ראשי > הויכוח המדעי על שינוי אקלים, התחממות גלובלית, התחממות כדור הארץ, מכחישי אקלים, משבר האקלים, משבר האקלים והתקשורת, רקע מדעי > הרהורים ביום כדור הארץ: מדע, תקשורת ו'פיקפוק מודרך' בהתחממות גלובלית

הרהורים ביום כדור הארץ: מדע, תקשורת ו'פיקפוק מודרך' בהתחממות גלובלית

22/04/2010

כדור הארץ כבר ותיק, אבל יום כדור הארץ כאירוע סביבתי חוגג היום 40 שנה. אז לכבוד יום ההולדת הרהורים על השנה האחרונה בתחום הסביבתי החשוב והמשמעותי ביותר – שינוי אקלים.
למי שחרד לעתיד האנושות בעידן המאפ"ן (המצב האקלימי הפוסט נורמלי) השנה הזו היתה קשה. זאת בגלל שני תהליכים מדאיגים שהתרחשו במהלכה. האחד הוא ההצלחה הלא מבוטלת למהלך שאני מכנה 'הפיקפוק המודרך' (על משקל דמיון מודרך) בעצם קיום ההתחממות ובמקורותיה האנתרופולוגניים (מעשה ידי אדם). השני הוא כשלון מנהיגי העולם בכינוס בקופנהאגן לתרגם את מה שהם יודעים על הסכנות האורבות לאנושות בעשורים הקרובים לפעולה פוליטית אפקטיבית.
הפוסט הזה מוקדש לפקפוק המודרך. תכתובות הדואר האלקטרוני שהודלפו מאוניברסיטת איסט אנגליה בנובמבר 2009 (להערכתי במזיד, בידי גורמים אנטרסנטיים בכלכלת הפחמן, אך אין לי הוכחה לכך), באו למכחישי האקלים בזמן מצויין. עבור אנשי תקשורת רבים ברחבי העולם, הרכילות שנכללה במיילים ההם היתה חשיפה ראשונה לויכוח המדעי המורכב על התחממות כדור הארץ. עיתונאים ועורכיהם קראו שם התבטאויות לא מחמיאות שכתבו מדעני אקלים מובילים על קולגות שדעתם שונה, לצד הצהרות כמו 'השתמשתי בטריק של מייק כדי להסתיר את נתוני הטמפרטורה במאה ה 20', (ראו כאן למה באמת התכוונו באמירה הזו), והשתכנעו בטעות שהם הגיעו בקפיצה אחת אל פסגת הפירמידה של העתונות החוקרת. היצר העיתונאי הבסיסי, זה שמחפש להבין בזריזות תמונה מורכבת ולחשוף בה אי התאמות וסתירות, ותחושת ההיבריס שהם יודעים לעשות זאת יותר טוב מכולם, השתלטו על הדיווח. בתוך ימים החלו אלפי כלי תקשורת ברחבי העולם לספר סיפור עם נאראטיב פשטני אך אטרקטיבי. עיקריו: יש תיאוריה הגמונית ותיקה על התחממות גלובלית מעשה ידי אדם. אבל עכשיו נחשף שכמה מהמדענים המובילים בה מתנהגים כחברים בקליקה מדעית סגורה ומרושעת, ומשחקים בנתונים כדי להתאימם לתיאוריות מפוקפקות. המסקנה העתונאית הנחרצת: כדאי להתייחס לכל הסיפור – ו'סיפור' היא כידוע מילת מפתח בעולם המדיה – במידה הראויה של חשדנות. תחקיר מסודר יותר של הפרלמנט הבריטי מראה אגב עד כמה הם טעו.
אך מה לעשות והאיסטרטגיה התקשורתית הזו מוכרת עתונים ומעלה רייטינג כבר שנים רבות. היא חשובה כשמותחים ביקורת על מערכות שלטון עתירות כח, אך יכולה להיות מטעה ומסוכנת כשמושא התחקיר הוא ידע מדעי. מדע, בהגדרה, הוא עבודה בהתהוות. חוקר שיעז להתיחס לממצאיו או למסקנותיו כאל 'אמת' שאין עליה עוררין ייחשב בעיני חבריו לתחום כשרלטן וכמגלומן ויוקרתו תצנח. כל עבודה מדעית מתיחסת לעבודות קודמות בביקורתיות. היא מנסה להשלימן, להרחיבן, לתקנן או להעמיד אותן על דיוקן. זו המוטיבציה שמפעילה חוקרים, וזה מה שהופך את המדע לשדה מרתק ויצירתי. זו אגב גם הסיבה מדוע משטרים פוליטיים או אינטרסים כלכליים שמנסים להתערב ולנתב כיווני מחקר וחשיבה מנוונים את התפתחות החשיבה ומסיגים אותה אחורנית.
במקרה של האקלים, הפיכת ה'ממצאים' במיילים המודלפים ואי דיוקים מקומיים נוספים שנמצאו בדו"חות מדעיים כאלו ואחרים לעילה לעיון מחדש בתמונה הכללית היא עיוות מסוכן. היא מבלבלת בין עיקר וטפל, עושה טריביאליזציה לא הוגנת למידע מהותי ומבליטה שוליים מדעיים זניחים. למה הדבר דומה? לכלה שנכנסת לאולם החתונות ביום נישואיה ומישהו חד עין מבחין בקווצת חוטים פרומים בשולי שמלתה. בהתחשב בציפיה ששמלת כלולות תהיה כליל השלמות ביום החתונה, דבר כזה ראוי אולי לתשומת לב רגעית. אך האם יהיה נכון להפיץ בקהל את השמועה ש'הכלה הגיעה לחתונתה בשמלה קרועה'? והאם יהיה זה הגיוני לטעון שהשמלה הקרועה מעידה שכל החתונה היא אירוע זול והמוני? שהזיווג אינו מוצלח? שמוסד הנישואין פגום?
זה, בהשאלה, מה שעושה הפיקפוק המודרך לקונצנזוס המדעי הרחב על המקורות האנתרופוגניים של התחממות כדור הארץ. התקשורת נמשכת לרכילות ולאי הדיוקים שנפלו פה ושם בדיווחים על המחקר המדעי בדיוק כמו הקהל שממוסמר לחור שבשמלת החתונה. את זה אפשר אולי להבין. מה שלא מתקבל על הדעת הוא שהתקשורת, שלעולם לא תטרח לסקר את אלפי המאמרים המדעיים הדקדקניים שמצביעים על תמונה ברורה של התחממות אנתרופוגנית, תתנפל על בעיות שוליות בקורפוס המדעי הסולידי ותהפוך אותן, ממש כמו את הנקב בשמלת החתונה, לעילה לעיון מחודש בעולם ומלואו.
הפאנל הבין ממשלתי לשינוי אקלים IPCC, זה שממצאיו הם האורים והתומים של קובעי המדיניות בתחום האקלים ברוב מדינות העולם, הוא מוסד ייחודי בהיסטוריה המדעית. מסונפים אליו אלפי אנשי מקצוע בתחומי חקר האטמוספירה, האוקינוסים, הקרחונים, הגיאולוגיה והגיאומורפולוגיה, הבוטניקה, הזואולוגיה, הפליאו-ביולוגיה, הארכיאולוגיה ותחומים נוספים, שסורקים בלי הרף עשרות אלפי מאמרים מדעיים ודו"חות מחקר. ב 2007, בתום 15 שנה של איסוף, הערכה, קריאה ואינטגרציה של כל הממצאים הרלבנטיים, הבשיל הפאנל, שהוא גוף שמרני מבחינה מדעית, לקבוע סוף סוף, באפן נחרץ למדי, שהתחממות גלובלית אכן מתרחשת, ושהיא מעשה ידי אדם. כשעתונאי זריז שהתוודע לתחום באפן חלקי וחפוז לפני כמה שבועות חורץ בהבל פה ש'מדענים אחרים חושבים אחרת', הוא הופך את הידע המדעי המבוסס לגרסא. בכך הוא משרת קודם כל את האינטרסים של כלי התקשורת שבו הוא מועסק. כי אם יש משהו שהתקשורת בת זמננו אוהבת, זה תחרות בין גרסאות.
במחקר מדעי, שלא כמו בתקשורת המונית, אין מקום לדמוקרטיה או לרייטינג. לפתוח עולמות ידע מנומקים ומגובים היטב לתחרות בין גרסאות זה לא הוגן, חוטא לאמת המדעית, אבל יותר מכל עלול להיות גם מסוכן. תאגידי הפחמן הגדולים אינם מבקשים לנצח בויכוח. די להם אם הויכוח יתעורר, יבלבל את הציבור ומקבלי ההחלטות ויוריד את רמת הנחישות הפוליטית להביא שינוי. זה יתן להם מה שהם רוצים יותר מכל: פסק זמן של עוד עשור או שניים או שלושה, להפיק ולשרוף עוד דלק מחצבי שיכניס לכיסיהם סכומי עתק. האטמוספירה תידרדר עד מעבר לנקודת האל-חזור, עם 500 ו 600 חלקי מיליון של CO2? שתידרדר. התאגידים ובעליהם אינם צפויים לסבול. הרעב, הצמא, ההצפות והמחלות יפגעו באוכלוסיות אחרות, במקומות רחוקים.
יש מי שיאמרו שכל זה מובנה לתוך הד.נ.א של התקשורת בת זמננו. יכול להיות שכך הוא, אבל אני עדיין לא התיאשתי מתקשורת אחראית. אחרי מאות מאמרים שכתבתי בעמוד הדעות של 'הארץ', ואין ספור תכניות רדיו וטלויזיה שבהן השתתפתי, וספרים שכתבתי ואחרים שסקרתי, אני יודע שאפשר אחרת. כדור הארץ זקוק לעתונאים ועורכים שקוראים לפני שהם כותבים, ושיודעים לרסן את היצר העיתונאי גם כשנקרית להם ההזדמנות ל'סקופ' שיאדיר רגעית את שמם.

%d בלוגרים אהבו את זה: