ארכיון

Archive for דצמבר, 2010

שריפות יער והתחממות גלובלית

שימו לב!!!  הומוקמובוסטנס מעניק פרסים לקוראיו!!!!

  • ציון לשבח מטעם הומו קומבוסטנס (צלה"ק) יוענק למי שיוכיח שהוא דאג להעביר לינק של פוסט זה לאחד לפחות מנערי האוצר, שלאור נימנומם המתמשך של שרי ממשלות ישראל הפכו בעשורים האחרונים לגורם הדומיננטי בקביעת תקציבי ההיערכות למצבי חירום אזרחיים בישראל.
  • אות יקיר החודש של הומו קומבוסטנס (יחה"ק) יוענק למי שימציא הוכחות לכך שנער אוצר אחד לפחות גם פתח את הלינק והקדיש לו למעלה מחמש שניות.

יהיו אשר יהיו הממצאים באשר לזיק שהצית את הלהבה בכרמל, דיווחי אנשי הקרן הקיימת וציטוטי הכבאים מבהירים שערב השריפה נמצאו יערות הכרמל במצוקת יובש קשה. שנים רצופות של בצורת, ומרווח זמן של למעלה משמונה חדשים  מאז הגשם הרציני האחרון בתחילת 2010 הפכו את עצי החורש ואת הצמחיה העשבונית שביניהם למצבור ענק של חומר אורגני דליק שממתין להתלקחות.

מחקרים מן השנים האחרונות אשר עוסקים במשטר הטמפרטורות והגשמים בישראל ומתבססים על מודלים לחיזוי אקלימי גלובלי ואיזורי, מנבאים שהעשורים הבאים  יתאפיינו בתקופות בצורת ארוכות,תכופות  וקיצוניות יותר מאלו שידענו במאה העשרים. כמויות הגשמים יירדו רק במעט, אך הפיזור שלהם ישתנה דרמטית: מאירועי גשם רבים קטנים, כמו באירופה, אנו עוברים במהירות למשטר גשמים שכולל אירועי גשם מעטים, שמתחילים מאוחר בשנה ומסתיימים מוקדם, ויש להם נטיה להוריד כמויות גשם גדולות מאוד בכל אירוע. המשמעות: רוב הגשם נסחף מיד ובעצמה לואדיות ולים, ורק חלק מועט  ממנו מחלחל לקרקע ואל מי התהום. וכשהצמחיה והקרקע יבשים יותר, האש מתלקחת במהירות ומתפשטת בזריזות.

המחקר הסמכותי ביותר עד כה על הקשר בין התחממות גלובלית לבין שריפות יער  התמקד בדרום מערב ארה"ב. הוא נכתב בידי ווסטרלינג, הידאלגו, קאיאן וסוויטנאם מן האוניברסיטאות של קליפורניה ואריזונה, ופורסם באוגוסט 2006 ב Science (גיליון 313). במהלך המחקר בדקו החוקרים  1166 שריפות יער (בגודל מינימאלי של אלף  אקרים, כלומר 4500 דונמים) שפרצו בין 1970 ל 2003.  המתאם החזק ביותר שהם מצאו היה בין שריפות קיץ לבין טמפרטורות חמות מהממוצע ששררו באביב, שהביאו להפשרת שלגים מוקדמת, להתקצרות התנאים המאפיינים את האביב ולהתארכות דה-פאקטו של הקיץ. במהלך 33 השנים שכיסה המחקר, 56% מכלל השריפות ו 72% מכלל השטח שנשרף אירעו בשנים בהן הפשרת השלגים התחילה מוקדם מהממוצע. בשנים שבהן הפשרת השלגים החלה מאוחר מן הממוצע קרו רק 11% מהשריפות שהיו אחראיות רק ל 4% מכלל השטח שנשרף.

אך הממצא המעניין ביותר הוא ההבדל הסטטיסטי המובהק בין השנים 1987 – 2003, כלומר המחצית השניה של תקופת המחקר, לבין המחצית הראשונה. מסתבר שהתקופה המאוחרת, שהושפעה הרבה יותר מהתחממות כדור הארץ והראתה עליה מוחשית בטמפרטורה הממוצעת באיזור, היתה התקופה שבה כמות השריפות ועצמתן היו גבוהות משמעותית מהתקופה הראשונה. בשנים הללו התארכה תקופת שריפות היער (כלומר המועד מפרוץ השריפה הגדולה הראשונה ועד מועד פרוץ השריפה הגדולה האחרונה) בדרום מערב ארה"ב ב 78 יום.

מאמר אחר, פרי עטם של החוקרים פצ'וני ושינדל, התפרסם בספטמבר 2010 בפרסומי האקדמיה הלאומית האמריקנית למדעים. פצ'וני ושינדל עוסקים במשטרי שריפות היער באלף השנים האחרונות, אחריהם הם מתחקים באמצעים ארכיאולוגיים וביולוגים שונים. הממצא העיקרי שלהם: עד המהפיכה התעשייתית שריפות יער התנהלו במשטר שנקבע בעיקר בגלל גשמים, כלומר נטו להתפרץ בתקופות יבשות יחסית בין תקופות לחות שבהן היערות התעבו וייצרו כמות גדולה של עץ שיכלו לבעור. לעומת זאת, מאז המהפיכה התעשייתית השתנתה התמונה. ההסבר הסטטסיטי המשכנע ביותר לפיזור השריפות מאז המאה ה 19, ובעיקר לקפיצה המשמעותית בתכיפותן ובעוצמתן בעשרים השנים האחרונות, נעוץ בשינויי מפרטורה, כלומר בהתחממות כדור הארץ, ולא במשקעים. המסקנה שלהם: במאה ה 21, שצפויה להיות חמה משמעותית מהקודמת, אנו צפויים לעליה דרמטית עוד יותר בתכיפות ובעוצמה של שריפות היער.

ולסיום מאמר סקירה שהתפרסם בסאיינס ב 2009, העומד על ההשפעה המגוונת שיש לאש על המערכת הטבעית של כדור הארץ, על הפערים הגדולים שעדיין קיימים ביכולתנו לצפות את התנהגות האש, ועל החשיבות הגדולה שיש למחקר האש בתקופה החמה והיבשה הצפויה לנו בגלל התחממות גלובלית במאה ה 21.

 

השריפה בכרמל ומשבר האקלים. וגם: זיק של תקוה מקנקון

הידיעות הטרגיות משריפת הענק בכרמל ביום חמישי עוצרות נשימה. עדיין אין פרטים ברורים על הנסיבות שגרמו לאסון המחריד הזה, שגבה מחיר דמים חסר תקדים באירועים מסוג זה בארץ וגם בעולם (הרוב המכריע של שריפות יער ברחבי העולם מסתיים בלי אבידות בנפש). אבל דבר אחד אפשר לאמר בביטחון: הטמפרטורות הקיציות שליוו אותנו במהלך חודשי הסתו ואל תחילת החורף, ועצירת הגשמים – שני משתנים שמושפעים באפן ישיר משינוי האקלים – הביאו את יערות הכרמל למצב של יובש קיצוני. שמונה חדשים ללא גשם משמעותי ורצף של שנים עם מספר אירועי גשם שהולך ומצטמק, הפכו את האורנים הללו לערימת זרדים בשמש שמחכים לזיק קטן כדי להידלק. השריפה בכרמל היא אות מן העתיד: ההתחממות הגלובלית, שלא פוסחת גם על ישראל, עוד תזמן לנו לצערנו הרבה עצים יבשים שיעלו בלהבות השמימה בהרבה שריפות.

לאסון בכרמל יש הקשר נוסף למשבר האקלים. התחממות כדור הארץ כרוכה בתהליכים של היזון חוזר. הכוונה היא לתהליכים שנגרמים, במישרין או בעקיפין, כתוצאה משינוי האקלים , ושבעצם התרחשותם גם תורמים לה.משך ההתחממות. שריפות יער גדולות הן בדיוק כאלה. הן מקבלות רוח גבית מן ההתחממות גלובלית, אבל גבעת ובעונה אחת גם מחזקות אותה בלפחות שלוש דרכים.

הראשונה: החום שנוצר במהלך השריפה מחמם באפן ישיר את האטמוספירה.

השניה : השריפה פולטת  CO2 לאטמוספירה ובכך מגבירה את אפקט החממה.

השלישית – אבדן עצי יער, אפילו מחטניים, פירושו אבדן של יכולתם לקלוט ולקבע פחמן מן האטמוספירה. זה אומר הרעה נוספת במאזן ה CO2  ההולך ומצטבר באטמוספירה.

בינתיים, ביום חמישי 2 בדצמבר, אולי שביב תקווה מועידת האקלים בקנקון. בצהריים פרסמה סוכנות הידיעות אי.פי שארה"ב וסין קרובות להסכמה בנושא שהיה סלע מחלוקת משמעותי ביניהן בקופנהאגן: מעקב בינלאומי אחרי הצורה שבה המדינות עומדות התחייבויות שלהן לצמצם פליטות. הסיכוי להסכמה דווח בימים האחרונים גם כאן, והבשורה של אי.פי מעודדת. מה שנראה בקופנהאגן כהתעקשות סינית ילדותית משהו על זה שאיש לא יציץ בחצרם האחורית התמתן מאוד לקראת קנקון. סו וואיי, אחד הנושאים והנותנים מטעם סין בקנקון, התבטא בצורה מתונה בנושא, וראש המשלחת האמריקאית במסיבת עיתונאים ביום רביעי שמבחינת ארה"ב המעקב הבינאלומי חייב להיות חזק, אבל אינו צריך להיות אחיד, וארה"ב מוכנה לקבל שבמדינות שונות יתנהלו המעקב, הדיווח ווידוא הביצוע (MRV) בשיטות שונות. האוירה מעידה כנראה על רצונן של שתי המעצמות הגדולות להגיע להסכמה בקנקון – אם לא על הסכם גלובלי כולל על צמצום פליטות, לפחות על נושאים נלווים כמו MRV. ביום כמו היום זה משהו קטן להתנחם בו.

ועידת האקלים בקנקון: פרס המאובן היומי חוזר

ארגון CAN – קואליציה שמאגדת 500 ארגוני חברה אזרחית העוסקים במשבר האקלים – ממשיך במסורת משנים קודמות ומעניק כל ערב, גם בקנקון, את פרס 'המאובן היומי' למדינות ש'הצטיינו' במיוחד בהערמת מכשולים בפני הועידה ומטרותיה. 'מאובן' גם במובן הארכאי של המלה וגם במובן של דלק מחצבי (פוסילי), הגורם מספר אחד לגזי חממה. כל יום מוענקים שלושה פרסים, בסדר עדיפות יורד,

ביום הראשון בקנקון, 29 בנובמבר, זכתה קנדה בפרס הראשון, השני והשלישי. הפרס השלישי – עבור שנה שלמה – כל 2010 – שבה היא לא עשתה ולא צעד אחד לקראת צמצום פליטות. הפרס השני  עבור ההכרעה של ממשלת קנדה לקצץ מימון מחמש תכניות שונות שמטרתן צמצום פליטות. והפרס הראשון עבור דחייה של הצעת חוק שינוי אקלים מבלי שהסנאט אפילו הסכים לדון בו – משהו שלא קרה בקנדה זה למעלה מ 70 שנה. את הטקס אפשר לראות כאן.

ביום השני של הועידה, 30 בנובמבר, חולק, שלא כמקובל, רק פרס ראשון, בלי פרס שני ופרס שלישי. הזוכה היא יפן, שבישיבת המליאה של קבוצת העבודה על התחייבויות עתידיות של המדינות המתועשות במסגרת פרוטקול קיוטו הכריזה בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים ש'בשום פנים ואופן, יהיו הנסיבות אשר יהיו, יפן לא תחתום על התחייבויות נוספות במסגרת פרוטוקול קיוטו'. השפה הבוטה והנחרצת, והעובדה שיפן היתה המארחת (בקיוטו) כשהפרוטוקול נחתם לפני 13 שנה, הביאה את קואליצית האקלים CAN לצעד הלא שגרתי של הענקת הפרס ליפן בלבד. את הטקס אפשר לראות כאן.

ועידת האקלים בקנקון: ארה"ב עושה שרירים, אירופה מעמידה תנאים

בהיעדר תקווה של ממש להסכם גלובלי מקיף על צמצום פליטות גזי חממה, מרכז הכובד של ועידת האקלי בקנקון עובר ליעד פחות שאפתני אך אולי יותר ריאלי: הפיכת ההתחייבויות של המדינות המתועשות מ 2009  להקים קרן הסתגלות אקלים לטובת המדינות המתפתחות מרעיון בעלמא לתכנית אופרטיבית. ההתחייבות, כזכור היתה, שבתוך שנתיים יעמדו לרשות הקרן 30 מיליארד דולר, ושעד 2020 תגיע הקרן להיקף של 100 מיליארד דולר בשנה. יפן התחייבה לממן מיד כמחצית מהסכום ההתחלתי, כלומר 15 מיליארד דולר, האיחוד האירופי  כ 3 מיליארד וארה"ב כ 2 מיליארד. בקנקון אמורה התכנית הזו לרקום עור וגידים.

אבל יש בעיות.  ראשית, אנשים המצויים במדיניות של ארה"ב לקראת ובמהלך הועידה התרשמו בימים האחרונים שארה"ב תסרב לתת את חלקה בקרן, ואולי אפילו תפרוש מן השיחות בקנקון באופן הפגנתי, אם החבילה שעליה יסוכם בקנקון לא תכלול התחייבויות כלשהן גם מצד המדינות שייהנו מהסיוע. מייקל לוי, הממונה על אנרגיה וסביבה במועצה לענינים ציבוריים, קבוצת חשיבה המזוהה בדרך כלל עם הממשל בארה"ב, כתב בבלוג שלו כמה ימים לפני הועידה שהממשל, כולל אובמה שמנסה עתה להרויח חזרה את המרכז הפוליטי, מנסה להימנע בכל מחיר ממצב שבו הימין יצייר אותו כפראייר של מדינות העולם השלישי שיקבלו מענקים חינם ולא יבטיחו כלום. לכן המנטרה שמשמיעים האמריקנים לאחרונה היא 'הסכם כולל' על קרן ההסתגלות, ולא הסכם חלקי שמדבר על התשלום ולא קובע דבר בענין התמורה. הם גם נוטים להקשיח את עמדתם בדבר הנהלת הקרן, ועומדים על כך שהמדינות המממנות יהיו ברוב בניהול הקרן. לדבריהם רק זה יכול למנוע שחיתויות ומתנות חינם שהמדינות הנזקקות יעניקו לעצמן אם תהיה להם שליטה בקרן.

בינתיים, עם תחילת הועידה, יש דיווח בגארדיאן הבריטי שבמפגש הראשון על עתיד הקרן היו אלה דווקא נציגי האיחוד האירופי שהעלו תנאי חדש ולא צפוי: הם דורשים שהכספים שיועברו למדינות המתפתחות יוגדרו כהלוואות ולא מענקים.  נציגי המדינות המתפתחות רואים בזאת בגידה רבתי. המדינות המתפתחות גם טענו עם תחילת הדיון שכמה מהמדינות שהבטיחו לתרום לקרן, למשל גרמניה, בריטניה וצרפת, עושות זאת בהיעדר תום לב ובפקנסנות כפולה. במקום להכניס לקרן 'כסף חדש', כלומר כסף שבא מעל ומעבר למחוייבויות הקודמות שלהם לעזרה למדינות העניות בתחום האקלים (ויש התחייבויות לא מעטות כאלה מתוקף פרוטוקול קיוטו), הן מנסות להציג כספים שהן כבר ייעדו להסתגלות אקלימית ככסף חדש שהן מתכוונות להקדיש לקרן ההסתגלות. התוצאה: האמון של המדינות המתפתחות ברצינות כוונותיהן של המדינות המתועשות עזור להן להסתגל למצב האקלימי הפוסט נורמאלי מתערער עוד יותר. אין ספק שבנית האמון הזה מחדש, והשגת סיכום אופרטיבי על המקורות הכספים לקרן, צורת העבודה שלה וניהולה נראים כרגע כאתגר מרכזי של הועידה בקנקון.