ארכיון

Archive for יוני, 2010

החיים בעתיד: המרכז לחיים בעידן השמש, הופלנד, קליפורניה

מאת מרב כץ-קמחי

במרכז לחיים בעידן השמש Solar Living Center שבעיירה הופלנד, מרחק שלוש שעות נסיעה צפונה מסן-פרנסיסקו, נערכים ברצינות למצב האקלימי הפוסט נורמלי (מאפ"ן) הקרב. המרכז הלימודי-חינוכי, שהוקם באמצע שנות התשעים בשטחה של מזבלה תעשייתית הסמוכה לאפיק נחל גדול, הפך תוך זמן קצר ובהשקעה קטנה יחסית לאתר משגשג הנראה כאנטיתזה לחלום הבורגני האמריקאי. במקום בתי פרבר גדולים ובזבזניים, מדשאות פרטיות עתירות השקייה, מרכזי קניות שמוכרים סחורות זולות ששונעו מסין במחיר יקר לאטמוספירה, עבודה מתשע ועד שש וכיוצא באלו סממני הכלכלה האמריקנית הישנה, מעמידה החווה אלטרניבה אולטרא ירוקה ועדכנית. התוצאה: מקום מעורר השראה למתקני עולם מתחילים, לקבוצות תלמידים ולסתם תיירים בדרך ליקבי היין של מחוז מנדוסינו.

בצד הדרומי של המתחם הוקמה חוות קולטי שמש, בה מופקת כל החשמל לצרכי המרכז, ועודפים שנמכרים לרשת החשמל המסחרית האזורית. קרוב לחוות הקולטים יש משאבת מים המופעלת באנרגיית רוח, דיר עיזים ולול תרנגולות. לא רחוק משם מתנוססת עמדה המדגימה את הנזקים הצפויים לצפון קליפורניה עם העלייה הצפויה במפלס האוקיינוסים. בצפון המתחם יש חלקות עיבוד בשיטת פרמה קלצ'ר, ואת הפאות המערביות והמזרחיות מעטרות שדרות עצים וערוגות צמחים מותאמים במיוחד לאקלים הים תיכוני של קליפורניה. בין העצים הוקמו מבני מגורים קטנים בסגנונות ילידיים – טיפי, בתי קש ובקתות בוץ – המשמשים את המדריכים והמשתלמים הגרים כאן. במתחם הלימודי בחווה, בתוך יורטה ענקית, נערכות השתלמויות במקצועות כמו כוורנות, לולנות, חקלאות ביודינמית, בנייה בחומרים טבעיים והתקנת קולטי שמש. בגן המשחקים שבמרכז האתר יש קרוסלת ענק ומזרקה המופעלות באנרגיית השמש לצד בריכה נאה המשמשת לאגירת מי השקייה. סמוך למגרש החנייה יש תחנת תדלוק לביו-דיזל.

מקור ההכנסה העיקרי של המרכז הוא חנות המוכרת ציוד ביתי וחקלאי לכל מי שמתכנן לזנוח את חיי העיר לטובת חיים של עבודת הקרקע ולמי ששואף לשלב כמה חידושים בבית הפרברי שלו כמו למשל תנור אפייה סולרי לשימוש בחצר. המבנה בו נמצאת החנות בנוי מחומרי בניה מבודדים ותוכנן בצורה ששומרת על טמפרטורה נעימה של כעשרים מעלות צלזיוס מבלי להזדקק למזגנים זוללי חשמל. בסמוך לחנות, שירותים שקירותיהם בנויים מחומרים שהיו כבר בדרכם למזבלות עירוניות אך מוחזרו. הדחת המים באסלות חסכנית במיוחד, וכל מה שהאורחים משאירים אחריהם חוזר אל הטבע כדשן.

ראשיתה של החנות הנוכחית, אי שם בשנות השישים, כשג'ון שייפר, ילד פרחים עם אמביציות עסקיות והמייסד של המרכז, הקים עסק מסחרי למכירת כלי עבודה, ספרים וציוד מגוון עבור אלה שההיסטוריון פרד טרנר כינה הקומונליסטים החדשים (New Communalists). טרנר התכוון לצעירים וצעירות עירוניים שעזבו את הערים ויצאו להקים קהילות אלטרנטיביות בהרים וביערות, במסגרת מה שהוא מכנה תנועת ההתיישבות הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקאית. הקומונליסטיים החדשים נואשו מן התקווה לשינוי חברתי באמצעות המנגנונים הפוליטיים הקיימים, ובשעה שבני דורם הקימו מפלגות והפגינו כנגד ההפלייה הגזעית ומלחמת ויטנאם, הם השליכו את יהבם על טכנולוגיות ישנות וחדשות ועל אמצעים מגוונים לטרנספורמציה של התודעה. גרזינים, מעדרים, פנסים, מגברים, מריחואנה ול.ס.די שימשו בערבוביה ליצירת סדר חברתי חלופי בקהילות המבודדות בטבע. וכשהקהילות האלו התפוררו, במהלך שנות השבעים, החל שייפר להציע את מרכולתו למחפשי דרך אחרים שמצאו מפלט במחוז ההררי המיושב בדלילות יחסית.

מבקרי הקומונליסטים החדשים נטו לראות בהם אינדיבידואליסטים חסרי תקנה שהפנו עורף אל העשייה הפוליטית הקונבנציונלית ולא הציגו חלופה אמיתית וישימה לאורח החיים העירוני של מרבית תושבי העולם העירוניים. נדמה שהביקורת הזו, לפחות בחלקה, רלוונטית גם כיום כשבאים לבחון את התרומה העקרונית של המרכז. התקנת קולטי שמש וחיסכון במים הן בהחלט פרקטיקות שראוי שיאומצו בכל מקום. ולעומתם, גידול דבורים, רעיית עיזים ובניית בתי קש אינם מעשיים כשאתה מתגורר בבית דירות במטרופולין כמו תל אביב או ניו יורק. הסבה מקצועית לעבודת אדמה, במלים פשוטות, איננה אופציה ממשית עבור רובנו. ההשראה העיקרית שהמרכז מספק היא בעיקר למי שידו משגת לקנות חלקה נאה ומרוחקת מן המרכזים העירוניים הגדולים. כפי שנטען בעבר וגם כאן בהומו קומבוסטאנס, המעשה העיקרי הנדרש כיום הוא מעשה פוליטי אמיץ, נחוש וגלובלי שיכפה צמצום פליטות עולמי ואורח חיים בן קיימא על כל אזרחי העולם.

באתר המקוון של המרכז אפשר למצוא מידע רב על המקום ועל יוזמות ירוקות אחרות באזור ואף להשתלם, תמורת תשלום, בקורסים שונים.

על תשתיות מופרטות וגזי חממה

לא כל פרויקט תשתיות גדול שהופרט על חשבוננו וניתן במתנה לטייקוני המשק משפיע בהכרח על מאזן פליטת גזי החממה. אבל הנה, במאמר שפרסמתי בהארץ הבוקר, אני מביא מקבץ של שלושה מיזמים כאלה שכן נושאים גם משמעויות בתחום הפליטות. אחד הוא הרכבת הקלה – שהשנים הארוכות שמבוזבות בחלומות באספמיא על התקנתה עולה לנו בהזנחה פושעת של הפתרון האמיתי לגוש דן – רשת אוטובוסים BRT מהסוג שמוצע במסגרת התכנית מהיר בעיר. בינתיים כמובן עוברות עשרות שנים, כשבכל יום נכנסים לתל אביב חצי מיליון אגזוזים שכל אחד מהם מחובר לתא כלא מתכתי שסוגר על אסיר תנועה אחד או מקסימום שניים.
השני הוא כביש חוצה ישראל – בן הברית החוץ-תל-אביבי הנאמן של חנק הרכב הפרטי בתוך העיר.
השלישי הוא מיזם הגז הטבעי בחופי ישראל. מרכיב חיובי דווקא מבחינת מאזן גזי החממה, שההפרטה נותנת אותו כפרי בשל בידי טייקונים ומרחיקה את פירותיו (הכלכליים) מציבור הבעלים שלו, כלומר מכולנו.

לקראת משטר פליטות גזי חממה גלובלי מורכב?

רוברט קוהאן, פרופ' ליחסים בינלאומיים בפרינסטון, ודיויד ויקטור, פרופ' למשפטים בסן דייאגו שמתמחה ברגולציה, פרסמו בתחילת השנה מאמר דיון מעניין אותו הכינו במסגרת פרויקט אוניברסיטת הארווארד להסכמי אקלים בינלאומיים  (The Harvard Project on International Climate Agreements) שמתנהל בבי"ס קנדי לממשל שם.

המאמר, ששמו 'משטר מורכב לשינוי אקלים' The Regime Complex for Climate Change קוהאן וויקטור טוענים שאין כיום משטר גלובלי אחיד כובל של אמצעים לעצירת שינוי אקלים. מה שקיים הוא  פסיפס מורכב של משטרים חלקיים, ספציפיים, שנוצרו בידי קבוצות מדינות והתארגנויות אחרות במערכת הבינלאומית. הם מתארים את המורכבות, מסבירים את הגנאולוגיה שלו, ואז טוענים שפיתוח והבהרה של המצב הקיים הוא מהלך עדיף על ניסיון סיזיפי של הקהילה הבינלאומית להגיע להסכמה על משטר אחיד. כיצד לשפר את הפסיפס הנוכחי? לדעתם, הפוטנציאל העיקרי היא בתחום הגמישות ויכולת ההתאמה שלו לתנאים משתנים. ההתאמה הזו לדעתם חשובה כשמדובר באי וודאות גיאו פוליטית מהסוג שמאפיינת את תחום האקלים, שבו מצד אחד יש הסכמה הצהרתית גבוהה בין מממשלות על מהות הבעיה ועל המחוייבות לפעולה, אבל מצד שני יש פערים גדולים ברמת הענין והיכולת להפוך מחוייבות כזו לפעולה ממשית.

קוהאן וויקטור מזהים את האטמוספירה כנחלת כלל גלובלית (קוהאן כבר כתב על נושא זה בעבר, בעבודה משותפת עם הנובליסטית מ 2009 אלינור אוסטרום). הם מתייחסים למאזן הגזים והחום הקיים באטמוספירה כמשאב גלובלי משותף, ומאפיינים ארבע דרכים שלדבריהם כבר הוכחו כאפקטיביות כשרוצים לתמרץ שחקנים לפעול לשימור משאב גלובלי משותף. האחת היא יצירת תמרוץ כלכלי ברור לפעולות שימור. השניה היא יצירת יתרון כלכלי מיוחד לאלו שיפעלו ראשונים בתחום (First movers). השלישית היא יצירת יתרון ל'מועדוני שימור' (הדוגמה שלהם היא איחוד המדינות הצפון אטלנטיות להגנה על עורות כלבי ים. זהו ארגון שמגביל את קנדה והאחרות מבחינת מספר כלבי הים הניצודים, אבל באותה נשימה גם עוצר לחלוטין ציידים ממדינות אחרות שאינן שייכות ל'מועדון'). והרביעית היא העמקת היתרונות שיכולים להיווצר מהסדרים דו צדדיים בין מדינות.

המאמר מעניין מבחינת יכולת הניתוח שלו. אך כדאי לשים לב לגישה השמרנית יחסית ליחסים בינלאומיים שמנחה אותה. יש בו גם הד (רפה אמנם) לטענות המתלהמות הנשמעות מהימין האמריקני על כך שאמנת האקלים של האו"ם, על הנסיונות שלה להגיע להסכם גלובלי אחיד ומחייב, עלולה להגביל את החירות המדינית ש מדינות ספציפיות (קרי: ארה"ב) באמצעות הקמת 'משטר עולמי'.

הנה הרצאה שנתן קוהאן על הערכת מוסדות בינלאומיים העוסקים בשינוי אקלים בפרינסטון בפברואר 2009. הקליפ ארוך (כשעה וחצי) אבל מקיף מאוד, והדיון שבעקבות ההרצאה מרתק.

אי צדק אקלימי ואפריקה

לקראת יום עיון שעוסק באחריות תאגידית וצדק סביבתי באפריקה היום בפקולטה למשפטים אוניברסיטת ת"א, עשיתי כמה חישובים על חלקן היחסי של מדינות אפריקאיות מרכזיות בכל מה שקשור להתפתחות משבר האקלים. הכלי שבו עשיתי שימוש הוא אינדקס הפליטות ההיסטורי, שבמהדורה הראשונה שלו שפרסמתי כלל חישובים רק לגבי 15 המדינות הפולטניות ביותר בהיסטוריה + ישראל.
לקראת הכנס היום חישבתי גם את חלקן של האפריקאיות.
את הטבלה המלאה אפשר לראות כאן.
התוצאה המשמעותית ביותר של החישוב היא שאם לוקחים את 12 המדינות הארפיקאיות שפלטו את כמויות ה CO2 הגדולות ביותר (תקופת החישוב היא 1850-2004), מקבלים שבסך הכל הן אחראיות ביחד לפליטה של כ 25 מיליארד טונות. הכמות הזו מייצגת  1.75% מכלל הפליטות ההיסטוריות העולמיות.

מבחינת משקלן באוכלוסיית העולם (2008) מייצגות המדינות הללו 8.71% מכלל האוכלוסיה העולמית. ואז, כשמחלקים את שיעורן בפליטה הגלובלית לשיעורן באוכלוסיה הגלובלית מקבלים אינדקס של 0.201, (אינדקס של 1.00 מייצג פרופורציה מאוזנת בין גודל האכלוסיה לפליטה ההיסטורית). לארה"ב , לשם השוואה, יש אינדקס פליטה היסטורי של קרוב ל 10 – כלומר היא פלטה לאורך ההסיטורי פי 10 מכמות הפליטה ,שהיתה מותרת לה לפי משקלה היחסי באוכלוסית העולם. מדינות מתועשות אחרות מציגות גם הן אינדקס פליטה היסטורית גדול משמעותית מ 1.00, חלקן כמה מונים.

אגב אם משמיטים מן החישוב הזה את דרום אפריקה, מדינה שאורח החיים של הלבנים בה היה מאז ומתמיד דומה לזה של עשירי המדינות המתועשות, מקבלים שיתר 11 המדינות האפריקאיות שנכללו בחישוב אחראיות לפליטה היסטורית של 11.5 מיליארד טונות בלבד – רק 0.82% מכלל הפליטה ההיסטורית הגלובלית. אוכלוסית 11 המדינות הללו מייצגת 8.04% מכלל אוכלוסית העולם. מה שאומר שאינדקס הפליטה ההיסטורית שלהן (ללא דרום אפריקה) הוא נמוך אף יותר – רק 0.101

הנה קטע וידיאו שהכינה האוניברסיטה של האו"ם על פגיעת משבר האקלים באפריקה

תבוסה לסנאטורית מורקובסקי ולמכחישי האקלים בסנאט האמריקני

ההצעה המעצבנת של הסנאטורית מורקובסקי (רפובליקנית, אלסקה) להפעיל את סעיף "אי-ההסכמה" – סעיף בחוק המאפשר לסנאט לשלול ממשרד ממשלתי (במקרה זה המשרד להגנת הסביבה EPA) את היכולת להתקין ולאכוף תקנות (במקרה זה הגבלות על פליטת גזי חממה), נפלה ביום חמישי שעבר (10 ביוני) ברוב של 53 סנאטורים נגד ורק 47 בעד. הנה מה שהיה לאנדרו ריבקין מהניו יורק טיימס לאמר על הענין.

ההצעה, לאמר את האמת, היתה לא רק מעצבנת אלא גם מטומטמת: הנשיא אובמה כבר הבטיח להטיל עליה וטו (החלטה כזו זקוקה לאישרור נשיאותי) כך שברור היה שמשהו מעשי לא ייצא ממנה. מה שמורקובסקי ניסתה להשיג, עם זאת, הוא מעין רוב מוסרי בסנאט שיאותת לבית הלבן ולמחוקקים שמבקשים להגביל בחוק את כמות גזי החממה שנפלטת לאטמוספרה מארה"ב, שהמשימה שלהם קשה משהם שיערו.

החוק אמנם נפל, אבל העובדה ששישה סנאטורים דמוקרטיים הצביעו עם מורקובסקי, כמו גם הפער הקטן, צריכים להדאיג. יש לקחת בחשבון שחלק מהסנאטורים התנגדו אולי לחוק ממניעים חוקתיים – הם חושבים שבתי הנבחרים צריכים להימנע ככל האפשר מהפעלת סעיף אי ההסכמה ולעשות זאת רק כשכלו כל הקצים. כך שלא מן הנמנע שבהיבט הספציפי של סנאטורים בעד או נגד הגבלת פליטות המצב בסנאט פחות מבטיח מאשר התוצאה רומזת.

הנאום המרשים ביותר נגד מורקובסקי והצעתה נישא בידי סנאטור ברנארד סאנדרס, עצמאי ממדינת ורמונט. הנה:

object width="640" height="385"></object

תמונות בתערוכה: גרסאות כיסוי לפוסטרים מפורסמים בתערוכת שינוי אקלים בקליפורניה מאת מרב כץ-קמחי

שינוי האקלים שאנו חווים בימים אלה הוא בלתי סדיר ולעיתים מתעתע. אוצרי התערוכה פלמינגו וורודים ולוהטים: סיפורים של תקווה בים משתנה שמוצגת באקוואריום (מוזיאון לביולוגיה ימית) של העיר מונטריי בקליפורניה ושעליה דיווחתי כאן לאחרונה, שואפים לחולל מהפך תודעתי עמוק ולספק השראה מעשית לפעולה צרכנית ואזרחית שתניע גם קובעי מדיניות. מבחינתם המהפך מתחיל במטבח וצריך להתרחב ממנו לבית, לעיר ולמדינה.

לשם כך שיבצו האוצרים לאורך התערוכה, המוקדשת לביולוגיה של האוקינוסים הנפגעת בגלל שינוי האקלים, מרכיב לא שגרתי: גרסאות כיסוי של ציירים ליצירות ידועות מההיסטוריה של כרזות אמנותיות מפורסמות מן המאה ה 20. כרזה אחת כזו היא הפרסומת המפורסמת לאופניים שצייר ב 1896 טולוז-לוטרק, שהכיתוב בה שונה ל 'שינוי האקלים – זו האמת!'. כרזה אחרת מבוססת על עבודתו של הקונסטרוקטיביסט הרוסי אלכסנדר רודצ'נקו מ-1925. הדמות המרכזית בה היא אישה המפיצה את בשורת שינוי האקלים באותיות בסגנון קירילי ובאנגלית. כרזה שלישית  מדגימה את הנזק שגורמות פליטות הפחמן הענקיות לאוקינוסים. הכרזה  צויירה בהשראת ציורי גלים יפניים והכיתוב בה אינו מותיר מקום לספק: אוקיינוסים חומציים. כרזה שצויירה  בהשראת ציורו של אמן הפופ האמריקאי רוי ליכטנשטיין, משתפת את המתבונן בגילוי המסעיר של הסועדת שההמבורגר שלה תורם לשינוי האקלים.

לשם כך שיבצו האוצרים לאורך התערוכה, המוקדשת לביולוגיה של האוקינוסים הנפגעת בגלל שנוי אקלים, מרכיב לא שגרתי: גרסאות כיסוי שהכינו ציירים לכרזות אמנותיות מפורסמות מן המאה ה 20. כרזה אחת כזו היא הפרסומת המפורסמת לאופניים שצייר ב 1896 טולוז-לוטרק, שכיתוב בה שונה ל 'שינוי האקלים – זו האמת!'. כרזה אחרת מבוססת על עבודתו של הקונסטרוקטיביסט הרוסי אלכסנדר רודצ'נקו מ-1925. הדמות המרכזית בה היא אישה המפיצה את בשורת שינוי האקלים באותיות בסגנון קירילי ובאנגלית. כרזה שלישית מדגימה את הנזק שגורמות פליטות הפחמן הענקיות לאוקינוסים. היא צויירה בהשראת ציורי גלים יפניים, והכיתוב בה איו מותיר מקום לספק: אוקיינוסים חומציים. כרזה אחרת, שצויירה בהשראת ציורו של אמן הפופ האמריקאי רוי ליכטנשטיין, משתפת את המתבונן בגילוי המסעיר של הסועדת שההמבורגר שלה תורם לשינוי האקלים.

בערך במחצית התערוכה מופיעה כרזה שצוירה בהשראת כרזת גיוס למלחמת העולם הראשונה של האמן הבריטי סוויל לומלי. בכרזה החדשה נראים ילדיו של אב מהורהר השואלים אותו: "אבא, מה אתה עשית בנוגע שינוי האקלים?". עוד כרזת  גיוס  ממלחמת העולם השנייה היא זו של הצייר הבריטי פיליפ זק. בכרזה המקורית נקראו נשות בריטניה אל מפעלי התעשייה. בכרזה העדכנית נראית אישה הקוראת לתושבי העולם לשים לב לבשורתן של הערים הירוקות והמתחדשות.

בהמשך התערוכה מופיעה כרזה הממליצה 'עשו שינוי, לא פחמן', בהשראת הקריאה הידועה של שנות הששים  make love, not war. הכרזה מופיעה בחלק של התערוכה שעוצב כמטבח בבית של בני המעמד הירוק והחדש. בחלל המטבח נשמע קולה של האישה המצולמת על אחד הארונות. היא משתפת את המתבונן בסיפור השינוי שחוללה במטבחה כדי להפוך את התפריט ואת דרך הכנת המזון לחסכניים במיוחד בפליטת פחמן.

ביציאה מהתערוכה, אחרי שניתנה למבקרים האפשרות לשלוח בקשה דחופה לפעולה לנציגיהם בקונגרס ולהצטלם לסרטון פעולה למען כדור הארץ, מוצבת הכרזה שחותמת את התערוכה. הכרזה צויירה בהשראת כרזת גיוס אמריקאית ממלחמת העולם השנייה שקראה לנשים להתגייס למאמץ המלחמתי. בגרסה העדכנית מצוירת אישה החובשת מסיכת צלילה ומכריזה: "אנו יכולים לעשות זאת". במלחמה כמו במלחמה!

והנה סרטון על התערוכה:

מסמך מחלקת המחקר של הכנסת על BRT כפתרון חולץ פקקים ומקטין פליטות גזי חממה

מחלקת המחקר של הכנסת הכינה לאחרונה מסמך מאיר עיניים על היתרונות גלומים במערכות הסעת המונים מבוססות אוטובוס בדגם BRT לשיפור התנועה בעיר. המערכת, שלכשתופעל תעמיד לראשונה מזה עשרות שנים אלטרנטיבה נוחה, יעילה וזולה למכונית הפרטית,  תוכל לחלוץ פקקי תועה, להקטין  זיהום אויר ולצמצם פליטת גזי חממה, כשאנשים יעדיפו להשתמש בתתחבורה ציבורית בעיר ולהשאיר את המכונית בבית.

(שימו לב: המסמך נמצא באתר סקריבד,ולפעמים העברית לא נצפית טוב בהתחלה. יש לבקש צפיה בעברית באופן מפורש, ואז האתר נותן עותק PDF.)

המסמך מופיע גם באתר עיר לכולנו.

ושם יש גם תאור מילולי של התכנית הספציפית לעיר תל-אביב

גם לאביב לביא יש רק מלים טובות להגיד על 'מהיר בעיר'.

והנה סרטון יו-טיוב למי שרוצה תזכורת למצב עצביו כשהוא תקוע בפקק