Archive

Archive for the ‘אנרגיה חלופית במזרח התיכון’ Category

שש סבות טובות לקידום אנרגיה סולארית בישראל (אבל מלחמת 1967 היא לא אחת מהן)

דיויד רוזנבלט ויוסף אברמוביץ, המייסדים השותפים של 'ערבה פאואר', החברה שחנכה בשבוע שעבר את תחנת הכח הראשונה שלה בקיבוץ קטורה, מכהנים כנשיא וממלא מקום הועד המנהל העולמי של החברה. במאמר מעניין שהתפרסם ב 5 ביוני באתר green prophet, הם מונים שש סיבות טובות מדוע ממשלת ישראל צריכה להפסיק לשבת על התחת ולהשקיע באגרסיביות וברצינות בתחנות כח סולאריות.

1. זה יציב את ישראל בעמדת תחרות טובה יותר מול מדינות באזור, בעיקר קטאר וסעודיה, שתכניות החשמל ממקורות מתחדשים שלהם עומדות להפוך אותן למעצמות סולאריות. ישראל, אומרים רוזנבלט ואברמוביץ, יכולים להתחרות ולנצח בתחרות הזו, שנושאת פרסי ענק כספיים בעשורים הקרובים.

2. זה ישפר את עתידה של המכונית החשמלית, שבמצב משק החשמל הנוכחי של שראל הולכת ומתבררת כענין מביך, לבטר פלייס ולישראל, שכן קילומטר נסיעה בה יגרור יותר פליטות גזי חממה מנסיעה במכונית דומה בעלת הנעה היברידית (מצבר מניע שמתמלא בעת פעולת מנוע בנזין חלופי).

3. זה יאפשר להפוך את ירושלים לעיר הסולארית הראשונה, ולהפוך את הכנסת – אולי הגג השטוח הגדול בארץ – לנקודת ציון סולארית של google maps.

4. זה יאפשר לקרן הקיימת להציע לתומכיה היהודים ברחבי העולם שלצד הכסף שהם תורמים לנטיעת עצים חלק מכספם לך גם להקמת פאנלים סולארים בארץ הקודש.

5. זה פותח פתח להפיכת צה"ל לצבא המדורני הראשון בעולם שיהיה לחלוטין נטול פחמן – משימה שלדעת הכותבים ניתן להשלימה תוך חמש שנים.

6. וזה פותח פתח למתן עצמאות אנגטית לפלסטינים, שכרגע תלויים בחשמל הפחמני של ישראל, אבל יוכלו, בעזרת ישראל והקהילה הבינלאומית, להגיע לעצמאות אנרגטית סולארית בתוך כמה שנים.

ברכות לרוזנבלט ולאברמוביץ. אבל האם באמת היה צריך למנות את ששת הסיבות הטובות הללו כאנלוגיות לששת הימים של מלחמת 1967? מדוע היה חשוב כל כך לכותבים הנכבדים להציג בתחילת מאמרם עמדה גורפת וסחופה הגורסת ש'מלחמת ששת הימים ציינה פרק חדש בחיזוק יכולת הקיום ארוכת הטווח של ישראל'?

רוזנבלט ואברמוביץ: חשמל סולארי חיוני דיו לישראל, לפלסטינים, למזרח התיכון ולעולם. אין צורך להציב אותו (ואותכם כיזמיו) כחלק מג'ינגואיזם ישראלי. זה רק ירחיק מכם בעלי ברית וישליך אתכם לפינות פוליטיות לא רצויות.

נפט מפצלי שמן בשפלת יהודה: איך לא להילחם בהתחממות גלובאלית

באירוע השנתי של התנועה הסביבתית 'הגלובוס הירוק' שנערך בשבוע שעבר ב 24 במרס 2011 תל-אביב זכה מיזם פצלי השמן בשפלת יהודה בפרס 'הגלובוס השחור'.

בחירה מוצדקת של מיזם הזוי שבמסווה של מאבק בהתכרות לנפט 'רגיל' עלול לגרום לפליטת גזי חממה בכמויות גדולות הרבה יותר, בתוספת נזק סביבתי בממדים לא ידועים בשפלת יהודה.

ב 22 במרס 2011, כמה ימים לפני הטקס כתבתי ב'הארץ' את הרשימה הבאה:

בקרוב: ישראל – אדמה חרוכה

החדשות הטובות הן שבשפלת יהודה, באזור הכולל את בית גוברין, פארק עדולם ודרך היין מעגור ולוזית בצפון עד מושב לכיש בדרום, יש פצלי שמן – סלעים עם חומר אורגני שניתן להפיק ממנו דלק. החדשות הרעות הן שהכמות לא בשמיים, שהאיכות די בינונית (עודף גפרית), שתהליך ההפקה יקר ומזהם. וזה מעורר שאלה: מדוע תאגיד אמריקני בשם IDT, שעל בעלי הענין בו נמנים סגן נשיא ארה"ב לשעבר דיק צ'ייני, איל העתונות רופרט מרדוק, ג'ייקוב דה-רוטשילד ומייקל שטיינהארדט, טרח להקים חברת בת בשם 'מיזם האנרגיה הישראלי' (IEI), לקבל אישור לפיילוט מחקרי בשפלת יהודה ולספר לכל מי שמוכן לשמוע שהגבעות  שעליהן פסעו יהושוע, דוד וגלית מסתירות את הפיתרון למשבר האנרגיה הנוכחי?

את התשובה לתעלומה צריך לחפש בקולורדו, שמרבצי הפצלים בה גדולים ועשירים פי כמה מאלה שבשפלת יהודה. עשרות שנים מנסים מדעני 'של' לפתח טכנולוגיה להפקת נפט במישרין מפצלי שמן, כלומר בלי כריה, ריסוק וסחיטה. הרעיון שהם פיתחו נשמעה כהכלאה בין ספר של  ז'ול וורן לסרט פורנו: שדה הפצלים ינוקב במחילות צרות וארוכות, שאליהן יוחדרו גופי חימום ענקיים שתעלה את טמפרטורת האדמה ל 350 מעלות. בתום כמה שנים של אפיה ייפלט מפצלי השמן גז שיעובה לנפט. דפנות המחילה יוקפאו באמצעות קוקטייל סודי של כימיקלים, והנפט  יזרום לפני השטח.

נשמע הזוי? לא לג'ורג' בוש ולסגנו דיק צ'ייני, שכבר עשו דברים מטורפים יותר כדי להשיג נפט בעירק וגז ליד אפגניסטן. ב 2005 איפשרו השניים אתרי מחקר ופיתוח באזור עתיר פצלי שמן בקולורדו, וניסו לקדם חקיקה שתאפשר הפקה מסחרית. אחר-כך התברר שההפקה דורשת עשר תחנות כח פחמיות חדשות והשתלטות על מקורות נהר הקולורדו (התהליך דורש כמויות עתק של מים) והציבור האמריקני התעורר. הקונגרס הזמין סקר וערך שימוע ציבורי שבארבע שנים הפיק 105,000 התנגדויות. בינואר 2010 הכריז ממשל אובמה על האטת פיתוח הטכנולוגיה והחמיר את התקינה הסביבתית שתידרש מהמיזם. הפיילוט שתכננו ב IDT נדחה לזמן בלתי ידוע.

אבל אז נזכרו צ'ייני וחבריו במדינה קטנה במזרח התיכון שחוץ מקצת פצלי שמן באיכות בינונית ומצוקת מים קלה יש לה עוד כמה יתרונות ייחודיים. אחד הוא חוק נפט ניאנדרטלי מ 1953, שמסמיך פקיד במשרד התשתיות לתת למי שבא לו זיכיון חיפוש שעם בצבוץ טיפת הנפט הראשונה הופך לחזקה. השני הוא שבניגוד לחו"ל, בישראל החוק (וגם הממשלה) חיים בהכחשה מוחלטת של הנזקים הסביבתיים המצמיתים שעלולים להיות לאפיה והקפאה של חבלי ארץ נרחבים, ולא דורשים מהיזם כמעט דבר בתחום הזה. השלישי הוא שיש בישראל ממשלה שתהדס כעז עיוורת בעקבות כל מי שאומר 'השתחררות מתלות בנפט הערבי' ו'תמלוגי הנפט מממנים טרור' בפחות משבע שגיאות.

צ'ייני וחבריו מיהרו לארץ, הקימו את IEI, קיבלו זיכיון מחקר ופיתוח ב 240 אלף דונם בשפלת יהודה, והשיגו בדיוק מה שהיה חסר להם: שדה ניסויים להרפתקה שבארה"ב נחסמה כיקרה ומזהמת. אתר הניסויים המיועד הוא

בעמק האלה, מתחת תל עזקה, ממש באתר הקרב המיתולוגי של הקרב בין דוד לגלית. אתר ההפקה התעשייתית העתידי מיועד לקום ליד בית גוברין, בלב 'ארץ המערות' – אזור עשיר במערות מסתור מתקופת מרד בר כוכבא ובאין ספור אתרים ארכיאולוגיים מתקופת בית שני שלאחרונה פנתה ישראל לאונסק"ו במטרה להכריזו כאתר מורשת עולמית.

גיאולוגים שמכירים את השטח טוענים שגם אם תתחולל כאן פריצת דרך טכנולוגית, איכות הפצלים לא תאפשר הפקת נפט בזול ובהיקפים משמעותיים. תסריט סביר יותר הוא שבתום הניסוי המסוכן בשפלת יהודה תסגור IEI את הבאסטה, תמכור את הטכנולוגיה לחברה כמו 'של', תמתין שמחירי הנפט יטפסו לרמה שמאפשרת הפקה מסחרית מפצלים, ואז תרויח  מהתמלוגים שיזרמו מקולורדו. המורשת העולמית תיאפה עד דק, וישראל תישאר ללקק את הפצעים.

עד כאן המאמר מ'הארץ'

ולפעמים יש גם ידיעות טובות. לאיחוד האירופי יש כוונה להרכיב רשימה שחורה של סוגי אנרגיה מזהמים, כולל פצלי שמן, שייאסרו להפקה ולפיתוח.

הפוליטיקה של המכונית החשמלית בימי התחממות גלובלית


הערה מאוחרת: פוסט  זה פורסם באמצע נובמבר 2009. החישובים שמופיעים בו עודכנו באמצע פברואר 2010 לאור נתונים חדשים שהגיעו לידי. את החישובים  החדשים, שמחמיאים למכונית החשמלית יותר מאלו שמופיעים כאן, אפשר לראות בפוסט הזה.

החישובים שערכתי לאחרונה, המעידים שמכונית חשמלית שמצבריה יוטענו מרשת החשמל של ישראל תגרום לפליטת יותר גזי חממה ממכונית היברידית ואפילו ממכוניות קונבנציונאליות מסויימות, מקבלים הבוקר חיזוק גם מן הפרסום ב y-net, המביא את עמדת דו"ח מקנזי לצמצום פליטות שהוגש לממשלה לפני שבועיים בסוגית המכונית החשמלית. על פי המאמר של שחר היזלקורן ב y-net, דו"ח מקנזי מצטרף לעמדה הקובעת שבתמהיל הדלקים הנוכחי של ישראל, המכונית החשמלית תרע את מאזן הפליטות של ישראל במקום לשפר אותו.

הנתונים הללו, והויכוח הער שהם מעוררים, מבליטים שלוש נקודות מחלוקת. הראשונה היא שאלת הנתונים המספריים עצמם. השניה היא הסוגיה של מה באמת יותר חשוב – מניעת זיהום מקומי או מאבק בהתחממות כדור הארץ? והשלישית נוגעת לתפקידה של המדינה בקידום חברת 'בטר פלייס', שכבר מקימה בארץ תחנות הטענת מצברים ומקווה להתחיל לשווק כאן מכוניות חשמליות של 'רנו' ב 2011. האם על ישראל לתמוך בנסיונותיה להשתלב בשוק העולמי של אנרגיות נקיות אפילו אם, בגלל תמהיל הדלקים של רשת החשמל בישראל, ההשפעה הסביבתית של פעילותה בארץ היא שלילית?

שאלת החישובים. כבר הבהרתי בהודעה לעתונות שהוצאתי שהחישובים שלי ראשוניים, זקוקים להשלמות, ומן הסתם עוד יעודכנו. יש דרכים רבות להפיק ערכים מספריים על הפליטות מרשת החשמל בישראל ולהצליב בין מקורות מידע. מה שחשוב הוא ששלושת הרכיבים המרכזיים – מאפייני הסוללה של המכונית החשמלית, סדר גודל הפליטה שתיווצר בתחנת הכח כדי לייצר את כמות החשמל לטעינת הסוללה, וכמות הפליטות שמייצרת מכונית היברידית ומכונית עם מנוע רגיל, בנזין או דיזל – מצביעים על כיוון ברור: בתנאי משק החשמל של ישראל, המתבסס בעיקר על פחם וימשיך להיות כזה עד לפחות 2030, המכונית החשמלית תהיה אחראית ליותר פליטות ממכוניות היברידיות משנות ייצור זהות ואף ממכוניות קונבנציונאליות מסויימות. הקביעה הזו, אגב, מתאשרת גם בדו"חות שיצאו ב 2008 בארה"ב, שעל שניים מהם מדווח   USA Today.

השאלה השניה היא כאמור מה יותר חשוב – מניעת זיהום מקומי או מאבק בהתחממות כדור הארץ. יש מי שטוענים שגם אם בתחשיב פליטות גזי החממה המכונית החשמלית גרועה יותר מאחרות, היתרון האחר שלה – הסרת זיהום אויר ברמת הרחוב – מכריע. לכך יש שתי תשובות, אחת מקומית והשניה גלובלית. המקומית: גם זיהום מארובה של תחנת כח, בעיקר פחמית, מזיק לבריאות תושבי העיר. הגלובלית: הסכנות הנשקפות לאנושות, כולל לישראל, כתוצאה ממשבר האקלים והתחממות כדור הארץ, הן בסדרי גודל חסרי תקדים בהיסטוריה האנושית. משבר האקלים יגרור כשלים מערכתיים רחבי היקף, כולל צניחת יבולים ורעב בקנה מידה גדול, מחסור אקוטי במים למאות מיליונים, הצפות ימיות בגלל המסת מדפי הקרח הגדולים, עליה בתפוצת מחלות ומגיפות, עליה בתדירות ובעצמה של סופות והוריקאנים ופגיעה חמורה במגוון המינים הביולוגי. הניצנים כבר ניכרים, וההרס הכלכלי, החברתי והאנושי שהם עומדים להמיט על העולם, כולל עשרות ואולי מאות מיליוני פליטים סביבתיים, הופכים את התחממות כדור הארץ למה שקלינטון, בלייר, מרקל, אובמה ואחרים הגדירו לאחרונה כאתגר מספר אחד הניצב בפני המין האנושי במאה ה 21.  בשעת חירום כזו מתמקדים בעיקר, ודוחים פתרון בעיות משניות לאחר כך.

השאלה השלישית היא שאלת התמיכה ב'בטר פלייס'. האם על ישראל להיות כר ניסויים לפרויקט שעשוי בהחלט להועיל במדינות אחרות, שבהן ייצור החשמל נקי יותר, גם במחיר הגברה משמעותית של פליטות CO2 כאן ועכשיו?

התשובה שלי היא לא ב א' רבתי, והיא נובעת משלושה נימוקים. הראשון: הרצון להשיג מטרה מקומית טובה אינו מצדיק החמרה של בעיה גלובלית קשה ורחבת היקף עוד יותר. השני: העולם אינו תלוי ב'בטר פלייס' כדי שהמכונית החשמלית תיכנס לשימוש מסחרי רחב היקף.  'מרצדס', ג'נרל מוטורס', 'ניסאן' ויצרניות רכב אחרות מפתחות מכוניות חשמליות גם כן, וחזקה עליהן שיימצאו מדינות עם ייצור חשמל נקי יותר כדי להתחיל ולשווקן.

הנימוק השלישי והחשוב ביותר בעיני קשור לאתיקה ועסקים בעידן הגלובלי, והוא זה שבגללו היתה 'בטר פלייס' צריכה להתרחק מיישראל מלכתחילה. השווקים המתעוררים של האנרגיה הנקיה והתחבורה המקיימת הם בעלי פוטנציאל ענק מהסיבה הפשוטה שבעולם הפנימו את חשיבותו העליונה של המאבק בהתחממות גלובלית. מכאן הנחישות להשקיע בתחומים הללו משאבים רבים כל כך, גם במסגרת הסכם בינלאומי רחב שהלוואי שיושג, אך גם בתוך מדינות ואף ברמה המקומית. התחרות שמתפתחת בתחום הזה היא בריאה ואמיתית, ויש להתמודד בה בהגינות, ובכוחו של המוצר בלבד. 'בטר פלייס', שקיבלה רוח גבית חסרת תקדים מהנהגת המדינה, עשויה אולי להצליח בשיווק המכונית החשמלית שלה בישראל, ולהציג זאת כנוצה נאה בכובעה בבואה להתחרות במגרש הגלובלי. אבל  האנליסטים שיבדקו את ביצועיה בארץ הקודש יבינו די מהר שמשהו כאן תמוה. נתוני הפליטה הגבוהים, לצד המונופול שהחברה קיבלה למעשה מן המדינה בתחום הטענת המצברים, שהוא כידוע המרכיב המכניס ביותר של מיזם המכונית החשמלית, יעוררו רושם של עסקה חפוזה שמניעיה לא ברורים. והמוצר עצמו, כלומר החבילה של המכונית ורשת ההטענה, יישארו בגדר משהו שטרם הוכיח את עצמו בתנאי שוק אמיתיים. יהיה מי שיראה – בצדק אולי – בכל הפרשיה הזו ניצול מצד 'בטר פלייס' של האופטימיזם הטכנולוגי של כמה מהפוליטיקאים הבכירים בישראל ושל חוסר ההתמצאות שלהם בפרטים של משבר האקלים כדי 'למכור' להם מיזם שבדיעבד רק הגביר פליטה של  גזי חממה. וכל זאת בעידן שבו מעמדה של ישראל בקהילה הבינלאומית בכל הקשור לפליטות  גזי חממה הוא, איך נאמר… מביך.

בטר פלייס' היא חברה של אנשים כשרוניים עם יכולות מרשימות. היא צריכה להתמודד בזירה העולמית כנגד הטובים ביותר ולהצליח – גם בעזרת תמיכה מצד המדינה כמקובל במיזמים כאלה. אבל אסור לה לעגל פינות ולנסר את הענף הרך שאיתו היא עוד רוצה לצמוח. עכשיו זמנה לתת כאן כתף למאבק שמנהלים הארגונים הסביבתיים כנגד התחנה הפחמית באשקלון, לתמוך בהתיעלות משק החשמל ולעזור לו להיגמל בהדרגה מהתמכרותו המזיקה לפחם. כשכל אלה יושגו, יגיע גם זמנה של המכונית החשמלית שלה לעלות על הכבישים בארץ, בזכות ולא בחסד.

הודעה לעתונות: שימוש במכוניות חשמליות בישראל יגביר פליטות גזי חממה

לקוראי הבלוג שלום,

אתמול הייתם שותפים כאן לפרסום ראשון של ממצאים שהעליתי בנושא (אי) התאמת המכונית החשמלית לרשת החשמל בישראל. פרסמתי בנושא זה אתמול פוסט אחד מפורט יותר ואחריו פוסט שני קצר יותר, והנושא עלה גם ב'ירוק' של y-net.

הופתעתי מכמות התגובות והדיון שהנושא עורר. האמת, טוב לדעת שההתמודדות עם משבר האקלים מעסיקה כל כך הרבה אנשים עם כזו רמת ענין ומעורבות.

מכל מקום, כדי להבהיר את עמדתי גם בפני מי שלא ירצו או לא יוכלו להתעמק בפרטים שפורטו אתמול, הוצאתי מוקדם יותר היום הודעה לעתונות בנושא. ההודעה הוצאה בידי 'שרון שחף תקשורת', ואני מביא אותה כאן כלשונה גם לידיעתכם.

מקווה להמשך תקשורת פוריה, כאן בבלוג ובצנורות אחרים.

דני

להלן נוסח ההודעה:

הודעה לעתונות

תחקיר: שימוש במכוניות חשמליות בישראל יגביר פליטות גזי חממה במקום להפחיתן.

ת"א, 16 נובמבר 2009

תחקיר חדש מוכיח שהיות ורשת החשמל בישראל מתבססת בעיקר על שריפת פחם, השימוש בישראל במכוניות חשמליות (שמצבריהן נטענים בחשמל מן הרשת), יגרום לפליטת CO2 בשיעור גבוה משמעותית מכמות הפליטות שיפיקו מכוניות היברידיות וקונבנציונאליות. בהשוואה לדגמי 2010 של מכוניות היברידיות, ההפרש ברמות הפליטה עשוי להגיע עד למעלה מ 90% לרעת המכונית החשמלית. בהשוואה למכוניות עם מנוע בנזין רגיל  משנת הדגם 2010 עלול ההפרש ברמות הפליטה להיות כ 40% לרעת המכונית החשמלית.

עיקרי התחקיר, שנעשה בידי פרופ' דני רבינוביץ מאוניברסיטת תל-אביב, המתמחה בהיבטים החברתיים, כלכליים ופוליטיים של משבר האקלים, פורסמו אתמול לראשונה באתר האינטרנט 'הומו קומבוסטנס', וכבר מעוררים ענין רב בקהילה הסביבתית, במשק האנרגיה, בעולם הרכב ובין גורמים בקהילה העסקית.

התחקיר מתבסס על נתונים שנלקחו מתוך אתר האינטרנט של חברת 'בטר פלייס' , אשר קבעה את ישראל כמדינה הראשונה שבה היא תשווק את המכונית החשמלית שהיא מפתחת בשיתוף 'רנו'. על פי נתוני 'בטר פלייס', תכולת מצבר המכונית החשמלית (24 קווט"ש) וטווח הנסיעה שהוא יאפשר (160 קילומטרים) מלמדים שמכונית כזו שתסע למשל 18,000 קילומטר בשנה, תצרוך לשם כך מרשת החשמל כ 2700 קווט"ש. ייצור כמות כזו ברשת החשמל של ישראל, המתבססת כאמור בעיקר על פחם, כרוך כיום בפליטה לאטמוספירה של קרוב ל 3.4 טונות CO2. בחישוב לקילומטר נסיעה מדובר בפליטה של למעלה מ 180 גרם CO2 – נתון גבוה בלמעלה מ 40% מן הפליטה הצפויה של הדגם החסכוני של רנו מגאן 2010, שתהיה למטה מ 140 גרם CO2 לקילומטר. בהשוואה לרמות הפליטה של מכוניות היברידיות מתקדמות, שחלקן יפלטו פחות מ 90 גרםCO2    לקילומטר, הפער גדול אף יותר.

ב 2008 החלה 'בטר פלייס' להקים תחנות הטענת מצברים בחניונים, בתחנות רכבת ובאתרים אחרים ברחבי ישראל, והיא מקווה להתחיל למכור את המכונית בארץ ב 2011 . ככל הידוע היא החברה היחידה שעוסקת בהכנת תשתית שתאפשר למכוניות חשמליות לנוע בכבישי הארץ, והיחידה המתעתדת לשווק מכוניות חשמליות בישראל.

פרופ' רבינוביץ, הנמצא בימים אלה בשבתון בחו"ל, אמר: 'הנתונים הללו, שהם ראשוניים, הפתיעו גם אותי. הם לא סופיים: יש לשקלל כמה גורמים מסדר גודל שני, כגון חשמל שמתבזבז בתהליכי הובלת הפחם לתחנות הכח, בתהליכי השנאות, האיחסון וההובלה אחרי שלב הייצור, פליטות CO2 שנוצרות בתהליך זיקוק הנפט, פליטות הכרוכות בתהליכי גריטת המצברים והמכוניות בסוף דרכן ועוד. אך אלה לא ישנו את התמונה הכללית, שאינה מבשרת טובות לשימוש במכונית החשמלית בישראל".

"למרות המגמה המוצהרת של משק האנרגיה להקטין את השימוש בפחם ולהגביר שימוש בגז טבעי ובמקורות מתחדשים (אנרגית רוח, אנרגיה סולארית ועוד)" אמר פרופ' רבינוביץ, "לא צפויים נתוני הפליטה מייצור חשמל בישראל להשתנות משמעותית בעשורים הקרובים. עם כל הרצון הטוב, קצב השינוי ברשת החשמל של ישראל יהיה אטי. עד שנת 2030, וככל הנראה גם לאחר מכן, תמשיך הרשת לפלוט CO2 ברמה שתגרום למכוניות חשמליות שנוסעות בישראל לתרום להתחממות כדור הארץ ולא לצמצמה".

פרופ' רבינוביץ הוסיף: '"חשוב להבהיר שהמכונית החשמלית כשלעצמה איננה רעיון רע. במשקי חשמל מסויימים, שרמת פליטת ה CO2 שלהם נמוכה, היא דווקא תתרום למאבק בהתחממות כדור הארץ, שהוא בעיני האתגר החשוב ביותר העומד בפני האנושות במאה הנוכחית. מה שתמוה הוא הבחירה דווקא בישראל – מדינה עם רשת ייצור חשמל מזהמת יחסית – כספינת הדגל של פרויקט המכונית החשמלית. היזמה להוציא פרויקט כזה לדרך דווקא בישראל מטילה צל על השיקול הסביבתי של 'בטר פלייס'. היא גם מעלה ספקות באשר לכושר השיפוט של הגורמים בהנהגת המדינה שעודדו את המיזם ב 2007 וממשיכים לתמוך בו גם היום".

סוף הודעה לעתונות

 

אנרגיה סולארית בהר חברון

SOLAR AMD WIND ENERGY FOR THE BEDOUINS SOUTH OF HEBRON

English text follows the Hebrew

מי שראה אמש את התכנית בבי.בי.סי  העולמי שנקראת World Challenge – שמביאה 12 פרויקטים להעצמה קהילתית וסביבתית מרחבי העולם, יכול היה לראות שם כתבה בת כ 12 דקות על comet me – ארגון שהקימו אלעד אוריין ונועם דותן, שמקים פאנלים סולריים וטורבינות רוח להפקת חשמל עבור הבדואים בדרום הר חברון. נועם ואלעד, שעובדים עם קבוצת הכפרים של אהוד קרייניס ועם הרבה מתנדבים וארגונים שותפים מהארץ ומהעולם, עושים בהר חברון חיבור מרגש. מצד אחד קידום אנרגיה סולארית, שהיא כמובן הפתרון הטבעי, הפשוט וההגיוני ביותר לשאלת האנרגיה במזרח התיכון, ומרכיב מרכזי בהתמודדות עם משבר האקלים. מצד שני עבודה מול קהילה במצוקה שסבלה מעוולות הכיבוש  בצורה קיצונית ומקוממת ביותר. יושבי המערות והאוהלים גורשו פעם ראשונה מגבעות ערד ב 1948 ופעם שניה מאיזורי המחיה שלהם באיזור יאטה שמדרום לחברון בשנות השמונים, כשאדמותיהם נלקחו לצרכי התנחלויות. קוי המתח הגבוה שמובילים חשמל להתנחלויות מזמזמים מעל לראשיהם, אבל גישה לרשת – או למים – אין להם. במקום זה הם סובלים מהצקות המתנחלים, כולל פגיעה ברכוש בגוף ובמקרה אחד גם בנפש.

הצטרפתי לאלעד ונועם ואחרים פעם אחת לכמה ימים בקיץ 2008 ופעם שניה לכמה ימים בקיץ 2009, לעזור בהתקנת פאנלים סולאריים להפקת חשמל ליד צריפים ואוהלים ומעל למערות המגורים. את נהרת האושר שראיתי על פני נשים בדואיות מבוגרות, שאחרי עשרות שנים של חיים לאור עששית הנפט ומדורות עצים עשנות יכלו לראושנה להפעיל את מתג החשמל ולהדליק את אפלולית המערה בנורת פי.אל, לא אשכח לעולם.

כדאי לראות הוידיאו וכדאי עוד יותר להיכנס לאתר ה BBC ולהצביע בעד הפרויקט שלהם כדי לעזור לו לזכות בתואר. זה יכול לעשות הבדל עצום לפרויקט שעד עתה גייס כספים בקצב מצומצם. וקומט חזק יותר יוכל להחיב את פעילותו לקהילות בדואיות נוספות בפזורה של הר חברון.

Comet-me.org from comet-me on Vimeo.

SOLAR AND WIND ENERGY FOR THE BEDOUINS SOUTH OF HEBRON

The BBC World’s World Challenge is a program that has 12 finalist projects of environmental innovation and community empowerment from all over the world. Those who watched it Sunday evening (November 8th),  could see a 12 minute clip about Comet Me. Comet Me – Community, energy and sustainable development in the Middle East – is an organization established by Elad Orian and Noam Dotan. It works with the Villages Group of Ehud Kreinis, many volunteers and some partner organizations in Israel, Palestine and the International Community, to install solar panels and wind turbines for electricity in Bedouin communities south of Hebron in the West Bank.

Noam and Elad are creating a moving synergy. On the one hand, they push solar and wind energy, which are of course the natural, simple and commonsensical solution to the problem of energy in the Middle East as well as in poor community in many other regions. On the other hand, they help a disenfranchised community that suffered untold damage as a result of the occupation. These people, now occupying caves and tents and shacks, were driven off their land near Arad for the first time in 1948, and for a second time from land nearer their present locations that was grabbed for Jewish settlements in the 1980’s. The high voltage grid lines that supply electricity to the settlements hum above their heads. But access to the grid – or to the water pipes – is prohibited to them. Instead they are harassed by the settlers, who regularly damage their meagre possessions, sometimes injure them and on one case even took a life.

I joined Elad and Noam for a few days to help install solar panels south of Hebron for the first time in the summer of 2008 and then again in 2009. The happiness I saw on the face of elderly Bedouin women who, after decades of life illuminated by kerosene lamps and open fires could for the first time flick a switch and have their cave alight with energy efficient light bulbs is a sight I will cherish all my life.

It is worth your while to watch this video. Even more important  – go to the BBC site and vote for Comet Me in the Beeb’s contest. Winning this could make a world of difference for an organization that has so far raised money with some difficulty. And a stronger Comet Me will be able to expand its excellent activities to further villages further afield.