שימוע בפרלמנט הבריטי בפרשת המיילים הגנובים

הנה משהו שהבריטים יודעים לעשות יותר טוב מכולם: חקירה ציבורית אמינה ואפקטיבית. ביום שני התכנסה בבית הנבחרים בלונדון ועדת המדע והטכנולוגיה כדי לדון במה שמכונה 'קליימטגייט' – פרשת המיילים שדלפו מהיחידה לחקר האקלים באוניברסיטת איסט אנגליה בנוריץ', שעליהם כתבתי כאן וגם כאן וגם בווי-נט כאן'.

זו אינה ועדת חקירה מלכתית ואפילו לא פרלמנטארית. אבל ההליך דומה: הגוף הבודק – במקרה הזה ועדה של חברי פרלמנט – מייצג את האינטרס הציבורי הרחב. הוא מזמן אליו לעדות אנשים מעורבים בפרשה, לצד מומחים שיכולים לשפוך עליה אור נוסף. השאלות והתשובות מתנהלות בפומביות מלאה. בהמשך הועדה תעשה אינטגרציה של ממצאיה ותפרסם אותם. לא מסמך משפטי, אבל אמירה עם ערך ציבורי רב. הכיסוי של עבודת הועדה בעתוני בריטניה  – ראו למשל בגרדיאן וגם בטיימס – הוא בהתאם: מקיף, יסודי, מפורט.

הועדה הגדירה שלושה נושאים אותם תחקור:

הראשון – מה ההשלכות של הפרשה והמידע שהתגלה בה על היושרה והאמינות של מחקר מדעי? כאן מדובר במספר סוגיות. הראשונה נוגעת לחופש המידע. האם היחידה לחקר האקלים באיסט אנגליה עמדה בתקן המקובל לגילוי מידע, או שהסתירה את מקורותיה בצורה לא סבירה? שאלה שניה נוגעת ל'טריק' שהזכיר ג'ונס באחד הא-מיילים, שבו השתמש כביכול בעת שהכין כמה מהגרפים שלו. האם הוא עיוות מידע כדי לטשטש ירידת טמפרטורה שעולה מניתוח טבעות עצים? שאלה שלישית נוגעת למה שתואר כנסיון של ג'ונס וחבריו להשתיק את ספקני האקלים על ידי אי-הכללת מאמריהם בדו"ח הפאנל. האם מדובר במהלך זדוי או שהמאמרים שלא נכנסו אכן היו לקויים מבינה מדעית? ושאלה רביעית: מה המשמעות של השימוש שעשה ג'ונס בנתוני טמפרטורה מסין שהגיעו בלי ציון מדוייק של מיקומי המדידה?

התחום השני –  האם ועדת הבדיקה שהקימה אוניברסיטת איסט אנגליה בנובמבר 2009 כדי לחקור את התנהלות היחידה לחקר האקלים מספיקה? האם מסגרת ההיתייחסות שלה וההיקף של בדיקותיה מספיקים?

והתחום השלישי: מאחר והיחידה לחקר האקלים באיסט אנגליה היא אחד משלושה גופים בעולם שמייצרים תיעוד של הטמפרטורה העולמית (האחרים הם נאס"א ומנהל האוקינוסים והאטמוספירה של ארה"ב), מה מידת העצמאות של שני האחרונים? האם הם יונקים מאותם סטים של מידע גלמי שעליהם נשענו מדעני היחידה באיסט אנגליה?

לשם כך הוזמנו ללישיבה הראשונה שמונה עדים, שניים מהם ספקני אקלים (אחד הוא לורד לאוסון, שר האוצר לשעבר), שלושה הם מדעני אקלים שעבודותיהם תומכות בתיאוריה הדומיננטית שההתחממות הגלובלית היא מעשה ידי אדם, ושני בכירים במערכות השלטון: הפקיד הממונה על חוק חופש הידע, והמדען הראשי של הממשלה.

העדות שמשכה את רוב תשומת הלב היתה כמובן של פיל ג'ונס, ראש היחידה לחקר האקלים באיסט אנגליה ואחד ממדעני האקלים הבכירים של בריטניה. ג'ונס היה עורך שותף של הפרק החשוב ביותר של הדו"ח הרביעי של הפאנל בינממשלתי לשינוי אקלים שיצא לאור ב 2007. פרשת המיילים שדלפו, שרבים נשלחו בידיו או אליו, הביכה אותו קשות. האיש הובך, הושעה מתפקידו, דיבר על התאבדות ובאפן כללי ראה את מפעל חייו – ואת יוקרתו המדעית – נשחקים עד עפר. ההופעה בפני הועדה בפרלמנט היתה הופעתו הפומבית הראשונה מאז התפוצצה הפרשה בנובמבר.

האיש, שבצילומים מהישיבה נראה מבוגר בהרבה מחמשים ושתיים שנותיו, הכה על חטא על כך שכמה מן המיילים שכתב היו 'איומים', אבל טען שמה שעשה היה להתבטא באופן לא דיפלומטי על מאמרים 'שפשוט לא היו כל-כך טובים'. אין בין המיילים, טען, שום אינדיקציה לכך שאני או היחידה לחקר האקלים ניסינו למנוע את תהליך השיפוט מדעי שלהם'.

לגבי פרסום הסטים המקוריים של המידע שעליו הסתמך אמר ג'ונס שחלק ניכר מהם, אלה שמקורם בנאס"א, היו גלויים לציבור וכל אחד יכול היה לראותם. מי שתרם כאן מידע חשוב היה שסגן נשיא האוניברסיטה שלו, שבא לתמוך בו. לדבריו, חלק מן הגרפים של ג'ונס התבססו על נתוני מדידות אקלים גולמיים שבאו ממרכזים מטאורולוגים ממלכתיים בפולין, שבדיה וסין – מדינות שממשלותיהם התנגדו לפרסומם. 'אנחנו מתים לפרסם אותם', אמר סגן הנשיא, אבל ידינו כבולות. אנשי השירות המטאורולוגי של בריטניה אישרה את נכונות דבריו.

תפנית מעניינת התחוללה  במהלך הישיבה סביב הדיון ב'טריק' שעליו דיבר ג'ונס באחד המיילים הגנובים. דווקא ספקני האקלים שהופיעו בפני הועדה – לורד לאוסון ופרופ' בן פאייזר היו אלה שהבהירו שהשימוש במלה 'טריק' היה תמים. ג'ונס בנה חלק מהגרפים שלו תוך הסתמכות על סטים שונים של נתונים. שילובם לתוך גרף אחד דורש אינטגרציה, וה'טריק' מתייחס לשיטה מסויימת לעשות זאת – ולא לעיוות נתונים או משהו מעין זה. הגרדיאן פרסם תחקיר מקיף בענין שאפשר לקרוא כאן.

'הנקודה היא לא עיוות נתונים', אמר לורד לאוסון, 'אלא האם ג'ונס דיווח כמו שצריך על השיטה שבה עשה את השילוב. לדעתו הוא לא עשה זאת ולכן היה כאן 'טשטוש'. ג'ונס ענה שהשיטה ידועה ונידונה רבות בספרות המקצועית ולכן לא היה כאן כל טשטוש. כשלאוסון נשאל על מקורות המימון של ארגון ספקנות האקלים שהוא קשור בו – המכון למדיניות אקלים – הוא סרב לענות. 'השאלה הזאת היא כמו ללכת על הרגליים של שחקן כדורגל במקום על הכדור – ועל זה מקבלים כרטיס צהוב', אמר לחבר הפרלמנט ששאל את השאלה.

המשך יבוא.

ם יודעים לעשות י

  1. אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: