הוֹמוֹ קוֹמְבּוּסְטַאנְס – האדם השורף Homo Combustans

על בישול קול, ספרם של לאורה סטק ויוג'ין קורדרו

Cool cuisine: Taking the bite out of global warming. By  Laura Stec with Eugene Cordero, Ph.D.   Salt Lake City: Gibbs Smith, 2008

מאת מרב כץ-קמחי (ברקלי, קליפורניה)

בישול קול, ספרם של לאורה סטק ויוג'ין קורדרו, הוא חיבור לא שגרתי שמשלב כמה סוגות ספרותיות. חלקו הראשון הוא ספר מדע פופולרי המתאר בבהירות את הקשר בין תרבות צריכת המזון האמריקאית להתחממות הגלובלית. החלק השני הוא יומן מסע בין מחלבות, כרמים, חברות הזנק (סטארט אפ) ירוקות ומרכזי מחזור המציעים כולם, באופנים שונים, פתרונות מקומיים לצמצום ההתחממות. הנתונים שעליהם מבוססים שני החלקים הללו נאספו ונערכו בידי קורדרו, מדען בתחום המטרואולוגיה באוניברסיטת סן-חוזה בעמק סיליקון. החלק השלישי, שנכתב בידי סטק – שפית מקרוביוטית ופעילה בארגון הסביבתי אקטרה – הוא שילוב של מדריך צרכנות וקובץ מתכונים לעידן החם שבפתח. יש בו מתכונים מקוריים, צמחוניים ברובם, המיועדים למי שרוצה להתחיל ולצמצם את ההתחממות במטבחו.

התפריט האמריקאי הסטנדרטי Standard American Diet)) ובראשי תיבות באנגלית SAD, מתואר בידי סטק כענין משמים ומסוכן. הוא מורכב רובו ככולו ממזון מעובד וארוז, והוא מלא שומן, בשר, מלחים וחומרי שימור. רוב המזון הזה מגיע לצרכן באמצעות תאגידי ענק, רשתות מזון מהיר, ובסופן של נסיעות ארוכות ווח שצורכות דלק רב. מחקר של הממשל האמריקאי מלמד שייצור וצריכת מזון בארצות הברית תורמים ביניהם כחמישית מכמות גזי החממה השנתית של המדינה. חלק מהפליטות מגיעות מחוות גידול בעלי-חיים (בעיקר בקר הפולט מתאן); פליטות רבות נוצרות בתובלה אווירית של מזון ומשקאות מיובאים; מזון מעובד קפוא ומוכן מראש מצריך אנרגיה רבה להכנתו במפעל ולאיחסונו לאורך חיי המדף שלו. תעשיית הדשנים הכימיים שאחראית לחומרי ההדברה שורפת כמויות עתק של דלק; הובלת המזון לחנויות ונסיעות הצרכנים לחנויות ולמרכזי הקניות גוררות פליטה לא מבוטלת, והטיפול בשיירים כם הוא עתיר פליטה.

המזון האמריקני הסטנדרטי (מאס בעברית) הוא, אגב, זול יחסית. בעיקר כי הצרכן אינו נדרש לשלם את מחירו האמיתי במישרין. התימחור הוא עקיף, באמצעות מיסים המתורגמים לסובסידיות לתאגידי החקלאות הענקיים שמגדלים את התירס, החיטה, והסויה – חומרי הגלם לתעשיית המזון העגומה הזו. גם העלויות הסביבתיות והבריאותיות של ייצור המזון הירוד הזה אינן נכללות במחירו, שכן הן מוחצנות ומוטלות על גופים אחרים. חוואים קטנים שמגדלים ירקות ופירות וירקות, אגב, אינם נהנים בארה"ב מסבסוד ממשלתי כלל. מזון טרי ובריא בארה"ב, במלים אחרות, הוא בהגדרה יקר הרבה יותר.

סטק וקורדרו ממליצים לכל מי שמעוניין לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלו למעט בצריכת מזון מעובד, מיובא וארוז, ולצמצם את צריכת המזון שמקורו בבבעלי-חיים. במקום זאת הם מציעים להרבות בצריכה של מזון טרי, עונתי, מקומי ואורגני (כלומר שגודל באופן ידידותי לסביבה ולאדם) דוגמת פירות, ירקות, דגנים מלאים, אגוזים וקטניות. בקיצור, זוהי המלצה לצמחונות או חצימחונות, כפי שנכתב כאן בפוסט קודם. כשכבר קונים, ממליצים סטק וקורדרו, כדאי להשתמש בשקיות מן הקנייה הקודמת או בסלי קנייה רב פעמיים (פרקטיקה המכונה בסלנג האמריקאי BYOB, bring your own bags).

בחלק השני של הספר מתוארת החווה והמחלבה של משפחת סטראוס בצפון קליפורניה, המוכרת מוצרי חלב אורגניים מצוינים בסופרמרקטים בעמק הסיליקון. גז המתאן שמפיקות הפרות בחווה נתפס בתהליך פשוט יחסית, משמש לייצור חשמל וכך אינו נפלט לאטמוספירה. למרות פשטות התהליך, ההשקעה הראשונית במיכון היא גדולה מאוד, שכן לחקלאים האמריקאיים, בניגוד לעמיתיהם באירופה, אין עזרה של תמריצים ממשלתיים. סטק מספרת גם על ארגון בשם stopwaste.org שאוסף שיירי מזון מבתי אב במחוז אלמידה שממזרח לסן פרנסיסקו, מעבד את השיירים לקומפוסט ומוכר אותו בכסף טוב לחוות מקומיות אורגניות שנמנעות מדשנים כימיים. דוגמא אחרת היא חברת קוסקטה (Coskata, Inc.) מאילינוי, שמשתמשת בחיידקים שעברו שינוי גנטי להפקת אתנול מתערובת של פסולת חקלאית, טיטולים משומשים ושאריות מזון.

הספר נחתם בתיאור של המחברים כיצד פיצו על פליטת הפחמן שהיתה כרוכה בתהליך ייצור הספר. הם הסתמכו על התחשיב של חברת EcoSynergy ומצאו שייצור כל עותק של הספר היה אחראי לפליטת כשבעה ק"ג של פחמן דו חמצני לאטמוספירה. (לשם השוואה, אזרח אמריקאי הממוצע אחראי לפליטה שנתית של כעשרים טון פחמן דו חמצני). כדי 'לכפר' על כך העבירו המחברים לשני ארגונים העוסקים בסחר של מכסות פחמן סכום כסף שמכסה את כמות הפחמן הזו במחירי השוק של היום. ארגון אחד ארגון חקלאי הפחמן של אמריקה שחבריו (המוכרים) מקבעים פחמן בחוותיהם באמצעות גידולים מסוימים. הארגון השני הוא אקטרה, ארגונה של סטק, המעביר את הכספים לחברות המייצרות אנרגיה ממקורות מתחדשים.

כאן ראוי להעיר שמיד בהקדמה, מסייגים המחברים, ובצדק רב, את האשליה שרבים עשויים להיתפס אליה כאילו השינוי שיחולל כל אחד מאיתנו בין הסירים הפרטיים יפתור את בעיית ההתחממות. הם רואים בשינוי התפריט האמריקאי הסטנדרטי חלק מהפתרון הכולל ובעיקר אמצעי להגברת המעורבות האזרחית בפעולה רחבה יותר.

הנה מתכון אחד מהספר:

לחם העתיד

חיטה היא הדגן שהיקף הגידול העולמי שלו הוא הגדול ביותר. כבר עתה, בגלל המדבור המתרחב, מסתמן מחסור באספקה בהשוואה לשנים קודמות. רגישותה של החיטה לסביבה צפויה לגרום לכך שכשכמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה תגדל, חיטת העתיד תהיה עשירה יותר בעמילן ודלה בחלבון, שהוא מקור פרוטאין עיקרי למי שאינם צורכים בשר. צפוי איפוא שלחם העתיד יהיה מזין פחות וגם, בגלל מיעוט הגלוטן, בעל מרקם דייסתי. כדי להתמודד עם המצב החדש מציעה סטק מתכון טעים ומיוחד ללחם העתיד שכבר נוסה בהצלחה במטבחנו. המתכון אגב נמנע משימוש בשמרים קנויים ומנצל את השמרים הקיימים באופן טבעי באוויר.

מצרכים:

כוס אורז מלא + שתי כוסות מים

שתי כפות מיסו (מופק מסויה מותססת. יש בחנויות טבע) מומס בכוס ורבע מים

שתי כוסות קמח חיטה מלאה

כוס קמח שעורה (יש בחנויות טבע)

מבשלים את האורז במים. אחרי הבישול מכסים את האורז חלקית למשך 24 שעות.

מודדים שלוש כוסות דחוסות מהאורז המבושל לתוך קערה גדולה ומערבבים עם שני סוגי הקמחים. מוסיפים את תערובת המיסו המומס במים ומערבבים היטב בכף. מעבירים את הבצק הדביק ללישה על משטח מקומח היטב ולשים בערך חמש דקות. מעבירים לתבנית לחם משומנת. מכסים ומתפיחים במשך שמונה שעות.

מחממים את התנור ל 190 מעלות צלזיוס. אופים את הלחם בטמפרטורה זו במשך חצי שעה. מנמיכים ל 165 מעלות וממשיכים לאפות במשך שעה וחצי נוספות.

למתכונים צמחוניים מצוינים (בעברית) ראו כאן.

לאינדקס אתרי בישול צמחוניים וטבעוניים ראו כאן.

חדשות טובות לשם שינוי. שתי פעילות ופעיל של 'גרינפיס הים התיכון' עשו מה שצריך: עלו לפנות בוקר על אנית פחם בדרכה מדרום אפריקה לתחנת הכח בחדרה והזכירו לכל מי שצריך ששריפת פחם בתחנות הכח הוא המקור ההרסני ביותר לפחמן דו חמצני באטמוספירה. בישראל למעלה מ 60% מהפחמן שמשתחרר לאטמוספירה הוא מפחם שנשרף בתחנות הכח. וטוב עשו פעילי הארגון שכלקחו להם במה דרמטית להבהיר לשרי הממשלה שיתחילו לקרוא יותר בעיון את דפי החישובים והעלויות שמגישים להם חברת החשמל ומשרד התשתיות שטוענים שהפחם מייצר חשמל בזול. זה עולה לנו בריאות ולאטמוספירה בהגברת אפקט החממה.
טוב שגרינפיס הים התיכון חוזרים לעשות מה שהארגון הזה יודע לעשות הכי טוב: פעולות מציתות דימיון בלב ים. יותר מדי שנים לא ראינו פעולות כאלו ליד חופינו. כל הכבוד.
הנה הכתבה בהארץ על הנושא.
והנה בוואללה.
והנה מיקום הספינה המזהמת ברגע זה.

והנה הדו"ח של גרינפיס (בעברית) על מחירו האמיתי של החשמל.

גילוי נאות: בשנים 1999-2004 הייתי יו"ר הועד המנהל של גרינפיס הים התיכון, וכיום אני מכהן כסגן יו"ר הועד המנהל של גרינפיס בבריטניה.

ולסיום, סיפור אפל, גם הוא מבית היוצר של גרינפיס, שמבהיר איך הפחם לוקח יותר ממה שהוא נותן.

מאת מרב כץ-קמחי

במרכז לחיים בעידן השמש Solar Living Center שבעיירה הופלנד, מרחק שלוש שעות נסיעה צפונה מסן-פרנסיסקו, נערכים ברצינות למצב האקלימי הפוסט נורמלי (מאפ"ן) הקרב. המרכז הלימודי-חינוכי, שהוקם באמצע שנות התשעים בשטחה של מזבלה תעשייתית הסמוכה לאפיק נחל גדול, הפך תוך זמן קצר ובהשקעה קטנה יחסית לאתר משגשג הנראה כאנטיתזה לחלום הבורגני האמריקאי. במקום בתי פרבר גדולים ובזבזניים, מדשאות פרטיות עתירות השקייה, מרכזי קניות שמוכרים סחורות זולות ששונעו מסין במחיר יקר לאטמוספירה, עבודה מתשע ועד שש וכיוצא באלו סממני הכלכלה האמריקנית הישנה, מעמידה החווה אלטרניבה אולטרא ירוקה ועדכנית. התוצאה: מקום מעורר השראה למתקני עולם מתחילים, לקבוצות תלמידים ולסתם תיירים בדרך ליקבי היין של מחוז מנדוסינו.

בצד הדרומי של המתחם הוקמה חוות קולטי שמש, בה מופקת כל החשמל לצרכי המרכז, ועודפים שנמכרים לרשת החשמל המסחרית האזורית. קרוב לחוות הקולטים יש משאבת מים המופעלת באנרגיית רוח, דיר עיזים ולול תרנגולות. לא רחוק משם מתנוססת עמדה המדגימה את הנזקים הצפויים לצפון קליפורניה עם העלייה הצפויה במפלס האוקיינוסים. בצפון המתחם יש חלקות עיבוד בשיטת פרמה קלצ'ר, ואת הפאות המערביות והמזרחיות מעטרות שדרות עצים וערוגות צמחים מותאמים במיוחד לאקלים הים תיכוני של קליפורניה. בין העצים הוקמו מבני מגורים קטנים בסגנונות ילידיים – טיפי, בתי קש ובקתות בוץ – המשמשים את המדריכים והמשתלמים הגרים כאן. במתחם הלימודי בחווה, בתוך יורטה ענקית, נערכות השתלמויות במקצועות כמו כוורנות, לולנות, חקלאות ביודינמית, בנייה בחומרים טבעיים והתקנת קולטי שמש. בגן המשחקים שבמרכז האתר יש קרוסלת ענק ומזרקה המופעלות באנרגיית השמש לצד בריכה נאה המשמשת לאגירת מי השקייה. סמוך למגרש החנייה יש תחנת תדלוק לביו-דיזל.

מקור ההכנסה העיקרי של המרכז הוא חנות המוכרת ציוד ביתי וחקלאי לכל מי שמתכנן לזנוח את חיי העיר לטובת חיים של עבודת הקרקע ולמי ששואף לשלב כמה חידושים בבית הפרברי שלו כמו למשל תנור אפייה סולרי לשימוש בחצר. המבנה בו נמצאת החנות בנוי מחומרי בניה מבודדים ותוכנן בצורה ששומרת על טמפרטורה נעימה של כעשרים מעלות צלזיוס מבלי להזדקק למזגנים זוללי חשמל. בסמוך לחנות, שירותים שקירותיהם בנויים מחומרים שהיו כבר בדרכם למזבלות עירוניות אך מוחזרו. הדחת המים באסלות חסכנית במיוחד, וכל מה שהאורחים משאירים אחריהם חוזר אל הטבע כדשן.

ראשיתה של החנות הנוכחית, אי שם בשנות השישים, כשג'ון שייפר, ילד פרחים עם אמביציות עסקיות והמייסד של המרכז, הקים עסק מסחרי למכירת כלי עבודה, ספרים וציוד מגוון עבור אלה שההיסטוריון פרד טרנר כינה הקומונליסטים החדשים (New Communalists). טרנר התכוון לצעירים וצעירות עירוניים שעזבו את הערים ויצאו להקים קהילות אלטרנטיביות בהרים וביערות, במסגרת מה שהוא מכנה תנועת ההתיישבות הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקאית. הקומונליסטיים החדשים נואשו מן התקווה לשינוי חברתי באמצעות המנגנונים הפוליטיים הקיימים, ובשעה שבני דורם הקימו מפלגות והפגינו כנגד ההפלייה הגזעית ומלחמת ויטנאם, הם השליכו את יהבם על טכנולוגיות ישנות וחדשות ועל אמצעים מגוונים לטרנספורמציה של התודעה. גרזינים, מעדרים, פנסים, מגברים, מריחואנה ול.ס.די שימשו בערבוביה ליצירת סדר חברתי חלופי בקהילות המבודדות בטבע. וכשהקהילות האלו התפוררו, במהלך שנות השבעים, החל שייפר להציע את מרכולתו למחפשי דרך אחרים שמצאו מפלט במחוז ההררי המיושב בדלילות יחסית.

מבקרי הקומונליסטים החדשים נטו לראות בהם אינדיבידואליסטים חסרי תקנה שהפנו עורף אל העשייה הפוליטית הקונבנציונלית ולא הציגו חלופה אמיתית וישימה לאורח החיים העירוני של מרבית תושבי העולם העירוניים. נדמה שהביקורת הזו, לפחות בחלקה, רלוונטית גם כיום כשבאים לבחון את התרומה העקרונית של המרכז. התקנת קולטי שמש וחיסכון במים הן בהחלט פרקטיקות שראוי שיאומצו בכל מקום. ולעומתם, גידול דבורים, רעיית עיזים ובניית בתי קש אינם מעשיים כשאתה מתגורר בבית דירות במטרופולין כמו תל אביב או ניו יורק. הסבה מקצועית לעבודת אדמה, במלים פשוטות, איננה אופציה ממשית עבור רובנו. ההשראה העיקרית שהמרכז מספק היא בעיקר למי שידו משגת לקנות חלקה נאה ומרוחקת מן המרכזים העירוניים הגדולים. כפי שנטען בעבר וגם כאן בהומו קומבוסטאנס, המעשה העיקרי הנדרש כיום הוא מעשה פוליטי אמיץ, נחוש וגלובלי שיכפה צמצום פליטות עולמי ואורח חיים בן קיימא על כל אזרחי העולם.

באתר המקוון של המרכז אפשר למצוא מידע רב על המקום ועל יוזמות ירוקות אחרות באזור ואף להשתלם, תמורת תשלום, בקורסים שונים.

לא כל פרויקט תשתיות גדול שהופרט על חשבוננו וניתן במתנה לטייקוני המשק משפיע בהכרח על מאזן פליטת גזי החממה. אבל הנה, במאמר שפרסמתי בהארץ הבוקר, אני מביא מקבץ של שלושה מיזמים כאלה שכן נושאים גם משמעויות בתחום הפליטות. אחד הוא הרכבת הקלה – שהשנים הארוכות שמבוזבות בחלומות באספמיא על התקנתה עולה לנו בהזנחה פושעת של הפתרון האמיתי לגוש דן – רשת אוטובוסים BRT מהסוג שמוצע במסגרת התכנית מהיר בעיר. בינתיים כמובן עוברות עשרות שנים, כשבכל יום נכנסים לתל אביב חצי מיליון אגזוזים שכל אחד מהם מחובר לתא כלא מתכתי שסוגר על אסיר תנועה אחד או מקסימום שניים.
השני הוא כביש חוצה ישראל – בן הברית החוץ-תל-אביבי הנאמן של חנק הרכב הפרטי בתוך העיר.
השלישי הוא מיזם הגז הטבעי בחופי ישראל. מרכיב חיובי דווקא מבחינת מאזן גזי החממה, שההפרטה נותנת אותו כפרי בשל בידי טייקונים ומרחיקה את פירותיו (הכלכליים) מציבור הבעלים שלו, כלומר מכולנו.

שינוי האקלים שאנו חווים בימים אלה הוא בלתי סדיר ולעיתים מתעתע. אוצרי התערוכה פלמינגו וורודים ולוהטים: סיפורים של תקווה בים משתנה שמוצגת באקוואריום (מוזיאון לביולוגיה ימית) של העיר מונטריי בקליפורניה ושעליה דיווחתי כאן לאחרונה, שואפים לחולל מהפך תודעתי עמוק ולספק השראה מעשית לפעולה צרכנית ואזרחית שתניע גם קובעי מדיניות. מבחינתם המהפך מתחיל במטבח וצריך להתרחב ממנו לבית, לעיר ולמדינה.

לשם כך שיבצו האוצרים לאורך התערוכה, המוקדשת לביולוגיה של האוקינוסים הנפגעת בגלל שינוי האקלים, מרכיב לא שגרתי: גרסאות כיסוי של ציירים ליצירות ידועות מההיסטוריה של כרזות אמנותיות מפורסמות מן המאה ה 20. כרזה אחת כזו היא הפרסומת המפורסמת לאופניים שצייר ב 1896 טולוז-לוטרק, שהכיתוב בה שונה ל 'שינוי האקלים – זו האמת!'. כרזה אחרת מבוססת על עבודתו של הקונסטרוקטיביסט הרוסי אלכסנדר רודצ'נקו מ-1925. הדמות המרכזית בה היא אישה המפיצה את בשורת שינוי האקלים באותיות בסגנון קירילי ובאנגלית. כרזה שלישית  מדגימה את הנזק שגורמות פליטות הפחמן הענקיות לאוקינוסים. הכרזה  צויירה בהשראת ציורי גלים יפניים והכיתוב בה אינו מותיר מקום לספק: אוקיינוסים חומציים. כרזה שצויירה  בהשראת ציורו של אמן הפופ האמריקאי רוי ליכטנשטיין, משתפת את המתבונן בגילוי המסעיר של הסועדת שההמבורגר שלה תורם לשינוי האקלים.

לשם כך שיבצו האוצרים לאורך התערוכה, המוקדשת לביולוגיה של האוקינוסים הנפגעת בגלל שנוי אקלים, מרכיב לא שגרתי: גרסאות כיסוי שהכינו ציירים לכרזות אמנותיות מפורסמות מן המאה ה 20. כרזה אחת כזו היא הפרסומת המפורסמת לאופניים שצייר ב 1896 טולוז-לוטרק, שכיתוב בה שונה ל 'שינוי האקלים – זו האמת!'. כרזה אחרת מבוססת על עבודתו של הקונסטרוקטיביסט הרוסי אלכסנדר רודצ'נקו מ-1925. הדמות המרכזית בה היא אישה המפיצה את בשורת שינוי האקלים באותיות בסגנון קירילי ובאנגלית. כרזה שלישית מדגימה את הנזק שגורמות פליטות הפחמן הענקיות לאוקינוסים. היא צויירה בהשראת ציורי גלים יפניים, והכיתוב בה איו מותיר מקום לספק: אוקיינוסים חומציים. כרזה אחרת, שצויירה בהשראת ציורו של אמן הפופ האמריקאי רוי ליכטנשטיין, משתפת את המתבונן בגילוי המסעיר של הסועדת שההמבורגר שלה תורם לשינוי האקלים.

בערך במחצית התערוכה מופיעה כרזה שצוירה בהשראת כרזת גיוס למלחמת העולם הראשונה של האמן הבריטי סוויל לומלי. בכרזה החדשה נראים ילדיו של אב מהורהר השואלים אותו: "אבא, מה אתה עשית בנוגע שינוי האקלים?". עוד כרזת  גיוס  ממלחמת העולם השנייה היא זו של הצייר הבריטי פיליפ זק. בכרזה המקורית נקראו נשות בריטניה אל מפעלי התעשייה. בכרזה העדכנית נראית אישה הקוראת לתושבי העולם לשים לב לבשורתן של הערים הירוקות והמתחדשות.

בהמשך התערוכה מופיעה כרזה הממליצה 'עשו שינוי, לא פחמן', בהשראת הקריאה הידועה של שנות הששים  make love, not war. הכרזה מופיעה בחלק של התערוכה שעוצב כמטבח בבית של בני המעמד הירוק והחדש. בחלל המטבח נשמע קולה של האישה המצולמת על אחד הארונות. היא משתפת את המתבונן בסיפור השינוי שחוללה במטבחה כדי להפוך את התפריט ואת דרך הכנת המזון לחסכניים במיוחד בפליטת פחמן.

ביציאה מהתערוכה, אחרי שניתנה למבקרים האפשרות לשלוח בקשה דחופה לפעולה לנציגיהם בקונגרס ולהצטלם לסרטון פעולה למען כדור הארץ, מוצבת הכרזה שחותמת את התערוכה. הכרזה צויירה בהשראת כרזת גיוס אמריקאית ממלחמת העולם השנייה שקראה לנשים להתגייס למאמץ המלחמתי. בגרסה העדכנית מצוירת אישה החובשת מסיכת צלילה ומכריזה: "אנו יכולים לעשות זאת". במלחמה כמו במלחמה!

והנה סרטון על התערוכה:

מחלקת המחקר של הכנסת הכינה לאחרונה מסמך מאיר עיניים על היתרונות גלומים במערכות הסעת המונים מבוססות אוטובוס בדגם BRT לשיפור התנועה בעיר. המערכת, שלכשתופעל תעמיד לראשונה מזה עשרות שנים אלטרנטיבה נוחה, יעילה וזולה למכונית הפרטית,  תוכל לחלוץ פקקי תועה, להקטין  זיהום אויר ולצמצם פליטת גזי חממה, כשאנשים יעדיפו להשתמש בתתחבורה ציבורית בעיר ולהשאיר את המכונית בבית.

(שימו לב: המסמך נמצא באתר סקריבד,ולפעמים העברית לא נצפית טוב בהתחלה. יש לבקש צפיה בעברית באופן מפורש, ואז האתר נותן עותק PDF.)

המסמך מופיע גם באתר עיר לכולנו.

ושם יש גם תאור מילולי של התכנית הספציפית לעיר תל-אביב

גם לאביב לביא יש רק מלים טובות להגיד על 'מהיר בעיר'.

והנה סרטון יו-טיוב למי שרוצה תזכורת למצב עצביו כשהוא תקוע בפקק

משבר התחבורה שבו שרויה תל-אביב יפו הוא די פשוט להבנה. עיר בת 400 אלף תושבים שהמרקם המטרופוליני שלה נשען על חצי מיליון מכוניות פרטיות שנכנסות אליה מערי לווין ופרברים כל יום. התוצאה: פקקים זוללי זמן וזיהום אויר מחליא, אלפי דונמים של שטחי חניה מבוזבזים שננטשים כל לילה, פעילות עסקית ותרבותית שנודדת לערים אחרות, ותרומה מרכזית לפליטת גזי החממה של ישראל.
הרכבת הקלה הולכת ונקברת בסבך בירוקרטי וחנק פיננסי. הכרעת המכרז לטובת הקונסורציום שהקימו אפריקה ישראל, סימנס, חברה מסין ושני שותפים אחרים היתה רק קדימון למשא ומתן עיקש ותאב בצע שמתנהל מול המדינה על הגדרת פרטי חוזה הזיכיון, משא ומתן שהצליח לתקוע את הפרויקט שלוש שנים וייתכן מאוד שיביא לקבורתו הסופית. תכנית הארגון מחדש בקוי האוטובוסים שמקדמת 'נתיבי איילון' בצוותא עם 'דן' ועירית תל-אביב מאז 2004 היא טיפה בים. האיסטרטגיה היחידה שבכוחה לתרום באפן מיידי לפתרון המשבר היא התכנית 'מהיר בעיר' שחושפת בימים אלה תנועת 'עיר לכולנו', סיעת האופוזיציה המרכזית במועצת העיר תל-אביב. (גילוי נאות: החל מ 2005 הייתי שותף מרכזי של חברי דב חנין לעבודה הרעיונית שהביאה להולדת 'עיר לכולנו'. אחרי הקמת התנועה פורמאלית בדצמבר 2007 מלאתי בה תפקידים מרכזיים, ותרמתי גם תרומה לעיצוב תכנית 'מהיר בעיר' בשלביה הראשונים. כיום מעורבותי בתנועה ובמוסדותיה מצומצמת יותר).
ל'מהיר בעיר' של 'עיר לכולנו' יעד פשוט ובר-ביצוע: צמצום משמעותי במספר כלי הרכב הפרטיים שנעים ברחובות תל-אביב. האמצעי: שידרוג דרמטי של רשת האוטובוסים. התכנית לא מתעלמת מהארגון מחדש של קוי האוטובוסים שאוכר, ולא שוללת עקרונית הקמת קו או שניים של רכבת עירונית. בטווח המיידי, עם זאת, היא מציעה פרויקט חלוץ: שני קוי מערכת מרכזיים שיפעלו בדגם Bus Rapid Transit (BRT). האחד, 'חוצה תל-אביב' שמו ('המסלול האקדמי'), יחבר את מכללת תל-אביב בדרום לאוניברסיטת תל-אביב בצפון. מהלכו: משדרות ירושלים ביפו, דרך רחוב הירקון, המלך ג'ורג' ואבן גבירול עד רמת אביב ג'. השני 'סובב תל-אביב' שמו, ('המעגל הדמוקרטי'), ינוע במעגל מדרך ההגנה, רחוב לוינסקי, דרך אלנבי, רחוב בן-יהודה, שדרות נורדאו, דרך נמיר, על פרשת דרכים, רחוב משה דיין וחזרה להגנה.
תכנית 'עיר לכולנו' מציעה שלאורך שני המסלולים הללו, שנחצים בידי רוב קוי האוטובוסים הרגילים בעיר, יוכשרו נתיבי תחבורה ציבורית (נת"צ) קשיחים שיאפשרו תנועת אוטובוסים מהירה תוך עדיפות כביש מוחלטת, בתדירות שתגיע עד אוטובוס בכל שתיים או שלוש דקות. האוטובוסים יהיו בתקני יורו 4 ויורו 5 קיימים – כלים מרובי קיבולת, נקיי מינוע ונוחים שמציעים כבר היום חווית נסיעה נעימה, מהירה ויעילה, עם דלתות רחבות וסף נמוך. בחלק מן התחנות יותקנו כבשי עליה (רמפות) שיאפשרו עליה וירידה של עשרות נוסעים בתוך חמש עשרה עד עשרים וחמש שניות, וגישה נוחה לעגלות ולכסאות גלגלים.
לאוטובוסים תהיה עדיפות רמזורים עליונה, הם יצויידו במערכות איתור GPS שיאפשרו למחווני next bus בתחנות לתת מידע אמין על השירות הצפוי בכל רגע. לוחות זמנים יישמרו בקפדנות, תוך דגש מיוחד על חיבוריות אמינה לקוי אוטובוס רגילים ולרכבות, יפורסמו בדקדקנות, ועידכוניהם בזמן אמת יופיעו באינטרנט ועל צגים באוטובוסים.
דמי הנסיעה יסובסדו ממקורות עירוניים וממשלתיים, עם הנחות מיוחדות לתושבי העיר ולאוכלוסיות מיוחדות. הם ייגבו באמצעות כרטיס אלקטרוני נטען לתקופה (משעה ועד שנה) שיאפשרו נסיעה בלתי מוגבלת כל עוד הוא בתוקף.התימחור יעודד רכישת מנוי ארוך טווח שיהיה תקף גם לחברות אוטובוסים אחרים ולרכבת ישראל, וכך יעודד בעלי רכב פרטי להשאירם בבית. ביקורת כרטיסים תהיה באמצעים אוטומטיים, והנהגים יהיו פנויים לנהיגה בלבד. תישקל תקופת הרצה בת מספר חדשים שבה הנסיעה תהיה חינם, ושבמהלכה יוכל הציבור להתרגל למערכת החדשה ולפתח אמון בלוח הזמנים ובמידע. קוי ה BRT ייפעלו בתדירות נמוכה יותר גם בלילות, עם תגבור בלילות הבילוי (חמישי בלילה ושבת בלילה). עם הפעלת הקוים יתחיל הליך שיתוף ציבור שמטרתו קביעת קטעים שיפעלו גם בשבתות ובחגים (למעט יום כיפור).
כל המאפיינים הללו יביאו שיפור משמעותי ביותר במהירות המסחרית הממוצעת של האוטובוסי בקוי ה BRT, וחיתוך מהותי בזמני המסע (trip duration) של רוב משתמשי התחבורה הציבורית בת"א-יפו. לראשונה מזה זמן רב תהפוך תחבורת אוטובוס לבחירת העדפה (selection of choice) גם עבור מאות האלפים שכיום לא מעלים על הדעת להשתמש בה. הממשק של שני קוי החלוץ עם רכבת ישראל תעודד רבים שכיום נמנעים משימוש ברכבת לצורך הגעה לעיר (בגלל חששם מסרבול התנועה בעיר עצמה) לשנות את הרגליהם ולעבור לרכבת.
פרסום התכנית, עליה שוקדים מיטב אנשי 'עיר לכולנו' בשיתוף אנשי מקצוע רציניים זה למעלה משנה, מעמיד את חולדאי ואת הקואליציה הרחבה שלו במועצת העיר בפני מבחן בגרות חשוב. האם להמשיך ולזלזל בהצעות טובות ומועילות של 'עיר לכולנו', כפי שעשה מאז נובמבר 2008, רק כי הן מזוהות עם סיעת האופוזיציה? או, לחילופין, לשתף פעולה עם מיזם שעשוי לתת תקווה ולהביא שינוי בתחום שבו רשם הממסד העירוני כשלון חרוץ כל כך? תגובת הקואליציה להצעה לסדר בנושא תחבורה ציבורית שהגיש למועצת העיר ב 31 במאי 2010 חבר מועצת העיר מטעם 'עיר לכולנו' ד"ר נח עפרון לא בישרה טובות. הקואליציה, כהרגלה, דחתה את הצעת עפרון ברוב מקיר לקיר כמעט. נכון שההצעה של עפרון לא פירטה את ההצעה והקוים החדשים, מה שאיפשר לחולדאי לטעון שהיא טובה אבל כללית ו'אידיאולוגית'. נראה איך חולדאי יגיב להצעה המלאה, עם פירוט הקוים, שמתפרסמת כעת.

כדאי לבדוק את קבוצת הפייסבוק של הקמפיין המעניין הזה, שהושק הערב בכיכר מגן דוד בתל-אביב.

לכבוד חג השבועות ואורגית החלב שמתלווה אליו, ובמיטב המסורת שהתחלתי כאן עם השבתת שמחת המנגלים ביום העצמאות, הנה כמה נתונים על הקשר בין משק החלב לגזי חממה.

מחקר חלוצי כאן הוא זה שערכה ג'ניפר וויטמן (Jenifer Wightman) מאוניברסיטת קורנל לפני כמה שנים, שהתמקד במשק החלב של מדינת ניו-יורק. הנתונים  עליה התבססה וויטמן הם משנת 1997, שבה היו פעילות במדינת ניו יורק 700 אלף חולבות.

וויטמן ערכה ניתוח מעגל החיים (Life cycle analysis) של כל תהליך הייצור: מגידול הצמחים שמשמשים כמזון, דרך עלויות אחזקת הרפתות עצמן, הוצאות ההובלה של המזון אל הרפתות והחלב מהן, וכמובן גזי החממה שמקורם בפרות ובהפרשותיהן. התוצאה, האמת, די מסריחה. מסתבר שמשק החלב לבדו אחראי ל 2% מכלל פליטות ה CO2  של מדינת ניו יורק. זהו שיעור דומה לשיעור הפליטה שמקורה במטוסים (בחישוב עולמי). לארגונים כמו  ארגון מגדלי הבקר לחלב בבריטניה, למשל, זו השוואה שנראית מחמיאה.

הנה מרכיבי הניתוח של וויטמן.

ראשית מרכיב יצור המזון. כידוע, משקי בקר תעשייתיים בני זמננו (לבשר ולחלב כאחד) כבר מזמן אינם מבוססים על פרות שיוצאות לאחו ללחך עשב טבעי. הפרות ניזונות מתערובת צמחית סינתטית, שבתהליכי הגידול שלהם נפלטים הרבה גזי חממה. המחקר על 700 אלף הפרות של מדינת ניו-יורק מראה שבמהלך ייצור המזון עוברן נפלטה כמות אקווילונטית ל 2.2 מיליון טונות CO2. זו כמות ששוה לכחמישית מכלל פליטות  הCO2  של מדינת ישראל כולה. רוב הכמות אגב נלפטה כתוצרי לוואי כימיים של התהליך (בעיקר סביב ייצור חנקן). רק כחמישית היו פליטות שמקורן בשריפת דלק במכונות חקלאיות. ייצור המזון לפרות, שחלקו אגב מתרחש מחוץ לגבולות ארה"ב (אבל נלקח בחשבון כחלק מהתהליך), היה אחראי על פי המחקר ל 34% מכלל ייצור גזי החממה של משק הבקר.

הסעיף השני היה פליטות co2 כתוצאה מתחבורה ושימוש בחשמל. תחבורה לשם הובלת המזון לחוות הבקר והובלת החלב ממכוני החליבה למחלבות שבהן הוא מעובד לחלב לשתיה ולמוצרי חלב. שימוש בחשמל לשם תפעול הרפתות ומכוני החליבה. סך הכל פליטות: 420 אלף טונות, שהם 5% מכלל ייצור גזי החממה של משק הבקר.

הסעיף השלישי והכבד ביותר הוא פליטה ישירה של גזי חממה ממעי הפרות. מדובר כמובן במתאן, ומקורו במעי הפרות נותן לו את השם מתאן אנטארי. הכמות: קצת יותר מ 100 אלף טונות במשקל.אבל בגלל הפוטנציאל הגבוה של מתאן כגז חממה הכמות הזו מתורגמת לכמות אקווילנטית ל 2.4 מיליון טונות CO2, שזה כ 38% מכלל ייצור גזי החממה של משק הבקר במדינת ניו-יורק.

גם הסעיף הרביעי הוא לא סימפטי במיוחד: ניהול ההפרשות. בחלק מהמקומות ההפרשות של הפרות נאגרות בצורה נוזלית, במקומות אחרים בצורה מוצקה יותר. הסך הכל: מתאן וגזים אחרים שערכם אקויולונטי לעוד כ 1.4 מיליון טון CO2, המהווים 23% מכלל ייצור גזי החממה של משק הבקר במדינת ניו-יורק.

החקלאות הניו-יורקית בכללותה, אגב, היתה אחראית בעת המחקר ל 8% מכלל פליטות מדינת ניו-יורק.

מאז זרם הרבה חלב במכוני החליבה, במיכליות, בסופרמרקטים ובמקררים. וגם המחקר התפתח. ד"ר ישראל פלמנבאום, האחראי על משק החלב במשרד החקלאות, מדווח כאן על מחקר השוואתי שהציג מומחה גרמני בשם המה במהלך נס בינלאומי ב 2008. מחקרו של המה מראה שבדומה לוויטמן גם הוא מצא שפליטה ישירה של מתאן ממעי הפרות ומתהליכי העיבוד של הפרש אחראי לכ 50% מכלל פליטת גזי החממה של תהליך ייצור החלב. המה מציע נתון חשוב נוסף: בממוצע עולמי, ייצור ק"ג חלב אחד כרוך בפליטה של בין 1.0 ק"ג CO2e במשקים הסביבתיים יותר ל 1.5 ק"ג CO2e במשקים פולטניים יותר.

במקום אחר מראה פלמנבאום שדוקא מישראל יוצאת כאן בשורה מעודדת. כידוע, ישראל הגיע לתנובות חלב מדהימות של עד 11 אלף ליטר לפרה לשנה. מסתבר שהתנובה הפנסטסטית משפיעה גם על טביעת הרגל הפחמנית של החלב הציוני: לטענת פלמנבאום הוא נמוך בכ 80 אחוז מן המקובל במערב אירופה. לפי חישובי מדובר אם כן בטביעת רגל שמצטמצמת ,רק' בכ 300 עד 400 גרם CO2e לליטר חלב שאנו צורכים בישראל.

מכונית פרטית ממוצעת, אגב, פולטת כ 150 גרםCO2    לקילומטר נסיעה. מה שאומר שצריכת ליטר חלב שוה לנסיעה של שני קילומטרים באוטו.

חג שבועות שמח.

נצחון אדיר לתנועה הסביבתית: התכנית למסלול נחיתה שלישי בהית'רו בוטלה בידי הממשלה הבריטית החדשה.
הפעם זו כבר לא רק החלטה שיפוטית מעכבת, אלא שינוי מדיניות מוצהר. הבי.בי.סי מסר אתמול שבתוך ימים מנצחונם בבחירות הכלליות בבריטניה, ועוד לפני שהושלם כל תהליך העברת השלטון ממפלגת הלייבור לקואליצית השמרנים והליברל דמוקרטים, החליטו דיויד קאמרון וניק קלג, בעלי הבית החדשים בבריטניה, שהתכנית לבנית מסלול שלישי (וטרמינל ששי) בהית'רו, שמשמעותה כמעט הכפלה של נמל התעופה מהגדולים בעולם, בטלה ומבוטלת.
זו החלטה הרת גורל לא רק לעתיד הית'רו, אלא לגבי תחבורה אוירית בכלל. זה המקרה הראשון בהיסטוריה התעשייתית בת זמננו שפרויקט בסדר גודל של עשרות מיליארדים נדחה כי הוא מאיים על אקלים העולם. כזכור, בהכרעה שיפוטית בנושא שהיתה במרס השנה קבע בית המשפט הבריטי שכל תכנית ההתרחבות של נמלי התעופה הבריטיים 2003, שהיא המסגרת הכללית לתכנית ההרחבה בהית'רו, עומדת בניגוד ל Climate Act משנת 2008. העובדה שהממשלה מצטרפת להיגיון הזה היום עשויה להשפיע על הכרעות של גורמי תכנון ובתי משפט בכל רחבי העולם.
החלטתם של קמרון וקלג משנה לחלוטין את המאזן בין תחבורה אוירית לרכבות. אחד הנימוקים המשכנעים ביותר של הקמפיין נגד המסלול החדש בהית'רו היה שמאות טיסות שממריאות ונוחתות שם בכל יום מקשרות את לונדון עם ערים באנגליה ובאירופה שאליהן ניתן להגיע ברכבת – לעתים מהר יותר מבמטוס. זה אומר שתחבורה אוירית – צורת התנועה הפולטנית ביותר במונחים של CO2 לקילומטר שאדם נוסע – קיבלה מכה אנושה על הראש. מעכשיו היא תהיה לגיטימית רק במקרים של היעדר ברירה אחרת. במקום זה ברור עתה שבריטניה תשקיע משאבים רבים בחיבור הית'רו לרשת הרכבות שלה, כולל קו מהיר מלונדון לגלזגו שיעבור בשדה.

יום העצמאות נפל השנה ביום שלישי, אז הדברים המובאים כאן אינם מחייבים הפעם פעולה דרסטית. יחד עם זאת, עוד אתם מתמסרים לעשן המנגלים ולריחות הבשר החרוך היום, כדאי שתשימו לב להתפתחות מעניינת מסן פרנציסקו בתחום החצימחונות (צמחונות חלקית מטעמים סביבתיים). מי שהפנה את תשומת לבי לסיפור הזה, שעשוי להכריח אתכם להכריע ביום העצמאות הבא בין בשר לפלפלים קלויים במנגל, כלומר בין סביבתנות לעצמאותנות, הוא  חגי כהן מיזמת 'שני צמחוני' בישראל.

הסיפור מתחיל מזה שמועצת העיר של סן פרנציסקו קיבלה בשנים האחרונות החלטות שמטרתן קידום התזונה הבריאה של תושבי העיר. ההחלטות היו כלליות, ועד לאחרונה לא פירטו מהי תזונה בריאה. זה השתנה ב 6 באפריל השנה, כשחברת המועצה סופי מקסוול העלתה הצעת החלטה שמטרתה עידוד הפחתת צריכת מוצרים מן החי, וזו התקבלה בידי המועצה פה אחד. הנה תרגום נוסח ההחלטה (תרגום של חגי, עם עריכות ותוספות שלי):

'החלטה המכריזה על כל יום שני כיום צמחוני, לצורך עידוד כל מסעדה, חנות מזון ובית ספר להציע מגוון של אפשרויות מבוססות צמחים כדי לשפר את בריאותם של תושבי סן פרנציסקו.
הואיל ותזונה על בסיס צמחי היא 'תזונה ירוקה' של ממש, שמפחיתה את הבעיות האקולוגיות החמורות שקשורות בייצור חיות משק;
והואיל ודו"ח מ-2009 של יועצים סביבתיים של הבנק העולמי, גודלנד ואנהנג, שנקרא 'חיות משק ושינוי האקלים', מגלה שחיות במשקים ומוצרי-הלוואי שלהן אחראים לכל הפחות ל-32.6 מיליארד טונות של פחמן דו-חמצני בשנה, או 51 אחוזים מכלל הפליטות השנתיות של גזי חממה בעולם. גודלנד ואנהנג הסיקו שהחלפת מוצרים מן החי במוצרי סויה וחלופות אחרות תהיה האסטרטגיה הטובה ביותר לשנות את מגמת שינוי האקלים;
והואיל וממצאי 'ארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות' הביאו את רג'נדרה פצ'אורי, ראש 'הפאנל הבין-ממשלתי לעניין שינוי האקלים', שזכה בפרס נובל לשלום, להמליץ שיחידים יפחיתו את ההשפעה הפחמנית האישית שלהם על-ידי הפחתת צריכת הבשר שלהם;
והואיל ותזונה המבוססת על צמחים תומכת ברפואה מונעת ועשויה להפחית את ההוצאות הרפואיות של יחידים ושל מערכת הבריאות;
והואיל וביולי 2009, גנט, בלגיה, הכירה בקשר שבין תזונה לבין שינוי אקלים על-ידי ייסוד יום צמחוני בכל שבוע במשך השנה;
והואיל ובאפריל 2009 העיר טאקומה פארק, מרילנד, אימצה הצהרה מאת ראש העיר המכריזה על השבוע שבין 24 ל 30 באפריל כ'שבוע הצמחוני של טאקומה פארק,' במטרה לעודד אזרחים לבחור מזונות צמחוניים בתור דרך להגן על הפלנטה, על בריאותם ועל בעלי-חיים;
והואיל ובפברואר 2009, במסגרת 'תוכנית סינסינאטי הירוקה' המליץ 'כוח המשימה העירוני בעניין מזון' של העיר לתושבים להחליף חלק מהבשר שבתפריט שלהם בפירות ובירקות טריים;
והואיל ו'ארגון התזונה האמריקאי' מכיר בכך שצריכת בשר מופחתת מקטינה את הסיכון לבעיות בריאות שונות, בהצהירו כי "נתונים מדעיים מצביעים על מתאם חיובי בין תזונה צמחונית לבין סיכון מופחת למספר מחלות כרוניות ומצבים ניווניים ובככל זה השמנת-יתר, לחץ דם גבוה, סוכרת מסוג 2 וסוגים מסוימים של סרטן";
אשר על כן מחליטה המועצה
ש'ועד המפקחים' (הגוף הביצועי של העיריה, ד.ר.) מייעד כל יום שני להיות יום צמחוני במטרה לעודד את כל המסעדות, חנויות המצרכים ובתי-הספר להציע מגוון אפשרויות גדול יותר על בסיס צמחי כדי לשפר את הבריאות של תושבי סן פרנסיסקו ומבקריה, וכדי להגביר את המודעות להשפעה שיכולה להיות ל 'תפריט ירוק' על הפלנטה שלנו.

עד כאן נוסח החלטת מועצת עירית סן פרנציסקו.

לעיון נוסף ראו כאן את דו"ח סוכנות החקלאות והמזון של האו"ם 'צלן הארוך של חיות המשק'

וכאן דו"ח גרינפיס על 'שחיטת האמזונס' – הצורה בה יערות העד מבוראים כדי לפנות מקום לחקלאות תעשייתית שמייצרת סויה ומינים אחרים להאבסת בעלי חיים לבשר.

ועוד משהו בווינט בנושא