Archive

Archive for פברואר, 2010

קרח צף שגודלו כגודל מישור החוף ניתק לאחרונה מיבשת אנטרקטיקה

גוש קרח באורך כ 80 קילומטר וברוחב כ 40 קילומטר – כמות שיכולה לספק מים לשליש האנושות למשך שנה – השתחרר מקרחון מרטס שביבשת אנטרקטיקה, כ 3000 קילומטר דרומית לאוסטרליה. הדבר אירע בין ה 12 ל 13 בפברואר, ופורסם ביום ששי בהודעה לעתונות שמסר מרכז המחקר האנטרקטי של אוסטרליה הממוקם באי טסמניה.  הינתקות הקרחון הצף החדש באה כתוצאה מאוחרת לפגיעה, מספר שבועות קודם לכן, של קרחון צף ענק הידוע בשם B-9B שפגע ביבשה, זיעזע לשון קרח ארוכה וכאמור גרם עתה להינתקותה מהיבשת. שני הקרחונים, שכל אחד מהם שוקל כ 700 מיליון טונות, צפים עתה באוקינוס הדרומי כ 160 קילומטרים צפונה לאנטרקטיקה. מרכז המחקר האוסטרלי שחרר צילומי לווין מרתקים של הקרחונים הצפים.

B-9B , הקרחון שפגע בלשון הקרח היבשתית, הינו שריד מקרחון צף בשטח של כ 3000 ק"מ שהתנתק מאנטרקטיקה ב 1987, והיה לגוש הקרח הצף הגדול ביותר בעולם. B-9B התרחק אז כ 100 קילומטר ממקומו המקורי לפני שנתקע במקום אחר ביבשת אנטרקטיקה. לאחרונה, אחרי תקופת 'עגינה' של שנים ארוכות, הוא ניתק שוב, ויצא למסע הנוסף שהסתיים בפגיעה בגוש הקרח שניתק השבוע.

רקע

המסת קרחונים" הוא מושג שמעורר תחושה של תהליך הדרגתי: השמש קופחת על הקרח מלמעלה וממיסה אותו לאט, המים המומסים זולגים במורד הקרחון המשופע, מגיעים לשוליו וזורמים משם בנחל או בנהר עד לאגם או לים. על פי ההיגיון הזה, לקרחונים שעוביים אלפי מטרים ושטחם מיליוני קילומטרים רבועים, כמו אלה שבגרינלנד ואנטארקטיקה, ייקח אלפי שנים להיעלם. אלא שמסתבר שהדינמיקה בקרחונים הללו היא אחרת. ההמסה אכן מתחילה מן השכבה העליונה, החשופה לשמש. אך  רוב המים שמקורם בקרח המומס אינם זורמים על פני השטח לעבר שולי הקרחון. במקום זה הם מתנקזים לבקיעים ולסדקים אנכיים בקרח, ומחלחלים לעומק הקרחון. במהלך זרימתם הם ממיסים במעבה הקרח נקיקים אנכיים, המכונים בפי הגלציולוגים (חוקרי הקרחונים) "מוּלִינִים". הנקיקים התת-קרחוניים הללו  מגיעים לעתים עד עמקי הקרחון, אל קו המגע שבין הקרח לבין סלע האם שעליו רובץ הקרחון. כשהמים שיורדים במוּלִינִים מגיעים לסלע וזורמים עליו הם פועלים  כחומר סיכה שמגביר  את החיכוך בין תחתית הקרחון לבין הסלע. זה מערער את יציבות הקרחון וכתוצאה מכך עלולים נתחים גדולים מן הקרחון להתנתק ולהתרסק לים בכוח הכבידה.

דוגמה עוצרת נשימה לדינמיקה כזו התרחשה בשנת 2002 במערב אנטארקטיקה. פיסה מקרחון בשם "לארסן בי" שגודלה כמחצית מגודל מדינת ישראל, נשמטה והתרסקה לאוקיינוס בתוך כחודש. פעולת השרשרת של המוּלִינִים, שתוצאותיה נצפו היטב בצילומי לווין, הדהימה גם גלציאולוגים מנוסים. האירוע העצים את הכרת המדענים שתהליכים רבים וחשובים שקשורים לשינוי האקלים אינם ברורים לנו מספיק, ושהתהליך איננו לינארי. תוצאותיו עלולות לבוא לידי ביטוי פתאומי.

מומחים במרכז המחקר האנטרקטי של אוסטרליה בטסמניה העריכו שלהתנתקות הקרחון השבוע עשויה להיות השפעה על זרמי האוקינוס ועל הביולוגיה הימית. הקטנה בכמות הקרח היבשתי עלולה לשנות את מליחות המים, שאחראית בתורה לאספקת חמצן לזרמי המעמקים באוקינוסים. ל'נפילת חמצן' כזו זה עלולה להיות השפעה הרסנית על קיום חיים באוקינוסים.

ראו גם כתבה בנושא בגרדיאן.

עוד על הקשר בין התחממות גלובלית וייצור וצריכת בשר

חגי כהן מ'שני צמחוני' הסב את תשומת לבי למצגת של הפאנל הבינממשלתי לשינוי אקלים IPCC שמראה את הקשר בין ייצור וצריכה של בשר לבין שינוי אקלים. הכותרת של המצגת, אגב, היא Global Warning.

והנה כמה קטעים מן ההרצאה של ד"ר פצ'וארי, יו"ר ה IPCC, ביום עיון שנערך בלונדון בספטמבר 2008 ושעסק כולו בקשר בין חקלאות הבשר להתחממות גלובלית. בתחילת הקליפ, שארכו 13 דקות, מסביר הקריין את הקונטקסט של יום העיון, ומציג את המשתתפים, שכוללים כמה פקידים בכירים במשרד החקלאות הבריטי, איש אקדמיה  מקיימברידג' ואקטיביסטית בין לאומית בולטת בתחום. והקטעים בהם מדבר פצ'אורי (באנגלית)  מלווים בכתוביות בכמה שפות, כולל באנגלית.

אז לפני הביס הבא בסטייק, כדאי להתבונן ולהפנים. זה גם יחסוך קלוריות. ובהנחה שהמדען הראשי של משרד החינוך לא מתנגד גם לאורח חיים בריא יותר, עם פחות כולסטרול והורמונים מן החי, אז יש סיכוי לקבל אפילו את ברכתו למהלך של חצימחונות (צמחונות מטעמים סביבתיים).

יהיה מה שיהיה עם הבקר והאקלים, דבר אחד בטוח. מי שלא נכח אתמול בחצי גמר אליפות היסודיים של תל-אביב יפו בכדורסל בין בי"ס 'מגן' (מעוז אביב) והיריבה  המושבעת בי"ס צהלה יצטער על כך לנצח.  הצהלולים הובילו כל המשחק, אך בדקות האחרונות, שמקומן בפנתיאון הספורטיבי של שכונות עבר הירקון ותל-אביב רבתי מובטח,  התהפכה הקערה: ילדי מעוז אביב, השכונה הצפונית היחידה שבה קיבל דב חנין יותר קולות מחולדאי,  גברו בסיום הדרמטי על ילדי התפנוקים 29:28. בגמר ב 17 במרס ישחקו ילדי 'מגן' נגד בי"ס לטבע.

המדען הראשי של גדעון סער מכחיש אקלים, כופר בתורת האבולוציה ומתנגד למיחזור

צחי הנגבי ומינוייו הפוליטיים במשרד לאיכות הסביבה, שממשיכים להיות נידונים בבתי המשפט, היו הבבואה של הליכוד הישן, המושחת והמשחית. מושחת בצורה שבה הנגבי וחבריו עשו שימוש בסמכויותיהם כשרים ומינו לתפקידים ממלכתיים מקורבים שיקדמו את השרים הממנים בטורנירי הרייטיינג של מרכז הליכוד. משחית כי הבילבול של השרים בין טובתם האישית כעסקנים לבין טובת התחומים עליהם הופקדו פגע ברמה המקצועית של השירות הציבורי והעמיק את אחיזתן של נורמות קלוקלות.

גדעון סער כחבר כנסת, ועוד יותר מכך כשר החינוך, היה אמור להיות הבבואה שמבשרת את הפצעתו של ליכוד חדש. זו היתה אמורה להיות מפלגה אחרת: אחראית, נקיית כפיים וזהירה, מודעת לחישוקי המוסר והיושרה שמנחים את המחזיקים בהגה השלטון. כמו ביבי החדש, שנמכר לנו כמיושב ומאופק ובלתי מתלהם, כך היינו אמורים להאמין שיש ליכוד חדש.

מינויו של גבי אביטל לפני כשלושה חדשים לתפקיד המדען הראשי במשרד החינוך, ששמואל חן הפילוסוף הבודד היה הראשון להתריע עליו,  מלמדים שסער, נתניהו והליכוד בכלל לא שכחו ולא למדו דבר. אביטל נבחר לתפקידו בעיקר כי הוא פעיל ליכוד. הוא היה מועמד ברשימת המפלגה לבחירות 2009 (בסביבות המקום ה 45), לא נכנס לכנסת, ואיכלס מאז את רשימת ההמתנה. זו הרשימה הליכודית הישנה שבה היה ויש ויהיה רק כלל ברזל אחד: מי שנותן (למפלגה) מקבל (מהמדינה). אביטל נתן כעסקן, ועכשיו תורו לינוק מעטיני הממלכה.  

 לאביטל יש דוקטורט באוירונאוטיקה – תואר שיכול היה אולי להכשירו לתפקיד במשרד המדע, או במשרד המסחר והתעשייה או באגפים מסויימים של משרד התשתיות. הוא אינו מקנה לו יתרון של ממש בדרך ללשכת המדען הראשי במשרד החינוך. אולי יש לו כישורים חינוכיים אחרים  (תעודת הוראה? השתלמויות בפדגוגיה? נסיון כמורה?), ואולי תקנות שירות המדינה (תקשי"ר) מאפשרות לשר הממנה ולנציב שירות המדינה שיקול דעת לגבי תחום ההתמחות של מועמד או מועמדת למשרת מדען ראשי ולגבי הקשר בין תחום ההתמחות לשדה העשייה של המשרד? אולי. מה שברור הוא שבמקרה של אביטל ההגנה על רווחת הציבור היתה צריכה לבוא מן השר ולא מהתקשי"ר. יש בארץ בתי ספר אוניברסיטאיים מפוארים לחינוך, שמייצרים מאות בעלי מקצוע של ממש בתחום. מדוע סער התעקש דווקא על אוירונאוט פעיל ליכוד?  

 הבעיה עם אביטל, שעליה עמד גם אייל מורג באפקט הפרפר השחור, לא מצטמצמת רק לכישוריו. היא נעוצה באופן שבו הוא מבין מהו מדע, מהו דיון, ומהו דיון מדעי  – שלוש שאלות חינוכיות ממדרגה ראשונה. לאביטל יש דעה מסויימת על שינוי אקלים: לשיטתו התופעה אינה באמת קיימת, אם היא קיימת אזי איננה מעשה ידי אדם, ובכל מקרה, המקום (כלומר אלוהים) הוא שדואג לבריאה ולגורלה. חזון המחשכים הפאטאליסטי הזה הוא נר לרגליו כאדם וכמדען, ולא מצטצמם רק לדעותיו על האקלים. האיש, למשל, מתנגד גם למיחזור שעשוי להקטין את הררי האשפה שנטמנים באדמת הארץ ולחסוך מיליארדים. אך היותו מחזיק בדעת מיעוט בנושא זה או אחר איננה בעיני עילה לפסילתו. הסכנה החינוכית, המדעית והסביבתית האמיתית אשר כרוכה בו היא הפונדמנטאליזם שלו. ההתעקשות שלו שהוא ודעותיו הם היחידים שצודקים, שמאה וחמשים שנה של חקר האטמוספירה הם עורבא פרח, ושעליו ועל דומיו רובצת חובת הזעם הקדוש להביא לדה-לגיטימציה של טובי המדענים. ואם צריך לשנות ספרי לימוד ותכניות לימוד –  תחום שלאביטל בתפקידו הנוכחי יכולה להיות בו השפעה – כך ייעשה.

 האם גדעון סער, שהוא אדם משכיל ועירני, באמת לא תהה על קנקנו של אביטל לעומק? זה אגב לא מסובך במיוחד: אביטל שוטח את מרכולתו הקלוקלת בתחום האקלים והסביבה כבר שנים, בהרצאות שהוא נושא בישיבות תיכוניות ובמוסדות אחרים, בראיונות לתכניות טלביזיה תורניות, באינטרנט ועוד. האם רק עכשיו התעורר השר למציאות הביזארית שבה לשכת המדען הראשי שלו מאוכלסת במכחיש אקלים סדרתי שמתנגד לתאורית האבולוציה, פועל בעקביות לחבל בתקנות ההגנה על הסביבה ומשוכנע שמדיניות צמצום גזי החממה שקיבלה ממשלת ישראל מתבססת על סברות כרס של מדענים נבערים  ומושחתים?

 לסער היה אסור לתת לפיל הזה להיכנס לחנות החרסינה. עכשיו משנכנס וגם התחיל להשתולל עליו  להוציא אותו מיד, לפני שייגרם עוד נזק לחינוך, למשרד, לשר, לממשלה ולראשה.

 מצד שני, אולי גם אם אביטל יישאר לא אלמן ישראל. פעילי ליכוד שזוכים לג'ובים אינם ידועים כמי שהצליחו להרעיד את אמות הספים של המשרדים שהעסיקו אותם בעשיה עוקרת הרים. היחידה להוראת המדעים במשרד החינוך בריאה וחזקה וחכמה יותר מהמדען הראשי ההזוי שהושם בקרבתה. עם קצת מזל סער אולי יבהיר למקורבו שטוב יותר יהיה אם יישב בנחת על המשכורת, ייתן לאחרים לעבוד ולא יעשה גלים. אם כך יהיה, סביר להניח שאנשי המקצוע במשרד יצליחו למצוא את פתח האוורור שיאפשר לרוח הרעה שהביא עמו אביטל להינפח החוצה בלי להשאיר חותם.   

 

המכונית החשמלית: חישובי פליטה מעודכנים ומחמיאים יותר, אבל המאזן הסביבתי נותר בעייתי

בנובמבר האחרון כתבתי כאן שמכונית הרנו חשמלית של בטר פלייס, לכשתשווק בישראל ותוזן מרשת החשמל הקיימת, תגרום לפליטת גזי חממה בכמות גבוהה יותר מזו שתפלוט מכונית זהה שתופעל במנוע בנזין רגיל. לפוסטים שכתבתי, שחלקם פורסמו גם בווי-נט כאן וגם כאן, צורפו חישובים שערכתי, כך שמי שרצה יכול היה לראות בנוסף לשורה התחתונה גם את הנחות היסוד ושיטת החישוב.

ערן שחורי, שעומד מאחורי הבלוג המצויין sustainability.org.il הביא לידיעתי לאחרונה חישובים מעודכנים  יותר מאלו שעשיתי, שנעשו על ידי עפר בן דב, איש 'אסיף איסטרטגיות בע"מ' – חברה לייעוץ סביבתי. חישוביו מצביעים על כך שכמות גזי החממה שתייצר המכונית החשמלית נמוכה יותר מזו שחישבתי בנובמבר. הנה פירוט התיקונים – בצירוף תודה לעפר ולערן על שהאירו את עיני.

הנחת יסוד אחת של חישובי היתה ש 75% מן החשמל בישראל מיוצר משריפת פחם. הנתון הזה הולך ומשתנה. הנתונים הסטטיסטיים של חברת החשמל לשנת 2008 מראים שב 2008 26% מן הייצור היה משריפת גז. בן דב מעריך שבסיכום 2009, שטרם נעשה, שיעור השימוש בגז לייצור חשמל יעלה עד קרוב ל 30%. הגז מהקידוחים החדשים בים התיכון, שמחירו יהיה זול מהגז הנקנה כיום, צפוי להעלות את שיעור הגז בתמהיל הדלקים של חברת החשמל במהלך העשור הקרוב עוד יותר.

נתון שני הוא מה שמכונה קבוע פליטת גזי החממה של תחנות פחמיות, כלומר כמות גזי החממה שנפלטת על כל קילוואט חשמל שמיוצר. הדו"ח הסביבתי של חברת החשמל לשנת 2008 מראה שבמקרה של התחנות הפחמיות שפועלות בישראל הקבוע הוא 855 גרם לקילוואט, ולא 1470 גרם כפי שהסקתי מן המקורות שעמדו לרשותי בנובמבר. עפר בן דב מסביר שחברת החשמל עורכת את החישובים על-פי הנחיות האו"ם, ושהנתונים שלה בפועל עברו בקרה בלתי תלויה של האו"ם, ולכן הם אמינים בעיניו.

גם קבוע הפליטה של תחנות כח ששורפות גז שבו השתמשתי אינו מדוייק לגמרי במקרה הישראלי. על פי חברת החשמל הקבוע הוא 469 גרם לקילוואט ולא 570 גרם לקילוואט כפי שהופיע בחישובי. כשמשקללים גם את הכמות (הקטנה) של חשמל שחברת החשמל מייצרת במתקנים ששורפים מזוט וסולר, מקבלים קבוע פליטה כולל (כלומר לכל החשמל שמייצרת חברת החשמל) של  741 גרם לקילווט"ש (נתוני 2008).

כמות החשמל שחישבתי, על פי נתוני בטר פלייס, למילוי מצברי המכונית החשמלית כדי שהיא תוכל לסוע 18,000 ק"מ (הנסועה השנתית של מכונית בישראל), היא 2702 קוט"ש. וכשמכפילים את הכמות הזו בקבוע הפליטה המעודכן (741 גרם לקילווט"ש) מגיעים לפליטה שנתית ממוצעת של 2 טון פחמן למכונית חשמלית, ולא 3.4 טון כפי שהיה בחישובי. זה נותן 111 גרם לקילומטר נסעה במכונית החשמלית, ולא 189 גרם כמו שעלה מחישובי. מכונית רנו עם מנוע בנזין רגיל תפלוט כ 130 גרם לקילומטר, ומכונית היברידית 89 גרם לקילומטר. כלומר במשולש האופציות הנוכחיות  (היברידית-חשמלית-קונבנציונאלית, המכונית החשמלית עולה מן המקום השלישי לשני.

מהנתונים גם עולה שאם ישראל אכן תתעשת, לא תבנה את התחנה הפחמית באשקלון, תגביר עד 2020 את השימוש בגז ל 40% ותכניס 10% של ייצור חשמל מאנרגיה סולארית ורוח,  פליטת גי החממה שתייצר המכונית החשמלית עשוי לרדת עד 93 גרם לקילומטר. עוד יותר טוב ממכונית קונבנציונאלית, ועדיין יותר גרוע  ממכונית הברידית, שביצועי הפליטה הנוכחיים שלה (89 גרם לקילומטר) מן הסתם עוד ישתפרו גם הם במהלך העשור .

ערן שחורי פרסם את הנתונים המעודכנים הללו בבלוג שלו, ואפשר לראותם כאן.

אינני נוהג לשנות בדיעבד פוסטים שפרסמתי בבלוג, גם אם הם כוללים נתונים שבינתיים עודכנו, ולכן הפוסטים שפורסמו בנובמבר יישארו כלשונם. בכולם, עם זאת, הכנסתי הערה בולטת שמפנה אותם לנתונים המעודכנים שכאן.

כדאי לזכור שלמכונית החשמלית יהיו השפעות סביבתיות נוספות, חלקן מועילות (ובראשן הקטנת זיהום ברמת הרחוב) וחלקן מזיקות. השפעה מזיקה חשובה במיוחד שתהיה לה היא עידוד השימוש ברכב פרטי על חשבון שימוש בתחבורה ציבורית. כי זאת יש לדעת: חסכון של 10 או 20 אחוז בהשוואה לפליטה ממכונית קונבנציונאלית מהווה שיפור, אך אין בו שינוי דרמטי של התמונה. החיסכון הגדול בגזי חממה יבוא רק עם מעבר מאסיבי לתחבורה ציבורית כברירת מחדל ראשונה, ודחיקת המכונית הפרטית למעמד של כלי תחבורה לאירועים מיוחדים.

כאן המבנה העסקי של בטר פלייס יהיה לנו לרועץ. בטר פלייס תתפרנס בראש ובראשונה מהחלפה וטעינה של סוללות, כלומר מהקילומטראז' שיעשו המכוניות החשמליות, ולא ממכירת המכונית עצמה. ממש כמו  חברות הסלולאר שמתפרנסות מזמן האויר שאנחו צורכים ולא ממכירת המכשיר, או יצרני המדפסות שמרויחות בעיקר ממכירת הדיו. וזה אומר שבלב העידן החדש שמבשרת המכונית החשמלית בישראל יתייצב מונופול שרווחיו יהיו תלויים בכמות הקילומטרים שניסע. בין אם בטר פלייס רוצה בכך ובין אם לא, היא כבר נמצאת על מסלול שיהפוך אותה לסוכן רב עצמה של התנגדות לרפורמה התחבורתית שאנו באמת זקוקים לה – זו שתאפשר למאות אלפים לוותר על שימוש יומיומי במכונית הפרטית ולעבור לרכבות ואטובוסים. אנחנו מדינה בהתמכרות עמוקה לתרבות הרכב הפרטי ולשימושי הקרקע הבזבזניים שהיא מכתיבה. ובטר פלייס, שמציגה עצמה כחלק מהפתרון, עלולה להתגלות כחלק מהבעיה.

:קטגוריותUncategorized תגיות:

עוד על הקשר בין הדיאטה להתחממות כדור הארץ

חגי כהן וחבריו לקמפיין 'יום שני צמחוני', לא שוקטים על השמרים. בחודש הבא הם מתכננים אירוע השקה לקמפיין שייעשה בחסות אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב.

הזמן: יום שני 22 במרס 2010, כל שעות היום.

המקום: רחבת הדשא בין גילמן לספרייה המרכזית, קמפוס אוניברסיטת ת"א.

האירוע:  מאהל טעימות, מתכונים ועצות להכנת אוכל מזין, זול וחסכוני במשאבי קרקע, מים ואנרגיה.

בנוסף לדוכני ההסברה והטעימות, שיעבדו לאורך כל היום, מתוכננות גם כמה הרצאות קצרות (כ-20 דקות כל אחת) בשעות ההפסקות העיקריות בלימודים באוניברסיטה – 10, 12, 14. אחת ההרצאות תעסוק בשינוי האקלים ובדברים שביכולתנו לעשות כדי להיאבק בה.

תוכנית סופית תפורסם קרוב יותר לזמן האירוע. בינתיים יש שלד עקרוני, וחגי וחבריו מדווחים על פניות רבות מסטודנטים נלהבים לתרום ולעזור.

אם גם אתם רוצים לעזור כתבו לשי :   hagai.o.cohen@gmail.com

ועוד משהו באותו ענין: ב 2008 פרסם ארגון המזון של האו"ם דו"ח מרתק בשם 'צלו הארוך של הבקר' על העלות עוצרת הנשימה, במונחים של משאבים וגזי חממה, של ייצור בשר לאכילה. כדאי לקרוא, להחכים ולבלוע רוק.

ועכשיו לסיפור הספורטיבי  החיובי של היום:  חקרים עדכניים מלמדים אמנם שכדורגלנים הם יותר שוביניסטים ופחות סביבתיים מכדורסלנים. דווקא על רקע זה, הקמפיין של אייל ברקוביץ לחיסכון במים, שהתחיל לפני שנים בביתו הפרטי והמשיך בשבוע שעבר בתכנית הרדיו המשותפת לו ולאופירה אסייג, מעורר הערכה, תקווה ואהדה. יש לעודד את ברקו להפוך לאייקון סביבתי שיתריע על הצורך בחיסכון במים תחת כל עץ רענן. (וזה גם עשוי לסיים את הקמפיין הנוכחי והמופרך של ברקוביץ להתמנות למאמן ההחברת הלאומית בכדורגל. ).

קמפיין 'יום שני צמחוני' בישראל כתרומה למאבק בהתחממות גלובלית

דו"ח מקנזי שעוסק בהפחתת פליטות בישראל הציע בין השאר הפחתת צריכת הבשר בישראל ב-20% כמהלך לצמצום פליטות co2. לאחרונה עלה הרעיון  לאמץ  את יום שני כיום צמחונות סביבתית שבועי, ברמה הלאומית או העירונית, כמו שכבר נעשה בגנט בבלגיה ומקומות אחרים. אחד הפעילים בתחום זה בישראל הוא חגי כהן. כהן גורר נטיה להתחשבות בבעלי חיים מאז ימי ילדותו במושב, במהלכם היה עד פעיל לסבלם של עופות בלולי העוף וההודו. לאחרונה, בשל משבר האקלים, הוא מוצא טעם חדש לצמחונות.

אני אוהב את היזמה הזו.

כמה דו"חות שיצאו בשנים האחרונות מראים בבירור את הקשר בין תעשיית הבשר למשבר האקלים.

  • ב 2006 פרסם ארגון המזון והבריאות של האו"ם דו"ח בשם 'צלו הארוך של הבקר' הקובע שתעשיית הבשר העולמית, ובעיקר ענף הבקר, אחראיים לכ-18% מכלל הפליטה העולמית של CO2.
  • ב- 2008 דיווחה ברזיל שב-2007 אבדו באגן האמזונס 12,000 קמ"ר של יער עד טרופי – שטח בגודל של 60% משטחי ישראל. בירוא היערות הזה נעשה כדי לפנות מקום לחוות המגדלות תבואות מספוא, בעיקר סויה המשמשת לפיטום בקר.
  • במאי 2009 דיווח הגארדיאן על החלטה שנפלה במועצת העיר גאנט שבבלגיה, המחייבת מסעדות ואולמות אירועים להגיש בימי חמישי מזון צמחוני בלבד, ולהציע תפריט על טהרת הצומח כאופציה גם בימי השבוע האחרים.
  • ביוני 2009  פרסם ארגון גרינפיס הבינלאומי דו"ח מרתק שעומד על הקשר שבין צריכת  בשר הבקר העולמית לבין "שחיטת האמזונס". הדו"ח מראה בבירור כיצד ההקטנה הדרסטית של הריאה הירוקה הגדולה בעולם מצמצמת באפן דרמטי את כושר קיבוע ה CO2 של הביוספירה.

ברוח הדברים הללו הוציאו חגי וחבריו לאחרונה שני מסמכים מעניינים בנושא. האחד תחת הכותרת 'הקמפיין הבינלאומי להחלת יום צמחוני בשבוע', והשני נקרא 'גילוי דעת – יום צמחוני בשבוע'. הקמפיין שלהם זכה לזריקת עידוד מכיוון בלתי צפוי: מגזין "על השולחן" יזם בקיץ 2009 פרויקט "שני צמחוני" במסעדות, אליו הצטרפו כ – 40 מסעדות, חלקן מסעדות בשר מובהקות כמו 'אל-באבור' ו'בלק אנד בורגר'. המסעדות התחייבו להרחיב את היצע המנות הצמחוניות שלהן בימי שני. חגי וחבריו חישבו ומצאו שיום צמחוני בשבוע שבו לא ייאכל בישראל בשר כלל שקול להשבתת יותר מ-612,000 מכוניות פרטיות.

לטענת יוזמי הקמפיין, יום שני צמחוני עשוי להיות היעד האסטרטגי החשוב ביותר של הקהילה הסביבתית בישראל, משום שאין שום מהלך אחר שמשתווה לו ביחס בין עלות ותועלת. הורדה של מאות אלפי מכוניות  מכבישי ישראל או לשכנע ישראלים לא לטוס לנופש בחו"ל זו משימה שקה. לעומת זאת, הניסיון בכמה מקומות בחו"ל (העיר גנט בבלגיה היא חלוצה בתחום) מלמד שבמהלך משותף של הממשלה והארגונים עשוי לשכנע מאות אלפי קרניבורים לצמצם את הצריכה ולהיות שותפים להישג סביבתי אדיר. זה לא מחייב הרבה משאבים, לא כרוך בעימות מול בעלי ההון ואפילו לא מחייב שנוי דרסטי באורח החיים של רוב הציבור. מספיק שבסיסי צה"ל או מפעל ההזנה בבתי הספר יעברו ליום צמחוני בשבוע, כדי להשיג תועלת השקולה לסגירת עשרות מפעלים מזהמים. זו הזדמנות להיאבק בהתחממות הגלובלית במאמצים צנועים יחסית.

אפשר להצטרף לקמפיין באתר 'על השולחן' – כאן .

והנה קישור לאתר סופר גרין שמטיף לצמחונות סביבתית (שאגב זכתה כבר בישראל לשם 'חצימחונות').

היערכות בעולם הערבי לשינוי אקלים ולינקים נוספים

ליעד אורתר הפנה את תשומת לבי לדו"ח בשם 'השפעת שינוי האקלים על מדינות ערב', שיצא לאור לפני כמה שבועות בביירות.  הלינק כאן. הדו"ח הוכן בידי ארגון בשם AFED – Arab Forum for Environment and Development והוא מתריע על כך שלמרות  שכל מדינות ערב נמצאות בסיכון משמעותי  כמעט ולא נעשה בהן דבר כדי לקדם את פני הרעה, אין איסוף מסודר של מידע ונתונים ואין מהלכים כלשהם של גיבוש מדיניות. נשמע מוכר?

הדו"ח כולל פרקים על מים, עלית מפלס הים, בריאות, ייצרו מזון, תיירות, פגיעה במגוון המינים הביולוגי, השפעות על שימושי קרקע ותכנון עירוני.

ובהזדמנות זו כדאי להציץ בעוד שני פוסטים מעניינים מהעת האחרונה. האחד הוא סקירה ארוכה, מפורטת ומרובת לינקים ב'אפקט הפרפר השחור' על המצב הנוכחי של הויכוח המדעי על שינוי האקלים. שם הפוסט הוא 'על התחממות גלובלית ואיידס או: האם שר החינוך צריך להתפטר. ההתחלה ('אחד משלושת הטקטים הבאים הופיע לאחרונה ב…) מעניינת. כדאי לקרוא.

השני הוא פוסט אצל איתן ישראלי על חדשנות סביבתית בתעשייה שנותן סקירה טובה של דו"ח בנושא שהוציא לאחרונה מכון ירושלים לחקר ישראל בנושא המעניין הזה, שגם נידון בכנס באוניברסיטת ת"א בשבוע שעבר..