ארכיון

Archive for the ‘התחממות כדור הארץ’ Category

היום הפגנת המיליון. וגם באוסטרליה נאבקים באי-צדק אקלימי וחברתי

הפגנת המיליון של היום אלי לא תוציא מיליון לרחובות, אבל היא חיונית חשובה מאין כמוה. וגם אם ההקשרים הסביבתיים של אי-צדק חברתי וההקשרים החברתיים של אי-צדק סביבתי קצת נשכחו במחאה הזו – למרות העבודה המבורכת של מגמה ירוקה, מרכז השל, האגודה הישראלית לצדק סביבתי ואחרים – המאבק משיק ומצטלב בנקודות רבות. ההיגיון הניאו-ליבראלי מעצב גם את דפוס ניצול משאבי הסביבה, ועושה זאת תוך העמקה והנצחה של אי-שייון. כך בקרקע ובמים, כך בפיזור הזיהומים והסיכונים הבריאותיים, כך בזכיונות לתשתיות אזרחיות שנמכרו בזול למקורבים מעל ראשו של הציבור (כביש חוצה ישראל, קידוחי הגז הימיים, התפלת מים, ייצור, שינוע ושיווק חשמל ברפורמה הקרבה במשק החשמל, החלוקה של מכסות אנרגיה סולארית ועוד).

אז גם אם ההכרה שהנושא הסביבתי קשור בחבל הטבור לשאלות הליבה של המחאה שהעירה כאן הקיץ את ישראל אחרי תרדמת של דור וחצי תתמהמה, היא בוא תבוא!

בינתיים, באוסטרליה, קרב איתנים על חוק אקלים שעשוי להיות חלוצי ולהורות את הדרך למדינות רבות אחרות בענין רגולציה של משטר פליטות טוב מועיל יותר עבור עתיד האנושות.

כאן כתבה של הבי בי סי על החוק המוצע.
כאן כתבה דומה ב סי אן אן
כאן מאמר מבלומברג על אוסטרליה שכבר עברה את ארה"ב בפליטות פחמן לנפש.
כאן משהו מהאקונומיסט על הויכוח הציבורי באוסטרליה בנושא
וכאן כתבה באינדיפנדנט על חלקו של רופרט מרדוק, שמעורב בפרויקטים הרסניים לסביבה במקומת רבים (כולל סיפור פצלי השמן בשפלת יהדה שלנו) בנסיון הפוליטי של התאגידים למנוע מהפרלמנט האוסטרלי להעביר את החוק.

וכאן אתר אבאאז לחתימה בתמיכה בחוק.

הויכוח על המכונית החשמלית ומחירה ממשיך

כדאי לשים לב לסדרת ההערות המעניינות שהצטברו בימים האחרונים בעקבות הפוסט כאן ובעקבות המאמר בעמוד הדעות של הארץ על המכונית החשמלית והקוטג'.

היום (שני ה 11 ביולי) אשתתף באייטם בנושא אצל לונדון וקירשנבאום, בין 18:00 ל 19:00 בערוץ 10. יהיה גם מישהו מבטר פלייס. יהיה מעניין.

 

שש סבות טובות לקידום אנרגיה סולארית בישראל (אבל מלחמת 1967 היא לא אחת מהן)

דיויד רוזנבלט ויוסף אברמוביץ, המייסדים השותפים של 'ערבה פאואר', החברה שחנכה בשבוע שעבר את תחנת הכח הראשונה שלה בקיבוץ קטורה, מכהנים כנשיא וממלא מקום הועד המנהל העולמי של החברה. במאמר מעניין שהתפרסם ב 5 ביוני באתר green prophet, הם מונים שש סיבות טובות מדוע ממשלת ישראל צריכה להפסיק לשבת על התחת ולהשקיע באגרסיביות וברצינות בתחנות כח סולאריות.

1. זה יציב את ישראל בעמדת תחרות טובה יותר מול מדינות באזור, בעיקר קטאר וסעודיה, שתכניות החשמל ממקורות מתחדשים שלהם עומדות להפוך אותן למעצמות סולאריות. ישראל, אומרים רוזנבלט ואברמוביץ, יכולים להתחרות ולנצח בתחרות הזו, שנושאת פרסי ענק כספיים בעשורים הקרובים.

2. זה ישפר את עתידה של המכונית החשמלית, שבמצב משק החשמל הנוכחי של שראל הולכת ומתבררת כענין מביך, לבטר פלייס ולישראל, שכן קילומטר נסיעה בה יגרור יותר פליטות גזי חממה מנסיעה במכונית דומה בעלת הנעה היברידית (מצבר מניע שמתמלא בעת פעולת מנוע בנזין חלופי).

3. זה יאפשר להפוך את ירושלים לעיר הסולארית הראשונה, ולהפוך את הכנסת – אולי הגג השטוח הגדול בארץ – לנקודת ציון סולארית של google maps.

4. זה יאפשר לקרן הקיימת להציע לתומכיה היהודים ברחבי העולם שלצד הכסף שהם תורמים לנטיעת עצים חלק מכספם לך גם להקמת פאנלים סולארים בארץ הקודש.

5. זה פותח פתח להפיכת צה"ל לצבא המדורני הראשון בעולם שיהיה לחלוטין נטול פחמן – משימה שלדעת הכותבים ניתן להשלימה תוך חמש שנים.

6. וזה פותח פתח למתן עצמאות אנגטית לפלסטינים, שכרגע תלויים בחשמל הפחמני של ישראל, אבל יוכלו, בעזרת ישראל והקהילה הבינלאומית, להגיע לעצמאות אנרגטית סולארית בתוך כמה שנים.

ברכות לרוזנבלט ולאברמוביץ. אבל האם באמת היה צריך למנות את ששת הסיבות הטובות הללו כאנלוגיות לששת הימים של מלחמת 1967? מדוע היה חשוב כל כך לכותבים הנכבדים להציג בתחילת מאמרם עמדה גורפת וסחופה הגורסת ש'מלחמת ששת הימים ציינה פרק חדש בחיזוק יכולת הקיום ארוכת הטווח של ישראל'?

רוזנבלט ואברמוביץ: חשמל סולארי חיוני דיו לישראל, לפלסטינים, למזרח התיכון ולעולם. אין צורך להציב אותו (ואותכם כיזמיו) כחלק מג'ינגואיזם ישראלי. זה רק ירחיק מכם בעלי ברית וישליך אתכם לפינות פוליטיות לא רצויות.

המכונית החשמלית: יותר או פחות CO2 לקילומטר נסיעה?

בפוסט קודם השוויתי בין עלויות ההנעה (מילוי והחלפת מצברים) של המכונית החשמלית של בטר פליס לבין עלויות ההנעה (כלומר מחיר הדלק) של מכוניות קונבציונאליות. הפעם אני מבקש להתמקד בפליטת CO2.

כידוע, במכונית החשמלית לא מותקן מנוע שריפה פנימית, היא אינה צורכת דלק ונסיעתה לא מייצרת במישרין CO2. אך המצבר שמניע אותה חייב להיטען כל הזמן מרשת החשמל, וייצור חשמל מפיק כידוע CO2 לרוב. פליטת ה CO2 של המכונית החשמלית, במלים אחרות, איננה נעלמת אלא רק משנה מקום – מצינור הפליטה של המכונית לארובת תחנת הכח. השאלה היא כמה CO2 נפלט בתחנת הכח בגין ייצור חשמל שמשמש לנסיעה של קילומטר במכונית החשמלית, והתשובה תלויה בשני מרכיבים עיקריים: כמה אפשר לסוע על מצבר אחד (כלומר באיזו תדירות צריך לטעון או להחליף את המשבר), וכמה פחמן נפלט בתחנות הכח כדי לייצר את החשמל שטוען את המצבר.

נתחיל מפליטות הפחמן בתחנות הכח. בישראל יש רק רשת חשמל אחת, ונכון לעכשיו (2011) כ 60% מהחשמל כאן מיוצר בתחנות כח ששורפות פחם. ממחשבון חברת החשמל עולה שעל כל קווט"ש של חשמל נפלטים לאטמוספירה 700 גרם של CO2. יש אגב הערכות גבוהות יותר: על פי הפחמנומטר שפיתחה חברת אליסיום מדובר ב 990 גרם לקווט"ש, בעוד אסיף איסטרטגיות בע"מ חישבו ב 2010 741 גרם לכל קילווט שעה. לצורך החישובים שכאן אקח תחילה דווקא את גרסת הנחתום (חברת החשמל) שמעיד על עיסתו שלו, כלומר 700 גרם לקווט"ש.

נעבור לשאלת הקילומטרים ממצבר אחד. על פי נתוני "בטר פלייס", המצבר שיותקן ברנו פלואנס החשמלית שלה, שתעלה על הכבישים בישראל ביולי 2011, יכיל 24 קילוואט-שעה. טעינתו, לפיכך, על פי הנתון של 700 גרם לקילווט שעה, תהיה כרוכה בפליטת 16.8 ק"ג CO2 לאטמוספרה.

מנתוני בטר פלייס עולה גם שמצבר אחד יספיק לנסיעה של 185 ק"מ. 16.8 ק"ג ל 185 קילומטרים נותן 91 גרם CO2 לקילומטר. גם החישוב הזה, יש לאמר, מקל מאוד עם 'בטר פלייס'. בעיקר כי עד היום טרם נעשתה בדיקה עצמאית ובלתי תלויה של הטענה שהפלואנס אכן תסע 185 ק"מ על מצבר אחד. נסיעות המבחן שערכו עיתונאים עד כה היו קצרות – רק קילומטרים ספורים בשטח במרכז המבקרים בפי גלילות ותו לא. אני קורא בזאת ל'בטר פלייס' להזמין אותי לנסיעת מבחן בת 185 קילומטרים, שעה אחת בכביש הפתוח (נניח 45 קילומטר הלוך, 45 חזור) שעה בלב תל-אביב ואת שאר הזמן עד התרוקנות המצבר, במסלול המבחן בפי גלילות, ואז נדע מה המספר האמיתי.

מה שברור הוא שאם טווח הנסיעה האמיתי של המצבר הוא נמוך יותר, כמות פליטת ה CO2 מקילומטר נסיעה עולה: אם המצבר מספיק ל 160 ק"מ הפליטה תהיה 105 גרם לקילומטר, ואם המצבר יספיק ל 135 ק"מ הפליטה תהיה 121 גרם לקילומטר. הנוסחא איננה לינארית, אבל על כל ירידה של קילומטר בטווח המצבר, עולה פליטת ה CO2 לקילומטר בממוצע בכ 0.8%.
אגב, אם ניקח את נתוני פליטת ה CO2 של אליסיום (990 גרם לקילווט"ש) נראה שגם אם המצבר מספיק ל 185 קילומטרים, הפלואנס החשמלית תהיה אחראית לפליטה של 128 גרם לקילומטרים. ואם ניקח את נתוני אסיף איסטרטגיות מ 2010 (741 גרם פחמן לקילווט"ש) הפליטה שלה מתייצבת על 96 גרם לקילומטר נסיעה.

לחישובים הללו יש להוסיף עוד שתי בעיות. האחת, שידועה לכל בעל מחשב נייד או טלפון אלחוטי, היא שההספק של כל מצבר יורד עם הזמן. מצבר חדש יעיל הרבה יותר מאותו מצבר כשהוא בן ששה חודשים או שנה. זה עוד נימוק לקחת את נתוני היצרן על טווח הנסיעה עם קורט מלח, ולהניח שהטווח ירד עם השימוש. בכמה? ימים ולקוחות יגידו. הבעיה השניה היא שמילוי מצבר ב 24 קילווט כרוך בהשקעת חשמל בכמות גדולה מזו. בכמה? אינני יודע בכמה בדיוק. מומחים בלתי תלויים למצברים יצטרכו להכיר את המצבר לעומק כדי לקבוע. אבל גם בסעיף הזה תהיה מן הסתם תוספת לרמת הפליטות של המכונית החשמלית. מצד שני, ככל שרשת החשמל בארץ תלך ותתבסס על יותר גז ופחות פחם – והיא כבר בכיוון הזה – כך יילכו וישתפרו גם נתוני הפליטה של המכונית החשמלית.

עכשיו להשוואה עם מכוניות דומות. ראשית הרנו פלואנס הרגילה, שכבר מסתובבת בכבישי הארץ. כמות הפליטה שלה על פי אתר שמשווה ברמות הפליטה של מכוניות שונות היא 177 גרם לקילומטרים – נתון לא מחמיא בעליל שברור שהפלואנס החשמלית מנצחת אותו בקלות.

לעומת זאת, כמה מכוניות ההיברידיות (כלומר כאלו שמצויידות גם במצבר מניע וגם במנוע בנזין רגיל שטוען את המצבר) פולטות קצת פחות מכמות הפליטה שהרנו פלואנס החשמלית תייצר. הטויוטה פריוס למשל פולטת 89 גרם לקילומטר. גם בתחום זה ברור שבשנים הקרובות יהיו התפתחויות טכנולוגיות מפליגות.

פרס פראט לשנת 2011 על תרומה מיוחדת לתקשורת בנושא סביבה

נחמד לזכות בפרס. תודה למרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית ולקרן פראט, ולחבר השופטים (דוד גלבוע, ענת סרגוסטי, שרון קנטור, אביב לביא, נאור ירושלמי, פיטר אדלר ואילון שוורץ) על בחירתם בי כזוכה בפרס על תרומה מיוחדת לתקשורת בנושא סביבה לשנת 2011.
'הומו קומבוסטנס', קוראיו, מגיביו ואוהדיו, הם חלק בלתי נפרד ממני בשנים האחרונות, והיו מרכיב משמעותי בזכיה הזו. אז תודה לכל העוקבים, המאזכרים, המלנקקים והמפרגנים!

הנה כמה לינקים לדיווחים מהתקופה האחרונה על הזוכים בפרס פראט השנה:

וואלה
ווינט
מקו
נענע10
האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית
דף הפייסבוק של בי"ס פורטר ללימודי סביבה באוניברסיטת ת"א
עוד בלוג תל-אביבי של ידידי יואב לרמן
תשתית, פורטל סביבה ואנרגיה

נפט מפצלי שמן בשפלת יהודה: ענקי כלכלת הפחמן לא מרפים

הדס רוזן, פעילה במאבק כנגד מיזם פצלי השמן ההזוי מבית מדרשם ההרסני של דיק צ'ייני ורופרט מרדוק בשפלת יהודה, העבירה במייל את קבוצת הקישורים הבאה למאמרים וקטעי וידאו העוסקים בסיפור. תודה להדס, וגם ואורית סקוטלסקי ששלחה את הקישורים הלאה.

בשבת בבוקר 23 באפריל 2011 בתוכנית "שבת עולמית" עם יצחק נוי היה אזכור לכתבה ב-Wall Street Journal על פצלי שמן (גז ונפט). למעוניינים (לא חובה – התרגום שלו לא משהו), הנה הקישור. האזכור מגיע בדקה ה-16.

הנה לינק לכתבה המקורית שאותה כדאי מאד לקרוא (ותזכורת: העיתון נקנה על ידי רופרט מרדוק לא מזמן).

הנה אזכור של הכתבה בבלוג של IDT. אפשר למצוא בצד קישור לראיון שנתן ויניגר, המדען הראשי לשעבר של 'של' שמנסה לייבא הת מיזם לארץ, לרשת פוקס, ששייכת כמובן לחברה של רופרט מרדוק – איזה עולם קטן ונפלא!

וכאן –קישור ישיר לראיון המעניין עם ויניגר. שווה לצפות עד הסוף כדי לגלות, הפלא ופלא, מה הוא שולף מהז'קט!

הכתבה מצוטטת בשלל אתרים באינטרנט, ויש לה הרבה מאד תגובות. לדוגמה – היא עוררה עניין גם בבלוג איראני (אין פה משהו חשוב – רק קוריוז)

והנה תגובה מעניינת מאד בבלוג נוסף (נבואות התנ"ך):

ועוד תגובה עם מפה של אזורי הפצלים בעולם:

בקיצור – האם היינו צריכים עוד תזכורת לכך שאנחנו מתמודדים מול ענקים?

נפט מפצלי שמן בשפלת יהודה: איך לא להילחם בהתחממות גלובאלית

באירוע השנתי של התנועה הסביבתית 'הגלובוס הירוק' שנערך בשבוע שעבר ב 24 במרס 2011 תל-אביב זכה מיזם פצלי השמן בשפלת יהודה בפרס 'הגלובוס השחור'.

בחירה מוצדקת של מיזם הזוי שבמסווה של מאבק בהתכרות לנפט 'רגיל' עלול לגרום לפליטת גזי חממה בכמויות גדולות הרבה יותר, בתוספת נזק סביבתי בממדים לא ידועים בשפלת יהודה.

ב 22 במרס 2011, כמה ימים לפני הטקס כתבתי ב'הארץ' את הרשימה הבאה:

בקרוב: ישראל – אדמה חרוכה

החדשות הטובות הן שבשפלת יהודה, באזור הכולל את בית גוברין, פארק עדולם ודרך היין מעגור ולוזית בצפון עד מושב לכיש בדרום, יש פצלי שמן – סלעים עם חומר אורגני שניתן להפיק ממנו דלק. החדשות הרעות הן שהכמות לא בשמיים, שהאיכות די בינונית (עודף גפרית), שתהליך ההפקה יקר ומזהם. וזה מעורר שאלה: מדוע תאגיד אמריקני בשם IDT, שעל בעלי הענין בו נמנים סגן נשיא ארה"ב לשעבר דיק צ'ייני, איל העתונות רופרט מרדוק, ג'ייקוב דה-רוטשילד ומייקל שטיינהארדט, טרח להקים חברת בת בשם 'מיזם האנרגיה הישראלי' (IEI), לקבל אישור לפיילוט מחקרי בשפלת יהודה ולספר לכל מי שמוכן לשמוע שהגבעות  שעליהן פסעו יהושוע, דוד וגלית מסתירות את הפיתרון למשבר האנרגיה הנוכחי?

את התשובה לתעלומה צריך לחפש בקולורדו, שמרבצי הפצלים בה גדולים ועשירים פי כמה מאלה שבשפלת יהודה. עשרות שנים מנסים מדעני 'של' לפתח טכנולוגיה להפקת נפט במישרין מפצלי שמן, כלומר בלי כריה, ריסוק וסחיטה. הרעיון שהם פיתחו נשמעה כהכלאה בין ספר של  ז'ול וורן לסרט פורנו: שדה הפצלים ינוקב במחילות צרות וארוכות, שאליהן יוחדרו גופי חימום ענקיים שתעלה את טמפרטורת האדמה ל 350 מעלות. בתום כמה שנים של אפיה ייפלט מפצלי השמן גז שיעובה לנפט. דפנות המחילה יוקפאו באמצעות קוקטייל סודי של כימיקלים, והנפט  יזרום לפני השטח.

נשמע הזוי? לא לג'ורג' בוש ולסגנו דיק צ'ייני, שכבר עשו דברים מטורפים יותר כדי להשיג נפט בעירק וגז ליד אפגניסטן. ב 2005 איפשרו השניים אתרי מחקר ופיתוח באזור עתיר פצלי שמן בקולורדו, וניסו לקדם חקיקה שתאפשר הפקה מסחרית. אחר-כך התברר שההפקה דורשת עשר תחנות כח פחמיות חדשות והשתלטות על מקורות נהר הקולורדו (התהליך דורש כמויות עתק של מים) והציבור האמריקני התעורר. הקונגרס הזמין סקר וערך שימוע ציבורי שבארבע שנים הפיק 105,000 התנגדויות. בינואר 2010 הכריז ממשל אובמה על האטת פיתוח הטכנולוגיה והחמיר את התקינה הסביבתית שתידרש מהמיזם. הפיילוט שתכננו ב IDT נדחה לזמן בלתי ידוע.

אבל אז נזכרו צ'ייני וחבריו במדינה קטנה במזרח התיכון שחוץ מקצת פצלי שמן באיכות בינונית ומצוקת מים קלה יש לה עוד כמה יתרונות ייחודיים. אחד הוא חוק נפט ניאנדרטלי מ 1953, שמסמיך פקיד במשרד התשתיות לתת למי שבא לו זיכיון חיפוש שעם בצבוץ טיפת הנפט הראשונה הופך לחזקה. השני הוא שבניגוד לחו"ל, בישראל החוק (וגם הממשלה) חיים בהכחשה מוחלטת של הנזקים הסביבתיים המצמיתים שעלולים להיות לאפיה והקפאה של חבלי ארץ נרחבים, ולא דורשים מהיזם כמעט דבר בתחום הזה. השלישי הוא שיש בישראל ממשלה שתהדס כעז עיוורת בעקבות כל מי שאומר 'השתחררות מתלות בנפט הערבי' ו'תמלוגי הנפט מממנים טרור' בפחות משבע שגיאות.

צ'ייני וחבריו מיהרו לארץ, הקימו את IEI, קיבלו זיכיון מחקר ופיתוח ב 240 אלף דונם בשפלת יהודה, והשיגו בדיוק מה שהיה חסר להם: שדה ניסויים להרפתקה שבארה"ב נחסמה כיקרה ומזהמת. אתר הניסויים המיועד הוא

בעמק האלה, מתחת תל עזקה, ממש באתר הקרב המיתולוגי של הקרב בין דוד לגלית. אתר ההפקה התעשייתית העתידי מיועד לקום ליד בית גוברין, בלב 'ארץ המערות' – אזור עשיר במערות מסתור מתקופת מרד בר כוכבא ובאין ספור אתרים ארכיאולוגיים מתקופת בית שני שלאחרונה פנתה ישראל לאונסק"ו במטרה להכריזו כאתר מורשת עולמית.

גיאולוגים שמכירים את השטח טוענים שגם אם תתחולל כאן פריצת דרך טכנולוגית, איכות הפצלים לא תאפשר הפקת נפט בזול ובהיקפים משמעותיים. תסריט סביר יותר הוא שבתום הניסוי המסוכן בשפלת יהודה תסגור IEI את הבאסטה, תמכור את הטכנולוגיה לחברה כמו 'של', תמתין שמחירי הנפט יטפסו לרמה שמאפשרת הפקה מסחרית מפצלים, ואז תרויח  מהתמלוגים שיזרמו מקולורדו. המורשת העולמית תיאפה עד דק, וישראל תישאר ללקק את הפצעים.

עד כאן המאמר מ'הארץ'

ולפעמים יש גם ידיעות טובות. לאיחוד האירופי יש כוונה להרכיב רשימה שחורה של סוגי אנרגיה מזהמים, כולל פצלי שמן, שייאסרו להפקה ולפיתוח.