום לפחות יש לה שליטה מלאה גם על מחיר המכונית וגם על עלויות ההנעה.

חשיפת העלויות הללו השבוע היא הזדמנות טובה לבדוק שוב את ההשפעה שתהיה למכונית החשמלית הישראלית על כיסי הקונות והקונים, על הסביבה בכלל ועל שינוי אקלים בפרט.

. בפוסט הזה אבדוק רק את המשמעויות הכספיות של עלות הרכב ושל עלות ההנעה. זה ניתוח פשוט של שקלים לקילומטר בהשוואה למכונית דומה עם הנעה רגילה, שבעזרתו אגיד משהו על הסיכוי שיש לדעתי לרנו פלואנס ZE להצליח בישראל. בפוסט הבא אבחן שוב את טענת בטר פלייס שהרנו פלואנס ZE (Zero Emissions) מייצגת מהפיכה סביבתית: אסתכל בפליטות הפחמן הצפויות מה ZE, השפעה האפשרית על הצפיפות בדרכים, ובזיהום אויר ברמת הכביש.

תחילה כאמור העלויות, ונתחיל מעלות הרכישה של המכונית.

מחיר הגירסא הרגילה של הרנו פלואנס ZE, כולל מסים, אינו נמוך. 123,000 ₪ לגרסא הבסיסית זה אפילו גבוה מעט מן המחיר של הפלואנס הרגילה של רנו, שב 2011 עולה כ 120,000₪. הגרסא הבסיסית של ZE כוללת אגב אחריות יצרן ל 4 שנים, מערכת ניהול אנרגיה מתוחכמת במנוע, ג'י פי אס מובנה, חיבור און ליין למערכת שירות, נקודות עגינה למכשירים סלולאריים, מיזוג אויר ובקרת שיוט ואורות אוטומטיים. דגם עם מושבי עור ומערכת סאונד טובה יותר יעלה כארבעת אלפים שקלים יותר.

המסקנה העולה מהמחיר הלא זול של המכונית עצמה היא שבבטר פלייס החליטו מן הסתם להתרחק מן המודל העיסקי שאני מכנה מזש"י (מכשיר זול שימוש יקר), זה שמוכר לכולנו היטב מעולם הטלפונים הסלולאריים (מכשיר זול שיחות יקרות) והמדפסות (מדפסת זולה שהדיו שלה יקר). בזמנו היתה סברה שבטר פלייס תמכור את המכונית החשמלית בזול – אולי רק 50 אלף ₪, ושהכסף הגדול ייכנס אצלה ממכירות בקנה מידה גדול וממילוי והחלפת המצברים. זה ככל הנראה לא עומד לקרות.

לזניחת מודל המזש"י יש משמעויות סביבתיות. מחיר נמוך מאוד מכונית חדשה היה מפתה ישראלים רבים לרכוש את ה ZE, אולי כמכונית שניה או שלישית למשק הבית. זה היה מקפיץ עוד יותר את המספר המוגזם כבר היום של רכבים פרטים בישראל (למעלה מ 2 מיליון ב 2011), גורר עוד עומס בכבישים, מגביר זיהום ממכוניות קונבצניונאליות שתקועות בפקקים, מגביר את לחצי החניה ושימושי הקרקע בערים, נותן עוד רוח גבית לפירבור ומעצים את יתר הרעות החולות שנובעות מתלותנו המעמיקה ברכב פרטי.

חשוב לציין עם זאת שהחבילה הכספית הנוכחית לא חקוקה באבן: בטר פלייס יכולה בכל זמן נתון להפוך את הקערה על פיה, למכור את המכונית בהנחה דרמטית (ובכמות גדולה) ולצפות שההכנסות על מילוי והחלפת המצברים יתנו בסיס עסקי מוצלח. אולי המחיר הגבוה אפילו מכוון לתקופת ניסיון שבה מקווה החברה להתמודד עם תקלות ומחלות ילדות כשרק מעט יחסית מכוניות מסתובבות לה בכבישים.

עכשיו לעלויות ההנעה, המהוות כמובן מרכיב משמעותי בשיקולי בעלי רכב אם לעבור למכונית החשמלית.

חבילות מילוי והחלפת המצבר שחשפה בטר פלייס שבוע לא יתבססו על עלות חד פעמית אלא על התחייבות שנתית. ארבע החבילות שהחברה מציעה מעידות שכמו במקרה של תדירות דיבור בטלפון הסלולארי גם במכונית החשמלית שימוש אינטנסיבי יותר אמור לתת עלות זולה יותר לקילומטר, אם כי השוני לא דרמטי.

הנה ארבע החבילות המוצעות (המחירים כוללים מע"מ):

התחייבות ל 20,000 ק"מ לשנה – עלות 1090 ₪ בחודש (13,080 ₪ לשנה)

התחייבות ל 23,000 ק"מ לשנה – עלות 1300 ₪ בחודש (15,600 ₪ לשנה)

התחייבות ל 26,000 ק"מ לשנה – עלות 1470 ₪ בחודש (17640 ₪ לשנה)

התחייבות ל 30,000 ק"מ לשנה – עלות 1599 ₪ בחודש (19200 ₪ לשנה)

כשמשווים את העלויות הללו לעלויות דלק של מכונית דומה, מגלים דבר מוזר: במצבים לא מעטים, עלות מילוי והחלפת המצברים של ה ZE עלולה להיות גבוהה יותר מעלות הדלק למכונית דומה שתגמא קילומטראז' שנתי זהה.

לשם המחשה, נשווה את עלות חבילת ההנעה של ה ZE שמציעה בטר פלייס לעלות ההנעה של רנו פלואנס 2011 עם מנוע בנזין רגיל. צריכת הדלק הממוצעת של הפלואנס הרגילה היא 12.8 קילומטר לליטר. תכנית מילוי והחלפת המצבר של בטר פלייס ל 20,000 ק"מ בשנה עולה כאמור 1090 ₪ בחודש או 13,080 ₪ בשנה. היום, כשמחיר הדלק הוא 7.5 ₪ לליטר, ניתן לקנות בסכום הזה 1740 ליטרים של בנזין. כמות כזו תניע את הפלואנס הקונבנציונאלית למרחק 22,272 ק"מ – כ 11 אחוז יותר ממרחק הנסיעה שתעבור המכונית החשמלית תמורת אותו הסכום. אם משווים את הפלואנס החשמלית למכונית היברידית מתקדמת, למשל טויוטה פריוס 1.8 E CVT, שגומאת 25 קילומטרים לכל ליטר דלק, רואים שתמורת 13,080 ש"ח (עלות החבילה השנתית שמציעה בטר פלייס עבור 20,000 קילומטרים) תסע הפריוס 43,677 קילומטרים – למעלה מכפליים.

התמונה דומה גם אם משווים בין ה ZE לפלואנס רגילה שנוסעת 30 אלף ק"מ בשנה. תכנית מילוי והחלפת המצברים של בטר פלייס לנסועה כזו עולה 1600 ₪ בחודש או 19200 ₪ בשנה – סכום שבו במחירי הדלק הנוכחיים ניתן לקנות 2560 ליטרים של בנזין. כמות דלק כזו מניעה פלואנס קונבנציונאלית למרחק 32,768 ק"מ – למעלה מ 9 אחוז יותר ממה שתעבור ה ZE תמורת אותו הסכום. טויוטה פריוס אגב תגמא באותו כסף למעלה מ 64,000 קילומטרים…

השוואה מעניינת אחרת היא בין עלות ההנעה השנתית של ה ZE לעלות ההנעה השנתית של מכונית פרטית ממוצעת בישראל, שעל פי נתוני הלמ"ס גומאת 16,700 ק"מ בשנה. אם ניקח מכונית בנפח מנוע 1600 משנות הייצור 2009 או 2010, שנוסעת כ 10 קילומטרים לכל ליטר בנזין, נראה שכדי לעבור 16,700 קילומטרים היא תזדקק ל 1670 ליטרים. כמות כזו של דלק תעלה 12,525 ₪ – 555 ₪ פחות מהחבילה הצנועה ביותר (זו של 20 אלף ק"מ בשנה) של בטר פלייס.

זה לא אומר שה ZE לא מתאימה כספית לאף אחד. היא תשתלם למשל למי שנוסעים 30 אלף ק"מ בשנה ורכבם משלים פחות מ 11.7 ק"מ לכל ליטר בנזין, או למי שנוסעים 20 אלף ק"מ בשנה ורכבם גומא 11.5 ק"מ לליטר או פחות, ואפילו למי שנוסעים 16,700 ק"מ בשנה ומכוניתם נוסעת 9 ק"מ לליטר או פחות. הבעיה היא שמכוניות לא חסכוניות כאלה מתחלקות לשני סוגים: מכוניות יוקרה (כולל רכבי שטח), ומכוניות צנועות יותר אבל מיושנות. ומה לעשות, מי שמחזיקים ברכבים מהסוגים הללו אינם המועמדים הטבעיים למעבר למכונית החשמלית: בעלי מכוניות יוקרה רוצים להמשיך לבלוט, ובעלי מכוניות ישנות לא מרבים לקנות מכוניות שעולות 120 אלף ₪ – במקרה הטוב הם משדרגים למשומשת קצת פחות ישנה.

השורה התחתונה של ההשוואה הזו היא שדרכה השיווקית של בטר פלייס בישראל לא נראית ברגע זה סוגה בשושנים. היא תהיה עיסקה טובה רק לקבוצות ספציפיות של העשירון העליון (כאלה שנוסעים הרבה ומכוניותיהן לא יעילות מבחינת צריכת הדלק). ציי הליסינג שמתמחים בהעמדת רכב כהטבה לעובדים, למשל, עשויים להתעניין ב ZE רק במקרים שהמכוניות שלהם נוסעות למרחקים גדולים וזוללות דלק יקר. במקרים הרבים זה לא קורה: עובדים רבים מחזיקים ברכב כהטבה אבל נוסעים מעט יחסית. במקרה שלהם יתברר שעלויות ההנעה של ה ZE יקרה הרבה יותר ממכונית קונבנציונאלית.

ההחלטה של בטר פלייס להפעיל באופרציה הישראלית שלה מודל עסקי הכולל מכונית לא זולה ועלות הנעה יקרה מעוררת תמיהה. מחירי הדלק בתחנות הדלק בישראל הם מהגבוהים בעולם (על פי מקור אחד, רק באורוגוואי ובבריטניה משלמים נהגים יותר על דלק). מחירי החשמל בישראל, לעומת זאת, מתונים הרבה יותר – יש עשרות מדינות שבהן משלמים על החשמל יותר מן ה 14 סנט לקילווט שנהוג אצלנו. אם בנתוני פתיחה כאלה, חברה שמציעה להעביר מכוניות פרטיות מדלק לחשמל לא משכילה להעמיד מודל עסקי שמכניע את הבנזין בנוק אאוט החלטי, מה יקרה כשהמכונית החשמלית תשווק במדינות שהחשמל בהן יקר יותר והבנזין זול יותר מבישראל?

בפוסט הבא: מה תתרום המכונית החשמלית שתסע בכבישי ישראל למאבק במשבר הסביבתי?

BETTER PLACE'S ELECTRIC CAR ROLLS OUT IN ISRAEL: FINANCIAL AND ENVIRONMNETAL ASPECTS PART 1

Earlier this week (May 17th) Better Place Israel announced the prices it has fixed on the new electric car Renault Fluence ZE (Zero Emission), scheduled to be released in Israel this July, and on the battery recharge and replacement package that goes with it (Better Place is the sole operator at this point of a network of battery recharging and replacement facilities in Israel. The announcement is an opportunity to consider the implications the new toy might have on customers’ pockets, on the environment in general and on climate change particularly.
My analysis of the Renault Fluence ZE (RFZE) comes in two parts. In this post I look at costs – dollars (or shekels) per kilometre travelled, compared to an equivalent conventional car operated in Israel. A separate post that focuses on RFZE’s CO2 emissions, potential impact on road congestion and transportation options, and pollution at street level, will later comment on the claim that RFZE presents an environmental revolution.
First the financial costs.
Car Purchase Costs: The cost of the basic version of the RFZE, including Israeli taxes (slightly reduced compared to conventional cars in Israel but substantially higher than taxes in most countries) was announced as 122,900 Shekels (NIS) – ca. $35,000 at current exchange rates. All RFZE’s come with 4 year manufacturer’s guarantee, smart energy management system, a GPS navigation system, online connection to a call service centre, air conditioning, cruise control, anchorage points for mobile devices, rain sensor and automatic lights. A more luxurious model, with leather seats and a better sound system, will cost a thousand bucks more.
The RFZE sold in Israel, in other words, will not be cheap. In fact its price is almost identical to the conventional (gasoline engine) version of the Renault Fluence, now selling in Israel for between 120,000 and 127,000 NIS ($34,000 – $36,000), depending on the version. This is significant, as it implies that at this stage Better Place is moving away from the business model I like to call CHPEC (Cheap Purchase Expensive Custom – as in Cheap Phone Expensive Calls, Cheap Printer Expensive Cartridge, Cheap Car Expensive Cruising etc…).
One early speculation was that the RFZE’s purchase price would be as low as 50,000 NIS ($14,000), and that the company’s revenue would come from selling many cars early and exacting a hefty running cost. Such a price would have tempted many Israelis to buy a new RFZE as a second or third car for the household, thus pushing the already inflated number of cars in Israel even higher, causing further road congestion, more pollution by conventional cars stuck in traffic, more parking shortage and land use pressures in the cities, further suburbanization and other detrimental aspects of deepening car dependency. The high price of the car suggests that this is not about to happen.
It should be noted however, that the prices announced this week are not cast in stone. Better Place can change the game at will by offering the car at drastic discount, selling many more units and making more revenue from selling battery recharge and replacement packages.
Which brings us to the running costs.
The battery recharge and replacement packages revealed by Better Place this week are similar in principal to plans offered by cell-phone operators: payment is not per battery replaced or recharged but per a package of distance travelled over a year.
Here are the four packages that Better Place will offer:
NIS 1,090 ($310) a month ($3,720 per annum) for 20,000 kilometres p.a.
NIS 1,300 ($370) a month ($4,440 p.a.) for 23,000 kilometres p.a.
NIS 1,470 ($420) a month ($5,040 p.a.) for 26,000 kilometres p.a.
NIS 1,599 ($460) a month ( $5,520 p.a.) for 30,000 kilometres p.a.
Oddly, a comparison of these figures to energy costs associated with operating conventional cars in Israel reveals that in many situations the RFZE energy costs are HIGHER than those associated with an equivalent car travelling identical distances.
Let us for example compare the energy costs of a RFZE to those of a conventional (gasoline engine) Renault Fluence (RF) marketed in Israel. The average fuel consumption of the conventional RF, is 12.8 kilometre per liter (km/L), which is equivalent to 36 Miles Per gallon (MPG) or 7.8 Litre per 100 kilometre (L/100km). As we just saw, the yearly battery recharge and replacement package offered by Better Place for 20,000 km. costs $3,720 – a sum that at current gasoline prices in Israel (NIS 7.5 per litre – ca. $2.14) is good for 1740 litres. A conventional RF that uses this amount will cover 22,272 kilometres – 11% more than the 20,000 km. covered by the RFZE for the same amount of money. An advanced hybrid car such as the Toyota Prius 1.8 E CVT, incidentally, which covers 25 km/L (70.6 MPG, 4 L/100 km.) will travel 43,677 km for the same amount of gasoline.
If we do the same comparison between cars travelling 30,000 km. p.a. we find that the yearly battery recharge and replacement package offered by Better Place for a RFZE amount to $5,520 – a sum that at current gasoline prices in Israel (NIS 7.5 per litre – ca. $2.14) is good for 2560 litres. A conventional RF guzzling this amount will cover 32,768 kilometres – 9% more than the 30,000 km. covered by the RFZE for the same cost. The hybrid Toyota Prius will do over 64,000 kilomteres for the same amount of gasoline.
Another interesting comparison is between the annual energy costs of a RFZE and that of an average privately owned passenger car in Israel, which covers 16,700 km. p.a. If we take as a prototypical case a two or three year old car with an engine size of 1600 cc and an average gasoline consumption of 10 km/L (28 MPG, 10 L/100 km), we can see that to cover this distance the car will require 1670 litres. At current gasoline prices in Israel (NIS 7.5, $2.14 per litre) this amount of gasoline will cost $3,573 – $ 146 less than the cheapest RFZE recharge and replacement package offered by Better Places.
I do not claim that the RFZE could never become cost effective. For example, those travelling 30,000 km. p.a in cars that cover less than 11.7 km/L (33 MPG, 8.6 L/100 km.), those travelling 20,000 km. p.a in cars that cover less than 11.5 km/L (32 MPG, 8.7 L/100 km), or even those travelling 16,700 km. p.a in cars that cover less than 9 km/L (25 MPG, 11.1 L/100 km) will find the RFZE to be marginally cheaper in terms of energy costs. The trouble of course is that inefficient cars like those, in Israel as elsewhere, tend to be luxury cars (including SUV’s) or more modest but significantly older regular cars. And owners of such cars are not necessarily the natural candidates for switching to electric ones. Luxury car owners want to stand out in the crowd, and those with older cheaper cars do not normally go for new ones with price tags of $35,000. At best they upgrade to a slightly newer used one.
The bottom line of this brief analysis is that at this point the marketing plan of Better Place in Israel seems somewhat bumpy. The RFZE is a good deal only for specific groups within the upper income decile – those who travel much and who own inefficient cars.
Better Place’s decision to operate a business plan based on a medium purchase price and an expensive energy package is particularly puzzling since Israel is a world leader in gasoline prices but with electricity price of around 14 US cents per kilowat is only a mid-range player in terms of electricity prices. If, given this starting point, a company that builds its future on pushing car owners to switch from gasoline to electricity fails to produce a business model that knocks gasoline under the table, how does it hope to sell electric cars in most other countries, where gasoline is cheaper and electricity is more expensive than in Israel?

נפט מפצלי שמן בשפלת יהודה: איך לא להילחם בהתחממות גלובאלית

באירוע השנתי של התנועה הסביבתית 'הגלובוס הירוק' שנערך בשבוע שעבר ב 24 במרס 2011 תל-אביב זכה מיזם פצלי השמן בשפלת יהודה בפרס 'הגלובוס השחור'.

בחירה מוצדקת של מיזם הזוי שבמסווה של מאבק בהתכרות לנפט 'רגיל' עלול לגרום לפליטת גזי חממה בכמויות גדולות הרבה יותר, בתוספת נזק סביבתי בממדים לא ידועים בשפלת יהודה.

ב 22 במרס 2011, כמה ימים לפני הטקס כתבתי ב'הארץ' את הרשימה הבאה:

בקרוב: ישראל – אדמה חרוכה

החדשות הטובות הן שבשפלת יהודה, באזור הכולל את בית גוברין, פארק עדולם ודרך היין מעגור ולוזית בצפון עד מושב לכיש בדרום, יש פצלי שמן – סלעים עם חומר אורגני שניתן להפיק ממנו דלק. החדשות הרעות הן שהכמות לא בשמיים, שהאיכות די בינונית (עודף גפרית), שתהליך ההפקה יקר ומזהם. וזה מעורר שאלה: מדוע תאגיד אמריקני בשם IDT, שעל בעלי הענין בו נמנים סגן נשיא ארה"ב לשעבר דיק צ'ייני, איל העתונות רופרט מרדוק, ג'ייקוב דה-רוטשילד ומייקל שטיינהארדט, טרח להקים חברת בת בשם 'מיזם האנרגיה הישראלי' (IEI), לקבל אישור לפיילוט מחקרי בשפלת יהודה ולספר לכל מי שמוכן לשמוע שהגבעות  שעליהן פסעו יהושוע, דוד וגלית מסתירות את הפיתרון למשבר האנרגיה הנוכחי?

את התשובה לתעלומה צריך לחפש בקולורדו, שמרבצי הפצלים בה גדולים ועשירים פי כמה מאלה שבשפלת יהודה. עשרות שנים מנסים מדעני 'של' לפתח טכנולוגיה להפקת נפט במישרין מפצלי שמן, כלומר בלי כריה, ריסוק וסחיטה. הרעיון שהם פיתחו נשמעה כהכלאה בין ספר של  ז'ול וורן לסרט פורנו: שדה הפצלים ינוקב במחילות צרות וארוכות, שאליהן יוחדרו גופי חימום ענקיים שתעלה את טמפרטורת האדמה ל 350 מעלות. בתום כמה שנים של אפיה ייפלט מפצלי השמן גז שיעובה לנפט. דפנות המחילה יוקפאו באמצעות קוקטייל סודי של כימיקלים, והנפט  יזרום לפני השטח.

נשמע הזוי? לא לג'ורג' בוש ולסגנו דיק צ'ייני, שכבר עשו דברים מטורפים יותר כדי להשיג נפט בעירק וגז ליד אפגניסטן. ב 2005 איפשרו השניים אתרי מחקר ופיתוח באזור עתיר פצלי שמן בקולורדו, וניסו לקדם חקיקה שתאפשר הפקה מסחרית. אחר-כך התברר שההפקה דורשת עשר תחנות כח פחמיות חדשות והשתלטות על מקורות נהר הקולורדו (התהליך דורש כמויות עתק של מים) והציבור האמריקני התעורר. הקונגרס הזמין סקר וערך שימוע ציבורי שבארבע שנים הפיק 105,000 התנגדויות. בינואר 2010 הכריז ממשל אובמה על האטת פיתוח הטכנולוגיה והחמיר את התקינה הסביבתית שתידרש מהמיזם. הפיילוט שתכננו ב IDT נדחה לזמן בלתי ידוע.

אבל אז נזכרו צ'ייני וחבריו במדינה קטנה במזרח התיכון שחוץ מקצת פצלי שמן באיכות בינונית ומצוקת מים קלה יש לה עוד כמה יתרונות ייחודיים. אחד הוא חוק נפט ניאנדרטלי מ 1953, שמסמיך פקיד במשרד התשתיות לתת למי שבא לו זיכיון חיפוש שעם בצבוץ טיפת הנפט הראשונה הופך לחזקה. השני הוא שבניגוד לחו"ל, בישראל החוק (וגם הממשלה) חיים בהכחשה מוחלטת של הנזקים הסביבתיים המצמיתים שעלולים להיות לאפיה והקפאה של חבלי ארץ נרחבים, ולא דורשים מהיזם כמעט דבר בתחום הזה. השלישי הוא שיש בישראל ממשלה שתהדס כעז עיוורת בעקבות כל מי שאומר 'השתחררות מתלות בנפט הערבי' ו'תמלוגי הנפט מממנים טרור' בפחות משבע שגיאות.

צ'ייני וחבריו מיהרו לארץ, הקימו את IEI, קיבלו זיכיון מחקר ופיתוח ב 240 אלף דונם בשפלת יהודה, והשיגו בדיוק מה שהיה חסר להם: שדה ניסויים להרפתקה שבארה"ב נחסמה כיקרה ומזהמת. אתר הניסויים המיועד הוא

בעמק האלה, מתחת תל עזקה, ממש באתר הקרב המיתולוגי של הקרב בין דוד לגלית. אתר ההפקה התעשייתית העתידי מיועד לקום ליד בית גוברין, בלב 'ארץ המערות' – אזור עשיר במערות מסתור מתקופת מרד בר כוכבא ובאין ספור אתרים ארכיאולוגיים מתקופת בית שני שלאחרונה פנתה ישראל לאונסק"ו במטרה להכריזו כאתר מורשת עולמית.

גיאולוגים שמכירים את השטח טוענים שגם אם תתחולל כאן פריצת דרך טכנולוגית, איכות הפצלים לא תאפשר הפקת נפט בזול ובהיקפים משמעותיים. תסריט סביר יותר הוא שבתום הניסוי המסוכן בשפלת יהודה תסגור IEI את הבאסטה, תמכור את הטכנולוגיה לחברה כמו 'של', תמתין שמחירי הנפט יטפסו לרמה שמאפשרת הפקה מסחרית מפצלים, ואז תרויח  מהתמלוגים שיזרמו מקולורדו. המורשת העולמית תיאפה עד דק, וישראל תישאר ללקק את הפצעים.

עד כאן המאמר מ'הארץ'

ולפעמים יש גם ידיעות טובות. לאיחוד האירופי יש כוונה להרכיב רשימה שחורה של סוגי אנרגיה מזהמים, כולל פצלי שמן, שייאסרו להפקה ולפיתוח.

שריפות יער והתחממות גלובלית

שימו לב!!!  הומוקמובוסטנס מעניק פרסים לקוראיו!!!!

  • ציון לשבח מטעם הומו קומבוסטנס (צלה"ק) יוענק למי שיוכיח שהוא דאג להעביר לינק של פוסט זה לאחד לפחות מנערי האוצר, שלאור נימנומם המתמשך של שרי ממשלות ישראל הפכו בעשורים האחרונים לגורם הדומיננטי בקביעת תקציבי ההיערכות למצבי חירום אזרחיים בישראל.
  • אות יקיר החודש של הומו קומבוסטנס (יחה"ק) יוענק למי שימציא הוכחות לכך שנער אוצר אחד לפחות גם פתח את הלינק והקדיש לו למעלה מחמש שניות.

יהיו אשר יהיו הממצאים באשר לזיק שהצית את הלהבה בכרמל, דיווחי אנשי הקרן הקיימת וציטוטי הכבאים מבהירים שערב השריפה נמצאו יערות הכרמל במצוקת יובש קשה. שנים רצופות של בצורת, ומרווח זמן של למעלה משמונה חדשים  מאז הגשם הרציני האחרון בתחילת 2010 הפכו את עצי החורש ואת הצמחיה העשבונית שביניהם למצבור ענק של חומר אורגני דליק שממתין להתלקחות.

מחקרים מן השנים האחרונות אשר עוסקים במשטר הטמפרטורות והגשמים בישראל ומתבססים על מודלים לחיזוי אקלימי גלובלי ואיזורי, מנבאים שהעשורים הבאים  יתאפיינו בתקופות בצורת ארוכות,תכופות  וקיצוניות יותר מאלו שידענו במאה העשרים. כמויות הגשמים יירדו רק במעט, אך הפיזור שלהם ישתנה דרמטית: מאירועי גשם רבים קטנים, כמו באירופה, אנו עוברים במהירות למשטר גשמים שכולל אירועי גשם מעטים, שמתחילים מאוחר בשנה ומסתיימים מוקדם, ויש להם נטיה להוריד כמויות גשם גדולות מאוד בכל אירוע. המשמעות: רוב הגשם נסחף מיד ובעצמה לואדיות ולים, ורק חלק מועט  ממנו מחלחל לקרקע ואל מי התהום. וכשהצמחיה והקרקע יבשים יותר, האש מתלקחת במהירות ומתפשטת בזריזות.

המחקר הסמכותי ביותר עד כה על הקשר בין התחממות גלובלית לבין שריפות יער  התמקד בדרום מערב ארה"ב. הוא נכתב בידי ווסטרלינג, הידאלגו, קאיאן וסוויטנאם מן האוניברסיטאות של קליפורניה ואריזונה, ופורסם באוגוסט 2006 ב Science (גיליון 313). במהלך המחקר בדקו החוקרים  1166 שריפות יער (בגודל מינימאלי של אלף  אקרים, כלומר 4500 דונמים) שפרצו בין 1970 ל 2003.  המתאם החזק ביותר שהם מצאו היה בין שריפות קיץ לבין טמפרטורות חמות מהממוצע ששררו באביב, שהביאו להפשרת שלגים מוקדמת, להתקצרות התנאים המאפיינים את האביב ולהתארכות דה-פאקטו של הקיץ. במהלך 33 השנים שכיסה המחקר, 56% מכלל השריפות ו 72% מכלל השטח שנשרף אירעו בשנים בהן הפשרת השלגים התחילה מוקדם מהממוצע. בשנים שבהן הפשרת השלגים החלה מאוחר מן הממוצע קרו רק 11% מהשריפות שהיו אחראיות רק ל 4% מכלל השטח שנשרף.

אך הממצא המעניין ביותר הוא ההבדל הסטטיסטי המובהק בין השנים 1987 – 2003, כלומר המחצית השניה של תקופת המחקר, לבין המחצית הראשונה. מסתבר שהתקופה המאוחרת, שהושפעה הרבה יותר מהתחממות כדור הארץ והראתה עליה מוחשית בטמפרטורה הממוצעת באיזור, היתה התקופה שבה כמות השריפות ועצמתן היו גבוהות משמעותית מהתקופה הראשונה. בשנים הללו התארכה תקופת שריפות היער (כלומר המועד מפרוץ השריפה הגדולה הראשונה ועד מועד פרוץ השריפה הגדולה האחרונה) בדרום מערב ארה"ב ב 78 יום.

מאמר אחר, פרי עטם של החוקרים פצ'וני ושינדל, התפרסם בספטמבר 2010 בפרסומי האקדמיה הלאומית האמריקנית למדעים. פצ'וני ושינדל עוסקים במשטרי שריפות היער באלף השנים האחרונות, אחריהם הם מתחקים באמצעים ארכיאולוגיים וביולוגים שונים. הממצא העיקרי שלהם: עד המהפיכה התעשייתית שריפות יער התנהלו במשטר שנקבע בעיקר בגלל גשמים, כלומר נטו להתפרץ בתקופות יבשות יחסית בין תקופות לחות שבהן היערות התעבו וייצרו כמות גדולה של עץ שיכלו לבעור. לעומת זאת, מאז המהפיכה התעשייתית השתנתה התמונה. ההסבר הסטטסיטי המשכנע ביותר לפיזור השריפות מאז המאה ה 19, ובעיקר לקפיצה המשמעותית בתכיפותן ובעוצמתן בעשרים השנים האחרונות, נעוץ בשינויי מפרטורה, כלומר בהתחממות כדור הארץ, ולא במשקעים. המסקנה שלהם: במאה ה 21, שצפויה להיות חמה משמעותית מהקודמת, אנו צפויים לעליה דרמטית עוד יותר בתכיפות ובעוצמה של שריפות היער.

ולסיום מאמר סקירה שהתפרסם בסאיינס ב 2009, העומד על ההשפעה המגוונת שיש לאש על המערכת הטבעית של כדור הארץ, על הפערים הגדולים שעדיין קיימים ביכולתנו לצפות את התנהגות האש, ועל החשיבות הגדולה שיש למחקר האש בתקופה החמה והיבשה הצפויה לנו בגלל התחממות גלובלית במאה ה 21.

 

דו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם, 2010: שינוי אקלים מסכן עשרות שנים של פיתוח

 

השבוע יוצא לאור בניו-יורק, זו השנה העשרים, דו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם. לבד מדירוג העולם כולו ומדינות ספציפיות על פי אינדקס הפיתוח האנושי, הכותרת הראשית של הדו"ח השנה הוא שההתחממות הגלובלית בקצבה הנוכחי עלולה להוריד לטימיון עשרות שנים של פיתוח כלכלי, חינוכי, רווחה ובריאות במדינות רבות בעולם.

הנה לינק למאמר בגרדיאן השבוע על הקשר בין שינוי אקלים לפיתוח אנושי.

והנה האינדקס שבו מדורגות המדינות השונות על פי מדדי הפיתוח האנושי המקובלים: הכנסה לנפש, מדד אי שיויון סוצו-אקונומי, מדד שיויון נשים, מספר מקרי שוד ל 100,000 תושבים בשנה, מדדי ינוך והשכלה, רפואה ותחלואה, תוחלת חיים ועוד.

נורבגיה צועדת במקום הראשון. אחריה בעשיריה הפותח  אוסטרליה, ניו זילנד, אירלנד, ארה"ב, ליכטנשטיין, הולנד, קנדה, שבדיה וגרמניה. ישראל במקום החמשה עשר. הנה פירוט המדדים של ישראל ב 2010 על פי אתר האו"ם. מזל שבאינדקס לא מודדים את התרומה היחסית של ישראל לשינוי האקלים, או או את רמת הנחישות של הנהגת המדינה לתרום את חלקה למאבק בשינוי האקלים… המדדים הללו דוחקים את ישראל לאזור המקום ה 60…

 

עדכון נחמד מדרכים לקיימות – קואליצית האקלים של ארגוני הסביבה בישראל

הנה, ככתבו וכלשונו, העידכון מהיום שהפיצה מאיה גבעון מ'דרכים לקיימות' – עידכונים בנושאי קיימות ושינוי האקלים. ברכות לקואליציה על חידוש הניוזלטר, וברכת יום תחבורה ציבורית שמח ואירועי 10.10 מוצלחים!

ניוזלטר דרכים לקיימות מן ה 6 באוקטובר 2010:

עם פרוץ "אחרי החגים", התקצרות שעות האור ורמזים להתקרבות הסתיו, הגיע הזמן להפיח מחדש את הרוח במפרשים. כינוס ועידת האו"ם לנושא משבר האקלים בקנקון בחודש דצמבר הולך ומתקרב. באתר הרשמי של ה-UNFCCC ניתן כבר למצוא מידע על הכנס וההערכות לקראתו. בימים אלו ממש נערכים דיונים מקדימים בועידת ההכנה בטיאנג'ין שבסין, ומפגש הכנה נוסף יתקיים בבון, גרמניה, בחודש הבא. כאן תוכלו להתעדכן במתרחש בשידור ישיר מהדיונים בסין.

ובינתיים בישראל.. ועדת שני (מנכ"ל האוצר) לעניין הפחתת פליטות גזי חממה צפויה להגיש לממשלה את המלצותיה לצעדים קונקרטיים להפחתת פליטות עד מועד כינוס האו"ם בקנקון. המשרד להגנת הסביבה ממשיך להזמין ארגונים עסקיים ליוזמה וולונטרית למיפוי, ניטור ודיווח מערך פליטות הפחמן שלהן. ובמשרד החינוך פוטר המדען הראשי ד"ר גבי אביטל, ככל הנראה על רקע עמדות שנויות במחלוקת וביניהן גם שלילת הקשר בין משבר האקלים לפעילות אנושית, ותורת האבולוציה.

ולנושא המרכזי: ישראל מצטרפת אל מאות מדינות ברחבי העולם המציינות את יום א' הקרוב, ה-10.10.10 כיום פעילות עולמי שמטרתו למקד את תשומת הלב לאיומי משבר האקלים ולהביא להתחייבות רחבה למאמץ הבינ"ל להפחתת פליטות גזי חממה. המטרה: התחייבות אישית לצמצום של 10% בפליטות גזי החממה תוך שנה מ-2010. כבר עכשיו נשבר השיא של השנה שעברה: באתר הקמפיין נרשמו 5,249 אירועים ברחבי העולם, והרשימה מתארכת מידי יום. עדיין אפשר להתרשם מרשימת הרעיונות לפעילות שבאתר, להתחיל פעילות משלכם או להצטרף לפעילויות בישראל:

פרשת נח ברחבי הארץ – גם השנה מתאים התאריך של הפעילות הבינ"ל לפרשת נח המקראית. ארגון טבע עברי בשיתוף עם ארגונים נוספים עורך שלל אירועים ברחבי הארץ, כשאירוע הדגל, פסטיבל "לפנינו המבול" יתרחש ביום שישי 8.10 בירושלים.

רכיבה חוצת גבולות ישראל בשביל אופניים וידידי כדור הארץ המזרח התיכון מארגנים במשותף מסע רכיבת אופניים בן שלושה ימים לאורך תוואי הירדן הדרומי, שיצא מירדן, יעבור בישראל ויסתיים ברשות הפלסטינית בצפון ים המלח. לפרטים נוספים לחצו כאן.

מתגלגלים בתל אביב אתם מוזמנים לחבור אל מחליקי תל אביב רולר ורוכבי ישראל בשביל אופניים שיתגלגלו ברחובות תל אביב במוצאי שבת 9.10 (התכנסות בסינמטק בשעה 20:00) ויסיימו את הערב במסיבת אקלים אל תוך הלילה. לפרטים נוספים לחצו כאן.

דיון ציבורי בירושלים – מוזיאון המדע יקיים דיון ציבורי מיוחד בהשתתפות מומחים והקהל הרחב, בנושא קמפיינים לשינוי התנהגותי על רקע משבר האקלים. ההמלצות העיקריות מהדיון יוצגו לועדת איכות הסביבה העירונית בחודש נובמבר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

שינוי התנהגות דרך בתי ספרמרכז השל והרשת הירוקה בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה משיקים ב-10.10.10 יוזמה חדשה בשורת בתי ספר ברחבי הארץ, במסגרתה יוצעו פעילויות מהנות וחיוביות להתמודדות עם משבר האקלים, להפיכת הסיפור הגלובלי לסיפור אישי תוך חיזוק הקהילה. המעוניינים לקחת חלק בפעילות מוזמנים ליצור קשר במייל עם המרכז לקיימות מקומית.