שינוי אקלים – המלה הנפוצה ביותר בשפה האנגלית מאז שנת 2000

הארגון  language monitor מפרסם בכל נובמבר תוצאות סקר ממוחשב שהוא עורך, שמטרתו גילוי המילה הנפוצה ביותר בכלי התקשורת האלקטרונית ובאינטרנט בשנה החולפת. השבוע, לקראת תום העשור הראשון של המאה ה 21, פירסם הארגון, כפי שמדווח ווינט, שהמלה הנפוצה ביותר בשפה האנגלית מאז שנת 2000 היא שינוי אקלים. במקום השני: 9/11.

אינני מכיר סקר דומה בשפה העברית, אך יש סימן מובהק שמעיד שהמצב בישראל שונה: לתופעה המכונה באנגלית climate change אין אפילו שם מוסכם בעברית. 'שינוי אקלים' לא ממש תפס בלשון הקודש. יש מי שמשתמשים במושג  'משבר האקלים'. אחרים ב'התחממות כדור הארץ' או 'התחממות גלובלית'. הניחוש שלי הוא שגם אם נחשב את איזכורי כל ארבעת המונחים הללו ביחד, מספרם הכולל יהיה בטל בששים מול איזכורי מלים כמו 'ביטחון' או 'צה"ל'.

ישראל – מדינה עם משרד הגנת סביבה שתקציבו כתקציבו של קיבוץ בינוני – טרם  גילתה שמשבר האקלים ניצב בראש סדר היום העולמי. בועידת האקלים בקופנהאגן, כמו בקודמותיה, תהיה משלחתנו עסוקה מן הסתם בעיקר בלא להתבלט, לא להישאל ולא לדבר יותר מדי כדי לא להיות ללעג. מדינה עם תל"ג לנפש דומה לזה של כמה מהמדינות המפותחות בעולם עומדת להגיע לקופנהאגן כשבאמתחתה דו"ח הקובע שבמקרה הטוב תגדל פליטת הפחמן השנתי שלה בתוך עשרים שנה 'רק' בשלושים וארבעה אחוז. זאת בעת שרוב המדינות המפותחות עסוקות בקדחתנות בליטוש התכניות האופרטיביות לקיצוץ של עשרות אחוזים. הנתון המביך הזה בא לצד עקשנות בלתי מתפשרת להקים תחנת כח פחמית ענקית ליד אשקלון, ומצטרף לתמונה עלובה בתחום האנרגיה הסולארית. הוסיפו לכך היעדר תכנית לשדרוג משמעותי של התחבורה הציבורית העירונית בגוש דן, דריכה במקום בעידוד תחבורה לא מזהמת כמו אופניים, נסיגה מתמדת בהחלטות שלטוניות או מהלכי חקיקה לצימצום פליטות מחקלאות  – וזוהי רשימה חלקית מאוד – ותראו שהפער באוצר המלים אינו מקרי. הוא משקף תמונה ברורה של סדר עדיפות תלוש מהמציאות.

השר גלעד ארדן סיכם את התמונה בצורה קולעת בנאום שנשא בספטמבר  2009 במהלך כנס על ההשפעות החזויות של שינוי האקלים על ישראל שזימן המדען הראשי במשרדו. ארדן דיבר אז על תחושות התסכול שהוא חש כל אימת שהוא מנסה להסביר לפוליטיקאים בישראל, כולל חבריו לשולחן הממשלה, את מהות משבר האקלים ומשמעויותיו. "אין הרבה דברים", אמר ארדן, "שבהם הנתק בין סדר העדיפויות של ממשלה והבנתה של מה עליה לעשות לבין המציאות מומחש כמו בתחום ההתחממות הגלובלית ושינויי האקלים. זה קשור גם לחוסר הבנה שלנו את סדר היום העולמי וגם לחוסר ההבנה שלנו את המשמעות של התהליך הזה לאיכות החיים בישראל. כשאני מעלה את הנושא לדיון בין השרים אני מרגיש כאילו הדברים הם עניני האישי בלבד".

משבר האקלים מגיע לתודעה הציבורית בישראל באיחור גדול. גם היום – אפילו היום – יש בישראל רבים שממשיכים לראות בכל הענין גחמה בלתי מוסברת של גויים שלא ממש נוגעת לנו. זה קשור מן הסתם לנטיה הישראלית להתבוננות אינטרוורטית, כלומר מרוכזת בעצמה. נטיה כזו מעודדת הדחקה של משבר האקלים מן התודעה ומיסגורה כמשהו שקורה הרחק מכאן – בקטבים, ביערות הגשם ובאופק זמן אחר. השיח הישראלי הצליח לנתק את הזמן האקלימי הגלובלי מן הזמן הישראלי ולהרחיקו אל העתיד הלא מוגדר.

סיבה נוספת לאדישות הישראלית כלפי התחממות כדור הארץ היא המשקל הרב שהסכסוך הישראלי-ערבי תופס בתודעה האישית ובמרחב הציבורי. אלון טל כבר עמד על כך בספרו החלוצי 'הסביבה בישראל' (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002). ג'ון לנון אמר ש"החיים זה מה שקורה בזמן שרוקמים תוכניות אחרות". בישראל "החיים" – שאלות חינוך, סביבה, חברה, בריאות, זכויות אזרח, תרבות – מתרחשים כאילו מאליהם, בזמן שרוב תשומת הלב מוקדשת לסיבוב הבא של הסכסוך. אנו עסוקים בהכנות למלחמה הבאה, זו שתשים קץ לכל קודמותיה, או ליוזמת השלום האולטימטיבית שתשיג יעד דומה. בינתיים, בתוך מצב שלומלחמה אינסופי, החלל הקוגניטיבי והרגשי של הספירה הציבורית בישראל תפוס. בעיות ארוכות טווח, כולל רבות שהן גורליות לעתידנו, נשמטות מהתודעה מבלי לעורר בנו תחושת דחיפות.

בתום הרצאה שנתתי לפני כמה שבועות על משבר האקלים בפני קהל של משפטנים הפטירה מישהי מן הקהל: "כל הסכנות הללו באמת מדאיגות מאוד, אבל לא אותי. אני כבר מעשנת". ברוח דומה ניתן לאמר שהישראלים אינם נוטים להתרגש מהסכנות הגלומות במשבר האקלים כי הם משוכנעים שהם כבר יודעים מה יהרוג אותם, או לפחות מה מהווה איום משמעותי על שלומם. וכשאדם מודע לסכנה שבעיניו נראית ברורה ומוחשית, הסיכוי שיקח ברצינות איומים אחרים קטן.

מחקר שערכתי עם תום פסח בשנת 2004 בדק ספציפית את איכות  הידע שיש לישראלים על שינוי האקלים ואת דפוסי הדאגה שהתופעה מעוררת בהם. ערכנו סקר טלפוני עם מדגם מייצג של 600 איש, שבדק גם את רמת הידע של הנשאלים בתחום וגם את מידת הדאגה שהנושא מעורר בהם. הממצאים, שהוצלבו מול הנתונים הדמוגרפיים של הנשאלים (מין, גיל, רמת השכלה, קבוצה אתנית), היו מעניינים ואף משעשעים. ראשית ראינו שרמת הידע וההבנה שגילו הנשאלים בתחום משבר האקלים היתה נמוכה ללא כל קשר לחתך הסוציו-אקונומי או לרמת ההשכלה. הבורות בתחום, במלים אחרות, חצתה גבולות השכלתיים, אתניים, גילאיים ומיגדריים. שנית, מרואיינים משכילים יותר נטו להביע ביטחון עצמי רב יותר בידע שלהם בתחום – אף שבפועל כאמור היא לא היתה שונה משמעותית מרמת הידע (הנמוכה) של כלל האוכלוסיה. אך הממצא השלישי היה המעניין ביותר: דווקא נשאלים שמיקומם בחתך הסוציו-אקונומי נמוך יותר גילו דאגה גדולה יותר להשלכות משבר האקלים. הממצא הזה הפריך את הטענה המקובלת שמודעות סביבתית כרוכה בהכרח בהשכלה, בידע ובמעמד סוציו-אקונומי מסויים.  במקום זה הוא הבהיר שאנשים חסרי השכלה שנמצאים במעמד סוציו-אקונומי נמוך מודעים היטב לכך שכשמשבר סיסטמי פוגע, הם, החלשים, עתידים לשלם מחיר כבד. החזקים יותר בטוחים יותר ביכולתם לשרוד. בזאת לפחות הם כנראה צודקים.

משבר האקלים הוא ענין שמחייב בין השאר הסתכלות מדעית על העולם, וגם בתחום הזה יש בעיה בישראל. מעורבות אנשי מדע בענייני ציבור בישראל היתה ונשארה מוגבלת, והדיון התקשורתי על עתיד האקלים מתנהל כמעט בלא מעורבות מצידם. מדענים ישראלים שתוצאות מחקריהם על משבר האקלים והשפעותיו על ישראל החלו מתפרסמות בז'ורנאלים מדעיים לפני קרוב לעשרים שנה אינם ידועים ברובם לעתונאים, שממעטים לזאכר את ממצאיהם. אין פלא שהנטיה הידועה ממקומות אחרים בעולם להכחיש את משבר האקלים ולפתח פאטאליזם כלפיו נפוצה גם בישראל. כך יכולים משרד התשתיות וחברת החשמל וגורמים ממלכתיים אחרים לנהל את משק האנרגיה, התחבורה, החקלאות ומתחומים נוספים בהפקרות, כאילו אין ולא יהיה משבר אקלים, וכאילו ישראל איננה ממקומת באחד האזורים הרגישים לתוצאותיו.

.

  1. 25/11/2009 בשעה 17:33

    דני שלום וברכות על הבלוג המרתק.

    המחקר המוזכר כאן מעורר הרבה מחשבה ובהחלט שובר מיתוס שקיים גם אצלי בראש (הייתי פעיל בתנועה הירוקה מימד ותחושתי היתה שענייני סביבה מעניינים רק אמידים משועממים).

    אשמח אם תצטרף לחבורת "עבודה שחורה – פועלים למען מדינת רווחה", בכתיבת טורים מזדמנים (או קבועים) אצלנו. פרטים בדואל.

    • 25/11/2009 בשעה 17:37

      הי איתי, ותודה על ההזמנה.
      ראשית אתה מוזמן לקחת כל פוסט שנראה לך מתאים מכאן ולהעלות אצלכם בעבודה שחורה.
      ושנית אשמח כמובן, במבלות הזמן, לכתוב מדי פעם פוסטים במיוחד עבורכם. לכבוד הוא לי.
      דני

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: