ארכיון

Archive for the ‘המאובן הישראלי’ Category

נפט מפצלי שמן בשפלת יהודה: איך לא להילחם בהתחממות גלובאלית

באירוע השנתי של התנועה הסביבתית 'הגלובוס הירוק' שנערך בשבוע שעבר ב 24 במרס 2011 תל-אביב זכה מיזם פצלי השמן בשפלת יהודה בפרס 'הגלובוס השחור'.

בחירה מוצדקת של מיזם הזוי שבמסווה של מאבק בהתכרות לנפט 'רגיל' עלול לגרום לפליטת גזי חממה בכמויות גדולות הרבה יותר, בתוספת נזק סביבתי בממדים לא ידועים בשפלת יהודה.

ב 22 במרס 2011, כמה ימים לפני הטקס כתבתי ב'הארץ' את הרשימה הבאה:

בקרוב: ישראל – אדמה חרוכה

החדשות הטובות הן שבשפלת יהודה, באזור הכולל את בית גוברין, פארק עדולם ודרך היין מעגור ולוזית בצפון עד מושב לכיש בדרום, יש פצלי שמן – סלעים עם חומר אורגני שניתן להפיק ממנו דלק. החדשות הרעות הן שהכמות לא בשמיים, שהאיכות די בינונית (עודף גפרית), שתהליך ההפקה יקר ומזהם. וזה מעורר שאלה: מדוע תאגיד אמריקני בשם IDT, שעל בעלי הענין בו נמנים סגן נשיא ארה"ב לשעבר דיק צ'ייני, איל העתונות רופרט מרדוק, ג'ייקוב דה-רוטשילד ומייקל שטיינהארדט, טרח להקים חברת בת בשם 'מיזם האנרגיה הישראלי' (IEI), לקבל אישור לפיילוט מחקרי בשפלת יהודה ולספר לכל מי שמוכן לשמוע שהגבעות  שעליהן פסעו יהושוע, דוד וגלית מסתירות את הפיתרון למשבר האנרגיה הנוכחי?

את התשובה לתעלומה צריך לחפש בקולורדו, שמרבצי הפצלים בה גדולים ועשירים פי כמה מאלה שבשפלת יהודה. עשרות שנים מנסים מדעני 'של' לפתח טכנולוגיה להפקת נפט במישרין מפצלי שמן, כלומר בלי כריה, ריסוק וסחיטה. הרעיון שהם פיתחו נשמעה כהכלאה בין ספר של  ז'ול וורן לסרט פורנו: שדה הפצלים ינוקב במחילות צרות וארוכות, שאליהן יוחדרו גופי חימום ענקיים שתעלה את טמפרטורת האדמה ל 350 מעלות. בתום כמה שנים של אפיה ייפלט מפצלי השמן גז שיעובה לנפט. דפנות המחילה יוקפאו באמצעות קוקטייל סודי של כימיקלים, והנפט  יזרום לפני השטח.

נשמע הזוי? לא לג'ורג' בוש ולסגנו דיק צ'ייני, שכבר עשו דברים מטורפים יותר כדי להשיג נפט בעירק וגז ליד אפגניסטן. ב 2005 איפשרו השניים אתרי מחקר ופיתוח באזור עתיר פצלי שמן בקולורדו, וניסו לקדם חקיקה שתאפשר הפקה מסחרית. אחר-כך התברר שההפקה דורשת עשר תחנות כח פחמיות חדשות והשתלטות על מקורות נהר הקולורדו (התהליך דורש כמויות עתק של מים) והציבור האמריקני התעורר. הקונגרס הזמין סקר וערך שימוע ציבורי שבארבע שנים הפיק 105,000 התנגדויות. בינואר 2010 הכריז ממשל אובמה על האטת פיתוח הטכנולוגיה והחמיר את התקינה הסביבתית שתידרש מהמיזם. הפיילוט שתכננו ב IDT נדחה לזמן בלתי ידוע.

אבל אז נזכרו צ'ייני וחבריו במדינה קטנה במזרח התיכון שחוץ מקצת פצלי שמן באיכות בינונית ומצוקת מים קלה יש לה עוד כמה יתרונות ייחודיים. אחד הוא חוק נפט ניאנדרטלי מ 1953, שמסמיך פקיד במשרד התשתיות לתת למי שבא לו זיכיון חיפוש שעם בצבוץ טיפת הנפט הראשונה הופך לחזקה. השני הוא שבניגוד לחו"ל, בישראל החוק (וגם הממשלה) חיים בהכחשה מוחלטת של הנזקים הסביבתיים המצמיתים שעלולים להיות לאפיה והקפאה של חבלי ארץ נרחבים, ולא דורשים מהיזם כמעט דבר בתחום הזה. השלישי הוא שיש בישראל ממשלה שתהדס כעז עיוורת בעקבות כל מי שאומר 'השתחררות מתלות בנפט הערבי' ו'תמלוגי הנפט מממנים טרור' בפחות משבע שגיאות.

צ'ייני וחבריו מיהרו לארץ, הקימו את IEI, קיבלו זיכיון מחקר ופיתוח ב 240 אלף דונם בשפלת יהודה, והשיגו בדיוק מה שהיה חסר להם: שדה ניסויים להרפתקה שבארה"ב נחסמה כיקרה ומזהמת. אתר הניסויים המיועד הוא

בעמק האלה, מתחת תל עזקה, ממש באתר הקרב המיתולוגי של הקרב בין דוד לגלית. אתר ההפקה התעשייתית העתידי מיועד לקום ליד בית גוברין, בלב 'ארץ המערות' – אזור עשיר במערות מסתור מתקופת מרד בר כוכבא ובאין ספור אתרים ארכיאולוגיים מתקופת בית שני שלאחרונה פנתה ישראל לאונסק"ו במטרה להכריזו כאתר מורשת עולמית.

גיאולוגים שמכירים את השטח טוענים שגם אם תתחולל כאן פריצת דרך טכנולוגית, איכות הפצלים לא תאפשר הפקת נפט בזול ובהיקפים משמעותיים. תסריט סביר יותר הוא שבתום הניסוי המסוכן בשפלת יהודה תסגור IEI את הבאסטה, תמכור את הטכנולוגיה לחברה כמו 'של', תמתין שמחירי הנפט יטפסו לרמה שמאפשרת הפקה מסחרית מפצלים, ואז תרויח  מהתמלוגים שיזרמו מקולורדו. המורשת העולמית תיאפה עד דק, וישראל תישאר ללקק את הפצעים.

עד כאן המאמר מ'הארץ'

ולפעמים יש גם ידיעות טובות. לאיחוד האירופי יש כוונה להרכיב רשימה שחורה של סוגי אנרגיה מזהמים, כולל פצלי שמן, שייאסרו להפקה ולפיתוח.

ברכות לגרינפיס הים התיכון, שהשתלטו על אנית פחם כחלק מהמאבק בהתחממות הגלובלית

חדשות טובות לשם שינוי. שתי פעילות ופעיל של 'גרינפיס הים התיכון' עשו מה שצריך: עלו לפנות בוקר על אנית פחם בדרכה מדרום אפריקה לתחנת הכח בחדרה והזכירו לכל מי שצריך ששריפת פחם בתחנות הכח הוא המקור ההרסני ביותר לפחמן דו חמצני באטמוספירה. בישראל למעלה מ 60% מהפחמן שמשתחרר לאטמוספירה הוא מפחם שנשרף בתחנות הכח. וטוב עשו פעילי הארגון שכלקחו להם במה דרמטית להבהיר לשרי הממשלה שיתחילו לקרוא יותר בעיון את דפי החישובים והעלויות שמגישים להם חברת החשמל ומשרד התשתיות שטוענים שהפחם מייצר חשמל בזול. זה עולה לנו בריאות ולאטמוספירה בהגברת אפקט החממה.
טוב שגרינפיס הים התיכון חוזרים לעשות מה שהארגון הזה יודע לעשות הכי טוב: פעולות מציתות דימיון בלב ים. יותר מדי שנים לא ראינו פעולות כאלו ליד חופינו. כל הכבוד.
הנה הכתבה בהארץ על הנושא.
והנה בוואללה.
והנה מיקום הספינה המזהמת ברגע זה.

והנה הדו"ח של גרינפיס (בעברית) על מחירו האמיתי של החשמל.

גילוי נאות: בשנים 1999-2004 הייתי יו"ר הועד המנהל של גרינפיס הים התיכון, וכיום אני מכהן כסגן יו"ר הועד המנהל של גרינפיס בבריטניה.

ולסיום, סיפור אפל, גם הוא מבית היוצר של גרינפיס, שמבהיר איך הפחם לוקח יותר ממה שהוא נותן.

מכחישי האקלים ושר המדע: היצטלמו שניים יחד בלתי אם נועדו?

הנה סיפור מוזר.

ב 22 במרס נערכה ואף תועדה בצילום חגיגי פגישה בלשכת שר המדע הפרופ' דניאל הרשקוביץ שמהלכה הוגש לידיו מסמך בנושא שינוי אקלים שהוכן בידי מכון ירושלים לחקר שווקים. האירוע דווח בהודעה לעתונות שהוציא המכון יומיים אחר-כך. ההודעה, אגב, הודפסה כלשונה, בלי כל שינוי או עריכה, באתר האינטרנט של בטאון הימין ערוץ  7.

אל תטעו במלה 'שווקים' שמופיעה בשמו של המכון: לא מדובר בסקרי שוק מהסוג שמשרת לפעמים קמפיינים פרסומיים ומהלכי שיווק, אלא בפוליטיקה ימנית פשוטה. מכון ירושלים לחקר שווקים הוא ארגון בעל אוריינטציה כלכלית-חברתית ימנית פונדמטליסטית, והוא פועל בתבנית שהועתקה במישרין מן ה think tanks של התנועה השמרנית בארה"ב.

המסמך שהוגש לשר, תחת הכותרת 'חינוך ומדיניות סביבתית בישראל – בין מדע לאידיאולוגיה', מצטרף לפרסומים קודמים ולהופעות בכלי התקשורת מבית מדרשו של מכון ירושלים לחקר שווקים שעניינם הכחשת המקורות האנתרופוגניים (מעשה ידי אדם) של משבר אקלים. כמו דו"חות ומסמכים דומים אחרים שמנסים את מזלם בדעת הקהל  בארץ ובעולם מפעם לפעם, גם הנייר הנוכחי מתעלם בעקשנות מאלפי המאמרים המדעיים, דו"חות המחקר והערכות המצב של טובי המדענים בעולם שקובעים שהתחממות כדור הארץ כבר נמצאת בעיצומה והיא מעשה ידי אדם. במקום זה יש בו לקט מגמתי של מובאות שמטרתו אחת ויחידה: הטלת ספק בממצאים המדעיים שמדריכים בצדק את מדיניות האקלים של רוב הממשלות בעולם. אין במסמך, מיותר לאמר, שום הסבר אלטרנטיבי קוהורנטי למה שמתחולל באטמוספירה.

איני יודע מי הם הגורמים שמממנים את מכון ירושלים לחקר שווקים, שמתאר את עצמו כ'מכון מחקר עצמאי' ומטיף בקנאות לגרסא קיצונית של כלכלת שוק פשטנית. מה שבטוח הוא שהעמדות שהמכון מביע בתחום האקלים מתאימות היטב לעמדות הימין השמרני האמריקני בתחום הכלכלי-חברתי והסביבתי, ושבארצות הברית לפחות כבר הוכחו במספר מקרים קשרי מימון ישירים בין מכוני מחקר שמרניים לבין בעלי ענין בתאגידי נפט ובכלכלת הפחמן בכלל.

מסמכים כאלה אם כן אינם חדשים, אינם מחדשים, ותכניהם צפויים וחבוטים. מה שקצת יותר מעניין במקרה הנוכחי הוא הקונטקסט הפוליטי הישראלי של הכנת המסמך והשימוש שנעשה בו.

ראשית, כותרת המסמך ותכניו מעידים על היעד הפוליטי: התנגחות במשרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה. במה שקשור למשרד החינוך המסמך תומך למעשה בקו  האנטי-מדעי של גבי אביטל, המדען הראשי במשרד החינוך, הרואה בהתחממות גלובלית קונספירציה וגיבוב שקרים מדעיים.  ובהקשר של  המשרד להגנת הסביבה המסמך מערער במפורש על הקו שמוביל המשרד להגנת הסביבה, ושמוצא בינתיים  לא מעט אזניים קשובות ליד שולחן הממשלה, שדורש פעולה ממשית לצמצום  פליטות  CO2 ולהסתגלות למשבר האקלים.

שנית, עולה שאלת הקשר בין המסמך התמוה והמגמתי לבין משרד המדע. ההודעה לעתונות שהפיץ מכון ירושלים לחקר שווקים ב 24 במרס כדי להודיע לעולם על קיום המסמך, ופרסום התמונה בלשכת השר שהופיע בבלוג הירוק (לעיל), הם ניסיון מובהק לקשור את המסמך למשרד. בנוסף לתאור הקובע שמדובר במסמך ש'הוגש לשר המדע פרופ' דניאל הרשקוביץ", מופיע בהודעה לעתונות גם הציטוט הבא:  'שר המדע, הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ שהתייחס לנושא ואמר: "אני מודע היטב לשתי האסכולות הסותרות בנושא התחממות כדור הארץ – זו התולה את ההתחממות במעשי ידי אדם, וזו הרואה כאן מחזוריות התלויה בשמש בלבד".

לא ברור מלשון ההודעה האם שר המדע  אמר את הדברים הללו במעמד הגשת הדו"ח או במועד אחר. ולא ברורה גם התשובה לשאלה אחרת, מהותית יותר: הייתכן שהשר, או משרדו, הזמינו את המסמך ממכון כירושלים לחקר שווקים מלכתחילה? יש לקוות שלא: המחשבה ששר המדע של מדינת ישראל – מדען לגיטימי בפרק הקדם-פוליטי של חייו ומי שנושא באחריות לא מעטה לעתיד המדע בארץ – מזלזל באפן מהותי כל כך בקורפוס המחקרי המקובל שהצטבר בענין שינוי האקלים מעוררת חלחלה אמיתית.

ואם השר ומשרדו לא היו בין מזמיני הדו"ח, האם הפוטו אופ בלשכתו והמקום המרכזי של הרשקוביץ בודעה לעתונות הם מלכודת פתאים לפוליטיקאי נאיבי? האם שירבוב שמו  נעשה רק כדי לשוות למסמך המגוחך מראית עין של מהוגנות ממלכתית, גושפנקא מיניסטריאלית וסמכות מדענית ברוח ישראל סבא? ואם כך, האם נזכה להתנערות מטעם לשכתו של הרשקוביץ מן המסמך, תכניו ויעדיו הפוליטיים הבלתי ראויים?

ותהיה שלישית ואחרונה: האם מכון ירושלים לחקר שווקים, עם או בלי מעורבות של משרד ממשלתי זה או אחר, התגייס כאן להצלת כסאו המתנדנד  של המדען הראשי במשרד החינוך, האיש שהזיות קונספירצית האקלים, הכפירה באבולוציה וסרבנות המיחזור שלו נחשפו לאחרונה לעין הציבור (ולעיניו המשתאות של שר החנוך גדעון סער) במלוא חומרתן?

כדאי לקרוא

את הפוסט הזה בבלוג החדש של שמואל חן 'הפילוסוף הבודד'.

נתניהו: המאובן הישראלי הראשון

בתום השבוע הראשון של ועידת קופנהאגן מכריז הומו קומבוסטנס  בזאת על הזוכים בתחרות המאובן הישראלי הראשון.

במקום השלישי: הטוקבקיסטים מכחישי האקלים של ווי-נט, בתשלום ושלא בתשלום, על נחישותם להגיב על כל פוסט ופוסט שם, עם אותו מבט מזרה אימה בעיניים ועם אותה כמות של קצף בשפתיים, על כל ידיעה, מאמר דעה ודיווח בנושא משבר האקלים.

במקום השני: השר עוזי לנדאו, על נחישותו העקבית לגבות את ההערכות התלושות של חברת החשמל על הצורך בתחנה פחמית באשקלון, יהיה אשר יהיה המחיר הסביבתי, המקומי והגלובלי.

ובמקום הראשון: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שויתר על ההזדמנות לנצל את קופנהאגן להביא שינוי כיוון משמעותי ביחס ישראל למשבר האקלים.

קרן השמש הישראלית: השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, שבראיון לעודד שחר ב 8 בדצמבר בפוליטיקה הבהיר למראיינו שהתנחלויות והקפאות זה פאסה, ומה שבאמת חשוב עכשיו ולדורות הבאים זה התחממות כדור הארץ. עודד היה המום, אבל גם הוא יבין את זה לאט לאט. גם דן מרגלית ורון ברגמן יראו בסוף את האור.