ועידת האקלים בקנקון: ארה"ב עושה שרירים, אירופה מעמידה תנאים

בהיעדר תקווה של ממש להסכם גלובלי מקיף על צמצום פליטות גזי חממה, מרכז הכובד של ועידת האקלי בקנקון עובר ליעד פחות שאפתני אך אולי יותר ריאלי: הפיכת ההתחייבויות של המדינות המתועשות מ 2009  להקים קרן הסתגלות אקלים לטובת המדינות המתפתחות מרעיון בעלמא לתכנית אופרטיבית. ההתחייבות, כזכור היתה, שבתוך שנתיים יעמדו לרשות הקרן 30 מיליארד דולר, ושעד 2020 תגיע הקרן להיקף של 100 מיליארד דולר בשנה. יפן התחייבה לממן מיד כמחצית מהסכום ההתחלתי, כלומר 15 מיליארד דולר, האיחוד האירופי  כ 3 מיליארד וארה"ב כ 2 מיליארד. בקנקון אמורה התכנית הזו לרקום עור וגידים.

אבל יש בעיות.  ראשית, אנשים המצויים במדיניות של ארה"ב לקראת ובמהלך הועידה התרשמו בימים האחרונים שארה"ב תסרב לתת את חלקה בקרן, ואולי אפילו תפרוש מן השיחות בקנקון באופן הפגנתי, אם החבילה שעליה יסוכם בקנקון לא תכלול התחייבויות כלשהן גם מצד המדינות שייהנו מהסיוע. מייקל לוי, הממונה על אנרגיה וסביבה במועצה לענינים ציבוריים, קבוצת חשיבה המזוהה בדרך כלל עם הממשל בארה"ב, כתב בבלוג שלו כמה ימים לפני הועידה שהממשל, כולל אובמה שמנסה עתה להרויח חזרה את המרכז הפוליטי, מנסה להימנע בכל מחיר ממצב שבו הימין יצייר אותו כפראייר של מדינות העולם השלישי שיקבלו מענקים חינם ולא יבטיחו כלום. לכן המנטרה שמשמיעים האמריקנים לאחרונה היא 'הסכם כולל' על קרן ההסתגלות, ולא הסכם חלקי שמדבר על התשלום ולא קובע דבר בענין התמורה. הם גם נוטים להקשיח את עמדתם בדבר הנהלת הקרן, ועומדים על כך שהמדינות המממנות יהיו ברוב בניהול הקרן. לדבריהם רק זה יכול למנוע שחיתויות ומתנות חינם שהמדינות הנזקקות יעניקו לעצמן אם תהיה להם שליטה בקרן.

בינתיים, עם תחילת הועידה, יש דיווח בגארדיאן הבריטי שבמפגש הראשון על עתיד הקרן היו אלה דווקא נציגי האיחוד האירופי שהעלו תנאי חדש ולא צפוי: הם דורשים שהכספים שיועברו למדינות המתפתחות יוגדרו כהלוואות ולא מענקים.  נציגי המדינות המתפתחות רואים בזאת בגידה רבתי. המדינות המתפתחות גם טענו עם תחילת הדיון שכמה מהמדינות שהבטיחו לתרום לקרן, למשל גרמניה, בריטניה וצרפת, עושות זאת בהיעדר תום לב ובפקנסנות כפולה. במקום להכניס לקרן 'כסף חדש', כלומר כסף שבא מעל ומעבר למחוייבויות הקודמות שלהם לעזרה למדינות העניות בתחום האקלים (ויש התחייבויות לא מעטות כאלה מתוקף פרוטוקול קיוטו), הן מנסות להציג כספים שהן כבר ייעדו להסתגלות אקלימית ככסף חדש שהן מתכוונות להקדיש לקרן ההסתגלות. התוצאה: האמון של המדינות המתפתחות ברצינות כוונותיהן של המדינות המתועשות עזור להן להסתגל למצב האקלימי הפוסט נורמאלי מתערער עוד יותר. אין ספק שבנית האמון הזה מחדש, והשגת סיכום אופרטיבי על המקורות הכספים לקרן, צורת העבודה שלה וניהולה נראים כרגע כאתגר מרכזי של הועידה בקנקון.

  1. אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: