ראשי > Videos, ועידת קופנהאגן, משבר האקלים, משבר האקלים ופערי צפון דרום, סין וארה"ב, שינוי אקלים > גילוי מן החדר: האם סין היא שהכשילה את ועידת קופנהאגן?

גילוי מן החדר: האם סין היא שהכשילה את ועידת קופנהאגן?

כמעט שבוע אחרי נעילת ועידת האקלים בקופנהאגן, קיבלנו הזדמנות להציץ אל הדינמיקה שקדמה לכשלון.  המידע מגיע ממארק לינס, אקטיביסט, עיתונאי וסופר בריטי שידוע בעיקר בזכות ספרו 'שש מעלות – עתידנו על כוכב חם יותר', שיצא ב'נשיונל ג'יאוגרפיק ב 2007. ב 2008 הפיקה 'נשיונל ג'יאוגרפיק' גם סרט שמתבסס על הספר (ראיון עם לינס מלפני כמה חודשים בוידאו בהמשך).

בנובמבר 2009, כחודש לפני הועידה בקופנהאגן, מונה לינס ליועץ מיוחד לשינוי אקלים לנשיא המאלדיביים מוחמד נאשיד. לא מן הנמנע שלינס הוא זה שהיה מאחורי הרעיון של ישיבת הקבינט של המאלדיביים שנערכה מתחת למים, עם השרים בחליפות צלילה, חותמים על מסמך על שולחנות שמונחים על הקרקעית. הוידאו מן הישיבה קיבל תהודה רבה בכל העולם בתחילת נובמבר והמחיש את מצוקת מדינות האיים הקטנים.

במאמר שפרסם לינס שלשום בגרדיאן הוא מספר על התרשמותו מפגישת העבודה הדרמטית שנערכה בליל ששי ה 18 בדצמבר באחד החדרים הצדדיים בקופנהאגן. לינס היה שם כיועצו המיוחד של נאשיד. אובמה כבר נאם את נאומו הפורמלי בפני המליאה בצהריים, והשקיע את כל זמנו בשארית היום בפגישות קדחתניות עם מנהיגים. בפגישה האמורה נכחו כ 50 איש – ראשי מדינות ויועצים בכירים. רסמוסן הדני היה יושב הראש. היו שם גורדון בראון ואנגלה מרקל וסרקוזי ואחרים. אובמה ישב בין בראון לבין ראש ממשלת אתיופיה. ומי לא בא? ראש ממשלת סין, שהתחמק מפגישות ישירות עם אובמה כל היום ולפגישה הזו שלח את סגן שר החוץ. מדי פעם ביקש הפקיד הסיני את סליחת מנהיגי העולם ויצא לדבר בטלפון עם 'הממונים עליו' כדבריו.

זה כשלעצמו מדהים. אבל ההשפלה האישית לאובמה וליתר ראשי המדינות היתה רק התפאורה למה שלינס מתאר כמאמץ הסיני העקבי – והמוצלח – לטרפוד הישיבה  ובעקיפין הועידה כולה. לטענתו, האמריקנים והאירופים באו לפגישה הזו אחרי שכבר רמזו בכמה פורומים על נכונות לקיצוצים משמעותיים עוד יותר מאלו שהופיעו עד אז בהצהרות הרשמיות שלהם. הם התכוונו להכניס להסכם המתגבש יעדים מספריים משופרים לקיצוץ פליטות גזי החממה שהם עצמם, כלומר המדינות המתועשות, יקחו על עצמם. והם הסכימו לציין במסמך נתון חשוב נוסף: שנת 2020 כשנת היעד לשיא הפליטות, שאחריה תתחיל הירידה המקווה.

אלא שכאן נכנס הסיני לפעולה ותבע במפגיע שיעד הצמצום המעודכן של המדינות המתועשות (סין אינה נמנית עליה בינתיים – היא שייכת לגוש המדינות המתפתחות המכונה  G77), וגם שנת היעד לשיא הפליטות לא יצויינו במסמך. המניע לדרישה התמוהה הזו לטענת לינס קשור לאיסטרטגיה של סין לאורך כל הועידה – וכנראה גם בפגישות בין אובמה לנשיא סין ז'ונטאו שהתקיימו בבייג'ינג באמצע נובמבר. היעד הסיני האולטימטיבי, הוא טוען, היה טירפוד כל סיכוי להסכם שאפתני ומחייב לצמצום פליטות מוקדם. הסיבה: הסכם כזה היה פוגע במאמץ שלהם להפוך למעצמה התעשייתית מספר אחת בעולם, יעד שהשגתו מתבססת על שריפת כמויות עתק של פחם זול שיש לסין בשפע. לאיסטרטגיה התלותה גם טקטיקה: לצייר את מדינות המערב, ואת אובמה בראשן, כאחראים לכשלון. לכן דאגו נציגי סין לתקוע את דיוני הועדות הטכניות של הועידה בעשרה הימים הראשונים שלה, וזה היה המנוע למופע האימים שלהם בישיבה הלילית הגורלית. התסכול שראה לינס אצל מנהיגי המערב לנוכח הדרישה הבלתי סבירה של הסינים שהמדינות המתועשות יימנעו מלהכריז על יעדי הפליטה שלהן עצמן היה גדול. אנגלה מרקל הנדהמת הרימה את ידיה בתנועת שאלה תיאטרלית. ראש ממשלת אוסטרליה היכה במיקרופון. גורדון בראון רכן בלי הרף על הניירות במאמץ הירואי למצוא דרך להכניס יעדי פליטה מספריים ותאריך יעד לשיא הפליטות. הסיני לא זז. והסיני ניצח.
התוצאה – הסכם קופנהאגן –  הוא מסמך חלול. (אמש הוא תורגם לעברית, לינק לגרסא בלשון הקודש עלה כאן הבוקר)  אפילו ההוראה שיש בו שבתוך כ 40 יום (עד סוף ינואר 2010) יעבירו כל המדינות למכירות אמנת האקלים של האו"ם את היעדים המספריים שלהם לצמצום פליטות היא חסרת משמעות.  אין בה  שום טווח צמצום מחייב, וכל מדינה יכולה למעשה להודיע בעוד חודש על יעדים ככל העולה על רוחה.

לינס, בשר מבשרה של התנועה הסביבתית מזה שנים, מניח את האחריות גם לפתחם של ארגוני החברה האזרחית. התגובה האינסטינקטיבית שלהם לתמוך תמיד במדינות המתפתחות המייצגות את עניי העולם העומדים בפתח, ולהפעיל מכבש של לחצים על ממשלות המערב היתה מתנת חינם לסינים, להודים לברזילאים ולמדינות נוספות דוגמת ונצואלה שמתפרנסת די יפה מתעשיית הנפט. הארגונים שוחרי הטוב שכחו ללחוץ על מי שאולי מתבררים כאן כרעים האמיתיים של הועידה, שזכו להתנהל במהלך הועידה כמו סטודנטים חופשיים, בלי מתח ובלי דאגה.
הטענה של לינס, שהולכת בניגוד גמור למה שכתבו בימים האחרונים רוב הפרשנים, היא מרתקת. כדאי לראות איזה מידע נוסף ייצא מן החדר בעקבות הפרסום, ולאן יוליך הדיון בסוגיה הגלובלית המרתקת הזו בזמן הקרוב.

לא מן הנמנע שבקופנהאגן ראינו בשידור חי את תחילתה של המאה הסינית. שלמה שמיר, הבוקר ב'הארץ', מציג היבט נוסף של הסינדרום הסיני שנחשף בהצבעתה במועצת הביטחון של האו"ם השבוע.

הנה ראיון וידיאו עם מארק לינס מלפני כמה חודשים.

  1. גיל הררי
    24/12/2009 בשעה 21:43

    שלום

    אני מתעניין האם עדיין ישנה אסטרטגיה לבנות איזשהו מנגנון עולמי של סחר בפחמן כתמריץ כלכלי? ובכלל האם אתה יכול להעריך מה שוויו הכלכלי של טון פחמן אם בפליטה או בחיסכון?

    תודה
    מצפה לתשובתך
    גיל

    • 24/12/2009 בשעה 22:05

      גיל שלום.
      יש כבר בורסות די מפותחות בסחר בפליטות. ראה למשל http://www.carbontrading.com/
      פעם אחרונה שבדקתי המחיר לטונה פחמן הסתובב סביב 40-50 דולר. אבל זה משתנה כל הזמן. וזה שוק שעתידו לפניו. ברור שתוצאות של קופנהאגן היו מרכזיות כאן. כל עוד אין התחייבות משפטית למכסות קשיחות, השוק לא יתפתח.

  2. אורן
    24/12/2009 בשעה 21:58

    כל טכניקות המשא ומתן שהפגינה סין הן טכניקות קלאסיות שברית המועצות היתה שמתמשת בהן בהצלחה.

    http://www.thewhir.com/blog/Tom_Millitzer/Soviet_Style_Negotiations_You_Can_Negotiate_Anything

  3. תאיר
    21/03/2010 בשעה 22:52

    שלום,
    אני רוצה להבין מכל זה מה הציפיות והתחזית לקראת ועידת מקסיקו?

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: