ארכיון

Archive for the ‘ייצוגים תרבותיים’ Category

מוסיקת רוק והתחממות גלובלית: קיוטו עכשיו של באד רליג'ון

'קיוטו עכשיו' הוא שירה של להקת הרוק באד רליג'ון. השיר הוקלט  בתחילת שנות האלפיים. הקטע מיו-טיוב צולם בהופעה חיה בלונדון פאלאדיום בפברואר 2007

המלים מדברות בעד עצמן. הנה גרסא עברית ראשונית:

כותבים: גרג גראפין, וברט גורביץ'

זה ענין של ידע מוקדם
לא, לא כמו במדע בדיוני
זה על הבורות, ותאוות הבצע, ונסים לעוורים
התקשורת המדקלמת, פוליטיקה מתפוררת,
ממומנת משלל הביזה הפטרוכימית
ואנו בני הערובה

אם תתעקש על ההיגיון
אתה במשחק
החוקים אולי עלומים
אך המרכיבים מהם אנו עשויים זהים
ואתה יודע: אם אחד מאיתנו נופל כולם נופלים אתו
המאזן עדין ומסוכן, את זה יודעים כולם

אל תניחו למפלצת התקווה המיתולוגית
לגבות את מחירה
קיוטו עכשיו!
אנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים לחכות שמישהו אחר יתקן את הענין

אתם אולי חושבים שזה לא משנה עכשיו
אך מה אם את טועים?
אתם אולי חושבים שבשיר פאנק רוק מזויין אין היגיון
אך המצב כפי שהוא לא יכול להמשיך
שמש ברוטאלית מפציעה על אופק חולה

זה בדרך שבה אנו חיים את חיינו
בדיוק כמו הלהב המושחז כפול של סכין קרה, מוכרת
ועליונות כבדה רובצת על היום
זה אף פעם לא באמת על מה שיש לך אלא על מה שזרקת לזבל
וכמה שילמת?

אל תניחו למפלצת התקווה המיתולוגית
לגבות את מחירה
קיוטו עכשיו!
אנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים לחכות שמישהו אחר יתקן את הענין

בחלומותיכם
ראיתם מצב יציב, שפע נצחי
שקט שצועק
אבל עכשיו החכמה שפרנסה אותנו נמצאת בנסיגה מלאה

אל תניחו למפלצת התקווה המיתולוגית
לגבות את מחירה
קיוטו עכשיו!
אין לנו חזון לעתיד אם אי אפשר לתקן את המצב.

אנו צריכים דת חדשה ורעננה לניהול חיינו
יד ביד,
הצל הצחיח של הימנעות מפעולה יביא לנפילתנו

קיוטו עכשיו!

המלים באנגלית אחרי החלון של יו-טיוב:

וכאן אפשר להוריד רינגטון של השיר לסלולארי

Kyoto Now – Bad religion
Songwriters: Graffin, Greg; Gurewitz, Brett

It's a matter of prescience
No, not the science fiction kind
It's all about ignorance
And greed, and miracles for the blind
The media parading, disjointed politics
Founded on petrochemical plunder
And we're its hostages

If you stand to reason
You're in the game
The rules might be elusive
But our pieces are the same
And you know if one goes down we all go down as well
The balance is precarious as anyone can tell
This world's going to hell

Don't allow
This mythologic hopeful monster to exact its price
Kyoto now!
We can't do nothing and think someone else will make it right

You might not think it matters now
But what if you are wrong
You might not think there's any wisdom in a fucked-up punk rock song
But the way it is
Cannot persist for long
A brutal sun is rising on a sick horizon

It's in the way
We live our lives
Exactly like the double-edge of a cold familiar knife
And supremacy weighs heavy on the day
It's never really what you own but what you threw away
And how much did you pay?

Don't allow
This mythologic hopeful monster to exact its price
Kyoto now!
We can't do nothing and think someone else will make it right

In your dreams
You saw a steady state a bounty for eternity
Silent screams
But now the wisdom that sustains us is in full retreat

Don't allow
This mythologic hopeful monster isn't worth the risk
Kyoto now!
We can't have vision for the future if it can't be fixed
Alien
We need a fresh and new religion to run our lives
Hand in hand
The arid torpor of inaction will be our demise

Oh, Kyoto now!

פוסט-בשרנות ליום העצמאות: עירית סן פרנציסקו הולכת על שני צמחוני

יום העצמאות נפל השנה ביום שלישי, אז הדברים המובאים כאן אינם מחייבים הפעם פעולה דרסטית. יחד עם זאת, עוד אתם מתמסרים לעשן המנגלים ולריחות הבשר החרוך היום, כדאי שתשימו לב להתפתחות מעניינת מסן פרנציסקו בתחום החצימחונות (צמחונות חלקית מטעמים סביבתיים). מי שהפנה את תשומת לבי לסיפור הזה, שעשוי להכריח אתכם להכריע ביום העצמאות הבא בין בשר לפלפלים קלויים במנגל, כלומר בין סביבתנות לעצמאותנות, הוא  חגי כהן מיזמת 'שני צמחוני' בישראל.

הסיפור מתחיל מזה שמועצת העיר של סן פרנציסקו קיבלה בשנים האחרונות החלטות שמטרתן קידום התזונה הבריאה של תושבי העיר. ההחלטות היו כלליות, ועד לאחרונה לא פירטו מהי תזונה בריאה. זה השתנה ב 6 באפריל השנה, כשחברת המועצה סופי מקסוול העלתה הצעת החלטה שמטרתה עידוד הפחתת צריכת מוצרים מן החי, וזו התקבלה בידי המועצה פה אחד. הנה תרגום נוסח ההחלטה (תרגום של חגי, עם עריכות ותוספות שלי):

'החלטה המכריזה על כל יום שני כיום צמחוני, לצורך עידוד כל מסעדה, חנות מזון ובית ספר להציע מגוון של אפשרויות מבוססות צמחים כדי לשפר את בריאותם של תושבי סן פרנציסקו.
הואיל ותזונה על בסיס צמחי היא 'תזונה ירוקה' של ממש, שמפחיתה את הבעיות האקולוגיות החמורות שקשורות בייצור חיות משק;
והואיל ודו"ח מ-2009 של יועצים סביבתיים של הבנק העולמי, גודלנד ואנהנג, שנקרא 'חיות משק ושינוי האקלים', מגלה שחיות במשקים ומוצרי-הלוואי שלהן אחראים לכל הפחות ל-32.6 מיליארד טונות של פחמן דו-חמצני בשנה, או 51 אחוזים מכלל הפליטות השנתיות של גזי חממה בעולם. גודלנד ואנהנג הסיקו שהחלפת מוצרים מן החי במוצרי סויה וחלופות אחרות תהיה האסטרטגיה הטובה ביותר לשנות את מגמת שינוי האקלים;
והואיל וממצאי 'ארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות' הביאו את רג'נדרה פצ'אורי, ראש 'הפאנל הבין-ממשלתי לעניין שינוי האקלים', שזכה בפרס נובל לשלום, להמליץ שיחידים יפחיתו את ההשפעה הפחמנית האישית שלהם על-ידי הפחתת צריכת הבשר שלהם;
והואיל ותזונה המבוססת על צמחים תומכת ברפואה מונעת ועשויה להפחית את ההוצאות הרפואיות של יחידים ושל מערכת הבריאות;
והואיל וביולי 2009, גנט, בלגיה, הכירה בקשר שבין תזונה לבין שינוי אקלים על-ידי ייסוד יום צמחוני בכל שבוע במשך השנה;
והואיל ובאפריל 2009 העיר טאקומה פארק, מרילנד, אימצה הצהרה מאת ראש העיר המכריזה על השבוע שבין 24 ל 30 באפריל כ'שבוע הצמחוני של טאקומה פארק,' במטרה לעודד אזרחים לבחור מזונות צמחוניים בתור דרך להגן על הפלנטה, על בריאותם ועל בעלי-חיים;
והואיל ובפברואר 2009, במסגרת 'תוכנית סינסינאטי הירוקה' המליץ 'כוח המשימה העירוני בעניין מזון' של העיר לתושבים להחליף חלק מהבשר שבתפריט שלהם בפירות ובירקות טריים;
והואיל ו'ארגון התזונה האמריקאי' מכיר בכך שצריכת בשר מופחתת מקטינה את הסיכון לבעיות בריאות שונות, בהצהירו כי "נתונים מדעיים מצביעים על מתאם חיובי בין תזונה צמחונית לבין סיכון מופחת למספר מחלות כרוניות ומצבים ניווניים ובככל זה השמנת-יתר, לחץ דם גבוה, סוכרת מסוג 2 וסוגים מסוימים של סרטן";
אשר על כן מחליטה המועצה
ש'ועד המפקחים' (הגוף הביצועי של העיריה, ד.ר.) מייעד כל יום שני להיות יום צמחוני במטרה לעודד את כל המסעדות, חנויות המצרכים ובתי-הספר להציע מגוון אפשרויות גדול יותר על בסיס צמחי כדי לשפר את הבריאות של תושבי סן פרנסיסקו ומבקריה, וכדי להגביר את המודעות להשפעה שיכולה להיות ל 'תפריט ירוק' על הפלנטה שלנו.

עד כאן נוסח החלטת מועצת עירית סן פרנציסקו.

לעיון נוסף ראו כאן את דו"ח סוכנות החקלאות והמזון של האו"ם 'צלן הארוך של חיות המשק'

וכאן דו"ח גרינפיס על 'שחיטת האמזונס' – הצורה בה יערות העד מבוראים כדי לפנות מקום לחקלאות תעשייתית שמייצרת סויה ומינים אחרים להאבסת בעלי חיים לבשר.

ועוד משהו בווינט בנושא

ביצת הפתעה לפסח – עם מסר לנסטלה על אורנג אוטנגים, יערות גשם ושינוי אקלים

הקמפיין נגד נסטלה והתרומה שהיא תורמת להרס יער העד הטרופי באינדונזיה (באמצעות חברת הבת שלה סינאר שכורתת את היער ומגדלת במקומו דקלי שמן שמשמש לתהליך ייצור שוקולד כולל כמובן הקיט-קט (כיף כף), ממשיך במרץ.

הנה הזדמנות לשלוח גלוית דואר וירטואלית לחבריך, עם תזכורת של הבעיה ושל הפתרון. פשוט ללכת עם הלינק…  free ecard and spread the word.

12 תמונות מדהימות מהקוטב הצפוני

את הסדרה הזו לא כדאי להפסיד. ניק קובינג, ששהה עם הספינה 'ארקטיק סאנרייז' של גרינפיס במסע בקוטב בשנה שעברה, זכה בפרס השלישי של תחרות הציולמים השנתית של ארגון הצלמים האמריקני ל 2009. האימאג'ים מן הקוטב המצטמצם עוצרי נשימה. המסר, המסירות וההתמסרות של הצלם לנושא ולמה שהוא מייצג במסגרת המאבק בהתחממות כדור הארץ מרגשים.

הנה הקישור

פול מקרטני על שני צמחוני וגם אירוע ביום ב' הקרוב באוניברסיטת תל-אביב

חגי כהן וחבריו ממשיכים ביזמתם להעמיק את האחיזה של רעיון 'שני צמחוני' – יום שני ללא בשר משיקולי שינוי אקלים – בישראל.
ביום שני הקרוב 22 במרס, הם מקיימים יום פעילות מלא באוהל ארוח שיועמד בדשא בין בנין גילמן לבנין הספריה באונברסיטת תל-אביב. יהיו מתכונים והסברים וטעימות כל היום, והרצאות קצרות בהפסקות בין השיעורים הרגילים באוניברסיטה, ב 11:45, 13:45 ועוד.

בינתיים, הנה שיר שהלחין פול מקרטני לכבוד 'שני צמחוני':

וכאן תוכלו למצוא כתבת טלביזיה מניו-ורק על בי"ס ממנהאטן שאימץ את היזמה.

ואם בבתי ספר עסקינן, אז היום (ד' ה 17 במרס) הוא ללא ספק היום הגדול: גמר אליפות בתי הספר היסודיים של תל-אביב בכדורסל. המקום: אולם הדר אפקה בצומת בני אפרים ומבצע קדש. השעות: 12:45 גמר הבנות. 13:30 גמר הבנים (בי"ס מגן ממעוז אביב נגד בי"ס לטבע).

דו"ח Worldwatch על מצב העולם: תופסים את שור הצריכה בקרניו

הדו"ח השנתי על מצב העולם שמפרסם מכון וורלד ווטש worldwatch האמריקני כל ינואר ממשיך להיות אחד המסמכים החשובים שמייצרת התנועה הסביבתית העולמית. בכל שנה הוא מצליח לחדש משהו, להאיר עיניים ולהפתיע .

ב 13 בינואר יצא לאור הדו"ח השנתי החדש. ניתן להורידו (בתשלום) מאתר הארגון כאן . אגב, עד ה 22 בינואר הציע האתר תקציר מצויין של הדו"ח, עם ההקדמות ותיאורים ממצים של חלק ניכר מן המאמרים. מאז הורד התקציר מאתר הארגון, אך הוא זמין בדף סקריבד שבניתי עבורו כאן.

דו"ח וורלד ווטש לשנת 2010 מתייחס למצב העולם בשנת 2009 וגוזר ממנו פרוגנוזה ודרכי פעולה לשנים הבאות. הנושא המרכזי של הדו"ח השנה הוא תרבות הצריכה. ובניגוד לדוח"ות, מחקרים ופרסומים קודמים של הארגון הזה ושל אחרים בתנועה הסביבתית, שמתוך הצירוף 'תרבות הצריכה' התמקדו הרבה יותר בצריכה ופחות ב'תרבות', דו"ח מצב העולם של 2010 אוחז את שור התרבות בקרניו. כמה מהפרקים המובילים בדו"ח מציבים במרכז שאלות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות מובהקות: מה היא תרבות? כיצד היא מתפתחת? איזה מקום יש לה בחיינו? מדוע היא קשורה בצורה כל כך הדוקה בהרגלי  הצריכה שלנו – ובעתיד המשאבים החמריים של כדור הארץ.

אחד הפרקים שעושה זאת הוא פרק המבוא לדו"ח שנכתב בידי אריק אסודריאן, רכז פרויקט מצב העולם 2010. אסדוריאן מזכיר שתרבות הצריכה, שהפכה להיות חלק מובן מאליו של חיינו והיתה לנו כטבע שני, דומה לנשימה: אנחנו מצליחים לפעמים להפסיק אותה לרגע, אבל כהרף עין אנו חייבים לחזור אליה, מחרחרים בייאוש. בהקשר של הרגלי צריכה כוחה של התרבות הוא ביכולתה להפוך תופעות מסויימות, שבאור ביקורתי היו יכולות להיתפס כמוזרות וחריגות, לטבעיות ומובנות מאליהן. אורגיית הקניות של חג המולד למשל. או סמל מקדונלד, שמחקרים הראו שילדים בני שנתיים יודעים לזהותו ולהגיב אליו, או הצורה שבה אנחנו משתמשים במכוניות פרטיות, או החובה שאנו חשים להעתיר על אורחים בחתונה או בבר מצווה אירוח שמחירו מאות אלפי שקלים וטביעת הרגל האקולוגית שלו אדירת מימדים לא פחות. רשימת הדוגמאות היא אינסופית כמובן.

אסדוריאן מגבה את מאמרו בסדרת נתונים מספריים שעבורי לפחות היו חדשים. הנה כמה מהם

ב 2006 הגיעה הצריכה העולמית לערך כספי של 30.5 טריליון דולר (30 אלף מיליארד ועוד 500 מיליארד). ב 2008 נרכשו ברחבי העולם 68 מיליון מכוניות חדשות, 85 מיליון מקררים, 297 מיליון מחשבים, מליארד מאתיים מיליון טלפונים סלולאריים.

כשמודדים את הצריכה העולמית במונחים דולריים של 2008, רואים שהצריכה עלתה פי 6 מאז 1960, וב 28% מאז 1996. חלק מזה קשור כמובן בהתרחבות האוכלוסיה העולמית, אבל רק חלק. האוכלוסיה העולמית עלתה מאז 1960 רק פי 2.2. זו הצריכה העולמית הממוצעת לנפש שעלתה כמעט פי שלוש.

והנה המחיר במשאבי כדור הארץ. בין 1950 ל 2005 עלתה כמות המתכות המיוצרות פי 6. כמות הנפט שמופק ומזוקק עלתה פי 8, כמות הגז הטבעי פי 14. אנו כורים 60 מליארד טון של מחצבים מדי שנה – 50 אחוז יותר משעשינו לפני 30 שנה. אדם אירופאי צורך בממוצע 43 קילוגרמים של משאבים מינרליים בשנה. אדם אמריקאי צורך בממוצע 88 קילוגרמים. בכל יום כורה האנושות משאבי טבע במשקל שווה ל 112 גורדי שחקים בגודל של האמפייר סטייט בילדינג. אלו הם הנתונים שעומדים מאחורי נתון שאותו או שומעים בנוסחאות כאלה ואחרות זה זמן רב. האנושות צורכת כיום את משאי כדור הארץ בקצב שכדי לקיימו לאורך זמן היינו צריכים  1.5 כדורי ארץ. בשנות הששים, אגב, קצב הצריכה היה כזה שחצי כדור היה מספיק – כלומר חיינו מהרבית וכלל לא נגענו בקרן. עכשיו אנחנו מכרסמים בעתידנו.

הנתון העולמי הגולמי מסתיר כמובן שונות עצומה בין מדינות ובתוך מדינות. יש מדינות שאחראיות לנגיסה גדולה ועמוקה יותר במשאבי כדור הארץ ובמערכות תומכות החיים שלו, וש כאלו שפחות. אחד הביטויים לכך – אם כי לא היחידי כמובן – הוא פליטות פחמן. סטיבן פאקאלה מפרינסטון חישב ש 500 מיליון האנשים העשירים בתבל, המהווים רק 7 אחוז מאוכלוסית העולם, אחראיים ל 50 אחוז מפליטות הפחמן. 3 מיליארד העניים ביותר מייצרים ביניהם רק 6 אחוז מהפליטות.

אגב עד שנת 2007 הוציא מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית נוסח של הדו"ח בעברית, שכלל פרקים מעולים על ישראל. בגלל מגבלות תקציביות הפרויקט הישראלי הופסק, וחבל. הנה, לטובת ההיסטוריה, דף אינטרנטי ישן מאתר וורלד וטש ישראל כשעוד היה פעיל.

יוסטון לרשת סטימצקי: שובו לאטמוספירה והיכונו לנחיתה

לא יצאו בחודשים האחרונים בארץ כמה ספרים חדשים וטובים בעברית על התחממות כדור הארץ ומשבר האקלים?

יצאו.

(גילוי נאות:  אחד מהם הוא פרי עטי.  אבל השאר, כולל  מחוללי האקלים של טים פלאנרי, ורשימות מאזור אסון של אליזבט קולברט, גשם ורוח: מטאורולוגיה בראי היהדות של פנחס אלפרט, ועוד, נכתבו על ידי אחרים).

ולא ברור לכל מי שעיניו בראשו שהספרים הללו עוסקים בבעיה קיומית שכל מנהיגי העולם כבר זיהו אותה כאיום הרציני ביותר על האנושות במאה ה  21 ולכן באו בהמוניהם לקופנהאגן, כולל אובמה ושימון שלנו?

ברור.

ולא מובן לחלוטין שהועידה בקופנהאגן מיקדה המון תשומת לב לבעיה – אפילו בארצנו הקטנה, שבה כולם חושבים שהם כבר יודעים מה יהרוג אותם ושמשבר האקלים הוא צרה של הגויים?

מובן.

ולא נהיר כנהור היום שספרים על שינוי אקלים, שמבוססים כולם על מחקר והגות ועוסקים בעתיד האנושות, הם ספרי עיון לכל דבר וענין?

נהיר.

וסטימצקי?

לא דובי קוטב ולא יער עד משווני. נכנסתי השבוע לשלוש חנויות של הרשת בעבר הירקון – אחת במיקדו סנטר, השניה בטופ דן, השלישית בקניון רמת אביב. בלב כל אחת מהן יש אי גדול של ספרי עיון, עמוס ספרים רבים ומצויינים. חלקם עלו לגדולה: הם משתתפים ב'מבצע', נמכרים בפרוטות או, אם הם באמת יחידי סגולה, מסומנים כ'רב מכר'. אז עם בעלי דם כחול מסוג זה איני מתעסק. אבל הבחנתי לב שעל האי המרכזי הזה של ספרי העיון – משאת נפשו של כל מחבר – מונחות גם ערימות של  ספרים די פושטים. לא 'במבצע' ולא 'רבי מכר'. ובוודאי לא טובים יותר או רעים יותר מהספרים שלנו, שעוסקים במשבר האקלים. ובכל זאת מעשה שטן:  כל האחרים הללו כן הגיעו לאי הנחשק בלב החנות, והם שוכבים שם, נינוחים על השערים האחוריים של עצמם, מביטים בתקרה בתקווה, עוקבים אחרי והבריות המהלכות סביבם ובוחנות כל תו ותג על שעריהם, במרחק נגיעה. בעוד אלה שעוסקים באקלים לא הגיעו לחוף מבטחים. אף לא אחד מהם הצליח להעפיל לאי המטמון. קאל מאל סורפריז!

וזו היא רק ההתחלה. זה נהיה הרבה יותר גרוע, כך שמי שבאמת אוהב ספרים מוזמן עכשיו לגלוש מפה מהר או להכין ת'ממחטה.

אם כן: בכל שלוש החנויות לא התביישתי ושאלתי את המוכרות על 'הנה זה בא'. ובשלושתן קרה תהליך דומה. המוכרת בדקה בתחיל במחשב, ואז יצאה אתי לחיפוש בארץ הגזירה, כלומר במדפים שעל קירות החנות, אלה שבהם רואים לספרים רק ת'צד. צייתניות כמו כולנו להוראות המחשב, כל אחת מהן הובילה את משלחת החיפושים בפיקודה – כלומר אותה ואותי – לאזורים בחנויות שהיו בעלי מאפיינים גיאוגרפיים וסוציו-אקונומיים זהים. בשלושת החנויות היה מדובר בפינות רחוקות, נידחות, מוסתרות היטב מאחורי סולם קטן,  קופסאות בינוניות, כיסאות גדולים וסל ניירות תעשייתי. מאחורי כל זה, הורה המחשב, מסתתר אושר אקלימי גדול. המוכרות טופפו לשם ואני, הקטון באלפי מנשה,  נשרך שפל רוח בעקבותיהן, חולם על האי. בסוף הגענו למחוז חפצנו: מדף בגובה הרצפה. כן, גובה אפס: מונח ישר על הבלטות, אפילו בלי מרווח לאוורור. .

גם על המדף המצטנע הזה, כמו על אחיו התמירים ממנו, היה קבוע שלט זיהוי. התכופפתי קצת והצלחתי לקרוא את צמד המלים שכתובות בו. תחזיקו חזק:  'בעלי חיים'. בהאי לישנא.  המוכרות היעילות הגיעו אליו, קיללו בלבן את הנודניק שגורם להן להתכופף עד לרצפה ולהטות את הראש הצידה כדי לקרוא את מה שכתוב על צדי הספרים, כיווצו את המצח, חיפשו וחיפשו והודיעו: זה בדיוק חסר.

בדיוק. בי-די-יוק. כמו הקברניט העותמאני שהפליג והפליג וחיפש וחיפש – ומאלטה יוק.  'אני יכולה להזמין', לאטה כל אחת מהן באזני במתק שפתיים. 'אני יכולה להזמין':  המשפט שמעצבן כל חובב ספר, ועושה חום ופריחה לכל מחבר. פחחחחח.

לא הזמנתי, אבל כן אזרתי עוז ושאלתי את כל שלוש הגרציות שאלה קטנה וזהה : מדוע, במטותא, פנית לחפש את הספר במדף שמסומן בצירוף  'בעלי חיים'? הן, בביטחון עצמי של כוהנות גדולות בהיכל המקדש שמואילות בחסדן לזרוק מלה אל אחרון משרתי הלויים, טרחו להסביר לי, כל אחת בתורה ובסגנון דיבורה, את עובדות החיים: זה איכות הסביבה, ובגלל שאין לנו מדף כזה, אז הקרוב ביותר זה  בעלי חיים.

עכשיו אני דווקא אוהב בעלי חיים – חוץ מאת מוקה החתולה העצלנית שבני ביתי הצליחו להכניס אלינו הביתה בערמה, ברגע של חולשת דעת שתקפתני לפני כמעט עשור, ומאז היא תקועה בסלון. ובאמת חשבתי על זה קצת, וראיתי מיד שהכוהנות צדקו בהחלט, ושתשובתן הזהה לשאלתי היחידה היתה באמת בנויה לתלפיות בהיגיון ברזל. משבר האקלים זה איכות הסביבה. איכות הסביבה זה בעלי חיים. בעלי חיים זה המדף הנמוך. ושם אין ספרים על משבר האקלים. לא 'הנה זה בא' ולא 'רשימות מאזור אסון' ולא גשם ולא רוח. אין וזהו ו'אני יכולה להזמין'.

אז כולנו יודעים שרשת סטימצקי היא מעוז של אוריינות, בינה, ראיית הנולד והקשבה לרחשי העם. אבל אולי, אני חושב לעצמי בחרדת קודש, שנים רבות מדי של מכירת ספרים על פי משקל בכל זאת בלבלו קצת את דעתם האנינה של קברניטיה? אולי מרוב מבצעים והנחות ותחרות עם 'צומת' על מי תופס למו"לים – ובאמצעותם למחברים – יותר חזק את הביצים, הם לא הבחינו שיש לאחרונה בארץ מין טרנד כזה של המון אנשים – מאות אלפים – שמתעניינים ברצינות במערכות תומכות החיים של כדור הארץ ובעתיד הציביליזציה האנושית?

אבל אז חשבתי על זה עוד קצת והבנתי שלא. לא יכול להיות שסטימצקי – אנשים שיש להם כל כך הרבה ספרים במדפים ובאיים – טועים. זה בטח אני.