ראשי > הצפות וסערות, התחממות גלובלית, התחממות כדור הארץ, סכנות, שינוי אקלים > קרח צף שגודלו כגודל מישור החוף ניתק לאחרונה מיבשת אנטרקטיקה

קרח צף שגודלו כגודל מישור החוף ניתק לאחרונה מיבשת אנטרקטיקה

גוש קרח באורך כ 80 קילומטר וברוחב כ 40 קילומטר – כמות שיכולה לספק מים לשליש האנושות למשך שנה – השתחרר מקרחון מרטס שביבשת אנטרקטיקה, כ 3000 קילומטר דרומית לאוסטרליה. הדבר אירע בין ה 12 ל 13 בפברואר, ופורסם ביום ששי בהודעה לעתונות שמסר מרכז המחקר האנטרקטי של אוסטרליה הממוקם באי טסמניה.  הינתקות הקרחון הצף החדש באה כתוצאה מאוחרת לפגיעה, מספר שבועות קודם לכן, של קרחון צף ענק הידוע בשם B-9B שפגע ביבשה, זיעזע לשון קרח ארוכה וכאמור גרם עתה להינתקותה מהיבשת. שני הקרחונים, שכל אחד מהם שוקל כ 700 מיליון טונות, צפים עתה באוקינוס הדרומי כ 160 קילומטרים צפונה לאנטרקטיקה. מרכז המחקר האוסטרלי שחרר צילומי לווין מרתקים של הקרחונים הצפים.

B-9B , הקרחון שפגע בלשון הקרח היבשתית, הינו שריד מקרחון צף בשטח של כ 3000 ק"מ שהתנתק מאנטרקטיקה ב 1987, והיה לגוש הקרח הצף הגדול ביותר בעולם. B-9B התרחק אז כ 100 קילומטר ממקומו המקורי לפני שנתקע במקום אחר ביבשת אנטרקטיקה. לאחרונה, אחרי תקופת 'עגינה' של שנים ארוכות, הוא ניתק שוב, ויצא למסע הנוסף שהסתיים בפגיעה בגוש הקרח שניתק השבוע.

רקע

המסת קרחונים" הוא מושג שמעורר תחושה של תהליך הדרגתי: השמש קופחת על הקרח מלמעלה וממיסה אותו לאט, המים המומסים זולגים במורד הקרחון המשופע, מגיעים לשוליו וזורמים משם בנחל או בנהר עד לאגם או לים. על פי ההיגיון הזה, לקרחונים שעוביים אלפי מטרים ושטחם מיליוני קילומטרים רבועים, כמו אלה שבגרינלנד ואנטארקטיקה, ייקח אלפי שנים להיעלם. אלא שמסתבר שהדינמיקה בקרחונים הללו היא אחרת. ההמסה אכן מתחילה מן השכבה העליונה, החשופה לשמש. אך  רוב המים שמקורם בקרח המומס אינם זורמים על פני השטח לעבר שולי הקרחון. במקום זה הם מתנקזים לבקיעים ולסדקים אנכיים בקרח, ומחלחלים לעומק הקרחון. במהלך זרימתם הם ממיסים במעבה הקרח נקיקים אנכיים, המכונים בפי הגלציולוגים (חוקרי הקרחונים) "מוּלִינִים". הנקיקים התת-קרחוניים הללו  מגיעים לעתים עד עמקי הקרחון, אל קו המגע שבין הקרח לבין סלע האם שעליו רובץ הקרחון. כשהמים שיורדים במוּלִינִים מגיעים לסלע וזורמים עליו הם פועלים  כחומר סיכה שמגביר  את החיכוך בין תחתית הקרחון לבין הסלע. זה מערער את יציבות הקרחון וכתוצאה מכך עלולים נתחים גדולים מן הקרחון להתנתק ולהתרסק לים בכוח הכבידה.

דוגמה עוצרת נשימה לדינמיקה כזו התרחשה בשנת 2002 במערב אנטארקטיקה. פיסה מקרחון בשם "לארסן בי" שגודלה כמחצית מגודל מדינת ישראל, נשמטה והתרסקה לאוקיינוס בתוך כחודש. פעולת השרשרת של המוּלִינִים, שתוצאותיה נצפו היטב בצילומי לווין, הדהימה גם גלציאולוגים מנוסים. האירוע העצים את הכרת המדענים שתהליכים רבים וחשובים שקשורים לשינוי האקלים אינם ברורים לנו מספיק, ושהתהליך איננו לינארי. תוצאותיו עלולות לבוא לידי ביטוי פתאומי.

מומחים במרכז המחקר האנטרקטי של אוסטרליה בטסמניה העריכו שלהתנתקות הקרחון השבוע עשויה להיות השפעה על זרמי האוקינוס ועל הביולוגיה הימית. הקטנה בכמות הקרח היבשתי עלולה לשנות את מליחות המים, שאחראית בתורה לאספקת חמצן לזרמי המעמקים באוקינוסים. ל'נפילת חמצן' כזו זה עלולה להיות השפעה הרסנית על קיום חיים באוקינוסים.

ראו גם כתבה בנושא בגרדיאן.

  1. אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: