לקראת פסגת ארה"ב סין בבייג'ינג: נאום אובמה באו"ם על שינוי אקלים

AS USA CHINA SUMMIT APPROACHES, REMINDER OF OBAMA'S UN SPEECH ON CLIMATE CHANGE

ENGLISH FOLLOWS HEBREW TEXT

בשבוע הבא יוצא ברק אובמה לבייג'ינג, למפגש פסגה עם הנשיא יו ג'ונטאו. במרכז סדר היום של המפגש בן היומיים: משבר האקלים. רבים, ואני ביניהם, משוכנעים שהצורה בה תסתיים הפסגה תקבע את גורל ועידת האקלים בקופנהאגן בדצמבר לחסד או לשבט.

ארה"ב אחראית ל 45% מן הפליטה הגלובלית ההיסטורית מאז שנת 1850, וממשיכה גם היום לפלוט לאטמוספירה קרוב ל 25% מכלל הפליטות העולמיות. סין מתקרבת במהירות לפליטות בשיעור דומה. ביניהן הן אחראיות לכמעט ממחצית הפליטה העולמית העכשוית של גזי חממה.

גודלה העצום והפוטנציאל התעשייתי והצרכני של סין הופכים אותה לשחקן מפתח בכלכלה העולמית, וגם במאבק על מאזן החום באטמוספירה. שיעורי צמיחה מהירים  של 6%, 7% ואף 9% בשנה, כמו שהיו בה בכמה שנים לאחרונה, כרוכים בעלייה גדולה בביקוש לאנרגיה, לחמרי גלם ולתשתיות אזרחיות. התיעוש המואץ והעלייה החדה ברמת החיים מחוללים דרישה חסרת תקדים למגורים משודרגים, לסוגי מזון ולמוצרי צריכה שעד לאחרונה היו נדירים. בסין, כמו במדינות מתפתחות אחרות, מתחוללת מהפכה תחבורתית המתבססת על מינוע, עם עלייה עוצרת נשימה – תרתי משמע – בכמות הרכב הפרטי שנע ברחובות ובכבישים.

סין עשירה במרבצי פחם, ועל פי ההערכות היא תזדקק עד 2020 לתוספת כושר ייצור חשמל של לפחות 1,300 גיגה-וואט בשנה – יותר  מסך כמות החשמל המיוצרת ונצרכת כיום  בארצות הברית בשנה. רוב החשמל הזה יבוא מתחנות כוח ששורפות פחם. תפוצתו העולמית הגדולה של הפחם, המצוי בכמויות גדולות גם בסין עצמה, והקלות היחסית הכרוכה בגילויו, כרייתו, אגירתו ושינועו, הופכים אותו לדלק הזול ביותר לתפעול  תחנות כח. לצערנו, פחם הוא גם הדלק שפולט את כמות ה CO2 הגדולה ביותר ליחידת חשמל שהוא מייצר.

התהליכים הללו מוזכרים כאן כי הם כבר מזינים את הטענה שהמודרניזציה של סין, הודו, ברזיל ומדינות דומות להן, היא שמייצגת את הסכנה האמיתית להעמקת משבר האקלים. ראשי המדינות המתועשות חוזרים כמנטרה – גם לקראת ועידת קופנהאגן – על תביעתן שכל צמצום פליטות שלהן ייענה בהתחייבות דומה של  המדינות המתפתחות. בהעמדת התנאי הזה מובלעת הטענה כי דפוסי ההפקה של אנרגיה במדינות המתועשות הותיקות הם גזירת שמיים; שמאפייני צריכת האנרגיה בצפון העשיר הם רציונאליים וסבירים, ושלכן אין צורך – וכנראה גם אין כל אפשרות  – לשנותם. היא  מעבירה את נטל האחריות לאחרים: לדורות הבאים, למנהיגים שבדרך, ובעיקר למדינות העניות.

פסגת ענקי הזיהום בין אובמה לג'ינטאו בשבוע הבא היא הזדמנות לשנות את רכיבי המשוואה. על ארה"ב להנהיג את המדינות המתועשות הותיקות, להתחייב לצמצום עמוק של הפליטות משטחה, ולהיות מוכנה לשל את המחיר הכלכלי והפוליטי של המהלך. סין מצידה חייבת לתת דוגמא לגוש 77 המדינות המתפתחות ולהסכים, תוך אחריות, לתת את חלקה במאמץ לצמצום הפליטות ולהצלת האנושות. אם אובמה וג'ינטאו יצליחו להגיע להסכמה, קופנהאגן תביא את פריצת הדרך ההיסטורית שכולם מחכים לה. אם הפגישה בבייג'ינג תהפוך להיות מפגן גרירת רגליים, החלפת מחמאות חלולות או, גרוע מכך, מצג אי הסכמה, אי אמון ומהלומות מילוליות, הספירה לאחור לקראת סחרור אקלימי שיפגע במאות מיליונים תמשיך במלוא המרץ.

שבוע לפני הפסגה בביג'ינג, הנה תזכורת, בוידיאו הנלווה, לדברים שאמר אובמה על משבר האקלים בעצרת האו"ם לפני ששה שבועות. דברים כדרבונות. עכשיו צריכים לבוא המעשים..


AS USA CHINA SSUMMIT APPROACHES, REMINDER OF OBAMA'S UN SPEECH ON CLIMATE CHANGE

Next week Barack Obama goes to Beijing, to hold a summit with president Yu Jintau. Top of the agenda: climate change. Many, myself included, are convinced that the way this two day meeting is concluded will shape the fate of the much anticipated UN Climate Convention in Copenhagen next month and, by implication, will determine the chances of humanity to evade a climate catastrophe.

The USA is responsible for 45% of global historic emissions of green house gases since 1850. Today it emits some 25% of global emissions. China, with more than five times the population, is rapidly approaching that figure. Between them the two account for almost half of global emissions.

The immense size and huge industrial and consumerist potential of China make it a major player in the world economy, and also in the struggle to preserve the atmosphere. Growth rates of 6%, 7% and even 9% GNP per annum, which it has seen in recent years, are associated with dramatic rises of demand for energy, raw materials and infrastructure. Rapid industrialization and the sharp rise in standards of living create a vast demand for improved housing, new types of food, and consumer goods that had been relatively rare there until recently. As in other developing states, China is going through a transportation revolution, with a rise in the number of private cars that is literally breathtaking.

Estimates say that by 2020 China will need added electricity generating capacity in the order of at least 1,300 Gigawat per annum – more than all the power generated currently in the USA. Most of this electricity will come from coal driven power stations. The wide occurrence of coal, including in China, and the relative ease associated with discovering, mining, storing and transporting it make it the cheapest fuel for power stations. Unfortunately, it is also the fuel that produces the highest amount of green house gases per unit electricity generated.

These processes are mentioned because they feed a widespread – but highly problematic argument – that China, India, Brazil and other developing countries represent the real danger associated with the climate crisis. This allows the heads of veteran industrial countries to  link any commitment on their part to reduce emission to a similar undertaking from developing states. This approach implies that patterns of energy production in developed states are  perfect;  that the ways it is consumed there are completely rational; and that there is no need – and probably no way – to change them. Such a manipulative approach of course transfers responsibility to others: to future generations, to future leaders and, most importantly, to poorer states and populations, who stand to suffer most.

The summit between the leaders of the world two top emitters next week could be an opportunity to change the component of this problematic equation and to undo the stalemate it produces. Obama must lead the old industrial states, make a commitment for a deep cut in US emissions, and signal willingness to pay the financial and political price involved. China, for its part, must likewise lead the G77 by example, agree to play a significant part in cutting global emissions and take an active part in this last ditch attempt to save humanity.

If Obama and Jintau reach an agreement, the Copenhagen Climate Convention will bring the historic breakthrough so many are waiting for. If the Beijing summit turns into a display of feet dragging, exchange of hollow compliments or, worse, discord and distrust, the countdown to climate change spinning out of control will go on unabated.

A week before the summit in Beijing, here is a reminder, in video, of Obama’s climate speech at the UN general assembly six weeks ago. Well said. Now he only has to deliver.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: