ארכיון

Archive for מרץ, 2010

נסיקה במאבק בהתחממות הגלובלית: מבצר בלב השדה המיועד להרחבת הית'רו

נמל התעופה הית'רו הוא הגדול בבריטניה ואחד הגדולים והעמוסים ביותר בעולם. ב 2005 הגישו רשות שדות התעופה הבריטית וחברת בריטיש אירוויס, מפעילי הנמל, תכנית להרחבתו צפונה (הנה הדיווח מאז בבי.בי. סי.) התכנית כוללת מסלול המראה ונחיתה חדש (שלישי), וקומפלקס ענק שייקרא טרמינל 6, ויאפשר למספר הטיסות הכולל שעובר דרך הית'רו (המראות ונחיתות) לעלות מ 480 אלף בשנה עד מעלה מ 600 אלף. בתחילת 2009 אישר שר התחבורה הבריטית את התכנית ברמה העקרונית – הנה הדיווח בגרדיאן מינואר 2009 – במגמה שהבניה תתחיל ב 2012.

התנועה הסביבתית בבריטניה התגייסה מיד לפעולה נגדית. טיסה היא כידוע צורת התחבורה הפולטנית ביותר בגזי חממה לקילומטר נסיעה לאדם. מהית'רו יוצאות כל יום 60 טיסות לפאריז ומספר דומה לגלזגו – שני יעדים מתוך עשרות שאליהם ניתן כיום להגיע מלונדון ברכבת באותו הזמן. השקעת כספים אדירה כמו זו שצפויה בהית'רו בעוד שדות תעופה היא אכן צעד בכיוון הלא נכון. כי בטיסות, כמו בכבישים, ההיצע הוא שגורר ביקוש, ולא להיפך.

המחאה הציבורית  קיבלה דחיפה משמעותית בגלל עסקת מקרקעין קטנה שנעשתה בתחילת 2009. חוואי מסיפסון, כפר בן 700 תושבים שצפוי להימחק מן המפה אם תכנית ההרחבה של הית'רו תצא לפועל, מכר שדה בן כ 2.5 דונם שהיה בבעלותו תמורת כ 15 אלף שטרלינג. מחיר רגיל לאדמה חקלאית באזור. מה שהיה הרבה פחות רגיל במקרה הזה הוא הקונים. הם היו  ארבעה: השחקנית אמה תומפסון, הקומיקאי אליסטייר מקגואן, זק גולדסמיט שהוא מועמד המפלגה השמרנית לפרלמנט, וארגון גרינפיס. הדבר הראשון שעשו הבעלים החדשים הללו היה לתת לנכס החדש, שדה חרוש רגיל שממוקם בלב השטח המיועד למסלול ולטרמינאל החדשים, שם חדש ופרובוקטיבי: 'איירפלוט' .(Airplot) זהו כמובן משחק מלים שמתבסס על כפל המשמעות של המלה plot  באנגלית, ויוצר משהו שבין 'מזימת אויר', לבין 'חלקת תעופה'.

החוק הבריטי קובע שנכס מקרקעין יכול להיות בבעלות של מקסימום ארבעה – אנשים פרטיים או תאגידים. אך במקרה של 'איירפלוט' זו היתה רק נקודת המוצא. מיד עם השלמת העסקה מול החוואי מסיפסון הכריזו  ארבעת הבעלים שהם מחזיקים בשטח רק כנאמנים, ושמטרתם האמיתית היא להזמין אזרחים פשוטים מכל רחבי הממלכה והעולם להצטרף אליהם כ'בעלים מוטבים'. המושג באנגלית הוא beneficiary owner, והוא מתייחס למצב שבו אדם מחזיק בנכס לטובתו של אדם אחר. המצטרפים הוזמנו לעשות זאת תמורת תשלום של לירות שטרלינג בודדות. וכמו בכל מקרה של בעלים מוטבים, הזכויות והחובות שלהם ושל הבעלים הרשומים נקבעות בתקנון שמוסכם על כל המעורבים, שונמצא עתה בהכנה.

מאז פרסום ההזמנה הצטרפו לרביעיה יותר מ 66 אלף איש מכל העולם, וכולם רשומים עתה אצל ארבעת הבעלים (ארגון גרינפיס הוא שמנהל את הרישום ואת הקמפיין כולו) כבעלים מוטבים. הכוונה היא להגיע בהמשך ל 100 אלף, וטז למשוך לכיוון המיליון.

הנה קטע וידיאו שמתאר את היזמה.

עכשיו תשאלו בשביל מה כל זה טוב? ובכן כשתבשיל התכנית ותוגש לרשויות התכנון יתעורר הצורך בהפקעה לצרכי ציבור. וכשיוצא צו כזה תהיה לכל בעלי הקרקע הרשות להתנגד, ואם התנגדותם נדחית גם לתבוע את המדינה. אלא שבמקרה של 'איירפלוט' התהליך הזה נעשה מורכב ומעניין הרבה יותר. בבואם לטעון מול רשויות התכנון ובהמשך מול בית המשפט , יוכלו ארבעת הבעלים לטעון – בצדק – שהם אינם לבד. מאחוריהם, אחרי הכל, עומד ציבור גדול של אזרחים, בעלי זכויות בקרקע, שמאוחדים בדרישה למנוע את הקמת המסלול החדש והטרמינל. בית המשפט ייאלץ אז להכריע מה ערכה של העמדה המאוחדת של מאות אלפי בעלי הנכס, מה משקלה בהשוואה לאינטרס של מיליוני האנשים שיירצו להשתמש בטרמינל החדש, ומה מקומם במשוואה הזו של המיליארדים שיסבלו בגלל שינוי אקלים.

לפני כמה שבועות הלך הקמפיין עוד צעד קדימה: הבעלים פרסמו תחרות אדריכלית לתכנון מבצר שיוקם על החלקה, שאת פרטיה אפשר לראות כאן. רשות התכנון המקומית של סיפסון – הכפר שנאבק על חייו – בעד כמובן, ותצטרף לבקשה להיתר בניה של המבצר לכתשצא לדרך. לצד התחרות המקצועית יש גם מסלול תחרותי לאזרחים מן השורה, ובתוך שבועיים כבר הוגשו למעלה מ 120 תכניות רעיוניות. התחרות פתוחה לאנשים מכל העולם, והמועד האחרון להגשה הוא ה 24 באפריל.

אז קדימה, אדריכלים אנינים וגם סתם עמך ישראל: חידלו לשוטט, הפסיקו לשלטט והתחילו לשרטט.

מילון מונחים לשינוי האקלים

בשנים האחרונות, עם התפתחות המחקר והדיון הציבורי בנושא שינוי האקלים, גבר הצורך במשאבי יעץ (reference) בתחום.

מספר ארגונים נחלצו למשימה הזו, וכעת קיימים ברשת מספר לקסיקונים ומילוני מונחים בשפה האנגלית שבהחלט עושים את העבודה. .

האמת, המחקר בתחום התפתח כל כך שחלק מההסברים במילונים הללו יורדים לרזולוציה מדעית שלעתים דורשת שימוש במילון מונחים נפרד להבנת התיאורים. אבל בסיכומו של דבר זו התפתחות חיובית שמאפשרת דיון ציבורי רחב ומעודכן בשלל הנושאים המדעיים והאחרים ששינוי האקלים מזמן.

כמעט כל המילונים אגב כוללים אינדקס אותיות מקוון (רשימה זוהרת של אותיות האלפא-בת) שמקל מאוד על ההתמצאות: לוחצים על האות הראשונה של המונח שמחפשים, ומגיעים ישר אל הדף במילון ששם עשוי הערך שמחפשים להימצא

הנה כמה מן המילונים המוצלחים יותר שמצאתי:

מילון מונחי האקלים של ויקיפדיה הוא מגוון ורחב יריעה. בניגוד לכמה מהמילונים האחרים, שהם יותר טכניים אקלימיים במהותם, ויקיפדיה, כמו ויקיפדיה, הולכת על הכל. משמות ספרים וסרטים בנושא ועד מונחים טכניים מדעיים ברמת רזולוציה גבוהה.

לויקיפדיה יש גם גרסא מקוצרת יותר, עם הדברים ההכרחיים באמת.

לסוכנות האטמוספירה והאוקינוסים של ארה"ב, NOAA, יש מילון מונחים משלה לנושאי אקלים. טכני, סמכותי, מפורט, אם כי טיפה מוגבל מבחינת רוחב היריעה.

וגם סוכנות ההגנה על הסביבה של ארה"ב לא טומנת את ידה בצלחת. למילון המונחים המצויין שלה לשינוי אקלים אפשר להגיע כאן.

ואם זה לא מספיק טכני אז יש ל NOAA עוד מילון מונחים שעוסק רק בפליאו-אקלים, כלומר בניסיון לקבוע את תנאי האקלים בתקופות עתיקות. מרתק.

לאתר realclimate שענינו הבאת מידע מדע אוביקטיבי בצורה לא לוחמנית אבל אינפורמטיבית, במטרה לחשוף את השטחיות והמגמתיות של אתרי מכחישי האקלים, יש מילון מונחים מצויין.

הפאנל הבינממשלתי לשינוי אקלים IPCC מצרף לכמה מפרסומי המפתח שלו מילוני מונחים. אחד הותיקים בהם הוא זה שצורף לדו"ח השלישי של הפאנל שיצא ב 2001. כאן. לא תמיד לגמרי מעודכן אבל כתוב בשפה ששווה לכל נפש ומפורט מאוד.

אמנת האקלים של האו"ם UNFCCC מחזיקה מילון מונחים מפורט וסמכותי. הנה.

ועבור מי שכל המידע הזה לא יספק אותו והוא ימצא עצמו עדיין נע ונד בחוסר מנוחה, יש רק פתרון אחד: לבוא למשחק הגמר של אליפות בתי הספר היסודיים של תל-אביב שיתקיים ב 17 במרס בשעות הצהריים, כנראה באולם הדר אפקה בהדר יוסף.

אשליית הצמיחה הנצחית, האוגר שיצא משליטה ושינוי אקלים

האוגר הבלתי אפשרי – The Impossible Hamster  הוא רעיון של אנדרו סימס מ New Economic Foundation.    האנימציה היא מעשה ידיו של ליאו מאריי, שהיה אחד המעצבים של The Age of Stupid.

הקליפ עוסק באוגר שבשבועות הראשונים של חייו מכפיל את משקל גופו מדי שבוע. אם, אומרים סימס ומאריי, האוגר היה ממשיך להכפיל את משקל גופו מדי שבוע במשך שנה שלמה – ולא רק כמה שבועות עד הגיעו לבגרות – בתום שנה הוא היה מגע למשקל מיליארד טון.

נשמע דמיוני ומוטרף, נכון?

נכון.

אז למה הכלכלנים והפוליטיקאים ממשיכים להתייחס לכלכלה כאילו היא משהו שיכול לצמוח לנצח?

הנה הוידאו

על התחממות גלובלית, טבעות עצים ומיילים גנובים

הפוסט הזה מוקדש לזכרו של הבוטנאי פרופ' יואב ויזל (אונ' ת"א) שהלך לעולמו בשבוע שעבר.

אחד מתחומי התמחותו של ויזל היה דנדרוכרונולוגיה – ניתוח טבעות עצים והמידע שהם אוצרים על תנאי מזג אויר בעבר. נושא זה עומד בלב אחד המימדים של הויכוח המר המתנהל בחודשים האחרונים בתקשורת העולמית על הרקורד המדעי של משבר האקלים, ויכוח שהתחיל עם הדלפת המיילים הגדולה מהיחידה לחקר האקלים CRUבאוניברסיטת איסט אנגליה.

בסוף שנות השבעים, כשהייתי מדריך צעיר בבי"ס שדה צוקי דוד בסיני, עבדתי קיץ אחד כעוזר מחקר של יואב, ששלח אותי לטפס על צוקי גרניט אנכיים בג'בל בב ובסירבל, להשתלשל בחבלים מעל לנקיקים (אז עוד לא ידענו שקוראים לזה סנפלינג) ולהביא עבורו קדוחות מעצי אלת החנג'וק, כמה מהם בני שלוש מאות וארבע מאות שנה. בשנים האחרונות שוחחנו מפעם לפעם על שינוי אקלים. אז לזכרו:

אחד המיילים המדוברים ביותר בין המיילים שדלפו בנובמבר האחרון הוא זה שבו פיל ג'ונס, ראש היחידה ואחד מעורכי הפרק המדעי המרכזי בדו"ח הרביעי של הפאנל הבינממשלתי לשינוי אקלים (IPCC) כותב לחברו במלים הבאות: 'זה עתה השלמתי את הטריק של מייק ב'נייצ'ר', של הוספת הטמפרטורות האמיתיות לכל סדרה עבור 20 השנים האחרונות (כלומר מ 1981 הלאה), ומשנת 1961 ל(נתונים של) קית', כדי להסתיר את הירידה'. הנה הטקסט שמופיע במייל המקורי באנגלית: “I’ve just completed Mike’s Nature trick of adding in the real temps to each series for the last 20 years (ie from 1981 onwards) and from 1961 for Keith’s to hide the decline.”

'הטריק של מייק בנייצ'ר' מתייחס למאמר שפירסם מייקל מאן, ביחד עם ריימונד בראדלי ומאלקולם היוז ב 1998 בז'ורנאל נייצ'ר. המאמר מנתח את התפתחות הטמפרטורה הגלובלית באלף השנים האחרונות. עבור חלק  מהתקופה יש מדידות מכשירים ממשיות – בכמה מדינות מאז המאה ה19, במדינות אחרות מאז המאה ה 20. עבור מאות קודמות אין כמובן מדידות מכשירים, ובמקומן משתמשים בנתונים תחליפיים, proxy באנגלית. למשל מידע שמחושב מניתוח טבעות עצים עתיקים. מאחר וכל טבעת מייצגת את צמיחת העץ בשנה אחת, והיות ועובי הטבעת מושפע בין השאר מהטמפרטורה ששררה באותה שנה, ניתן להסיק מכך על  הטמפרטורה ששררה אותה שנה. כשמשתמשים בנתונים מהרבה עצים וממקומות רבים, ומצליבים אותם עם רישומים היסטוריים של אירועי מזג אויר חריגים ותצפיות על איזורי תפוצה של צמחים ובעלי חיים, מגיעים לרמת דיוק מרשימה. מאחר ונתונים חליפיים ממשיכים להיאסף גם בהווה, ההשוואה בינם לבין נתוני מדידת מכשירים דהיום מאפשרים לחוקרים לשכלל בלי הרף את השיטה שבאמצעותה מסיקים על הטמפרטורה גם בתקופות העתיקות. דיון מקיף בסוגיות המתודולוגיות הכרוכות בכך אפשר למצוא כאן.

נחזור למאן בראדלי והיוז. הם חיפשו דרך שגרף הטמפרטורה שלהם, שהתפרסם כ'גרף מקל ההוקי' (הקו שמראה את שינוי הטמפרטורה העולמית נראה כמקל הוקי שוכב, עם עליה חדה בצד ימין), יביא לידי ביטוי גם את נתוני המכשירים וגם את החליפיים. הפתרון שבו בחרו, אליו מתייחס ג'ונס במלים 'הטריק של מייק', הוא לעשות זאת על ידי הכנסת שני הסטים – המדודים בפועל והחליפיים – לאותו הגרף.

מדענים משתמשים לעתים במושג 'טריק' או 'פטנט' כדי לתאר דרך מוצלחת שהם מצאו להתמודד עם בעיה, ולא כדי לתאר איזה סוד נורא או מניפולציה שהם עושים. במקרה הזה, יש הסכמה אפילו בין ספקני האקלים שמה שעשו מאן וחבריו הוא פתרון מוצלח ולגיטימי, ולא שום מניפולציה.

אך מה לגבי דבריו של ג'ונס באותו משפט על 'הוספת הטמפרטורות האמיתיות לכל סדרה […] כדי להסתיר את הירידה'? איזו ירידה יש, ולמה ג'ונס מנסה להסתיר משהו?

נתון המפתח כאן הוא ממצא שמופיע במאמר מאת קית' בריפה ואחרים, שפורסם ב 1998 ב'נייצ'ר'. בריפה וחובריו, שמתמחים, כמו יואב ויזל, בדנדרוכרונולגיה, השוו בין נתוני טמפרטורה שאפשר להסיק מניתוח טבעות עצים במקומות שונים בעולם לבין טמפרטורות שנמדדו בפועל. הממצא העיקרי שלהם: עד 1960 המתאם בין נתוני טבעות העצים לבין מדידות מכשירים ממשיות הוא גבוה. אבל לגבי השנים שאחרי  1960,  המתאם הזה הולך ונעלם. בתקופה הזו עלית הטמפרטורה בפועל, כפי שנמדדה במכשירים ברחבי העולם, גבוהה משמעותית מהעליה שניתוח טבעות עצים היה מציע. עם נתונים אי אפשר להתווכח, למרות שעדיין לא נמצא הסבר מניח את הדעת לירידת המתאם.

מאחר ומאן בראדלי והיוז בנו גרף שמביא נתונים חליפיים ומדודים עד היום, הם היו צריכים להביא לידי ביטוי את העובדה שעבור 50 השנים האחרונות נתוני טבעות עצים אינם משקפים את המצב בשטח, ולמעשה מעוותים אותו. זוהי אם כן ה'ירידה' שהם 'מסתירים' . לא ירידת טמפרטורה בפועל – גם ספקני האקלים מסכימים שכזו לא היתה – אלא מסקנה שגויה על ירידה (או עצירת העליה) שהיתה עולה מהסתמכות בלתי ביקורתית על נתוני טבעות העצים בחמשים השנים האחרונות. טוב עשו מאן וחובריו כש'הסתירו' משהו שלא היה נכון מלכתחילה. .

'קליימטגייט' הוא משבר מלאכותי. הוא נוצר בידי גורמים אינטרסנטים, שנעזרו בכל רחבי העולם בעתונאים ובעורכים שכותבים ומשדרים מהר יותר מהר משהם קוראים, ולכן קל כל כך לסחוף אותם לסנסציונאליסטיות שטחית ומסוכנת.

שימוע בפרלמנט הבריטי בפרשת המיילים הגנובים

הנה משהו שהבריטים יודעים לעשות יותר טוב מכולם: חקירה ציבורית אמינה ואפקטיבית. ביום שני התכנסה בבית הנבחרים בלונדון ועדת המדע והטכנולוגיה כדי לדון במה שמכונה 'קליימטגייט' – פרשת המיילים שדלפו מהיחידה לחקר האקלים באוניברסיטת איסט אנגליה בנוריץ', שעליהם כתבתי כאן וגם כאן וגם בווי-נט כאן'.

זו אינה ועדת חקירה מלכתית ואפילו לא פרלמנטארית. אבל ההליך דומה: הגוף הבודק – במקרה הזה ועדה של חברי פרלמנט – מייצג את האינטרס הציבורי הרחב. הוא מזמן אליו לעדות אנשים מעורבים בפרשה, לצד מומחים שיכולים לשפוך עליה אור נוסף. השאלות והתשובות מתנהלות בפומביות מלאה. בהמשך הועדה תעשה אינטגרציה של ממצאיה ותפרסם אותם. לא מסמך משפטי, אבל אמירה עם ערך ציבורי רב. הכיסוי של עבודת הועדה בעתוני בריטניה  – ראו למשל בגרדיאן וגם בטיימס – הוא בהתאם: מקיף, יסודי, מפורט.

הועדה הגדירה שלושה נושאים אותם תחקור:

הראשון – מה ההשלכות של הפרשה והמידע שהתגלה בה על היושרה והאמינות של מחקר מדעי? כאן מדובר במספר סוגיות. הראשונה נוגעת לחופש המידע. האם היחידה לחקר האקלים באיסט אנגליה עמדה בתקן המקובל לגילוי מידע, או שהסתירה את מקורותיה בצורה לא סבירה? שאלה שניה נוגעת ל'טריק' שהזכיר ג'ונס באחד הא-מיילים, שבו השתמש כביכול בעת שהכין כמה מהגרפים שלו. האם הוא עיוות מידע כדי לטשטש ירידת טמפרטורה שעולה מניתוח טבעות עצים? שאלה שלישית נוגעת למה שתואר כנסיון של ג'ונס וחבריו להשתיק את ספקני האקלים על ידי אי-הכללת מאמריהם בדו"ח הפאנל. האם מדובר במהלך זדוי או שהמאמרים שלא נכנסו אכן היו לקויים מבינה מדעית? ושאלה רביעית: מה המשמעות של השימוש שעשה ג'ונס בנתוני טמפרטורה מסין שהגיעו בלי ציון מדוייק של מיקומי המדידה?

התחום השני –  האם ועדת הבדיקה שהקימה אוניברסיטת איסט אנגליה בנובמבר 2009 כדי לחקור את התנהלות היחידה לחקר האקלים מספיקה? האם מסגרת ההיתייחסות שלה וההיקף של בדיקותיה מספיקים?

והתחום השלישי: מאחר והיחידה לחקר האקלים באיסט אנגליה היא אחד משלושה גופים בעולם שמייצרים תיעוד של הטמפרטורה העולמית (האחרים הם נאס"א ומנהל האוקינוסים והאטמוספירה של ארה"ב), מה מידת העצמאות של שני האחרונים? האם הם יונקים מאותם סטים של מידע גלמי שעליהם נשענו מדעני היחידה באיסט אנגליה?

לשם כך הוזמנו ללישיבה הראשונה שמונה עדים, שניים מהם ספקני אקלים (אחד הוא לורד לאוסון, שר האוצר לשעבר), שלושה הם מדעני אקלים שעבודותיהם תומכות בתיאוריה הדומיננטית שההתחממות הגלובלית היא מעשה ידי אדם, ושני בכירים במערכות השלטון: הפקיד הממונה על חוק חופש הידע, והמדען הראשי של הממשלה.

העדות שמשכה את רוב תשומת הלב היתה כמובן של פיל ג'ונס, ראש היחידה לחקר האקלים באיסט אנגליה ואחד ממדעני האקלים הבכירים של בריטניה. ג'ונס היה עורך שותף של הפרק החשוב ביותר של הדו"ח הרביעי של הפאנל בינממשלתי לשינוי אקלים שיצא לאור ב 2007. פרשת המיילים שדלפו, שרבים נשלחו בידיו או אליו, הביכה אותו קשות. האיש הובך, הושעה מתפקידו, דיבר על התאבדות ובאפן כללי ראה את מפעל חייו – ואת יוקרתו המדעית – נשחקים עד עפר. ההופעה בפני הועדה בפרלמנט היתה הופעתו הפומבית הראשונה מאז התפוצצה הפרשה בנובמבר.

האיש, שבצילומים מהישיבה נראה מבוגר בהרבה מחמשים ושתיים שנותיו, הכה על חטא על כך שכמה מן המיילים שכתב היו 'איומים', אבל טען שמה שעשה היה להתבטא באופן לא דיפלומטי על מאמרים 'שפשוט לא היו כל-כך טובים'. אין בין המיילים, טען, שום אינדיקציה לכך שאני או היחידה לחקר האקלים ניסינו למנוע את תהליך השיפוט מדעי שלהם'.

לגבי פרסום הסטים המקוריים של המידע שעליו הסתמך אמר ג'ונס שחלק ניכר מהם, אלה שמקורם בנאס"א, היו גלויים לציבור וכל אחד יכול היה לראותם. מי שתרם כאן מידע חשוב היה שסגן נשיא האוניברסיטה שלו, שבא לתמוך בו. לדבריו, חלק מן הגרפים של ג'ונס התבססו על נתוני מדידות אקלים גולמיים שבאו ממרכזים מטאורולוגים ממלכתיים בפולין, שבדיה וסין – מדינות שממשלותיהם התנגדו לפרסומם. 'אנחנו מתים לפרסם אותם', אמר סגן הנשיא, אבל ידינו כבולות. אנשי השירות המטאורולוגי של בריטניה אישרה את נכונות דבריו.

תפנית מעניינת התחוללה  במהלך הישיבה סביב הדיון ב'טריק' שעליו דיבר ג'ונס באחד המיילים הגנובים. דווקא ספקני האקלים שהופיעו בפני הועדה – לורד לאוסון ופרופ' בן פאייזר היו אלה שהבהירו שהשימוש במלה 'טריק' היה תמים. ג'ונס בנה חלק מהגרפים שלו תוך הסתמכות על סטים שונים של נתונים. שילובם לתוך גרף אחד דורש אינטגרציה, וה'טריק' מתייחס לשיטה מסויימת לעשות זאת – ולא לעיוות נתונים או משהו מעין זה. הגרדיאן פרסם תחקיר מקיף בענין שאפשר לקרוא כאן.

'הנקודה היא לא עיוות נתונים', אמר לורד לאוסון, 'אלא האם ג'ונס דיווח כמו שצריך על השיטה שבה עשה את השילוב. לדעתו הוא לא עשה זאת ולכן היה כאן 'טשטוש'. ג'ונס ענה שהשיטה ידועה ונידונה רבות בספרות המקצועית ולכן לא היה כאן כל טשטוש. כשלאוסון נשאל על מקורות המימון של ארגון ספקנות האקלים שהוא קשור בו – המכון למדיניות אקלים – הוא סרב לענות. 'השאלה הזאת היא כמו ללכת על הרגליים של שחקן כדורגל במקום על הכדור – ועל זה מקבלים כרטיס צהוב', אמר לחבר הפרלמנט ששאל את השאלה.

המשך יבוא.

ם יודעים לעשות י