ארכיון

Archive for the ‘התחממות גלובלתי ואי שיויון’ Category

ועידת האקלים בקנקון: ארה"ב עושה שרירים, אירופה מעמידה תנאים

בהיעדר תקווה של ממש להסכם גלובלי מקיף על צמצום פליטות גזי חממה, מרכז הכובד של ועידת האקלי בקנקון עובר ליעד פחות שאפתני אך אולי יותר ריאלי: הפיכת ההתחייבויות של המדינות המתועשות מ 2009  להקים קרן הסתגלות אקלים לטובת המדינות המתפתחות מרעיון בעלמא לתכנית אופרטיבית. ההתחייבות, כזכור היתה, שבתוך שנתיים יעמדו לרשות הקרן 30 מיליארד דולר, ושעד 2020 תגיע הקרן להיקף של 100 מיליארד דולר בשנה. יפן התחייבה לממן מיד כמחצית מהסכום ההתחלתי, כלומר 15 מיליארד דולר, האיחוד האירופי  כ 3 מיליארד וארה"ב כ 2 מיליארד. בקנקון אמורה התכנית הזו לרקום עור וגידים.

אבל יש בעיות.  ראשית, אנשים המצויים במדיניות של ארה"ב לקראת ובמהלך הועידה התרשמו בימים האחרונים שארה"ב תסרב לתת את חלקה בקרן, ואולי אפילו תפרוש מן השיחות בקנקון באופן הפגנתי, אם החבילה שעליה יסוכם בקנקון לא תכלול התחייבויות כלשהן גם מצד המדינות שייהנו מהסיוע. מייקל לוי, הממונה על אנרגיה וסביבה במועצה לענינים ציבוריים, קבוצת חשיבה המזוהה בדרך כלל עם הממשל בארה"ב, כתב בבלוג שלו כמה ימים לפני הועידה שהממשל, כולל אובמה שמנסה עתה להרויח חזרה את המרכז הפוליטי, מנסה להימנע בכל מחיר ממצב שבו הימין יצייר אותו כפראייר של מדינות העולם השלישי שיקבלו מענקים חינם ולא יבטיחו כלום. לכן המנטרה שמשמיעים האמריקנים לאחרונה היא 'הסכם כולל' על קרן ההסתגלות, ולא הסכם חלקי שמדבר על התשלום ולא קובע דבר בענין התמורה. הם גם נוטים להקשיח את עמדתם בדבר הנהלת הקרן, ועומדים על כך שהמדינות המממנות יהיו ברוב בניהול הקרן. לדבריהם רק זה יכול למנוע שחיתויות ומתנות חינם שהמדינות הנזקקות יעניקו לעצמן אם תהיה להם שליטה בקרן.

בינתיים, עם תחילת הועידה, יש דיווח בגארדיאן הבריטי שבמפגש הראשון על עתיד הקרן היו אלה דווקא נציגי האיחוד האירופי שהעלו תנאי חדש ולא צפוי: הם דורשים שהכספים שיועברו למדינות המתפתחות יוגדרו כהלוואות ולא מענקים.  נציגי המדינות המתפתחות רואים בזאת בגידה רבתי. המדינות המתפתחות גם טענו עם תחילת הדיון שכמה מהמדינות שהבטיחו לתרום לקרן, למשל גרמניה, בריטניה וצרפת, עושות זאת בהיעדר תום לב ובפקנסנות כפולה. במקום להכניס לקרן 'כסף חדש', כלומר כסף שבא מעל ומעבר למחוייבויות הקודמות שלהם לעזרה למדינות העניות בתחום האקלים (ויש התחייבויות לא מעטות כאלה מתוקף פרוטוקול קיוטו), הן מנסות להציג כספים שהן כבר ייעדו להסתגלות אקלימית ככסף חדש שהן מתכוונות להקדיש לקרן ההסתגלות. התוצאה: האמון של המדינות המתפתחות ברצינות כוונותיהן של המדינות המתועשות עזור להן להסתגל למצב האקלימי הפוסט נורמאלי מתערער עוד יותר. אין ספק שבנית האמון הזה מחדש, והשגת סיכום אופרטיבי על המקורות הכספים לקרן, צורת העבודה שלה וניהולה נראים כרגע כאתגר מרכזי של הועידה בקנקון.

ועידת האקלים בקנקון – סיכום היום הראשון

על רקע דו"ח חדש של המשרד המטאורולוגי הבריטי על כך שקצב ההתחממות בעשורים הבאים עלול להיות מהיר ורצחני יותר מששיערנו, עם עליה של עד 3.5 מעלות צלסיוס בממוצע הטמפרטורה העולמי, נפתחה אתמול בקנקון הועידה ה 16 של אמנת האקלים  של האו"ם. הדיווח המדאיג מצטרף להערכה רחבה על הקושי שבהשגת הסכם גלובלי שיהיה הוגן, שאפתני ומחייב. אין פלא שראשי מדינות, שעשרות מהם, כולל מנהיגי המעצמות הגדולות, הגעו לועידה הקודמת בקופנהאגן, מתבטאים עם תחילת הועידה בקבקון בנימוס מרוחק ומתחמקים מלהגיע. ראש ממשלת בריטניה דיויד קמרון למשל, פרסם ערב הועידה מאמר נרגש על האקלים, אבל הוסיף שהוא 'יהיה זמין בלונדון' אך לא יגיע לקנקון. על אובמה אפשר רק לחלום. נראה שהאטמוספירה תצטרך לכות לקדנציה שניה שלו בית הלבן כדי לראות ממנו את הנחישות האקלימית שהוא הראה לקראת ובמהלך הועידה בקופנהאגן.

קרן אור קטנה נשלחה עם תחילת הועידה דווקא מסין, שכזכור חלפה ב 2010 על פני ארה"ב והתייצבה בראש הרשימה המפוקפקת של המדינות בפליטת גזי חממה. שיי ז'נואה, השר הסיני האחראי על ניהול המשא ומתן בנושא האקלים מטעם סין, אמר לסוכנות הידיעות של סין שסין 'מוכנה לרכך את הקו' בנושא השקיפות. נושא המעקב הבינלאומי אחרי הפליטות וצמצומן היה כזכור סלע מחלקות משמעותי בקופנהאגן. ז'נואה אמנם לא הסתמש במושג 'פיקוח בינלאומי', ולא הביע נכונות פומבית לפתוח את שערי סין למעקב בינלאומי על רמת הפליטות, אבל אמר שלסין יש אינטרס שהעולם יידע מה היא באמת עושה.

פתיחת הועידה הבליטה את הנוכחות הדומיננטית של נשים בתחום האקלים. נשיאות הועידה, שניתנת באפן מסורתי למדינה המארחת, מוחזקת בידי שרת החוץ של מכסיקו, פטריציה אספינוזה. יו"ר אמנת האקלים של האו"ם, שהוא הגוף שמארגן ומנהל את הועידה, היא קריסטיאנה פיגאורס. בראש קבוצת העבודה אד-הוק לשיתוף פעולה ארוך טווח במסגרת האמנה עומדת מרגרט מוקהאננה סאנגארווה מזימבבוואה, סגניתה היא פקידה בכירה ממקדוניה, ועוד.

נשיא מכסיקו קלדרון קרא לצירי הועידה לעשות ככל יכולתם כד להגיע להסכם, שכן התחממות כדור הארץ 'כבר מורגשת', במכסיקו ובעולם כולו. נאומו, וגם דבריה של שרת החוץ אספינוזה,  שיקף את הרצון העז של מכסיקו שהועידה תצליח, והיה ניסיון להפיח אופטימיות בועידה שנקודת הפתיחה שלה נמוכה. יו"ר אמנת האקלים פיגאורס, שזו היא הועידה הראשונה בניהולה, דימתה את האמנה ל'שטיח קיר ססגוני', שיש למלא בו חללים כדי שיהיה אפקטיבי, ואז מנתה את האתגרים שניצבים בפני הועידה בשני המסלולים שלה – מסלול קיוטו והמסלול המכונה 'שיתוף הפעולה ארוך הטווח במסגרת האמנה'. מסלול קיוטו הוא למעשה ניסיון להתאים את פרוטוקול קיוטו למצב הנוכחי, לעדכנו ולהרחיב את תוקפו למספר שנים נוספות אחרי 2010. פיגוארס קבעה שהאתגרים כאן הם שלושה: לוודא שאין תקופת פער אחרי 2012, כלומר שההמשכיות היא ישירה, לגייס את התמיכה שבקופנהאגן הסכימו המדינות המתועשות  לתת למדינות העניות יותר בכל הקשור להסתגלות, ולשלוח סימן ברור מקנקון שגם הסקטור הפרטי ישתתף במאמץ לצמצם פליטות ולהיאבק במשבר האקלים.

 

במה שקשור לשיתוף הפעולה ארוך הטווח, קבעה פיגוארס, יש להגיע להגדרה פורמאלית מחייבת ליעדי צמצום הפליטות שכ 80 מדינות (כולל ישראל) כבר הצהירו עליהן בתחילת 2010, לדאוג שהצמצום קורה בפועל ולאכוף אותו בשקיפות ובפיקוח אפקטיבי. שנית, יש לבנות באפן מעשי את קרן ההסתגלות הבינלאומית, דרכי גיוס הכסף אליה והפיקוח על מה שנעשה בכסף. שלישית, יש לבצר את ההוגנות של כל מאמצי הצמצום ארוכי הטווח.

פגישת העובדה הראשונה של קבוצת העבודה אד-הוק לשיתוף פעולה ארוך טווח (AWK-LCA) התחילה עם הצהרת כוונות שאפתנית של היושבת ראש, שבו היא מצהירה על כוונתה להגיש למליאת הועידה במהלך השבוע הבא מסמך מקיף שיעסוק בכל סוגיות הליבה של הסכם אקלים גלובלי. הויכוח שכוונתה עוררה מבהיר שמה שנמצא על הפרק אינו רק הסכם כזה או אחר, אלא היכולת של אמנת האקלים של האו"ם להיות המסגרת שבה אכן יקודם המאבק במשבר האקלים. כשלון נוסף כמו בקופנהאגן עלול לסתום את הגולל על מסלול האו"ם, ולהפנות את הקהילה הבינלאומית לדרכים אחרות, מסורבלות פחות, לנקיטת פעולה.

לקראת ועידת קנקון: קוים לדמות משבר האקלים, 2010

 

שנה חלפה מאז הועידה ה 15 של אמנת האקלים של האו"ם בקופנהאגן (COP 15), וערב פתיחת הועידה ה 16 בקנקון (COP 16) הוא זמן טוב לסיכום שנת האקלים 2010.

מצב האקלים ממשיך להידרדר, נאמן למתווה שנצפה בידי המדענים ומתאשר, בקוין כלליים, מזה עשרים שנה ויותר. הסטטיסטיקה הגלובלית המלאה ל 2010 תתפרסם רק בתחילת 2011, אך כל הסימנים מראים ש 2010 עומדת להיות מתמודדת עקשנית על התואר המפוקפק של השנה החמה ביותר מאז תחילת המדידות במאה ה 19. אפריל 2010 היה האפריל החם ביותר בהיסטוריה, ומחצית השנה הראשונה (ינואר עד יוני) גם כן – כמו גם חודש יוני עצמו.

המודעות העולמית למשבר האקלים ספגה מכה צורבת בקופנהאגן, ומתקשה להתאושש מאז. העוררות האוניברסלית לקראת ועידת קופנהאגן, הציפיות העצומות שהתעוררו, סיום הועידה בקול דממה דקה והמצב הפרדוקסלי שהכשלון לא השפיעה על שיגרת היומיום של רובנו, כפרטים, אחראיים לאשליה המתעתעת כאילו אין קשר בין ההחלטות של היום לעתיד של מחר ומחרתיים. מפלס הדאגה ירד, מפלס השאננות עלה.

הפוליטיקה של האקלים: ההתגוששות הגלובלית בין ארה"ב של עידן אובמה לבין סין עתירת הפחם והצומחת במהירות אינה מראים סימני התמתנות. הניסיון של אובמה לסגור עסקת אקלים עם הסינים (שבועיים לפי קופנהאגן אובמה טס במיוחד לבייג'ינג לצורך זה), לא עלה יפה. וגם עתה הסיכוי להסכמה בין שתי המדינות שביניהן אחראיות ל 45% מסך פליטת גזי החממה העולמית הוא לא ריאלי בעליל. האיחוד האירופי, שב 2007 בבאלי היה המנוע העיקרי מאחורי היזמה להסכם אקלים חזק שיחליף את פרוטוקול קיוטו ב 2013, הוא כיום צל חוור של עצמו בכל הקשור לאקלים. והזירה הפנימית בארה"ב, שבעידן אובמה היו מי שחשבו שהיא המקום שממנו תבוא הישועה, אינה ברורה. מצד אחד החקיקה האקלימית שניסתה להביא בסוף 2009 להסדרים של סף ועליון וסחר בפליטות (cap and trade) היתה חלשה מאוד והתרסקה בקונגרס לחלוטין, כשאובמה מסרב להטיל את כל כובד משקלו האישי ולהילחם עליה. מצד שני משרד הגנת הסביבה האמריקני, שהחוק הקיים מאפשר לו להתנות אישורים למפעלים גדולים כמו תחנות כח בעמידה בתקן מחמיר של פליטת גזי חממה, נוטה לעשות זאת, ומקשה כיום מאוד על מי שרוצים להקים תחנות כח חדשות פולטניות.

משק האנרגיה: כ 50% מפליטת גזי החממה בעולם כיום מקורה בתחנות כח לייצור חשמל. ההתפתחות העיקרית של 2010 היתה דליפת הנפט הענקית במפרץ מכסיקו, שהבהירה לרבים את המחיר היקר שאנו משלמים על התלות העמוקה בנפט ובלקים מחצביים אחרים. חיפוש האלטרנטיבות לדלק מחצבי הפך בשנה האחרונה לתעשייה גדולה. החדשות הטובות הן ששיעור האנרגיה שמיוצרת ממקורות מתחדשים (סעיקר סולארי וטורבינות רוח) נמצא בעליה מתמדת. טורבינות רוח למשל מותקנות ברחבי העולם בקצב של אחת בכל חצי שעה. שליש מהן, אגב, בסין.

מאזן הפליטות הגלובלי: במהלך 2010 היתה ירידה של 1.1% בסך פליטת גז החממה, בחישוב גלובלי. הסיבה העיקרית: המשבר הכלכלי הגלובלי, שהקטין את צריכת האנרגיה. בארה"ב משל ירד סך הפליטה ב 2010 ב 6.5% ביחס ל 2009. ביפן היתה הצניחה 11.8% ובבריטניה 8.6%. בסין, לעומת זאת, עלתה הפליטה ב 2010 ב 9% ביחס לשנה הקודמת. הירידה במערב אירופה ובארה"ב משפרת את היכולת של המדינות הללו לעמוד ביעדי הצמצום שהן התחייבו אליהן מיד אחרי קופנהאגן. האיחוד האירופי, למשל, יוכל לעמוד ביעד של קיצוץ פליטות ב 20% עד 2020, ואולי אפילו לקצץ באופן שאפתני יותר.

תמיכת הצפון בדרום: אחד ההישגים היחידים בקופנהאגן היה התחייבות של ארה"ב ומדינות מתועשות אחרות להקדיש 100 מיליארד דולר בשנה לקרן אקלים שמטרתה עזרה למדינות הדרום העניות להתמודד עם פגעי המצב האקלימי הפוסט נורמלי (מאפ"ן) הצפוי. במהלך 2010 התנהלו שיחות שמטרתן הפיכת ההתחייבות הזו למהלך אופרטיבי ממשי, וייתכן שהתחום ו תהיה תזוזה של ממש בקנקון. בינתיים נקודת האור בתחום הזה היא נורבגיה, שהתחייבה להעביר מיליארד דולר מקרן הכנסות הנפט המפורסמת שלה לטובת ריסון בירוא יערות באינדונזיה.

דו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם, 2010: שינוי אקלים מסכן עשרות שנים של פיתוח

 

השבוע יוצא לאור בניו-יורק, זו השנה העשרים, דו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם. לבד מדירוג העולם כולו ומדינות ספציפיות על פי אינדקס הפיתוח האנושי, הכותרת הראשית של הדו"ח השנה הוא שההתחממות הגלובלית בקצבה הנוכחי עלולה להוריד לטימיון עשרות שנים של פיתוח כלכלי, חינוכי, רווחה ובריאות במדינות רבות בעולם.

הנה לינק למאמר בגרדיאן השבוע על הקשר בין שינוי אקלים לפיתוח אנושי.

והנה האינדקס שבו מדורגות המדינות השונות על פי מדדי הפיתוח האנושי המקובלים: הכנסה לנפש, מדד אי שיויון סוצו-אקונומי, מדד שיויון נשים, מספר מקרי שוד ל 100,000 תושבים בשנה, מדדי ינוך והשכלה, רפואה ותחלואה, תוחלת חיים ועוד.

נורבגיה צועדת במקום הראשון. אחריה בעשיריה הפותח  אוסטרליה, ניו זילנד, אירלנד, ארה"ב, ליכטנשטיין, הולנד, קנדה, שבדיה וגרמניה. ישראל במקום החמשה עשר. הנה פירוט המדדים של ישראל ב 2010 על פי אתר האו"ם. מזל שבאינדקס לא מודדים את התרומה היחסית של ישראל לשינוי האקלים, או או את רמת הנחישות של הנהגת המדינה לתרום את חלקה למאבק בשינוי האקלים… המדדים הללו דוחקים את ישראל לאזור המקום ה 60…

 

שינוי אקלים: כך נראה קמפיין אינטרנטי מוצלח

כל מי שמתעניין בתקשורת בכלל ובקמפיין סביבתיים בני זמננו מוזמן להציץ במאמר מרתק שהופיע אתמול במוסף הכלכלה המקיימת של הגרדיאן.   המאמר משתמש בטכנולוגיות של מיפוי רשתות חברתיות ותנועות מידע ברשת האינטרנט כדי לעקוב אחרי האיזכורים וההשפעה שהיתה בחדשים האחרונים לקמפיין שמנהל ארגון גרינפיס נגד חברת סינאר מאס, זו שעוקרת יערות עד באינדונזיה ומקומות אחרים ושותלת במקומם דקלי קוקוס לייצור שמן הקוקוס, שמתגלגל אחר כך למוצרים כמו שוקולד מארס של חברת נסטלה ולדברים דומים.

על מחירי המזון ומשבר האקלים

4 באוגוסט 2010, לונדון וקירשנבאום בערוץ 10. האייטם שעוסק במחירי המזון ומשבר האקלים מתחיל בדקה ה 29 של המשדר.

בישול קול: כיצד לצמצם את ההתחממות הגלובלית

על בישול קול, ספרם של לאורה סטק ויוג'ין קורדרו

Cool cuisine: Taking the bite out of global warming. By  Laura Stec with Eugene Cordero, Ph.D.   Salt Lake City: Gibbs Smith, 2008

מאת מרב כץ-קמחי (ברקלי, קליפורניה)

בישול קול, ספרם של לאורה סטק ויוג'ין קורדרו, הוא חיבור לא שגרתי שמשלב כמה סוגות ספרותיות. חלקו הראשון הוא ספר מדע פופולרי המתאר בבהירות את הקשר בין תרבות צריכת המזון האמריקאית להתחממות הגלובלית. החלק השני הוא יומן מסע בין מחלבות, כרמים, חברות הזנק (סטארט אפ) ירוקות ומרכזי מחזור המציעים כולם, באופנים שונים, פתרונות מקומיים לצמצום ההתחממות. הנתונים שעליהם מבוססים שני החלקים הללו נאספו ונערכו בידי קורדרו, מדען בתחום המטרואולוגיה באוניברסיטת סן-חוזה בעמק סיליקון. החלק השלישי, שנכתב בידי סטק – שפית מקרוביוטית ופעילה בארגון הסביבתי אקטרה – הוא שילוב של מדריך צרכנות וקובץ מתכונים לעידן החם שבפתח. יש בו מתכונים מקוריים, צמחוניים ברובם, המיועדים למי שרוצה להתחיל ולצמצם את ההתחממות במטבחו.

התפריט האמריקאי הסטנדרטי Standard American Diet)) ובראשי תיבות באנגלית SAD, מתואר בידי סטק כענין משמים ומסוכן. הוא מורכב רובו ככולו ממזון מעובד וארוז, והוא מלא שומן, בשר, מלחים וחומרי שימור. רוב המזון הזה מגיע לצרכן באמצעות תאגידי ענק, רשתות מזון מהיר, ובסופן של נסיעות ארוכות ווח שצורכות דלק רב. מחקר של הממשל האמריקאי מלמד שייצור וצריכת מזון בארצות הברית תורמים ביניהם כחמישית מכמות גזי החממה השנתית של המדינה. חלק מהפליטות מגיעות מחוות גידול בעלי-חיים (בעיקר בקר הפולט מתאן); פליטות רבות נוצרות בתובלה אווירית של מזון ומשקאות מיובאים; מזון מעובד קפוא ומוכן מראש מצריך אנרגיה רבה להכנתו במפעל ולאיחסונו לאורך חיי המדף שלו. תעשיית הדשנים הכימיים שאחראית לחומרי ההדברה שורפת כמויות עתק של דלק; הובלת המזון לחנויות ונסיעות הצרכנים לחנויות ולמרכזי הקניות גוררות פליטה לא מבוטלת, והטיפול בשיירים כם הוא עתיר פליטה.

המזון האמריקני הסטנדרטי (מאס בעברית) הוא, אגב, זול יחסית. בעיקר כי הצרכן אינו נדרש לשלם את מחירו האמיתי במישרין. התימחור הוא עקיף, באמצעות מיסים המתורגמים לסובסידיות לתאגידי החקלאות הענקיים שמגדלים את התירס, החיטה, והסויה – חומרי הגלם לתעשיית המזון העגומה הזו. גם העלויות הסביבתיות והבריאותיות של ייצור המזון הירוד הזה אינן נכללות במחירו, שכן הן מוחצנות ומוטלות על גופים אחרים. חוואים קטנים שמגדלים ירקות ופירות וירקות, אגב, אינם נהנים בארה"ב מסבסוד ממשלתי כלל. מזון טרי ובריא בארה"ב, במלים אחרות, הוא בהגדרה יקר הרבה יותר.

סטק וקורדרו ממליצים לכל מי שמעוניין לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלו למעט בצריכת מזון מעובד, מיובא וארוז, ולצמצם את צריכת המזון שמקורו בבבעלי-חיים. במקום זאת הם מציעים להרבות בצריכה של מזון טרי, עונתי, מקומי ואורגני (כלומר שגודל באופן ידידותי לסביבה ולאדם) דוגמת פירות, ירקות, דגנים מלאים, אגוזים וקטניות. בקיצור, זוהי המלצה לצמחונות או חצימחונות, כפי שנכתב כאן בפוסט קודם. כשכבר קונים, ממליצים סטק וקורדרו, כדאי להשתמש בשקיות מן הקנייה הקודמת או בסלי קנייה רב פעמיים (פרקטיקה המכונה בסלנג האמריקאי BYOB, bring your own bags).

בחלק השני של הספר מתוארת החווה והמחלבה של משפחת סטראוס בצפון קליפורניה, המוכרת מוצרי חלב אורגניים מצוינים בסופרמרקטים בעמק הסיליקון. גז המתאן שמפיקות הפרות בחווה נתפס בתהליך פשוט יחסית, משמש לייצור חשמל וכך אינו נפלט לאטמוספירה. למרות פשטות התהליך, ההשקעה הראשונית במיכון היא גדולה מאוד, שכן לחקלאים האמריקאיים, בניגוד לעמיתיהם באירופה, אין עזרה של תמריצים ממשלתיים. סטק מספרת גם על ארגון בשם stopwaste.org שאוסף שיירי מזון מבתי אב במחוז אלמידה שממזרח לסן פרנסיסקו, מעבד את השיירים לקומפוסט ומוכר אותו בכסף טוב לחוות מקומיות אורגניות שנמנעות מדשנים כימיים. דוגמא אחרת היא חברת קוסקטה (Coskata, Inc.) מאילינוי, שמשתמשת בחיידקים שעברו שינוי גנטי להפקת אתנול מתערובת של פסולת חקלאית, טיטולים משומשים ושאריות מזון.

הספר נחתם בתיאור של המחברים כיצד פיצו על פליטת הפחמן שהיתה כרוכה בתהליך ייצור הספר. הם הסתמכו על התחשיב של חברת EcoSynergy ומצאו שייצור כל עותק של הספר היה אחראי לפליטת כשבעה ק"ג של פחמן דו חמצני לאטמוספירה. (לשם השוואה, אזרח אמריקאי הממוצע אחראי לפליטה שנתית של כעשרים טון פחמן דו חמצני). כדי 'לכפר' על כך העבירו המחברים לשני ארגונים העוסקים בסחר של מכסות פחמן סכום כסף שמכסה את כמות הפחמן הזו במחירי השוק של היום. ארגון אחד ארגון חקלאי הפחמן של אמריקה שחבריו (המוכרים) מקבעים פחמן בחוותיהם באמצעות גידולים מסוימים. הארגון השני הוא אקטרה, ארגונה של סטק, המעביר את הכספים לחברות המייצרות אנרגיה ממקורות מתחדשים.

כאן ראוי להעיר שמיד בהקדמה, מסייגים המחברים, ובצדק רב, את האשליה שרבים עשויים להיתפס אליה כאילו השינוי שיחולל כל אחד מאיתנו בין הסירים הפרטיים יפתור את בעיית ההתחממות. הם רואים בשינוי התפריט האמריקאי הסטנדרטי חלק מהפתרון הכולל ובעיקר אמצעי להגברת המעורבות האזרחית בפעולה רחבה יותר.

הנה מתכון אחד מהספר:

לחם העתיד

חיטה היא הדגן שהיקף הגידול העולמי שלו הוא הגדול ביותר. כבר עתה, בגלל המדבור המתרחב, מסתמן מחסור באספקה בהשוואה לשנים קודמות. רגישותה של החיטה לסביבה צפויה לגרום לכך שכשכמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה תגדל, חיטת העתיד תהיה עשירה יותר בעמילן ודלה בחלבון, שהוא מקור פרוטאין עיקרי למי שאינם צורכים בשר. צפוי איפוא שלחם העתיד יהיה מזין פחות וגם, בגלל מיעוט הגלוטן, בעל מרקם דייסתי. כדי להתמודד עם המצב החדש מציעה סטק מתכון טעים ומיוחד ללחם העתיד שכבר נוסה בהצלחה במטבחנו. המתכון אגב נמנע משימוש בשמרים קנויים ומנצל את השמרים הקיימים באופן טבעי באוויר.

מצרכים:

כוס אורז מלא + שתי כוסות מים

שתי כפות מיסו (מופק מסויה מותססת. יש בחנויות טבע) מומס בכוס ורבע מים

שתי כוסות קמח חיטה מלאה

כוס קמח שעורה (יש בחנויות טבע)

מבשלים את האורז במים. אחרי הבישול מכסים את האורז חלקית למשך 24 שעות.

מודדים שלוש כוסות דחוסות מהאורז המבושל לתוך קערה גדולה ומערבבים עם שני סוגי הקמחים. מוסיפים את תערובת המיסו המומס במים ומערבבים היטב בכף. מעבירים את הבצק הדביק ללישה על משטח מקומח היטב ולשים בערך חמש דקות. מעבירים לתבנית לחם משומנת. מכסים ומתפיחים במשך שמונה שעות.

מחממים את התנור ל 190 מעלות צלזיוס. אופים את הלחם בטמפרטורה זו במשך חצי שעה. מנמיכים ל 165 מעלות וממשיכים לאפות במשך שעה וחצי נוספות.

למתכונים צמחוניים מצוינים (בעברית) ראו כאן.

לאינדקס אתרי בישול צמחוניים וטבעוניים ראו כאן.