לקראת ועידת קנקון: קוים לדמות משבר האקלים, 2010

 

שנה חלפה מאז הועידה ה 15 של אמנת האקלים של האו"ם בקופנהאגן (COP 15), וערב פתיחת הועידה ה 16 בקנקון (COP 16) הוא זמן טוב לסיכום שנת האקלים 2010.

מצב האקלים ממשיך להידרדר, נאמן למתווה שנצפה בידי המדענים ומתאשר, בקוין כלליים, מזה עשרים שנה ויותר. הסטטיסטיקה הגלובלית המלאה ל 2010 תתפרסם רק בתחילת 2011, אך כל הסימנים מראים ש 2010 עומדת להיות מתמודדת עקשנית על התואר המפוקפק של השנה החמה ביותר מאז תחילת המדידות במאה ה 19. אפריל 2010 היה האפריל החם ביותר בהיסטוריה, ומחצית השנה הראשונה (ינואר עד יוני) גם כן – כמו גם חודש יוני עצמו.

המודעות העולמית למשבר האקלים ספגה מכה צורבת בקופנהאגן, ומתקשה להתאושש מאז. העוררות האוניברסלית לקראת ועידת קופנהאגן, הציפיות העצומות שהתעוררו, סיום הועידה בקול דממה דקה והמצב הפרדוקסלי שהכשלון לא השפיעה על שיגרת היומיום של רובנו, כפרטים, אחראיים לאשליה המתעתעת כאילו אין קשר בין ההחלטות של היום לעתיד של מחר ומחרתיים. מפלס הדאגה ירד, מפלס השאננות עלה.

הפוליטיקה של האקלים: ההתגוששות הגלובלית בין ארה"ב של עידן אובמה לבין סין עתירת הפחם והצומחת במהירות אינה מראים סימני התמתנות. הניסיון של אובמה לסגור עסקת אקלים עם הסינים (שבועיים לפי קופנהאגן אובמה טס במיוחד לבייג'ינג לצורך זה), לא עלה יפה. וגם עתה הסיכוי להסכמה בין שתי המדינות שביניהן אחראיות ל 45% מסך פליטת גזי החממה העולמית הוא לא ריאלי בעליל. האיחוד האירופי, שב 2007 בבאלי היה המנוע העיקרי מאחורי היזמה להסכם אקלים חזק שיחליף את פרוטוקול קיוטו ב 2013, הוא כיום צל חוור של עצמו בכל הקשור לאקלים. והזירה הפנימית בארה"ב, שבעידן אובמה היו מי שחשבו שהיא המקום שממנו תבוא הישועה, אינה ברורה. מצד אחד החקיקה האקלימית שניסתה להביא בסוף 2009 להסדרים של סף ועליון וסחר בפליטות (cap and trade) היתה חלשה מאוד והתרסקה בקונגרס לחלוטין, כשאובמה מסרב להטיל את כל כובד משקלו האישי ולהילחם עליה. מצד שני משרד הגנת הסביבה האמריקני, שהחוק הקיים מאפשר לו להתנות אישורים למפעלים גדולים כמו תחנות כח בעמידה בתקן מחמיר של פליטת גזי חממה, נוטה לעשות זאת, ומקשה כיום מאוד על מי שרוצים להקים תחנות כח חדשות פולטניות.

משק האנרגיה: כ 50% מפליטת גזי החממה בעולם כיום מקורה בתחנות כח לייצור חשמל. ההתפתחות העיקרית של 2010 היתה דליפת הנפט הענקית במפרץ מכסיקו, שהבהירה לרבים את המחיר היקר שאנו משלמים על התלות העמוקה בנפט ובלקים מחצביים אחרים. חיפוש האלטרנטיבות לדלק מחצבי הפך בשנה האחרונה לתעשייה גדולה. החדשות הטובות הן ששיעור האנרגיה שמיוצרת ממקורות מתחדשים (סעיקר סולארי וטורבינות רוח) נמצא בעליה מתמדת. טורבינות רוח למשל מותקנות ברחבי העולם בקצב של אחת בכל חצי שעה. שליש מהן, אגב, בסין.

מאזן הפליטות הגלובלי: במהלך 2010 היתה ירידה של 1.1% בסך פליטת גז החממה, בחישוב גלובלי. הסיבה העיקרית: המשבר הכלכלי הגלובלי, שהקטין את צריכת האנרגיה. בארה"ב משל ירד סך הפליטה ב 2010 ב 6.5% ביחס ל 2009. ביפן היתה הצניחה 11.8% ובבריטניה 8.6%. בסין, לעומת זאת, עלתה הפליטה ב 2010 ב 9% ביחס לשנה הקודמת. הירידה במערב אירופה ובארה"ב משפרת את היכולת של המדינות הללו לעמוד ביעדי הצמצום שהן התחייבו אליהן מיד אחרי קופנהאגן. האיחוד האירופי, למשל, יוכל לעמוד ביעד של קיצוץ פליטות ב 20% עד 2020, ואולי אפילו לקצץ באופן שאפתני יותר.

תמיכת הצפון בדרום: אחד ההישגים היחידים בקופנהאגן היה התחייבות של ארה"ב ומדינות מתועשות אחרות להקדיש 100 מיליארד דולר בשנה לקרן אקלים שמטרתה עזרה למדינות הדרום העניות להתמודד עם פגעי המצב האקלימי הפוסט נורמלי (מאפ"ן) הצפוי. במהלך 2010 התנהלו שיחות שמטרתן הפיכת ההתחייבות הזו למהלך אופרטיבי ממשי, וייתכן שהתחום ו תהיה תזוזה של ממש בקנקון. בינתיים נקודת האור בתחום הזה היא נורבגיה, שהתחייבה להעביר מיליארד דולר מקרן הכנסות הנפט המפורסמת שלה לטובת ריסון בירוא יערות באינדונזיה.

  1. אין תגובות.
  1. 03/12/2010 בשעה 10:58

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: