הוֹמוֹ קוֹמְבּוּסְטַאנְס – האדם השורף Homo Combustans

כדאי להיכנס לבלוג המצויין של יוסי לוס, שעוסק בשאלות רבות ומגוונות הכרוכות בתקשורת, גלובליזציה, ניאו-קולוניאליזם ועוד, ולראות את האבחנות שמביא יוסי בפוסט חדש העוסק בספקנות האקלים. הפוסט סוקר מחקר חדש על תקשורת ושינוי אקלים, ומראה שההטייה התקשורתית המוכרת ברוב מדינות המערב, זו שמביאה את כלי התקשורת לצייר את עולם הידע והמחקר הכרוך בשינוי אקלים כ'שנוי במחלוקת' ומייצג 'ויכוח', נעדרת כמעט לחלוטין מכלי התקשורת במדינות המתפתחות. שם מוצג משבר האקלים כפי שהוא: מערכת מוצקה וקוהורנטית של מחקר מדעי מתחומים רבים המצביע על תהליך הרסני. כדאי לקרוא.

נחמד לזכות בפרס. תודה למרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית ולקרן פראט, ולחבר השופטים (דוד גלבוע, ענת סרגוסטי, שרון קנטור, אביב לביא, נאור ירושלמי, פיטר אדלר ואילון שוורץ) על בחירתם בי כזוכה בפרס על תרומה מיוחדת לתקשורת בנושא סביבה לשנת 2011.
'הומו קומבוסטנס', קוראיו, מגיביו ואוהדיו, הם חלק בלתי נפרד ממני בשנים האחרונות, והיו מרכיב משמעותי בזכיה הזו. אז תודה לכל העוקבים, המאזכרים, המלנקקים והמפרגנים!

הנה כמה לינקים לדיווחים מהתקופה האחרונה על הזוכים בפרס פראט השנה:

וואלה
ווינט
מקו
נענע10
האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית
דף הפייסבוק של בי"ס פורטר ללימודי סביבה באוניברסיטת ת"א
עוד בלוג תל-אביבי של ידידי יואב לרמן
תשתית, פורטל סביבה ואנרגיה

מרב כץ-קמחי, עמיתת הומו קומבוסטנס מברקלי, קליפורניה, הפנתה את תשומת לבי השבוע לד"וח מרתק שהוציא מרכז המחקר על שינוי אקלים ותקשורת באוניברסיטת ייל, העוסק במידת ההבנה שיש לציבור האמריקני על הרקע המדעי של התחממות כדור הארץ והדרכים להתמודד בתופעה. הנה ההודעה על הוצאתו.
המחקר, שכותרתו 'ידע על שינוי אקלים לרוחב שש האמריקות של התחממות גלובלית', וזה הלינק לקובץ פי די אף שלו, מתבסס על ממצאי מחקר קודם של אותו מכון מחקר, שנערך ב 2009 ופורסם ב 2010, שמצא שאוכלוסית ארה"ב מתחלקת לשש קטגוריות מבחינת ההתייחסות לשינוי אקלים:

• הקבוצה החוששת (alarmed), שב 2009 כללה 14 אחוז מאוכלוסית ארה"ב
• הקבוצה המודאגת (concerned) שכללה 31 אחוז מהאוכלוסיה
• הקבוצה הזהירה (cautious), שכללה 23 אחוז מהאוכלוסיה
• הקבוצה הספקנית (doubtful) שכללה 10 אחוז מהאוכלוסיה
• הקבוצה המבטלת (dismissive) שכללה 12 אחוז מהאוכלוסיה
• הקבוצה האדישה (disengaged) שב 2009 כללה 11 אחוז מאוכלוסית ארה"ב.

המחקר הנוכחי לוקח את הממצא הזה צעד הלאה, ומנסה לעמוד על הקשר שבין ידע מדעי לבין דאגה, ובהמשך גם נכונות לפעולה מתקנת. בחלק אחד של השאלון התבקשו המשתתפים לענות על סדרת שאלות המבטאות את עמדתם באשר לשינוי האקלים, והתשובות שימשו את עורכי המחקר לשייך כל נבחן לאחת משש הקבוצות שאוזכרו. יתר השאלון היה מעין מבחן ידע שקובע את מידת ההבנה של הנשאל לגבי מצב האטמוספירה, שינוי האקלים וסיבותיו, ומה צריך לעשות כדי לצמצם את ההתחממות הגלובלית.
הנה כמה מן הממצאים.
ראשית, ההבנה של הרקע המדעי. הנה אחוז הנבחנים מכל אחת משש הקבוצות ('שש האמריקות' לפי המחקר מ 2009) אשר קיבלו ציון 'עובר' (A או B או C) במבחן הידע:
בקבוצה החוששת (alarmed), 49 אחוז קיבלו ציון 'עובר'. בקבוצה המודאגת (concerned) 33 אחוז, בקבוצה הזהירה (cautious) 16 אחוז, בקבוצה הספקנית (doubtful) 17 אחוז, בקבוצה המבטלת (dismissive) 4 אחוז, ובקבוצה האדישה (disengaged) 5 אחוז קיבלו ציון 'עובר'.
לגבי השאלה מה הוא הגורם להתחממות גלובלית: 87 אחוז מהחוששים ו 76 אחוז מהמודאגים ידעו שההתחממות הגלובלית היא אנתרופוגנית (מעשה ידי אדם). מבין האדישים ידעו זאת 37 אחוז, מבין הספקנים 6 אחוזים ומבין המבטלים רק 3 אחוז.
89 אחוז מבין החוששים ו 64 אחוז מבין המודאגים הבינו שמעבר משריפת דלק מחצבי לשימוש באנרגיות מתחדשות הוא מרכיב חשוב בהתמודדות עם שינוי האקלים. בהשוואה, רק 12 אחוז מהאדישים, 13 אחוז מהספקנים ו 7 אחוז מהמבטלים הבינו זאת.
אבל היו גם הפתעות, בעיקר בכמה מרכיבים של הרקע הפיזיקאלי של שינוי האקלים. מסתבר ש 79 אחוז מהמבטלים ו 74 אחוז מהספקנים מבינים שהמושג 'אפקט החממה' מתייחס לכושרה של האטמוספירה לשמר חום. זהו שיעור ידע גבוה יותר מזה שנמצא בין החוששים (66 אחוז) ובין המודאגים (64 אחוז). ממצא מפתיע נוסף: שיעור הנשאלים שעשו את הטעות הנפוצה ובלבלו בין אפקט החממה לבין השינויים בשכבת האוזון היה נמוך ביותר דווקא בין קבוצת המבטלים, ולא בין קבוצת החוששים או המודאגים.
המחקר גילה גם פערים משמעותיים בין הידע שמצוי בידי מומחים לבין הידע שמחלחל לציבור הרחב. למשל, אפילו בין החוששים, רק 13 אחוז ידעו לנקוב בנתון המדוייק של כמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה (390 חלקי מיליון, או 0.0039 אחוז). במה שקשור להשפעות שינוי האקלים (הלבנת אלמוגים, התחמצנות האוקינוסים), חילחול הידע המדעי לציבור הרחב – לפחות לחוששים ולמודאגים) היה יעיל יותר – כמחצית מבין קבוצות החוששים והמודאגים הכירו באפן כללי את התופעות הכרוכות בשינוי האקלים.

הנה לינק לוידאו בן 6 דקות בו מסביר אנתוני לייזרוביץ מאונברסיטת יל על המחקר 'שש האמריקות של התחממות גלובלית' מ 2010:

http://environment.yale.edu/code/players/player-licensed-viral.swf

כל מי שמתעניין בתקשורת בכלל ובקמפיין סביבתיים בני זמננו מוזמן להציץ במאמר מרתק שהופיע אתמול במוסף הכלכלה המקיימת של הגרדיאן.   המאמר משתמש בטכנולוגיות של מיפוי רשתות חברתיות ותנועות מידע ברשת האינטרנט כדי לעקוב אחרי האיזכורים וההשפעה שהיתה בחדשים האחרונים לקמפיין שמנהל ארגון גרינפיס נגד חברת סינאר מאס, זו שעוקרת יערות עד באינדונזיה ומקומות אחרים ושותלת במקומם דקלי קוקוס לייצור שמן הקוקוס, שמתגלגל אחר כך למוצרים כמו שוקולד מארס של חברת נסטלה ולדברים דומים.

הפעם: על פרשת המיילים המודלפים מהמכון לחקר האקלים באוניברסיטת איסט אנגליה. כזכור, באוקטובר 2009, שבועות ספורים לפני ועידת קופנהאגן, הודלפו לשרת ברוסיה תכתובות דואר אלקטרוני בין כמה מהמדענים המרכזיים המעורבים בחיבור דו"חות הפאנל הבינממשלתי לשינוי אקלים IPCC. קריאה סלקטיבית של משפטים מתוך התכתובות הללו הצליחה לעורר אצל עיתונאים את הרושם שיש ניסיון של מדעני אקלים מן הזרם המרכזי להשתיק מדענים בעלי תפיסות אחרות, ושאולי יש גם פיברוק מידע.
בסרטו הזה, שהוא הראשון מבין שניים העוסק במיילים המודלפים, מראה האדפלד ביסודיות ובבהירות המאפינים אותו שניתוח מדוייק יותר של המיילים המצוטטים מלמד שלא מדובר בשום צורה ואופן בפיברוק מידע. כדאי לצפות וללמוד.

הפעם, תחקיר מצויין של האדפילד על המיתוס ששנולד על דפי 'טיים' ב 1974, על פיו אנו בפתח עידן קרח חדש. מדובר בטעות עיתונאית בפרשנות, שנכתבה בלי כל בסיס מדעי. לימים ישובו מכחישי אקלים רבים לטענה העיתונאית המפוקפקת ההיא ויטענו שמאחר ובשנות השבעים סברו המדענים שאנו בפתח עידן קרח, ומאחר והתבדו, מכאן נובע שגם הערכותיהם כיום אינן ראויות להתיחסות רצינית. האדפילד מראה שלא היתה טענה מדעית כזו בשנות השבעים, ושמספיקה אגדה אורבנית אחת כדי שערער את האמון גם באמת צרופה.

פיטר האדפילד, שמכסה נושאי מדע וגם נושאים אזוריים מיפן וחלקים אחרים באסיה עבור הבי.בי.סי, הפיינשל טיימס וכלי תקשורת רציניים אחרים, העלה לרשת בשנה וחצי האחרונות סדרה מעולה בת 10 סרטונים, כל אחד בן כ 10 דקות, על משבר האקלים. הסרטונים ערוכים בצורה מבריקה, ומתמודדים עם כמה מהשאלות הבוערות ביותר במדיה העולמית הקשורות לשינוי האקלים. לא פלא שהם זכו לכמות צפיות גדולה יחסית לסוג כה של חומר – מאות אלפי צפיות ובמצטבר כבר קרוב למיליון. האדפלד, שתחילה חתם על הסרטונים בפסבדונים potholer54, עורר כמובן ענין רב באשר לזהותו, ורק לאחרונה שוכנע לחשוף את זהותו האמיתית – ראו הפוסט הזה.

פיטר האדפילד, שמכסה נושאי מדע וגם נושאים אזוריים מיפן וחלקים אחרים באסיה עבוד הבי.בי.סי, הפיינשל טיימס potholer54, וכלי תקשורת רציניים אחרים, העלה לרשת בחודשים האחרונים סדרה מעולה בת 10 סרטונים, כל אחד בן כ 10 דקות, על משבר האקלים. הסרטונים ערוכים בצורה מבריקה, ומתמודדים עם כמה מהשאלות הבוערות ביותר, במדיה העולמית הקשורות לשינוי האקלים. לא פלא שהם זכו לכמות צפיות גדולה יחסית לסוג כה של חומר – מאות אלפי צפיות ובמצטבר כבר קרוב למיליון. האדפלד, שתחילה חתם על הסרטונים בפסבדונים עורר כמובן
ענין רב באשר לזהותו, ורק לאחרונה שוכנע לאחרונה לחשוף את זהותו האמיתית בפוסט הזה.

סרטון מספר 2 שכאן עוסק בתיאוריות מתחרות להסבר ההתחממות הנוכחית והביסוס המדעי להפרכתן. הוא מאיר עיניים במיוחד באשר לתיאוריות על סולאר פורסינג ועננות, ומבהיר שבעוד שהן תקופות יאורטיות ויכולות גם להסביר שינויי אקלים אחרים שחלו בתקופות קדומות יותר, אין בהן תועלת של ממש להסבר השיויים המתחוללים באטמוספירה, ובאקלים כדור הארץ, במאה ה 20 ובמאה ה 21.

פיטר האדפילד, שמכסה נושאי מדע וגם נושאים אזוריים מיפן וחלקים אחרים באסיה עבור הבי.בי.סי, הפיינשל טיימס וכלי תקשורת רציניים אחרים, העלה לרשת בחודשים האחרונים סדרה מעולה בת 10 סרטונים, כל אחד בן כ 10 דקות, על משבר האקלים. הסרטונים ערוכים בצורה מבריקה, ומתמודדים עם כמה מהשאלות הבוערות ביותר, במדיה העולמית הקשורות לשינוי האקלים. לא פלא שהם זכו לכמות צפיות גדולה יחסית לסוג כה של חומר – מאות אלפי צפיות ובמצטבר כבר קרוב למיליון. האדפלד, שתחילה חתם על הסרטונים בפסבדונים potholer54, עורר כמובן ענין רב באשר לזהותו, ורק לאחרונה שוכנע לאחרונה לחשוף את זהותו האמיתית בפוסט הזה.

במחצית השניה של אוגוסט יביא הומו קומבוסטנס את כל עשרת הסרטונים.

היום הראשון, ושמו הכר את העבודות המדעיות: התחממות גלובלית אנתרופוגנית. כדאי לשים לב במיוחד להסבר מאוד ידידותי למשתמש מדוע האגדה האורבנית שאדי מים הם גז חממה אפקטיבי יותר שמעמיד בצל את  הפחמן הדו חמצני זה עורבא פרח שהופרך בסדרת מחקרי קלאסיים בני למעלה מ 30 שנה.

הסנאטורית ליסה מורקובסקי ממדינת אלסקה, רפובליקנית (אלא מה?) מעלה ביום חמישי הקרוב הצעת החלטה בסנאט (הנה הדיווח עליו בניו-יורק טיימס) שנראית טכנית אך עלולה להיות הרת גורל לניסיון האמריקני והבינלאומי לקצץ פליטות. מדובר בשינוי הגדרות טכניות שנוסחו במשרד הגנת הסביבה האמריקני EPA  אשר קובעות שפליטת גזי חממה היא 'פליטה מסוכנת'. הגדרת גזי חממה כ'מסוכנת' היא הבסיס ליכולתו של המשרד להגנת הסביבה  לאכוף בפועל הגבלות על פליטות פחמן ממכוניות ותחנות כח.

מבחינה טכנית, ההחלטה שמנסה מרקובסקי להעביר מיועדת להפעיל את סמכות הסנאט ובית הנבחרים לערוך 'עיון מחדש' – כלומר שינוי – של נספחים ופרוטוקולים טכניים שכותבים משרדים ממשלתיים לצורך תפעול חוקים. מדובר בהליך שגם אם הוא מקבל אישור של בתי הנבחרים הוא עדיין זקוק לחתימת אישרור של הנשיא. (הליך כזה הושלם רק פעם אחת, בתחילת ממשל ג'ורג' בוש הבן ב 2001, כשהסנאט ובית הנבחרים – בשניהם היה אז רוב רפובליקני גדול – העבירו החלטה שמשנה הגדרות שנכתבו בזמן ממשל קלינטון שעוסקות בהתעמלות ובחילוץ עצמות במקום העבודה. הסיכוי של מרקובסקי להשלים הליך דומה בנושא האקלים, ולזכות בחתימת אישרור מאובמה, היא כמובן קלושה. אבל הצלחה שלה בסנאט או בבית הנבחרים תהיה מסר חשוב לפוליטיקאים לקראת בחירות אמצע הדרך שלהם. ו הסיבה שביום חמישי צפוי בסנאט דיון סוער, שהוקצבו לו שבע שעות. זו גם הסיבה שבעלי הענין הגדולים בכלכלת הפחמן, ובראשם תעשיות הרכב, תאגידי הפקת החשמל ותאגידי הדלק המחצבי, רואים ביזמה של מרקובסקי את הסיכוי הטוב ביותר שלהם כיום לתקוע מקל בגלגלי נסיונות הממשל להתחיל לאכוף ברצינות הגבלת פליטות.

א-נו נראה.

בינתיים, כמו שכותבת ידידת קומבוסטאנס בקליפורניה מירב כץ-קמחי, פורסם בניו-יורק טיימס השבוע מאמר מאת פרופסור ג'ון קרוסניק, מומחה לתקשורת פוליטית ופסיכולוגיה מאוניברסיטת סטנפורד. קרוסניק מפרסם במאמר ממצאי סקר שהוא ועמיתיו ערכו בימים הראשונים של יוני השנה, ממנו עולה שרמת האמון שנותן הציבור האמריקני בממצאי ה IPCC ובקביעת המדענים שכדור הארץ מתחמם ושהתהליך הוא אנתרופוגני ממשיכה להיות גבוהה.

הנה קליפ של ג'ון קרוסניק שצולם במרס השנה, ובו הוא מדבר על תוצאות הסקר הקודם שלו, מתחילת 2010, באמצעותו הוא בדק את אמון הציבור במידע מדעי על התחממות כדור הארץ

מירב כץ-קמחי כתבה אלי מקליפורניה והפנתה את תשומת לבי למאמר דעה של פול קרוגמן, לתן פרס נובל לכלכלה, שהתפרסם ביום שישי האחרון בניו- יורק טיימס. המאמר, שכותרתו 'קידוח, אסון, הכחשה', נכתב תוך התיחסות ישירה לאסון אסדת הקידוח מול חופי לואיזיאנה. הוא מרפרר הן לדבריו של הנשיא אובמה, שהודיע כמה שבועות קודם על כוונת הממשל להרחיב קידוחי נפט ימיים בחופי ארה"ב, והן למסר מ 2008 של הרפובליקנית שרה פילין מאלסקה, שמדינתה מתפרנסת בעיקר על הפקת נפט, לקדוח כמה שאפשר, בכל מקום ובכל זמן.
קרוגמן יוצא מסיפור האסדה, שגם בה היתה מידה לא מבוטלת של הכחשה (בעיקר בימים הראשונים אחרי הפיצוץ), לדיון מעניין של תופעת הכחשת משבר האקלים בציבור האמריקאי. לטענתו, הצלחת התנועה הסביבתית בשנות ה-70 התבטאה בהקמת ארגוני סביבה שנאבקו על בעיות מוחשיות שהציבור רואה וגם מבין: שיקום נחלים ומקורות מים, זיהום אוויר וקרקע, פתרונות נקיים יותר לפסולת מוצקה ועוד. ההתחממות הגלובלית, לעומת זאת, אינה נראית ולכן מוכחשת.
בנוסף, הגופים השמרניים הגיבו להצלחת הסביבתנים והחלו לקדם חקיקה מקלה בענייני סביבה. הם מפיצים נארטיבים מסולפים ומגונים על הארגונים הסביבתיים, מציגים את התנועה הירוקה כמין סנוביזם ליברלי של יפי נפש, ולא בוחלים בשימוש בביטויים קיצוניים כמו "אקו-נאציזם". המאמר נחתם בתקווה שהתמונות המזעזעות מהקטסטרופה במפרץ מקסיקו יזעזעו את הציבור האמריקאי, יבהירו שהסביבה אינה יכולה לדאוג לעצמה, ויניעו את אובמה לחזור בו מהרחבת חיפושי הנפט וליטול מנהיגות ראויה בענייני הסביבה.

באותה הזדמנות מירב מספרת גם על אגודת העתונאים הסביבתיים האמריקנית, שהתצהיר שלהם על מקורות המימון שלהם נראה לה אמין. הם פרסמו לאחרונה מדריך לעתונאים שעוסק בנושא התחממות כה"א, שמבוסס על דו"חות ה IPCC. כדאי לעיין!

אז פלא שהבחור הנחמד מהקליפ הזה, שנראה כמו גרסא עכשוית של פול סיימון מלפני שלושים שנה, כתב קליפ שמציע/מבקש/דורש מקרוגמן להתגייס לעבודה ולהחליף את טימותי גייטנר כשר האוצר של אובמה?