אחרי ההכרעה בקופנהאגן: ההזדמנות שהוחמצה

העולם במצב מאפ"ן

פורסם בשבת 19 דצמבר 2009 13:30

המצב האקלימי הפוסט נורמלי – מאפ"ן בראשי תיבות – בפתח. ועידת קופנהאגן שננעלה הבוקר ניסתה להתמודד עם שני האתגרים שמשבר האקלים מציב בפני המין האנושי: ניסיון לצמצם את מימדיו, ומאמץ  להסתגל לסכנות שהוא מציב. הצמצום חשוב בטווח הבינוני והארוך. הצלחה או כשלון בתחום זה יחרצו את גורלן של מדינות ואוכלוסיות רבות בעוד עשרים, שלושים וחמשים שנה. ההסתגלות, לעומת זאת, חשובה כבר עכשיו, כלומר בעשור הקרוב. והיא נוגעת בעיקר למדינות הדרום העניות והפגיעות יותר למידבור, למצוקת מים, להצפות ממי ים גואים, מסופות ומחלות. בשני התחומים הללו קופנהאגן היא הזדמנות שהוחמצה.

הועידה הצליחה אמנם למקד תשומת לב עולמית ואנרגיה פוליטית אדירה למשבר האקלים. 120 ראשי המדינות שהגיעו לקופנהאגן להשתתף בדיונים הם עדות ברורה לכך שרוב מנהיגי ההווה מבינים שהאקלים הוא המפתח לעתיד. אבל הניסיון שלה להתמודד באפן אפקטיבי ומקיף עם האתגרים המהותיים עצמם עלו בתהו.

הועידה הסתיימה עם 'הכרה' במה שמכונה 'הסכמת' קופנהאגן. המונח האנגלי שבו נעשה שימוש ל'הכרה' הוא takes note – פועל רפה ביותר, שהוא רק קצת יותר חזק מאפשרויות לשוניות אחרות כמו 'הבחינה' או 'נתנה דעתה'.  המלה ל'הסכמה' בנוסח ההחלטה היא accord – מושג קלוש לא פחות, ושונה כמובן מ'החלטה' resolution או אפשרויות אחרות שקיימות בשפה הדיפלומטית הבינלאומית. .

לריפיון הפרוצדוראלי שהמושגים הללו מייצגים נלווית כמובן חולשה מהותית. הסכמת קופנהאגן מבוססת על נוסחא שאליה הגיעו אמש ארה"ב, סין, ברזיל והודו שכוללת ארבעה רכיבים. אחד – הסכמה של הקהילה הבילאומית על 2 מעלות צלסיוס כגבול עליון להתחממות. שני – נסוח מעורפל למדי בנוגע ליעדי צמצום הפליטות של כל מדינה, עם כוונה להגיע ליעדים מספריים למדינות השונות בשנה הקרובה. מרכיב שלישי – יש בה נוסחת פשרה על פיקוח בינלאומי על מה עושה כל מדינה. ואחרון – היא כוללת התחייבות ברורה על תמיכה כספית משמעותית יותר של מדינות הצפון למדינות הדרום. הנוסחא גם משמרת במובלע את תהליך קיוטו, וזה חשוב. אבל דברים רבים וחשובים נעדרים ממנה. המרכזי הוא כמובן היעדר יעדי צמצום פליטה מחייבים ותאריכי יעד לעמידה בהם. זה היה אמור להיות הלב והנשמה של ההסכם. הוא איננו, וזה מטריד מאוד לכל מי שעתיד המין האנושי חשוב לו.

צריך לאמר שלא הכל אבוד. מנהיגים רבים גילו בקופנהאגן את שינוי האקלים, הבינו את סכנותיו והפנימו את האחריות שיש להם לעתיד אזרחיהן. החלטות מן הסדר השני שהתקבלו בועידה הבהירו את הארכיטקטורה של המשך המאבק הבינלאומי במשבר האקלים. גם המוטיבציה הפוליטית להתמודד עם המשבר האקלימי התעצמה. אך הזדמנות חד פעמית למהפך דרמטי חמקה.

וצריך להוסיף גם שהמצב יכול היה להיות עוד יותר גרוע אם הנציג הסעודי היה מצליח להגשים את מטרתו ולפזר את הועידה בלי הסכמה בכלל (ראו כאן את מעלליו מוקדם יותר הבוקר). יש להניח שבמהלך הפסקת הדיונים להתיעצויות הבוקר גם הוא הבין שהתוצאה כל כך קלושה שאפילו נותנת לחמו, משפחת המלוכה הסעודית, שמגינה בדיונים הללו על נכסי הנפט הפרטיים שלה, תוכל לחיות עם זה. אם ההסכם היה חזק מעט יותר הוא היה מן הסתם מנסה לטרפד אפילו אותו עם הטיעון הקבוע שלו שיש צורך בקונצנזוס מלא, מקיר לקיר, כדי להחליט משהו.

בהיבט הישראלי, ההתחמקות הבינלאומית מקביעת יעדי צמצום ברורים לכל סוגי המדינות היא התפתחות רעה מאוד. היא תאפשר לקובעי המדיניות בישראל להמשיך להתנהג כבנות יענה, לנהל את חיינו כאילו הסביבה היא ענין זניח, ולהמשיך להעמיד פנים שעתיד הדורות הבאים הוא פרט שולי.

אחרי קבלת ההחלטה 'להכיר בהסכמת קופנהאגן', הצירים לא עוזבים את האולם. הישיבה ממשיכה לדיון בסעיפי סדר יום של הועידה שטרם סוכמו, כולל דיון טכני אך חשוב, בהמלצות קבוצת העבודה אד-הוק לפעולה משותפת לטווח ארוך, ווליתר דיוק על מסמך שמנסה לעצב את המשך העבודה על הסכם ארוך טווח ומפורט ובעל תוקף משפטי. מדובר במשהו שיכול להיות מוגדר כ'מפת הדרכים של קופנהאגן' שתתלווה ל'הסכמת קופנהאגן' ותקבע את המשך סדר היום הבינלאומי בתחום האקלים בחודשים ובשנים הבאות. נכון לשעה 13:30 בשבת, שידור הועידה באינטרנט ממשיך כאן.

  1. רון
    20/12/2009 בשעה 14:47

    דני אתה מוכרח לעשות שיעורי בית ולהפסיק לזיין לנו את השכל בוואינט

    ההתחממות הגלובאלית – השקר המדבר אל הלב
    http://tinyurl.com/ya3lxk5

    ספורו של הסחר בפחמן
    http://tinyurl.com/yl9rdrx

    אל גור
    http://tinyurl.com/yefn85x

    מנהיג גרינפיס
    http://tinyurl.com/yh7u24v

    תראה את התמונה הגדולה
    http://tinyurl.com/ydh27jn

    • 21/12/2009 בשעה 08:10

      רון שלום,
      העמדה לגיטימית. השפה שבה אתה משתמש מציירת אותך כמתלהם ומחלישה את הטיעון.

  2. dubimoran
    21/12/2009 בשעה 10:17

    רון –

    אכן השפה מחלישה את הטיעון, אבל הנה עוד נקודה למחשבה: אם נניח שהתפיסה שאתה מייצג נכונה, ונשקיע בהקטנת הפליטות, הרווחנו רק אויר נקי יותר ובריא יותר ללא כל קשר להתחממות הגלובאלית (שעליה אין עוררין). אם נניח שהתפיסה ההפוכה נכונה, הרי שנרוויח גם אויר נקי יותר, וגם נוכל להציל את האנושות מאסון גדול.

    ההצעה להתעלם מהענין דומה למי שעובר דרך קבע על גשר רעוע מעל תהום, וכשאומרים לו שחייבים לחזק את היסודות לפני שאנשים ישלמו בחייהם, הוא משיב שבערך אחת לעשור יש סחף גדול של בוץ שמחזק את יסודות הגשר באופן טבעי. לא הייתי רוצה, כמובן, שאותו אדם יהיה אחראי על הגשרים במדינה שלי.

  1. 21/12/2009 בשעה 21:11

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: