עוד על תקשורת, מדע ומשבר האקלים

ערב פתיחת ועידת קופנהאגן היום עסקו אמש (יום ראשון) מהדורות החדשות בהרחבה בשינוי האקלים. בשתיים מהמהדורות המרכזיות – בערוץ 10 ובערוץ 1 – עלה ענין המיילים הגנובים מיחידת מחקר האקלים באוניברסיטת איסט אנגליה שפרץ לרשת לפני כעשרה ימים, שעליו דיווח רונן בודוני בווינט ושגם אני עסקתי בו בבלוג הזה.  גם בחו"ל עסקו בנושא המיילים הגנובים ערב הועידה. ראיון טלביזיוני עם איבו דה-בור, יו"ר מזכירות אמנת האקלים של האו"ם, שחלקים ממנו שודרו בערוץ 1 שלנו, נגעו בפרשה. גם אני נתבקשתי בידי ערוץ 10 אמש להגיב על מה שכבר כונה 'קליימטגייט'.

תזכורת: פריצה לשרת היחידה לחקר אקלים באיסט אנגליה חשפה כאלף תכתובות דואר אלקטרוני שכתבו וקיבלו אנשי היחידה. בהמשך הועלו התכתובות לאתרי  אינטרנט, למשל זה. כמה מהודעות המייל הללו נכתבו בידי מדענים בכירים בתחום האקלים, שהשתמשו בהן בביטויים מזלזלים ומתנשאים ביחס למדענים שנחשבים לספקנים באשר לעצמת התחממות כדור הארץ והיותה אנתרופוגנית (כתוצאה מפעולות האדם). חלק מהמיילים מעידים אולי על הבלטת נתונים מסויימים והסתרת אחרים. מאז חשיפת המיילים טוענים ספקני אקלים שתהליך השיפוט המדעי של מאמרים בתחום האקלים, וממילא תהליך ההערכה שעושה הפאנל בינלאומי לשינוי אקלים – הגוף המדעי העיקרי שמיעץ לאו"ם בנושא האקלים – מוחזק כבן ערובה בידי קליקה סגורה של מדענים שאינה נותנת לגישות אחרות דריסת רגל. מבחינתם של הספקנים, זו הוכחה נוספת שההסבר המדעי השגור להתחממות כדור הארץ מוטעה ומטעה. ב 1 בדצמבר מונה איש אקדמיה מנוסה מסקוטלנד כחוקר/מבקר של אופני המחקר וניהול הנתונים ביחידה לחקר האקלים באיסט אנגליה. פרופ' פיל ג'ונס, ראש היחידה, השעה עצמו מתפקידו עד סוף תהליך הבדיקה,שייארך כמה חדשים.

השאלה מדוע ערב הועידה ממשיכים כלי התקשורת לעסוק בנושא הזה אינה טריויאלית. התשובה קשורה בתפקיד המורכב שיש לכלי התקשורת בתיווך בין המחקר המדעי לבין הזירה הפוליטית בתחום האקלים, ובצורה שבה הם ממלאים אותו.

כתבי עת וארגוני שידור, עיתונאים ועורכים ובלוגרים יודעים היטב שסיפור טוב צריך קונפליקט בין שתי עמדות. בארצות הברית קיבל העקרון הזה ביטוי רגולטיבי: חוק התקשורת הפדראלי שהתקבל ב-1949 מסדיר את פעילותן של תחנות רדיו וטלויזיה הפועלות מכוח זיכיון שידור מטעם המדינה (FCC). החוק קובע שבכל מקרה שתחנה כזו עוסקת בנושא ציבורי משמעותי ששנוי במחלוקת, עליה להציגו מנקודות ראות מנוגדות. שינוי האקלים והמדיניות שבה צריך לנקוט כדי להתמודד בו הם בדיוק נושאים כאלה. לכן חשים גופי תקשורת שעוסקים בו שמוטלת עליהם חובת איזון. אבל מה מעמדו של האיזון התקשורתי הזה כשבעולם המדעי אין כל איזון? כיצד מאזנים כשבצד אחד ניצבים אלפי המדענים שתורמים מזמנם ומידיעותיהם ל IPCC,  שתפקידם לסרוק את הספרות המדעית במגוון גדול של תחומים ולערוך ממנו אינטגרציה עדכנית של מצב האקלים ועתידו, בעוד בצד השני ניצבים מתי מעט מדענים עם פרשנות אחרת?

ליסה אנטילה ערכה ב 2005 מחקר מאלף על כיסוי הבסיס המדעי של שינוי האקלים בעתונים המובילים של ארצות הברית. היא מצאה שחובת כלי התקשורת לעמת כל נתון מחקרי עם עמדה מנוגדת איפשרה לספקני האקלים לפתח ארבע איסטרטגיות שבאמצעותן ניתן להציג את ההסבר המדעי המקובל למשבר האקלים כ"גרסא". האיסטרטגיה הראשונה היא הצגת ממצא מדעי כ"מידע תקף" רק אם הוא מדווח על תופעה נקודתית, דוגמת אירוע מזג אויר קיצוני או היעלמות של בעל חיים מסויים. איסטרטגיה שניה היא הצגת אירוע ספציפי (למשל התפוררות קרחונים בצפון קנדה) תוך עירפול טענות המדענים על הקשר בינו לבין התחממות כדור הארץ. איסטרטגיה שלישית היא הצגת ממצאים של מחקר העוסק בשינוי האקלים תוך תיאור מסקנות המדענים ביחס לממצאיהם כ"לא ודאיות". ואיסטרטגיה רביעית היא תיאור הממצא המדעי עצמו, כולל המסקנות המשתמעות ממנו, כ"שנויים במחלוקת".

כך נוצרה אנומליה שמחריפה לנוכח אירועים כמו פרשת המיילים הנוכחית. מצד אחד קונצנזוס מדעי רחב על כך שהתחממות כדור הארץ נגרמת מפליטות פחמן תעשייתיות, קונצנזוס שנשען על גוף ידע עמוק ומפורט מכדי שניתן יהיה לעשותו נגיש לקהל הרחב. מצד שני ויכוח תקשורתי תמציתי וקצבי, מתווך בידי כתבים ועורכים שמחוייבים ל"איזון", שיוצר בציבור רושם מוטעה כאילו מתנהל ויכוח לגיטימי בין שתי קבוצות של מדענים. העימות שמשתקף בתתקשורת ברוב המקרים אינו בין שתי אסכולות מדעיות שמצויידות במידע מנוגד או מאמינות בתיאוריה שונה. מה שקורה בדרך כלל הוא קרב מאסף בין חוקרי הזרם המרכזי שמסתמכים על ממצאים אמפיריים פוזיטיביים לבין הספקנים שבדרך כלל לא מעמידים למבחן תיאוריה אלטרנטיבית קוהורנטית. הם מסתפקים בדרך כלל במציאת נקודות תורפה במחקרי הזרם המרכזי ואם אפשר גם בחוקרים שמבצעים אותם. המיילים הגנובים סיפקו כאלה בשפע

האנומליה הזו קיבלה תמצות מרשים במאמר של נעמי אורסקס שפורסם ב 2004 בסאיינס. החוקרת סקרה 928 תקצירים (אבסטרקטים) של פרסומים מדעיים על שינוי אקלים שפורסמו בין 1993 ל-2003 בכתבי עת המקיימים שיפוט מדעי. היא חילקה את המאמרים לשש קטגוריות, על פי מידת התאמתן לקונצנזוס המדעי על התחממות גלובלית אנתרופוגנית (מעשה ידי אדם). התוצאה: אף לא אחד מ-928 האבסטרקטים נוקט עמדה המנוגדת במישרין לקונצנזוס – כולם תומכים כך או אחרת במרכיבי היסוד שלו. לעומת זאת, סקר שבחן מאות כתבות על שינוי האקלים שהתפרסמו בתקופה המקבילה בעתונות היומית, ברדיו ובטלויזיה, גילה שקרוב ל-50% מהכתבות ממשיכות לשקף תחושה כאילו הקהילה המדעית עדיין חצויה.

מחוייבותה של התקשורת ל'איזון' יוצרת מה שמכונה "תסריט של דו-קרב מדעי" כשהעיתונאי, שבונה את הנאראטיב של הסיפור סביב טענות ה"בעד" וה"נגד", משבץ בגוף הטקסט ציטטות ממדענים המייצגים כביכול את שני צדי המתרס. החלוקה המתעתעת הזו, שמתעלמת כאמור בעקשנות מרחבו ועמקו של הקונצנזוס המדעי, יוצרת עירפול של התמונה המחקרית ומעמידה את הציבור בדיוק במקום שבו רוצים אותו הספקנים: עמדת הבורר חסר הכישורים שצופה בוויכוח בין שני ברי סמכא מלומדים. הנטיה הנורמלית במצבים כאלה היא כמובן להשעות את ההכרעה ולהיכנס לעמדת המתנה. גם זה מתאים מאוד לספקנים.

הקונצנזוס המדעי הרחב על כך ששינוי האקלים נובע מהתגברות אפקט החממה בשל פליטות פחמן שמקורן בשריפת דלק מחצבי איננו ההסבר התיאורטי היחידי להתחממות הגלובלית. אבל הוא היחידי שמקבל תימוכין בלתי פוסקים ממחקרים בלתי תלויים שמתמקדים במצב הנוכחי. נכון שזה לא נעים כשמדענים בכירים מתייחסים למחזיקי דעה אחרת בביטול שחצני ומבליטים מידע מסוג אחד על חשבון מידע אחר. בטווח הארוך, עם זאת, המעידות הללו והאופי הפגום שהן חושפות לא יכריעו את הדיון המדעי. בטווח המיידי, שבו חיה התקשורת לעומת זאת, יש להן כח של ממש.

 

  1. אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: