ארכיון

Archive for נובמבר, 2010

היום השני של ועידת קנקון יוצא לדרך

עכשיו שלישי בבוקר בקנקון והיום השני בועידה מתחיל. תכנית היום כאן.

בגדול: שני הגופים הטכניים העוסקים במעקב אחר פרוטוקול קיוטו ושכלולו נכנסים היום לפעילות. אין מפגשים פורמאליים של המליאה. יש התיעצויות ופעולה לא פורמאלית, בעיקר בקבוצת העבודה אד-הוק על שיתוף פעולה ארוך טווח (AWK-LCA). במהלך היום יתקיימו כמה מסיבות עיתונאים, רובן באולם בשם סול. ניתן לעקוב אחריהן בוובקאסט כאן

ועידת האקלים בקנקון – סיכום היום הראשון

על רקע דו"ח חדש של המשרד המטאורולוגי הבריטי על כך שקצב ההתחממות בעשורים הבאים עלול להיות מהיר ורצחני יותר מששיערנו, עם עליה של עד 3.5 מעלות צלסיוס בממוצע הטמפרטורה העולמי, נפתחה אתמול בקנקון הועידה ה 16 של אמנת האקלים  של האו"ם. הדיווח המדאיג מצטרף להערכה רחבה על הקושי שבהשגת הסכם גלובלי שיהיה הוגן, שאפתני ומחייב. אין פלא שראשי מדינות, שעשרות מהם, כולל מנהיגי המעצמות הגדולות, הגעו לועידה הקודמת בקופנהאגן, מתבטאים עם תחילת הועידה בקבקון בנימוס מרוחק ומתחמקים מלהגיע. ראש ממשלת בריטניה דיויד קמרון למשל, פרסם ערב הועידה מאמר נרגש על האקלים, אבל הוסיף שהוא 'יהיה זמין בלונדון' אך לא יגיע לקנקון. על אובמה אפשר רק לחלום. נראה שהאטמוספירה תצטרך לכות לקדנציה שניה שלו בית הלבן כדי לראות ממנו את הנחישות האקלימית שהוא הראה לקראת ובמהלך הועידה בקופנהאגן.

קרן אור קטנה נשלחה עם תחילת הועידה דווקא מסין, שכזכור חלפה ב 2010 על פני ארה"ב והתייצבה בראש הרשימה המפוקפקת של המדינות בפליטת גזי חממה. שיי ז'נואה, השר הסיני האחראי על ניהול המשא ומתן בנושא האקלים מטעם סין, אמר לסוכנות הידיעות של סין שסין 'מוכנה לרכך את הקו' בנושא השקיפות. נושא המעקב הבינלאומי אחרי הפליטות וצמצומן היה כזכור סלע מחלקות משמעותי בקופנהאגן. ז'נואה אמנם לא הסתמש במושג 'פיקוח בינלאומי', ולא הביע נכונות פומבית לפתוח את שערי סין למעקב בינלאומי על רמת הפליטות, אבל אמר שלסין יש אינטרס שהעולם יידע מה היא באמת עושה.

פתיחת הועידה הבליטה את הנוכחות הדומיננטית של נשים בתחום האקלים. נשיאות הועידה, שניתנת באפן מסורתי למדינה המארחת, מוחזקת בידי שרת החוץ של מכסיקו, פטריציה אספינוזה. יו"ר אמנת האקלים של האו"ם, שהוא הגוף שמארגן ומנהל את הועידה, היא קריסטיאנה פיגאורס. בראש קבוצת העבודה אד-הוק לשיתוף פעולה ארוך טווח במסגרת האמנה עומדת מרגרט מוקהאננה סאנגארווה מזימבבוואה, סגניתה היא פקידה בכירה ממקדוניה, ועוד.

נשיא מכסיקו קלדרון קרא לצירי הועידה לעשות ככל יכולתם כד להגיע להסכם, שכן התחממות כדור הארץ 'כבר מורגשת', במכסיקו ובעולם כולו. נאומו, וגם דבריה של שרת החוץ אספינוזה,  שיקף את הרצון העז של מכסיקו שהועידה תצליח, והיה ניסיון להפיח אופטימיות בועידה שנקודת הפתיחה שלה נמוכה. יו"ר אמנת האקלים פיגאורס, שזו היא הועידה הראשונה בניהולה, דימתה את האמנה ל'שטיח קיר ססגוני', שיש למלא בו חללים כדי שיהיה אפקטיבי, ואז מנתה את האתגרים שניצבים בפני הועידה בשני המסלולים שלה – מסלול קיוטו והמסלול המכונה 'שיתוף הפעולה ארוך הטווח במסגרת האמנה'. מסלול קיוטו הוא למעשה ניסיון להתאים את פרוטוקול קיוטו למצב הנוכחי, לעדכנו ולהרחיב את תוקפו למספר שנים נוספות אחרי 2010. פיגוארס קבעה שהאתגרים כאן הם שלושה: לוודא שאין תקופת פער אחרי 2012, כלומר שההמשכיות היא ישירה, לגייס את התמיכה שבקופנהאגן הסכימו המדינות המתועשות  לתת למדינות העניות יותר בכל הקשור להסתגלות, ולשלוח סימן ברור מקנקון שגם הסקטור הפרטי ישתתף במאמץ לצמצם פליטות ולהיאבק במשבר האקלים.

 

במה שקשור לשיתוף הפעולה ארוך הטווח, קבעה פיגוארס, יש להגיע להגדרה פורמאלית מחייבת ליעדי צמצום הפליטות שכ 80 מדינות (כולל ישראל) כבר הצהירו עליהן בתחילת 2010, לדאוג שהצמצום קורה בפועל ולאכוף אותו בשקיפות ובפיקוח אפקטיבי. שנית, יש לבנות באפן מעשי את קרן ההסתגלות הבינלאומית, דרכי גיוס הכסף אליה והפיקוח על מה שנעשה בכסף. שלישית, יש לבצר את ההוגנות של כל מאמצי הצמצום ארוכי הטווח.

פגישת העובדה הראשונה של קבוצת העבודה אד-הוק לשיתוף פעולה ארוך טווח (AWK-LCA) התחילה עם הצהרת כוונות שאפתנית של היושבת ראש, שבו היא מצהירה על כוונתה להגיש למליאת הועידה במהלך השבוע הבא מסמך מקיף שיעסוק בכל סוגיות הליבה של הסכם אקלים גלובלי. הויכוח שכוונתה עוררה מבהיר שמה שנמצא על הפרק אינו רק הסכם כזה או אחר, אלא היכולת של אמנת האקלים של האו"ם להיות המסגרת שבה אכן יקודם המאבק במשבר האקלים. כשלון נוסף כמו בקופנהאגן עלול לסתום את הגולל על מסלול האו"ם, ולהפנות את הקהילה הבינלאומית לדרכים אחרות, מסורבלות פחות, לנקיטת פעולה.

עם פתיחת ועידת האקלים בקנקון – מורה נבוכים

עם פרוץ ועידת האקלים בקנקון מאוחר יותר היום יום ב' 29 בנובמבר 2010 (שעון קנקון מפגר אחרי שעון ישראל בשמונה שעות, כך שתחילת יום העבודה שם ב 9 בבוקר מוצאת אותנו בחמש אחה"צ כאן בלבנט), הנה כמה טיפים להתמצאות בועידה, מהיום עד מועד נעילתה, המתוכנן ליום ששי ה 10 בדצמבר 2010. אני מעלה אותו בעיקר כי ועידת האקלים בקופנהאגן עוררה אצל רבים, כולל חברים באקדמיה ובתקשורת, סקרנות זמנית באשר למבנה הועידה, הגופים שפעילים בה, תפקידיהם והתנהלותם במשך ימי הועידה. ומאחר והפוסטים שהעליתי  בהקשר של קופנהאגן (הנה כמה מהם שעלו לקראת הועידה,   במהלכה,   לקראת סופה ואחריה),  הועילו לרבים אני חוזר על הפרויקט גם לקראת ובמהלך קנקון..

לצורך זה אנסה, במהלך ימי הועידה, להעלות פוסטים בשעות הבוקר (בישראל) עם סקירה תמציתית של תכנית העבודה לאותו יום בקנקון. אנסה להצביע על אירועים מיוחדים שאליהם כדאי לשים לב. ובמדית הצורך אעלה בסוף היום (בקנקון, שזה מוקדם בבוקר הבא אצלנו) פוסט לסיכום אירועי היום.

טיפ ראשון: המתעניינים יכולים לבדוק בכל בוקר את סדר היום הבא, שמתפרסם באתר תכנית הועידה בלילה הקודם (שעון מכסיקו). זה של יום פתיחת הועידה – יום ב' , ה 29 בנובמבר – כבר התפרסם ואפשר לראות אותו כאן.

מבנה הועידה

תזכורת: הועידה מתכנסת במסגרת אמנת האקלים של האו"ם שנחתמה ב 1994. היא כוללת שתי התכנסויות-גג פורמאליות, וארבע התכנסויות של קבוצות עבודה ממוקדות יותר. כל הנציגים הפורמאליים בגופים הללו הם נציגי מדינות,שממונים על ידי ממשלותיהם ומייצגים את מדיניותן. בשולי המפגשים של שת הגופים הללו, וכהכנות לדיונים שמתנהלים בהם, יש מפגשים (contact groups) של קבוצות מדינות בעלות אינטרסים דומים בתחום האקלים (למשל מדינות אפריקה, מדינות האיים הקטנים, מדינות באיזורי מדבר, המדינות המתפתחות, הכי פחות מפותחות ועוד). חלק מהמפגשים הללו פתוחים לתקשורת. אחרים לא.  בנוסף בועידה מיוצגים הרבה ארגוני חברה אזרחית בעלי מעמד משקיף, שנציגיהם משתתפים בחלק מן הדיונים.

בתום שמונה ימים של דיונים, ביום שלישי ה 7 בדצמבר, מעלה הועידה הילוך ועובדת למה שנקרא 'הפעילות בדרג גבוה'. הפקידים שמייצגים את המדינות השונות בגופי האופרטיביים של הועידה מעבירים את תוצאות עבודתם לשרים ובהמשך גם לראשי מדינות (אם יהיו כאלה שיגיעו לקנקון – בקופנהאגן היו עשרות), והשלב האחרון של הועידה מתנהל למעשה כמו"מ פוליטי.

לאורך כל הועידה, רוב הדיונים בקבוצות העבודה משודרים בשידור אינטרנטי, באיכות גבוהה, שאת התכנון שלו אפשר לראות כאן. בנוסף, במהלך הועידה מתכנסות ברציפות מסיבות עיתונאים שמזמנות משלחות של מדינות, קבוצות מדינות, מזכירות הועידה, קבוצות העבודה שלה וארגוני החברה האזרחית. כשמתפתח במהלך הועידה ויכוח או עימות, או כשלמישהו מהדוברים יש משהו רציני אחר להודיע, מסיבות העיתונאים הללו יכולות להיות דרמטיות.

בשולי הועידה מתנהלת במקביל ועידה שניה של ארגוני חברה אזרחית, המזמנת הזדמנות לרבים מהמדענים והאקטיביסטים שעוסקים בתחום האקלים להיפגש, להחליף דעות, ולנסות להשפיע על מה שנעשה בדיוני הועידה הפורמאלית, בעיקר לקראת תחילת החלק הפוליטי.

גופי האמנה ועבודתם בקנקון:

התכנסות הגג הראשונה היא הועידה (בקנקון זו תהיה הועידה ה 16) של המדינות החברות באמנת האקלים, באנגלית Conference of the Parties 16 ובקיצור COP16. השניה היא הכינוס הששי של המדינות החברות בפרוטוקול קיוטו, שנקרא  בהתאם CMP 6. פרוטוקול קיוטו, למי ששכח, הוא ההישג המהותי העיקרי של אמנת האקלים עד כה. הוא נחתם ב 1997, אושרר מאז בידי מרבית המדינות, השיג כמה הישגים ראשוניים, לא פתר את משבר האקלים אבל למרות מגבלותיו וצניעותו הוא עדיין הדבר היחידי שיש לנו: פרוטוקול משוכלל, מסודר, קוהורנטי, שנותן מסגרת כללית איך מדינות שונות יקטינו את כמות גזי החממה שהן פולטות, וחלק ניכר וחשוב מהן (למשל האירופאיות) גם מתנהגות על פיו. הוא בתוקף עד סוף 2012, ויש מדינות לא מעטות שסבורות שהדרך הטובה ביותר להמשיך מעבר ל 2012 הוא להחליט שמכילים אותו, בשינוים ועידכונים, לעוד כמה שנים.

לשני גופים שהוזכרו – COP  ו  CMP – יש אסיפה כללית, ומזכירות ובעלי תפקידים, אבל הרבה מהפעילות שלהם מתנהלת יחד, או זו אחרי זו. אולם ענק, שורות ארוכות של שולחנות, לכל מדינה שולחן עם מקום לכמה נציגים. הכל מחווט עם מיקרופונים ועמדות מחשב. 192 משלחות. מאות רבות של משתתפים. ההתנהלות פורמאלית, אטית מאוד ומנומסת, על פי כללי הפרוטוקול של האו"ם. עסק מנומנם ומייגע בדרך כלל, עד שמגיעים לרגעי ההכרעה. אז (לפעמים) זו דרמה בשידור חי.

האסיפות הכלליות של שני הגופים הללו מתכנסות היום לכינוס פתיחה (כמה סינקים יופיעו מן הסתם במהדורות החדשות) וכמובן לכינוס סיום שבו הן מאשררות את ההחלטות המרכזיות של גופי הועידה הכפופים להם (בהנחה שיהיו לפחות כמה החלטות מעשיות כאלו). האסיפה המסיימת של קנקון מתוכננת ליום ששי ה 10 בדצמבר. הבחירה ביום ששי כיום סיום היא חשובה: היא מאפשרת להאריך את הועידה בעוד יומיים (שבת וראשון) אם יש צורך דרמטי בסיבוב אחרון של דיונים והחלטות פולטיות. דברים כאלו קרו בכל הועידות האחרונות (הארכות דרמטיות של הועידה כדי להשיג התקדמות). בדרך כלל המועד שננקב בתחילה היה שבת, וההארכה היתה רק ביום אחד (ראשון, שאחריו כולם צריכים לחזור הביתה ולעבודה הרגילה ביום שני).

בין הפתיחה לסיום יש מתכנסות פגישות רבות של קבוצות העבודה שהוקמו במהלך השנים על ידי האסיפות הכלליות. יש ארבע קבוצות עבודה עיקריות, שתפקידן חיזוק האמנה וקידום המנגנונים שהיא מקימה כדי לקדם את מטרותיה – כלומר מעקב מדעי מעודכן אחר מצב האקלים, ניסיונות לרסן את המשבר באמצעות הקטנת פליטות גזי חממה, והתארגנות מתאימה להסתגלות למה שאני מכנה המצב האקלימי הפוסט נורמלי, ובראשי תיבות מאפ"ן.

שתיים מקבוצות העבודה הן טכניות במהותן, ושתיים יותר פוליטיות.

שתי קבוצות העבודה הפוליטיות הן בעלות מעמד במסגרת האמנה של קבוצות אד-הוק. הגדרתן ככאלו מאפשרת להן קלות תנועה יחסית מבחינת הפרוצדורה, ועבודה פוליטית יותר אפקטיבית.

אחת נקראת קבוצת העבודה אד-הוק לקידום התחייבויות נוספות של המדינות הנכללות בנספח 1 של פרוטוקול קיוטו, ובאנגלית   Ad-hoc Working Group on Further Commitments for Annex I Parties  under the Kyoto Protocol ובראשי תיבות AWG-KP. זו התארגנות של כ 40 המדינות המפותחות שלקחו על עצמן להפחית פליטות במסגרת פרוטוקול קיוטו, ונציגיהן נפגשים מפעם לפעם כדי לבדוק איך להעמיק את מחויבויותיהן. בקופנהאגן הן ייפגשו בפעם העשירית.

קבוצת האד-הוק השניה היא המעניינת ביותר. היא נקראת קבוצת עבודה אד הוק לשיתוף פעולה ארוך טווח במסגרת אמנת האקלים – באנגלית  Ad-hoc Working Group on Long-term Cooperative Action under the Convention, ובראשי תיבות AWG-LCA.  זוהי המסגרת העיקרית לניהול המשא ומתן בין כל המדינות באמנה (כולל אלו שלא אישררו את פרוטוקול קיוטו כמו ארה"ב) על המשך הדרך – אם תרצו על עתיד האטמוספירה.

קבוצת העבודה הזו הוקמה זמן לפני הכינוס בבאלי ב 2007, והיא שעיצבה את המסמך הידוע כמפת הדרכים של באלי, זה שאושר באפן דרמטי באסיפה הכללית שנעלה את הכינוס ההוא. בקופנהאגן היא התכנסה בפעם השמינית, ומאז – כלומר במהלך 2010 – התכנסה עוד ארבע פעמים, כך שבקנקון היא מתכנסת בפעם ה 13. החדשות מפגישתה האחרונה שהתקיימה באוקטובר 2010 אינן מרנינות: המסמך שעליו עובדת הקבוצה הזו בימים אלה, שמהווה למעשה את נקודת הפתיחה שלה בקנקון, הולך ומתנפח, נעשה מפורט ומסורבל מאוד, וזה מוכיח רק שאין התכנסות להסכמה גורפת על מה באמת צריך לעשות בטווח הארוך, ולמעשה לאן פונים אחרי שפרוטוקול קיוטו מסיים את תקופת חייו הראשונה ב 2012. תוצאות עודת הקבוצה הו היא שתעבור לידי הדרגים הפוליטיים בהמשך הועידה, ומאחר ומדובר בקבוצה שמנהלת משא ומתן פוליטי, קשה לצפות את תוצאות עבודתה.

שתי קבוצות העבודה האחרות הן טכניות יותר.

א. הגוף המייעץ אמנה בענינים מדעיים וטכניים, באנגלית Subsidiary Body for Scientific and Technological Advice    ובראשי תיבות   SBSTA.

ב. הגוף שתפקידו ישום העבודה וכלי העבודה שלה , שנקרא באנגלית Subsidiary Body for Implementation  ובראשי תיבות  SBI. שני הגופים הללו הוקמו סמוך לזמן חתימת האמנה באמצע שנות התשעים, ונפגשו מאז למעלה מ שלושים ישיבות עבודה, גם במהלך הועידות השנתיות הגדולות וגם ביניהן.

מה שבולט בתכנית יום הפתיחה בקנקון הוא שהגופים השונים לא מבזבזים זמן, וארבעה מתוך הששה המרכזיים (כלומר כולם חוץ מהגוף המייעץ המדעי טכני וגום היישום) נפגשים כבר היום, להתחיל לקדם את הנושאים שעל סדרי יומם.

.

לקראת ועידת קנקון: קוים לדמות משבר האקלים, 2010

 

שנה חלפה מאז הועידה ה 15 של אמנת האקלים של האו"ם בקופנהאגן (COP 15), וערב פתיחת הועידה ה 16 בקנקון (COP 16) הוא זמן טוב לסיכום שנת האקלים 2010.

מצב האקלים ממשיך להידרדר, נאמן למתווה שנצפה בידי המדענים ומתאשר, בקוין כלליים, מזה עשרים שנה ויותר. הסטטיסטיקה הגלובלית המלאה ל 2010 תתפרסם רק בתחילת 2011, אך כל הסימנים מראים ש 2010 עומדת להיות מתמודדת עקשנית על התואר המפוקפק של השנה החמה ביותר מאז תחילת המדידות במאה ה 19. אפריל 2010 היה האפריל החם ביותר בהיסטוריה, ומחצית השנה הראשונה (ינואר עד יוני) גם כן – כמו גם חודש יוני עצמו.

המודעות העולמית למשבר האקלים ספגה מכה צורבת בקופנהאגן, ומתקשה להתאושש מאז. העוררות האוניברסלית לקראת ועידת קופנהאגן, הציפיות העצומות שהתעוררו, סיום הועידה בקול דממה דקה והמצב הפרדוקסלי שהכשלון לא השפיעה על שיגרת היומיום של רובנו, כפרטים, אחראיים לאשליה המתעתעת כאילו אין קשר בין ההחלטות של היום לעתיד של מחר ומחרתיים. מפלס הדאגה ירד, מפלס השאננות עלה.

הפוליטיקה של האקלים: ההתגוששות הגלובלית בין ארה"ב של עידן אובמה לבין סין עתירת הפחם והצומחת במהירות אינה מראים סימני התמתנות. הניסיון של אובמה לסגור עסקת אקלים עם הסינים (שבועיים לפי קופנהאגן אובמה טס במיוחד לבייג'ינג לצורך זה), לא עלה יפה. וגם עתה הסיכוי להסכמה בין שתי המדינות שביניהן אחראיות ל 45% מסך פליטת גזי החממה העולמית הוא לא ריאלי בעליל. האיחוד האירופי, שב 2007 בבאלי היה המנוע העיקרי מאחורי היזמה להסכם אקלים חזק שיחליף את פרוטוקול קיוטו ב 2013, הוא כיום צל חוור של עצמו בכל הקשור לאקלים. והזירה הפנימית בארה"ב, שבעידן אובמה היו מי שחשבו שהיא המקום שממנו תבוא הישועה, אינה ברורה. מצד אחד החקיקה האקלימית שניסתה להביא בסוף 2009 להסדרים של סף ועליון וסחר בפליטות (cap and trade) היתה חלשה מאוד והתרסקה בקונגרס לחלוטין, כשאובמה מסרב להטיל את כל כובד משקלו האישי ולהילחם עליה. מצד שני משרד הגנת הסביבה האמריקני, שהחוק הקיים מאפשר לו להתנות אישורים למפעלים גדולים כמו תחנות כח בעמידה בתקן מחמיר של פליטת גזי חממה, נוטה לעשות זאת, ומקשה כיום מאוד על מי שרוצים להקים תחנות כח חדשות פולטניות.

משק האנרגיה: כ 50% מפליטת גזי החממה בעולם כיום מקורה בתחנות כח לייצור חשמל. ההתפתחות העיקרית של 2010 היתה דליפת הנפט הענקית במפרץ מכסיקו, שהבהירה לרבים את המחיר היקר שאנו משלמים על התלות העמוקה בנפט ובלקים מחצביים אחרים. חיפוש האלטרנטיבות לדלק מחצבי הפך בשנה האחרונה לתעשייה גדולה. החדשות הטובות הן ששיעור האנרגיה שמיוצרת ממקורות מתחדשים (סעיקר סולארי וטורבינות רוח) נמצא בעליה מתמדת. טורבינות רוח למשל מותקנות ברחבי העולם בקצב של אחת בכל חצי שעה. שליש מהן, אגב, בסין.

מאזן הפליטות הגלובלי: במהלך 2010 היתה ירידה של 1.1% בסך פליטת גז החממה, בחישוב גלובלי. הסיבה העיקרית: המשבר הכלכלי הגלובלי, שהקטין את צריכת האנרגיה. בארה"ב משל ירד סך הפליטה ב 2010 ב 6.5% ביחס ל 2009. ביפן היתה הצניחה 11.8% ובבריטניה 8.6%. בסין, לעומת זאת, עלתה הפליטה ב 2010 ב 9% ביחס לשנה הקודמת. הירידה במערב אירופה ובארה"ב משפרת את היכולת של המדינות הללו לעמוד ביעדי הצמצום שהן התחייבו אליהן מיד אחרי קופנהאגן. האיחוד האירופי, למשל, יוכל לעמוד ביעד של קיצוץ פליטות ב 20% עד 2020, ואולי אפילו לקצץ באופן שאפתני יותר.

תמיכת הצפון בדרום: אחד ההישגים היחידים בקופנהאגן היה התחייבות של ארה"ב ומדינות מתועשות אחרות להקדיש 100 מיליארד דולר בשנה לקרן אקלים שמטרתה עזרה למדינות הדרום העניות להתמודד עם פגעי המצב האקלימי הפוסט נורמלי (מאפ"ן) הצפוי. במהלך 2010 התנהלו שיחות שמטרתן הפיכת ההתחייבות הזו למהלך אופרטיבי ממשי, וייתכן שהתחום ו תהיה תזוזה של ממש בקנקון. בינתיים נקודת האור בתחום הזה היא נורבגיה, שהתחייבה להעביר מיליארד דולר מקרן הכנסות הנפט המפורסמת שלה לטובת ריסון בירוא יערות באינדונזיה.

לקראת ועידת האקלים בקנקון – תזכורת מדרכים לקיימות

קואליצית 'דרכים לקיימות', שמאגמת משאבים מכמה מארגוני הסביבה המובילים בארץ, מפרסמת היום את הניוזלטר שלה לקראת ועידת האקלים בקנקון ההולכת וקרבה. התקשורת והאקטיביסטים עדיין פוסט-טראומטיים בעקבות הנפילה על הפנים בקופנהאגן, ואפילו בנק-אי-מון, ישוב בין נשיא ארה"ב וראש ממשלת סין בתחילת החודש, קובע פומבית שהסיכוי להגיע להסכם משמעותי בקנקון נמוך.

אז הבשורה לעולם מתוקן יותר ומוכן יותר לקראת עידן האלקים הפוסט נורמלי עדיין לא נכתבת, והחשש מפני קצב התחממות גדול אף יותר מזה שנצפה עד כה הולך ומתגבר. אבל משהו הרי צריך להיעשות בין ימינו הטרופים הנוכחים לבין תחילת תקופת הכהונה השניה של אובמה (אם תהיה כזו) שבה, חופשי מהדאגה איך להיבחר שנית הוא יוכל אולי להתגייס למשימה ההיסטורית של צמצום משבר האקלים…

אלה ימים לא פשוטים, כשהמרחב בין הכחשה ויאוש מאיים להצטמצם. ימים שבהם חשוב להיזכר שזו מלחמת אין ברירה.

דו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם, 2010: שינוי אקלים מסכן עשרות שנים של פיתוח

 

השבוע יוצא לאור בניו-יורק, זו השנה העשרים, דו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם. לבד מדירוג העולם כולו ומדינות ספציפיות על פי אינדקס הפיתוח האנושי, הכותרת הראשית של הדו"ח השנה הוא שההתחממות הגלובלית בקצבה הנוכחי עלולה להוריד לטימיון עשרות שנים של פיתוח כלכלי, חינוכי, רווחה ובריאות במדינות רבות בעולם.

הנה לינק למאמר בגרדיאן השבוע על הקשר בין שינוי אקלים לפיתוח אנושי.

והנה האינדקס שבו מדורגות המדינות השונות על פי מדדי הפיתוח האנושי המקובלים: הכנסה לנפש, מדד אי שיויון סוצו-אקונומי, מדד שיויון נשים, מספר מקרי שוד ל 100,000 תושבים בשנה, מדדי ינוך והשכלה, רפואה ותחלואה, תוחלת חיים ועוד.

נורבגיה צועדת במקום הראשון. אחריה בעשיריה הפותח  אוסטרליה, ניו זילנד, אירלנד, ארה"ב, ליכטנשטיין, הולנד, קנדה, שבדיה וגרמניה. ישראל במקום החמשה עשר. הנה פירוט המדדים של ישראל ב 2010 על פי אתר האו"ם. מזל שבאינדקס לא מודדים את התרומה היחסית של ישראל לשינוי האקלים, או או את רמת הנחישות של הנהגת המדינה לתרום את חלקה למאבק בשינוי האקלים… המדדים הללו דוחקים את ישראל לאזור המקום ה 60…