הוֹמוֹ קוֹמְבּוּסְטַאנְס – האדם השורף Homo Combustans

דו"ח חדש (כאן תקציר המנהלים שלו, וכאן הדו"ח המלא) שיצא לאור בתחילת אפריל בארה"ב מגלה שחברת הנפט אקסון מובייל, שהעבירה בעשורים האחרונים למעלה מעשרים מיליון דולר לקבוצות חשיבה שמרניות העוסקות בהפצת תעמולה שמכחישה את המקורות האנתרופוגניים של שינוי האקלים, איבדה בשנים את הבכורה לחברה תעשייתית אחרת, Koch Industries שמה.

על פי הדו"ח, שהוכן בידי גרינפיס ארה"ב, בין השנים 1997 ל 2008 תרמה החברה, באמצעות מוסדות פילנטרופיים שבעליה ממנים, כולל מוסד צ'ארלס קוך ולצדו מוסד דיויד קוך,  48.5 מיליון דולר לקבוצות מכחישות אקלים. רק בשנים 2005 עד 2008 הגיע סך התרומה ל 24.9 מיליון דולר.

תעשיות קוך, ש 84% אחוז ממניותיה נמצאות בידי האחים צ'ארלס ודיויד קוך, היא החברה העסקית הפרטית השניה בגודלה בארה"ב (חברה פרטית היא חברה שנשלטת בידי אדם או משפחה אחת, מבלי שמניותיה יוצעו לציבור וייסחרו בבורסה). כחברה פרטית תעשיות קוך אינה מחוייבת למסור דין וחשבון פומבי על כספים שהיא מעבירה לגורמים שונים ולכן הבולטות הציבורית שלה קטנה. צ'ארלס קוך התבדח פעם ש'תעשיות קוך היא החברה הגדולה ביותר שאתם לא מכירים'. אך אין לטעות: מדובר בקונגלומרט ענק. החברה מחזיקה בכעשרים חברות תעשיתיות, עם מחזור מכירות של 100 מיליארד דולרים. היא פועלת ב 60 מדינות בתחומים הכוללים זיקוק דלקים, בנית צנורות נפט, אספקה וסחר של פחם, חיפושי נפט וגז, ייצור כימיקלים ופולימרים, ייצור דשנים, חוות בקר ומוצרי עץ מיערות. בצפון אמריקה מתפעלת החברה מערכות גדולות של הפקה והובלה של נפט גולמי. חברת הבת שלה Flint Hills Resources מחזיקה בתי זיקוק באלסקה,מינסוטה, וטקסס ומעבדת בכל יום כ 800 אלף חביות של נפט גולמי. החברה מחזיקה בבעלות של 3% מצנור הנפט של אלסקה, והיא הבעלים הבלעדיים של למעלה מ 6000 ק"מ של צנורות להובלת נפט ומוצריו ברחבי ארה"ב ושל בית זיקוק ברוטרדאם שמעבד 80 אלף חביות ביום. היא בעלת ענין מרכזית בייצור נפט מחולות זפת בקנדה – צורת הפקת דלק מזהמת במיוחד – ועושה הון רב גם מהובלת המוצר המופק והפצתו בארה"ב.
כאמור, כחברה פרטית תעשיות קוך לא מדווחת על מה היא עושה בכספיה. הארגונים בהם היא תומכת, לעומת זאת, שהם לא למטרות רווח, מחוייבים על פי החוק האמריקני לשקף בדו"חות הניהול התקין שלהם את מקורות ההכנסה שלהם. תחקירני הדו"ח של גרינפיס היו צריכים רק לעיין בדו"חות הגלויים של כמה מקבוצות החשיבה  השמרניות שמובילות את התעמולה הפסבדו-מדעית שתומכת בהכחשת המקורות האנתרופוגניים (מעשה ידי אדם) של שינוי האקלים כדי לגלות את הקשר המימוני לתעשיות קוך. לא מפתיע גם שצינור ההעברה העיקרי שמקשר את רווחי ההון של התעשייה לקבוצות החשיבה הוא המוסדות הפילנטרופיים שהקימו ומממנים האחים קוך.

הנה גופי החשיבה והמדיניות הימניים העיקריים שנהנים משיתוף הפעולה הזה עם תעשיות קוך, והתפוקות שלהם בענין הכחשת האקלים:

מרקאטוס סנטר (Mercatus center) : מרכז חשיבה שמרני הפועל במסגרת אוניברסיטת ג'ורג' מייסון (צ'ארלס קוך חבר הועד המנהל של האוניברסיטה). המרכז פרסם ב 2001 חוות דעת שעיקריה: התחממות כדור הארץ תועיל לאנושות, היא מתרחשת בעיקר בלילה, בחורף ובקטבים. ב 2009 קבעה חוות דעת דעת מטעמו שהתחממות כדור הארץ אמנם מתרחשת והיא מעשה ידי אדם, אבל אין צורך לקצץ פליטות גזי חממה וכדאי להתמקד ב'העברת אוכלוסיה מאזורים שעלולים להינזק משינוי 'אקלים.

סך כל הגראנטים שקיבל מרקאטוס סנטר ממוסדות הפילנטרופיה של האחים קוך בין 1997 ל 2008: 9,874,500 דולר.

מוסד אמריקנים למען שגשוג (Americans For Prosperity Foundation – AFP): מנהל החל מ 2008 מסע צלב נגד אנרגיה נקיה וחקיקה בנושאי אקלים, שהובלט ביניהם הוא מסע בכדור פורח שמנסה להציג את המידע המדעי על התחממות כדו הארץ כ'אויר חם' (שטויות). המוסד תומך בשנה האחרונה ב'מסיבות התה' של התנועה השמרנית שמריצות את שרה פיילין כמועמדת הרפובליקנית לנשיאות.
סך כל הגראנטים שקיבל AFP ממוסדות הפילנטרופיה של האחים קוך בין 1997 ל 2008: 5,176,500 דולר.

המכון ללימודים הומאנים (Institute for Humane Studies – IHS): פועל במסגרת אוניברסיטת ג'ורג מייסון. תואר במגזין Mother Jones 'גן עדן למכחישי שינוי אקלים'. כמה מהמדענים והיועצים המדעיים הבולטים בתנועת הכחשת האקלים, כולל רוברט בראדלי, פרד סינגר, ברוס יאנדל וקנת' גרין, מחזיקים במשרות או מלגות מטעם המכון.
סך כל הגראנטים שקיבל IHS ממוסדות הפילנטרופיה של האחים קוך בין 2005 ל 2008: 1,967,000 דולר.
סך כל הגראנטים שקיבל IHS ממוסדות הפילנטרופיה של האחים קוך בין 1997 ל 2008: 3,923,457 דולר.

מוסד המורשת (Heritage Foundation – HF): אחד הותיקים שבין ארגוני החשיבה השמרניים בארה"ב. מזמין בעקביות חוות דעת שמטרתן פרשנות מעוותת של מחקרים מדעיים והמלצות מדיניות בנושא שינוי האקלים, ומשתמש במסקנותיהם כדי לפעול כנגד תכניות פעולה של הממשל לעצירת שינוי האקלים.
סך כל הגראנטים שקיבל HF ממוסדות הפילנטרופיה של האחים קוך בין 2005 ל 2008: 1,620,000 דולר.
סך כל הגראנטים ממוסדות הפילנטרופיה של האחים קוך בין 1997 ל 2008: 3,358,000 דולר.

מכון קאטו (Cato Institute CI): עוד שחקן ותיק ובעל מהלכים בזירת החשיבה השמרנית בארה"ב. בתחום האקלים מתמקד בהעלאת ספקות לגבי הבסיס המדעי של הקונצנזוס הרחב על הגורמים לשינוי האקלים ובהטלת ספק לגבי הרציונאל שלו. ה'ספרון לקובעי מדיניות' שהוציא הארגון ב 2009 פותח בקביעה ש'אסור שהקונגרס יעביר שום חוק שמגביל פליטת CO2', ושיש צורך להבהיר לציבור שהחקיקה המוצעת בתחום האקלים כמעט ולא תמנע המשך התחממות כדור הארץ. המכון הוא התומך הכספי הראשי של World Climate Report – ז'ורנאל פסבדו מדעי שמוקדש להכחשת אקלים. עורך הז'ורנאל, פאטריק מייקלס, שהוא עמית מחקר בכיר במכון קאטו, קיבל מהמכון 98,000 אלף דולר כדי לכתוב, ביחד עם מכחיש אקלים נוסף בשם רוברט בולינג, ספר שנקרא 'הגזים השטניים'. במהלך השנים קיבל מייקלס מימון למחקרים וניירות עמדה מחברות כריה של פחם ומיצרניות חשמל שמרבות להשתמש בפחם בתחנות הכח שלהן.
סך כל הגראנטים שקיבל CI ממוסדות הפילנטרופיה של האחים קוך בין 2005 ל 2008: 1,028,400 דולר.
סך כל הגראנטים ממוסדות הפילנטרופיה של האחים קוך בין 1997 ל 2008: 5,278,400 דולר.

בנוסף לחסדים המופלאים שהעניקו המוסדות הפילנטרופיה של האחים קוך לחמשת המוסדות שנזכרו, הם תמכו בעוד 29 קבוצות חשיבה שמרניות שעסוקות בהכחשת אקלים, ביניהן:

מכון מנהטן (The Manhattan Institute):

800,000 אלף דולר שמקורם בתעשיות קוך בין 2005-2008, 1,325,000 דולר בין 1997 ל 2008

המכון לחקר המשפט בוושינגטון (Washingtn Legal Foundation):

655,000 אלף דולר שמקורם בתעשיות קוך בין 2005-2008, 1,255,000 דולר בין 1997 ל 2008

החברה הפדראלית לחקר חוק ומדיניות ציבורית (Federalist Society for Law and Public Policy Studies):

543,000 אלף דולר שמקורם בתעשיות קוך בין 2005-2008, 1,750,700 דולר בין 1997 ל 2008

מלבד פעילותם הישירה בעניני אקלים עסוקים הארגונים בהם תומכים המוסדות הפילנטרופיים של האחים קוך גם בפעילות פוליטית שמרנית בתחומים אחרים. ב 2006-2009, קובע הדו"ח של גרינפיס, הוציאו תעשיות קוך ובני המשפחה קוך 37.9 מיליון דולר על לובי בנושאי נפט ואנרגיה – סכום שנופל רק מסך הסכומים שהוציאו על פעילות כזו אקסון מובייל (87.8 מיליון דולר) ושברון (כ 50 מיליון דולר). מוסדות האחים קוך הוציא בשנים האחרונות עוד  5.74 מיליון דולר על תמיכה במועמדים וקמפייים פוליטיים מקומיים וכלל ארציים.

בפוסט הבא אנתח את דפוסי העבודה של ארגוני הימין השמרני הנתמכים בידי תאגידי נפט כמו תעשיות קוך, ואת האופן שבו הם מייצרים  'פיקפוק מודרך' (על משקל 'דמיון מודרך') בתחום האקלים. דגש מיוחד יהיה בו על הצורות בהן הם מייצרים 'תיבות התהודה' למידע מדעי מסולף בשירות תאגידי הפחמן הגדולים.

כדור הארץ כבר ותיק, אבל יום כדור הארץ כאירוע סביבתי חוגג היום 40 שנה. אז לכבוד יום ההולדת הרהורים על השנה האחרונה בתחום הסביבתי החשוב והמשמעותי ביותר – שינוי אקלים.
למי שחרד לעתיד האנושות בעידן המאפ"ן (המצב האקלימי הפוסט נורמלי) השנה הזו היתה קשה. זאת בגלל שני תהליכים מדאיגים שהתרחשו במהלכה. האחד הוא ההצלחה הלא מבוטלת למהלך שאני מכנה 'הפיקפוק המודרך' (על משקל דמיון מודרך) בעצם קיום ההתחממות ובמקורותיה האנתרופולוגניים (מעשה ידי אדם). השני הוא כשלון מנהיגי העולם בכינוס בקופנהאגן לתרגם את מה שהם יודעים על הסכנות האורבות לאנושות בעשורים הקרובים לפעולה פוליטית אפקטיבית.
הפוסט הזה מוקדש לפקפוק המודרך. תכתובות הדואר האלקטרוני שהודלפו מאוניברסיטת איסט אנגליה בנובמבר 2009 (להערכתי במזיד, בידי גורמים אנטרסנטיים בכלכלת הפחמן, אך אין לי הוכחה לכך), באו למכחישי האקלים בזמן מצויין. עבור אנשי תקשורת רבים ברחבי העולם, הרכילות שנכללה במיילים ההם היתה חשיפה ראשונה לויכוח המדעי המורכב על התחממות כדור הארץ. עיתונאים ועורכיהם קראו שם התבטאויות לא מחמיאות שכתבו מדעני אקלים מובילים על קולגות שדעתם שונה, לצד הצהרות כמו 'השתמשתי בטריק של מייק כדי להסתיר את נתוני הטמפרטורה במאה ה 20', (ראו כאן למה באמת התכוונו באמירה הזו), והשתכנעו בטעות שהם הגיעו בקפיצה אחת אל פסגת הפירמידה של העתונות החוקרת. היצר העיתונאי הבסיסי, זה שמחפש להבין בזריזות תמונה מורכבת ולחשוף בה אי התאמות וסתירות, ותחושת ההיבריס שהם יודעים לעשות זאת יותר טוב מכולם, השתלטו על הדיווח. בתוך ימים החלו אלפי כלי תקשורת ברחבי העולם לספר סיפור עם נאראטיב פשטני אך אטרקטיבי. עיקריו: יש תיאוריה הגמונית ותיקה על התחממות גלובלית מעשה ידי אדם. אבל עכשיו נחשף שכמה מהמדענים המובילים בה מתנהגים כחברים בקליקה מדעית סגורה ומרושעת, ומשחקים בנתונים כדי להתאימם לתיאוריות מפוקפקות. המסקנה העתונאית הנחרצת: כדאי להתייחס לכל הסיפור – ו'סיפור' היא כידוע מילת מפתח בעולם המדיה – במידה הראויה של חשדנות. תחקיר מסודר יותר של הפרלמנט הבריטי מראה אגב עד כמה הם טעו.
אך מה לעשות והאיסטרטגיה התקשורתית הזו מוכרת עתונים ומעלה רייטינג כבר שנים רבות. היא חשובה כשמותחים ביקורת על מערכות שלטון עתירות כח, אך יכולה להיות מטעה ומסוכנת כשמושא התחקיר הוא ידע מדעי. מדע, בהגדרה, הוא עבודה בהתהוות. חוקר שיעז להתיחס לממצאיו או למסקנותיו כאל 'אמת' שאין עליה עוררין ייחשב בעיני חבריו לתחום כשרלטן וכמגלומן ויוקרתו תצנח. כל עבודה מדעית מתיחסת לעבודות קודמות בביקורתיות. היא מנסה להשלימן, להרחיבן, לתקנן או להעמיד אותן על דיוקן. זו המוטיבציה שמפעילה חוקרים, וזה מה שהופך את המדע לשדה מרתק ויצירתי. זו אגב גם הסיבה מדוע משטרים פוליטיים או אינטרסים כלכליים שמנסים להתערב ולנתב כיווני מחקר וחשיבה מנוונים את התפתחות החשיבה ומסיגים אותה אחורנית.
במקרה של האקלים, הפיכת ה'ממצאים' במיילים המודלפים ואי דיוקים מקומיים נוספים שנמצאו בדו"חות מדעיים כאלו ואחרים לעילה לעיון מחדש בתמונה הכללית היא עיוות מסוכן. היא מבלבלת בין עיקר וטפל, עושה טריביאליזציה לא הוגנת למידע מהותי ומבליטה שוליים מדעיים זניחים. למה הדבר דומה? לכלה שנכנסת לאולם החתונות ביום נישואיה ומישהו חד עין מבחין בקווצת חוטים פרומים בשולי שמלתה. בהתחשב בציפיה ששמלת כלולות תהיה כליל השלמות ביום החתונה, דבר כזה ראוי אולי לתשומת לב רגעית. אך האם יהיה נכון להפיץ בקהל את השמועה ש'הכלה הגיעה לחתונתה בשמלה קרועה'? והאם יהיה זה הגיוני לטעון שהשמלה הקרועה מעידה שכל החתונה היא אירוע זול והמוני? שהזיווג אינו מוצלח? שמוסד הנישואין פגום?
זה, בהשאלה, מה שעושה הפיקפוק המודרך לקונצנזוס המדעי הרחב על המקורות האנתרופוגניים של התחממות כדור הארץ. התקשורת נמשכת לרכילות ולאי הדיוקים שנפלו פה ושם בדיווחים על המחקר המדעי בדיוק כמו הקהל שממוסמר לחור שבשמלת החתונה. את זה אפשר אולי להבין. מה שלא מתקבל על הדעת הוא שהתקשורת, שלעולם לא תטרח לסקר את אלפי המאמרים המדעיים הדקדקניים שמצביעים על תמונה ברורה של התחממות אנתרופוגנית, תתנפל על בעיות שוליות בקורפוס המדעי הסולידי ותהפוך אותן, ממש כמו את הנקב בשמלת החתונה, לעילה לעיון מחודש בעולם ומלואו.
הפאנל הבין ממשלתי לשינוי אקלים IPCC, זה שממצאיו הם האורים והתומים של קובעי המדיניות בתחום האקלים ברוב מדינות העולם, הוא מוסד ייחודי בהיסטוריה המדעית. מסונפים אליו אלפי אנשי מקצוע בתחומי חקר האטמוספירה, האוקינוסים, הקרחונים, הגיאולוגיה והגיאומורפולוגיה, הבוטניקה, הזואולוגיה, הפליאו-ביולוגיה, הארכיאולוגיה ותחומים נוספים, שסורקים בלי הרף עשרות אלפי מאמרים מדעיים ודו"חות מחקר. ב 2007, בתום 15 שנה של איסוף, הערכה, קריאה ואינטגרציה של כל הממצאים הרלבנטיים, הבשיל הפאנל, שהוא גוף שמרני מבחינה מדעית, לקבוע סוף סוף, באפן נחרץ למדי, שהתחממות גלובלית אכן מתרחשת, ושהיא מעשה ידי אדם. כשעתונאי זריז שהתוודע לתחום באפן חלקי וחפוז לפני כמה שבועות חורץ בהבל פה ש'מדענים אחרים חושבים אחרת', הוא הופך את הידע המדעי המבוסס לגרסא. בכך הוא משרת קודם כל את האינטרסים של כלי התקשורת שבו הוא מועסק. כי אם יש משהו שהתקשורת בת זמננו אוהבת, זה תחרות בין גרסאות.
במחקר מדעי, שלא כמו בתקשורת המונית, אין מקום לדמוקרטיה או לרייטינג. לפתוח עולמות ידע מנומקים ומגובים היטב לתחרות בין גרסאות זה לא הוגן, חוטא לאמת המדעית, אבל יותר מכל עלול להיות גם מסוכן. תאגידי הפחמן הגדולים אינם מבקשים לנצח בויכוח. די להם אם הויכוח יתעורר, יבלבל את הציבור ומקבלי ההחלטות ויוריד את רמת הנחישות הפוליטית להביא שינוי. זה יתן להם מה שהם רוצים יותר מכל: פסק זמן של עוד עשור או שניים או שלושה, להפיק ולשרוף עוד דלק מחצבי שיכניס לכיסיהם סכומי עתק. האטמוספירה תידרדר עד מעבר לנקודת האל-חזור, עם 500 ו 600 חלקי מיליון של CO2? שתידרדר. התאגידים ובעליהם אינם צפויים לסבול. הרעב, הצמא, ההצפות והמחלות יפגעו באוכלוסיות אחרות, במקומות רחוקים.
יש מי שיאמרו שכל זה מובנה לתוך הד.נ.א של התקשורת בת זמננו. יכול להיות שכך הוא, אבל אני עדיין לא התיאשתי מתקשורת אחראית. אחרי מאות מאמרים שכתבתי בעמוד הדעות של 'הארץ', ואין ספור תכניות רדיו וטלויזיה שבהן השתתפתי, וספרים שכתבתי ואחרים שסקרתי, אני יודע שאפשר אחרת. כדור הארץ זקוק לעתונאים ועורכים שקוראים לפני שהם כותבים, ושיודעים לרסן את היצר העיתונאי גם כשנקרית להם ההזדמנות ל'סקופ' שיאדיר רגעית את שמם.

הפוסט הזה מוקדש לזכרו של הבוטנאי פרופ' יואב ויזל (אונ' ת"א) שהלך לעולמו בשבוע שעבר.

אחד מתחומי התמחותו של ויזל היה דנדרוכרונולוגיה – ניתוח טבעות עצים והמידע שהם אוצרים על תנאי מזג אויר בעבר. נושא זה עומד בלב אחד המימדים של הויכוח המר המתנהל בחודשים האחרונים בתקשורת העולמית על הרקורד המדעי של משבר האקלים, ויכוח שהתחיל עם הדלפת המיילים הגדולה מהיחידה לחקר האקלים CRUבאוניברסיטת איסט אנגליה.

בסוף שנות השבעים, כשהייתי מדריך צעיר בבי"ס שדה צוקי דוד בסיני, עבדתי קיץ אחד כעוזר מחקר של יואב, ששלח אותי לטפס על צוקי גרניט אנכיים בג'בל בב ובסירבל, להשתלשל בחבלים מעל לנקיקים (אז עוד לא ידענו שקוראים לזה סנפלינג) ולהביא עבורו קדוחות מעצי אלת החנג'וק, כמה מהם בני שלוש מאות וארבע מאות שנה. בשנים האחרונות שוחחנו מפעם לפעם על שינוי אקלים. אז לזכרו:

אחד המיילים המדוברים ביותר בין המיילים שדלפו בנובמבר האחרון הוא זה שבו פיל ג'ונס, ראש היחידה ואחד מעורכי הפרק המדעי המרכזי בדו"ח הרביעי של הפאנל הבינממשלתי לשינוי אקלים (IPCC) כותב לחברו במלים הבאות: 'זה עתה השלמתי את הטריק של מייק ב'נייצ'ר', של הוספת הטמפרטורות האמיתיות לכל סדרה עבור 20 השנים האחרונות (כלומר מ 1981 הלאה), ומשנת 1961 ל(נתונים של) קית', כדי להסתיר את הירידה'. הנה הטקסט שמופיע במייל המקורי באנגלית: “I’ve just completed Mike’s Nature trick of adding in the real temps to each series for the last 20 years (ie from 1981 onwards) and from 1961 for Keith’s to hide the decline.”

'הטריק של מייק בנייצ'ר' מתייחס למאמר שפירסם מייקל מאן, ביחד עם ריימונד בראדלי ומאלקולם היוז ב 1998 בז'ורנאל נייצ'ר. המאמר מנתח את התפתחות הטמפרטורה הגלובלית באלף השנים האחרונות. עבור חלק  מהתקופה יש מדידות מכשירים ממשיות – בכמה מדינות מאז המאה ה19, במדינות אחרות מאז המאה ה 20. עבור מאות קודמות אין כמובן מדידות מכשירים, ובמקומן משתמשים בנתונים תחליפיים, proxy באנגלית. למשל מידע שמחושב מניתוח טבעות עצים עתיקים. מאחר וכל טבעת מייצגת את צמיחת העץ בשנה אחת, והיות ועובי הטבעת מושפע בין השאר מהטמפרטורה ששררה באותה שנה, ניתן להסיק מכך על  הטמפרטורה ששררה אותה שנה. כשמשתמשים בנתונים מהרבה עצים וממקומות רבים, ומצליבים אותם עם רישומים היסטוריים של אירועי מזג אויר חריגים ותצפיות על איזורי תפוצה של צמחים ובעלי חיים, מגיעים לרמת דיוק מרשימה. מאחר ונתונים חליפיים ממשיכים להיאסף גם בהווה, ההשוואה בינם לבין נתוני מדידת מכשירים דהיום מאפשרים לחוקרים לשכלל בלי הרף את השיטה שבאמצעותה מסיקים על הטמפרטורה גם בתקופות העתיקות. דיון מקיף בסוגיות המתודולוגיות הכרוכות בכך אפשר למצוא כאן.

נחזור למאן בראדלי והיוז. הם חיפשו דרך שגרף הטמפרטורה שלהם, שהתפרסם כ'גרף מקל ההוקי' (הקו שמראה את שינוי הטמפרטורה העולמית נראה כמקל הוקי שוכב, עם עליה חדה בצד ימין), יביא לידי ביטוי גם את נתוני המכשירים וגם את החליפיים. הפתרון שבו בחרו, אליו מתייחס ג'ונס במלים 'הטריק של מייק', הוא לעשות זאת על ידי הכנסת שני הסטים – המדודים בפועל והחליפיים – לאותו הגרף.

מדענים משתמשים לעתים במושג 'טריק' או 'פטנט' כדי לתאר דרך מוצלחת שהם מצאו להתמודד עם בעיה, ולא כדי לתאר איזה סוד נורא או מניפולציה שהם עושים. במקרה הזה, יש הסכמה אפילו בין ספקני האקלים שמה שעשו מאן וחבריו הוא פתרון מוצלח ולגיטימי, ולא שום מניפולציה.

אך מה לגבי דבריו של ג'ונס באותו משפט על 'הוספת הטמפרטורות האמיתיות לכל סדרה [...] כדי להסתיר את הירידה'? איזו ירידה יש, ולמה ג'ונס מנסה להסתיר משהו?

נתון המפתח כאן הוא ממצא שמופיע במאמר מאת קית' בריפה ואחרים, שפורסם ב 1998 ב'נייצ'ר'. בריפה וחובריו, שמתמחים, כמו יואב ויזל, בדנדרוכרונולגיה, השוו בין נתוני טמפרטורה שאפשר להסיק מניתוח טבעות עצים במקומות שונים בעולם לבין טמפרטורות שנמדדו בפועל. הממצא העיקרי שלהם: עד 1960 המתאם בין נתוני טבעות העצים לבין מדידות מכשירים ממשיות הוא גבוה. אבל לגבי השנים שאחרי  1960,  המתאם הזה הולך ונעלם. בתקופה הזו עלית הטמפרטורה בפועל, כפי שנמדדה במכשירים ברחבי העולם, גבוהה משמעותית מהעליה שניתוח טבעות עצים היה מציע. עם נתונים אי אפשר להתווכח, למרות שעדיין לא נמצא הסבר מניח את הדעת לירידת המתאם.

מאחר ומאן בראדלי והיוז בנו גרף שמביא נתונים חליפיים ומדודים עד היום, הם היו צריכים להביא לידי ביטוי את העובדה שעבור 50 השנים האחרונות נתוני טבעות עצים אינם משקפים את המצב בשטח, ולמעשה מעוותים אותו. זוהי אם כן ה'ירידה' שהם 'מסתירים' . לא ירידת טמפרטורה בפועל – גם ספקני האקלים מסכימים שכזו לא היתה – אלא מסקנה שגויה על ירידה (או עצירת העליה) שהיתה עולה מהסתמכות בלתי ביקורתית על נתוני טבעות העצים בחמשים השנים האחרונות. טוב עשו מאן וחובריו כש'הסתירו' משהו שלא היה נכון מלכתחילה. .

'קליימטגייט' הוא משבר מלאכותי. הוא נוצר בידי גורמים אינטרסנטים, שנעזרו בכל רחבי העולם בעתונאים ובעורכים שכותבים ומשדרים מהר יותר מהר משהם קוראים, ולכן קל כל כך לסחוף אותם לסנסציונאליסטיות שטחית ומסוכנת.

הנה משהו שהבריטים יודעים לעשות יותר טוב מכולם: חקירה ציבורית אמינה ואפקטיבית. ביום שני התכנסה בבית הנבחרים בלונדון ועדת המדע והטכנולוגיה כדי לדון במה שמכונה 'קליימטגייט' – פרשת המיילים שדלפו מהיחידה לחקר האקלים באוניברסיטת איסט אנגליה בנוריץ', שעליהם כתבתי כאן וגם כאן וגם בווי-נט כאן'.

זו אינה ועדת חקירה מלכתית ואפילו לא פרלמנטארית. אבל ההליך דומה: הגוף הבודק – במקרה הזה ועדה של חברי פרלמנט – מייצג את האינטרס הציבורי הרחב. הוא מזמן אליו לעדות אנשים מעורבים בפרשה, לצד מומחים שיכולים לשפוך עליה אור נוסף. השאלות והתשובות מתנהלות בפומביות מלאה. בהמשך הועדה תעשה אינטגרציה של ממצאיה ותפרסם אותם. לא מסמך משפטי, אבל אמירה עם ערך ציבורי רב. הכיסוי של עבודת הועדה בעתוני בריטניה  – ראו למשל בגרדיאן וגם בטיימס – הוא בהתאם: מקיף, יסודי, מפורט.

הועדה הגדירה שלושה נושאים אותם תחקור:

הראשון – מה ההשלכות של הפרשה והמידע שהתגלה בה על היושרה והאמינות של מחקר מדעי? כאן מדובר במספר סוגיות. הראשונה נוגעת לחופש המידע. האם היחידה לחקר האקלים באיסט אנגליה עמדה בתקן המקובל לגילוי מידע, או שהסתירה את מקורותיה בצורה לא סבירה? שאלה שניה נוגעת ל'טריק' שהזכיר ג'ונס באחד הא-מיילים, שבו השתמש כביכול בעת שהכין כמה מהגרפים שלו. האם הוא עיוות מידע כדי לטשטש ירידת טמפרטורה שעולה מניתוח טבעות עצים? שאלה שלישית נוגעת למה שתואר כנסיון של ג'ונס וחבריו להשתיק את ספקני האקלים על ידי אי-הכללת מאמריהם בדו"ח הפאנל. האם מדובר במהלך זדוי או שהמאמרים שלא נכנסו אכן היו לקויים מבינה מדעית? ושאלה רביעית: מה המשמעות של השימוש שעשה ג'ונס בנתוני טמפרטורה מסין שהגיעו בלי ציון מדוייק של מיקומי המדידה?

התחום השני –  האם ועדת הבדיקה שהקימה אוניברסיטת איסט אנגליה בנובמבר 2009 כדי לחקור את התנהלות היחידה לחקר האקלים מספיקה? האם מסגרת ההיתייחסות שלה וההיקף של בדיקותיה מספיקים?

והתחום השלישי: מאחר והיחידה לחקר האקלים באיסט אנגליה היא אחד משלושה גופים בעולם שמייצרים תיעוד של הטמפרטורה העולמית (האחרים הם נאס"א ומנהל האוקינוסים והאטמוספירה של ארה"ב), מה מידת העצמאות של שני האחרונים? האם הם יונקים מאותם סטים של מידע גלמי שעליהם נשענו מדעני היחידה באיסט אנגליה?

לשם כך הוזמנו ללישיבה הראשונה שמונה עדים, שניים מהם ספקני אקלים (אחד הוא לורד לאוסון, שר האוצר לשעבר), שלושה הם מדעני אקלים שעבודותיהם תומכות בתיאוריה הדומיננטית שההתחממות הגלובלית היא מעשה ידי אדם, ושני בכירים במערכות השלטון: הפקיד הממונה על חוק חופש הידע, והמדען הראשי של הממשלה.

העדות שמשכה את רוב תשומת הלב היתה כמובן של פיל ג'ונס, ראש היחידה לחקר האקלים באיסט אנגליה ואחד ממדעני האקלים הבכירים של בריטניה. ג'ונס היה עורך שותף של הפרק החשוב ביותר של הדו"ח הרביעי של הפאנל בינממשלתי לשינוי אקלים שיצא לאור ב 2007. פרשת המיילים שדלפו, שרבים נשלחו בידיו או אליו, הביכה אותו קשות. האיש הובך, הושעה מתפקידו, דיבר על התאבדות ובאפן כללי ראה את מפעל חייו – ואת יוקרתו המדעית – נשחקים עד עפר. ההופעה בפני הועדה בפרלמנט היתה הופעתו הפומבית הראשונה מאז התפוצצה הפרשה בנובמבר.

האיש, שבצילומים מהישיבה נראה מבוגר בהרבה מחמשים ושתיים שנותיו, הכה על חטא על כך שכמה מן המיילים שכתב היו 'איומים', אבל טען שמה שעשה היה להתבטא באופן לא דיפלומטי על מאמרים 'שפשוט לא היו כל-כך טובים'. אין בין המיילים, טען, שום אינדיקציה לכך שאני או היחידה לחקר האקלים ניסינו למנוע את תהליך השיפוט מדעי שלהם'.

לגבי פרסום הסטים המקוריים של המידע שעליו הסתמך אמר ג'ונס שחלק ניכר מהם, אלה שמקורם בנאס"א, היו גלויים לציבור וכל אחד יכול היה לראותם. מי שתרם כאן מידע חשוב היה שסגן נשיא האוניברסיטה שלו, שבא לתמוך בו. לדבריו, חלק מן הגרפים של ג'ונס התבססו על נתוני מדידות אקלים גולמיים שבאו ממרכזים מטאורולוגים ממלכתיים בפולין, שבדיה וסין – מדינות שממשלותיהם התנגדו לפרסומם. 'אנחנו מתים לפרסם אותם', אמר סגן הנשיא, אבל ידינו כבולות. אנשי השירות המטאורולוגי של בריטניה אישרה את נכונות דבריו.

תפנית מעניינת התחוללה  במהלך הישיבה סביב הדיון ב'טריק' שעליו דיבר ג'ונס באחד המיילים הגנובים. דווקא ספקני האקלים שהופיעו בפני הועדה – לורד לאוסון ופרופ' בן פאייזר היו אלה שהבהירו שהשימוש במלה 'טריק' היה תמים. ג'ונס בנה חלק מהגרפים שלו תוך הסתמכות על סטים שונים של נתונים. שילובם לתוך גרף אחד דורש אינטגרציה, וה'טריק' מתייחס לשיטה מסויימת לעשות זאת – ולא לעיוות נתונים או משהו מעין זה. הגרדיאן פרסם תחקיר מקיף בענין שאפשר לקרוא כאן.

'הנקודה היא לא עיוות נתונים', אמר לורד לאוסון, 'אלא האם ג'ונס דיווח כמו שצריך על השיטה שבה עשה את השילוב. לדעתו הוא לא עשה זאת ולכן היה כאן 'טשטוש'. ג'ונס ענה שהשיטה ידועה ונידונה רבות בספרות המקצועית ולכן לא היה כאן כל טשטוש. כשלאוסון נשאל על מקורות המימון של ארגון ספקנות האקלים שהוא קשור בו – המכון למדיניות אקלים – הוא סרב לענות. 'השאלה הזאת היא כמו ללכת על הרגליים של שחקן כדורגל במקום על הכדור – ועל זה מקבלים כרטיס צהוב', אמר לחבר הפרלמנט ששאל את השאלה.

המשך יבוא.

ם יודעים לעשות י

מסיבת העתונאים של צמרת ה IPCC בשבת בצהריים בקופנהאגן, אחריה עקבתי מביתי בתל-אביב באמצעות שידור הוידיאו באתר הועידה כאן, היתה מעניינת בדינמיקה שלה. הופיעו בה ד"ר רג'אנדרא פצ'וארי, יו"ר הפאנל, וכל ראשי קבוצות העבודה של הפאנל. שני החשובים בהם ישבו על הבמה לצד פצ'וארי. אחד הוא תומס טאקר, יו"ר שותף של קבוצת עבודה 1 שתפקידה להעריך את הידע המדעי על משבר האקלים, ושתקציר קובעי המדיניות שלה הופך להיות האורים והתומים של רוב ממשלות העולם. והשני הוא כריסטופר פילד, יו"ר שותף של קבוצת עבודה 2 שעוסקת בהשפעות שינוי האקלים ובאתגר ההסתגלות אליו.

מסיבת העתונאים נקראה 'לקראת הדו"ח החמישי של הפאנל' שאמור להיות מוגש ב 2012. אך כמעט לא נאמר בה דבר על הדו"ח הבא. שלושת הדוברים סיכמו את עיקרי הדו"ח הרביעי שהוגש ב 2007, שמאות העמודים שהוא מכיל, ביחד עם כל יתר דו:חות הפאנל, זמינים לכל באינטרנט כאן. המטרה האמיתית שלהם לא היתה התזכורת הזו, אלא הזדמנות לעמוד על מה שהפך, בצל פרשת המיילים הגנובים מאוניברסיטת איסט אנגליה, לנושא תקשורתי מוביל: תהליכי העבודה של הפאנל והאפשרות שממצאיו, בסופו של יום, מוטים.

כשמבינים את התהליך שעושה ה IPCC, שחלק ממנו תואר במסיבת העתונאים, רואים שהסיכוי להטיה יזומה אפסי. ראשית יש לזכור שזה ארגון מדעי ייחודי. אין עוד בהיסטוריה של המדע ניסיון כזה להושיב יחד צוותים של אלפי מדענים, מדיסציפלינות מדעיות שונות, כדי להשיג באמצעותם כיסוי מלא של כל המידע המחקרי שנאסף בסוגיה מסויימת. במשך 21 השנים שהפאנל קיים הועסקו בו אלפי מדענים שלא קיבלו מן הפאנל כל תרומה על עבודתם. רובם מונו בידי הממסדים האקדמיים והפוליטיים של מדינותיהם, שמן הסתם נשאו בהוצאותיהם. אבל לכולם יש משרות במכוני מחקר ואוניברסיטאות, והם הסכימו להתפנות מהעיסוקים הללו כי חשבו שהמפעל חשוב.

אחרי שלב האיסוף והקריאה של כל המאמרים ודו"חות המחקר הרלבנטיים לתחום הפעולה של קבוצת עבודה זו או אחרת, כותבים ראשיה דו"ח ראשוני. הדו"ח הזה עובר שני סבבים של ביקורת מדעית. עבור פרקי הדו"ח הרביעי שהתפרסם ב 2007 והיה נקודת מפנה בהתיחסות המדעית למשבר האקלים התקבלו לא פחות מתשעים אלף הערות. כל הערה כזו הועברה אל כותב הפסקה או הקטע, שהיה חייב להתיחס אליה. אם ההערה מתקבלת, הכותב או הכותבת משנים את הטקסט בהתאם. אם לא, עליהם לנמק מדוע. אחרי כל סבב הערות נכנסים לפעולה שני עורכי ביקורת (review editors) שתפקידם לבדוק אם הכותבים התיחסו להערות על פי הנוהל.

בנוסף לפרקי הדו"ח עצמם, שהם מפורטים ומדעיים לעילא ולעילא, יש גם תקציר לקובעי מדיניות. אלה מכילים רק עמודים ספורים, וכל מלה בהם נשקלת היטב. לכל ממשלה בעולם יש הזדמנות להעביר את המסמך ביקורת מדעית מטעמה, וחלקן אף עושות זאת בזמן אמיתי, כלומר לפני שהדו"ח יוצא לאור. לא אחת מתנהל בין נציגי המדינות משא ומתן על הנוסח הסופי של התקציר לקובעי המדיניות.

שמותיהם של המדענים שמככבים במיילים הגנובים לא הוזכרו במסיבת העתונאים. אולם היה ברור שעצם כינוסה נובע במישרין מן האירוע, ושתפקידה הוא בין השאר להסביר כיצד ממשיכה המערכת הפוליטית הבינלאומית לתת אמון בממצאי הפאנל.  'התהליכים', אמר פצ'וארי, 'עמדו במבחן הזמן. גייסנו את המדענים המובילים בעולם למשימה ייחודית. ופיתחנו שיטת עבודה בצוותים שבה קבוצות של מדענים מסוגלים לעבוד ביחד ולעשות הערכות תקפות '.

פצ'וארי סיפר גם שמשיחות שהוא ניהל עם רבים מן הנושאים והנותנים בשם ממשלותיהם בועידה הוא מתרשם שהמיילים הגנובים ותכניהם לא הצליחו להסיח את דעתם. 'יכול להיות', אמר, 'שיש כמה מדינות שהיו רוצות להיאחז בזה ואף להגזים את התכנים שהתגלו (במיילים הגנובים, ד.ר.) כדי לקדם את האינטרסים שלהם בתחום האקלים. אבל צריך לזכור שלכל המדינות – כולל אלו שנאחזות באירוע הזה עתה – היתה תרומה ושותפות באחריות לדו"ח – הן מבחינת התוצאות והן מבחינת הפרוצדורה שבה השתמשנו. אולי יש מחוץ לבנין הזה כל מיני אנשים שמוצאים באירוע הזה משהו משעשע לעסוק בו. אבל בבנין הזה' לא תמצאו רבים כאלה.

ערב פתיחת ועידת קופנהאגן היום עסקו אמש (יום ראשון) מהדורות החדשות בהרחבה בשינוי האקלים. בשתיים מהמהדורות המרכזיות – בערוץ 10 ובערוץ 1 – עלה ענין המיילים הגנובים מיחידת מחקר האקלים באוניברסיטת איסט אנגליה שפרץ לרשת לפני כעשרה ימים, שעליו דיווח רונן בודוני בווינט ושגם אני עסקתי בו בבלוג הזה.  גם בחו"ל עסקו בנושא המיילים הגנובים ערב הועידה. ראיון טלביזיוני עם איבו דה-בור, יו"ר מזכירות אמנת האקלים של האו"ם, שחלקים ממנו שודרו בערוץ 1 שלנו, נגעו בפרשה. גם אני נתבקשתי בידי ערוץ 10 אמש להגיב על מה שכבר כונה 'קליימטגייט'.

תזכורת: פריצה לשרת היחידה לחקר אקלים באיסט אנגליה חשפה כאלף תכתובות דואר אלקטרוני שכתבו וקיבלו אנשי היחידה. בהמשך הועלו התכתובות לאתרי  אינטרנט, למשל זה. כמה מהודעות המייל הללו נכתבו בידי מדענים בכירים בתחום האקלים, שהשתמשו בהן בביטויים מזלזלים ומתנשאים ביחס למדענים שנחשבים לספקנים באשר לעצמת התחממות כדור הארץ והיותה אנתרופוגנית (כתוצאה מפעולות האדם). חלק מהמיילים מעידים אולי על הבלטת נתונים מסויימים והסתרת אחרים. מאז חשיפת המיילים טוענים ספקני אקלים שתהליך השיפוט המדעי של מאמרים בתחום האקלים, וממילא תהליך ההערכה שעושה הפאנל בינלאומי לשינוי אקלים – הגוף המדעי העיקרי שמיעץ לאו"ם בנושא האקלים – מוחזק כבן ערובה בידי קליקה סגורה של מדענים שאינה נותנת לגישות אחרות דריסת רגל. מבחינתם של הספקנים, זו הוכחה נוספת שההסבר המדעי השגור להתחממות כדור הארץ מוטעה ומטעה. ב 1 בדצמבר מונה איש אקדמיה מנוסה מסקוטלנד כחוקר/מבקר של אופני המחקר וניהול הנתונים ביחידה לחקר האקלים באיסט אנגליה. פרופ' פיל ג'ונס, ראש היחידה, השעה עצמו מתפקידו עד סוף תהליך הבדיקה,שייארך כמה חדשים.

השאלה מדוע ערב הועידה ממשיכים כלי התקשורת לעסוק בנושא הזה אינה טריויאלית. התשובה קשורה בתפקיד המורכב שיש לכלי התקשורת בתיווך בין המחקר המדעי לבין הזירה הפוליטית בתחום האקלים, ובצורה שבה הם ממלאים אותו.

כתבי עת וארגוני שידור, עיתונאים ועורכים ובלוגרים יודעים היטב שסיפור טוב צריך קונפליקט בין שתי עמדות. בארצות הברית קיבל העקרון הזה ביטוי רגולטיבי: חוק התקשורת הפדראלי שהתקבל ב-1949 מסדיר את פעילותן של תחנות רדיו וטלויזיה הפועלות מכוח זיכיון שידור מטעם המדינה (FCC). החוק קובע שבכל מקרה שתחנה כזו עוסקת בנושא ציבורי משמעותי ששנוי במחלוקת, עליה להציגו מנקודות ראות מנוגדות. שינוי האקלים והמדיניות שבה צריך לנקוט כדי להתמודד בו הם בדיוק נושאים כאלה. לכן חשים גופי תקשורת שעוסקים בו שמוטלת עליהם חובת איזון. אבל מה מעמדו של האיזון התקשורתי הזה כשבעולם המדעי אין כל איזון? כיצד מאזנים כשבצד אחד ניצבים אלפי המדענים שתורמים מזמנם ומידיעותיהם ל IPCC,  שתפקידם לסרוק את הספרות המדעית במגוון גדול של תחומים ולערוך ממנו אינטגרציה עדכנית של מצב האקלים ועתידו, בעוד בצד השני ניצבים מתי מעט מדענים עם פרשנות אחרת?

ליסה אנטילה ערכה ב 2005 מחקר מאלף על כיסוי הבסיס המדעי של שינוי האקלים בעתונים המובילים של ארצות הברית. היא מצאה שחובת כלי התקשורת לעמת כל נתון מחקרי עם עמדה מנוגדת איפשרה לספקני האקלים לפתח ארבע איסטרטגיות שבאמצעותן ניתן להציג את ההסבר המדעי המקובל למשבר האקלים כ"גרסא". האיסטרטגיה הראשונה היא הצגת ממצא מדעי כ"מידע תקף" רק אם הוא מדווח על תופעה נקודתית, דוגמת אירוע מזג אויר קיצוני או היעלמות של בעל חיים מסויים. איסטרטגיה שניה היא הצגת אירוע ספציפי (למשל התפוררות קרחונים בצפון קנדה) תוך עירפול טענות המדענים על הקשר בינו לבין התחממות כדור הארץ. איסטרטגיה שלישית היא הצגת ממצאים של מחקר העוסק בשינוי האקלים תוך תיאור מסקנות המדענים ביחס לממצאיהם כ"לא ודאיות". ואיסטרטגיה רביעית היא תיאור הממצא המדעי עצמו, כולל המסקנות המשתמעות ממנו, כ"שנויים במחלוקת".

כך נוצרה אנומליה שמחריפה לנוכח אירועים כמו פרשת המיילים הנוכחית. מצד אחד קונצנזוס מדעי רחב על כך שהתחממות כדור הארץ נגרמת מפליטות פחמן תעשייתיות, קונצנזוס שנשען על גוף ידע עמוק ומפורט מכדי שניתן יהיה לעשותו נגיש לקהל הרחב. מצד שני ויכוח תקשורתי תמציתי וקצבי, מתווך בידי כתבים ועורכים שמחוייבים ל"איזון", שיוצר בציבור רושם מוטעה כאילו מתנהל ויכוח לגיטימי בין שתי קבוצות של מדענים. העימות שמשתקף בתתקשורת ברוב המקרים אינו בין שתי אסכולות מדעיות שמצויידות במידע מנוגד או מאמינות בתיאוריה שונה. מה שקורה בדרך כלל הוא קרב מאסף בין חוקרי הזרם המרכזי שמסתמכים על ממצאים אמפיריים פוזיטיביים לבין הספקנים שבדרך כלל לא מעמידים למבחן תיאוריה אלטרנטיבית קוהורנטית. הם מסתפקים בדרך כלל במציאת נקודות תורפה במחקרי הזרם המרכזי ואם אפשר גם בחוקרים שמבצעים אותם. המיילים הגנובים סיפקו כאלה בשפע

האנומליה הזו קיבלה תמצות מרשים במאמר של נעמי אורסקס שפורסם ב 2004 בסאיינס. החוקרת סקרה 928 תקצירים (אבסטרקטים) של פרסומים מדעיים על שינוי אקלים שפורסמו בין 1993 ל-2003 בכתבי עת המקיימים שיפוט מדעי. היא חילקה את המאמרים לשש קטגוריות, על פי מידת התאמתן לקונצנזוס המדעי על התחממות גלובלית אנתרופוגנית (מעשה ידי אדם). התוצאה: אף לא אחד מ-928 האבסטרקטים נוקט עמדה המנוגדת במישרין לקונצנזוס – כולם תומכים כך או אחרת במרכיבי היסוד שלו. לעומת זאת, סקר שבחן מאות כתבות על שינוי האקלים שהתפרסמו בתקופה המקבילה בעתונות היומית, ברדיו ובטלויזיה, גילה שקרוב ל-50% מהכתבות ממשיכות לשקף תחושה כאילו הקהילה המדעית עדיין חצויה.

מחוייבותה של התקשורת ל'איזון' יוצרת מה שמכונה "תסריט של דו-קרב מדעי" כשהעיתונאי, שבונה את הנאראטיב של הסיפור סביב טענות ה"בעד" וה"נגד", משבץ בגוף הטקסט ציטטות ממדענים המייצגים כביכול את שני צדי המתרס. החלוקה המתעתעת הזו, שמתעלמת כאמור בעקשנות מרחבו ועמקו של הקונצנזוס המדעי, יוצרת עירפול של התמונה המחקרית ומעמידה את הציבור בדיוק במקום שבו רוצים אותו הספקנים: עמדת הבורר חסר הכישורים שצופה בוויכוח בין שני ברי סמכא מלומדים. הנטיה הנורמלית במצבים כאלה היא כמובן להשעות את ההכרעה ולהיכנס לעמדת המתנה. גם זה מתאים מאוד לספקנים.

הקונצנזוס המדעי הרחב על כך ששינוי האקלים נובע מהתגברות אפקט החממה בשל פליטות פחמן שמקורן בשריפת דלק מחצבי איננו ההסבר התיאורטי היחידי להתחממות הגלובלית. אבל הוא היחידי שמקבל תימוכין בלתי פוסקים ממחקרים בלתי תלויים שמתמקדים במצב הנוכחי. נכון שזה לא נעים כשמדענים בכירים מתייחסים למחזיקי דעה אחרת בביטול שחצני ומבליטים מידע מסוג אחד על חשבון מידע אחר. בטווח הארוך, עם זאת, המעידות הללו והאופי הפגום שהן חושפות לא יכריעו את הדיון המדעי. בטווח המיידי, שבו חיה התקשורת לעומת זאת, יש להן כח של ממש.

לבקשת רבים, אני עושה קצת סדר בפרשת המיילים הגנובים מהיחידה למחקר אקלימי של אוניברסיטת איסט אנגליה בנוריץ'.

סיפור המסגרת ידוע: פריצה למערכת המחשבים של  היחידה הנ"ל חשפה כאלף תכתובות דואר אלקטרוני שכתבו וקיבלו אנשי היחידה. בהמשך הועלו התכתובות לאתרי  אינטרנט, למשל זה. כמה מהודעות המייל הללו נכתבו בידי מדענים בכירים בתחום האקלים, שהשתמשו בהן בביטויים מזלזלים ומתנשאים ביחס למדענים שנחשבים לספקנים באשר לעצמת התחממות כדור הארץ והיותה אנתרופוגנית (כתוצאה מפעולות האדם). מאז חשיפת המיילים טוענים בלוגים המזוהים עם ספקנות אקלים שתהליך השיפוט המדעי של מאמרים בתחום האקלים מוחזק כבן ערובה בידי קליקה סגורה של מדענים שאינה נותנת לספקני אקלים דריסת רגל. מבחינתם, זו הוכחה נוספת שההסבר המדעי השגור להתחממות כדור הארץ מוטעה ומטעה.

האם זה באמת כל כך חשוב או שזו סתם פיקנטריה?

זה חשוב מאוד. כמה מפריטי הדואר האלקטרוני נכתבו אל או מאת פרופ' פיל ג'ונס, ראש היחידה למחקר אקלימי של אוניברסיטת איסט אנגליה .  ג'ונס, קלימטולוג בעל שם עולמי והישגים מדעיים מרשימים, ממלא תפקיד מרכזי במאמץ העולמי לריכוז וארגון מידע על שינוי אקלים. הוא, ביחד עם קווין טרנברט, שהוא ראש היחידה לניתוח אקלימי במרכז הלאומי למחקר אטמוספרי בקולורדו, היו העורכים הראשיים של אחד המסמכים החשובים שפורסמו אי פעם בתחום האקלים, מסמך שהשפיע רבות על קובעי מדיניות ומקבלי החלטות.

מדובר בפרק השלישי שכתבה קבוצת העבודה מספר 1 של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים IPCC. הפרק, שבכתיבתו היו מעורבים לא פחות משמונים ואחד מדענים, מחזיק 102 עמודים שמרכזים ומבארים תצפיות אטמוספריות וקרקעיות של נתוני אקלים מכל רחבי תבל. הוא נכלל בדו"ח הרביעי של ה IPCC שיצא לאור ב2007. ממצאיו תרמו תרומה מכרעת למסר המרכזי של התקציר לקובעי המדיניות שפותח את הדו"ח: יש קונצנזוס מדעי רחב לכך שכדור הארץ מתחמם, ושהגורם המרכזי האחראי לכך הוא  פליטות גזי חממה מפעילות אנושית מאז המהפיכה התעשייתית.

אז מה?

תפקידם של ג'ונס, טרנברט ועשרות המדענים האחרים שהיו מעורבים בכתיבת הפרק השלישי היה להעריך עבודות של מדענים אחרים: לקרוא כל מאמר מדעי שפורסם בז'ורנאל מדעי רלבנטי, ולהחליט האם ואיך לשלב את המידע והתובנות שיש בו עם מידע ממאות מאמרים אחרים. הרבה בנוסח הסופי של הפרק תלוי בשיקול הדעת של העורכים הראשיים, ובמידת יכולתם להגיע לקונצנזוס עם הקולגות שלהם לגבי ערכם המצטבר של המאמרים שהם קוראים. אין ספק שלג'ונס ולטרנברט הכישורים הנחוצים לתפקיד: שניהם פרסמו עשרות מאמרים ודו"חות שעושים אינטגרציה של תצפיות אקלים, כולל לוח הטמפרטורות של אלף השנים האחרונות שג'ונס הוא עורך שותף שלו. הם מדענים מנוסים, אנשי עבודה עטורי פרסים ושבחים, ובעלי יוקרה רבה. מצד שני, אם לעבודתם נכנסו שיקולים זרים, כמו למשל הרצון לדחוק החוצה בעלי דעות אחרות, אזי התהליך שהם ניהלו עלול היה להיות פגום.

מבין המיילים שנחשפו אחד המצוטטים ביותר נשלח בידי ג'ונס ב 2004 לקולגה שלו. הוא עוסק במאמר ששני ספקני אקלים ידועים, מק-קיטריק ומייקלס, פרסמו זמן מה לפני כן בז'ורנאל מכובד ששמו Climate Research. במאמרם טוענים השניים שהטמפרטורה הגבוהות שנרשמו לאחרונה נובעות מחום שנפלט מערים גדולות ומאתרי ייצור, ולא מהתחממות האטמוספירה. במייל שכתב ג'ונס הוא מכנה את המאמר של מק-קיטריק ומייקלס 'זבל' ומוסיף שככל שהדבר תלוי בו ובקווין (טרנברט, ד.ר.) הם יעשו הכל כדי שהמאמר לא ייכנס לדו"ח, לא יאוזכר ולא יידון בו.

על פניו מדובר בהתבטאות חמורה. אולי אפילו דעה קדומה נגד שניים ששייכים למחנה מדעי נגדי. ג'ונס לא היה צריך לכתוב 'זבל', אפילו לא במייל פרטי. מצד שני, קשה לחשוב על מישהו מוסמך יותר מג'ונס לקבוע אם טענתם של מק-קיטריק ומייקלס היא מבוססת או שטותית. אסור לשכוח מדוע ג'ונס קורא מאמרים: הוטל עליו לחוות דעה לגבי ערכם המדעי. ואת זאת הוא עשה – פעם, במייל האומלל שדלף, בשפה בוטה ובלתי מקצועית. ופעם שניה כמו שצריך. מסתבר שברגע האמת ג'ונס  וטרנברט דווקא כן החליטו להכניס את המאמר של מק-קיטריק ומייקלס לפרק שערכו. עמוד 244 בפרק פורש את עיקרי הטענות שבמאמר ומנמק  – באפן עניני ומנומס – מדוע, על פי שיקול הדעת של כותבי הפרק ועורכיו, המאמר איננו משכנע.

השאלה שמרחפת עתה באויר, ועליה יהיה צורך לתת תשובות ברורות ושקופות, היא האם העובדה שסביב שינוי האקלים נוצרו שני מחנות גרמה לשחקנים מרכזיים, כמו ג'ונס וטרנברט (שגם מיילים פרי עטו צוטטו לאחרונה ברשת) לאבד את היכולת לשיקול דעת מדעי טהור. הם חוקרים מנוסים ומצויינים ויש להניח שהם מסוגלים לזהות מאמר קלוקל כשהם רואים אחד. מצד שני הם בעמדה של כח: מסקנותיהם עשויות להשפיע על כמה מההחלטות החשובות ביותר בהיסטוריה האנושית. אנחנו חייבים להשתכנע שהכח שצברו לא פגע בתבונתם.

ה IPCC ו 2500 המדענים שמעורבים בו חייבים לנו חשבון נפש, ואם צריך גם ניקוי אורוות. לאנשים כמותם אסור להתנהג כקאובויים שמקיפים את מעגל המחנה בעגלות ויורים בלי אבחנה בכל מי שנמצא בחוץ. אסור להם אפילו להיראות כאלה. אם יסתבר שמישהו מהם לקה בהיבריס והשתכנע שהאמת כולה נמצאת אצלו  בין האזניים הוא יצטרך לפנות את מקומו למישהו או מישהי מיושבים יותר.

מצד שני כדאי גם לספקני אקלים להירגע ולהפסיק לחגוג כאילו הם זכו בגביע העולם. הבסיס המדעי של התחממות כדור הארץ מוצק הרבה יותר מיכולתו של ג'ונס להסתיר את סלידתו ממה שנראה לו כמדע ירוד. האטמוספירה עוברת שינויים מפליגים שמאיימים על המערכות תומכות החיים של כולנו, והמידע על כך לא נמצץ מהאצבע. הוא נאסף בעבודת נמלים עמלנית ובלתי תלויה של אלפי חוקרי אקלים, פיזיקאים, אוקינוגרפים, חוקרי קרחונים, בוטנאים, זואולוגים, גיאולוגים ואחרים – כולל עשרות המדענים שהעריכו וסיכמו מאמרים וכתבו ביחד את הפרק החשוב שג'ונס וטרנברט הם עורכיו. המחקר על שינוי האקלים התגבש לקורפוס עשיר, חשוב וקוהורנטי למרות המאפיין המרתק ביותר של הקהילה המדעית: היותה מורכבת מאנשים חקרניים, אינדיבידואליסטים ודעתניים. אנשי מדע, כמו אנשי מדע, מתווכחים בלי הרף עם עצמם ואחרים, הולכים נגד הזרם, עושים איפכא מסתברא, טועים, חוזרים בהם, מתקנים, שואפים למצויינות, ובסופו של יום מגישים לנו את הטוב ביותר שהם הצליחו לעשות. במקרה של ה IPCC נכון לעכשיו רוב מכריע בין המדענים מתכנס סביב אמירה פשוטה. כדור הארץ מתחמם בגלל שריפת דלקים בידי אדם – גם אם מדענים רבי יוקרה כותבים מיילים שחצניים.

לא כל מכחישי משבר האקלים משרתים במודע את האינטרסים של כלכלת הפחמן. ולא כולם קשורים לקבוצות החשיבה שהקים הימין השמרני בארה"ב, לעתים במימון חברות אנרגיה גדולות (אקסון מובייל למשל) כדי לקעקע את אמינות החוקרים שמדווחים כבר למעלה מ 20 שנה על ההתחממות הגלובלית. יש מכחישנים תמימים ושוחרי טוב, שבאמת היו רוצים להאמין ששום דבר חריג לא מתרחש סביבנו. שהצמיחה תמשיך לעד. שהמדבריות לא יתרחבו ויכולת ייצור המזון לא תיפגע. שיהיו תמיד די מים מתוקים וקו החוף לא ישתנה. שסערות כמו 'קתרינה' לא ישובו, ושתפוצה של מחלות ומגיפות לא תתגבר. שילדינו ונכדינו ימשיכו ליהנות מן השגשוג שהביאה המהפיכה התעשייתית באין מפריע.
לכולם – בעלי הענין בכלכלת הפחמן והאופטימים הנאיבים – יש לאחרונה קצת קורת רוח. הגרדיאן הלונדוני, ואחריו עיתונים ואתרים רבים ברחבי העולם וגם בארץ, שחלקם מתלהמים ממש, דיווחו על פריצה למערכת המחשבים של המרכז למחקר אקלימי באוניברסיטת איסט אנגליה שחשפה תכתובות דואר אלקטרוני בין מדענים, כולל כמה מן המובילים בפאנל הבין ממשלתי לשינוי האקלים IPCC שהוא הגורם המייעץ הבכיר לאמנת האקלים של האו"ם. בכמה מהמיילים יש משפטים שמעידים על הבלטת ממצאים מסוג אחד והצנעת אחרים. כמה מהמיילים כוללים ביטויים לא אקדמיים על ספקני משבר האקלים. וקריאה מסויימת בהם עלולה לעורר את הרושם שתהליך השיפוט המדעי של מאמרים בתחום האקלים נחטף זה מכבר והוא מוחזק בידי קליקה סגורה של מדענים שאינה נותנת לספקני אקלים דריסת רגל. זה הספיק לאתרי האינטרנט של מכחישי המשבר – חלקם אגב פרויקטים רבי שנים ומושקעים, עם קהל קוראים ימני, אנטי-אינטלקטואלי ומחוייב – להישטף בגל אופוריה. המיילים המביכים, לשיטתם, הם הוכחה לכך שהתחממות כדור הארץ היא המצאה של פסבדו-מדענים, רובם ליבראלים שמאלנים, שעסוקים בהסתרת מידע. עכשיו, תודות לבחורינו המצויינים פורצי המחשבים נצליח אולי, ברגע האחרון לפני קופנהאגן, להציל את העולם מן המהלך הרדיקלי של הפחתת פליטות. המהפיכה התעשייתית השניה, הירוקה והמיותרת, תימנע והכל ישוב על מקומו בשלום.
השמחה שלהם מוקדמת. ראשית, גם אם במבט ראשון נראה שחלק מכותבי המיילים ריכזו בידיהם יותר מדי כח והתנהגו כקליקה שמוודאת שרק אנשי שלומה מפרסמים בז'ורנאלים מדעיים ומצוטטים בדו"חות החשובים של ה IPCC, מבט מעמיק יותר חושף שבפועל ההשפעה שלהם היתה פחות דרמטית.  הנה דוגמא מעניינת. אחד המיילים המצוטטים ביותר בימים האחרונים הוא זה ששלח ב 2004 פיל ג'ונס, אחד משני העורכים של הפרק השלישי – והחשוב ביותר – בדו"ח קבוצת המחקר הראשונה של ה IPCC שעוסק ברקע המדעי למשבר האקלים. ג'ונס כותב לאחד ממכריו על מאמר שכתבו שני ספקני אקלים ידועים, מק-קיטריק ומייקלס, הטוען שאת  הטמפרטורה הגבוהות שנרשמו לאחרונה במקומות שונים בעולם יש לזקוף לחובת החום שנפלט מערים גדולות ואתרי ייצור, ולא לחובת התחממות האטמוספירה. הוא מכנה את המאמר 'זבל' ומוסיף שככל שהדבר תלוי בו ובעורך השותף לו של הפרק השלישי בדו"ח, קווין טרנברט, הם יעשו הכל כדי שמאמרם של מק-קיטריק ומייקלס לא ייכנס לדו"ח, כלומר לא יאוזכר ולא יידון בו.

את המייל הזה כתב ג'ונס כאמור ב 2004, אחרי שמאמרם של מק-קטריק ומייקלס ראה אור בז'ורנאל נחשב שעובר בקרה מדעית, Climate Research שמו. כדאי אם כן לשים לב כאן לפרט משמעותי ראשון: למרות היותם של מק-קיטריק ומייקלס ספקני אקלים מוכרים, ולמרות הזלזול והטינה של פיל ג'ונס, השניים  הצליחו להכניס את מאמרם לז'ורנאל נחשב בלי שזרועות התמנון של הקליקה השלטת עצרו אותם. אבל הפרט העובדתי השני חשוב אף יותר. מסתבר שהמאמר המדובר, זה שתואר במייל של ג'ונס כ'זבל',  דווקא כן נכנס בסוף לפרק שערכו ג'ונס וטרנברט בדו"ח הרביעי של ה IPCC שפורסם ב 2007.  בדקתי, והוא נידון בפירוט בעמוד 244, בפסקה שמביאה את טענתו העיקרית ואז מנמקת מדוע הוא פחות משכמע מהסברים אלטרנטיביים.

מייל אחר שאוזכר השבוע, שנכתב בידי קווין טרנברט הנ"ל, חושף את דאגתו של טרנברט מכך שמדעני האקלים, כולל הוא עצמו, אינם מבינים די הצורך תהליכים של אצירת אנרגיה ואיחסונה במערכת האקלים. הבנה טובה יותר של הנושא הזה, הוא כותב במייל שנשלח לאחד מעמיתיו, עשויה לשנות את הצורה שבה אנחנו מבינים שינוי אקלים. הספקנים קפצו על המציאה כמוצאי שלל רב, בין השאר בגלל מעמדו הבכיר של טרנברט כעורך הפרק המדעי המרכזי בדו"ח הרביעי של ה IPCC. משנחשף המייל שלו הם מיהרו לתאר אותו כמי שלא מאמין בהסבר התיאורטי המרכזי בפרק שהוא עצמו ערך – שאפקט החממה מעשה ידי אדם הוא הגורם המכריע בשינוי האקלים. לטענתם הוא גם הוסיף חטא על פשע בכך שבחר להסתיר את ספקותיו המדעיים, שהתגלו דיעבד בעקבות הפריצה – או ההדלפה – משרת האוניברסיטה באנגליה.  ובכן, לא ממש מדוייק. טרנברט, מסתבר, לא שמר את הרעיונות הללו לעצמו ולא הסתיר אותם. בתחילת 2009 הוא פרסם אותם במאמר בז'ורנאל מכובד, לעיני דכולא עלמא.

ההסבר המדעי המקובל לשינויים המהירים שעוברים על האטמוספירה, ובעקבותיהם על המערכות תומכות החיים של כדור הארץ, התגבש בעבודת נמלים עמלנית ובלתי תלויה של אלפי חוקרים. והוא נבנה למרות המאפיין המשעשע ביותר של הקהילה המדעית: היותה מורכבת מאנשים חקרניים, דעתניים, ואינדיבידואליסטים מושבעים. חוקרי אקלים, פיזיקאים, אוקינוגרפים, חוקרי קרחונים, בוטנאים, זואולוגים, גיאולוגים ואחרים אוספים נתונים, בודקים אותם מול תיאוריות, מתווכחים עם עצמם ועם אחרים, מנסים להיות מקוריים, ללכת נגד הזרם, להיות חכמים ומתוחכמים ואובר חוכעמים. אך בסופו של יום הם מתכנסים סביב אמירה שרק הולכת ונעשית ברורה יותר: כדור הארץ מתחמם, וזה קורה בגלל פעילות האדם. וגם אם יש מדענים חשובים שלוקים לפעמים בהיבריס, כותבים מיילים שחצניים ומעגלים פינות, זה לא יגרום לאטמוספירה להתקרר כהוא זה. .

יו"ר ה IPCC ראג'נדראת פאצ'ורי כבר כתב לניו-יורק טיימס  על הפרשה שבה מעורבים כמה מבכירי הארגון הייחודי והחשוב שבראשו הוא עומד. הצהרתו הקצת מפותלת והלא ממש משכנעת הופיעה בסוף השבוע האחרון כפוסט בבלוג של אנדרו ריבקין, זכתה לעשרות תגובות, חלקן מרתקות, והסיפור ממשיך להתגלגל. דבר אחד שעולה מן הפרשה בבירור הוא שגם ב IPCC צריך לערוך בדק בית. תהליכי בחירת החברים המכהנים בו, ועוד יותר מכך תהליכי השיפוט והעריכה המדעית של הדו"חות שלו, שהופכים עם פרסומם אחת לחמש שנים לאורים והתומים של הדיון העולמי באקלים, צריכים להיחשף. עליהם להתנהל תוך חופש מידע, שקיפות מלאה ובעיקר צניעות.

.

ו