אובמה: לא מה שחשבנו

כשאובמה עלה לנאום בקופנהאגן ביום ששי בצהריים, מיד אחרי נשיא ברזיל לולה, הוא נראה כמו פקיד עייף ואפרורי שעולה לבמה אחרי הופעה מעוררת השראה של סטנדאפיסט מבריק. הוא היה כבוי, קפוץ, לחוץ. והנאום שלו היה משמים. הוא חזר על קלישאות במקום לחדש, חרש תלמים ישנים במקום להרחיק את החזית לכיוונים חדשים. התמונות שלו הבוקר ב'הארץ' – גם בכתבה הראשית בגיליון המודפס, שם הוא נראה בישיבה עם סרקוזי, בראון, מרקל ואחרים, וגם בכתבה הזו של שלמה שמיר על המשמעויות הדיפלומטיות הרחבות של הכשלון בקופנהאגן – משדרות מסר דומה. אובמה נראה בהם כמו אדם שמרגיש שהוא בפני משימה שהוא אינו יכול לעמוד בה. וזה עולה כמובן בקנה אחד עם משך השהייה שלו בקופנהאן: פחות מיממה. בא, ערך כמה פגישות, נאם נאום למליאה שעיקרו 'זה מה שיש לי להציע. Take it or leave it, ונעלם.

אובמה אדם הגון, ואין ספק שהוא ידע שהופעתו בקופנהאגן היא תרגיל בהתחמקות. עיקר מעייניו נתונים עתה לתקופת הכהונה השניה שלו. והוא משוכנע שלצורך זה הוא חייב לרצות את מה שמכונה Middle America. המהפיכה התעשייתית השניה איננה חלק מן החזון שלהם, והוא אותם לא רוצה לעצבן.

הנה מה שיש לניו יורק טיימס להגיד על הסיפור הזה הבוקר.

אנחנו יום אחרי קופנהאגן, והשמיים לא נפלו. לרוב תושבי כדור הארץ אין הבוקר תחושת אסון הולך ומתהווה. עוברים לסדר היום, ממשיכים לעסוק בדברים המוחשיים של כאן ועכשיו. זו הבעיה שרודפת את האקטיביזם הפוליטית סביב משבר האקלים כבר כמעט עשרים שנה. הוא תמיד נראה כמשהו שקורה במקומות אחרים, בזמנים אחרים, לאנשים שונים מאיתנו. והפיתוי להתמסר לאינרציה השלילית – זו שאומרת שלא קרה, לא קורה ולא יקרה כלום, משתלט.

הממשלות איכזבו אותנו, ומעמידות את עתידנו ועתיד הדורות שלנו בסכנה. ארגוני החברה האזרחית הם התקוה לאחריות ולשינוי. צריך לתמוך בהם יותר מאי פעם, לחזק אותם ולקוות שהם לא יאבדו רוח מהמפרשים וימשיכו במאבק. המכה המאה ואחד תשבור את הקיר. אבל כל המאה שקדמו לה חשובות לא פחות.

  1. אורן
    20/12/2009 בשעה 15:48

    "ארגוני החברה האזרחית הם התקוה לאחריות ולשינוי. צריך לתמוך בהם יותר מאי פעם, "

    יש לי בעיה קשה עם רבים מהארגונים האלה. הם לא יודעים פיזיקה ומקדמים אג'נדה שמבוססת על פחד ולא על חישובים הנדסיים. אני מתכוון, כמובן, לפיל שבחדר: אנרגיה גרעינית.

    גרינפיס חגגו ביולי האחרון את ה"הסבה" של תחנת הכח הגרעינית בצווטנדורף שבאוסטריה לאנרגיה סולארית. מה הבעיה? התחנה הסולארית מייצרת 1/30000 מכמות האנרגיה שייצרה התחנה הגרעינית. ורק ביום, כמובן, ורק אם אין עננים. ובמחיר בלתי אפשרי של 100 מיליארד יורו אם ירצו להגדיל אותה לאותו הספק של התחנה הגרעינית. זה קרקס. זה לא פתרון.

    איך אפשר לתמוך בגופים כאלה?

    • 21/12/2009 בשעה 08:08

      אורן שלום,
      אני מאמין שהדיון באנרגיה גרעינית עוד יעבור כמה גלגולים בשנים הבאים. ואולי גם הטכנולוגיה, ומניעת הזליגה ועוד.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: