Archive

Archive for the ‘התחממות כדור הארץ וחסן לאומי’ Category

שש סבות טובות לקידום אנרגיה סולארית בישראל (אבל מלחמת 1967 היא לא אחת מהן)

דיויד רוזנבלט ויוסף אברמוביץ, המייסדים השותפים של 'ערבה פאואר', החברה שחנכה בשבוע שעבר את תחנת הכח הראשונה שלה בקיבוץ קטורה, מכהנים כנשיא וממלא מקום הועד המנהל העולמי של החברה. במאמר מעניין שהתפרסם ב 5 ביוני באתר green prophet, הם מונים שש סיבות טובות מדוע ממשלת ישראל צריכה להפסיק לשבת על התחת ולהשקיע באגרסיביות וברצינות בתחנות כח סולאריות.

1. זה יציב את ישראל בעמדת תחרות טובה יותר מול מדינות באזור, בעיקר קטאר וסעודיה, שתכניות החשמל ממקורות מתחדשים שלהם עומדות להפוך אותן למעצמות סולאריות. ישראל, אומרים רוזנבלט ואברמוביץ, יכולים להתחרות ולנצח בתחרות הזו, שנושאת פרסי ענק כספיים בעשורים הקרובים.

2. זה ישפר את עתידה של המכונית החשמלית, שבמצב משק החשמל הנוכחי של שראל הולכת ומתבררת כענין מביך, לבטר פלייס ולישראל, שכן קילומטר נסיעה בה יגרור יותר פליטות גזי חממה מנסיעה במכונית דומה בעלת הנעה היברידית (מצבר מניע שמתמלא בעת פעולת מנוע בנזין חלופי).

3. זה יאפשר להפוך את ירושלים לעיר הסולארית הראשונה, ולהפוך את הכנסת – אולי הגג השטוח הגדול בארץ – לנקודת ציון סולארית של google maps.

4. זה יאפשר לקרן הקיימת להציע לתומכיה היהודים ברחבי העולם שלצד הכסף שהם תורמים לנטיעת עצים חלק מכספם לך גם להקמת פאנלים סולארים בארץ הקודש.

5. זה פותח פתח להפיכת צה"ל לצבא המדורני הראשון בעולם שיהיה לחלוטין נטול פחמן – משימה שלדעת הכותבים ניתן להשלימה תוך חמש שנים.

6. וזה פותח פתח למתן עצמאות אנגטית לפלסטינים, שכרגע תלויים בחשמל הפחמני של ישראל, אבל יוכלו, בעזרת ישראל והקהילה הבינלאומית, להגיע לעצמאות אנרגטית סולארית בתוך כמה שנים.

ברכות לרוזנבלט ולאברמוביץ. אבל האם באמת היה צריך למנות את ששת הסיבות הטובות הללו כאנלוגיות לששת הימים של מלחמת 1967? מדוע היה חשוב כל כך לכותבים הנכבדים להציג בתחילת מאמרם עמדה גורפת וסחופה הגורסת ש'מלחמת ששת הימים ציינה פרק חדש בחיזוק יכולת הקיום ארוכת הטווח של ישראל'?

רוזנבלט ואברמוביץ: חשמל סולארי חיוני דיו לישראל, לפלסטינים, למזרח התיכון ולעולם. אין צורך להציב אותו (ואותכם כיזמיו) כחלק מג'ינגואיזם ישראלי. זה רק ירחיק מכם בעלי ברית וישליך אתכם לפינות פוליטיות לא רצויות.

שריפות יער והתחממות גלובלית

שימו לב!!!  הומוקמובוסטנס מעניק פרסים לקוראיו!!!!

  • ציון לשבח מטעם הומו קומבוסטנס (צלה"ק) יוענק למי שיוכיח שהוא דאג להעביר לינק של פוסט זה לאחד לפחות מנערי האוצר, שלאור נימנומם המתמשך של שרי ממשלות ישראל הפכו בעשורים האחרונים לגורם הדומיננטי בקביעת תקציבי ההיערכות למצבי חירום אזרחיים בישראל.
  • אות יקיר החודש של הומו קומבוסטנס (יחה"ק) יוענק למי שימציא הוכחות לכך שנער אוצר אחד לפחות גם פתח את הלינק והקדיש לו למעלה מחמש שניות.

יהיו אשר יהיו הממצאים באשר לזיק שהצית את הלהבה בכרמל, דיווחי אנשי הקרן הקיימת וציטוטי הכבאים מבהירים שערב השריפה נמצאו יערות הכרמל במצוקת יובש קשה. שנים רצופות של בצורת, ומרווח זמן של למעלה משמונה חדשים  מאז הגשם הרציני האחרון בתחילת 2010 הפכו את עצי החורש ואת הצמחיה העשבונית שביניהם למצבור ענק של חומר אורגני דליק שממתין להתלקחות.

מחקרים מן השנים האחרונות אשר עוסקים במשטר הטמפרטורות והגשמים בישראל ומתבססים על מודלים לחיזוי אקלימי גלובלי ואיזורי, מנבאים שהעשורים הבאים  יתאפיינו בתקופות בצורת ארוכות,תכופות  וקיצוניות יותר מאלו שידענו במאה העשרים. כמויות הגשמים יירדו רק במעט, אך הפיזור שלהם ישתנה דרמטית: מאירועי גשם רבים קטנים, כמו באירופה, אנו עוברים במהירות למשטר גשמים שכולל אירועי גשם מעטים, שמתחילים מאוחר בשנה ומסתיימים מוקדם, ויש להם נטיה להוריד כמויות גשם גדולות מאוד בכל אירוע. המשמעות: רוב הגשם נסחף מיד ובעצמה לואדיות ולים, ורק חלק מועט  ממנו מחלחל לקרקע ואל מי התהום. וכשהצמחיה והקרקע יבשים יותר, האש מתלקחת במהירות ומתפשטת בזריזות.

המחקר הסמכותי ביותר עד כה על הקשר בין התחממות גלובלית לבין שריפות יער  התמקד בדרום מערב ארה"ב. הוא נכתב בידי ווסטרלינג, הידאלגו, קאיאן וסוויטנאם מן האוניברסיטאות של קליפורניה ואריזונה, ופורסם באוגוסט 2006 ב Science (גיליון 313). במהלך המחקר בדקו החוקרים  1166 שריפות יער (בגודל מינימאלי של אלף  אקרים, כלומר 4500 דונמים) שפרצו בין 1970 ל 2003.  המתאם החזק ביותר שהם מצאו היה בין שריפות קיץ לבין טמפרטורות חמות מהממוצע ששררו באביב, שהביאו להפשרת שלגים מוקדמת, להתקצרות התנאים המאפיינים את האביב ולהתארכות דה-פאקטו של הקיץ. במהלך 33 השנים שכיסה המחקר, 56% מכלל השריפות ו 72% מכלל השטח שנשרף אירעו בשנים בהן הפשרת השלגים התחילה מוקדם מהממוצע. בשנים שבהן הפשרת השלגים החלה מאוחר מן הממוצע קרו רק 11% מהשריפות שהיו אחראיות רק ל 4% מכלל השטח שנשרף.

אך הממצא המעניין ביותר הוא ההבדל הסטטיסטי המובהק בין השנים 1987 – 2003, כלומר המחצית השניה של תקופת המחקר, לבין המחצית הראשונה. מסתבר שהתקופה המאוחרת, שהושפעה הרבה יותר מהתחממות כדור הארץ והראתה עליה מוחשית בטמפרטורה הממוצעת באיזור, היתה התקופה שבה כמות השריפות ועצמתן היו גבוהות משמעותית מהתקופה הראשונה. בשנים הללו התארכה תקופת שריפות היער (כלומר המועד מפרוץ השריפה הגדולה הראשונה ועד מועד פרוץ השריפה הגדולה האחרונה) בדרום מערב ארה"ב ב 78 יום.

מאמר אחר, פרי עטם של החוקרים פצ'וני ושינדל, התפרסם בספטמבר 2010 בפרסומי האקדמיה הלאומית האמריקנית למדעים. פצ'וני ושינדל עוסקים במשטרי שריפות היער באלף השנים האחרונות, אחריהם הם מתחקים באמצעים ארכיאולוגיים וביולוגים שונים. הממצא העיקרי שלהם: עד המהפיכה התעשייתית שריפות יער התנהלו במשטר שנקבע בעיקר בגלל גשמים, כלומר נטו להתפרץ בתקופות יבשות יחסית בין תקופות לחות שבהן היערות התעבו וייצרו כמות גדולה של עץ שיכלו לבעור. לעומת זאת, מאז המהפיכה התעשייתית השתנתה התמונה. ההסבר הסטטסיטי המשכנע ביותר לפיזור השריפות מאז המאה ה 19, ובעיקר לקפיצה המשמעותית בתכיפותן ובעוצמתן בעשרים השנים האחרונות, נעוץ בשינויי מפרטורה, כלומר בהתחממות כדור הארץ, ולא במשקעים. המסקנה שלהם: במאה ה 21, שצפויה להיות חמה משמעותית מהקודמת, אנו צפויים לעליה דרמטית עוד יותר בתכיפות ובעוצמה של שריפות היער.

ולסיום מאמר סקירה שהתפרסם בסאיינס ב 2009, העומד על ההשפעה המגוונת שיש לאש על המערכת הטבעית של כדור הארץ, על הפערים הגדולים שעדיין קיימים ביכולתנו לצפות את התנהגות האש, ועל החשיבות הגדולה שיש למחקר האש בתקופה החמה והיבשה הצפויה לנו בגלל התחממות גלובלית במאה ה 21.

 

השריפה בכרמל ומשבר האקלים. וגם: זיק של תקוה מקנקון

הידיעות הטרגיות משריפת הענק בכרמל ביום חמישי עוצרות נשימה. עדיין אין פרטים ברורים על הנסיבות שגרמו לאסון המחריד הזה, שגבה מחיר דמים חסר תקדים באירועים מסוג זה בארץ וגם בעולם (הרוב המכריע של שריפות יער ברחבי העולם מסתיים בלי אבידות בנפש). אבל דבר אחד אפשר לאמר בביטחון: הטמפרטורות הקיציות שליוו אותנו במהלך חודשי הסתו ואל תחילת החורף, ועצירת הגשמים – שני משתנים שמושפעים באפן ישיר משינוי האקלים – הביאו את יערות הכרמל למצב של יובש קיצוני. שמונה חדשים ללא גשם משמעותי ורצף של שנים עם מספר אירועי גשם שהולך ומצטמק, הפכו את האורנים הללו לערימת זרדים בשמש שמחכים לזיק קטן כדי להידלק. השריפה בכרמל היא אות מן העתיד: ההתחממות הגלובלית, שלא פוסחת גם על ישראל, עוד תזמן לנו לצערנו הרבה עצים יבשים שיעלו בלהבות השמימה בהרבה שריפות.

לאסון בכרמל יש הקשר נוסף למשבר האקלים. התחממות כדור הארץ כרוכה בתהליכים של היזון חוזר. הכוונה היא לתהליכים שנגרמים, במישרין או בעקיפין, כתוצאה משינוי האקלים , ושבעצם התרחשותם גם תורמים לה.משך ההתחממות. שריפות יער גדולות הן בדיוק כאלה. הן מקבלות רוח גבית מן ההתחממות גלובלית, אבל גבעת ובעונה אחת גם מחזקות אותה בלפחות שלוש דרכים.

הראשונה: החום שנוצר במהלך השריפה מחמם באפן ישיר את האטמוספירה.

השניה : השריפה פולטת  CO2 לאטמוספירה ובכך מגבירה את אפקט החממה.

השלישית – אבדן עצי יער, אפילו מחטניים, פירושו אבדן של יכולתם לקלוט ולקבע פחמן מן האטמוספירה. זה אומר הרעה נוספת במאזן ה CO2  ההולך ומצטבר באטמוספירה.

בינתיים, ביום חמישי 2 בדצמבר, אולי שביב תקווה מועידת האקלים בקנקון. בצהריים פרסמה סוכנות הידיעות אי.פי שארה"ב וסין קרובות להסכמה בנושא שהיה סלע מחלוקת משמעותי ביניהן בקופנהאגן: מעקב בינלאומי אחרי הצורה שבה המדינות עומדות התחייבויות שלהן לצמצם פליטות. הסיכוי להסכמה דווח בימים האחרונים גם כאן, והבשורה של אי.פי מעודדת. מה שנראה בקופנהאגן כהתעקשות סינית ילדותית משהו על זה שאיש לא יציץ בחצרם האחורית התמתן מאוד לקראת קנקון. סו וואיי, אחד הנושאים והנותנים מטעם סין בקנקון, התבטא בצורה מתונה בנושא, וראש המשלחת האמריקאית במסיבת עיתונאים ביום רביעי שמבחינת ארה"ב המעקב הבינאלומי חייב להיות חזק, אבל אינו צריך להיות אחיד, וארה"ב מוכנה לקבל שבמדינות שונות יתנהלו המעקב, הדיווח ווידוא הביצוע (MRV) בשיטות שונות. האוירה מעידה כנראה על רצונן של שתי המעצמות הגדולות להגיע להסכמה בקנקון – אם לא על הסכם גלובלי כולל על צמצום פליטות, לפחות על נושאים נלווים כמו MRV. ביום כמו היום זה משהו קטן להתנחם בו.

דו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם, 2010: שינוי אקלים מסכן עשרות שנים של פיתוח

 

השבוע יוצא לאור בניו-יורק, זו השנה העשרים, דו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם. לבד מדירוג העולם כולו ומדינות ספציפיות על פי אינדקס הפיתוח האנושי, הכותרת הראשית של הדו"ח השנה הוא שההתחממות הגלובלית בקצבה הנוכחי עלולה להוריד לטימיון עשרות שנים של פיתוח כלכלי, חינוכי, רווחה ובריאות במדינות רבות בעולם.

הנה לינק למאמר בגרדיאן השבוע על הקשר בין שינוי אקלים לפיתוח אנושי.

והנה האינדקס שבו מדורגות המדינות השונות על פי מדדי הפיתוח האנושי המקובלים: הכנסה לנפש, מדד אי שיויון סוצו-אקונומי, מדד שיויון נשים, מספר מקרי שוד ל 100,000 תושבים בשנה, מדדי ינוך והשכלה, רפואה ותחלואה, תוחלת חיים ועוד.

נורבגיה צועדת במקום הראשון. אחריה בעשיריה הפותח  אוסטרליה, ניו זילנד, אירלנד, ארה"ב, ליכטנשטיין, הולנד, קנדה, שבדיה וגרמניה. ישראל במקום החמשה עשר. הנה פירוט המדדים של ישראל ב 2010 על פי אתר האו"ם. מזל שבאינדקס לא מודדים את התרומה היחסית של ישראל לשינוי האקלים, או או את רמת הנחישות של הנהגת המדינה לתרום את חלקה למאבק בשינוי האקלים… המדדים הללו דוחקים את ישראל לאזור המקום ה 60…

 

תמלוגי הגז והתחממות גלובלית

לקראת משטר פליטות גזי חממה גלובלי מורכב?

רוברט קוהאן, פרופ' ליחסים בינלאומיים בפרינסטון, ודיויד ויקטור, פרופ' למשפטים בסן דייאגו שמתמחה ברגולציה, פרסמו בתחילת השנה מאמר דיון מעניין אותו הכינו במסגרת פרויקט אוניברסיטת הארווארד להסכמי אקלים בינלאומיים  (The Harvard Project on International Climate Agreements) שמתנהל בבי"ס קנדי לממשל שם.

המאמר, ששמו 'משטר מורכב לשינוי אקלים' The Regime Complex for Climate Change קוהאן וויקטור טוענים שאין כיום משטר גלובלי אחיד כובל של אמצעים לעצירת שינוי אקלים. מה שקיים הוא  פסיפס מורכב של משטרים חלקיים, ספציפיים, שנוצרו בידי קבוצות מדינות והתארגנויות אחרות במערכת הבינלאומית. הם מתארים את המורכבות, מסבירים את הגנאולוגיה שלו, ואז טוענים שפיתוח והבהרה של המצב הקיים הוא מהלך עדיף על ניסיון סיזיפי של הקהילה הבינלאומית להגיע להסכמה על משטר אחיד. כיצד לשפר את הפסיפס הנוכחי? לדעתם, הפוטנציאל העיקרי היא בתחום הגמישות ויכולת ההתאמה שלו לתנאים משתנים. ההתאמה הזו לדעתם חשובה כשמדובר באי וודאות גיאו פוליטית מהסוג שמאפיינת את תחום האקלים, שבו מצד אחד יש הסכמה הצהרתית גבוהה בין מממשלות על מהות הבעיה ועל המחוייבות לפעולה, אבל מצד שני יש פערים גדולים ברמת הענין והיכולת להפוך מחוייבות כזו לפעולה ממשית.

קוהאן וויקטור מזהים את האטמוספירה כנחלת כלל גלובלית (קוהאן כבר כתב על נושא זה בעבר, בעבודה משותפת עם הנובליסטית מ 2009 אלינור אוסטרום). הם מתייחסים למאזן הגזים והחום הקיים באטמוספירה כמשאב גלובלי משותף, ומאפיינים ארבע דרכים שלדבריהם כבר הוכחו כאפקטיביות כשרוצים לתמרץ שחקנים לפעול לשימור משאב גלובלי משותף. האחת היא יצירת תמרוץ כלכלי ברור לפעולות שימור. השניה היא יצירת יתרון כלכלי מיוחד לאלו שיפעלו ראשונים בתחום (First movers). השלישית היא יצירת יתרון ל'מועדוני שימור' (הדוגמה שלהם היא איחוד המדינות הצפון אטלנטיות להגנה על עורות כלבי ים. זהו ארגון שמגביל את קנדה והאחרות מבחינת מספר כלבי הים הניצודים, אבל באותה נשימה גם עוצר לחלוטין ציידים ממדינות אחרות שאינן שייכות ל'מועדון'). והרביעית היא העמקת היתרונות שיכולים להיווצר מהסדרים דו צדדיים בין מדינות.

המאמר מעניין מבחינת יכולת הניתוח שלו. אך כדאי לשים לב לגישה השמרנית יחסית ליחסים בינלאומיים שמנחה אותה. יש בו גם הד (רפה אמנם) לטענות המתלהמות הנשמעות מהימין האמריקני על כך שאמנת האקלים של האו"ם, על הנסיונות שלה להגיע להסכם גלובלי אחיד ומחייב, עלולה להגביל את החירות המדינית ש מדינות ספציפיות (קרי: ארה"ב) באמצעות הקמת 'משטר עולמי'.

הנה הרצאה שנתן קוהאן על הערכת מוסדות בינלאומיים העוסקים בשינוי אקלים בפרינסטון בפברואר 2009. הקליפ ארוך (כשעה וחצי) אבל מקיף מאוד, והדיון שבעקבות ההרצאה מרתק.

היערכות בעולם הערבי לשינוי אקלים ולינקים נוספים

ליעד אורתר הפנה את תשומת לבי לדו"ח בשם 'השפעת שינוי האקלים על מדינות ערב', שיצא לאור לפני כמה שבועות בביירות.  הלינק כאן. הדו"ח הוכן בידי ארגון בשם AFED – Arab Forum for Environment and Development והוא מתריע על כך שלמרות  שכל מדינות ערב נמצאות בסיכון משמעותי  כמעט ולא נעשה בהן דבר כדי לקדם את פני הרעה, אין איסוף מסודר של מידע ונתונים ואין מהלכים כלשהם של גיבוש מדיניות. נשמע מוכר?

הדו"ח כולל פרקים על מים, עלית מפלס הים, בריאות, ייצרו מזון, תיירות, פגיעה במגוון המינים הביולוגי, השפעות על שימושי קרקע ותכנון עירוני.

ובהזדמנות זו כדאי להציץ בעוד שני פוסטים מעניינים מהעת האחרונה. האחד הוא סקירה ארוכה, מפורטת ומרובת לינקים ב'אפקט הפרפר השחור' על המצב הנוכחי של הויכוח המדעי על שינוי האקלים. שם הפוסט הוא 'על התחממות גלובלית ואיידס או: האם שר החינוך צריך להתפטר. ההתחלה ('אחד משלושת הטקטים הבאים הופיע לאחרונה ב…) מעניינת. כדאי לקרוא.

השני הוא פוסט אצל איתן ישראלי על חדשנות סביבתית בתעשייה שנותן סקירה טובה של דו"ח בנושא שהוציא לאחרונה מכון ירושלים לחקר ישראל בנושא המעניין הזה, שגם נידון בכנס באוניברסיטת ת"א בשבוע שעבר..