המון חכמה, חוצפה והפוך על הפוך בסרטון החדש הזה של גרינפיס, שדוחק במרק צוקרברג, בעלי פייסבוק, להעתיק את חוות השרתים שלו מאורגון, שם החשמל מיוצר בתחנות פחמיות, למקום אחר (ולא חסרים כאלה בארה"ב) שבו רוב החשמל ברשת מגיע ממקורות אלטרנטיביים.
לצפות וליהנות!
דובי מורן הפנה את תשומת לבי להרצאה מרתקת שנתנה ג'יין מקגונגן, חוקרת משחקי רשת, בסדרה המצויינת TED של הרצאות בנות עשרים דקות שמועלות לרשת.
מקגונגן טוענת שמיליארדי השעות שצעירים מבלים במשחקי מחשב יוצרים אצלם מיומנויות חדשות (על זה אין ויכוח) שאם נצליח לגייס אותן גם לעולם האמיתי ניתן יהיה להתמודד טוב יותר עם בעיות גלובליות, כולל התחממות כדור הארץ. משחקי הרשת מטפחים יכולות עבודה קהילתיות, תיאבון לאתגרים גלובליים, אופימיות ויכולת לבטוח באנשים – בדיוק סוג הדברים שאנחנו צריכים כדי שהאתגרים הגלובליים המצמיתים לא יטעו בנו יאוש וחוסר יכולת ונכונות להתמודד.
דברים מעניינים. שווה עשרים דקות מזמנה של כל חיית רשת.
'קיוטו עכשיו' הוא שירה של להקת הרוק באד רליג'ון. השיר הוקלט בתחילת שנות האלפיים. הקטע מיו-טיוב צולם בהופעה חיה בלונדון פאלאדיום בפברואר 2007
המלים מדברות בעד עצמן. הנה גרסא עברית ראשונית:
כותבים: גרג גראפין, וברט גורביץ'
זה ענין של ידע מוקדם
לא, לא כמו במדע בדיוני
זה על הבורות, ותאוות הבצע, ונסים לעוורים
התקשורת המדקלמת, פוליטיקה מתפוררת,
ממומנת משלל הביזה הפטרוכימית
ואנו בני הערובה
אם תתעקש על ההיגיון
אתה במשחק
החוקים אולי עלומים
אך המרכיבים מהם אנו עשויים זהים
ואתה יודע: אם אחד מאיתנו נופל כולם נופלים אתו
המאזן עדין ומסוכן, את זה יודעים כולם
אל תניחו למפלצת התקווה המיתולוגית
לגבות את מחירה
קיוטו עכשיו!
אנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים לחכות שמישהו אחר יתקן את הענין
אתם אולי חושבים שזה לא משנה עכשיו
אך מה אם את טועים?
אתם אולי חושבים שבשיר פאנק רוק מזויין אין היגיון
אך המצב כפי שהוא לא יכול להמשיך
שמש ברוטאלית מפציעה על אופק חולה
זה בדרך שבה אנו חיים את חיינו
בדיוק כמו הלהב המושחז כפול של סכין קרה, מוכרת
ועליונות כבדה רובצת על היום
זה אף פעם לא באמת על מה שיש לך אלא על מה שזרקת לזבל
וכמה שילמת?
אל תניחו למפלצת התקווה המיתולוגית
לגבות את מחירה
קיוטו עכשיו!
אנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים לחכות שמישהו אחר יתקן את הענין
בחלומותיכם
ראיתם מצב יציב, שפע נצחי
שקט שצועק
אבל עכשיו החכמה שפרנסה אותנו נמצאת בנסיגה מלאה
אל תניחו למפלצת התקווה המיתולוגית
לגבות את מחירה
קיוטו עכשיו!
אין לנו חזון לעתיד אם אי אפשר לתקן את המצב.
אנו צריכים דת חדשה ורעננה לניהול חיינו
יד ביד,
הצל הצחיח של הימנעות מפעולה יביא לנפילתנו
קיוטו עכשיו!
המלים באנגלית אחרי החלון של יו-טיוב:
וכאן אפשר להוריד רינגטון של השיר לסלולארי
Kyoto Now – Bad religion
Songwriters: Graffin, Greg; Gurewitz, Brett
It's a matter of prescience
No, not the science fiction kind
It's all about ignorance
And greed, and miracles for the blind
The media parading, disjointed politics
Founded on petrochemical plunder
And we're its hostages
If you stand to reason
You're in the game
The rules might be elusive
But our pieces are the same
And you know if one goes down we all go down as well
The balance is precarious as anyone can tell
This world's going to hell
Don't allow
This mythologic hopeful monster to exact its price
Kyoto now!
We can't do nothing and think someone else will make it right
You might not think it matters now
But what if you are wrong
You might not think there's any wisdom in a fucked-up punk rock song
But the way it is
Cannot persist for long
A brutal sun is rising on a sick horizon
It's in the way
We live our lives
Exactly like the double-edge of a cold familiar knife
And supremacy weighs heavy on the day
It's never really what you own but what you threw away
And how much did you pay?
Don't allow
This mythologic hopeful monster to exact its price
Kyoto now!
We can't do nothing and think someone else will make it right
In your dreams
You saw a steady state a bounty for eternity
Silent screams
But now the wisdom that sustains us is in full retreat
Don't allow
This mythologic hopeful monster isn't worth the risk
Kyoto now!
We can't have vision for the future if it can't be fixed
Alien
We need a fresh and new religion to run our lives
Hand in hand
The arid torpor of inaction will be our demise
Oh, Kyoto now!
הנה עוד שני סרטונים מעניינים על 'אירפלוט' – הקמפיין המדליק של אמה תומפסון, גרינפיס ועוד 66 אלף איש נגד הרחבת נמל התעופה הית'רו (בנית מסלול נחיתה וטרמינל ענק נוסף מצפון לנמל הנוכחי).
הקטע הראשון הוא ראיו טלביזיה עם זק גודלסמיט, מועמד לפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה השמרנית ופעיל סביבה ותיק ומיומן, שמסביר את הרציונאל מאחורי הקמפיין המקורי.
הקטע השני הוא של קומיקאי שעוטע עליו את דמותה של איימי ווינהאוז, הזמרת האנגלית הפרובוקטיבית שידועה בסגנון החיים הבלתי סביבתי בעליל שלה, כולל מטוסים פרטיים וזלזול מופגן בשיקולים סביבתיים (ובדברים רבים אחרים). ווינהאוז הפכה כאן ל'גירנהאוז', והיא יוצאת להפגנה בהית'רו להביע את עמדותיה. לצפות ולצחוק.
נמל התעופה הית'רו הוא הגדול בבריטניה ואחד הגדולים והעמוסים ביותר בעולם. ב 2005 הגישו רשות שדות התעופה הבריטית וחברת בריטיש אירוויס, מפעילי הנמל, תכנית להרחבתו צפונה (הנה הדיווח מאז בבי.בי. סי.) התכנית כוללת מסלול המראה ונחיתה חדש (שלישי), וקומפלקס ענק שייקרא טרמינל 6, ויאפשר למספר הטיסות הכולל שעובר דרך הית'רו (המראות ונחיתות) לעלות מ 480 אלף בשנה עד מעלה מ 600 אלף. בתחילת 2009 אישר שר התחבורה הבריטית את התכנית ברמה העקרונית – הנה הדיווח בגרדיאן מינואר 2009 – במגמה שהבניה תתחיל ב 2012.
התנועה הסביבתית בבריטניה התגייסה מיד לפעולה נגדית. טיסה היא כידוע צורת התחבורה הפולטנית ביותר בגזי חממה לקילומטר נסיעה לאדם. מהית'רו יוצאות כל יום 60 טיסות לפאריז ומספר דומה לגלזגו – שני יעדים מתוך עשרות שאליהם ניתן כיום להגיע מלונדון ברכבת באותו הזמן. השקעת כספים אדירה כמו זו שצפויה בהית'רו בעוד שדות תעופה היא אכן צעד בכיוון הלא נכון. כי בטיסות, כמו בכבישים, ההיצע הוא שגורר ביקוש, ולא להיפך.
המחאה הציבורית קיבלה דחיפה משמעותית בגלל עסקת מקרקעין קטנה שנעשתה בתחילת 2009. חוואי מסיפסון, כפר בן 700 תושבים שצפוי להימחק מן המפה אם תכנית ההרחבה של הית'רו תצא לפועל, מכר שדה בן כ 2.5 דונם שהיה בבעלותו תמורת כ 15 אלף שטרלינג. מחיר רגיל לאדמה חקלאית באזור. מה שהיה הרבה פחות רגיל במקרה הזה הוא הקונים. הם היו ארבעה: השחקנית אמה תומפסון, הקומיקאי אליסטייר מקגואן, זק גולדסמיט שהוא מועמד המפלגה השמרנית לפרלמנט, וארגון גרינפיס. הדבר הראשון שעשו הבעלים החדשים הללו היה לתת לנכס החדש, שדה חרוש רגיל שממוקם בלב השטח המיועד למסלול ולטרמינאל החדשים, שם חדש ופרובוקטיבי: 'איירפלוט' .(Airplot) זהו כמובן משחק מלים שמתבסס על כפל המשמעות של המלה plot באנגלית, ויוצר משהו שבין 'מזימת אויר', לבין 'חלקת תעופה'.
החוק הבריטי קובע שנכס מקרקעין יכול להיות בבעלות של מקסימום ארבעה – אנשים פרטיים או תאגידים. אך במקרה של 'איירפלוט' זו היתה רק נקודת המוצא. מיד עם השלמת העסקה מול החוואי מסיפסון הכריזו ארבעת הבעלים שהם מחזיקים בשטח רק כנאמנים, ושמטרתם האמיתית היא להזמין אזרחים פשוטים מכל רחבי הממלכה והעולם להצטרף אליהם כ'בעלים מוטבים'. המושג באנגלית הוא beneficiary owner, והוא מתייחס למצב שבו אדם מחזיק בנכס לטובתו של אדם אחר. המצטרפים הוזמנו לעשות זאת תמורת תשלום של לירות שטרלינג בודדות. וכמו בכל מקרה של בעלים מוטבים, הזכויות והחובות שלהם ושל הבעלים הרשומים נקבעות בתקנון שמוסכם על כל המעורבים, שונמצא עתה בהכנה.
מאז פרסום ההזמנה הצטרפו לרביעיה יותר מ 66 אלף איש מכל העולם, וכולם רשומים עתה אצל ארבעת הבעלים (ארגון גרינפיס הוא שמנהל את הרישום ואת הקמפיין כולו) כבעלים מוטבים. הכוונה היא להגיע בהמשך ל 100 אלף, וטז למשוך לכיוון המיליון.
הנה קטע וידיאו שמתאר את היזמה.
עכשיו תשאלו בשביל מה כל זה טוב? ובכן כשתבשיל התכנית ותוגש לרשויות התכנון יתעורר הצורך בהפקעה לצרכי ציבור. וכשיוצא צו כזה תהיה לכל בעלי הקרקע הרשות להתנגד, ואם התנגדותם נדחית גם לתבוע את המדינה. אלא שבמקרה של 'איירפלוט' התהליך הזה נעשה מורכב ומעניין הרבה יותר. בבואם לטעון מול רשויות התכנון ובהמשך מול בית המשפט , יוכלו ארבעת הבעלים לטעון – בצדק – שהם אינם לבד. מאחוריהם, אחרי הכל, עומד ציבור גדול של אזרחים, בעלי זכויות בקרקע, שמאוחדים בדרישה למנוע את הקמת המסלול החדש והטרמינל. בית המשפט ייאלץ אז להכריע מה ערכה של העמדה המאוחדת של מאות אלפי בעלי הנכס, מה משקלה בהשוואה לאינטרס של מיליוני האנשים שיירצו להשתמש בטרמינל החדש, ומה מקומם במשוואה הזו של המיליארדים שיסבלו בגלל שינוי אקלים.
לפני כמה שבועות הלך הקמפיין עוד צעד קדימה: הבעלים פרסמו תחרות אדריכלית לתכנון מבצר שיוקם על החלקה, שאת פרטיה אפשר לראות כאן. רשות התכנון המקומית של סיפסון – הכפר שנאבק על חייו – בעד כמובן, ותצטרף לבקשה להיתר בניה של המבצר לכתשצא לדרך. לצד התחרות המקצועית יש גם מסלול תחרותי לאזרחים מן השורה, ובתוך שבועיים כבר הוגשו למעלה מ 120 תכניות רעיוניות. התחרות פתוחה לאנשים מכל העולם, והמועד האחרון להגשה הוא ה 24 באפריל.
אז קדימה, אדריכלים אנינים וגם סתם עמך ישראל: חידלו לשוטט, הפסיקו לשלטט והתחילו לשרטט.
האוגר הבלתי אפשרי – The Impossible Hamster הוא רעיון של אנדרו סימס מ New Economic Foundation. האנימציה היא מעשה ידיו של ליאו מאריי, שהיה אחד המעצבים של The Age of Stupid.
הקליפ עוסק באוגר שבשבועות הראשונים של חייו מכפיל את משקל גופו מדי שבוע. אם, אומרים סימס ומאריי, האוגר היה ממשיך להכפיל את משקל גופו מדי שבוע במשך שנה שלמה – ולא רק כמה שבועות עד הגיעו לבגרות – בתום שנה הוא היה מגע למשקל מיליארד טון.
נשמע דמיוני ומוטרף, נכון?
נכון.
אז למה הכלכלנים והפוליטיקאים ממשיכים להתייחס לכלכלה כאילו היא משהו שיכול לצמוח לנצח?
הנה הוידאו
לא יצאו בחודשים האחרונים בארץ כמה ספרים חדשים וטובים בעברית על התחממות כדור הארץ ומשבר האקלים?
יצאו.
(גילוי נאות: אחד מהם הוא פרי עטי. אבל השאר, כולל מחוללי האקלים של טים פלאנרי, ורשימות מאזור אסון של אליזבט קולברט, גשם ורוח: מטאורולוגיה בראי היהדות של פנחס אלפרט, ועוד, נכתבו על ידי אחרים).
ולא ברור לכל מי שעיניו בראשו שהספרים הללו עוסקים בבעיה קיומית שכל מנהיגי העולם כבר זיהו אותה כאיום הרציני ביותר על האנושות במאה ה 21 ולכן באו בהמוניהם לקופנהאגן, כולל אובמה ושימון שלנו?
ברור.
ולא מובן לחלוטין שהועידה בקופנהאגן מיקדה המון תשומת לב לבעיה – אפילו בארצנו הקטנה, שבה כולם חושבים שהם כבר יודעים מה יהרוג אותם ושמשבר האקלים הוא צרה של הגויים?
מובן.
ולא נהיר כנהור היום שספרים על שינוי אקלים, שמבוססים כולם על מחקר והגות ועוסקים בעתיד האנושות, הם ספרי עיון לכל דבר וענין?
נהיר.
וסטימצקי?
לא דובי קוטב ולא יער עד משווני. נכנסתי השבוע לשלוש חנויות של הרשת בעבר הירקון – אחת במיקדו סנטר, השניה בטופ דן, השלישית בקניון רמת אביב. בלב כל אחת מהן יש אי גדול של ספרי עיון, עמוס ספרים רבים ומצויינים. חלקם עלו לגדולה: הם משתתפים ב'מבצע', נמכרים בפרוטות או, אם הם באמת יחידי סגולה, מסומנים כ'רב מכר'. אז עם בעלי דם כחול מסוג זה איני מתעסק. אבל הבחנתי לב שעל האי המרכזי הזה של ספרי העיון – משאת נפשו של כל מחבר – מונחות גם ערימות של ספרים די פושטים. לא 'במבצע' ולא 'רבי מכר'. ובוודאי לא טובים יותר או רעים יותר מהספרים שלנו, שעוסקים במשבר האקלים. ובכל זאת מעשה שטן: כל האחרים הללו כן הגיעו לאי הנחשק בלב החנות, והם שוכבים שם, נינוחים על השערים האחוריים של עצמם, מביטים בתקרה בתקווה, עוקבים אחרי והבריות המהלכות סביבם ובוחנות כל תו ותג על שעריהם, במרחק נגיעה. בעוד אלה שעוסקים באקלים לא הגיעו לחוף מבטחים. אף לא אחד מהם הצליח להעפיל לאי המטמון. קאל מאל סורפריז!
וזו היא רק ההתחלה. זה נהיה הרבה יותר גרוע, כך שמי שבאמת אוהב ספרים מוזמן עכשיו לגלוש מפה מהר או להכין ת'ממחטה.
אם כן: בכל שלוש החנויות לא התביישתי ושאלתי את המוכרות על 'הנה זה בא'. ובשלושתן קרה תהליך דומה. המוכרת בדקה בתחיל במחשב, ואז יצאה אתי לחיפוש בארץ הגזירה, כלומר במדפים שעל קירות החנות, אלה שבהם רואים לספרים רק ת'צד. צייתניות כמו כולנו להוראות המחשב, כל אחת מהן הובילה את משלחת החיפושים בפיקודה – כלומר אותה ואותי – לאזורים בחנויות שהיו בעלי מאפיינים גיאוגרפיים וסוציו-אקונומיים זהים. בשלושת החנויות היה מדובר בפינות רחוקות, נידחות, מוסתרות היטב מאחורי סולם קטן, קופסאות בינוניות, כיסאות גדולים וסל ניירות תעשייתי. מאחורי כל זה, הורה המחשב, מסתתר אושר אקלימי גדול. המוכרות טופפו לשם ואני, הקטון באלפי מנשה, נשרך שפל רוח בעקבותיהן, חולם על האי. בסוף הגענו למחוז חפצנו: מדף בגובה הרצפה. כן, גובה אפס: מונח ישר על הבלטות, אפילו בלי מרווח לאוורור. .
גם על המדף המצטנע הזה, כמו על אחיו התמירים ממנו, היה קבוע שלט זיהוי. התכופפתי קצת והצלחתי לקרוא את צמד המלים שכתובות בו. תחזיקו חזק: 'בעלי חיים'. בהאי לישנא. המוכרות היעילות הגיעו אליו, קיללו בלבן את הנודניק שגורם להן להתכופף עד לרצפה ולהטות את הראש הצידה כדי לקרוא את מה שכתוב על צדי הספרים, כיווצו את המצח, חיפשו וחיפשו והודיעו: זה בדיוק חסר.
בדיוק. בי-די-יוק. כמו הקברניט העותמאני שהפליג והפליג וחיפש וחיפש – ומאלטה יוק. 'אני יכולה להזמין', לאטה כל אחת מהן באזני במתק שפתיים. 'אני יכולה להזמין': המשפט שמעצבן כל חובב ספר, ועושה חום ופריחה לכל מחבר. פחחחחח.
לא הזמנתי, אבל כן אזרתי עוז ושאלתי את כל שלוש הגרציות שאלה קטנה וזהה : מדוע, במטותא, פנית לחפש את הספר במדף שמסומן בצירוף 'בעלי חיים'? הן, בביטחון עצמי של כוהנות גדולות בהיכל המקדש שמואילות בחסדן לזרוק מלה אל אחרון משרתי הלויים, טרחו להסביר לי, כל אחת בתורה ובסגנון דיבורה, את עובדות החיים: זה איכות הסביבה, ובגלל שאין לנו מדף כזה, אז הקרוב ביותר זה בעלי חיים.
עכשיו אני דווקא אוהב בעלי חיים – חוץ מאת מוקה החתולה העצלנית שבני ביתי הצליחו להכניס אלינו הביתה בערמה, ברגע של חולשת דעת שתקפתני לפני כמעט עשור, ומאז היא תקועה בסלון. ובאמת חשבתי על זה קצת, וראיתי מיד שהכוהנות צדקו בהחלט, ושתשובתן הזהה לשאלתי היחידה היתה באמת בנויה לתלפיות בהיגיון ברזל. משבר האקלים זה איכות הסביבה. איכות הסביבה זה בעלי חיים. בעלי חיים זה המדף הנמוך. ושם אין ספרים על משבר האקלים. לא 'הנה זה בא' ולא 'רשימות מאזור אסון' ולא גשם ולא רוח. אין וזהו ו'אני יכולה להזמין'.
אז כולנו יודעים שרשת סטימצקי היא מעוז של אוריינות, בינה, ראיית הנולד והקשבה לרחשי העם. אבל אולי, אני חושב לעצמי בחרדת קודש, שנים רבות מדי של מכירת ספרים על פי משקל בכל זאת בלבלו קצת את דעתם האנינה של קברניטיה? אולי מרוב מבצעים והנחות ותחרות עם 'צומת' על מי תופס למו"לים – ובאמצעותם למחברים – יותר חזק את הביצים, הם לא הבחינו שיש לאחרונה בארץ מין טרנד כזה של המון אנשים – מאות אלפים – שמתעניינים ברצינות במערכות תומכות החיים של כדור הארץ ובעתיד הציביליזציה האנושית?
אבל אז חשבתי על זה עוד קצת והבנתי שלא. לא יכול להיות שסטימצקי – אנשים שיש להם כל כך הרבה ספרים במדפים ובאיים – טועים. זה בטח אני.
לקוראי הבלוג ומגיביו שלום,
לצערי לא אוכל להתפנות היום להעלאת פוסט חדש ב'הומו קומבוסטנס'. הבוקר רכשתי עותק מהספר 'מנגינה ישראלית' מאת נעם בן זאב, המבקר המוזיקלי של עתון 'הארץ'. מיד עם נפילת הספר בידי צללתי לקרוא בו בצורה שאינה מאפשרת לי עיסוקים אחרים עד סיומו, הצפוי בשעות הקטנות של הלילה.
כמה נחמד לגלות, אחרי שבועיים של קופנהאגן ועוד שבוע של ליקוק הפצעים עם היוודע תוצאות הועידה, שיש עוד דברים בעולם לבד ממשבר האקלים.
להתראות מחר.
אביב לביא, עופר שלח וצוות ההפקה המשובח של 'חמישיות', מגזין הכדורסל של ערוץ הספורט, הזמינו אותי אתמול להציג את 'הנה זה בא: כיצד נשרוד את משבר האקלים', ולהעלות זכרונות מהעונה הראשונה של שימי ריגר בארץ בחורף 1967. באתי, סיפרתי על המפגש שלי כילד בן 13 עם שימי, ואז הגיע ריטואל הקליעה במאני טיים. החטאתי את הראשונה. קלעתי את השניה.
חמשים אחוז הצלחה. לא מספיק טוב. חברים ובני משפחה מנחמים אותי שבקופנהאגן לא הצלחנו להשיג אפילו את זה. מה שבטוח זה שאם אנחנו רוצים להציל את העולם, נצטרך להשתפר. לא רק בספורט. ב… הכל.
ואם כבר בכדורסל עסקינן: ההפקה החביבה של 'חמישיות', מגזין הכדורסל של ערוץ הספורט, הבחינה בחיבה היתרה של הומו קומבוסטנס לספורט בכלל ולכדורסל בפרט, והזמינה אותי לנסות את כוחי בקליעה לסל באולפנם, בשידור חי. היום יום ג' בין 23:30 ל חצות. ערוץ 56. כולכן מוזמנות לצפות בפדיחה בשידור חי ולהגיב עליה כאן.
ואני כמובן לא זמין לשארית היום. מתאמן.
תגובות אחרונות