ארכיון

Archive for מאי, 2010

תערוכה חשובה על השפעת ההתחממות הגלובלית על האוקינוסים

מירב כץ-קמחי, ידידת הבלוג מקליפורניה, כותבת על תערוכה חשובה באקוואריום של מונטריי. תודה מירב!

פלמינגו ורודים לוהטים: סיפורים של תקווה בים משתנה
מאת מירב כץ-קמחי

מהו משבר ההתחממות הגלובלית? כיצד הוא משפיע על החיים באוקיינוסים התופסים כ 70% משטח כדור הארץ, ועל חייהם של האנשים השוכנים לחופיהם? ובעיקר, מה אנו יכולים לעשות כדי להקטין את טביעת הרגל האקולוגית שלנו ולצמצם את פליטת הפחמן האישית בחיי היומיום? על שאלות אלו עונה התערוכה החדשה פלמינגו וורודים ולוהטים: סיפורים של תקווה בים משתנה. התערוכה מוצגת באקווריום של העיר מונטריי בקליפורניה – עיר נופש לחוף האוקיינוס השקט, כשעה וחצי נסיעה מעמק הסיליקון – שבה התגוררו בעבר רוברט לואי סטיבנסון (אי המטמון), ג'ון סטיינבק (ענבי זעם) והנרי מילר (חוג הסרטן). האקווריום שנפתח בשנת 1984, נוטל חלק פעיל במחקר ובשימור החיים באוקיינוסים והוא מקור משיכה עיקרי לתיירים הרבים הפוקדים את העיר.

התערוכה המוצגת מחודש מארס, 2010 נחנכה לאחר שלוש שנות הכנה ממושכת בעקבות הדוח הרביעי של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים, IPCC , שפורסם ב 2007 ובעזרת מענק מגופים כמו סוכנות האוקינוסים והאקלים האמריקנית, NOOA. היא מדגימה ביצירתיות, בבהירות ובעזרת אמצעי המחשה מגוונים תופעות מוכרות יחסית כמו העלייה הצפויה במפלס האוקיינוסים ובטמפרטורה הממוצעת שלהם. לצדן מוסברות גם תופעות מוכרות פחות, כמו העלייה בחומציות האוקיינוסים או השינוי במערך זרימת המים באוקיינוסים.

שטח התערוכה כ 650 מטרים מרובעים והוא חולק לשבע גלריות משנה שבהן ממצאים בעלי איכות מוזיאלית יוצאת דופן. בכניסה, מעל מסך טלוויזיה גדול, מוצג סרט מצויר המשרטט את קיצור תולדות האנושות מעידן תרבות הכתב ומפעלי הבנייה הגדולים במצרים ובבבל ועד ימינו אנו. אם עוד לא שוכנעתם, הקריין בסרט חוזר וטוען כי מתקופת המהפכה התעשייתית ועד ימינו חלה עלייה מדאיגה בקצב שריפת דלקים מחצביים ובפליטת פחמן דו חמצני. נזקי הפעילויות האלו התחילו להתברר רק בעשורים האחרונים.

בגלריה הראשונה מאחורי אקווריום ענק, חיות בתנאים מבוקרים ציפורי מים, כולל הפלמינגו הוורודים שהיוו השראה לשם התערוכה. בתוך שטח המחייה שלהן הוצב מד גובה המראה את גובה המים הצפוי בשנת 2100. בנוסף, כדי לחזור ולהמחיש את המשמעות של העלייה במפלס האוקיינוסים, שורטט קו גלי כחול המתאר את מפלס המים העתידי על הזכוכית המפרידה בין המבקרים לציפורים. נותרתם אדישים לגורלן של ציפורי המים? בתצוגה הממוחשבת שליד האקווריום אפשר לראות שעליית מפלס האוקיינוסים תשפיע גם על החיים בערי המחר. ניו יורק, סן פרנסיסקו, אלכסנדריה ואחרות צפויות להיות מוצפות באופן חלקי. האי קיריבטי באוקיינוס השקט ייעלם לחלוטין (לתושביו יש כבר תכנית מגירה לפינוי).

בקיר שממול לאקווריום מוצגת רשימה של מקורות אנרגיה חלופיים והבעיות שהשימוש בהם עשוי לעורר. כך למשל, אנרגיה הידרואלקטרית שאמנם אינה תורמת לעלייה בפליטות הפחמן, לא תהיה זמינה בעולם של השנים הבאות שיהיה עולם חם ויבש יותר; השימוש באנרגיה גרעינית הוא מקור לתאונות קטלניות ולפסולת גרעינית מסוכנת; אנרגיה ממקורות גיאותרמיים קשה להשגה ואפילו אנרגיית שמש שמדברים בשבחה, אינה זמינה בימים מעוננים. פתרונות לכל הבעיות האלו עדיין אינם בנמצא. בפינת הגלריה מוצגים עובדים במקצועות העתיד: מהנדס חוות רוח (wind farm engineer), מעריך צריכת אנרגיה בבתים ובעסקים (energy auditor) ומתקין קולטי שמש, רק למקרה שאתם מתכננים הסבה מקצועית ועוד לא החלטתם על הכיוון.
ברוח הפרגמטיזם האמריקאי, התערוכה מעודדת את המבקרים לפעול לצמצום הנזק בכל דרך אפשרית. כך למשל, במעבר בין הגלריות נתלה ציור בהשראת ציוריו של האמן רוי ליכטנשטיין המנסה לגרום לצרכן האמריקאי הממוצע להצביע ברגליים, עד רמת ההמבורגר ותרומתו לשינוי האקלים (— צירפתי למייל הקודם). במקום אחר, נתלה ציור בהשראת האמן הבריטי סוויל לומלי (Lumley) שצייר את אחת מכרזות הגיוס המפורסמות למלחמת העולם הראשונה. במקום הכיתוב המקורי, מופיעה השורה "אבא, מה אתה עשית בנוגע לשינוי האקלים?"

בגלריה השנייה מוקרן על גבי מסך ענק סרט תיעודי קצר ומצמרר על החיים בכפר שישמרף (Shishmaref) המצוי על אי קטן מול חופי אלסקה. התושבים שמרואיינים בסרט מדווחים על האביב המקדים להופיע, הסתו המאחר, חצרות בתיהם ההרוסות עקב עליית מפלס המים והפשרת הפרמא-פרוסט שמערערת את יסודות המבנים, ובעיקר על הקושי בדיג בגלל נדידה מוקדמת של דגים, המהווים את עיקר מזונם, לאזורים קרים יותר. לאחר שתנאי המחייה בכפר החמירו, נאלצו התושבים לעבור לחיות על היבשה הסמוכה.
בסמוך למסך מוצגות מפות משנים שונות המראות את גודלה המצטמצם של כיפת הקרח בקוטב הצפוני. לפי אחת ההערכות, קרח הקיץ בקוטב הזה (Arctic’s summer sea ice) ייעלם כבר ב 2013.

בגלריה הבאה זוכים צופים שמעולם לא צללו אל שוניות אלמוגים להתרשם מיופים של החיים מתחת למים: באקווריום ענק חיים בצוותא ובנחת קיפודי ים, דגים, שושנות ים, אלמוגים ויצורים צבעוניים אחרים. וממול? מבנה מרשים וגדול המעוצב כבית קברות תת-ימי אפור שבו צפויים להיקבר בעתיד היצורים ששוחים כיום בשקט באקווריום הסמוך. על אחת המצבות מופיע שמו של המנוח "קיפוד ים". לצדו נטמנה "שושנת ים" ובסמוך להם "פלנקטון ז"ל". סרטון קצר מסביר כי האוקיינוסים קולטים כמחצית מכמות הפחמן הדו חמצני שאנו, בני האדם, פולטים. כשהפחמן הדו חמצני מתמוסס במים נוצרת חומצה פחמתית. יוני המימן של החומצה לוכדים את הקרבונט המצוי באופן טבעי במי האוקיינוסים ומשמש כאבן הבנייה (יחד עם סידן) של שלדי היצורים הימיים כך שזמינותו מתדלדלת. בקיצור, שלדיהם של היצורים הימיים הולכים ונחלשים והם מתים בהמוניהם. הפגיעה היא כה גורפת עד כי מומחים מתקשים לחזות כיצד תיראה שרשרת המזון העתידית בימים החומציים והחמים של השנים הבאות. בינתיים מדווחים מדעני האקווריום כי העתיד כבר כאן ולראייה מציגים תמונות של סרטנים שעברו התקפי לב בגלל עליית הטמפרטורה במפרץ מונטריי הסמוך.

בגלריה המכונה גלריית הסעודה הנעלמת (vanishing feast) חיים באקווריום ענק פינגוונים מגלניים שמוצאם מדרום אמריקה. נסיבות הגעתם לאקווריום הן מזעזעות ומעידות על מה שצפוי לקרות ליצורים ימיים אחרים. במהלך שנת 2008 נדדו אוכלוסיות דגים שלמות, המהוות את מזונם של הפינגווינים, אל אזורים קרירים יותר באוקיינוס האטלנטי. הפינגוונים פתחו במשחה אחר הארוחה הנעלמת אך כוחותיהם לא עמדו להם להמשיך במסע הימי המפרך. רבים מהם עלו אל חופי ברזיל במצב של תשישות מתקדמת. כמה מהשורדים שמסיבות שונות לא יוכלו לשוב עוד אל הטבע הובאו לאקווריום. כדי להבהיר את המשמעות הכאובה של המצב הוצב ליד האקווריום ציור גדול המרפרר לסצינה מרכזית בחיי היומיום של מבקרי התערוכה: ארוחת הערב האמריקאית שהיא הארוחה המרכזית של היום. בציור, ישובה לשולחן משפחה של פינגווינים ואמא פינגווינית הנבוכה מגישה רק דגיג אחד קטן לצלחתו של האב שאמור לחלקו בין כל הצאצאים הרעבים.

אז מה אפשר לעשות כדי לצמצם, עד כמה שאפשר, את הנזקים העתידיים? בגלריית "אמונה ופעולה" (Faith and Action) מצולמים בני דתות שונות שעושים לתיקון המצב. כך למשל, המתפללים הנוצריים בכנסיית המיסיון בעיר כרמל, המרוחקת כחצי שעה נסיעה מן האקווריום, קונים ירקות ופירות מגידול מקומי בשוק איכרים בחצר הכנסייה. מאמינים מוסלמיים במסגד במדינת אילינוי רוחצים את רגליהם במים שחוממו באנרגיית השמש וחסידי זן במנזר בסן פרנסיסקו מפיקים כחצי מן האנרגיה שהם זקוקים לה מקולטי שמש.
בגלריה "עולם של שינוי" (World of Change) מצולמים נוסעי מערכת התחבורה הציבורית המשוכללת בעיר בוגוטה שבקולומביה, נהגי צי האוטובוסים של עיריית סן פרנסיסקו שמנועי הדיזל שלהם מונעים בשמן טיגון מרשתות המזון המהיר בעיר, ותושבי כפר במדינת ביהר שבהודו המנצלים ביו-מסה להפקת אנרגיה נקייה. הגלריה "תעשו שינוי, לא פחמן" (Make Change, Not Carbon) עוצבה כמטבח של בני המעמד הבינוני החדש והירוק. על מכונת הכביסה תמונה של חבלי כביסה עמוסים בבגדים )הייבוש חינם) ועל השיש מנות צמחוניות של פסטה וסלט. בארון המצרכים צנצנות עם דגנים וקטניות וכל מכשירי החשמל במטבח מחוברים לסוללת שקעים מרכזית המאפשרת לנתקם בקלות בלילה.

מי שרוצה לשלוח מייל לנציגו בקונגרס בבקשה לפעולה דחופה יכול לעשות זאת בעמדה ממחושבת לפני היציאה מהתערוכה. באותה עמדה יכולים המבקרים גם להצטלם לסרטון קצר המתאר את תרומתם למען כדור הארץ באחת מכמה דרכים אפשריות (שימוש בסלי קנייה, מיחזור, נסיעה באוטובוס או ברכב שצמיגיו מנופחים היטב ועוד) ולשלוח את הסרטון להפצה ברשתות חברתיות.

תערוכות אחרות באקווריומים ברחבי ארצות הברית שעוסקות בנזקי ההתחממות באוקיינוסים (רשימה חלקית):

התערוכה פלישת המדוזות: אוקיינוסים בתנאי חוסר שיווי משקל באקווריום הלאומי בעיר בולטימור:
Jellies Invasion: Oceans out of Balance

התערוכה הוירטואלית שינוי האקלים באקווריום של מדינת ניו אינגלנד, בוסטון

התערוכה מרגישים את החום: אתגר האקלים. אקווריום בירץ (Birch) בעיר סן דייגו:
Feeling the Heat: The Climate Challenge

מתכננים לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלכם ולנפוש הקיץ בישראל? רבים מהחומרים בתערוכות הועלו לאתרי האינטרנט שלהן והם מהווים תחליף טוב לביקור אישי בה.

להציל את העולם (גם מהתחממות גלובלית) במשחקי מחשב

דובי מורן הפנה את תשומת לבי להרצאה מרתקת שנתנה ג'יין מקגונגן, חוקרת משחקי רשת, בסדרה המצויינת TED של הרצאות בנות עשרים דקות שמועלות לרשת.
מקגונגן טוענת שמיליארדי השעות שצעירים מבלים במשחקי מחשב יוצרים אצלם מיומנויות חדשות (על זה אין ויכוח) שאם נצליח לגייס אותן גם לעולם האמיתי ניתן יהיה להתמודד טוב יותר עם בעיות גלובליות, כולל התחממות כדור הארץ. משחקי הרשת מטפחים יכולות עבודה קהילתיות, תיאבון לאתגרים גלובליים, אופימיות ויכולת לבטוח באנשים – בדיוק סוג הדברים שאנחנו צריכים כדי שהאתגרים הגלובליים המצמיתים לא יטעו בנו יאוש וחוסר יכולת ונכונות להתמודד.
דברים מעניינים. שווה עשרים דקות מזמנה של כל חיית רשת.

התחממות כדור הארץ נמשכת: אפריל 2010 – החם ביותר (גלובלית) מאז 1880

סוכנות האוקינוסים והאטמוספירה הלאומית של ארה"ב, NOAA נחשבת למקור האמין ביותר בעולם לנתונים אקלימיים שוטפים ולממוצעים ארוכי טווח. מדענים, מכוני מחקר, מתכננים איסטרטגיים של מערכות חקלאיות לאומיות, מנהיגי תעשייה ומדינאים בכל רחבי העולם מסתמכים על נתוני NOAA לקבלת החלטות ותכנון איסטרטגי.

ב 17 במאי פרסמה NOAA דו"ח חדשי ממנו עולה חד משמעית שחודש אפריל 2010 הוא האפריל החם ביותר, בשקלול עולמי, מאז התחילו מדידות טמפרטורה סדירות ב 1880. הנתון הזה לוקח בחשבון הן טמפרטורות קרקעיות והן ימיות. גם כשלוקחים בחשבון רק טמפרטורות שנמדדות בים, אפריל 2010 הוא החם ביותר מאז 1880. כשלוקחים בחשבון טמפרטורות קרקעיות בלבד מדובר באפריל השלישי בחומו מאז 1880. ואולי הכי משמעותי: כשמחשבים את הטמפרטורות עבור כלל התקופה שבין ינואר לאפריל 2010 (השלישון הראשון בשנה) מוצאים שזה הוא השלישון החם ביותר מאז 1880.

הנה הנתונים:

הטמפרטורה המשוקללת (אוקינוסים ויבשות) באפריל 2010: 14.5 צלסיוס. 0.76 מעלות מעל הממוצע למאה ה 20.

הטמפרטורה המשוקללת (אוקינוסים ויבשות) לינואר עד אפריל 2010: 13.3 צלסיוס. 0.69 מעלות מעל הממוצע למאה ה 20.

הטמפרטורה המשוקללת לאוקינוסים בלבד באפריל 2010: 17.03 צלסיוס. 1.03 צלסיוס מעל הממוצע למאה ה 20.

הטמפרטורה המשוקללת ליבשות בלבד באפריל 2010: 10.33 צלסיוס. 1.29 צלסיוס מעל הממוצע למאה ה 20.

הסיבה לכך שטמפרטורת האוקינוסים באפריל גבוהה משמעותית מזו של היבשות היא שרוב שטחי האוקינוסים נמצאים בחצי הכדור הדרומי, שבאפריל נמצא אחרי הקיץ, בעוד רוב שטחי היבשות הן בחצי כדור הצפוני, שבאפריל נמצא אחרי החורף. את המפה המראה את הנתונים באפן גרפי ניתן לראות כאן.

ועוד פרפראות:

שטחו של הקרח הארקטי (במלים אחרות שטח אותם חלקים באוקינוס הקרח הצפוני שהיו קפואים) היה באפריל 2010 נמוך מהרגיל, זה השנה ה 11 ברציפות. השטח הקפוא הממוצע: 14.7 מיליון קמ"ר.  כ 2% קטן יותר מהממוצע לשנים 1979-2000 (1979 היא השנה הראשונה עבורה יש מדיד כזו). יחד עם זאת, הקרח הארקטי באפריל 2010 היה הגדול ביותר בשטחו מאז 2001.

שטח הקרח האנרקטי (באוקינוס שסביב אנטרקטיקה) היה באפריל 2010 קרוב לרגיל, רק 0.3% פחות מהממוצע ל 1979-2000.

כיסוי השלג העולמי, אותו מודדים בעקביות מאז 1967, היה באפריל 2010 הרביעי הנמוך ביותר מאז התחילו המדידות. זו השנה השביעית ברציפות שכיוסי השלג באפריל הוא נמוך מן הממוצע לשנים 1967-2010. חום גבוה מממוצע בצפון אמריקה, אירופה וחלקים מרוסיה תרמו לכיסוי השלג הנמוך.

כיסוי השלג באפריל 2010 בצפון אמריקה היה הנמוך ביותר מאז התחילו המדידות ב 1967. באפריל 2010 נרשמה גם האנומליה השלילית הגבוהה ביותר אי פעם לחודש כלשהו. במלים פשוטות: ההפרש בין גודל השטח המכוסה בשלג באפריל 2010 לבין הממוצע הרב שנתי הצפוי בחודש זה הוא ההפרש הגדול ביותר שנרשם אי פעם.

השירות המטאורולוגי האוסטרלי חישב שמדינות ויקטוריה וטסמניה סיימו באפריל 2010 את תקופת 12 החודשים החמה ביותר מאז התחילו המדידות שם.

על פי מרכז האקלים בגרמניה, המדינה חוותה באפריל 2010 את האפריל היבש ביותר מאז 1901 – יבש אפילו יותר מ 2007.

לחג השבועות: פרות חולבות או מטוסים – מי אחראי ליותר גזי חממה?

לכבוד חג השבועות ואורגית החלב שמתלווה אליו, ובמיטב המסורת שהתחלתי כאן עם השבתת שמחת המנגלים ביום העצמאות, הנה כמה נתונים על הקשר בין משק החלב לגזי חממה.

מחקר חלוצי כאן הוא זה שערכה ג'ניפר וויטמן (Jenifer Wightman) מאוניברסיטת קורנל לפני כמה שנים, שהתמקד במשק החלב של מדינת ניו-יורק. הנתונים  עליה התבססה וויטמן הם משנת 1997, שבה היו פעילות במדינת ניו יורק 700 אלף חולבות.

וויטמן ערכה ניתוח מעגל החיים (Life cycle analysis) של כל תהליך הייצור: מגידול הצמחים שמשמשים כמזון, דרך עלויות אחזקת הרפתות עצמן, הוצאות ההובלה של המזון אל הרפתות והחלב מהן, וכמובן גזי החממה שמקורם בפרות ובהפרשותיהן. התוצאה, האמת, די מסריחה. מסתבר שמשק החלב לבדו אחראי ל 2% מכלל פליטות ה CO2  של מדינת ניו יורק. זהו שיעור דומה לשיעור הפליטה שמקורה במטוסים (בחישוב עולמי). לארגונים כמו  ארגון מגדלי הבקר לחלב בבריטניה, למשל, זו השוואה שנראית מחמיאה.

הנה מרכיבי הניתוח של וויטמן.

ראשית מרכיב יצור המזון. כידוע, משקי בקר תעשייתיים בני זמננו (לבשר ולחלב כאחד) כבר מזמן אינם מבוססים על פרות שיוצאות לאחו ללחך עשב טבעי. הפרות ניזונות מתערובת צמחית סינתטית, שבתהליכי הגידול שלהם נפלטים הרבה גזי חממה. המחקר על 700 אלף הפרות של מדינת ניו-יורק מראה שבמהלך ייצור המזון עוברן נפלטה כמות אקווילונטית ל 2.2 מיליון טונות CO2. זו כמות ששוה לכחמישית מכלל פליטות  הCO2  של מדינת ישראל כולה. רוב הכמות אגב נלפטה כתוצרי לוואי כימיים של התהליך (בעיקר סביב ייצור חנקן). רק כחמישית היו פליטות שמקורן בשריפת דלק במכונות חקלאיות. ייצור המזון לפרות, שחלקו אגב מתרחש מחוץ לגבולות ארה"ב (אבל נלקח בחשבון כחלק מהתהליך), היה אחראי על פי המחקר ל 34% מכלל ייצור גזי החממה של משק הבקר.

הסעיף השני היה פליטות co2 כתוצאה מתחבורה ושימוש בחשמל. תחבורה לשם הובלת המזון לחוות הבקר והובלת החלב ממכוני החליבה למחלבות שבהן הוא מעובד לחלב לשתיה ולמוצרי חלב. שימוש בחשמל לשם תפעול הרפתות ומכוני החליבה. סך הכל פליטות: 420 אלף טונות, שהם 5% מכלל ייצור גזי החממה של משק הבקר.

הסעיף השלישי והכבד ביותר הוא פליטה ישירה של גזי חממה ממעי הפרות. מדובר כמובן במתאן, ומקורו במעי הפרות נותן לו את השם מתאן אנטארי. הכמות: קצת יותר מ 100 אלף טונות במשקל.אבל בגלל הפוטנציאל הגבוה של מתאן כגז חממה הכמות הזו מתורגמת לכמות אקווילנטית ל 2.4 מיליון טונות CO2, שזה כ 38% מכלל ייצור גזי החממה של משק הבקר במדינת ניו-יורק.

גם הסעיף הרביעי הוא לא סימפטי במיוחד: ניהול ההפרשות. בחלק מהמקומות ההפרשות של הפרות נאגרות בצורה נוזלית, במקומות אחרים בצורה מוצקה יותר. הסך הכל: מתאן וגזים אחרים שערכם אקויולונטי לעוד כ 1.4 מיליון טון CO2, המהווים 23% מכלל ייצור גזי החממה של משק הבקר במדינת ניו-יורק.

החקלאות הניו-יורקית בכללותה, אגב, היתה אחראית בעת המחקר ל 8% מכלל פליטות מדינת ניו-יורק.

מאז זרם הרבה חלב במכוני החליבה, במיכליות, בסופרמרקטים ובמקררים. וגם המחקר התפתח. ד"ר ישראל פלמנבאום, האחראי על משק החלב במשרד החקלאות, מדווח כאן על מחקר השוואתי שהציג מומחה גרמני בשם המה במהלך נס בינלאומי ב 2008. מחקרו של המה מראה שבדומה לוויטמן גם הוא מצא שפליטה ישירה של מתאן ממעי הפרות ומתהליכי העיבוד של הפרש אחראי לכ 50% מכלל פליטת גזי החממה של תהליך ייצור החלב. המה מציע נתון חשוב נוסף: בממוצע עולמי, ייצור ק"ג חלב אחד כרוך בפליטה של בין 1.0 ק"ג CO2e במשקים הסביבתיים יותר ל 1.5 ק"ג CO2e במשקים פולטניים יותר.

במקום אחר מראה פלמנבאום שדוקא מישראל יוצאת כאן בשורה מעודדת. כידוע, ישראל הגיע לתנובות חלב מדהימות של עד 11 אלף ליטר לפרה לשנה. מסתבר שהתנובה הפנסטסטית משפיעה גם על טביעת הרגל הפחמנית של החלב הציוני: לטענת פלמנבאום הוא נמוך בכ 80 אחוז מן המקובל במערב אירופה. לפי חישובי מדובר אם כן בטביעת רגל שמצטמצמת ,רק' בכ 300 עד 400 גרם CO2e לליטר חלב שאנו צורכים בישראל.

מכונית פרטית ממוצעת, אגב, פולטת כ 150 גרםCO2    לקילומטר נסיעה. מה שאומר שצריכת ליטר חלב שוה לנסיעה של שני קילומטרים באוטו.

חג שבועות שמח.

חגיגה לסביבה: הממשל הבריטי החדש ביטל התכנית למסלול נחיתה שלישי בהית'רו

נצחון אדיר לתנועה הסביבתית: התכנית למסלול נחיתה שלישי בהית'רו בוטלה בידי הממשלה הבריטית החדשה.
הפעם זו כבר לא רק החלטה שיפוטית מעכבת, אלא שינוי מדיניות מוצהר. הבי.בי.סי מסר אתמול שבתוך ימים מנצחונם בבחירות הכלליות בבריטניה, ועוד לפני שהושלם כל תהליך העברת השלטון ממפלגת הלייבור לקואליצית השמרנים והליברל דמוקרטים, החליטו דיויד קאמרון וניק קלג, בעלי הבית החדשים בבריטניה, שהתכנית לבנית מסלול שלישי (וטרמינל ששי) בהית'רו, שמשמעותה כמעט הכפלה של נמל התעופה מהגדולים בעולם, בטלה ומבוטלת.
זו החלטה הרת גורל לא רק לעתיד הית'רו, אלא לגבי תחבורה אוירית בכלל. זה המקרה הראשון בהיסטוריה התעשייתית בת זמננו שפרויקט בסדר גודל של עשרות מיליארדים נדחה כי הוא מאיים על אקלים העולם. כזכור, בהכרעה שיפוטית בנושא שהיתה במרס השנה קבע בית המשפט הבריטי שכל תכנית ההתרחבות של נמלי התעופה הבריטיים 2003, שהיא המסגרת הכללית לתכנית ההרחבה בהית'רו, עומדת בניגוד ל Climate Act משנת 2008. העובדה שהממשלה מצטרפת להיגיון הזה היום עשויה להשפיע על הכרעות של גורמי תכנון ובתי משפט בכל רחבי העולם.
החלטתם של קמרון וקלג משנה לחלוטין את המאזן בין תחבורה אוירית לרכבות. אחד הנימוקים המשכנעים ביותר של הקמפיין נגד המסלול החדש בהית'רו היה שמאות טיסות שממריאות ונוחתות שם בכל יום מקשרות את לונדון עם ערים באנגליה ובאירופה שאליהן ניתן להגיע ברכבת – לעתים מהר יותר מבמטוס. זה אומר שתחבורה אוירית – צורת התנועה הפולטנית ביותר במונחים של CO2 לקילומטר שאדם נוסע – קיבלה מכה אנושה על הראש. מעכשיו היא תהיה לגיטימית רק במקרים של היעדר ברירה אחרת. במקום זה ברור עתה שבריטניה תשקיע משאבים רבים בחיבור הית'רו לרשת הרכבות שלה, כולל קו מהיר מלונדון לגלזגו שיעבור בשדה.

מוסיקת רוק והתחממות גלובלית: קיוטו עכשיו של באד רליג'ון

'קיוטו עכשיו' הוא שירה של להקת הרוק באד רליג'ון. השיר הוקלט  בתחילת שנות האלפיים. הקטע מיו-טיוב צולם בהופעה חיה בלונדון פאלאדיום בפברואר 2007

המלים מדברות בעד עצמן. הנה גרסא עברית ראשונית:

כותבים: גרג גראפין, וברט גורביץ'

זה ענין של ידע מוקדם
לא, לא כמו במדע בדיוני
זה על הבורות, ותאוות הבצע, ונסים לעוורים
התקשורת המדקלמת, פוליטיקה מתפוררת,
ממומנת משלל הביזה הפטרוכימית
ואנו בני הערובה

אם תתעקש על ההיגיון
אתה במשחק
החוקים אולי עלומים
אך המרכיבים מהם אנו עשויים זהים
ואתה יודע: אם אחד מאיתנו נופל כולם נופלים אתו
המאזן עדין ומסוכן, את זה יודעים כולם

אל תניחו למפלצת התקווה המיתולוגית
לגבות את מחירה
קיוטו עכשיו!
אנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים לחכות שמישהו אחר יתקן את הענין

אתם אולי חושבים שזה לא משנה עכשיו
אך מה אם את טועים?
אתם אולי חושבים שבשיר פאנק רוק מזויין אין היגיון
אך המצב כפי שהוא לא יכול להמשיך
שמש ברוטאלית מפציעה על אופק חולה

זה בדרך שבה אנו חיים את חיינו
בדיוק כמו הלהב המושחז כפול של סכין קרה, מוכרת
ועליונות כבדה רובצת על היום
זה אף פעם לא באמת על מה שיש לך אלא על מה שזרקת לזבל
וכמה שילמת?

אל תניחו למפלצת התקווה המיתולוגית
לגבות את מחירה
קיוטו עכשיו!
אנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים לחכות שמישהו אחר יתקן את הענין

בחלומותיכם
ראיתם מצב יציב, שפע נצחי
שקט שצועק
אבל עכשיו החכמה שפרנסה אותנו נמצאת בנסיגה מלאה

אל תניחו למפלצת התקווה המיתולוגית
לגבות את מחירה
קיוטו עכשיו!
אין לנו חזון לעתיד אם אי אפשר לתקן את המצב.

אנו צריכים דת חדשה ורעננה לניהול חיינו
יד ביד,
הצל הצחיח של הימנעות מפעולה יביא לנפילתנו

קיוטו עכשיו!

המלים באנגלית אחרי החלון של יו-טיוב:

וכאן אפשר להוריד רינגטון של השיר לסלולארי

Kyoto Now – Bad religion
Songwriters: Graffin, Greg; Gurewitz, Brett

It's a matter of prescience
No, not the science fiction kind
It's all about ignorance
And greed, and miracles for the blind
The media parading, disjointed politics
Founded on petrochemical plunder
And we're its hostages

If you stand to reason
You're in the game
The rules might be elusive
But our pieces are the same
And you know if one goes down we all go down as well
The balance is precarious as anyone can tell
This world's going to hell

Don't allow
This mythologic hopeful monster to exact its price
Kyoto now!
We can't do nothing and think someone else will make it right

You might not think it matters now
But what if you are wrong
You might not think there's any wisdom in a fucked-up punk rock song
But the way it is
Cannot persist for long
A brutal sun is rising on a sick horizon

It's in the way
We live our lives
Exactly like the double-edge of a cold familiar knife
And supremacy weighs heavy on the day
It's never really what you own but what you threw away
And how much did you pay?

Don't allow
This mythologic hopeful monster to exact its price
Kyoto now!
We can't do nothing and think someone else will make it right

In your dreams
You saw a steady state a bounty for eternity
Silent screams
But now the wisdom that sustains us is in full retreat

Don't allow
This mythologic hopeful monster isn't worth the risk
Kyoto now!
We can't have vision for the future if it can't be fixed
Alien
We need a fresh and new religion to run our lives
Hand in hand
The arid torpor of inaction will be our demise

Oh, Kyoto now!

פול קרוגמן (זוכה נובל בכלכלה, מרצה בפרינסטון, כותב בניו-יורק טיימס) על הכחשת אקלים

מירב כץ-קמחי כתבה אלי מקליפורניה והפנתה את תשומת לבי למאמר דעה של פול קרוגמן, לתן פרס נובל לכלכלה, שהתפרסם ביום שישי האחרון בניו- יורק טיימס. המאמר, שכותרתו 'קידוח, אסון, הכחשה', נכתב תוך התיחסות ישירה לאסון אסדת הקידוח מול חופי לואיזיאנה. הוא מרפרר הן לדבריו של הנשיא אובמה, שהודיע כמה שבועות קודם על כוונת הממשל להרחיב קידוחי נפט ימיים בחופי ארה"ב, והן למסר מ 2008 של הרפובליקנית שרה פילין מאלסקה, שמדינתה מתפרנסת בעיקר על הפקת נפט, לקדוח כמה שאפשר, בכל מקום ובכל זמן.
קרוגמן יוצא מסיפור האסדה, שגם בה היתה מידה לא מבוטלת של הכחשה (בעיקר בימים הראשונים אחרי הפיצוץ), לדיון מעניין של תופעת הכחשת משבר האקלים בציבור האמריקאי. לטענתו, הצלחת התנועה הסביבתית בשנות ה-70 התבטאה בהקמת ארגוני סביבה שנאבקו על בעיות מוחשיות שהציבור רואה וגם מבין: שיקום נחלים ומקורות מים, זיהום אוויר וקרקע, פתרונות נקיים יותר לפסולת מוצקה ועוד. ההתחממות הגלובלית, לעומת זאת, אינה נראית ולכן מוכחשת.
בנוסף, הגופים השמרניים הגיבו להצלחת הסביבתנים והחלו לקדם חקיקה מקלה בענייני סביבה. הם מפיצים נארטיבים מסולפים ומגונים על הארגונים הסביבתיים, מציגים את התנועה הירוקה כמין סנוביזם ליברלי של יפי נפש, ולא בוחלים בשימוש בביטויים קיצוניים כמו "אקו-נאציזם". המאמר נחתם בתקווה שהתמונות המזעזעות מהקטסטרופה במפרץ מקסיקו יזעזעו את הציבור האמריקאי, יבהירו שהסביבה אינה יכולה לדאוג לעצמה, ויניעו את אובמה לחזור בו מהרחבת חיפושי הנפט וליטול מנהיגות ראויה בענייני הסביבה.

באותה הזדמנות מירב מספרת גם על אגודת העתונאים הסביבתיים האמריקנית, שהתצהיר שלהם על מקורות המימון שלהם נראה לה אמין. הם פרסמו לאחרונה מדריך לעתונאים שעוסק בנושא התחממות כה"א, שמבוסס על דו"חות ה IPCC. כדאי לעיין!

אז פלא שהבחור הנחמד מהקליפ הזה, שנראה כמו גרסא עכשוית של פול סיימון מלפני שלושים שנה, כתב קליפ שמציע/מבקש/דורש מקרוגמן להתגייס לעבודה ולהחליף את טימותי גייטנר כשר האוצר של אובמה?