THE STORY OF CAP AND TRADE

אני לאונרד מ The story of stuff סרט האנימציה על מיחזור ובזבוז שכבש את העולם לפני שנתיים,  עשתה את זה שוב. ב 1 בדצמבר היא פרסמה באתר יצירת אנימציה נוספת. הוידיאו החדש שלה the story of cap and trade עוסק במשבר האקלים, ופרסומו תוזמן היטב לקראת ועידת קופנהאגן.

לאונרד, בסגנון הישיר והפשוט שלה, מצליחה לפצח מושגים מדעיים ומקצועיים מחזית החשיבה הכלכלית – הניאו-שמרנית וגם החדשנית – ולתקשר אותם עם הומור וקלילות. יצירתה הנוכחית חושפת את הבעייתיות העצומה שטמונה במה שמוצג היום כספינת הדגל בתכניתה של ארה"ב למאבק בשינוי אקלים: הרעיון המכונה  cap and trade -מכסה וסחר בפליטות, שעומד במרכזה של הצעת חוק מפורטת שכבר עברה בבית הנבחרים ועתה ממתינה לאישור הסנאט.

הנה איך זה עובד.  המדינה קובעת כמות פליטות מסויימת בתור סף עליון של כלל הפליטות משטחה. זו המכסה, והיא מבוטאת בכמויות פליטות ממשיות, כלומר בטונות של CO2. משהכמות נקבעה, מחלקים אותה בין יצרני הפליטות: תחנות כח, חברות תעופה, מפעלי תעשייה, חקלאות, וכדומה. מי שהמכסה שקיבל מתאימה בדיוק לכמות הפליטות הנוכחת שלו  אינו צריך לעשות דבר. מי שהמכסה שקיבל גדולה מן הכמות שהוא פולט בפועל, מחזיק בנכס: מכסת פליטה בלתי מנוצלת, שבה יוכל לסחור. ומי שהמכסה שקבל קטנה מהכמות שהוא פולט בפועל צריך להחליט: או להשקיע כסף בהתייעלות והתנקות, או לשלם עבור קנית מכסה לא מנוצלת ממפעל שלא מנצל את המכסה אשר ניתנה לו במלואה – בדרך כלל כי הוא נקי ויעיל יותר.

על פניו העקרון הזה נראה טוב. לכן הוא מקובל כל כך על ארגונים סביבתיים וחברתיים רבים שנאבקים לקדם צעדים מעשיים לצמצום התחממות כדור הארץ והשפעותיה. הבעיה היא כמובן איך מתרגמים אותו למעשים. איך מחלקים את המכסות, למי נותנים פטורים, למי מאפשרים דחיה, את מי מחריגים. כשטונה CO2 מתומחרת בכמה עשרות יורו, תחנת כח שפולטת מיליון טון בשנה שתצליח לשכנע את המדינה שרמת הפליטה הגבוהה שלה נובעת מסיפוק צורך חיוני של החברה כולה ולכן יש להעניק לה מכסה גדולה ולהניח לה לעגל פינות, תעשה קופה של עשרות מיליונים.

האלוהים של אני לאונרד הוא בפרטים, והיא מסרבת לוותר לסנאטורים שהגו את הצעת החוק, או לסוכנות להגנת הסביבה ולבית הלבן שתומכים. כשהיא קוראת את האותיות הקטנות של החוק – ונראה שהיא עשתה זאת עם צוות משפטנים וכלכלנים מבריק – היא מגלה אמת מטרידה. מסתבר שבתרגום לאמריקנית עכשוית, העקרון הבריא של מכסות פליטה וסחר עומד לעשות טוב בעיקר לבתי ההשקעות מוול סטריט, שכבר הבינו שהנה הולכת ונבנית בועה חדשה ושאפשר לחתוך קופון של כמה מאות מיליארדים. הם ותאגידי האנרגיה, התשתיות והתחבורה, כבר עסוקים במרץ בפיתוח אמצעים לעשיית כסף גדול מן הפטורים, הדחיות, הסובסידיות והתמריצים, ונראה שדרכם לכסף קל וכביכול ירוק סלולה היטב. כמות הפליטות הכללית? כנראה לא תרד בכלל, או לא תרד הרבה. והנזק הכי גדול: התכנית החדשה תאפשר לכולם להאמין שזה הפתרון למשבר האקלים, להמשיך להתנמנם ולהזניח את המקומות האמיתיים שבהם צריך באמת לפעול: התייעלות משק האנרגיה, עידוד מקורות אנרגיה מתחדשים, מיסוי פחמן, מהפך תחבורתי, שינוי בחקלאות, צריכת מזון מקומית, עצירת בירוא היערות ועוד.

הקליקו, הביטו, החכימו ובדרך גם תצחקו קצת. .

אגב הקליפ של לאונרד טוען טענה דומה לזו שהופיעה בתחילת נובמבר בסרט וידאו אחר, קצת טרחני, שהעלו לרשת בני הזוג לורי ווליאמס ואלן זייבל, עורכי דין שעובדים בסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב. השניים מפרטים שם מדוע החוק המתוכנן מזיק לסביבה, ואיך הוא יעבוד בעיקר לטובת התאגידים הפיננסים שהגו אותו, שלדברי לאונרד הם אלה שכבר עשו כמה דברים מעניינים בחייהם: שערוריית אנרון, המשבר הפיננסי של סוף 2008 ועוד. אגב, כמה ימים אחרי שהעלו את הסרטון ההוא לרשת קיבלו ווליאימס וזייבל  הוראה מן הסוכנות להגנת הסביבה, המשרד הממשלתי שבו הם עובדים, להורידו. הצינזור כמובן חשף אותו הרבה יותר, אם כי כרגע קשה למצוא גרסא שלו ברשת…

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: