הוֹמוֹ קוֹמְבּוּסְטַאנְס – האדם השורף Homo Combustans

כדאי לעקוב אחרי הסיפור הזה, שמתפתח ממש בשעות הללו. פעילי גרינפיס שיצאו מן האניה אספרנזה שמשייטת ליד גרינלנד כבר כמה שבועות, הגיעו אל אסדת קידוח של חברת קריאן אויל, טיפסו מלמטה אל החלל שין ארבעת העמודים שעליה ניצבת האסדה, הקימו אוהל שתלוי כעת כחמשה עשר מטר מעל המים הקרים מאוד של גרינלנד. המטרה: לעכב את חיפושי הנפט של האסדה, שקודחת בסלעים ווקניים בעומק רב, עד בוא מזג האויר הסוער של הסתיו
שיסיים את עונת החיפושים.

כשכלי שיט מתקרב לטווח 500 מטרים מן האסדה מתחיל הליך אוטומטי של עצירת פתאום שמפסיק את תהליך הקידוח. זה כבר קרה, כשהאספרנזה ובנותיה (הסירו המתנפחות) חמקו מבעד למשמר של אניות מלחמה דניות והגיעו עד האסדה.

הקונטקסט המיידי: האסון האקולוגי במפרץ מקסיקו חשף עד כמה רחוק יכולות חברות הנפט ללכת בניסיונותיהם לסחוט את טיפות הנפט האחרונות מאתרים שהולכים ונעשים קשים ומסוכנים לקידוח.

י.

הקונטקסט הרחב: התלות בדלק מחצבי, כולל נפט, היא המנוע העיקרי להתחממות כדור הארץ. עצירת ההתמכרות לנפט ועבר מזורז לאנרגיה מתחדשת הכרחיים להתמודדות משמעותית עם משבר האקלים.

הנה קליפ שמתאר את האניה אספרנזה
/a>

וזה קליפ שמתאר, קצת בשו-שו, את יציאת האספרנזה מנמל לונדון למסע הנוכחי שלה שמטרתו חשיפת הפרקטיקות המסוכנות של חברות הנפט הגדולות.

הפעם: גור נגד דורקין. מדובר בניתוח מאיר עיניים של סרט התגובה המתלהם שעשה דורקין ל'אמת מטרידה'. האדפילד מראה בפירוט שגם אם גור לא דייק פה ושם, דורקין עשה דברים גרועים הרבה יותר, כולל פיברוק מידע וגרפים שכביכול נעשו על ידי מדענים רציניים.

פיטר האדפילד, שמכסה נושאי מדע וגם נושאים אזוריים מיפן וחלקים אחרים באסיה עבור הבי.בי.סי, הפיינשל טיימס וכלי תקשורת רציניים אחרים, העלה לרשת בשנה וחצי האחרונות סדרה מעולה בת 10 סרטונים, כל אחד בן כ 10 דקות, על משבר האקלים. הסרטונים ערוכים בצורה מבריקה, ומתמודדים עם כמה מהשאלות הבוערות ביותר במדיה העולמית הקשורות לשינוי האקלים. לא פלא שהם זכו לכמות צפיות גדולה יחסית לסוג כה של חומר – מאות אלפי צפיות ובמצטבר כבר קרוב למיליון. האדפלד, שתחילה חתם על הסרטונים בפסבדונים potholer54, עורר כמובן ענין רב באשר לזהותו, ורק לאחרונה שוכנע לחשוף את זהותו האמיתית – ראו הפוסט הזה.

הפעם, תחקיר מצויין של האדפילד על המיתוס ששנולד על דפי 'טיים' ב 1974, על פיו אנו בפתח עידן קרח חדש. מדובר בטעות עיתונאית בפרשנות, שנכתבה בלי כל בסיס מדעי. לימים ישובו מכחישי אקלים רבים לטענה העיתונאית המפוקפקת ההיא ויטענו שמאחר ובשנות השבעים סברו המדענים שאנו בפתח עידן קרח, ומאחר והתבדו, מכאן נובע שגם הערכותיהם כיום אינן ראויות להתיחסות רצינית. האדפילד מראה שלא היתה טענה מדעית כזו בשנות השבעים, ושמספיקה אגדה אורבנית אחת כדי שערער את האמון גם באמת צרופה.

פיטר האדפילד, שמכסה נושאי מדע וגם נושאים אזוריים מיפן וחלקים אחרים באסיה עבור הבי.בי.סי, הפיינשל טיימס וכלי תקשורת רציניים אחרים, העלה לרשת בשנה וחצי האחרונות סדרה מעולה בת 10 סרטונים, כל אחד בן כ 10 דקות, על משבר האקלים. הסרטונים ערוכים בצורה מבריקה, ומתמודדים עם כמה מהשאלות הבוערות ביותר במדיה העולמית הקשורות לשינוי האקלים. לא פלא שהם זכו לכמות צפיות גדולה יחסית לסוג כה של חומר – מאות אלפי צפיות ובמצטבר כבר קרוב למיליון. האדפלד, שתחילה חתם על הסרטונים בפסבדונים potholer54, עורר כמובן ענין רב באשר לזהותו, ורק לאחרונה שוכנע לחשוף את זהותו האמיתית – ראו הפוסט הזה.

פיטר האדפילד, שמכסה נושאי מדע וגם נושאים אזוריים מיפן וחלקים אחרים באסיה עבוד הבי.בי.סי, הפיינשל טיימס potholer54, וכלי תקשורת רציניים אחרים, העלה לרשת בחודשים האחרונים סדרה מעולה בת 10 סרטונים, כל אחד בן כ 10 דקות, על משבר האקלים. הסרטונים ערוכים בצורה מבריקה, ומתמודדים עם כמה מהשאלות הבוערות ביותר, במדיה העולמית הקשורות לשינוי האקלים. לא פלא שהם זכו לכמות צפיות גדולה יחסית לסוג כה של חומר – מאות אלפי צפיות ובמצטבר כבר קרוב למיליון. האדפלד, שתחילה חתם על הסרטונים בפסבדונים עורר כמובן
ענין רב באשר לזהותו, ורק לאחרונה שוכנע לאחרונה לחשוף את זהותו האמיתית בפוסט הזה.

סרטון מספר 2 שכאן עוסק בתיאוריות מתחרות להסבר ההתחממות הנוכחית והביסוס המדעי להפרכתן. הוא מאיר עיניים במיוחד באשר לתיאוריות על סולאר פורסינג ועננות, ומבהיר שבעוד שהן תקופות יאורטיות ויכולות גם להסביר שינויי אקלים אחרים שחלו בתקופות קדומות יותר, אין בהן תועלת של ממש להסבר השיויים המתחוללים באטמוספירה, ובאקלים כדור הארץ, במאה ה 20 ובמאה ה 21.

פיטר האדפילד, שמכסה נושאי מדע וגם נושאים אזוריים מיפן וחלקים אחרים באסיה עבור הבי.בי.סי, הפיינשל טיימס וכלי תקשורת רציניים אחרים, העלה לרשת בחודשים האחרונים סדרה מעולה בת 10 סרטונים, כל אחד בן כ 10 דקות, על משבר האקלים. הסרטונים ערוכים בצורה מבריקה, ומתמודדים עם כמה מהשאלות הבוערות ביותר, במדיה העולמית הקשורות לשינוי האקלים. לא פלא שהם זכו לכמות צפיות גדולה יחסית לסוג כה של חומר – מאות אלפי צפיות ובמצטבר כבר קרוב למיליון. האדפלד, שתחילה חתם על הסרטונים בפסבדונים potholer54, עורר כמובן ענין רב באשר לזהותו, ורק לאחרונה שוכנע לאחרונה לחשוף את זהותו האמיתית בפוסט הזה.

במחצית השניה של אוגוסט יביא הומו קומבוסטנס את כל עשרת הסרטונים.

היום הראשון, ושמו הכר את העבודות המדעיות: התחממות גלובלית אנתרופוגנית. כדאי לשים לב במיוחד להסבר מאוד ידידותי למשתמש מדוע האגדה האורבנית שאדי מים הם גז חממה אפקטיבי יותר שמעמיד בצל את  הפחמן הדו חמצני זה עורבא פרח שהופרך בסדרת מחקרי קלאסיים בני למעלה מ 30 שנה.

הנה לינק עם אנימציה מעולה של שינוי אקלים, שיצר ג'ון קוני, ושזכתה בבפרס מטעם Loretto Bay Company

התמוטטות מקטע בן 259 מייל מרובע ממדף הקרח של גרינלנד ב 5 באוגוסט השנה היא אירוע דרמטי אבל לא מפתיע, בהתחשב במה שאנו כבר יודעים על הדינמיקה של המסה ריסוק וגלישה שמתקיימת במדפי קרח יבשתיים.
הנה סרטו שמבוסס על מידע של נאס"א שמראה את ירידת סך הנפח של מדף הקרח הגרינלנדי מ 2003 ל 2009. הסרטון קצר וקצת מהיר, אז כדאי אולי לצפות בו יותר מפעם, כי המידע בו מרתק. הנתון החשוב הוא כמובן משקל הקרח שנגרע מן המדף, שמבוטא בגרף בג'יגא טון, ומראה שמאז 2003 יש גריעה של 1200 ג'יגאטון. כדאי לשים לב שיש כמובן שינוי עונתי (יותר קרח בחורף ופחות בקיץ) אבל שלאורך זמן הגרף יורד בתלילות מבהילה, כך שערכי חורף 2009 נמוכים במאות ג'יגאטון מערכי חורף 2003 וכך כמובן גם לגבי ערכי הקיץ. המפה נותת המחשה גרפית
של אותם הנתונים עצמם.

ב'הארץ' הבוקר (כתבה של אסף שטול-טראורינג) אגב יש ציטוט מעניין של פרופ' דני רוזנפלד מהאוניברסיטה העברית שמקשר בין גל החום הנוכחי ברוסיה, קריסת מדפי הקרח בגרינלנד ואנטרקטיקה ומנגנון ההיזון החוזר שנובע מנסיגת אוקינוס הקרח הצפוני בקיץ. הצטמצמות הקרח הארקטי מעלה כידוע באפן משמעותי את כמות האנרגיה שנצברת באוקינוס בקיץ שכן היא מורידה את שיעור קרינת השמש שמוחזר לאטמוספירה באמצעות אפקט האלבידו של מדף הקרח הימי. זו פעם ראשונה שאני נתקל שקישור כזה בין מנגנוני היזון חוזר לבין תופעות שמתרחשות באיזור הקרוב (במקרה זה הקרבה היא אוקינוס הקרח הצפוני לרוסיה הבוערת ומדף הקרח הגרינלנדי הקורס). בדרך כלל נוטים לחשוב על מנגנוני היזון כמו מידבור, המסת הפרמאפרוסט ואחרים כעל תורמים למאזו הגלובל, לא האיזורי.

הנה הקטע מיו-טיוב של מפת הקרח המצטמצם בגרינלנד.

הכתבה הזו של אסף יחזקאלי, בה רואיינתי גם אני על מזג האויר הקיצוני בשבועות האחרונים בישראל ובעולם, שודרה במוצ"ש 7 באוגוסט בחדשות ערוץ 2

4 באוגוסט 2010, לונדון וקירשנבאום בערוץ 10. האייטם שעוסק במחירי המזון ומשבר האקלים מתחיל בדקה ה 29 של המשדר.

על בישול קול, ספרם של לאורה סטק ויוג'ין קורדרו

Cool cuisine: Taking the bite out of global warming. By  Laura Stec with Eugene Cordero, Ph.D.   Salt Lake City: Gibbs Smith, 2008

מאת מרב כץ-קמחי (ברקלי, קליפורניה)

בישול קול, ספרם של לאורה סטק ויוג'ין קורדרו, הוא חיבור לא שגרתי שמשלב כמה סוגות ספרותיות. חלקו הראשון הוא ספר מדע פופולרי המתאר בבהירות את הקשר בין תרבות צריכת המזון האמריקאית להתחממות הגלובלית. החלק השני הוא יומן מסע בין מחלבות, כרמים, חברות הזנק (סטארט אפ) ירוקות ומרכזי מחזור המציעים כולם, באופנים שונים, פתרונות מקומיים לצמצום ההתחממות. הנתונים שעליהם מבוססים שני החלקים הללו נאספו ונערכו בידי קורדרו, מדען בתחום המטרואולוגיה באוניברסיטת סן-חוזה בעמק סיליקון. החלק השלישי, שנכתב בידי סטק – שפית מקרוביוטית ופעילה בארגון הסביבתי אקטרה – הוא שילוב של מדריך צרכנות וקובץ מתכונים לעידן החם שבפתח. יש בו מתכונים מקוריים, צמחוניים ברובם, המיועדים למי שרוצה להתחיל ולצמצם את ההתחממות במטבחו.

התפריט האמריקאי הסטנדרטי Standard American Diet)) ובראשי תיבות באנגלית SAD, מתואר בידי סטק כענין משמים ומסוכן. הוא מורכב רובו ככולו ממזון מעובד וארוז, והוא מלא שומן, בשר, מלחים וחומרי שימור. רוב המזון הזה מגיע לצרכן באמצעות תאגידי ענק, רשתות מזון מהיר, ובסופן של נסיעות ארוכות ווח שצורכות דלק רב. מחקר של הממשל האמריקאי מלמד שייצור וצריכת מזון בארצות הברית תורמים ביניהם כחמישית מכמות גזי החממה השנתית של המדינה. חלק מהפליטות מגיעות מחוות גידול בעלי-חיים (בעיקר בקר הפולט מתאן); פליטות רבות נוצרות בתובלה אווירית של מזון ומשקאות מיובאים; מזון מעובד קפוא ומוכן מראש מצריך אנרגיה רבה להכנתו במפעל ולאיחסונו לאורך חיי המדף שלו. תעשיית הדשנים הכימיים שאחראית לחומרי ההדברה שורפת כמויות עתק של דלק; הובלת המזון לחנויות ונסיעות הצרכנים לחנויות ולמרכזי הקניות גוררות פליטה לא מבוטלת, והטיפול בשיירים כם הוא עתיר פליטה.

המזון האמריקני הסטנדרטי (מאס בעברית) הוא, אגב, זול יחסית. בעיקר כי הצרכן אינו נדרש לשלם את מחירו האמיתי במישרין. התימחור הוא עקיף, באמצעות מיסים המתורגמים לסובסידיות לתאגידי החקלאות הענקיים שמגדלים את התירס, החיטה, והסויה – חומרי הגלם לתעשיית המזון העגומה הזו. גם העלויות הסביבתיות והבריאותיות של ייצור המזון הירוד הזה אינן נכללות במחירו, שכן הן מוחצנות ומוטלות על גופים אחרים. חוואים קטנים שמגדלים ירקות ופירות וירקות, אגב, אינם נהנים בארה"ב מסבסוד ממשלתי כלל. מזון טרי ובריא בארה"ב, במלים אחרות, הוא בהגדרה יקר הרבה יותר.

סטק וקורדרו ממליצים לכל מי שמעוניין לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלו למעט בצריכת מזון מעובד, מיובא וארוז, ולצמצם את צריכת המזון שמקורו בבבעלי-חיים. במקום זאת הם מציעים להרבות בצריכה של מזון טרי, עונתי, מקומי ואורגני (כלומר שגודל באופן ידידותי לסביבה ולאדם) דוגמת פירות, ירקות, דגנים מלאים, אגוזים וקטניות. בקיצור, זוהי המלצה לצמחונות או חצימחונות, כפי שנכתב כאן בפוסט קודם. כשכבר קונים, ממליצים סטק וקורדרו, כדאי להשתמש בשקיות מן הקנייה הקודמת או בסלי קנייה רב פעמיים (פרקטיקה המכונה בסלנג האמריקאי BYOB, bring your own bags).

בחלק השני של הספר מתוארת החווה והמחלבה של משפחת סטראוס בצפון קליפורניה, המוכרת מוצרי חלב אורגניים מצוינים בסופרמרקטים בעמק הסיליקון. גז המתאן שמפיקות הפרות בחווה נתפס בתהליך פשוט יחסית, משמש לייצור חשמל וכך אינו נפלט לאטמוספירה. למרות פשטות התהליך, ההשקעה הראשונית במיכון היא גדולה מאוד, שכן לחקלאים האמריקאיים, בניגוד לעמיתיהם באירופה, אין עזרה של תמריצים ממשלתיים. סטק מספרת גם על ארגון בשם stopwaste.org שאוסף שיירי מזון מבתי אב במחוז אלמידה שממזרח לסן פרנסיסקו, מעבד את השיירים לקומפוסט ומוכר אותו בכסף טוב לחוות מקומיות אורגניות שנמנעות מדשנים כימיים. דוגמא אחרת היא חברת קוסקטה (Coskata, Inc.) מאילינוי, שמשתמשת בחיידקים שעברו שינוי גנטי להפקת אתנול מתערובת של פסולת חקלאית, טיטולים משומשים ושאריות מזון.

הספר נחתם בתיאור של המחברים כיצד פיצו על פליטת הפחמן שהיתה כרוכה בתהליך ייצור הספר. הם הסתמכו על התחשיב של חברת EcoSynergy ומצאו שייצור כל עותק של הספר היה אחראי לפליטת כשבעה ק"ג של פחמן דו חמצני לאטמוספירה. (לשם השוואה, אזרח אמריקאי הממוצע אחראי לפליטה שנתית של כעשרים טון פחמן דו חמצני). כדי 'לכפר' על כך העבירו המחברים לשני ארגונים העוסקים בסחר של מכסות פחמן סכום כסף שמכסה את כמות הפחמן הזו במחירי השוק של היום. ארגון אחד ארגון חקלאי הפחמן של אמריקה שחבריו (המוכרים) מקבעים פחמן בחוותיהם באמצעות גידולים מסוימים. הארגון השני הוא אקטרה, ארגונה של סטק, המעביר את הכספים לחברות המייצרות אנרגיה ממקורות מתחדשים.

כאן ראוי להעיר שמיד בהקדמה, מסייגים המחברים, ובצדק רב, את האשליה שרבים עשויים להיתפס אליה כאילו השינוי שיחולל כל אחד מאיתנו בין הסירים הפרטיים יפתור את בעיית ההתחממות. הם רואים בשינוי התפריט האמריקאי הסטנדרטי חלק מהפתרון הכולל ובעיקר אמצעי להגברת המעורבות האזרחית בפעולה רחבה יותר.

הנה מתכון אחד מהספר:

לחם העתיד

חיטה היא הדגן שהיקף הגידול העולמי שלו הוא הגדול ביותר. כבר עתה, בגלל המדבור המתרחב, מסתמן מחסור באספקה בהשוואה לשנים קודמות. רגישותה של החיטה לסביבה צפויה לגרום לכך שכשכמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה תגדל, חיטת העתיד תהיה עשירה יותר בעמילן ודלה בחלבון, שהוא מקור פרוטאין עיקרי למי שאינם צורכים בשר. צפוי איפוא שלחם העתיד יהיה מזין פחות וגם, בגלל מיעוט הגלוטן, בעל מרקם דייסתי. כדי להתמודד עם המצב החדש מציעה סטק מתכון טעים ומיוחד ללחם העתיד שכבר נוסה בהצלחה במטבחנו. המתכון אגב נמנע משימוש בשמרים קנויים ומנצל את השמרים הקיימים באופן טבעי באוויר.

מצרכים:

כוס אורז מלא + שתי כוסות מים

שתי כפות מיסו (מופק מסויה מותססת. יש בחנויות טבע) מומס בכוס ורבע מים

שתי כוסות קמח חיטה מלאה

כוס קמח שעורה (יש בחנויות טבע)

מבשלים את האורז במים. אחרי הבישול מכסים את האורז חלקית למשך 24 שעות.

מודדים שלוש כוסות דחוסות מהאורז המבושל לתוך קערה גדולה ומערבבים עם שני סוגי הקמחים. מוסיפים את תערובת המיסו המומס במים ומערבבים היטב בכף. מעבירים את הבצק הדביק ללישה על משטח מקומח היטב ולשים בערך חמש דקות. מעבירים לתבנית לחם משומנת. מכסים ומתפיחים במשך שמונה שעות.

מחממים את התנור ל 190 מעלות צלזיוס. אופים את הלחם בטמפרטורה זו במשך חצי שעה. מנמיכים ל 165 מעלות וממשיכים לאפות במשך שעה וחצי נוספות.

למתכונים צמחוניים מצוינים (בעברית) ראו כאן.

לאינדקס אתרי בישול צמחוניים וטבעוניים ראו כאן.