Archive

Archive for the ‘ייצוגים תרבותיים’ Category

מכחישי האקלים: לא במדינות המתפתחות

כדאי להיכנס לבלוג המצויין של יוסי לוס, שעוסק בשאלות רבות ומגוונות הכרוכות בתקשורת, גלובליזציה, ניאו-קולוניאליזם ועוד, ולראות את האבחנות שמביא יוסי בפוסט חדש העוסק בספקנות האקלים. הפוסט סוקר מחקר חדש על תקשורת ושינוי אקלים, ומראה שההטייה התקשורתית המוכרת ברוב מדינות המערב, זו שמביאה את כלי התקשורת לצייר את עולם הידע והמחקר הכרוך בשינוי אקלים כ'שנוי במחלוקת' ומייצג 'ויכוח', נעדרת כמעט לחלוטין מכלי התקשורת במדינות המתפתחות. שם מוצג משבר האקלים כפי שהוא: מערכת מוצקה וקוהורנטית של מחקר מדעי מתחומים רבים המצביע על תהליך הרסני. כדאי לקרוא.

פרס פראט לשנת 2011 על תרומה מיוחדת לתקשורת בנושא סביבה

נחמד לזכות בפרס. תודה למרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית ולקרן פראט, ולחבר השופטים (דוד גלבוע, ענת סרגוסטי, שרון קנטור, אביב לביא, נאור ירושלמי, פיטר אדלר ואילון שוורץ) על בחירתם בי כזוכה בפרס על תרומה מיוחדת לתקשורת בנושא סביבה לשנת 2011.
'הומו קומבוסטנס', קוראיו, מגיביו ואוהדיו, הם חלק בלתי נפרד ממני בשנים האחרונות, והיו מרכיב משמעותי בזכיה הזו. אז תודה לכל העוקבים, המאזכרים, המלנקקים והמפרגנים!

הנה כמה לינקים לדיווחים מהתקופה האחרונה על הזוכים בפרס פראט השנה:

וואלה
ווינט
מקו
נענע10
האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית
דף הפייסבוק של בי"ס פורטר ללימודי סביבה באוניברסיטת ת"א
עוד בלוג תל-אביבי של ידידי יואב לרמן
תשתית, פורטל סביבה ואנרגיה

מה יודע הציבור על שינוי אקלים וכמה זה איכפת לו? מחקר חדש מאוניברסיטת יל

מרב כץ-קמחי, עמיתת הומו קומבוסטנס מברקלי, קליפורניה, הפנתה את תשומת לבי השבוע לד"וח מרתק שהוציא מרכז המחקר על שינוי אקלים ותקשורת באוניברסיטת ייל, העוסק במידת ההבנה שיש לציבור האמריקני על הרקע המדעי של התחממות כדור הארץ והדרכים להתמודד בתופעה. הנה ההודעה על הוצאתו.
המחקר, שכותרתו 'ידע על שינוי אקלים לרוחב שש האמריקות של התחממות גלובלית', וזה הלינק לקובץ פי די אף שלו, מתבסס על ממצאי מחקר קודם של אותו מכון מחקר, שנערך ב 2009 ופורסם ב 2010, שמצא שאוכלוסית ארה"ב מתחלקת לשש קטגוריות מבחינת ההתייחסות לשינוי אקלים:

  • הקבוצה החוששת (alarmed), שב 2009 כללה 14 אחוז מאוכלוסית ארה"ב
  • הקבוצה המודאגת (concerned) שכללה 31 אחוז מהאוכלוסיה
  • הקבוצה הזהירה (cautious), שכללה 23 אחוז מהאוכלוסיה
  • הקבוצה הספקנית (doubtful) שכללה 10 אחוז מהאוכלוסיה
  • הקבוצה המבטלת (dismissive) שכללה 12 אחוז מהאוכלוסיה
  • הקבוצה האדישה (disengaged) שב 2009 כללה 11 אחוז מאוכלוסית ארה"ב.

המחקר הנוכחי לוקח את הממצא הזה צעד הלאה, ומנסה לעמוד על הקשר שבין ידע מדעי לבין דאגה, ובהמשך גם נכונות לפעולה מתקנת. בחלק אחד של השאלון התבקשו המשתתפים לענות על סדרת שאלות המבטאות את עמדתם באשר לשינוי האקלים, והתשובות שימשו את עורכי המחקר לשייך כל נבחן לאחת משש הקבוצות שאוזכרו. יתר השאלון היה מעין מבחן ידע שקובע את מידת ההבנה של הנשאל לגבי מצב האטמוספירה, שינוי האקלים וסיבותיו, ומה צריך לעשות כדי לצמצם את ההתחממות הגלובלית.
הנה כמה מן הממצאים.
ראשית, ההבנה של הרקע המדעי. הנה אחוז הנבחנים מכל אחת משש הקבוצות ('שש האמריקות' לפי המחקר מ 2009) אשר קיבלו ציון 'עובר' (A או B או C) במבחן הידע:
בקבוצה החוששת (alarmed), 49 אחוז קיבלו ציון 'עובר'. בקבוצה המודאגת (concerned) 33 אחוז, בקבוצה הזהירה (cautious) 16 אחוז, בקבוצה הספקנית (doubtful) 17 אחוז, בקבוצה המבטלת (dismissive) 4 אחוז, ובקבוצה האדישה (disengaged) 5 אחוז קיבלו ציון 'עובר'.
לגבי השאלה מה הוא הגורם להתחממות גלובלית: 87 אחוז מהחוששים ו 76 אחוז מהמודאגים ידעו שההתחממות הגלובלית היא אנתרופוגנית (מעשה ידי אדם). מבין האדישים ידעו זאת 37 אחוז, מבין הספקנים 6 אחוזים ומבין המבטלים רק 3 אחוז.
89 אחוז מבין החוששים ו 64 אחוז מבין המודאגים הבינו שמעבר משריפת דלק מחצבי לשימוש באנרגיות מתחדשות הוא מרכיב חשוב בהתמודדות עם שינוי האקלים. בהשוואה, רק 12 אחוז מהאדישים, 13 אחוז מהספקנים ו 7 אחוז מהמבטלים הבינו זאת.
אבל היו גם הפתעות, בעיקר בכמה מרכיבים של הרקע הפיזיקאלי של שינוי האקלים. מסתבר ש 79 אחוז מהמבטלים ו 74 אחוז מהספקנים מבינים שהמושג 'אפקט החממה' מתייחס לכושרה של האטמוספירה לשמר חום. זהו שיעור ידע גבוה יותר מזה שנמצא בין החוששים (66 אחוז) ובין המודאגים (64 אחוז). ממצא מפתיע נוסף: שיעור הנשאלים שעשו את הטעות הנפוצה ובלבלו בין אפקט החממה לבין השינויים בשכבת האוזון היה נמוך ביותר דווקא בין קבוצת המבטלים, ולא בין קבוצת החוששים או המודאגים.
המחקר גילה גם פערים משמעותיים בין הידע שמצוי בידי מומחים לבין הידע שמחלחל לציבור הרחב. למשל, אפילו בין החוששים, רק 13 אחוז ידעו לנקוב בנתון המדוייק של כמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה (390 חלקי מיליון, או 0.0039 אחוז). במה שקשור להשפעות שינוי האקלים (הלבנת אלמוגים, התחמצנות האוקינוסים), חילחול הידע המדעי לציבור הרחב – לפחות לחוששים ולמודאגים) היה יעיל יותר – כמחצית מבין קבוצות החוששים והמודאגים הכירו באפן כללי את התופעות הכרוכות בשינוי האקלים.

הנה לינק לוידאו בן 6 דקות בו מסביר אנתוני לייזרוביץ מאונברסיטת יל על המחקר 'שש האמריקות של התחממות גלובלית' מ 2010:

http://environment.yale.edu/code/players/player-licensed-viral.swf

אנימציה מוצלחת על שינוי אקלים

הנה לינק עם אנימציה מעולה של שינוי אקלים, שיצר ג'ון קוני, ושזכתה בבפרס מטעם Loretto Bay Company

תמונות בתערוכה: גרסאות כיסוי לפוסטרים מפורסמים בתערוכת שינוי אקלים בקליפורניה מאת מרב כץ-קמחי

שינוי האקלים שאנו חווים בימים אלה הוא בלתי סדיר ולעיתים מתעתע. אוצרי התערוכה פלמינגו וורודים ולוהטים: סיפורים של תקווה בים משתנה שמוצגת באקוואריום (מוזיאון לביולוגיה ימית) של העיר מונטריי בקליפורניה ושעליה דיווחתי כאן לאחרונה, שואפים לחולל מהפך תודעתי עמוק ולספק השראה מעשית לפעולה צרכנית ואזרחית שתניע גם קובעי מדיניות. מבחינתם המהפך מתחיל במטבח וצריך להתרחב ממנו לבית, לעיר ולמדינה.

לשם כך שיבצו האוצרים לאורך התערוכה, המוקדשת לביולוגיה של האוקינוסים הנפגעת בגלל שינוי האקלים, מרכיב לא שגרתי: גרסאות כיסוי של ציירים ליצירות ידועות מההיסטוריה של כרזות אמנותיות מפורסמות מן המאה ה 20. כרזה אחת כזו היא הפרסומת המפורסמת לאופניים שצייר ב 1896 טולוז-לוטרק, שהכיתוב בה שונה ל 'שינוי האקלים – זו האמת!'. כרזה אחרת מבוססת על עבודתו של הקונסטרוקטיביסט הרוסי אלכסנדר רודצ'נקו מ-1925. הדמות המרכזית בה היא אישה המפיצה את בשורת שינוי האקלים באותיות בסגנון קירילי ובאנגלית. כרזה שלישית  מדגימה את הנזק שגורמות פליטות הפחמן הענקיות לאוקינוסים. הכרזה  צויירה בהשראת ציורי גלים יפניים והכיתוב בה אינו מותיר מקום לספק: אוקיינוסים חומציים. כרזה שצויירה  בהשראת ציורו של אמן הפופ האמריקאי רוי ליכטנשטיין, משתפת את המתבונן בגילוי המסעיר של הסועדת שההמבורגר שלה תורם לשינוי האקלים.

לשם כך שיבצו האוצרים לאורך התערוכה, המוקדשת לביולוגיה של האוקינוסים הנפגעת בגלל שנוי אקלים, מרכיב לא שגרתי: גרסאות כיסוי שהכינו ציירים לכרזות אמנותיות מפורסמות מן המאה ה 20. כרזה אחת כזו היא הפרסומת המפורסמת לאופניים שצייר ב 1896 טולוז-לוטרק, שכיתוב בה שונה ל 'שינוי האקלים – זו האמת!'. כרזה אחרת מבוססת על עבודתו של הקונסטרוקטיביסט הרוסי אלכסנדר רודצ'נקו מ-1925. הדמות המרכזית בה היא אישה המפיצה את בשורת שינוי האקלים באותיות בסגנון קירילי ובאנגלית. כרזה שלישית מדגימה את הנזק שגורמות פליטות הפחמן הענקיות לאוקינוסים. היא צויירה בהשראת ציורי גלים יפניים, והכיתוב בה איו מותיר מקום לספק: אוקיינוסים חומציים. כרזה אחרת, שצויירה בהשראת ציורו של אמן הפופ האמריקאי רוי ליכטנשטיין, משתפת את המתבונן בגילוי המסעיר של הסועדת שההמבורגר שלה תורם לשינוי האקלים.

בערך במחצית התערוכה מופיעה כרזה שצוירה בהשראת כרזת גיוס למלחמת העולם הראשונה של האמן הבריטי סוויל לומלי. בכרזה החדשה נראים ילדיו של אב מהורהר השואלים אותו: "אבא, מה אתה עשית בנוגע שינוי האקלים?". עוד כרזת  גיוס  ממלחמת העולם השנייה היא זו של הצייר הבריטי פיליפ זק. בכרזה המקורית נקראו נשות בריטניה אל מפעלי התעשייה. בכרזה העדכנית נראית אישה הקוראת לתושבי העולם לשים לב לבשורתן של הערים הירוקות והמתחדשות.

בהמשך התערוכה מופיעה כרזה הממליצה 'עשו שינוי, לא פחמן', בהשראת הקריאה הידועה של שנות הששים  make love, not war. הכרזה מופיעה בחלק של התערוכה שעוצב כמטבח בבית של בני המעמד הירוק והחדש. בחלל המטבח נשמע קולה של האישה המצולמת על אחד הארונות. היא משתפת את המתבונן בסיפור השינוי שחוללה במטבחה כדי להפוך את התפריט ואת דרך הכנת המזון לחסכניים במיוחד בפליטת פחמן.

ביציאה מהתערוכה, אחרי שניתנה למבקרים האפשרות לשלוח בקשה דחופה לפעולה לנציגיהם בקונגרס ולהצטלם לסרטון פעולה למען כדור הארץ, מוצבת הכרזה שחותמת את התערוכה. הכרזה צויירה בהשראת כרזת גיוס אמריקאית ממלחמת העולם השנייה שקראה לנשים להתגייס למאמץ המלחמתי. בגרסה העדכנית מצוירת אישה החובשת מסיכת צלילה ומכריזה: "אנו יכולים לעשות זאת". במלחמה כמו במלחמה!

והנה סרטון על התערוכה:

מסמך מחלקת המחקר של הכנסת על BRT כפתרון חולץ פקקים ומקטין פליטות גזי חממה

מחלקת המחקר של הכנסת הכינה לאחרונה מסמך מאיר עיניים על היתרונות גלומים במערכות הסעת המונים מבוססות אוטובוס בדגם BRT לשיפור התנועה בעיר. המערכת, שלכשתופעל תעמיד לראשונה מזה עשרות שנים אלטרנטיבה נוחה, יעילה וזולה למכונית הפרטית,  תוכל לחלוץ פקקי תועה, להקטין  זיהום אויר ולצמצם פליטת גזי חממה, כשאנשים יעדיפו להשתמש בתתחבורה ציבורית בעיר ולהשאיר את המכונית בבית.

(שימו לב: המסמך נמצא באתר סקריבד,ולפעמים העברית לא נצפית טוב בהתחלה. יש לבקש צפיה בעברית באופן מפורש, ואז האתר נותן עותק PDF.)

המסמך מופיע גם באתר עיר לכולנו.

ושם יש גם תאור מילולי של התכנית הספציפית לעיר תל-אביב

גם לאביב לביא יש רק מלים טובות להגיד על 'מהיר בעיר'.

והנה סרטון יו-טיוב למי שרוצה תזכורת למצב עצביו כשהוא תקוע בפקק

להציל את העולם (גם מהתחממות גלובלית) במשחקי מחשב

דובי מורן הפנה את תשומת לבי להרצאה מרתקת שנתנה ג'יין מקגונגן, חוקרת משחקי רשת, בסדרה המצויינת TED של הרצאות בנות עשרים דקות שמועלות לרשת.
מקגונגן טוענת שמיליארדי השעות שצעירים מבלים במשחקי מחשב יוצרים אצלם מיומנויות חדשות (על זה אין ויכוח) שאם נצליח לגייס אותן גם לעולם האמיתי ניתן יהיה להתמודד טוב יותר עם בעיות גלובליות, כולל התחממות כדור הארץ. משחקי הרשת מטפחים יכולות עבודה קהילתיות, תיאבון לאתגרים גלובליים, אופימיות ויכולת לבטוח באנשים – בדיוק סוג הדברים שאנחנו צריכים כדי שהאתגרים הגלובליים המצמיתים לא יטעו בנו יאוש וחוסר יכולת ונכונות להתמודד.
דברים מעניינים. שווה עשרים דקות מזמנה של כל חיית רשת.