משבר האקלים: המדינות הצפוניות ישגשגו

כשלון ועידת האקלים בקופנהאגן נבע במידה רבה מהעובדה ששינוי האקלים כרוך באי שיויון גלובלי ובניגוד אינטרסים בין קבוצות גדולות וחשובות של מדינות. הסכנות הכרוכות בו – מידבור וכשל יבולים, מצוקת מי שתיה, הצפות באיזורי חוף, עליה בתדירות ובעצמה של סופות טרופיות ושל מחלות נגיפיות – יכו קשה יותר במדינות הדרום העניות. התשתיות האזרחיות הרעועות שלהן, יכולותיהן הכלכליות והטכנולוגיות המוגבלות והריפיון המנהלי של מערכות השלטון ברבות מן המדינות הללו יקטינו את יכולתן להתמודד עם המשבר. זו הסיבה שהמדינות הללו הגיעו לקופנהאגן עם תחושת דחיפות בוערת ועם צורך מיידי בטיפול בשאלת ההסתגלות למה שאני מכנה המצב האקלימי הפוסט נורמלי – מאפ"ן. המדינות העניות, שתרומתן ההיסטורית להתפתחות המשבר היתה קטנה יחסית, עומדות לשלם מחיר יקר. במקרה של מדינות האיים הקטנות, שחלקן עלולות להיעלם כליל מתחת למי האוקינוס הגואים, מדובר במחיר האולטימטיבי.

אבל אי-השיויון אינו מסתכם רק בגורלן המר של המדינות העניות באפריקה, באסיה, בדרום אמריקה ובאוקיאניה. יש לו גם מימד צפוני מטריד. המדינות שממוקמות באיזורים הממוזגים בחצי הכדור הצפוני וברצועה הסוב-ארקטית שמשתרעת בשוליו יכולות להתבונן בסכנות שאוזכרו כאן במידה לא מבוטלת של שאננות. באופן פרדוקסלי, אם לא יהיה שינוי ניכר בקצב שריפת הדלק המחצבי הנוכחי, הן עשויות דווקא להרויח. ההתחממות  ברוחבים הגיאוגרפיים הגבוהים תגרום למשל להפשרת הפרמה פרוסט (קרקע שהיתה קפואה אלפי שנים). שטחי ענק בצפון אמריקה, גרינלנד, צפון אירופה וצפון אסיה שעד כה לא נוצלו יוכלו להפוך לבעלי תועלת חקלאית, תעשייתית והתישבותית. המדינות הללו רשאיות להניח, במידה רבה של צדק, שגם אם שינוי האקלים יואץ והטמפרטורה הממוצעת בשטחיהן תעלה ב-5 או 6 מעלות צלסיוס, הן ישרדו ואולי אפילו ישגשגו.

לחסינות הזו מצטרפת גם העבודה שבמדינות הצפוניות ביותר – רוסיה, קנדה, סין, ארצות הברית, נורבגיה וגם דנמרק, שממשיכה להיות בעלת ענין משמעותי בגרינלנד, יש מרבצים גדולים וחשובים של דלק מחצבי. מדענים מעריכים שבתוך עשרים עד שלושים שנה יהיה הקוטב הצפוני, הממוקם בלב האוקיינוס הצפוני, חופשי מקרח. מסעות הקיץ ההירואיים של חוקרים שהגיעו לקוטב הצפוני בהליכה רגלית ממושכת על פני האוקינוס הקפוא יהפכו בקרוב לנחלת העבר, שכן בתוך עשור או שניים ניתן יהיה להפליג בקיץ עד לקוטב. אין פלא שהמדינות הגובלות בחוג הארקטי – רוסיה, יפן, נורווגיה, פינלנד, קנדה וארצות הברית – כבר החלו להתגושש על השליטה באוצרות הטבע שבקרקעית האוקיינוס הצפוני. העידן שבו ניתן יהיה להגיע לאזורים הללו באניות, ולבצע קידוחים ימיים להפקת נפט וגז טבעי ממרבצים שהיו מכוסים עד כה בקרח ארקטי אוקיאני מתקרב במהירות. לרוב המדינות הללו, אגב, גם יש יכולות צבאיות וארגוניות להגן על הנכסים הללו. כל המרכיבים הללו הופכים אותן, ואת התאגידים שממוקמים בהן, לבעלי ענין מובהקים בכלכלת הפחמן, ומעודדים אותן להתנגד לצעדים שעלולים לצמצם את השימוש בדלק מחצבי.

רוב המדינות הצפוניות העשירות נהנות מתשתיות אזרחיות מפותחות ומיכולות מנהליות וטכנולוגיות שיאפשרו להן  להתכונן בזמן וביעילות לעליית מפלס האוקינוסים. היכולות הצבאיות וטכנולוגיות השיטור המתוחכמות שעומדות לרשותן יאפשרו להן לאטום את גבולותיהם מפני פליטים סביבתיים. אם הפרספקטיבה הדרומית מראה ששינוי אקלים אחראי לפיזור לא שיויוני של סיכונים, במבט מצפון רואים פיזור לא פחות מקומם של הזדמנויות שעשויות לנבוע מן המצב החדש.

האנרגיה הפוליטית של המדינות הצפוניות, אליהן חברו כמה מיצרניות הנפט הגדולות ובראשן סעודיה, התגבשה כבר בועידת האקלים בבאלי ב 2007 לציר משמעותי של סרבנות. המבוי הסתום בו חזינו בקופנהאגן בשבוע שעבר נבע בין השאר מן האנרגיה הפוליטית הזו.

    • 24/12/2009 בשעה 00:53

      תודה אייל. אני מכין פוסט על זה ליום חמישי בבוקר.

  1. נועה
    12/05/2011 בשעה 20:21

    אפשר להסתכל על הזדמנויות של אירופה אך זו נקודת מבט סלקטיבית.. קשה להתעלם מגלי ההגירה האדירים של השנים האחרונות מאפריקה וממדינות עולם שלישי (או כפי ששמעתי שקוראים להן לאחרונה- עולם הרוב). מהגרים, ואין זה משנה אם מעמדם מהגרי עבודה או פליטים, במקור מניע ההגירה שלהם טמונות מצוקות סביבתיות- בין אם כתוצאה ממידבור המוביל לעוני ורעב ובין אם כתוצאה ממלחמות על שטחים פוריים ומים ועוד.
    אירופה והמערב יכולות להמשיך לרסק את כלכלות אפריקה, את המערכות האקולוגיות והחברתיות שלה ולשדוד את המשאבים שלה אבל שלא תתפלא כשאפריקה, פשוטו כמשמעו- תעמוד על הרגליים בהמונים ופשוט תתחיל ללכת לאירופה. נראה איך עוצרים את הצונאמי הזה…
    אגב, הדרך מאפריקה לאירופה היא כאן, כידוע, אז שלא ננסה להוציא את עצמנו מהסיפור…

    • 21/05/2011 בשעה 16:59

      אכן נועה תסריט לא פשוט, ולא מרגיע, אבל ריאלי.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: